דמי פגיעה

הזכאות לקבלת דמי פגיעה מוגדרת בסעיף 92(א) לחוק הביטוח הלאומי, שקובע כך: מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה. דמי פגיעה מהווים למעשה גמלה מחליפת שכר, כאשר הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי הפגיעה הינו לאפשר לנפגע להתקיים במהלך תקופת אי הכושר, בה אין הוא מסוגל לעבוד למחייתו. על כן, בעת קרות אירוע תאונתי המזכה בגמלה, דמי הפגיעה ישתלמו כתחליף לשכרו של המבוטח, שכר אשר נגרע ממנו עקב הפגיעה. אין המדובר הסכום אחיד לכל אדם אלא הפסד בפועל ולפיכך על דמי הפגיעה לשקף למעשה את שכרו האמיתי של העובד. בהתאם להוראות סעיפים 94, 97 ו-98 לחוק הביטוח הלאומי, מחושבים דמי הפגיעה המשולמים לעובד, כנגזרת מ"שכר העבודה הרגיל" שהוא למעשה ההכנסה שממנה מגיעים דמי הביטוח. כאשר הכנסה זו מחושבת על ידי המוסד לביטוח לאומי כך שאינה כוללת תנאים סוציאליים ותשלומים הנלווים לשכר העובד. הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות בגין פגיעה בעבודה הינו הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדמה למועד קרות תאונת העבודה. דמי פגיעה