מוות בתאונת דרכים - בן 21 ללא תלויים

התובעת הינה יורשתו היחידה של בנה המנוח ז"ל, אשר נהרג בתאונת דרכים ביום 11.1.96'. ביום 7.7.05' ניתן פס"ד בעקבות הסכם פשרה. פסה"ד מתייחס לתביעה של הנתבעת עצמה, ובו נאמר כי עם קבלת הסכום שנפסק, אין ולא יהיו לתובעת ו/או מי מטעמה כל תביעות ו/או כל טענות מכל מן וסוג שהוא. בדיון ביום 12.7.05' הודיעו ב"כ הצדדים כי "כל מה שנותר זה לעניין השנים האבודות". לפיכך, פס"ד זה יתייחס לפיצוי לו זכאית התובעת לפי הלכת השנים האבודות. לנתבעות 2 טענות מקדמיות: האחת, כי הלכת השנים האבודות אשר זיכתה בפיצוי כספי בגין כך, ע"א 140/00 ע"א 550/01 בעניין עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל (להלן: פס"ד אטינגר) לא התייחסה לתאונת דרכים אלא לתאונה אחרת, שנדונה לפי פקודת הנזיקין. לפיכך טוען ב"כ הנתבעות כי אין להחיל את הלכת אטינגר בתביעה לפי החוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הטענה השנייה היא, כי הלכת אטינגר ניתנה ביום 15.3.04'. לפיכך אין להחילה על מקרים שאירעו לפני מועד זה. יצויין כי שתי שאלות אלה התעוררו כבר בעבר, ועתה הן נמצאות בפני הכרעה של ביהמ"ש העליון. טרם ניתנה פסיקה של ביהמ"ש העליון בשתי שאלות אלה. באשר לשאלה הראשונה לא הבחין ביהמ"ש העליון בין תביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבין תביעות עפ"י פקודת הנזיקין. ביהמ"ש העליון קבע הלכה עקרונית בדבר זכאות העיזבון לפיצויים בגין השנים האבודות. לפיכך, על אף נימוקי ב"כ הנתבעות כנגד הפעלת הלכת אטינגר אני מקבל את טענת ב"כ התובעת כי אין להבחין לעניין השנים האבודות בין תביעה לפי חוק הפלת"ד לבין תביעה לפי פקודת הנזיקין. גם באשר להחלת ההלכה רטרואקטיבית, הרי העיקרון כי שינוי בחוק מהותי לא יחול רטרואקטיבית אינו חל כאן, שכן המדובר בחידוש הלכה, המתייחסת לחוק קיים. {ראה לעניין זה את בש"א (תל-אביב-יפו) 23833/04 ב-ת.א (תל-אביב-יפו) 1521/00 ופסקי הדין שצוטטו שם). (תק-מ"ח 2005 (2) 7043} העובדות : לפני העידו התובעת, עו"ד נסים שקר - אחיה של התובעת - וכן חברו של המנוח מר סכנדר קובטי. מעדויות אלה עולה, כי המנוח סיים בי"ס "אורט", אבל לא קיבל תעודת בגרות. הוא קיבל תעודת גמר. בסעיף 31 לתצהירה מציינת התובעת כי המנוח התכוון ללמוד הנדסאות מכוניות מנהל עסקים ומאחר והוא היה בחור כישרוני עמדו בפניו כל האפשרויות להצליח בחיים. גם עו"ד נסים שקר בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 7 מצהיר, כי היו למנוח שאיפות ללמוד מנהל עסקים. בפועל לא הוצגו תעודות של המנוח על ציוניו בבית הספר התיכון. מאז סיים המנוח לימודיו ועד ליום בו נהרג (המנוח נהרג בהיותו בן 21 שנים) לא עשה התובע דבר למימוש שאיפתו ללימודים. המנוח עבד במשך 3 השנים מאז סיום לימודיו (לא שירת בצה"ל בגלל שהיה בן יחיד ואמו התנגדה לשירותו) עבד במפעל גלידה "אנדרה". השכר הממוצע של המנוח עמד על סך של 3,271 ₪. התובעת טענה כי הוא השתכר 5,000 ₪ נטו, אך חלק מהכסף קיבל במזומן ולא באמצעות תלוש המשכורת. מעבידו של המנוח, שהוא קרוב משפחתו של המנוח (אביו המנוח היה ממקימי המפעל) לא הוזמן להעיד על הכספים הנוספים אותם קיבל התובע. התובעת טוענת כי המנוח העביר לה 3,000 ₪ בכל חודש כדי לתמוך בה, שכן שכרה כולל מדי שכירות של נכס הגיע לכדי 5,100 ₪, אך הוצאותיה הקודמות הגיעו לסך של 10,000 ₪. לא הובאו ראיות באשר להוצאותיה החודשיות של התובעת כולל עניין המשכנתא שנטענה. מאידך המנוח רכש כשנה וחצי לפני התאונה מכונית בעלות של 80,000 ₪ כאשר 20,000 ₪ באו ממכירת הרכב הקודם, 30,000 ₪ קיבל מאמו ואת היתרה לקח כהלוואה. לנוכח האמור קשה לקבוע מה היתה תמיכת המנוח בתובעת. המסקנה הנוספת העולה מהאמור היא כי לא הובאו ראיות מפורטות לעניין פרטי הנזק השונים. במקרה הנוכחי משכך הדבר, ומאחר ויקשה עלינו לבצע חישובים אקטוארים בגין משפחה וירטואלית יש להעדיף את החישוב הגלובאלי על פני החישוב האריתמטי. באשר לכאב וסבל יש ליתן 25% מהסכום המקסימאלי בתוספת ריבית, דהיינו 75,000 ₪. באשר להוצאות מצבה וקבורה, התובעת לא צירפה ראיות על הוצאותיה. עפ"י חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1955 סעיף 266 ותקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) התשל"ו - 1976 התובעת יכולה לקבל חלק מהוצאות אלה מהמוסד לביטוח לאומי. נוכח נסיבות המקרה אני פוסק הוצאות אלה בסך 15,000 ₪. באשר לפיצוי בגין השנים האבודות ולנוכח הנתונים המעטים שהובאו, אני פוסק סכום גלובאלי בסך 400,000 ₪. התוצאה הסופית היא, איפוא, כי אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 490,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות המשפט, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל. עוד אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 63,700 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות