1. המנוח ז"ל, נולד בתאריך 1.4.52 ועבד כמדריך חקלאי מטעם חברת "נטפים" באשחבאד שבמדינת טורקמניסטאן. בתאריך 6.4.96, בעת ששהה בישראל בחופשת מולדת, היה המנוח מעורב בתאונת דרכים, כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - "חוק הפלת"ד"), כתוצאה ממנה נפגע קשה ביותר. מיד לאחר התאונה הובהל אלי למרכז הרפואי ע"ש ד"ר שיבא בתל השומר, ובתאריך 20.5.96 הועבר לבית החולים לוינשטיין ברעננה. כיון שמצבו לא השתפר, הועבר אלי בתאריך 9.3.97 למוסד בשם "עד 120" בראשון לציון, שם שהה עד לפטירתו בתאריך 30.7.03. מאז התאונה ועד לפטירתו אלי היה מחוסר הכרה והיה שרוי במצב של "קומה", ונכותו הייתה 100%. 2. בתביעה שלפני עותרים התובעים לכך שהנתבעים יחויבו לפצותם עבור הנזקים שנגרמו להם בעקבות התאונה. 3. אלי, רעייתו שושנה וילדיהם, התגוררו במושב סגולה, וניהלו משק חקלאי. מהראיות שהובאו לפני עולה, כי אלי ושושנה היו חקלאים חרוצים ומצליחים והמשק היה רווחי. על כן, בתאריך 15.1.89, לאחר שמשקים רבים נקלעו לקשיים כספיים, הקימו אלי ושושנה חברה בשם אלי ושושנה גידולים חקלאיים בע"מ (להלן - "החברה"), והמשק נוהל תחת כנפיה של חברה. הקמת החברה נועדה ליצור הפרדה בין המשק החקלאי וחברותם של אלי ושושנה באגודה השיתופית, ולמנוע מצב בו נושי האגודה יפעלו כנגד המשק החקלאי שבבעלותם. 4. אלי ושושנה עבדו בעיקר עם חברת הזרע, ובמשק שלהם טיפחו זרעים וזני ירקות חדשים עבור חברת "הזרע". על פי הראיות שלפני, חברת הזרע בחרה במשק זה כחממה לטיפוח זרעיה משום הצלחתם של אלי ושושנה וטיב הזרעים שהפיקו. על כך אף העיד המדריך החקלאי שליווה את אלי ושושנה, מר משה איטח, כי המשק של אלי ושושנה "היה משק שהיו עולים אליו לרגל כדי לראות את הזנים החדשים ואת הרמה שלהם ואת איכות המוצר ובנושא הירקות אלי היה אחד המובילים בענף" (עמ' 49 שורה 32 לפרוטוקול). עם זאת, הדו"חות הכספיים של המשק הצביעו על הפסד, דבר העומד לכאורה בסתירה לראיות בדבר הצלחתו של המשק. 5. לטענת ב"כ התובעים, המשק הצליח ואלי ושושנה הוציאו ממנו את פרנסתם בכבוד, והדו"חות הכספיים הציגו הפסדים מטעמים של תכנון מס, ולעומתו טוען ב"כ הנתבעת כי המשק היה משק מפסיד, והדו"חות הכספיים מציגים את מצבו האמיתי. אציין, כי מהדו"חות הכספיים שהוגשו עולה, כי אלי ושושנה העמיסו את הוצאותיהם הפרטיות על החברה, דבר אשר הגדיל את ההוצאות שנרשמו לחובת החברה וממילא הקטין את רווחיה (וראה סעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית של שושנה וכן עדותה בעמ' 21 לפרוטוקול). זאת ועוד, החלטתו של אלי לצאת בשליחות למדינת רחוקה כטורקמניסטאן, כמדריך חקלאי מטעם "נטפים" מלמדת, כי העבודה שהוצעה לו במסגרת חברה זו השתלמה לו יותר מאשר עבודתו במשק החקלאי, שהרי אין זה מתקבל על הדעת שאלי היה עוזב את משפחתו, וחי לבדו במדינה רחוקה בגעגועים רבים למשפחתו (כעולה מהמכתבים ששלח לרעייתו וילדיו - מוצג ת/2) אלמלא היה הדבר משתלם לו מהבחינה הכספית. הדעת נותנת, שהעבודה בחו"ל במסגרת "נטפים" השתלמה לו יותר, וניתן אף לומר הרבה יותר, עד כדי כך שהיה מוכן לשאת במחיר שהדבר היה כרוך בו מבחינתו, והוא חיים במדינה רחוקה בגעגועים עזים למשפחתו בארץ. עם זאת, שוכנעתי, כי גם במהלך תקופת שהותו של אלי בטורקמניסטאן, עמד אלי בקשר שוטף עם שושנה, והעביר לה הוראות והנחיות שונות ביחס לניהול המשק ("היה לנו קשר שוטף בפקס והטלפון כך שאת הייעוץ שלו ועזרתו קיבלתי באופן רציף" - עדות שושנה בעמ' 16 לפרוטוקול, שורה 29). 6. חוזה העבודה של אלי עם חברת "נטפים" נחתם בתאריך 7.8.95, ותקופת החוזה נקצבה ל- 240 ימים, היינו, 8 חודשים. עם זאת, מנהלי "נטפים" הביעו שביעות רצון מאופן עבודתו של אלי ותפקודו, ואין לי ספק כי החוזה היה מוארך לתקופות נוספות. במסגרת עבודתו בחברת "נטפים" שולם לאלי שכר בסכום של 4,000 דולר נטו לחודש. למעשה שכרו של אלי נקבע לסכום של 1,750 דולר, וסכום זה שולם לחברה כנגד חשבונית מס שהחברה הוציאה ל"נטפים". בנוסף לסכום זה קיבל אלי מנטפים החזר הוצאות אש"ל בסך 75 דולר ליום עבור כל יום בו שהה בחו"ל, אלא שמתברר, כי "נטפים" סיפקה לאלי את כל צרכיו בחו"ל, כמו מגורים, מזון, רכב נהג וכיוצ"ב, כך שהן אלי והן "נטפים" ראו את "החזר ההוצאות" כחלק בלתי נפרד ממשכורתו של אלי (וראה עדותו של מר אודי צור בעמ' 37 לפרוטוקול, שורה 27). אציין, כי מכיוון שעל פי החוזה אלי היה זכאי לחופשת מולדת בת 10 ימים לאחר כל 40 ימי עבודה בחו"ל, ועבור ימי שהותו בארץ לא קיבל תשלום עבור "החזר הוצאות", שכרו השתנה מחודש לחודש. למרות השינויים בשכר, הנני סבור, כי יש מקום לקבל דבריה של שושנה, ולקבוע, כי שכרו של אלי מעבודתו בחברת "נטפים" הגיע כדי הסך 4,000 דולר. כיון שחברת "נטפים" העבירה את שכרו של אלי לחשבון החברה , אלי משך את שכרו מחשבון החברה, אשר אף הנפיקה לאלי תלוש משכורת, וניכתה מאלי את המסים על פי הוראות הדין. 7. לעניין תקופת עבודתו של אלי בחברת "נטפים": הצדדים חלוקים בשאלה, כמה זמן היה אלי נשאר לעבוד בחברת "נטפים" שהרי, כאמור, החוזה נכרת עמו בתאריך 7.8.95 למשך שמונה חודשים בלבד. לדעתי למחלוקת זאת אין משמעות רבה, אך אתייחס אליה להלן. ב"כ התובעים טוען, כי העובדה שחוזה העבודה עם אלי לא הוארך אפילו לא פעם אחת, מלמדת על כך שהצדדים לא התכוונו להאריך אותו. למעשה, אזכיר, כי התאונה המצערת אירעה ימים ספורים לפני תום תקופתו הקצובה של החוזה. מטעם התובעים העיד בפני מר אודי צור, ששימש כאחד ממנהלי הייצוא בחברת "נטפים", ובעדותו מסר (עמ' 36 לפרוטוקול, בשורה 17) כי אלי ניהל את הפרויקט באשחבאד בהצלחה, וכי לאחר שנפגע בתאונה הייתה ירידה בתוצאות החקלאיות של הפרוייקט. מר צור הוסיף ואמר, כי חברת "נטפים" נהגה להאריך את חוזי העבודה של העובדים הטובים, ולהעביר את העובדים הטובים "מהפאזה הזמנית לפאזה הקבועה" (שם, בשורה 14). על יסוד הראיות שהובאו לפני על האופן בו תפקד אלי במסגרת חברת "נטפים" ועל שביעות הרצון ממנו, הנני מקבל את טענת התובעים, כי לאחר סיום התקופה שנקבעה בחוזה מתאריך 7.8.95, החוזה היה מוארך לתקופות נוספות. ב"כ התובעים סבור, כי החוזה היה מוארך עד לשנת 2005, היינו, שאלי היה מבצע את תפקידו בחברת "נטפים" במשך תקופה של 10 שנים תמימות, והנני סבור כי הערכה זאת סבירה, והנני מקבל אותה. לפיכך, הנני קובע, כי אלמלא התאונה המצערת היה אלי ממשיך עבודתו בחברת "נטפים" כמדריך חקלאי בחו"ל עד לתאריך 31.12.05. 8. רמת השתכרותו של אלי: ב"כ התובעים טען, כי הכנסותיו של אלי, מעבודתו בחברת "נטפים" ומהמשק החקלאי שהמשיך להתנהל בארץ על ידי שושנה ועל פי הוראותיו של אלי, עלו על שילוש השכר הממוצע במשק, ועל כן לטענת ב"כ התובעים, יש לחשב את הפיצויים המגיעים לתובעים לפי שכר המגיע כדי שילוש השכר הממוצע במשק. לעומת זאת, ב"כ הנתבעים טען כי שכרו של אלי היה נמוך במידה ניכרת מהשכר הנטען על ידי התובעים. את טענתו בעניין זה סומך ב"כ הנתבעים על תלושי השכר שהנפיקה החברה לאלי. על פי תלושי השכר שהומצאו, שכרו של אלי בשנת 1995 הגיע לסכום שנע בין הסך 1,550 ₪ לחודש לסך 1,720 ₪ לחודש, ובשנת 1996 היה שכרו סכום של כ- 6,800 ₪ לחודש. הנני סבור כי אין לגזור את שכרו של אלי על פי תלושי השכר שהנפיקה החברה, שהרי החברה הייתה בשליטת אלי ושושנה, והם אף העמיסו עליה את הוצאותיהם האישיות. לדעתי, תלושי השכר שהחברה הוצאיה לאלי ולשושנה, ולמעשה ניתן לומר שאלה תלושי שכר שאלי ושושנה הוציאו לעצמם, לא משקפים את השתכרותם אלא את תכנון המס שעשו. ממילא, משיכת כספים מהחברה, נעשתה מתוך כספים שנותרו בחברה לאחר תשלום הוצאות אישיות שונות. מקובלת עלי טענת ב"כ התובעים, כי את שכרו של אלי יש לגזור משני מקורות. המקור האחד הוא כמובן עבודתו בחברת "נטפים" והמקור השני הוא המשק החקלאי, שבעת היעדרותו מהארץ נוהל על ידי שושנה. אין ספק שבתקופת שהותו בחו"ל תרומתו של אלי למשק החקלאי הייתה קטנה, אך עדיין אין לבטל את תרומת ההנחיות שהנחה את שושנה, הנחיות שלאור כשרונו של אלי , הידע והניסיון שצבר בחקלאות, סייעו לשושנה להחזיק את המשק ולהפיק את התוצרת הטובה שהופקה, ומקובל עלי שאלמלא מעורבותו הרחוקה של אלי בהנחייתה של שושנה בניהול המשק, היה הדבר משפיע על הקופה המשפחתית, והכנסות הקופה המשפחתית היו קטנות יותר. 9. ככל שהדברים אמורים בהכנסותיו של אלי מעבודתו בחברת "נטפים" הנני סבור כי יש לראות את הסך 4,000 דולר (בממוצע) לחודש, כשכרו של אלי, ואלמלא השכר היה מועבר לחשבון החברה ודרכו לידו של אלי, היה סכום זה משולם לאלי ישירות. אשר להכנסות המשק החקלאי, הרי יש לזכור כי החברה העסיקה פועלים במשק ואף שושנה עבדה בחברה, כך שלמעשה תרומתו של אלי להצלחת המשק, הייתה בעצות טובות והנחיות שהעביר לשושנה, ויש אפוא לבחון את תרומתן של עצות אלה לקופה המשפחתית המשותפת, ולראות את שוויין כאילו הן חלק מתרומתו של אלי לקופה המשותפת. אין דרך לכמת את ערכן של העצות הטובות שאלי נתן לשושנה בתקופת שהותו בטורקמניסטאן ואת תרומתן של עצות אלה להשתכרותו של אלי עצמו, ולפיכך הנני מעריך את תרומתן לקופה המשותפת בסכום של 2,000 ₪ לחודש כערכן ערב התאונה. על יסוד נתונים אלה, הנני קובע כי שכרו של אלי ערב התאונה היה כדלקמן: (א) השתכרות מעבודה בחברת "נטפים" 4,000 דולר לחודש; (ב) השער היציג ערב התאונה 3.124 ₪ לדולר; (ג) שכר מנטפים בשקלים 12,496 ₪ לחודש; (ד) תרומה לקופה המשותפת מהמשק החקלאי 2,000 ₪ לחודש; (ה) סה"כ השתכרותו של אלי ערב התאונה 14,496 ₪ לחודש, ובמעוגל, 14,500 ₪ ברוטו לחודש, ערב התאונה. ערב התאונה השכר הממוצע במשק, לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עמד על סך 4,450 ₪, ומכאן עולה, ששכרו של אלי, מעבודתו בחברת "נטפים" ומהמשק החקלאי, הגיע כדי סכום העולה על שילוש השכר הממוצע במשק. לפיכך, מכאן ואילך, בסיס השכר לפיו יחושבו הפיצויים, יהיה שילוש השכר הממוצע במשק, כמצוות סעיף 4(א)(1) לחוק הפלת"ד, היינו סך 13,350 ₪ לחודש, ערב התאונה. למרות שהתובעים טענו כי השכר שחברת "נטפים" שילמה היה שכר נטו, הרי שיש לזכור כי חברת "נטפים" ביצעה את התשלום לחשבון החברה כנגד חשבונית מס שהחברה הנפיקה לה, ולמעשה אלי שילם מס הכנסה בעת שמשך כספים מהחברה. על כן, לצורך הדיון שלפני, בסיס השכר שקבעתי לעיל (שילוש השכר הממוצע במשק) הוא סכום ברוטו, וממנו יש לנכות את מס ההכנסה עד לתקרה בשיעור של 25%, כמצוות סעיף 4(א)(2) לחוק הפלת"ד. על פי חישוב שערכתי, ערב התאונה מס ההכנסה שחל על הכנסה ברוטו בסכום של 13,350 ₪ הגיע כדי 3,997 ₪, ובמעוגל - 4,000 ₪, וסכום זה עולה על השיעור 25%. על כן, מבסיס השכר שקבעתי ינוכה מס בשיעור 25% בלבד, היינו סך 3,337.5 ₪, כך שהשכר ערב התאונה לצורך חישוב הפיצויים יעמוד על הסך 10,012 ₪ נטו לחודש, ובמעוגל 10,000 ₪ נטו לחודש. אשר לשערוך השכר לתאריך מתן פסק דין זה, כי אז השכר הממוצע במשק מגיע כדי הסך 6,958 ₪, והמעוגל 7,000 ₪ ושילוש השכר הממוצע הוא אפוא כדי הסך 21.000 ₪ לחודש. מס ההכנסה החל על סכום זה מסתכם בסכום של 6,651 ₪ (גבוה מ- 25%), ולפיכך המס שיובא בחשבון הוא 5,250 ₪, והשכר לצורך ביצוע החישוב יעמוד על סך 15,750 ₪ נטו לחודש,כערכו בתאריך פסק דין זה. 10. כאמור, מקובלת עלי הערכת התובעים, שאלי היה ממשיך לעבוד בחברת "נטפים" עד סוף שנת 2005 (כ- 10 שנים מיום חתימת חוזה העבודה עם "נטפים"), ונשאלת אפוא השאלה, מה היה שכרו לאחר סיום עבודתו ב"נטפים". בעניין זה הנני סבור כי יש להניח, שגם לאחר שאלי היה מסיים את עבודתו "בנטפים" היה אלי ממשיך לשמור על רמת השתכרות דומה לזו שהשתכר ב"נטפים", בין אם היה מתמסר לעבודה במשק הפרטי שלו במסגרת החברה ובין אם מוצא עבודה אצל מעביד אחר שהיה מעסיק אותו. כאמור, על פי הראיות שלפני אלי היה חקלאי מוכשר, וגם אם לא הייתה לו השכלה פורמאלית, הרי ניסיונו בחקלאות היה רב ערך. על כן, בין אם היה חוזר לעבודה במשק החקלאי הפרטי שלו ושל שושנה ובין אם היה נקלט בחברה אחרת, אין מקום להניח שהכנסותיו היו פוחתות. 11. הואיל בחישוב הפסדי התמיכה יש להביא בחשבון אף את הכנסותיה של שושנה מהמשק החקלאי. ב"כ הנתבעים הניח בסיכומיו כי הכנסותיה של שושנה היו נמוכים מהכנסותיו של אלי, והוא מציע לקבוע, כי הכנסתו של אלי היה גבוהה בשיעור של 50% מהכנסותיה של שושנה. הנני מסכים עם הטענה כי הכנסותיה של שושנה היו נמוכות יותר מהכנסותיו של אלי, ואולם אין אני מסכים עם השיעור בו נקב ב"כ הנתבעים. ההנחה כי תרומתה של שושנה לקופה המשפחתית המשותפת הייתה בשיעור של 50% מתרומתו של אלי יכולה הייתה להיות נכונה לתקופה שקדמה ליציאתו של אלי לחו"ל בשליחות חברת "נטפים". ואולם, עם צאתו של אלי את הארץ, הוטל על שושנה לטפל לבדה במשק הבית ובמשק החקלאי גם יחד, ולדעתי עול הטיפול במשק הבית גזל את מרבית זמנה. על כן, הנני מעריך, כי תרומתה של שושנה לקופה המשפחתית המשותפת, מניהול המשק החקלאי לבדה לצד נשיאתה לבד בעול הטיפול במשק, הגיעה כדי שליש מהשתכרותו של אלי. על בסיס הנחות אלה, שכרה של שושנה ערב התאונה הגיע לכדי הסך 4,450 ₪ ברוטו לחודש, ומס ההכנסה שחל על סכום זה מגיע כדי הסך 441 ₪, כך שתרומתה של שושנה לקופה המשותפת הייתה בסך 4,409 ₪ נטו. ככל שהדברים אמורים בתאריך מתן פסק דין זה, כי אז שכרה הוא 7,000 ₪ ברוטו לחודש, המס החל על סכום זה מגיע כדי הסך 587 ₪, ומכאן שתרומתה של שושנה לקופה המשותפת מגיעה כדי הסך 6,413 ₪ לחודש. 12. על בסיס הנתונים האמורים חישבתי את הפסדי התמיכה באמצעות תוכנת מחשב "המשערכת 32", והחישוב תויק על ידי בתיק המוצגים כמוצג במ/1. על פי חישוב זה, הפיצוי בגין הפסדי התמיכה, לעבר ולעתיד, מגיע כדי הסך 2,059,417 ₪, בתאריך פסק דין זה. 13. הוצאות נסיעה: בתקופה בה אלי היה מאושפז בבית לוינשטיין, שושנה וילדיהם הגיעו לבקרו לעיתים תכופות, ולאחר שהועבר למוסד "עד 120" נהגה שושנה לבקרו מידי יום, למעט ימי שישי. לטענת ב"כ התובעים, בתקופת אשפוזו של אלי בבית לוינשטיין, הגיעו הוצאות הנסיעה לבית החולים לוינשטיין הגיעו הסך 11,040 ₪ לחודש, ובתקופת האשפוז במוסד "עד 120" הגיעו הוצאות הנסיעה לכדי הסך 6,210 ₪ לחודש. ב"כ הנתבעים חולק על הסכומים בהם נקב ב"כ התובעים, וכן חולק הוא על המרחק לפיו חושבו הסכומים האמורים ועוד טוען הוא, כי לא הייתה הצדקה לכך ששושנה תבצע נסיעותיה במכונית הספארי היקרה, שנרכשה לצורך העבודה במשק החקלאי. זאת ועוד, ב"כ הנתבעים טוען, כי חישובי התובעים, המבוססים על חוות דעתו של הכלכלן מר משה קצין, כוללים אף את ההוצאה ההונית שהוציאו התובעים ברכישת המכונית, הגם שזו נרכשה ללא קשר לתאונה ואין מקום להביא את ההוצאה ההונית בחשבון הנסיעות. לפיכך, לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט לפסוק לתובעים פיצוי עבור הוצאות נסיעה בסכום כולל המביא בחשבון את תכיפות הנסיעות ואת מרחקי הנסיעות, והנני מעמיד סכום זה על הסך 300,000 ₪, כערכו לתאריך פסק דין זה. 14. עזרת צד שלישי: מקובלת עלי טענת התובעים, כי כיוון ששושנה נהגה לבקר את אלי בבית לוינשטיין ובמוסד "עד 120" באופן תכוף, היה עליה לשכור עוזרת שתעזור לה בעבודות משק הבית. כמו כן מקבל אני את עדותה של שושנה על העזרה ששכרה לאלי בתקופה בה שהה במוסד "עד 120", אם כי יש לזכור כי במוסד "עד 120" המוסד דאג לכל מחסורו של אלי, ושושנה העידה כי נסעה לבקרו מידי יום ושהתה במחיצתו כ- 4 שעות, ולמעשה לא היה צורך בעזרה בהיקף רב לאלי בעת ששהה במוסד "עד 120". לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני פוסק לתובעים פיצוי בראש נזק זה בסכום כולל של 70,000 ₪ כערכו לתאריך פסק דין זה. 15. אבדן שירותי בעל: ב"כ התובעים טען, כי כיום על שושנה להזמין בעלי מקצוע לבצע תיקונים שונים בבית, שהיו מבוצעים בשעתו על ידי אלי עצמו. לטענת התובעים, יש לחשב הפיצוי בראש נזק זה לפי 35 ₪ לשעה עבור 5 שעות שבועיות. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני פוסק לתובעים פיצוי בסכום כולל עבור ראש נזק זה בסכום כולל של 150,000 ₪, כערכו לתאריך פסק דין זה, המביא בחשבון אף את היוון לעתיד. 16. הוצאות שונות: ב"כ התובעים טען כי יש לפסוק לתובעים פיצוי עבור הוצאות שונות בסכום המגיע כדי סכום של כ- 250,000 ₪. לעומת זאת טען ב"כ הנתבעים, כי התובעים לא הוכיחו ראש נזק זה, וההוצאות הנטענות על ידם כוללות הוצאות שאינן קשורות לתאונה. עם זאת מציע ב"כ הנתבעים לפסוק לתובעים סכום כולל של 30,000 ₪ בראש נזק זה. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט לפסוק לתובעים פיצוי בסכום כולל עבור הוצאות שנגרמו להם בעקבות התאונה, ואשר לא נזכרו בפרקים הקודמים לפסק דין זה והנני מעמיד סכום זה על סך 100,000 ₪ כערכו לתאריך פסק דין זה. 17. הוצאות קבורה ומצבה: הנני פוסק בראש נזק זה פיצוי בסכום של 15,000 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה. 18. ב"כ התובעים התייחס לפיצוי עבור נזק שאינו נזק ממון. בעניין זה מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים, כי כיון שהתביעה היא תביעת הפסדי התמיכה, אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה שכן הוא נבלע בתביעת התלויים. 19. ניכויים מהפיצויים: הנני מקבל טענת ב"כ הנתבעים כי יש לנכות מהפיצויים הסכומים הבאים: (א) תשלומים תכופים 377,484 ₪; (ב) קצבת נכות ששולמה בחייו של אלי 403,195 ₪; (ג) קצבת שאירית 223,731 ₪; סך כל הניכויים 1,004,410 ₪. 20. על יסוד הדברים האמורים לעיל, הפיצויים המגיעים לתובעים בתורת מי שהיו סמוכים על שולחנו של אלי מגיעים לסכום של 1,687,007 ₪, לפי הפירוט הבא: (א) הפסדי תמיכה 2,059,417 ₪; (ב) הוצאות נסיעה 300,000 ₪; (ג) עזרת צד שלישי 70,000 ₪; (ד) אבדן שירותי בעל 150,000 ₪; (ה) הוצאות שונות 100,000 ₪; (ו) הוצאות קבורה ומצבה 15,000 ₪; סך הכל 2,694,417 ₪; (ז) ניכויים מהפיצויים 1,004,410 ₪; סכום הפיצויים לתשלום 1,690,007 ₪. 21. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך 1,690,007 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה. (ב) הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את כל הוצאות המשפט שנגרמו להם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א 0 - 1961, מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 219,700 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות