מוות בתאונת דרכים - בן 34

א. מבוא: בפני תובענה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן - "חוק הפלת"ד"). המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק אשר נגרם לתובעים, כתוצאה ממותו של המנוח ז"ל (להלן - "המנוח"). ב. רקע: ביום 14.10.03 בשעה 00:15 לערך נהרג המנוח, יליד 21.8.69, בתאונת דרכים אשר ארעה בכביש שבין צומת סומך לצומת אחיהוד, עת הרכב בו נסע המנוח התנגש ברכב אחר (להלן - "התאונה"). הנתבע 1, מר דוד רביבו שימש כבעלים וכנהגו של הרכב שמספרו 6543007 (להלן - "הרכב") בו הוסע המנוח בעת קרות התאונה. במותו, הותיר אחריו המנוח אלמנה, ושני ילדים, קטינים. התובעים 4-1 (להלן - "התובעים") הינם עזבונו, תלוייו ויורשיו של המנוח על פי דין. הנתבעות 2,3 הן חברות הביטוח אשר הנפיקו תעודת ביטוח חובה לרכב, אשר היתה בתוקף בעת קרות התאונה, זאת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההליך המשפטי: בתאריך 12.08.04 הגישו התובעים את התובענה שבכותרת בגין הנזקים אשר נגרמו להם עקב מותו של המנוח בתאונת הדרכים. במהלך פרשת ההוכחות נשמעו שני עדים מטעם התובעים: הראשונה, אלמנת המנוח והשני, מר נפתלי גבאי, ראש כולל לילה "נצח והוד" שבמירון (להלן - "הכולל"). מטעם הנתבעים נשמעו שלושה עדים: הראשון, האקטואר מר שי ספיר, אשר ערך והגיש ארבע חוות דעת אקטואריות, כאשר שתיים מהן עוסקות בהפסדי ההכנסה של המנוח ואילו שתיים מהן עוסקות בקצבת השארים. השנייה, הגב' מירב בכר, מנהלת מדור הבטחת הכנסה בסניף המוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל") בצפת והשלישי, מר דוד פלס, רכז מדור זקנה ושארים בסניף המל"ל בצפת. ג. דיון והכרעה: העובדות הנחוצות לעניין חישוב הפיצויים: נתוני יסוד: המנוח, יליד 21.08.69, היה בן 34 שנים בעת קרות התאונה ושימש כמפרנס היחיד של משפחתו. התובע 1 הינו עזבונו של המנוח ז"ל, התובע באמצעות יורשיו של המנוח על פי דין, הם התובעים 4-2. התובעת 2, ילידת 16.04.79 (להלן - "האלמנה"), לא עבדה טרם התאונה. התובעת 3, ילידת 29.07.00 (להלן - "בת המנוח"), הייתה בת שלוש שנים עת אביה נספה בתאונה. התובע 4, יליד 06.07.03 (להלן - "בן המנוח"), היה בן שלושה חודשים עת אביו נספה בתאונה. בסיס שכר המנוח - נתונים אשר אינם במחלוקת: עובר לתאונה עבד המנוח מיום 1.8.02 ועד 1.10.03, במשרה בהיקף של 45%, השווה לארבע שעות ביום, כמלמד בתלמוד תורה בקריות "מאור חיים" שבצפת (להלן - "תלמוד תורה"), שכרו החודשי (ברוטו) של המנוח, הועמד על סך של 1,498 ₪. כאן זה המקום לציין כי התובעים הגישו לבית המשפט את תלושי המשכורת בגין התקופה הרלוונטית בה נטען על ידם כי המנוח עבד לפרנסתו בתלמוד תורה (סעיף 6 לתיק המוצגים מטעם התובעים). נוסף על הכנסתו זו, עובר לתאונה קיבל המנוח בהתאם למצבו המשפחתי גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, בסך של 1,621 ₪ (שם). כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לשני מקורות הכנסה אלה של המנוח אשר ערכם הכולל עמד עובר לתאונה, על כ- 3120 ₪ (נומינלית) לחודש. בסיס שכר המנוח - עיקר המחלוקת: נוסף על הכנסתו של המנוח משני מקורות ההכנסה הנזכרים לעיל, טוענים התובעים כי משך כשנה וחצי טרם פטירתו, למד המנוח בכולל, כאשר מלגתו החודשית ששולמה לו במזומן, הסתכמה בסך 2,200 ₪. כראייה לכך, הופיע מטעם התובעים ראש הכולל, מר נפתלי גבאי אשר בחקירתו הנגדית העיד כי הוא שהעביר למנוח מידי חודש מלגת לימודים בעבור לימודי המנוח בכולל: ת: "...אני יכול לאשר שאני בידיים שלי נתתי לו בסוף כל חודש את המשכורת שלו". (ראו פרוטוקול הדיון מיום 14.05.07, עמ' 2) לטענת התובעים מר נפתלי גבאי הינו עד מרכזי, חיצוני ונטול אינטרסים, על כן, די בעדות זו בכדי להוכיח את שיעור הכנסתו של המנוח מלימודיו בכולל. יתר על כן, אף האלמנה בתצהירה ציינה כי המנוח נהג לקבל מלגה בעבור לימודיו בכולל (סעיף 5 לתצהיר עדותה הראשית) וכן, בחקירתה הנגדית העידה האלמנה כדלהלן: ת: אני יודעת שהוא למד בכולל לילה והוא קיבל על זה כסף. הוא לא היה בלילה בבית. אני יודעת איפה הוא היה. (שם בעמ' 20). עוד טוענים התובעים כי אף אם המנוח לא הצהיר על הכנסתו מלימודיו בכולל, בהתאם להלכת בית העליון בע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489 (ולהלן - "הלכת אררט") המורה כי לאור עקרון החזרת המצב לקדמותו, יש לברר מה הייתה הכנסתו של המנוח בפועל וכי לפי הכנסתו האמיתית, אף אם זו לא דווחה לשלטונות המס או לביטוח לאומי, יש לקבוע את בסיס השכר של המנוח לצורך קביעת שיעור הפסדי התלויים. עוד טוענים התובעים כי המנוח נהרג בדמי ימיו, בהיותו צעיר בן כ- 34 שנים בלבד, אשר שימש כמפרנס היחיד של משפחתו ובתחילת דרכו המקצועית וכן, צפוי היה שכרו של המנוח לגדול עם השנים, עת היה צובר וותק וניסיון בעבודתו. לאור האמור, לטענת התובעים בכל הנוגע לקביעת בסיס השכר של המנוח נכון למועד קרות התאונה, יש לקחת בחשבון את השכר הממוצע במשק, אשר עמד על סך 7,992 ₪, נכון למועד הגשת הסיכומים. לחילופין, טוענים התובעים כי יש לקבוע את בסיס השכר לכל הפחות לפי ההכנסה ממנה התפרנסו התלויים בפועל, קרי המדובר בסך 5,319 ₪ (נומינלית), כאשר סכום זה כולל את הכנסותיו של המנוח משלושת מקורות ההכנסה הנ"ל. מאידך גיסא, טוענים הנתבעים כי התובעים לא עמדו בנטל הראייה להוכחת הכנסה לא מדווחת מהכולל. לטענתם, דין טענת התובעים באשר להשתכרות נוספת של המנוח כתלמיד בכולל, להידחות, מאחר והכנסה זו לא נתמכה במסמך בכתב ואף סותרת הצהרות שניתנו מאת המנוח, טרם שנפטר, במסגרת פנייתו לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מאת המל"ל. כך לטענתם, בטופס תביעתו של המנוח לגמלת הבטחת הכנסה אשר הוגש על ידו באוקטובר 2002 התייחס המנוח להכנסתו מתלמוד התורה בלבד והשיב בשלילה כאשר נשאל באשר ללימודים (סומן נ/1 בתיק המוצגים), נוסף על כך, אלמנת המנוח לא ציינה כי למנוח הייתה הכנסה מלימודיו בכולל, כאשר מסרה פרטים אודות עיסוק המנוח, במסגרת הגשת תביעה לגמלת שארים מאת המל"ל , מאידך, האלמנה דייקה בכל שאר הפרטים אשר מסרה במסגרתה של תביעה זו (סומן נ/2 בתיק המוצגים). כמו כן, אף במסגרת תביעת האלמנה להשלמת הכנסה מיום 15.12.03 לא ציינה האלמנה כי למנוח שולמה בחייו מלגה בעבור לימודיו בכולל. באשר לעדותו של מר נפתלי גבאי טוענים הנתבעים כי יש לדחות עדות זו מאחר וזו בלתי אמינה, שכן לא נתמכה בכל מסמך כתוב וכן, מכיוון שלא הובאו תלמידים נוספים הלומדים בכולל לתמיכה בטענות התובעים באשר לעצם לימודיו של המנוח שם. יחד עם זאת, טוענים הנתבעים כי אף אם תתקבל טענת התובעים כי התובע השתכר מלימודיו בכולל, הרי שהשתכרות זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה למנוח קודם לפטירתו וכי אין מקום לפסיקת בסיס השכר של המנוח על סמך שני מקורות אלה יחד. לטענתם, הדבר עולה מעדותה של הגב' מירב בכר, מנהלת מדור הבטחת הכנסה בסניף המל"ל בצפת, שהרי בכל הנוגע להכנסה ממלגה, שאינה כאמור, הכנסה מעבודה, יש לנכותה "שקל מול שקל" מסכום הגמלה לה זכאי המנוח בהתאם למצבו המשפחתי (ראו חקירתה הראשית מיום 17.06.07 בעמ' 56-55). התובעים לעומתם, טוענים לעניין זה כי מאחר והכולל אינו מקבל תקציבים מן המדינה ואף לפי שהמנוח לא היה רשום כמי שזכאי למלגה ממשרד הדתות, אין לערוך ניכוי כנטען על ידי הנתבעים, שכן המנוח לא קיבל הכנסה ממלגה המגיעה על פי חוק. לאור האמור, מוכנים הנתבעים להעמיד את בסיס שכרו של המנוח לצורך חישוב הפסדיו על סך 3,200 ₪, המגלם סך משוערך ליום הגשת הסיכומים של 1,572 ₪ בגין עבודתו בתלמוד תורה וכן, סך של הכנסה חודשית ממוצעת של 1,621 ₪ (נומינלי) בגין גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לו מהמל"ל. במצב הדברים שבפנינו ישנו קושי בקביעת שיעור הכנסתו של המנוח עובר לתאונה, זאת במיוחד לנוכח הסתירות העולות בתביעות שהגישה האלמנה למוסד לביטוח לאומי לתשלומי גמלת שארים והבטחת הכנסה, תביעות שהוגשו לאחר מותו הטראגי של המנוח, בהן לא נזכרה הטענה כי המנוח קיבל מלגה בעבור לימודיו בכולל. אמנם, מקובלת עליי עדותו של מר נפתלי גבאי לעניין היותו של המנוח תלמיד בכולל, עדות הנתמכת בעדות האלמנה ושלא נסתרה על ידי הנתבעים. כמו כן, איני פוסלת את טענת התובעים כי המנוח קיבל בחייו תשלומים בעבור לימודיו בכולל, אך יחד עם זאת, בהיעדר ראיות נוספות ובכללן, עדויות נוספות אשר יש בהם כדי לתמוך בטענות התובעים לעניין קבלת מלגה בעבור הלימודים בכולל, איני יכולה לקבל את בסיס השכר הנטען על ידם, כבסיס השכר של המנוח עובר לתאונה. על כן, לטעמי, אין זה מן הראוי להעמיד את בסיס שכרו של המנוח כסכום הנטען על ידי התובעים מאחר וטענה זו לא הוכחה כדבעי. קל וחומר כי לפי האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעים כי יש להעמיד את בסיס שכרו כשיעור השכר הממוצע במשק, מאחר ושיעור זה העומד על סך 8,113 ₪, נכון לינואר 2008, גבוה באופן משמעותי מסך הכנסות המנוח עובר לתאונה. על כן ובהתייחס לכלל טענות הצדדים בסוגיה זו, אני סבורה כי לאור הנסיבות שבפנינו נכון לפסוק על דרך אומדנא, את גובה הכנסתו של המנוח עובר לתאונה. לפיכך, אני קובעת את שיעור שכר המינימום העומד כיום על סך 3,710 ₪ (ברוטו), זאת לצורך חישוב הפסדי שכרו של המנוח לעבר וכן, בכל הנוגע לחישוב הפסד השתכרותו של המנוח לעתיד, מסכום זה לא ינוכה מס הכנסה או כל מס אחר. באותו העניין אציין כי טרם קרות התאונה עבד המנוח כמלמד בתלמוד תורה ונראה כי היה זה המסלול המקצועי בו היה ממשיך גם בעתיד, לנוכח האמור ולאור הגידול בתוחלת החיים, אני רואה לנכון לחשב את הפסדי ההכנסה לעתיד של המנוח עד גיל 70. תביעת התלויים: הפסדי תמיכה: כללי: לצורך חישוב הפסדי התמיכה בתלויים מקובל להשתמש בשיטת "הידות". לפי שיטה זו מקובל לחלק את סך הכנסת המנוח למספר בני ביתו, במקרה שבפנינו מדובר בארבע נפשות: המנוח, האלמנה, בת המנוח ובן המנוח, בתוספת ידה אחת כללית למשק הבית. עוד מקובל להפחית את ידת התלוי לשליש הידה, בתקופת שירותו הצבאי של התלוי. במקרה שבפנינו, מאחר ועובר לתאונה אלמנת המנוח לא עבדה, הכנסת המשפחה כללה רק את הכנסתו של המנוח ולפיכך, הכנסתו שנקבעה לעיל, היא זו אשר תשמש אותנו לקביעת הפסדי התמיכה. חישוב הפיצויים לתלוייו של המנוח ייכלול שישה פרקי זמן ויתבסס על הנתונים שנזכרו לעיל, זאת לפי המפורט: תקופה ראשונה: הפסד התמיכה לתקופה הראשונה יחושב מהיום בו ארעה התאונה הקטלנית ועד ליום מתן פסק דין זה. הכנסת בני המשפחה כוללת את שכרו של המנוח בלבד ועומדת על סך 3,710 ₪, כאשר בתקופה זו ישנן 5 ידות: ארבעת בני המשפחה וידה אחת נוספת למשק הבית, מכאן, שווי כל ידה 742 ₪. לפיכך, הפסד התמיכה החודשי עומד על סך 2,968 ₪ ומחושב לפי שכרו של המנוח בניכוי ידת המנוח. לסכום המתקבל יש להוסיף ריבית בשיעור 4% לשנה מאמצע התקופה. תקופה שנייה: הפסד התמיכה לתקופה השנייה יחושב מיום מתן פסק דין זה ועד ליום בו ימלאו לבתו הבכורה של המנוח 18 שנה (29.07.2018), בדומה לתקופה הראשונה אף בתקופה זו ישנן 5 ידות ולפיכך, הפסד התמיכה החודשי עומד על סך של 2,968 ₪. הפסד התמיכה לתקופה זו יחושב לפי מקדם ההיוון הרלוונטי ובהיוון כפול. תקופה שלישית: הפסד התמיכה לתקופה השלישית יחושב מיום 29.07.2018 ועד ליום בו ימלאו לבתו הבכורה של המנוח 20 שנה (29.07.2020). בתקופה זו ישנן 4.33 ידות, מכאן, שווי כל ידה 857 ₪ ולפיכך, הפסד התמיכה החודשי עומד על סך 2,853 ₪. הפסד התמיכה לתקופה זו יחושב לפי מקדם ההיוון הרלוונטי ובהיוון כפול. תקופה רביעית: הפסד התמיכה לתקופה הרביעית יחושב מיום 29.07.2020 ועד ליום בו ימלאו לבן המנוח 18 שנה (06.07.2021). בתקופה זו ישנן 4 ידות, מכאן, שווי כל ידה 928 ₪ ולפיכך, הפסד התמיכה החודשי עומד על סך 2782 ₪. הפסד התמיכה לתקופה זו יחושב לפי מקדם ההיוון הרלוונטי ובהיוון כפול. תקופה חמישית: הפסד התמיכה לתקופה החמישית יחושב מיום 06.07.2021 ועד ליום בו ימלאו לבן המנוח 21 שנה (06.07.2024). בתקופה זו ישנן 3.33 ידות, מכאן שווי כל ידה 1114 ₪ ולפיכך, הפסד התמיכה החודשי עומד על סך 2,596 ₪. הפסד התמיכה לתקופה זו יחושב לפי מקדם ההיוון הרלוונטי ובהיוון כפול. תקופה שישית: הפסד התמיכה לתקופה השישית יחושב מיום 06.07.2024 ועד ליום פרישת המנוח לפנסיה (21.08.2039). בתקופה זו ישנן שלוש ידות, מכאן, שווי כל ידה 1237 ₪ ולפיכך, הפסד התמיכה החודשי עומד על סך 2,473 ₪. הפסד התמיכה לתקופה זו יחושב לפי מקדם ההיוון הרלוונטי ובהיוון כפול. אובדן שירותי אב ובעל: בראשית הדיון בסוגייה זו אציין כי נישואיה השניים של האלמנה, לאחר מותו הטראגי של המנוח אינם מפקיעים את תלותה של האלמנה במנוח ואת זכאותה לפיצוי בגין אובדן שירותי בעל, זאת מאחר ואני מקבלת את טענת האלמנה כי נישואין שניים אלה היו בגדר נישואי בוסר, לפי שנישואין אלה נמשכו כשלושה חודשים בלבד (ראו מוצג מספר 7 לתיק המוצגים מטעם התובעים), שלאחריהם התגרשו השניים. לפיכך, במקרה שבפנינו אין בנישואיה השניים של האלמנה כדי להפקיע את זכותה לפיצוי מן הנתבעים 2,3 בגין אובדן שירותי בעל. לטענת התובעים טרם התאונה היו המנוח והאלמנה הנשואים באושר ויחדיו גידלו את שני ילדיהם, תוך קיום חיי משפחה ומשק בית משותף. עוד טוענים התובעים כי המנוח הקדיש למשפחתו את מירב זמנו הפנוי ובין היתר טיפל בשני ילדיו הקטנים, על כל המשתמע מכך ולפיכך, יש להעמיד את סכום הפיצויים הכולל בגין ראש נזק זה על סך 1,150,000 ₪. לטענת הנתבעים, אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה, מאחר ובעניין זה העידה רק האלמנה ולפי סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, אין להסתמך על עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. לדעתי, אין מקום לקבל את טענת הנתבעים הנזכרת לעיל, מאחר ואני סבורה כי בנסיבות העניין תצהיר האלמנה ועדותה בפני, ראויים דיים בכדי להוות בסיס לקביעת פיצויים בגין אובדן שירותי בעל, מה גם שהנתבעים לא הציגו ראיות מטעמם, המנוגדות לעיקרי טענות האלמנה בתצהירה ובעדותה. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהתאונה המצערת ארעה כאשר היו שני ילדי המנוח בגיל צעיר מאד, בתו הבכורה הייתה בת שלוש שנים ולבנו מלאו מספר חודשים וכי בעקבות התאונה נותרו השניים, ללא אביהם הביולוגי, כמעט לכל ימי חייהם, במהלכן לא יזכו השניים לחינוך וטיפול מאת אביהם וכן, כי המנוח לא עבד במשרה מלאה וסביר להניח כי תרם תרומה משמעותית לגידול ילדיו ואף סייע לא מעט לאלמנה בניהול משק הבית. על כן, מצאתי לנכון לפסוק כי המנוח אכן העניק לתלויים בו שירותים שאין משלמים בעבורם בפועל, לפיכך, אני קובעת על דרך האומדנא כי הנתבעים 2,3 ביחד ולחוד ישלמו לנתבעים סך של 350,000 ₪ בגין אובדן שירותי אב ובעל. לסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין, זאת מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. הסכום הנ"ל לא ינוכה מכל תקבול אחר שיתקבל. תביעת העיזבון - אובדן השתכרות "בשנים האבודות": במקרה שבפנינו, כאשר המנוח הקים משפחה טרם קרות התאונה, עלינו לחשב את אובדנו של העיזבון בגין השנים האבודות בהתאם למצוין בפס"ד פינץ (ראו: ע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 11.4.06)), בו נקבע כי חישוב סכום הפיצויים בגין אובדן השתכרות "בשנים האבודות" ייעשה בשיטת הידות. לפי שיטת הידות שאומצה בפס"ד פינץ מצרפים לידת המנוח, לידות התלויים ולידת משק הבית הבית, את ידת החיסכון, לאחר מכן מחלקים את הכנסות משק הבית במספר הידות ומפחיתים את ידת החיסכון מידת המנוח. לגופו של עניין, חישוב אובדן השכר בשנים האבודות ייערך בהתאם לחישוב אובדן התמיכה שצוין לעיל, זאת בעבור שש תקופות, אולם בתוספת ידת החיסכון (בתקופה הראשונה והשנייה: 6 ידות, כששווי כל ידה הוא 618 ₪ והפסד התמיכה החודשי הינו 3,092 ש"ח בתקופה השלישית: 5.333 ידות, כשווי כל ידה הוא 696 ש"ח ₪ והפסד התמיכה החודשי הינו 3,014 ש"ח וכן הלאה). יתר על כן, אציין כי בגין התקופה הראשונה התובעים זכאים לתוספת של ריבית בשיעור 4%מאמצע התקופה, על סך הפיצוי המתקבל. הסכום בגין שאר חמש התקופות הנותרות יהוון בהיוון כפול. לפי האמור לעיל ומאחר ותביעת העזבון עולה בערכה על תביעת התלויים ומאחר שהתובעים זכאים לגבוהה מבין השתיים, הרי שהם זכאים לפיצוי על פי תביעת העזבון. פיצוי בגין כאב וסבל: בכל הנוגע לפסיקת פיצוי בגין כאב וסבל מסכימים הצדדים כי על הנתבעים 2,3 ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך 43,164 ₪ כפיצוי בגין ראש נזק זה, אציין כי הסכמה זו מקובלת גם עליי. לסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין, זאת מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. הוצאות קבורה: התובעים טוענים כי הם זכאים בפיצוי בסך 10,000 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה, בגין הוצאות קבורתו של המנוח. אמנם, התובעים לא הציגו הוכחות באשר להוצאות שהוציאו בפועל לצורך קבורת המנוח אך עם זאת, בעניין זה אני סבורה כי הסכום אשר נקבו בו התובעים הינו סביר דיו לאור נסיבות המקרה שבפנינו ועל כן, אני פוסקת על דרך האומדנא כי הנתבעים 2,3 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים סך של 10,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה. לסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין, זאת מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. ניכויים: ראשית, אציין כי חוו"ד האקטוארית האחרונה אשר הוגשה מטעם הנתבעים, נערכה על ידי האקטואר שי ספיר (ראו חוו"ד מתאריך 12.04.07 להלן -"חוו"ד האקטוארית"), כאשר זו נערכה כאמור, לפני כשנה. על כן, אני מורה לב"כ הנתבעים לדאוג לעריכתה של חוו"ד מעודכנת בהתאם להנחיות פרק זה, לפיה יתבצע ניכוי הסכום המדויק מסכום הפיצויים. לטענת התובעים אין לנכות את גמלאות הבטחת ההכנסה מסכום הפיצויים, מאחר וזכאות האלמנה נובעת ממצבה שלה ולא מן התאונה. לטעמי, אין מקום לניכוי גמלאות השלמת הכנסה מאחר ומדובר בזכות אישית של האלמנה הנובעת ממצבה הכלכלי, ללא קשר לקרות התאונה המצערת. בנוסף, טוענים התובעים כי אין לנכות דמי מחיה מסכום הפיצויים המגיע להם, זאת בניגוד למופיע בחוו"ד האקטוארית מאחר וזו מבוססת על השערה בלבד לפיה בגיל 14 עשויים הילדים להיות זכאים לדמי מחיה. טענה זו של התובעים מקובלת גם עליי, על כן איני מתירה ניכוי זה. עוד לטענת התובעים, אין להתיר כפל ניכוי של חוב המנוח למל"ל, כפי שנעשה בחוו"ד האקטוארית. כתמיכה לטענתם, צרפו התובעים תעודת עובד ציבור הערוכה על ידי מר דוד פלס, רכז מדור זקנה ושארים מסניף המל"ל בצפת (ראו נספח ח' לסיכומי התובעים) אשר בה מצוין כי סך חובו של המנוח שנוכה מקצבת השארים עד לחודש יוני 2006 הוא 9,135 ₪. בעניין זה אני סבורה כי יש להביא בחשבון בחוו"ד האקטוארית המעודכנת את סכום חובו של המנוח למל"ל אשר שולמו על ידי התובעים, הסכום ששולם ישוערך ליום עריכת חוו"ד האקטוארית. יחד עם זאת, על חוו"ד האקטוארית המעודכנת להביא בחשבון את הסכומים שקיבלו התובעים מן הנתבעים 2,3 כתשלומים תכופים. המדובר בסך 44,662 ₪, המשוערך נכון ליום הגשת סיכומי הנתבעים הנ"ל, הכולל תשלום תכוף בסך 30,000 ₪ מיום 28.01.04 וכן, תשלום תכוף נוסף בסך של 10,000 ₪ מיום 18.07.05. נוסף על כך, לא מצאתי כי יש ממש ביתר טענות הצדדים לעניין הניכויים. ד.סוף דבר בפסק דין זה מופיעים המדדים על פיהם יינתנו הפיצויים בראשי הנזק השונים וכן, המדדים המתייחסים לסכומים אותם יש לנכות. הנתבעים 2,3 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים הוצאות משפט כפי שהוצאו בפועל וכן, שכ"ט עורך דין בשיעור 13% מסכום הפיצויים שנפסק, בתוספת מע"מ. על הצדדים להגיש פסיקתא מוסכמת לחתימתי, בהתאם למצוין בפסק הדין, תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות