מוות בתאונת דרכים - בן 29

1. המנוח יליד 7.8.70, (להלן - המנוח), קפח את חייו בתאונת דרכים ביום 30.9.99, בהיותו בן 29 שנה, והותיר אחריו אלמנה ושמונה יתומים, שהבכור בהם הוא יליד 4.11.90 והצעיר בהם יליד 28.9.99 (נולד יומיים לפני פטירת המנוח). 2. זוהי תביעה של עיזבון המנוח, ושל אלמנתו ושמונת ילדיו - שהיו תלויים במנוח כמפרנס יחיד. 3. נתבע 1 נהג ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים בה נפגע המנוח, ונתבעת 2 היא חברת הביטוח בה היה מבוטח הרכב הפוגע. 4. התובעים תובעים בכתב תביעתם 20,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה, הקמת מצבה, ומתן כבוד אחרון למנוח; וכן 30,000 ש"ח בגין אבדן הכנסות השתכרות עד הגשת התביעה (שהוגשה ביום 21.11.99); וכן 25,000 ש"ח בגין עזרה וסיעוד בבית. (לא נאמר לאיזו תקופה). כמו כן תובעים האישה והילדים נזק כללי כיורשים ותלויים, בגין הצער הכאב והסבל, קיצור תוחלת חיי המנוח, אבדן השתכרות ותמיכה בעתיד של המנוח, אבדן עזרת המנוח בבית בעתיד, אבדן שירותי אב, הוצאות רפואיות של התובעים בעתיד, הוצאות בגין עלייה לקבר ומתן כבוד אחרון למנוח בעתיד. 5. הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי הנזקים הנתבעים - מוגזמים ומופרזים, ללא כל בסיס במציאות ובדין; וכן כי על התובעים לבחור בפיצוי כיורשים או כתלויים, ואין באפשרותם לזכות בפיצוי מצטבר הן כיורשים והן כתלויים; וכן כי יש לנכות מכל סכום שייפסק לתובעים - סכומי קצבאות המוסד לביטוח לאומי שקיבלו ויקבלו. 6. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בסיס שכרו של המנוח, שעל פיו יחושבו הפסדי הכנסותיו בעבר, ובעיקר בעתיד. 7. התובעים טוענים כי המנוח היה איש מוכשר ורב פעלים, עבד בהוראה וכן בהפעלת גנרטור לחרדים, ועל כן יכול היה להשתכר את שילוש השכר הממוצע במשק. 8. א. הנתבעים טוענים כי פרט לתלוש משכורת אחד - לחודש ספטמבר 1999, (ת1/), הכולל גם הפרשים לאוגוסט 1999, על סך כולל של 5,916 ש"ח ברוטו, וסכום של 5,460 ש"ח נטו - לא הוצג כל מסמך נוסף המוכיח הכנסות של המנוח לאורך כל חייו. ב. תלוש המשכורת לספטמבר 1999 כולל: 3,966.95 ש"ח - משכורת + 221.48 ש"ח - לנסיעות; וכן 1,616.83 ש"ח הפרשים לאוגוסט 1999 + 110.75 ש"ח - לנסיעות; וניכויים של 222.89 ש"ח לביטוח הלאומי, ו233.12- ש"ח לביטוח בריאות. 9. אכן, לא הוצג תלוש משכורת כלשהו של המנוח פרט ל-ת1/; לא הוצג דו"ח למס הכנסה משנה כלשהי; לא הוצג חשבון בנק ממנו ניתן לראות כי נכנס סכום כסף כלשהו בקביעות, או שלא בקביעות, לחשבון הבנק של המנוח על חשבון הכנסה כלשהי מעבודה; לא הובא עד כלשהו שהעיד כי העסיק את המנוח לפני אוגוסט 99' ומה המשכורת או השכר ששולם למנוח. 10. א. האלמנה העידה כי המנוח עבד קודם לכן, במשך שנים אחדות, במוסדות "תולדות אהרון" ובמוסד ע"ש ר' משה אריה פריינד - אולם, כאמור, לא הוצגו תלושי משכורת מאותם מוסדות, ואיש מאותם מוסדות לא בא להעיד ולאשר טענה זו. ב. גם אם אכן לימד המנוח באותם מוסדות - לא ידוע כמה שעות לימד שם, ומה השכר שקיבל תמורת עבודתו. ג. האלמנה העידה כי היא, למעשה, אינה מעורה כלל בנושאים הכספיים של המנוח. ד. התוצאה ממחדלים אלה היא שאין בפנינו כל ראייה ממשית שהמנוח עבד במקום עבודה כלשהו קודם לעבודתו ב"חיידר" "תפארת משה", שם עבד רק חודש וחצי, ומשם יש לנו את תלוש המשכורת האמור - ת1/; וכן אין לנו ראייה כלשהי על גובה המשכורת או השכר שקיבל אי פעם ממקום עבודה כלשהו, אם קיבל - פרט לאותו תלוש משכורת ת1/. 11 א. האלמנה העידה כי המנוח היה מפעיל גם גנרטור חשמלי לשבתות וחגים, וכי קנה ב1995- את הגנרטור בסכום של כ70,000- דולר. תושבים שביקשו להתחבר לגנרטור - שילמו 800 דולר בעבור החיבור הראשוני, ובכל חודש שילמו כ15- - 17.5 דולר לחודש. המנוח דאג להפעלת הגנרטור, לדלק, לתיקונים וכדומה. ב. האלמנה העריכה את הכנסת המנוח מהפעלת הגנרטור ב8,000- ש"ח לחודש - אך לא הבהירה כלל על מה מתבססת הערכה זו; וכאמור - גם לא הוגש חשבון הבנק של המנוח או חשבון הבנק לעניין הפעלת הגנרטור - כדי לבחון אם אכן יש הכנסות נקיות של 8,000 ש"ח לחודש מהפעלת הגנרטור, או כל סכום אחר. ג. כאמור, האלמנה העידה כי "לא הייתה לה שום גישה לבנקים ולדברים כאלה". (עמ' 32 ש' 3). ד. כיום הגנרטור מופעל על ידי שמעון קמינצקי - וגם הוא לא הציג חשבון כלשהו המוכיח הכנסות של 8,000 ש"ח לחודש מהפעלת הגנרטור, או כל סכום אחר. ה. התובעים הגישו את הספר "בנתיבות לב" אשר נכתב לכבודו של המנוח (ת6/). בעמודים מ"ו - מ"ז של הספר האמור נכתב: "מסירות נפש רבה נדרשה הימנו, להמשיך בתחזוקו של הגנרטור, הפסדים שונים ומשונים נצברו במשך הזמן, אשר הטילו עליו חובות עצומים של עשרות אלפי דולרים, והוא נשאם בדומיה.... אם לא די בכך שהתחזוקה השוטפת גרמה לכך שלא הפיק רווחים כל שהם מן הגנרטור, נוספו על זה נזקים בזדון ובשוגג, שגם הם הוסיפו בעול הכבד שרבץ על שכמו. אך, בעינו הטובה ובלבו הרחום, מילא פיו מים , ולא גילה על מצוקתו, אפילו לבני המשפחה הקרובים". ו. גם אין ראיות שהגנרטור היה שייך למנוח ונקנה מכספו הפרטי. ההיפך הוא הנכון, לפי המסמכים שהוגשו - הגנרטור הוזמן על-ידי המנוח בשם "מאור טהור" (ת7/). ז. באלפון המינויים על הגנרטור נכון ליום 29.9.99, וגם זה הנכון לימים 20.10.00, ו20.12.00- - (ת5/) - כתוב למעלה "מאור טהור/סירוטה משה", וכן "מאור טהור הקדש/סירוטה". ח. האלמנה העידה כי הוועד של מאור טהור - היה המנוח, ויש עוד כמה אנשים שפיקחו שהמנוח לא יפריז במחירים. (עמ' 35 ש' 23-21). אם הגנרטור היה הגנרטור הפרטי של המנוח - על סמך מה הוקם וועד שיפקח עליו שלא יפריז במחירים? ט. ההסכם נ1/, שהוא דוגמה להסכמים אשר נחתמו על-ידי המינויים בגין השימוש בגנרטור - הוא הסכם בין "ועד מאור טהור" לבין המנוי, והמנוח חתום עליהם לא בשם עצמו, אלא בשם הוועד. י. המסקנה מן המסמכים האמורים היא כי הגנרטור לא היה רכושו הפרטי של המנוח, ועל כן ההכנסות מהגנרטור - לא היו של המנוח אלא של הקדש "מאור טהור"; וכן כי לא הוכח שלמנוח היו הכנסות כלשהן מהפעלת הגנרטור; ואם היו - לא הוכח מה גובהם. הערכת האלמנה, שלא היה לה מידע כלשהו על חשבונות המנוח - לא יכולה לבוא במקום ראיות. 12. המנוח היה כבר בן 29 שנה במותו, ופרט לתלוש המשכורת בגין אוגוסט-ספטמבר 1999 (ת1/) - אין כל ראייה במסמך בכתב, או ראייה אובייקטיבית אחרת - כי למנוח היו בעברו הכנסות כלשהן מעבודה או מעסק. בנסיבות אלו, טענת ב"כ התובעים כי המנוח יכול היה להשתכר את שילוש השכר הממוצע במשק - היא טענת סרק, חסרת בסיס עובדתי. 13. נראה כי המנוח - כמו רבים במחנה החרדי - היה תלמיד ישיבה, ועל כן איננו מוצאים כל מסמך המוכיח הכנסות מעבודה או מעסק, פרט לת1/ - שגם הוא הוצא רק לאחר פטירתו של המנוח (ביום 7.10.99), ובשל כך אין הנתבעים משוכנעים באמיתותו. 14. עם זאת, מאחר שלכאורה יש ראייה כי המנוח החל לעבוד מספר שעות ביום בהוראה ב"חיידר" - ניתן לראות את סכום השתכרותו שם כבסיס להשתכרות עתידה. 15. אני קובעת, איפוא, שהמנוח יכול היה להשתכר 4,200 ש"ח לחודש, ויש לחשב את הפסדי ההכנסה שלו מיום פטירתו ועד שהיה מגיע לגיל 65 - על בסיס משכורת זו. בהתחשב בגובה הסכום - אין לנכות ממנו מס הכנסה. 16. א. התובעים תובעים תלות לילדים עד גיל 23. ב. התלות הרגילה של ילדים בהוריהם מחושבת עד גיל 18, ולגבי חיילים - שליש מהסכום המקובל לגבי ילד - עד תום השירות הצבאי. ג. מאחר שהמנוח החרדי לא היה חייל צה"ל בעצמו, (עדות אשתו בע"מ 34-33), אין להניח כי ילדיו החרדים יתגייסו לצבא, ועל כן אין מקום לפסוק להם תלות במנוח עד תום השירות הצבאי שלא יעשו, ובוודאי אין מקום לראותם תלויים במנוח עד גיל 23. ד. אני קובעת, איפוא, כי הילדים היו אמורים להיות תלויים במנוח עד גיל 18 ש'. 17. א. התובעים מבקשים פיצוי של 4,000 ש"ח לחודש בגין גידול וחינוך הילדים, עד הגיע הצעיר שבהם לגיל 18 ש'. ב. עתירה זו מבוססת על הטענה כי המנוח היה מסייע בחייו בגידול וחינוך הילדים. ג. ב"כ הנתבעים טוען כי מטלה זו מוטלת על האם ולא על האב. ד. יש לי ספק אם המנוח סייע לרעייתו באופן משמעותי בגידול וחינוך הילדים, נוכח הצהרת האלמנה שהוא היה איש רב פעלים ועסוק מירב שעות היממה. (ס' 5 לתצהירה). ה. יתר על כן, האלמנה העידה כי הילדים לומדים בחדר, ושני הקטנים נמצאים במשפחתון. הבכור בן 10 ש' מגיע הביתה בשעה 18:00, והאחרים חוזרים בצהרים. (עמ' 37 ש' 13-6). משמעות דבריה היא כי חלק גדול מן היום נמצאים הילדים מחוץ לבית, ובהגיע הילדים לגיל 10 - יהיו ברוב שעות היום במסגרת לימודית מחוץ לבית. ו. בנסיבות אלו קשה להבין על סמך מה תובעים התובעים סכום של 4,000 ש"ח לחודש בגין הפסד העזרה של המנוח בגידול וחינוך הילדים, מה גם שלא הוצגה ראייה להוצאה כלשהי בתחום זה מאז פטירת המנוח. ז. עם זאת ניתן לבוא לקראת התובעים ולפסוק להם סיוע כספי בתחום גידול וחינוך הילדים במקום המנוח - סך של 1,000 ש"ח לחודש למשך 5 שנים מיום פטירת המנוח, ו500- ש"ח לחודש למשך 5 שנים נוספות. 18. א. התובעים מבקשים סכום של 8,000 ש"ח לחודש עד הגיע צעיר הילדים לגיל 18 - בגין עזרה וסיעוד עקב פטירת המנוח. ב. התובעים מבקשים, למעשה, פיצוי בעילה זו, של סכום כפול משהשתכר המנוח עצמו בחודש האחרון, והיחיד שלגביו יש ראייה שהוא עבד, וסכום כפול משמקבל מורה במוסד בו עבד המנוח (לפי עדות מנהל המוסד). ג. אם המנוח אכן היה כל כך עסוק בעבודתו, בענייני ציבור, ובלימודיו - כפי שתואר על-ידי העדים ובספר ת6/ - בוודאי לא היה לו זמן פנוי רב להושיט עזרה וסיעוד לבני משפחתו. ד. יתר על כן, האלמנה לא הייתה עובדת מחוץ למשק ביתה קודם פטירת המנוח; גם עכשיו איננה עובדת מחוץ למשק ביתה; והיא אף לא מתכוונת לעבוד מחוץ למשק ביתה בתקופה הקרובה או הרחוקה. (עמ' 31-30). כל הילדים נמצאים בבוקר מחוץ לבית. יש לאלמנה, איפוא, הזמן הדרוש כדי לעסוק במשק הבית אף ללא עזרה נוספת, אשר ספק אם קיבלה בשעתו מהמנוח שהיה עסוק בדברים אחרים, כאשר אף לדבריה - המנוח עזר לה רק קצת אחר הצהרים. (עמ' 33 ש' 7). ה. למרות האמור לעיל, ולמרות העדר ראייה כי המשפחה נעזרת בצד ג', נראה לי בכל זאת לבוא לקראת התובעים, ולפסוק סכום של 500 ש"ח לחודש בגין הפסד עזרה של המנוח במשק הבית למשך 10 שנים מיום פטירת המנוח ו250- ש"ח למשך 8 שנים נוספות (עד היות הבן הצעיר בן 18 ש'). 19. א. התובעים תבעו בתביעתם 20,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה, מצבה ומתן כבוד אחרון לנפטר, ואילו בסיכומים ביקשו 25,000 ש"ח בעילה זו. ב. התובעים לא המציאו ולו קבלה אחת בגין הוצאות בעילה זו. ג. ב"כ הנתבעים מציע לקבוע סכום של 6,000 ש"ח בעילה זו - ונראה לי כי סכום זה סביר נכון ליום הפטירה, בהעדר ראייה כלשהי על סכום גבוה יותר. 20. א. התובעים תובעים בנוסף לתביעות האמורות - גם פיצוי בסכום של 25% מן הסכום המקסימלי עבור נזק לא ממוני, כמתחייב מתקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו1976- - כתביעת עיזבון. ב. הנתבעים טוענים, ובדין, כי מאחר שקיימת זהות בין יורשי המנוח והתלויים בו - אין התובעים זכאים לקבל פיצוי הן כיורשי המנוח והן כתלויים בו, אלא רק את הסכום הגדול מבין השניים, אך לא את שניהם גם יחד. (ע"א 1503/94, הפניקס נ' עיזבון ברמן, פד"י נ"א(3) 502, 507-506; ע"א 2376/93, עיזבון קידר נ' הסנה, פד"י מ"ט(1) 594, 607-604). 21. א. לסיכום, לא למותר לציין כי עדויות עדי התביעה: האלמנה, יעקב ברגר, ושמעון קמינצקי - היו בלתי אמינות מחד גיסא, ונעדרות ידע אישי מאידך גיסא, שכן הם העידו על דברים שאינם ידועים להם מידיעה אישית. ב. אי לזאת, לא ניתן להיזקק לעדויותיהם ככל שהן סותרות מסמכים בכתב; ולא ניתן לקבל עדויות בעל-פה מקום שצריכים להיות מסמכים בכתב - ואלה לא הוגשו. 22. מן הסכומים שפסקתי לעיל, יש לנכות כל סכום שהתובעים קיבלו - בין מהנתבעת ובין מהמוסד לביטוח לאומי, הנובע מפטירת המנוח. 23. חישוב הסכומים ייעשה על-ידי אקטואר מוסכם, ובהעדר הסכמה - יפנו הצדדים לבית המשפט לקביעת אקטואר. 24. נתבעת 2 תשלם את אגרת בית המשפט, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 13%, מהסכום שנותר לתשלום לאחר ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי. הפרש האגרה, אם יהיה, ישולם על-ידי התובעים.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות