תאונת דרכים הולך רגל | עו"ד רונן פרידמן

דריסת הולך רגל על ידי כלי רכב מקנה פיצויים להולך רגל (על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) במקרה של תאונת דרכים להולך רגל החוק מקנה פיצויים מחברת הביטוח של כלי הרכב הפוגע. במידה וזהות כלי הרכב לא ידועה ומדובר במקרה של תאונת פגע וברח ניתן להגיש תביעה כנגד קרנית, גובה פיצויים על דריסת אדם משתנה ממקרה למקרה בהתאם לחומרת הפציעה ולנתונים האישיים של הנפגע. תאונת דריסה נחשבת במרבית המקרים לתאונת דרכים קשה ולעיתים אף קטלנית העלולה להסתיים במוות להולך רגל ולכן טיפול בתאונות דרכים מתבצע בד"כ ע"י עורכי דין. להלן פסקי דין בנושא פיצויים בגין תאונת דרכים שבהן הנפגע היה הולך רגל: ##(1) פגיעה של הולך רגל במהלך "פריקה או טעינה של מטען מרכב עומד"## ברע"א 6454/99 "אריה" חב' לביטוח בע"מ נ. דואני ואח', הנפגע הגיע ברכבו למפעל במטרה לפרוק מטען. הוא החנה את הרכב וירד ממנו. באותה עת המתינה משאית נוספת לפריקת מטענה. נהג המשאית הנוספת הקדים והוציא ממקומם את העמודים שהיו מורכבים על דפנות המשאית, ואשר נועדו לתמוך במטען שנשאה לבל ישמט ממקומו. תוך כדי כך נשמט חלק מהמטען ופגע בנפגע שהילך באותה עת, בצידי המשאית. בית המשפט קמא קבע כי פעולת נהג המשאית עת הסיר את עמודי התמיכה, היא חלק אינטגרלי ממעשה הפריקה. אולם לדעתו ההוראה הממעטת בדבר פריקה או טעינה אינה גוברת על ההוראה המחילה את החוק בשל שהאירוע התרחש תוך כדי נפילת חלק מן המטען וכי יש להבחין בין נפגע שלא נטל חלק בפעולת הפריקה, כשמבחינתו התרחשה הפגיעה עקב הינתקות או נפילה של מטען, לבין מי שנפגע שעה שעסק בפריקה או טעינה. נהג המשאית הנוספת, כך קבע בית המשפט קמא, אינו מכונאי רכב ופעולת הפריקה לא התבצעה במסגרת עבודתו. לפיכך הכיר בית המשפט קמא בזכאותו של התובע. בערעור זה קבע בית המשפט עובדתית שאין לראות בפעולת נהג המשאית הנוספת חלק אינטגרלי מפעולות הפריקה. הסרת עמודי התמיכה לא היתה נחוצה לפריקה, היא לא באה להקל עליה – בפועל היה בה כדי להקשות על פריקה בטוחה והיא באה כדי להחיש את יציאתו של הנהג בתום פעולת הפריקה. אין להרחיב, במידה לא מבוקרת את המושג טעינה או פריקה גם לפעולת הכנה קודמת. לפיכך נמנע בית המשפט להכריע בשאלה האם ההוראה הממעטת גוברת על ההוראה המחילה הנ"ל. במקרה דנן ההינתקות של המטען אירעה באחד השלבים אשר שימשו חוליה בשרשרת שבסופה שימוש ברכב למטרות תחבורה. העובדה שפעולה זו לא נקשרה לפריקה ואף לא שימשה פעולה נלוות לפריקה, אלא באה כהכנה לנסיעה דווקא, אינה גורעת מן העובדה כי השימוש ברכב היה, בסופו של יום, שימוש למטרות תחבורה. לפיכך נפסק כי הנפגע זכאי לפיצוי כיוון שנפגע כתוצאה מהינתקות או נפילה של מטען אותו נשאה המשאית. ההינתקות לא התרחשה תוך כדי טיפול של אדם ברכב במסגרת עבודתו ואין היא קשורה לפריקה של המטען. ##(2) פגיעה בנהג (כהולך רגל) שיצא מחוץ לרכב על ידי רכב חולף:## בת.א. (חי') 10275/96 אלגואברה נ. "הפניקס" "אריה" ואח' (פסק דינה של כב' השופטת חפרי וינוגרדוב) המשאית בה נסע התובע (להלן: המשאית א") החליקה על הכביש ונעצרה. התובע יצא מהמשאית על מנת לכוון את הנהג כדי שניתן יהיה להחזירה למסלול הנסיעה. תוך כדי כך שהתובע עמד מחוץ למשאית נפגע התובע ע"י רכב אחר. בית המשפט קבע עובדתית כי התובע נפגע ע"י משאית אחרת (להלן: "משאית ב'). בכך נדחתה טענת מבטחי משאית ב' כי נפגע ע"י רכב בלתי ידוע והתביעה נגד קרנית נדחתה. במחלוקת בין מבטחי משאית א' למבטחי משאית ב', טענו מבטחי משאית א' כי משנפגע התובע ע"י משאית ב' בהיותו מחוץ למשאית א', יש לראותו כהולך רגל ועל כן מבטחי משאית ב' חייבים בפיצויו. מבטחי משאית ב' לעומת זאת טענו כי יש לראות את התובע כמשתמש במשאית א' ועל כן על מבטחת משאית זו לשאת בפיצוי. בחייבו את מבטחת משאית א' ולפצות את הנפגע, פסק בית המשפט: 1. שתי המשאיות מעורבות בתאונה. א. משאית ב' מעורבת בתוקף פגיעתה בתובע ומשאית א' היתה מעורבת מאחר והתובע היה עסוק בכיוונה. ב. I מקרה זה אינו שונה מהמקרה שנדון בהלכת אלראהב הנ"ל. כזכור נפסק בפס"ד זה כי כל עוד הימצאותו של נהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו מהווה למעשה אותו שימוש, הרי פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השימוש. כך גם במקרה דנן, מדובר במקרה של פגיעה עקב השימוש במשאית א' בה נסע. פגיעה ממשאית ב' מקום שהתובע עסק בכיוון משאית א' חזרה לנתיבה הינה בתחום הסיכון שמשאית א' יצרה. בית המשפט היה סבור כי אין הצדקה להבחין בין נוהג שיצא מרכבו כדי לבודקו או לכוונו (מקרה שנדון בהלכת אלראהב) לבין נוסע שעשה זאת. כשם שנהג יכול שיחשב כנהג למרות שעמד מחוץ לרכב, כך גם נוסע יכול שיחשב משפטית כנוסע, למרות שהיה מחוץ לרכב וללא מגע פיזי עם הרכב ונפגע ע"י רכב אחר, וזאת כל עוד שהייתו מחוץ לרכב קשורה במידה מספקת לשימוש ברכב ולתחום הסיכון שהשימוש יצר. בית המשפט פסק כי במקרה הנוכחי כיוון משאית א' שביצע התובע היתה פעולה שקשורה בטבורה בתחום הסיכון שיצר השימוש במשאית א' ועל כן יש לראות את התובע כנוסע במשאית א. ##(3) הולך רגל שנגרר ע"י רכב כתאונת דרכים:## בת.א. (שלום רמלה) 784/89, תקוה יחזקאל נגד "ירדניה" ו"קרנית" ואח' (פסק דינו של כב' השופט א' פס), אחד הנתבעים שישב כנוסע ליד מושב הנהג, הושיט את ידו מבעד לחלון ואחז בחוזקה בשתי ידיו בידה של התובעת וקרא לנהג להתחיל לנסוע ברכב כשהוא גורר, אגב כך, את התובעת. התובעת ביקשה מהנתבע לשחרר את ידה, אך הוא המשיך לאחוז בה והאיץ בנהג לנסוע. הנהג אכן החל לנהוג ברכב, בעוד הנתבע מחזיק בידיה של התובעת, זו נאלצה לרוץ בקצב נסיעת המכונית עד אשר הסתבכו רגליה והיא החלה להגרר אחריה, כאשר נשמטה לבסוף ידה של התובעת מידו של הנתבע היא נפלה על הכביש נחבטה ונחבלה קשות. המבטחת הכחישה חבות משני נימוקים: האחד שיש לראות בתאונה "מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם והנזק נגרם ע"י המעשה עצמו ולא ע"י השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי" במובן החלוטה הממעטת בהגדרת תאונת דרכים. ולחילופין הארוע הינו חריגה ממטרות השימוש המותרות עפ"י פוליסת הביטוח שהינן מטרות "חברתיות ופרטיות" ולפיכך המבטחת משוחררת מחבותה. בית המשפט דחה את שתי טענות המבטחת בקובעו: 1. כל נזק אשר נופלת למסגרת סיכון שנוצר ע"י עצם הנסיעה, נגרם עקב אותה נסיעה וניתן לראותה כגורם ממשי לנזק ולפיכך יש לראותו כנזק שנגרם בתאונת דרכים לצורך פסק הדין בפלילים אכן די במודעות לאפשרות גרימת המעשה, אך לצורך החזקה הממעטת בחוק הפלת"ד יש צורך בכוונה מיוחדת לגרום נזק לגוף או לרכוש. לא הוכח כי המעשה נעשה במתכוון כדי לגרום נזק, למעשה יש הסכמה שהוא תוצאה של מעשה קונדס ושטות. ואף לא הוכח כי המעשה הוא שגרם לנזק ללא השפעת השימוש ברכב ומכאן שאין להכליל את האירוע במסגרת החזקה הממעטת. 2. הנתבעים יצאו לבילוי ברחובות ת"א בנסיבות חברתיות ויש לקבל את הטענה כי פוליסת ביטוח המכסה באותם תנאים שימוש כה מוזר וחריג של גרירת אדם רתום למצנח לצורך דאיה, קל וחומר שתכסה מעשה נמהר של שטות או קונדס של אחיזת ידה של הולכת רגל וגרירתה אחר הרכב הנוסע. גם אם השימוש ברכב נעשה בצורה קונדסית שגרמה לפגיעה, עדיין הנתבעים יצאו לבילוי משותף, והשמוש הראשוני ברכב נעשה לצרכים חברתיים. הענשתו של נהג הנוהג באופן לא אחראי או לא בטיחותי היא לא בידי חברת הביטוח, ואם חברת הביטוח מעוניינת לסייג את פוליסת הביטוח שלה למקרים כאלה, מן הדין שתעשה זאת מראש ובאופן ברור מנוסח היטב. לאור האמור, נפסק כי על המבטחת לכסות את נזקי התובעת. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(4) תאונת דרכים הולך רגל - פגיעה בלסת:## אדם שנפגע בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל הגיש לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מהתאונה כנגד חברת הביטוח של הרכב הפוגע. בית המשפט מינה מומחים מטעם בית המשפט קבעו לתובע נכות בשיעור 35% בשל הפגיעה בכתף שאינה מאפשרת שימוש של יד שמאל, 40% נכות בשל הפרעות דיבור. 5% נכות בשל הפרעות נשימה. 20% נכות בשל הפרעות קול. 30% נכות בגין אובדן לסת ,15% נכות בגין אובדן לסת תחתונה. 10% נכות בגין אובדן שיניים. 20% נכות בתחום הפסיכיאטריה בגין פגיעה נפשית והגבלה בהתמדה חברתית וכושר עבודה. 5% נכות הפחתת כושר שמיעה, 10% נכות בגין חבלה עם רעש תמידי באוזניים. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בגין, הפסד השתכרות, הפסד פנסיה, עזרת הזולת, התאמת דיור, הוצאות נסיעה, אביזרים רפואיים,טיפולים רפואיים, כאב וסבל וכן חייב את חברת הביטוח בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לייצוג בתאונות דרכים. ## (5) תאונת דרכים הולך רגל - פגיעה אורולוגית:## אדם נפגע בתאונת דרכים, בהיותו הולך רגל בעת שחצה את הכביש בעקבות הפגיעה הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ממקום התאונה הובהל התובע כשהוא מחוסר הכרה לבית החולים שם אובחן כסובל מחבלות בראש, חזה, בטן, אגן ורגל שמאל. מיד לאחר קבלתו בבית החולים נותח משנתגלו אצלו סימני דימום תוך בטני והטחול נכרת משנמצא בו קרע. כן סבל התובע משבר פתוח ומרוסק של שוק שמאל ועבר הטריה וקיבוע פנימי של השבר. עוד נמצאו אצלו שברים בצלעות מימין ומשמאל. עקב קרע בשופכה הוכנסו צנתרים לכליות ובהמשך עבר מספר ניתוחים עד לשחזור השופכה. בית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים לבדיקת התובע. המומחה בתחום האורולוגי, קבע בחוות דעתו את נכותו של התובע בשיעור של 10% לצמיתות בגין דלקת כרונית של שלפוחית השתן. המומחה בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 5% בגין קיצור רגל שמאל, 10% בגין חיבור לקוי של שוק שמאל ו-5% בגין צלקות בקדמת השוק. המומחה בתחום הכירורגיה, קבע בחוות דעתו את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% בגין מצב שלאחר שברים מרובים בצלעות עם הפרעה קלה בתפקוד הריאות, 10% בגין מצב שלאחר כריתת טחול, 10% בגין מצב שלאחר ניתוח בבטן עם הדבקויות בחלל הבטן ו-5% בגין סימני צלקות מרובים בבטן. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצויים בגין הפסד שכר בעבר מאת ארוע התאונה ועד מועד פסק הדין, הפסד השתכרות בעתיד, עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, כאב וסבל ונסיעות וכלכלה בעבר ובעתיד. ## (6) תאונת דרכים הולך רגל - פגיעה רב מערכתית:## אדם נפגע בתאונת דרכים כהולך רגל, פגיעותיו היו רב מערכתיות, והוא הועבר מיד לאחר התאונה לבית החולים כשהוא חסר הכרה ומונשם. בבדיקתו בבית החולים מיד לאחר התאונה היה מחוסר הכרה עם סקלת גלזגו 5. אובחנו פגיעות בחלקי גוף שונים. נמצאו דימומים בחדרי המוח, לצרציה, קרע בבשר היוצר פצע עם קצוות לא סדירים, פרונטאלית משמאל, ללא אפקט מסה וללא סטייה של קו האמצע. קונטוזיה בבסיסי הריאות יותר משמאל, שברים קוויים באזור אחורי של צלעות 9-10 משמאל. לצרציה כבדית בחלק העליון של האונה הימנית, המטומה בדופן הבטן משמאל, שברים באזור פמור ימין, אצטבולום ימין, אסכיום דו צדדית וחשד לשבר רדיוס מימין. הוא טופל שמרנית בהורדת הלחץ התוך גולגולתי, אך לא חזר להכרה מלאה ולא יצר קשר עם הסביבה. משנגמל בהדרגה מן ההנשמה, עבר ניתוח לקיבוע השבר בירך הימנית. לטענת התובע, חומרת נכותו אינה מאפשרת לו לעבוד ולהשתכר. לטענתו לא יוכל להשתלב בעבודה אותה למד לאור מגבלותיו הפיזיות. בגין ההפרעות בתחום הקוגניטיבי והנפשי נטען שלא יוכל ללמוד ולהתפתח במישורים אינטלקטואליים, ובגין הפרעות ההתנהגות לא סביר שימצא עבודה כלשהי. בית המשפט פסק כי בשל החולשה בפלג גוף ימין התובע לא יוכל לעבוד בעבודה פיזית מאומצת, או כזו שדורשת מוטוריקה עדינה, אולם יכול לבצע עבודות פשוטות וקלות יותר במהותן ונפסק לתובע סך של כמיליון וחצי שקלים לאחר ניכוי התגמולים מביטוח לאומי. ## (7) תאונת דרכים הולך רגל - פגיעה ברגל:## אישה נפגעה כהולכת רגל בתאונת דרכים. בעקבות התאונה אושפזה במחלקה האורטופדית בבית חולים ושוחררה עם רגל מגובסת. למעלה מחודש לאחר התאונה, הורד הגבס והתובעת החלה בסדרת טיפולי פיזיותרפיה. בעקבות התאונה נגרם לה שבר באגן, אך מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי התובעת נפגעה בתאונה ברך ובקרסול שמאל. הוגשה תביעת פיצויים לבית המשפט. הצדדים לתביעה הסכימו ביניהם על מינויו של מומחה מוסכם בתחום האורטופדי, בחוות דעתו ציין המומחה כי התובעת מתהלכת עם קב, כי היקף התנועה של הברך מיישור מלא עד לכיפוף הוא ארבעים וחמש מעלות וכי נכותה של התובעת בשל מצב הברך על 10% אך מאחר שלא ניתן לייחס במדוייק מה החלק של התאונה ומה החלק של הניתוח שעברה התובעת באותה הגבלה, העמיד את נכותה הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה על 5%. בית המשפט חייב את חברת הביטוח לשלם לתובעת הסך של כ - 90,000 שקלים וכן שכ"ט עורך דין. ## (8) תאונת דרכים הולך רגל - פגיעה באוזן:## אישה נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל התאונה בה נפגעה התובעת הנה בגדר "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 כתוצאה מהפגיעה בתאונה, איבדה התובעת את הכרתה, סבלה מחבלת ראש ודימום באוזן ימין, שברים באגן ובקרסול הימני וחבלות באברים נוספים. היא הובהלה לבית החולים שם אושפזה במחלקה הכירורגית ולאחר מכן, הועברה למחלקת השיקום. הוגשה תביעה לבית המשפט ובית המשפט מינה מומחה בתחום אף, אוזן וגרון כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת מצבה הרפואי של התובעת כתוצאה מן התאונה. המומחה קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין ירידה בשמיעה באוזן ימין, כתוצאה מליקוי שמיעה עצבי. בית המשפט חייב את חברת הביטוח לשלם סך של כ- 350,000 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. דריסההולך רגלתאונת דרכים