מוות בתאונת דרכים - בן 51

מבוא

1. בפני שתי תביעות מאוחדות שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 1.7.03 בכביש המוביל מבית שמש לשער הגיא. בתאונה המצערת קיפח המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1 בת.א. 11547/03 (להלן: "המנוח") את חייו.

2. התובעים מס' 2-4 בת.א. 11547/03 הם אלמנתו של המנוח וילדיו. האלמנה (להלן: "רויטל") תובעת כתלויה ויורשת וכן כמי שנגרמו לה נזקים ישירים בתאונה. הילדים תובעים כתלויים וכיורשים לאחר שתביעתם כניזוקים ישירים נמחקה והותר להם לפצל את סעדיהם.

3. התובעת בת.א. 9865/03 (להלן: "ירדנה") היא אחותו של המנוח והיא תובעת את נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונת הדרכים.

4. הנתבע מס' 1 (להלן: "הנהג" או "ואיל") נהג בעת התאונה במשאית מ.ר. 5314915 (להלן: "המשאית"). לפי הנטען בכתבי התביעה הפגיעה במנוח ובירדנה הייתה עקב השימוש במשאית. התובעים טוענים כי הנהג 'היה מעורב בתאונת דרכים. בתאונה שאירעה נפגע המנוח וקיפח את חייו' (סעיף 6 לכתב התביעה בת.א. 11547/03).

5. אין חולק כי המנוח נהרג בתאונת הדרכים נשוא התביעה. המחלוקת היא באשר לנסיבות הפגיעה הקטלנית במנוח, הפגיעה באחותו ירדנה והאופן שבו אירעו האירועים שהובילו למותו ולפגיעה בירדנה. בנוסף, חולקים הנתבעים על כך שהם חבים כלפי התובע, גם בהנחה שתתקבל עמדת התובעים לגבי הנסיבות שבהן אירעה התאונה. לטענתם, המנוח נפגע עקב השימוש ברכבו שלו ולא עקב השימוש במשאית. באשר לירדנה נטענת טענה דומה כי נפגעה כנוסעת ברכב שבו הגיעה למקום. בנוסף מתעוררת מחלוקת גם באשר לגובה הנזקים שנגרמו לתובעים עקב תאונת הדרכים.

6. במהלך ניהול ההליכים צורפה הצד השלישי להליכים אך הדיון בעניין ההודעה לצד שלישי הופרד והממצאים שיקבעו להלן אינם מחייבים את הצד השלישי (ר' החלטה מיום 18.6.06).

נסיבות אירוע התאונה

7. באשר לנסיבות אירוע התאונה הובאו עדויות רבות ובהן עדותן של רויטל וירדנה מטעם התובעים, עדות הנהג, עדות עד ראיה לתאונה וחוות דעת של מומחים שחקרו את התאונה מטעמה של המשטרה. למרות ריבוי העדויות השונות נותרה מחלוקת עובדתית באשר לאופן שבו אירעה התאונה: התובעים טוענים כי הנהג דרס את המנוח כאשר הוא נוהג במשאית ובמהלך הנסיעה עולה על גופו. הנתבעים טענו כי באירוע היה מעורב רכב נוסף, אשר ניסה לרדוף בנסיעה אחרי המשאית המתרחקת מהמקום ובדרך פגע עם מכוניתו במנוח ומחץ אותו אל רכבו ללא כל מעורבות של המשאית בתאונה.

8. עם זאת, בטרם אדרש לפרטי העדויות השונות יש מקום לבחון תחילה מה העובדות הנחוצות לצורך בחינת חבות הנתבעים תוך התייחסות להנחות השונות לגבי מעמדם של המנוח וירדנה כהולכי רגל או כמשתמשים ברכב בו נהגו או נסעו עובר לתאונה. תחילה ידונו השאלות ביחס למנוח ולאחר מכן אדון בהן ביחס לירדנה.

9. ככל שהמנוח נחשב כמשתמש ברכבו, נסיבות הפגיעה המדויקות אינן מעלות או מורידות שכן השאלה העומדת להכרעה במקרה כזה קשורה למעשיו של המנוח מחוץ לרכבו, הסיבה שבגינה ירד מהרכב והאם שהייתו מחוץ לרכב 'קשורה בטבורה לשימוש בו'. רק אם ייקבע כי המנוח אינו משתמש ברכבו, יש חשיבות לשאלה האם יש מעורבות כל שהיא של המשאית בתאונה, בין שגרמה למות המנוח באופן בלעדי ובין שהתאונה נגרמה בשל מעורבותם של רכבים אחרים, שהמשאית אחת מהן. ככל שהתאונה נגרמה רק עקב השימוש במשאית, חבים הנתבעים. אם התאונה היא תאונה שבה מעורבים מספר כלי רכב, שאחת מהן היא המשאית חבים הנתבעים ומבטחי הרכב האחר, יחד ולחוד.

10. מכאן, שבעת הערכת הראיות יש לבחון את נסיבות אירוע התאונה ולראות האם בהתחשב בנסיבות אלה נחשב המנוח כמשתמש ברכבו. עוד יש לבחון במסגרת הנסיבות האם הייתה מעורבות כזו או אחרת של המשאית בהתרחשות התאונה. הנתבעים חבים כלפי התובעים אם יקבע כי המנוח אינו משתמש ברכבו וכן אם ייקבע שהתאונה נגרמה עקב השימוש במשאית, בין שמדובר פגיעה שנגרמה רק עקב השימוש במשאית ובין שהמשאית הייתה מעורבת בתאונה ביחד עם רכב נוסף.

גירסת רויטל

11. רויטל תיארה בתצהירה את התאונה. לדבריה נסעו היא והמנוח ביחד עם קרובי משפחה נוספים לחתונה של קרובי משפחה במושב שורש. ברכב בו נהג המנוח ישבו הוא, רויטל ואחותו של המנוח, מזל גבסי.

12. רויטל מציינת כי לא הרחק מאחוריהם נסעו בשני רכבים נפרדים קרובי משפחה אחרים: ברכב אחד אחותו של המנוח קרן, בעלה, מאיר, אחות נוספת של המנוח, ירדנה ואחיו עופר. ברכב השלישי נסעו אחיו של המנוח, עזרא, ואשתו אפרת.

13. בשעה 21:00 לערך, כך מציינת רויטל בתצהירה, עשתה המשאית סיבוב פרסה ורכבו של המנוח, שנסע בכיוון ההפוך, כמעט והתנגש בה. המנוח נבהל מאוד ודרך החלון סימן לנהג לכיוון העיניים בהתכוונו לומר לו "מה אתה לא רואה?". בהמשך היא כותבת (סעיף 7) כי המנוח יצא מהרכב. לדבריה 'בשלב זה נהג המשאית נתן "גז" והחל לנסוע, דרס את בעלי ז"ל ואת ירדנה, (סעיף 8 לתצהיר).

14. מחקירתה הנגדית עלה כי מדובר באירוע שונה ממה שעלה מתצהירה. היא תיארה שהמנוח נתלה על המשאית וכאשר המשאית החלה לנוע הוא קפץ. היא נשאלה לגבי ריב בין המנוח לבין הנהג והשיבה:

"ש. ראית את בעלך המנוח נתלה על המשאית?
ת. כן. ברגע שנהג המשאית נתן גז הוא היה צריך להתלות.
ש. בעלך נתלה על חלון המשאית עוד לפני שהמשאית נתנה גז?
ת. ברגע שהמשאית נתנה גז, הוא קפץ כדי שלא יקרה משהו.
ש. במשטרה אמרת שנתלה על החלון כדי להוכיח את הנהג והיה ביניהם ריב?
ת. לא. הוא היה עם חלון סגור ולא היה ריב.
ש. החלון היה פתוח עד הלחי?
ת. כן. הוא לא היה סגור לגמרי.
ש. כשבעלך נעצר עם האוטו ויצא מהרכב היו צעקות, היה ויכוח היה ריב?
ת. אני זוכרת עוד כשהיינו יושבים, נהג המשאית הרים אלה, מקל גדול מעץ ומאמר לו "שתוק, יא מאנייק" לבעלי. בעלי יצא מהרכב לראות למה איננו יכולים להמשיך בנסיעה.
ש. זה היה לפני שבעלך יצא מהרכב?
ת. כן.
(עמ' 16, ש' 13-עמ' 17, ש' 1).


15. עדותה של רויטל בבית המשפט הייתה שונה מהגרסה שמסרה למשטרה (נ/2) סמוך לאחר האירוע (ביום 3.7.03). בהודעה היא מציינת כי המנוח יצא מהרכב לכיוון נהג המשאית 'כדי להוכיח אותו ולהגיד לו איך אתה עושה דבר כזה, כמעט הרגת אותי ואת אשתי' (ש' 6-8). בהמשך היא מציינת כי המנוח פנה לנהג המשאית נתלה לו על החלון וברגע שמשה נתלה לו על החלון הנהג משאית נתן גז, הכניס הילוך והעיף את בעלי מהמשאית. כתוצאה מהזינוק של המשאית לכביש ראיתי את המשאית עולה על בעלי גלגל ועוד גלגל על החזה של בעלי' (ש' 8-12).

16. רויטל מבהירה כי המנוח לא היכה את הנהג אך ניסה להיתלות על החלון וכאשר הנהג החל בנסיעה, המנוח עף.

17. הנתבעים מעלים בסיכומיהם תמיהות רבות באשר לסתירות שנפלו בעדותה של רויטל ובטענותיהם יש ממש. התרשמתי כי עדותה של רויטל בבית המשפט לא הייתה נאמנה לפרטי האירוע והתגלו פערים בלתי מוסברים בין הדברים שאמרה לדברים שנכתבו בהודעה במשטרה שניתנה בסמוך לאחר האירוע. כך, בעדותה נהפכו היוצרות והנהג, ואיל, הפך להיות מי שהכה את המנוח ואף הצטייד במקל לשם כך בעוד שבגרסה שנתנה במשטרה ציינה כי המנוח הוא זה שירד כדי להוכיח את הנהג. היתלות המנוח על המשאית הנזכרת בהודעה נשללה בעדותה בבית המשפט ועוד. לפיכך, אני סבור כי יש לייחס משקל לעדות שמסרה במשטרה ביום 3.7.03 ולהעדיף אותה על העדות שניתנה בתצהיר ובבית המשפט.

18. לסיכום, מתוך הודעתה במשטרה (נ/2) עולה כי גרסת רויטל לאירועים היא כי המנוח יצא מרכבו כדי להוכיח את נהג המשאית, התפתחו ביניהם חילופי דברים שלאחריהם נתלה המנוח על חלון המשאית. נהג המשאית החל לנסוע מהמקום כאשר המנוח תלוי על המשאית והעיף את המנוח בעת נסיעתו תוך שגלגלי המשאית עולים על גופו.


גירסת ירדנה

19. ירדנה מסרה הודעה במשטרה (נ/1) בה תיארה את המקרה. בהודעתה היא מציינת כי המשאית נסעה באלכסון, עשתה פניית פרסה ונעצרה. הרכב והמשאית נעמדו בזוית כמו קודקוד משולש. המנוח ירד מהרכב שלו וניגש מסביב לכיוון המשאית. לדברי ירדנה, כאשר ראתה שהמנוח יורד, ירדה גם היא מהרכב שלה עם אחיה עופר ושלושתם עמדו. היא מתארת שנהג המשאית המשיך בנסיעה ופגע באחיה עם הפנסים של הרכב באיזור החזה והצמיד אותו לרכב שלו. המנוח מעוצמת המכה כאילו עף באויר בעוד שהיא נזרקה אחורה.

20. ירדנה מספרת שראתה את החבטה ואת הנהג ממשיך לנסוע על המנוח בעוד שהגלגלים האחוריים של המשאית עלו על הרגליים שלה ופגעו בה. היא טוענת שהמשאית כלל לא נעצרה אלא הייתה במצב נסיעה. לדבריה המנוח צעק לנהג באוויר אך לא ניגש לחלון. היא נשאלה מספר פעמים והשיבה שהמשאית הייתה כל הזמן בנסיעה ולא נעצרה.

21. בעדותה בבית המשפט אמרה ירדנה:

"ש.האם נכון שמשה נתלה על החלון של המשאית והתחיל ביניהם ויכוח ואולי גם מכות?
ת. הלוואי והיה קורה מצב כזה ,לא היינו נמצאים פה עכשיו, לא היה קורה מה שקורה. אחי עצר את האוטו בצד באלכסון עם נטיה לכיוון השוליים. המשאית עצרה גם כן לפניו וממולו, אחי יצא מהאוטו שלו ממושב הנהג, זה היה ממש שניות, הסתובב לצד השני של האוטו למקום בו ישבה אישתו, הוא נעמד כזה בצד של האוטו, בצד ימין שיושבת אישתו, האוטו של גיסי עצר מס' מטרים מהרכב, אני יצאתי מהאוטו שישבתי בו מאחורה , סגרתי את הדלת והתקדמתי לכיוון אחי, הייתי במרחק 5-6 מטר מהמשאית, תוך כדי שאני מתקרבת המשאית נתנה גז , מעך את אחי על האוטו שלו, נתן לאחי את הפגיעה, אחי עף קדימה ואני מהגלגליים האחורים כשהוא התחיל לנסוע עפתי מאחורנית ואז הוא המשיך את הנסיעה ישר ועלה לי על הרגליים, המשיך את הנסיעה על אחי וברח. (מדגימה באמצעות דגמי מכוניות קטנות). הרכב של משה עמד כשפניו לכיוון המשאית ואני התקדמתי מאחורי המשאית לכיוון המשאית והמשאית התחילה לנסוע, מחצה את משה ואז הוא עף לפנים. המכה הראשונה שהוא קיבל הייתה כתוצאה המפגיעה של המשאית שדחפה אותו לכיוון הרכב שלו . אחרי המכה הוא עף על הכביש. הוא נתן לו את המכה על האוטו ואז הוא עף על הכביש. אחי עף קדימה ואני עפתי אחורה ונפלתי על הגב, בגלל זה גם לא יכולתי לקום. הוא המשיך בנסיעה, עלה לי על השוקיים ועל הברך, בשתיהן אבל עיקר הפציעה ברגל שמאל. הגלגלים עלו לי על הרגליים. כל החלק הפנימי של השוקיים היה עם סימני גלגלים."
(עמ' 12, ש' 1-13).


22. בין גרסת ירדנה במשטרה לעדותה בבית המשפט נפלו פערים ומכל מקום תיאור ההתרחשויות שנתנה שונה מהתיאור שנתנה רויטל. על פי שתי הגרסאות של ירדנה בעת אירוע התאונה דחפה המשאית את המנוח לכיוון הרכב שלו ואז בעקבות המכה וההדיפה לכיוון רכבו, עף המנוח על הכביש. עם זאת, ירדנה שללה את הדברים שנאמרו על ידי רויטל לפיהם נתלה המנוח על המשאית וטענה כי המשאית המשיכה בנסיעתה וכלל לא עצרה במהלך כל האירוע.

23. הנתבעים עומדים בסיכומיהם על הפרכות והתמיהות בעדות ירדנה. הם טוענים כי יש לזקוף לחובתה את ההימנעות מהבאת עדי ראיה נוספים ובהם אחיה ואחיותיה, מתפלאים על הסברה שהעלתה לפיה פגע נהג המשאית בה ובמנוח על רקע לאומני וכיצד חזרה בה מגרסה זו. מכל מקום תוהים הנתבעים כיצד ירדנה נפגעה בעצמה אם עמדה מאחורי המשאית.

24. אכן, נפלו סתירות כאלה ואחרות בין הגרסאות השונות שנתנה ירדנה ובינן לבין גרסת רויטל. עם זאת מתוך הודעתה (נ/1) שניתנה ביום 3.7.03 עולה כי בתחילת הודעתה היא אישרה שהמשאית נסעה באלכסון ועשתה פניית פרסה לכיוון הנגדי והנהג עצר את המשאית כשהפנים שלו בזוית לרכב של אחי בצורה של קודקוד משולש. אני מעדיף את הגרסה הזו המשתלבת עם הגרסאות האחרות על התיאור המאוחר יותר לפיו המשאית כלל לא עצרה.

גירסת הנהג

25. בשחזור שערך הנהג לתאונה, אשר תועד ותומלל עולה כי לדבריו לאחר שעצר את המשאית חסמו אותו המנוח ואדם נוסף והחלו לקלל אותו. הם נעמדו לצדה של המשאית כשהם נאחזים בחלון. אחד מהם 'נתן לו בוקס, והחל למשוך אותו' הוא ניסה להגן על עצמו וקרא לשניהם להפסיק ולהכות אותו. הוא ממשיך ומתאר כי השניים המשיכו להכות אותו ולקלל אותו ובשלב מסוים אמרו לו שיהרגו אותו. באותו שלב הוא החל בנסיעה כדי לברוח ועזב את המקום.

26. בהודעה כתובה שנגבתה מהנהג ביום 2.7.03 (ת/4) הוא תיאר ש:

"עשיתי פרסה לאחר ששתי המכוניות עשו פרסה ונסעו ואז אני עשיתי פרסה עשיתי סיבוב גדול והייתי בשוליים בצד ימין של הכביש. בא רכב מכיוון בית שמש הסתכלתי במראה שהוא יסע הגיע אלי וחסם אותי פתח את החלון של האוטו והנהג התחיל לקלל אותי אמר לי "יא זבל בן זונה" "אתה רוצה להרוג אותנו?" אמרתי לו "למה מה עשיתי" ואמרתי לו "תודה רבה" כשקילל אותי וחבר שלו יצא מרכב לא יודע מאיזה צד יצא. בא אליי הוא רצה לפתוח את הדלת ונתן לי מכה בראש. לא נתתי לו לפתוח את הדלת וראיתי שמרביצים לי אני הייתי עם יד על ההגה ועם היד שמאל והגנתי על הפנים ואמרתי להם "אל תרביצו" ומקללים ומרביצים לי ואמרתי להם "מה עשיתי" הבחור היה על המדרגה של האוטו ורוצה למשוך אותי החוצה וברחתי משם. עצרתי אחרי הסיבוב ואז בא חייל ושוטר בשם עוזי והחייל הגן עלי ...
ש. למה נסעת כשבנאדם על המדרגה של המשאית?
ת. התחילו להרביץ לי ופחדתי מהם התעללו בי התרחקתי מהם והתקשרתי למשטרה והיה תפוס...
ש. האם הרגשת שאתה דורס מישהו כשנסעת?
ת. לא.
...
ש. כמה אנשים היו תלויים ברכב שלך לפני שנסעת?
ת. לא יודע..."


27. בתצהיר שנתן הנהג הוא תיאר את נסיבות התאונה. לדבריו לאחר שביצע את סיבוב הפרסה, הסתכל במראת המשאית וראה מכונית בצבע לבן מתקרבת אליו. המכונית נעצרה מעט לפני המשאית ונעמדה באלכסון כשהיא חוסמת במקצת את המשאית. המנוח פתח את חלון המכונית והחל לקלל אותו. באותו זמן ישב הנהג במשאית כשמנועה פועל. תוך כדי חילופי הדברים, מישהו אחר התקרב אליו ורצה לפתוח את דלת המשאית, נתן לו אגרוף בראש ונהיה לו כמו שחור בעיניים. לדברי הנהג גם המנוח נתן לו מכה והחל למשוך אותו מהמשאית. שניהם שרטו אותו בצוואר ונתנו לו מכה ביד, דרך חלון המשאית, כשהוא מגן על עצמו בידו השמאלית.

28. הנהג מתאר שחש פחד גדול, החליט לברוח מהמקום והתחיל בנסיעה. הוא נסע כמה מאות מטרים ואז נעצר לאחר שאיש עם מדים הנחה אותו שיעצור ויירגע. הוא מציין בתצהירו כי לא הרגיש שפגע עם המשאית בבן אדם כל שהוא ולא עלה עם הגלגלים על שום בן אדם.

29. יש לציין כי עדות הנהג ניתנה כשהוא מפוחד ונרגש עד כדי כך שבמהלך שמיעתה נזקקתי להרגיע אותו. חלק מסערת הרגשות נבעה מטבע הדברים מעריכתה של חקירה נגדית שאותה יכול היה העד לראות כמאיימת (ר' הערות בית המשפט בזמן עדותו של העד ואיל עותמאן, עמ' 69, ש' 8 וכן ההערה שנרשמה בעמ' 78, ש' 16-18).

30. עדותו של ואיל בבית המשפט עשתה באופן כללי רושם מהימן ולמרות הפחד שחש, התרשמתי כי הדברים שאמר מתארים את שאירע. כך גם הרושם שעלה מצורת הצגת הדברים על ידו במהלך השחזור שתועד בקלטת. מכל מקום, מתוך גרסתו של הנהג עולה כי לאחר סיבוב הפרסה, מכוניתו של המנוח התקרבה אל המשאית ועמדה בצורה אלכסונית כלפיה כשהיא חוסמת במקצת את המשאית (גרסה זו תואמת גם את התיאור שנתנה ירדנה). המנוח ואחרים ירדו והגיעו את המשאית, החלו להכות את ואיל ואחד מהם נתן לו אגרוף. ואיל שבתחילה ניסה להגן על עצמו, הרגיש מפוחד והחל לברוח מהמקום כשהוא נוסע במשאית, עד שעצר בחלוף כמה מאות מטרים. ואיל טען כי לא פגע במנוח ולא חש שגלגלי המשאית הם שדרסו את המנוח. סברתו של ואיל הייתה שרכב אחר שרדף אחריו הוא שפגע במנוח ובירדנה. למרות הרושם הכללי שהותירה העדות, כמתואר לעיל, באשר לעניין אחרון זה, הרושם שקיבלתי הוא שבעניין ה'עליה על גופו של המנוח' ואיל מנסה להסתייג מדברים שאמר סמוך לאחר המקרה לעד ישי לוי, אליהם אתייחס בהמשך.

31. הסברה כי הפגיעה נעשתה עקב שימוש ברכב אחר, שלישי, לא עלתה בהודעתו של ואיל (ת/4). באותה הודעה מסר ואיל כי לא הרגיש שהוא דורס את המנוח אך לא הזכיר דבר על רכב אחר (ש' 35-36). בשחזור שנערך לא נזכרת מעורבות של רכב אחר (ר' תמליל הקלטת). יש לציין כי בשחזור לא שלל ואיל את האפשרות שפגע במנוח תוך כדי הנסיעה והשיב על השאלה 'יכול להיות מצב שבגלל שאתה פגעת בו הוא מת' את התשובה 'אני לא יודע באמת. לא יודע' (עמ' 5-6). כפי שאראה להלן, הדברים שאמר ואיל לעד ישי לוי סמוך לאחר המקרה אינם תומכים בטענה כי היה מעורב רכב נוסף או כי התאונה אירעה בשל מעורבות שני רכבים אחרים במנותק מהשימוש במשאית.


גירסת העד ישי לוי

32. עד ראיה לתאונה היה העד ישי לוי. בעדותו הוא תיאר את שראה:

"כשהגעתי לקצה העלייה והתחלתי לרדת , ראיתי משאית עם ארגז עומדת בשולי הכביש ובסמוך לה איזה שהוא טנדר כזה דו תכליתי, זה רכב סקודה בסמוך לו ושני אנשים תלויים על החלון על הדלת של נהג המשאית. צריך להבין שזו לא כזו משאית ענקית, זה משאית שהחלון שלה יחסית נמוך. ורואים שיש שם איזה שהיא תגרה ולא בדיוק מחלקים מתנות אחד לשני. רואים שיש חילופי מהלומות. ואז המשאית יצאה במהירות משול הכביש, אני האטתי , מה גם שהרכב הפרייבט (הרכב שדיברתי עליו קודם) רכב דו תכליתי, חסם לי את המסלול, התחלתי לצפצץ, והמשאית התפרצה במהירות לכביש וכל הזמן היתה מישהי בכביש שנופפה כמו משוגעת שם, אז העיניים של פה ופה וכל הדברים האלה, והמשאית התפרצה לכביש כשפתאום אני רואה שרק אדם אחד תלוי על המשאית והוא נשאר תלוי תוך כדי נסיעת המשאית למרחק של כמה עשרות מטרים והוא נופל, מתגלגל על הגב שלו וקם וממשיך לרוץ אחרי המשאית. ואני רואה גופה , אני חושב שאני רואה גופה, אני כבר לא זוכר, ברור לי שקרה משהו שם, כי אני לא רואה את השני, ואני מחליט לרדוף אחרי המשאית שלא יהיה שם איזה שהוא פגע וברח ואני מצליח לעצור את המשאית אולי אני לא יודע קילומטר או 800 מטר אחרי המקום שזה קרה, בסיבוב ממש בפניה ימינה הגדולה לכיוון שער הגיא, עצרתי את הנהג שהוא היה מאוד נסער וזה בלשון המעטה. "
(עמ' 58, ש' 10- עמ' 59 ש' 8 - ההדגשה שלי - א.ד.).


33. עיון בעדותו של העד מראה כי האירועים שלאחר תחילת הנסיעה על המשאית נראים מבולבלים: מוזכר אדם התלוי על המשאית, נשאר תלוי ונפל אך לפי התיאור לאחר הנפילה הוא קם וממשיך לרוץ. לעומת זאת העד מתאר שראה גופה אך מייד מסביר כי אינו זוכר מה בדיוק קרה. בחקירתו הנגדית הוא אמר כי ראה את המשאית מתנדנדת (עמ' 60, ש' 16-17) ולאחר מכן אישר כי לדעתו התנדנדה כי עלתה על המנוח (עמ' 60 ש' 16-21).

34. הוא תיאר את הדברים שאמר הנהג באותם רגעים:

"ש. אתה גם יודע וככה שהנהג פחד מאוד מהדריסה שלו?
ת. "אני עליתי עליו, אני חושב שעליתי עליו". כך הוא אמר. אבל זה רק אחרי זמן שהוא נפתח אלי. אתה צריך להבין שחיכינו למעלה מארבעים דקות עד שתבוא משטרה ובינתיים אני שומר עליו. הוא אומר "אני עליתי עליו, אבל לא עשיתי כלום, אני בן אדם טוב".
(עמ' 60, ש' 26 - 29, ההדגשה שלי - א.ד.).

35. בנוסף תיאר העד כי הטלטול של המשאית היה רציני כתוצאה מתחילת נסיעה או מעליה על הגופה (עמ' 60, ש' 21). אמנם בא כח הנתבעים הסתייג מעדות זו בהיותה עדות סברה אך מכל מקום קיומו של טלטול למשאית, להבדיל מהסיבה, הוא בגדר דברים שהעד ראה להבדיל ממסקנותיו של העד ביחס לסיבה (בעניין זה אישר העד כי הסיק זאת מדברי ואיל ולא ממה שראה - עמ' 61, ש' 15-16).

36. העד ישי לוי היה עד אובייקטיבי שאינו מעורב או בעל עניין בהליך זה. ממכלול הפרטים שעלו מעדותו עולה כי הוא ראה את המשאית ואת הרכב בו נהג המנוח עומדים כאשר שני אנשים תלוים על חלון המשאית ומתרחשת במקום תגרה. המשאית החלה לנסוע והתפרצה במהירות לכביש. לפי תיאור העד הוא ראה אדם תלוי על המשאית שנשאר תלוי עליה תוך כדי הנסיעה ואז נופל, מתגלגל על הגב שלו וממשיך לרוץ. עוד הוא מתאר כי ראה גופה אך בשלב זה לא זכר מה אירע עד שהמשיך לכיון נהג המשאית.

37. מרבית עדותו של העד ישי לוי תואמת את גירסת הנהג. לפי עדות זו המשאית עצרה, רכב המנוח עמד באופן שחסם במידה מסויימת את דרכה. המנוח ואחרים ירדו והגיעו לדלת המשאית ודרך החלון החלו להכות את הנהג, הנהג החל לנסוע ולברוח מהמקום. באשר להמשך קשה לדעת מתוך עדות העד ישי לוי מה בדיוק ראה. עם זאת, יש להדגיש כי גם לפי עדותו לא עולה האפשרות כי המנוח נפגע מרכב שלישי ללא מעורבות של המשאית.

38. התובעים נסמכים על דברי העד לפיהם אמר לו הנהג ש'הוא חושב שעלה עליו' (עמ' 60). הנתבעים טענו כי אין לייחס משקל לדברים אלה וכי הם מבוססים על מסקנה שהסיק. איני סבור כי הציטוט מדברי הנהג הוא מסקנה אלא הוא משקף את תחושתו של הנהג סמוך לאחר המקרה.

39. בין שמדובר במסקנה ובין שהעד ראה את המשאית כשהיא עולה על המנוח, מעדותו עלה כי המנוח נפגע ככל הנראה תוך כדי נסיעת המשאית מהמקום ומסתבר מעדותו כי הפגיעה במנוח הייתה בשל תנועת המשאית בדרך זו או אחרת.

חוות הדעת של הפתולוג ושל מז"פ

40. הנתבעים הגישו כראיה מטעמם את חוות דעתו של הפתולוג, ד"ר ברתולומיו לוי, שנערכה במסגרת חקירת המשטרה. בסיכום חוות הדעת ציין המומחה כי המנוח נפגע ממשאית בתנועה והממצאים מהנתיחה מתיישבים עם לחיצה של הבטן בין שני מישורים נוקשים. מעדותו של הפתולוג עולה כי סברת המכון הייתה שהלחיצה של הבטן נגרמה ממפגש של שני מישורים קשים למשל קיר ומשאית. הפתולוג שלל את האפשרות שהמשאית עלתה על המנוח ולא הותירה סימנים. בחקירתו הנגדית הוא אישר כי הפגיעה במנוח נגרמה כתוצאה מרכב נוסע (עמ' 28, ש' 28) ולא שלל את הטענה כי שני המישורים הקשים יכולים להיות המשאית והרצפה (עמ' 28, ש' 14-16), הנחה היכולה להתאים לגירסאות העובדתיות שניתנו (בין שמדובר בפגיעה של המשאית הנוסעת או דחיפה על ידי המשאית לכיוון רכבו של המנוח).

41. מחוות דעת נוספות שהוגשו, חוות הדעת של המעבדה לזיהוי פלילי ושל מעבדת סימנים וחומרים עלה כי לא נמצאו סימנים על צמיגי המשאית כי עלתה על משהו וכן לא נמצאו במכנסיו של המנוח סימנים המאפשרים לקבוע אם נדרס על ידי המשאית או לא (ר' חוות דעת ירון שור).


הערכת הראיות

42. כפי שפירטתי לעיל, לצורך ההכרעה שבפני אין צורך להגיע למסקנה האם המנוח נדרס על ידי המשאית בעת שנפל ממנה, כאשר גלגליה עולים על גופו או כאשר נמחץ עם גופו בין המשאית לבין רכבו בעת נסיעת המשאית או אם נפל ונפגע בעת תנועת המשאית ללא מגע עם רכבו.

43. על בסיס הראיות אותן פירטתי לעיל, אני סבור כי הוכח במידה הנדרשת במשפט האזרחי כי המנוח קיפח את חייו לאחר שנפגע מהמשאית במהלך תנועתה. כל אחת מהאפשרויות הנזכרות לעיל מסתברת יותר מהתיאוריה אותה העלו הנתבעים לפיה נפגע המנוח עקב תנועת רכב שלישי או מפגש בין רכב שלישי לבין רכבו של המנוח.

44. האופן בו עמדו שני הרכבים, המשאית ורכבו של המנוח, כאשר הם ניצבים בזוית היוצרת קודקוד של משולש, נסיעת המשאית כדי להתרחק מהמקום, כאשר המנוח תלוי על החלון או עומד בקרבתה היא שהביאה לפגיעה במנוח והתאונה לא יכולה הייתה להיגרם עקב תנועתו של רכב אחר שממילא לא היה בקרבת אותו קודקוד משולש.

45. לסיכום, הגעתי למסקנה כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי המנוח נפגע כתוצאה מנסיעת המשאית ובריחתה מהמקום. מכאן, שאם המנוח אינו נחשב כמשתמש ברכבו יש לראות אותו כמי שנפגע עקב השימוש במשאית או לחילופין כ'אדם שנפגע מחוץ לכלי הרכב, בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב'. כפועל יוצא מכך הנתבעים חבים כלפיו, לחוד, אם נפגע רק עקב השימוש במשאית או יחד ולחוד, עם מבטחי רכבו של המנוח, שאולי היה מעורב בתאונה, אם נכונה הגירסה כי המנוח נהדף בעת הבריחה לכיוון רכבו (לפי עדות ירדנה).


האם המנוח היה משתמש ברכב או נפגע עקב השימוש במשאית

46. התובעים טוענים כי הפגיעה במנוח הייתה עקב השימוש במשאית בעוד שהנתבעים טענו כי המנוח נפגע עקב השימוש ברכב בו נהג, המבוטח על ידי הצד השלישי. אין מחלוקת כי בעת שהמנוח נפגע הוא היה מחוץ לרכב. כאמור לעיל, אין מחלוקת כי הפגיעה במנוח הייתה בחלוף פרק זמן קצר לאחר רדתו מהרכב (כדקה עד שתי דקות).

47. שאלת מעמדו של הנפגע המצוי מחוץ לרכב והזיקה בינו לבין הרכב בו השתמש עובר לפגיעה נדונה בפסק דינו של כב' הנשיא שמגר בע"א 554/89 מ"י נ' עיסא אלראהב, פ"ד מה (2) 338 (1991) (להלן: "הלכת אלראהב"). באותו מקרה יצא הנהג מהרכב, פתח את מכסה המנוע ואת פקק הרדיאטור. בעת פתיחת הפקק, פרצו מים והנהג קפץ לאחור ונפגע על ידי רכב חולף.

48. בית המשפט העליון קבע באותו מקרה כי הנפגע ייחשב כמשתמש ברכבו אם הוא נמצא מחוץ לו כאשר המצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה אותו השימוש:

"עצירת הרכב הצבאי על אם הדרך על מנת לבדוק תקנה שאירעה בו היתה בגדר "שימוש" בו. שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך. נוהג ברכב היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על מנת לבדקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקירבתה, ובתוכן סכנות הפגיעה מרכב חולף. כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש. המקרה שבפנינו הוא מקרה מובהק לפגיעה עקב השימוש. הימצאותו של ויקטור בכביש נגרמה בעטייה של התקלה ועקב התפרצות המים הרותחים לעברו. בנסיבות אלה, הפגיעה מרכב חולף, כפי שאירעה בענייננו, היתה בהחלט בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יצר." (שם, עמ' 343, ההדגשה שלי - א.ד.).


49. בפסיקה מאוחרת יותר יושם המבחן גם במצבים שבהם המרחק מבחינת המקום והזמן בין הנפגע לבין הרכב בו השתמש בטרם הפגיעה היה גדול יותר.

50. בע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן מוחמד ואח', פ"ד נו (6) 821 (2002), נדון מקרה בו הנפגע עצר את רכבו שהתקלקל בצד הדרך, דומם את המנוע והציב משולש אזהרה. הוא שלח את בנו לקרוא לחשמלאי והלך לקנות סיגריות. בטרם חזר הבן עם החשמלאי ניסה אדם נוסף שהיה עמם ברכב לתקן את הרכב בעצמו. לאחר שלא הצליח בכך, עצר בעל רכב אחר שסייע בידו. באותה עת שב הנפגע ממסעו לרכישת הסיגריות ובעודו עומד מחוץ לרכב בצדו השמאלי הוא נפגע על ידי רכב חולף. באותו מקרה למרות שהנפגע הספיק לעזוב את הרכב ללכת לקנות סיגריות ולחזור ואז עמד לצדו הוא נחשב כמשתמש בו. השופט אנגלרד קבע בפסק הדין כי:

"ואמנם במקרה שלפניי הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב הייתה עקב הקלקול שחל ברכבו. הנפגע עמד סמוך לרכבו והיה נכון בכל רגע לסייע בתיקון הרכב או בבדיקה האם הרכב תקין. בנסיבות אלה, הפגיעה בנפגע על יד רכב חולף באה עקב השימוש ברכבו שלו..."
(שם, עמ' 826 - ההדגשה שלי - א.ד.).


51. במסגרת הבחינה האם שהיית הנפגע מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש שנעשה בו עובר ליציאת הנפגע מהרכב, יש לבחון האם הנזק שנגרם נמצא בתחום הסיכון שיצר השימוש ברכב (ר' לעניין זה רע"א 4620/04 דלק חברת דלק הישראלית בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' תק-על 2004(3), 2254 ,עמ' 2255 (2004)).


52. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת שטרסברג-כהן) קבע בפסק הדין בת.א. (חי') 1653/89 אוחנה נ' קליר אליעזר וביטוח חקלאי, (צלטנר 354 (סה)) מבחנים נוספים ליישום הלכת אלראהב ולבחינה האם מדובר בנזק שנמצא בתחום הסיכון שיצר השימוש:

א. הסיבה שבעטיה נמצא המשתמש באותה עת על הכביש.
ב. המקום בו הוא נמצא בעת התאונה.
ג. הזמן שחלף מאז שעזב את רכבו ועד הפגיעה.
(שם, בעמ' 354 (סח) ו-(סט))

באותו מקרה המתין הנפגע לחבריו שיתקנו עבורו תקר בגלגל ונפגע מרכב חולף.

53. השופטת שטרסברג כהן מציינת כי:

"ככל שסיבת שהותו של הנפגע מחוץ לרכב מתרחקת מה"נהיגה" בו ומלוויניה של אותה נהיגה (כגון תיקון תקלה וכיו"ב) וככל שגדל מרחק המקום בין הרכב והנפגע וככל שגדל מרחק הזמן מאז יציאת הנפגע מן הרכב ועד הפגעותו על ידי רכב אחר, כך הולך ומתרחק הקשר של הנפגע למעמדו כ"נוהג" וכ"משתמש" ברכבו וכך הולך ופוחת הקשר של הנפגע אל ה"שימוש" ברכב וכך הולך ומתנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין ה"שימוש".


54. לטענת הנתבעים יצא המנוח מהרכב כדי להוכיח את נהג המשאית על האופן שבו ביצע האחרון את סיבוב הפרסה. עמדת הנתבעים היא כי מדובר ב'תיקון התנהגותם של עוברי הדרך'. לשיטתם המנוח יצא מהרכב כדי ללמד את הנהג לקח, ככל הנראה כדי שימנע בעתיד מפניות פרסה, ומנהיגה מסוכנת בכלל.

55. הנתבעים טוענים כי לפי מבחן הסיכון יש קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התוצאה שנגרמה שכן אחד הסיכונים הוא כי נהג ייקלע לסיטואציה של ריב, ויכוח או עימות עם נהג אחר, וכתוצאה מכך הוא יפגע מרכב זה או אחר בזירת העימות. הנתבעים סבורים כי כל עוד מושל בכיפה המזג הישראלי היצרי והחם יש להכיר בכך שסכסוך בין נהגים הוא אחר הסיכונים הכרוכים בשימוש ברכב. לשיטתם אין לבחון את הדברים תוך מבט מ'מרומי האולימפוס' על 'נהגים קרי מזג ומאופקים בצפונה של סקנדינביה' (עמ' 18 לסיכומים).

56. השאלה בה יש להכריע איפוא האם יציאתו של המנוח מרכבו כדי לריב, להתווכח או להוכיח את נהג המשאית על אופן נהיגתו קשורה בטבורה לשימוש שעשה ברכב.

57. בבתי המשפט השונים ניתנו קביעות שונות בעניין זה. בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים צ' זילברטל, נ' סולברג ומ' סובל) נקבע כי כאשר לא ניתן להגדיר את מעשיו של הנפגע בעת שרכבו פגע ברכב אחר, כמעשה שיש עמו שימוש ברכבו שלו, הוא יחשב כהולך רגל. בפסק הדין נקבע כי 'כדי שפגיעה במי שנמצא מחוץ לרכבו תיחשב ל"תאונת דרכים", הימצאות הנוהג מחוץ לרכב צריכה שתהיה "קשורה בטבורה" לשימוש ברכב. ואולם, לא די בכך. נדרש שאותו שימוש יהיה מסוג השימושים הנכללים בהגדרת "שימוש ברכב מנועי...". (ע"א 9008/06 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח חקלאי, אגודה שיתופית הדדית בע"מ, (לא פורסם, ניתן ביום 28.9.06, להלן: "ביטוח חקלאי", ההדגשה שלי - א.ד.).

58. עמדת בית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דין ביטוח חקלאי מחייבת שההימצאות מחוץ לרכב תהיה בגדרן של החלופות הנזכרות בהגדרת שימוש ברכב מנועי. באותו מקרה ציין בית המשפט כי שהות נהג מחוץ לרכב כדי לברר מהו מצבה של הנהגת ברכב בו פגע קודם לכן, אינה בגדר אחד השימושים המוגדרים בסעיף 1 לחוק ולכן אין הנהג משתמש ברכבו (על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור שטרם נדונה - רע"א 9112/06). יישום הלכה זו למקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי המצאות המנוח מחוץ לרכב למטרות חינוך, תוכחה או מריבה עם נהג המשאית אינם בגדר שימוש ברכב מנועי, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ולכן אין לראות את המנוח כמי שהשתמש ברכבו.

59. לעומת זאת בפסקי דין אחרים, נשמעו דעות אחרות. במקרה הקרוב יותר לענייננו (ת.א. (חי') 24493/97 גביע אלכסנדר נ' ציון חברה לביטוח בע"מ תק-של 2001(3), 193) נדון מקרה שבו אירעה תאונה ורכב אחד פגע באחר. התובע יצא מרכבו לאחר המכה שקבל לכוון הרכב הפוגע כדי לשאול אותו "מה קרה, למה הוא נסע בפראות" . התובע באותו מקרה לא הספיק לגמור לומר את המשפט והנהג ברכב הפוגע סובב את ההגה במהירות, עלה עליו, דרס אותו באופן שגופו של הנדרס הושכב על מכסה המנוע כשהוא גורר אותו מספר מטרים. בית משפט השלום בחיפה קבע כי הירידה מהרכב הייתה כדי לדבר עם נהג הרכב הפוגע. לפיכך נקבע כי סיבת הירידה הייתה קשורה לשימוש ברכב, והיא סיבה "קרובה" לנהיגה עצמה. הקביעה נשענה על כך שהפגיעה הייתה במקום הסמוך ליציאת התובע מרכבו, ומבחינת הזמן מיד בסמוך ליציאתו מרכבו. לפיכך, נקבע כי לכן יש לראות בתובע כמי שהשתמש ברכבו בעת התאונה.

60. בעניין אחר, נדונה יציאת נהג מרכבו לאחר תאונת דרכים. הנהג ירד כדי לבדוק את הפגיעה, חזר לרכבו כדי להוציא את רישיונות הרכב שלו לצורך החלפת פרטים וכאשר עמד ליד הדלת רכב הגיח ופגע בו. בית משפט השלום בירושלים מצא כי בנסיבות אלה נפגע התובע עקב השימוש ברכבו (ת.א. (י"ם) 12558/02 בן משה עדיטל נ' אי איי גי, (ניתן ביום 10.7.05, מופיע באתר נבו).

61. במקרים אחרים נקבע כי נהג היורד מהרכב כדי לברר פרטים לגבי המשך הדרך ונפגע בעת שהייתו מחוץ לרכב משתמש ברכבו. באותו מקרה נקבע כי הרצון להגיע ליעד בדרך הנכונה, קשור לשימוש ברכב ולחילופין כי ניתן לראות בטעיה בדרך כ'תקלה' אשר הירידה מהרכב נועדה להתגבר עליה (ת"א (אשדוד) 2313/01 קוסטן וסילי נ' חדד מרדכי ואח' תק-של 2004(3), 11888 ,עמ' 11890).

62. מפסקי הדין עולה כי אין אחידות בגישות השונות בעניין זה: מחד עמדת בית המשפט המחוזי בעניין ביטוח חקלאי הבוחנת האם השהיה מחוץ לרכב עולה כדי שימוש ברכב מנועי בו (לדוגמא תיקון או טיפול דרך) ורק אם היא עולה כדי שימוש הנהג הנמצא מחוץ לרכבו יחשב כמשתמש. לעומתה, העמדות שהובאו בפסקי הדין האחרים ובפסק הדין נשוא הערעור שנדון בהלכת ביטוח חקלאי (ת.א. (י"ם) 10509/04 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח חקלאי ואח' לא פורסם, ניתן ביום 5.12.05, מופיע באתר נבו), נבחן עד כמה נקשרת השהיה מחוץ לרכב לשימוש בו ללא דרישה כי תמלא אחר הגדרת השימוש בסעיף 1 לחוק באופן עצמאי.

63. ההכרעה במקרה שבפני אינה פשוטה. בעוד שבאותם מקרים הייתה זיקה הדוקה יותר לנהיגה ברכב, לצורך לתקנו, לבחון את תוצאותיה של תאונה שאירעה בו, או אף לצורך החלפת פרטים לאחר תאונה, המטרה היחידה של ירידת המנוח מרכבו במקרה שבפני הייתה במקרה הטוב 'חינוכו' של הנהג האחר ובמקרה הפחות טוב 'פגיעה פיזית בו'.

64. מכאן, השאלה עד כמה ניתן לראות בירידה מרכב ובשהייה מחוץ לו למטרת חינוכו או הדרכתו של נהג אחר, היכולה להתדרדר להפניית אלימות פיזית ממש כמהווה שימוש באותו רכב או כמי שקשורה בטבורה לשימוש בו. אין ספק כי התנהגות כזו היא התנהגות פסולה לפי כל קנה מידה ולא ניתן להתייחס אליה בסלחנות או להסכין עם מצב שבו המזג הישראלי היצרי והחם (כלשונו של בא כח הנתבעים) מוביל למצבים כאלה.

65. איני סבור כי ניתן לראות ביציאה של נהג מרכבו, פנייתו לרכב אחר והשמעת דברי תוכחה, כעס או איום כלפי נהג אחר - שימוש ברכב מנועי ולדעתי אין לראות במעשים אלה מעשים 'הקשורים בטבורם לשימוש שנעשה ברכב'. השהיה מחוץ לרכב בנסיבות אלה ולמטרות אלה אינה בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר. יציאה למטרה זו מרוחקת מרחק רב מדי מהשימוש שנעשה ברכב. היא אינה מיועדת לאפשר את המשך השימוש בו או לסייע להמשך הנסיעה כפי שהדבר קורה בעת ירידה לצורך בחינת תוצאות תאונה או החלפת פרטים אלא כל מטרתה 'חינוכו' של הנהג האחר.

66. במקרה שבפני, אין לשאלה זו משמעות למעט באשר לזהות המבטח הנושא בנטל הפיצוי (למרות שהמבטח של הרכב בו השתמש המנוח אינו נתבע בהליך זה) אך ייתכנו מקרים שבהם ישלל מנפגע, הנפצע תוך כדי פעילות פסולה כזו פיצוי. כך, מקרה בו אדם היוצא לריב עם נהג אחר ובמהלך הליכתו לכיוון הרכב האחר נופל ללא קשר ונפגע. מדיניות משפטית ראויה מחייבת כי נפגע כזה שכל מטרת יציאתו הייתה לריב או לנקוט באלימות כלפי נהג אחר, ונפגע ללא קשר לשימוש ברכב אחר, לא יפוצה.

67. לסיכום, המנוח לא נפגע עקב השימוש ברכבו ועל כן הנתבעים חבים בפיצוי על נזקיו.


האם ירדנה נפגעה עקב השימוש במשאית

68. עניינה של ירדנה דומה לעניינו של המנוח אך גם בקשר אליה לא הובררו עד תום נסיבות הפגיעה. לירדנה נגרמה בתאונה חבלת מעיכה ושבר ברגל שמאל. ירדנה אינה מפרטת בתצהיר העדות הראשית שהגישה את נסיבות התאונה אלא טוענת כי המשאית פגעה בה (סעיף 2 לתצהיר).

69. בחקירתה הנגדית טענה ירדנה כי נפגעה בשתי הרגליים (עמ' 10, ש' 23) וכי הייתה במרחק של כ- 5-6 מטר מהמשאית ונפצעה מהחלק האחורי שלה (עמ' 10, ש' 25-26).

70. לגבי נסיבות הפגיעה בה העידה ירדנה כי:

"ש. ממה את נפלת?
ת. קיבלתי מכה מהמשאית מהחלק האחורי ואז נפלתי על הרצפה ואז המשאית עלתה לי על הרגליים עם הגלגלים האחוריים.
ש.הוא נסע קדימה לפי כל העדויות אז איך פגע בך עם הגלגליים האחוריים?
ת. אינני יודעת, זה לקח שניות, יכול להיות שהוא נסע לאחור ויכול להיות שפגע בי עם הגלגלים האחוריים כאשר הוא נסע קדימה.
ש. אם הוא פוגע בך עם הגלגלים האחוריים כשאת מאחוריו אז הוא מוכרח לנסוע אחורה.
ת. אני מבקשת להסביר, כשהמשאית עמדה כשאני נפלתי אני הייתי כמעט בחלק האחורי של המשאית , אני לא הייתי מאוד מרוחקת ממנה ולא עמדתי ממש מאחוריה. הוא עלה לי על הרגליים. עמדתי בחלק האחורי הצדדי של המשאית. יכול להיות שהוא עשה גם רוורס, זה קרה במספר שניות."
(עמ' 12, ש' 14-24, ההדגשה שלי - א.ד.).


71. בגרסה שמסרה ירדנה במשטרה (נ/1) היא תיארה כי 'אחי מעוצמת המכה עף כאלו באויר והעיף אותו קדימה ואני נזרקתי אחורה. אני רואה את החבטה. ראיתי שהוא ממשיך לנסוע על אחי הגלגלים האחוריים של המשאית עלו עלי על הרגלים באיזור התחתון של רגל ימין ובאמע הברך ברגל שמאל ועם הקדמיים והאחוריים על אחי' (ש' 17-23).

72. אין ספק כי תיאור הנסיבות על ידי ירדנה היה מבלובל. אולם, בהתחשב בכך שבאותו אירוע נהרג המנוח, אחיה של ירדנה לנגד עיניה, אין להתפלא על כך שלא שמה לב לפרטי הפגיעה בה.

73. רויטל שמסרה גירסה במשטרה (נ/2) לא ידעה לתאר כיצד ירדנה נפלה על הרצפה אך מסרה שכאשר יצאה מהאוטו ראתה את ירדנה על הרצפה (ש' 15-16).

74. הנתבעים טענו כי ירדנה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי נפגעה במהלך תנועת המשאית. עוד הם טענו כי באופן דומה יש לראות את ירדנה כמי שהייתה נוסעת ברכב ולקבוע כי ירידתה מהרכב אינה שוללת את מעמדה כמי שנפגעה עקב השימוש ברכב בו נסעה קודם לכן (לעניין האפשרות שמי שנוסע ברכב, יורד ממנו ונפגע ייחשב כנוסע ר' א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה שלישית 1999) עמ' 339-340, י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, תשס"ה) עמ' 281)).

75. למרות הגרסאות השונות באשר לדרך הפגיעה המדויקת בירדנה, נפילתה לאחור או הימצאותה בקרבת הגלגלים האחוריים, שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי ירדנה נפגעה עקב תנועת המשאית, בין שהמדובר היה בגלגל המשאית שעלה על רגלה ובין שנפלה עקב תזוזת המשאית ונפגעה בעת הנפילה. אין חולק כי ירדנה עמדה ליד המשאית, נפצעה בעת האירוע ונגרמה לה חבלה גופנית. מתוך עדותה, עדות רויטל והראיות האחרות אני סבור כי מסתבר יותר שפגיעה זו הייתה עקב השימוש במשאית כפי שתיארתי לעיל.

76. אשר לשאלה השנייה, ההכרעה בעניין זה ביחס לירדנה דומה להכרעה באשר למנוח ולא ניתן לראות את ירידתה ושהייתה מחוץ לרכב כשימוש ברכב בו הייתה נוסעת עובר לתאונה. ירדנה והאחרים ירדו מהרכבים כדי להשתתף בהתרחשות שהחלה סביב הרצון להוכיח את ואיל על האופן שבו נהג.

הנזק

77. כאמור לעיל, משהגעתי למסקנה כי הנתבעים חבים בנזקי התובעים יש לדון בשאלת גובה הנזק. הערכת הנזק בתיק זה מחייבת בירור של תביעת עזבונו של המנוח, תביעתם של התלויים והתביעות של רויטל וירדנה כנפגעות בתאונה. תביעות נוספות הנוגעות לילדיו של המנוח, כמי שנפגעו פגיעה נפשית בעטיה של התאונה וזכאים לפיצוי מכוח הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' דינה דהאן פ"ד מד(3), 397 (1990) נמחקו והותר לתובעים אלה לפצל את סעדיהם באשר לנזק הנפשי שנגרם להם בעטיה של התאונה (ר' החלטה מיום 6.7.06).

תביעת העזבון

78. בתביעת העזבון נתבע תשלום עבור הוצאות קבורה ומצבה בסכום של 10,000 ₪, פיצוי עבור הנזק הלא ממוני בגובה של 25% מהסכום המקסימלי הקבוע לפי תקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאיננו נזק של ממון), התשל"ו - 1976. התובעים לא כללו תביעה לפיצוי עבור הפסד ההשתכרות בשנים האבודות וטענו לפיצוי המגיע להם כתלויים עבור אבדן התמיכה.

79. עמדת הנתבעים היא כי נוכח היות היורשים תלויים במנוח הם אינם זכאים לפיצוי עבור הנזק הלא ממוני שנגרם לעיזבון ויש לנכותו מסכום הפיצוי שיפסק להם כתלויים.

80. ההלכה הנוהגת קובעת כי כאשר קיימת זהות בין התלויים ליורשים, הם זכאים לבחור בפיצוי הגבוה מבין השניים (ע"א 2376/93 עזבון המנוחה מיכל קידר ז"ל נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט (1) 594 (1994)). באותו מקרה קבעה דעת הרוב (כב' השופטים ת' אור וד' דורנר) כי אין מקום לשינוי ההלכה המושרשת לפיה יש לנכות את הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני המגיע ליורשים מהפיצוי אותו הם זכאים לקבל כתלויים. הלכה זו טרם שונתה למרות הקולות הנשמעים לשנותה (ר' ע"א 4431/05, 4512/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אורנית צרור (ניתן ביום 10.8.06, מופיע באתר נבו) וההפניות שם).

81. מכאן, שהתובעים זכאים לקבל לפי חלקם היחסי בעיזבונו של המנוח את הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני המגיע לעיזבון אך יש לנכות את הסכום אותו יקבל כל אחד מהיורשים כיורש מהפיצוי שיפסק לו כתלוי במנוח בתביעת התלויים. לפיכך, אתעלם מזכאות התובעים לפיצוי עבור ראש נזק זה ומניכויו במסגרת תביעת התלויים.

82. באשר להוצאות הקבורה והמצבה, אין בתצהירה של רויטל כל התייחסות להוצאה זו. עם זאת, על דרך של אמדן, בהיעדר קבלות, אני פוסק לתובעים פיצוי בסכום של 5,000 ₪ (נכון להיום).

תביעת התלויים

83. התובעים מבקשים פיצוי עבור הפסד ההכנסה שנגרם להם בשל פטירת המנוח ועל אובדן שירותי המנוח כבעל וכאב שבאים לידי ביטוי בזמן ובעזרה שהמנוח היה מושיט לאשתו לילדיו.

84. הוסכם על הצדדים כי בתביעת התלות ייקבעו בפסק הדין הפרמטרים לחישוב ולאחר מכן תוגש חוות דעת אקטוארית בהתאם לפרמטרים שיקבעו.

שכרו וכושר השתכרותו של המנוח

85. המנוח עבר עובד לתאונה כשכיר בחברת מ.ג.ע.ר מרכז גביה ממוחשבת בע"מ. חברה זו מעניקה שירותים הקשורים לשעוני המים לעיריית בית שמש. המנוח החל לעבוד במקום זה ביום 2.8.2000 ועבד בחברה כשלוש שנים עד לתאונה.

86. מתלושי השכר שהוגשו עולה כי שכרו הממוצע לאחר ניכוי מס הכנסה עמד על סך של כ-5,700 ₪.

87. התובעים טוענים כי יש לערוך את החישוב בהנחה שכושר השתכרותו של המנוח היה שילוש השכר הממוצע במשק. הם מפנים לעדות רויטל ולעדות העד דניאל אדרי, כמפורט להלן, לפיהן השתכר המנוח סכומים נכבדים בנוסף לשכרו מעבודתו. הנתבעים מטבע הדברים סבורים כי אין לפסוק לתובע פיצוי המתחשב בשכר גבוה מהשכר ששולם לו על ידי המעביד וכי אין לקבל את הטענה לקיום הכנסות נוספות.

88. מכאן, עיקר המחלוקת בין הצדדים בעניין זה היא בשאלת קיומן של הכנסות נוספות מעבר להכנסה אותה השתכר המנוח כשכיר.

89. רויטל העידה כי במסגרת עבודתו במ.ג.ע.ר. היה למנוח זמן פנוי:

"ש. הוא היה הנציג של חברת מגער בבית שמש?
ת. הוא היה מנתק, מחבר, בודק שעונים כמה הצריכה. בודק בתים.
ש. זה הייתה עבודה במשרה מלאה?
ת. במשרה מלאה, אבל אם הוא קיבל ניתוקים בבוקר הוא ביצע אותם ואת החיבורים הוא ממילא עושה בערב כך שיש שעות שבהן הוא היה פנוי. "
(עמ' 19, ש' 6-10).

90. רויטל מתארת בתצהירה את העבודה האינטנסיבית בה עבד המנוח כקבלן שיפוצים בנוסף לעבודתו כשכיר. לדבריה, הוא בנה את ביתם (של המנוח ושלה) ואף בתיהם של אחרים, סייע בעבודות משק הבית והסידורים וטיפל בילדיהם הקטנים של בני הזוג. (סעיפים 14-15 לתצהירה של רויטל). בחקירתה הנגדית היא ציינה כי המנוח עבד בימי שישי בשיפוצים (עמ' 20, ש' 4).

91. בהמשך החקירה היא תיארה את 'מבנה העסק' שניהל המנוח במקביל לעבודתו וסיפרה כי היה מביא לה כספים במזומן, אותם קיבל מעבודות שביצע:

"ש. את גם לא ידעת כמה כסף הוא קיבל מכל קליינט כזה?
ת. בסוף אני לא יודעת כמה כסף הוא קיבל, היה מביא לי כספים ואומר לי הנה 7,000 ₪ תחביאי, הנה עוד 10,000 ₪ תחביאי.
ש. הוא הביא לך כסף מזומן?
ת. כן.
ש. הוא אמר לך להחביא את הכסף?
ת. כן.
ש. איפה החבאת את הכסף?
ת. בבית.
ש. הייתם בסך הכל נשואים ארבע שנים עד שהוא נהרג. במשך אותן ארבע שנים כמה פעמים בערך הוא הביא לך כסף מזומן ואמר לך תחביאי.
ת. הוא הביא לי לפחות 15 פעם . אינני זוכרת את הסכום המדויק אך אני זוכרת שהוא היה משאיר אצלו חלק מהכסף כדי להמשיך ולגלגל אותו לעבודות הבאות.
ש. וכל זה מהעבודה בימי שישי בשיפוצים או בין קריאת המונים ?
ת. נכון.
ש. את העבודות שהוא עשה באותם ימים שהיה לו זמן בין ניתוק אחד למשנהו הוא עבד בעצמו?
ת. היה לו פועלים סינים או ערבים.
ש. הוא קיבל רישיון להביא סינים מסין?
ת. לא, הוא לא קיבל רישיון. הוא היה אוסף פועלים מהכיכר בבית שמש.
...

ש. את רק יודעת שהוא בערך 15 פעם נתן לך כל מיני סכומי כסף במזומן ואמר לך להחביא אותם. אני מבקש שתסבירי לי איך הגעת למה שכתוב בסעיף 14 לתצהיר שאת מעריכה את הכנסתו זו ב-10,000 ₪ לחודש.
ת. כל פעם בעלי היה מביא לי כספים במזומן , לפעמים הביא 10,000 לפעמים 7,000, היו פעמים שהביא גם 20,000. מתוך הכספים האלה הוא היה לוקח מידי פעם לצרכי עבודה.
ש. את רוצה להגיד לי שהחזקתם בבית עשרות אלפי שקלים במזומן?
ת. היה נותן לי היום 10,000 והיה לוקח למחרת מהם 4,000 לשלם לפועלים או לקנות חומרים או שקנינו דברים לבית.
ש. זאת אומרת שה-10,000 ₪ שאת מדברת הם שקיבל מהלקוחות ומתוך זה קנה חומר ושילם לפועלים?
ת. מה שהביא לי ביד זה היה אחרי זה, מה שנשאר.
ש. אני מקריא מתצהירך "אני מעריכה את הכנסתו ב-10,000 ₪ לחודש". האם הכוונה שזה מה שנשאר לו אחרי שקנה חומרים או שזה מה שהוא קיבל ומזה קנה חומרים?
ת. זה מה שנשאר אחרי.
ש. וזה היה כל חודש במשך ארבע שנים, כל חודש נוסף על המשכורת שלו במגער היו לו 10,000 ₪ ?
ת. לפעמים גם יותר.
ש. אחרי כל ההוצאות?
ת. כן. אבל לפעמים היה צריך להתגלגל בעוד דירה ואז הוא היה לוקח משם.
ש. זה מה שנשאר לו במשך כל החודשים?
ת. לפעמים גם יותר.
ש. שאלת אותו אם היה משלם מס' הכנסה?
ת. לא.
ש. לא היית מעורבת בכך?
ת. לא." (עמ' 21-22).


92. מטעם התובעים הוגש תצהיר של המתווך דניאל אדרי. המתווך מסר בתצהירו כי המנוח עסק בשיפוץ דירות בנוסף לעבודתו במחלקת המים הקשורה עם עיריית בית שמש. הוא תיאר שהיה מעורב במכירת דירות רבות והפנה את הרוכשים השונים אל המנוח כדי שישפץ את דירותיהם. הוא העיד על כך שהפנה לפחות 20 אנשים. עוד הוא מסר בתצהירו כי המנוח קיבל תשלום הנע בין 15,000 ₪ ל- 25,000 ₪ עבור שיפוץ הדירות.

93. עם זאת, מחקירתו הנגדית התברר כי הוא קרוב משפחה של המנוח (בן אחותה של אשתו- עמ' 3, ש' 1). בחקירתו הוא עמד על כך שהמנוח עבר בהיקפים גדולים וכאשר נשאל מדוע צורף רק הסכם התקשרות עם לקוח אחד, השיב כי היו לקוחות נוספים וכי נעשו הסכמים עם הלקוחות (עמ' 4) אך אינם ברשותו. כאשר נתבקש להסביר כיצד הגיע לסכום אותו נקבע אם הוא יודע לציין שלושה לקוחות בלבד הוא השיב כי הוא העריך זאת על סמך אותן דירות שעברו דרכו (עמ' 7, ש' 17-18) וכי היו דירות נוספות.

94. בשלב מאוחר יותר צורפו מסמכים ובהם מסמך מיום 13.12.02 עליו חתום המנוח המתאר ביצוע עבודה בעלות של 24,000 ₪ לשיפוץ דירת משפחת קבביה וכן הסכם נוסף עם דרור אדרי מיום 13.4.01 על ביצוע עבודות שיפוץ בסכום של 22,200 ₪.

95. מהעדויות עלה כי אכן המנוח עבד מעבר לעבודתו כשכיר גם כקבלן שיפוצים עצמאי וככל הנראה בהיקף לא מבוטל. הובאו ראיות על מספר דירות שעסק בשיפוץ שלהן. עם זאת, לא הובאו ראיות לעניין גובה ההכנסה שהניבו אותן עבודות, וזאת בשים לב לכך שהמנוח נזקק לעזרת אחרים לביצוען. עוד לא הוברר מה הייתה ההכנסה שהניב עיסוק זה לאחר ניכוי ההוצאות שהוצאו לחומרי בניין, שכר עבודה ששולם לפועלים ועוד.

96. בכל הנוגע לנפגע הטוען לקיומן של הכנסות שלא דווחו על ידו לרשויות המס נקבע כי הכנסות כאלו יובאו בחשבון בחישוב הפסדיו של הנפגע למרות שלא נמסר לגביהן דיווח (ר' ע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח, פ"ד נד (3) 489 (1995)) אך על הנפגע הוטל נטל כבד להוכיח את טענותיו לעניין השכר הנטען:

"עם זאת, כדי לסתור הצהרה שנתן התובע לשלטונות המס וכדי להוכיח שהכנסתו היתה גדולה מזו שעליה הצהיר, עליו להביא ראיות משכנעות. נוכח המשקל הרב שיש ליתן להצהרה של התובע לשלטונות המס, המהווה גם הודאת בעל דין, מחד, ונוכח האינטרס שיש לו בתביעת פיצויים שהוא מגיש "להגדיל" את גובה הכנסתו לולא התאונה - לא די, בדרך כלל, באמירה כללית של התובע בעדותו בדבר שיעור הכנסתו בעבר, כשזו אינה מעוגנת לא במסמכים ולא בראיות משכנעות אחרות".
(ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קרוניס תק-על 98 (3) 216 בעמ' 217 - ההדגשה שלי - א.ד.)


97. בנוסף נקבע כי יש להביא בחשבון גם את התוצאות הנלוות לכך שהנפגע אינו מדווח על הכנסותיו למס הכנסה. לעניין זה התייחס בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית) שקבע כי:

"ראוי היה לקחת בחשבון כי מדובר בהכנסה לא מדווחת. לדידי, מדיניות שיפוטית, מחייבת, לצורך חישוב בסיס השכר להשתכרות, להפחית, ולו במעט, את ההכנסה הלא מדווחת. זאת, לא כעונש המוטל על הניזוק בשל אי דיווח לרשויות המס, אלא כשיקלול של הסיכוי, או שמא הסיכון, כי היה נתפס בסופו של יום ברשתם של רשויות המס. שאז היה התובע-הנפגע, לוקה ב"עשר מיתות בית דין", החל מפסילת ספרים ושומה לפי מיטב השפיטה, דרך קנסות למיניהם וכלה בהליכים פליליים."
(ת.א. (חי') 514/00 אורפאלי עצמון נ' ג'ובראן גבי, תק מח' 2005 (2) 357 וההפניות שם).

98. הנתבעים טענו כי אין יסוד לתיאורים שנתנה רויטל ביחס להכנסות הנוספות של המנוח ולדבריהם 'רויטל חיה בעולם דמיוני שאין בינו לבין המציאות ולא כלום'. הנתבעים מוסיפים כי לפי התיאורים שניתנו מצטיירת דמות של 'סופר-מן': אדם שעד לשנת 2000 לא עבד, החל לפתע לעבוד כשכיר במשרה מלאה וגם לנהל במקביל עסקי שיפוצים בהיקף עצום, שהותיר בידיו עשרות אלפי שקלים בחודש. עוד טוענים הנתבעים ביחס לחוזים שנמסרו כי עולה מהם שבמהלך 28 חודשים היה מעורב המנוח בעבודות שיפוץ בארבע דירות בלבד וכי כל המחזור הכספי הסתכם בכ- 70,000 ₪. הנתבעים ערכו חישוב ולשיטתם ההכנסה החודשית, גם אם תתקבל עמדת התובעים היא כ- 360 ₪ לחודש.

99. התרשמתי מהראיות שהובאו בפני כי אכן המנוח עסק במקביל לעבודתו גם בביצוע עבודות שיפוצים אך הסכומים הנקובים בסיכומי התובעים והסכומים להם טענה רויטל לא הוכחו ונראים במידה מסוימת מופרזים. אין זה סביר בעיני כי אדם העובד משרה מלאה כשכיר, גם אם במהלך יום העבודה יש חלונות זמן, יכול לנהל עסק שלם ופעיל המניב הכנסה של 10,000 ₪ נטו בחודש.

100. למרות זאת, הרושם שהותירו העדויות הוא כי אכן המנוח היה אדם חרוץ שניסה במהלך עבודתו כשכיר להגדיל את הכנסתו ולכן איני סבור כטענת הנתבעים שיש להעריך את כושר השתכרותו על בסיס עבודתו כשכיר או להוסיף לה סכום של 250 או 300 ₪ בלבד. אני נכון להניח על בסיס הראיות שנשמעו כי אין להוציא מכלל אפשרות כי בעתיד, אם עסקו של המנוח בעבודות שיפוצים היה נוחל הצלחה, הוא היה מסב את עיסוקו ועובר לעבוד כעצמאי.

101. על דרך של אומדן, בהיעדר ראיות אמינות לגבי גובה ההכנסה השוטפת אותה השתכר המנוח כעצמאי, אני מעריך את תוספת ההכנסה שאותה השתכר התובע מעבודתו כקבלן בסכום ממוצע של 1,500 ₪ נטו לחודש (המשקפת הערכה של רווח שנתי לאחר ניכוי מס הכנסה עד לגובה של 25% בשיעור של 18,000 ₪). הערכה זו מבוססת גם על ההנחה כי המנוח לא יכול היה להתמיד בביצוע עבודות שיפוצים באופן לא מסודר משך תקופה ארוכה וכי כאשר היה מסדיר את עיסוקיו היו נלוות לכך הוצאות נוספות הכרוכות בניהול עסק מסודר.

102. לפיכך, חישוב הפסדי התלויים ייעשה על בסיס ההנחה שהמנוח השתכר בעבר וישתכר בעתיד סכום של 7,200 ₪.


הפסד פנסיה

103. עמדת התובעים היא כי יש להוסיף להפסדי השכר פיצוי בשיעור של 70% מהשכר מגיל 67 ועד למלוא תוחלת חיי המנוח (16 שנים) המבטא את אבדן הפנסיה.

104. איני סבור כי לדרישת התובעים יש מקום. המנוח לא עבד בשירות גוף ציבורי ולא הובאו ראיות על כך שהיה נהנה מפנסיה תקציבית המבוססת על ההנחה שנצברות זכויות בשיעור של 70%. יתירה מכך, הפיצוי המגיע בנסיבות אלה הוא פיצוי על אבדן התנאים הסוציאליים:

"אכן, לא כל מוות עקב עוולה, יגרור אחריו פסיקת פיצויים בשל אבדן פנסיה לתלויים; אפשר, למשל, שהפיצוי ייפסק להם בצורת תוספת שכר, בגדר, התנאים הסוציאליים. כאשר המדובר הוא, למשל, בנפטר צעיר לימים, יש ובתי המשפט העדיפו לפסוק לתלויים את הפיצוי בגין אבדן הפנסיה, על בסיס השכר שהמנוח יכול היה להשתכר, ובתוספת אותן הפרשות, שהמעביד היה מפריש לקרן פנסיה; ואולם, כאשר מדובר בתלוייו של נפגע מבוגר יותר, יהא מקום לפסוק להם גם בגין אבדן הפנסיה שהמוות גרם להם."
(ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית, 1272)


105. לפיכך, נגרם לתובעים אבדן של זכויות סוציאליות אותן היה המנוח צובר במשך השנים והוא אינו צובר אותן בשל הפטירה ובמסגרת האפשרויות הנזכרות לעיל נכון להעריך אותו בדרך של הוספת התנאים הסוציאליים לשכרו של המנוח.

106. מתלושי השכר עולה כי הופרש למנוח על ידי המעביד סכום של 5% משכר הבסיס שלו (3,000 ₪) לחברת ביטוח. על דרך של אמדן יש להעריך את הפסד הזכויות הסוציאליות (5% - גמל ו- 8.33% פיצויים) בשיעור של 6% משכרו של המנוח כשכיר - 350 ₪ לחודש. בהערכת שיעור זה הבאתי בחשבון כי לא בכל מקומות העבודה היה מופרש סכום כסף על ידי המעביד לתגמולים וכי לא מכל מקומות העבודה היה זכאי התובע לקבלת פיצויי פיטורים. עוד יש להביא בחשבון כי מעבודתו כעצמאי, לא היה המנוח זכאי לקבלת תנאים סוציאליים (ר' ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, עמ' 451, ע"א 511/83, מ"י נ' סעיד, פ"ד מג (4) 774, 777-778 (1989), ע"א 5826/90 בן סטילוגלו נ' שמש תק-על 94(2), 2674).


גיל הפרישה של המנוח

107. התובעים מבקשים בסיכומיהם כי הפיצוי לתלויים יחושב בהנחה שגיל הפרישה הוא גיל 67. עמדת התובעים מקובלת עלי והחישוב יערך בהנחה שהמנוח היה עובד עד גיל 67.


הכנסת האלמנה - רויטל

108. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלת הכנסתה של רויטל לצורך חישוב הקופה המשותפת וניכוי ידת המנוח בהכנסתה של רויטל.

109. בכל הנוגע לתביעת התלויים, עמדת התובעים היא כי מאחר ורויטל חדלה לעבוד אין להביא בחשבון לצורך חישוב תלותה של רויטל את הכנסתה. עמדה זו עומדת בסתירה לעמדתה של רויטל בכל הנוגע לפיצוי המגיע לה בתביעתה כניזוקה ישירה מהתאונה. לטעמי, אין מקום ליצור הבחנה בקביעת כושר השתכרותה של רויטל בין שני רכיבי התביעה.

110. כפי שאפרט להלן, שכרה של רויטל לצורך חישוב הפסדיה הוערך בסכום של 3,700 ₪ ויש לראות סכום זה כהכנסתה לצורך ניכוי ידת המנוח מהכנסתה בעת חישוב גובה תביעת התלויים.


גיל התלות

111. התובעים טוענים כי יש לערוך את חישוב ההפסד לילדיו של המנוח עד הגיעם לגיל 25. מאחר ולא הובאו ראיות המצדיקות סטיה מההלכה לעניין זה (ר' ע"א 5/84 יחזקאל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ פ"ד מה (3) 374 (1991)) יחושב ההפסד עד הגיע הילדים לגיל 18 באופן מלא ובין גיל 18 לגיל 21 על בסיס 1/3 ידה.


הפיצוי לתלויים בגין הפסד התמיכה - סיכום

112. לפיכך, יערך החישוב של הנזק שנגרם לתלויים על פי שיטת הידות בהתאם לעקרונות הבאים:

א. הכנסת המנוח - 7,550 ₪ (7,200 ₪ שכר + 350 ₪ אבדן תנאים סוציאליים).
ב. הכנסת האלמנה - 3,700 ₪.
ג. גיל הפרישה - 67.
ד. גיל התמיכה בילדים - 18 באופן מלא, 18-21 - תמיכה בשיעור של 1/3.

113. החישוב יערך על פי שיטת הידות תוך שהתובעים יקבלו פיצוי בהתאם לידות בני המשפחה בהתאם לתקופות השונות, בתוספת ידת הבית ותוך ניכוי ידת המנוח.

114. בעניין זה אעיר כי הנתבעים טענו בסיכומיהם כי יש להוסיף ידה נוספת והיא ידת החיסכון תוך שהם מזכירים כי ניתנו פסקי דין הקובעים כי יש להוסיף ידה זו. הנתבעים לא הפנו לפסקי דין התומכים בעמדתם. פסקי הדין בהם נזכרת ידת החסכון עסקו באבדן ההשתכרות בשנים האבודות אך לא נקבע כי יש להקיש מהם לענייננו (ר' ע"א 10990/05 פינץ' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ תק-על 2006(2), 199).


אבדן שירותי בעל ואב

115. רכיב הנזק האחרון בתביעת התלויים הוא הרכיב העוסק בעזרת המנוח בבית, חינוך וגידול הילדים. רויטל מתארת בסעיף 15 לתצהירה את האופן שבו המנוח הושיט לה עזרה וטיפל בילדים. עוד פונים התובעים להנחה המצויה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט לפיה 'שני בני זוג צעירים ששניהם עובדים נושאים בעול הבית יחדיו, בייחוד כאשר המנוח עבד רק 5 ימים בשבוע וכאשר מדובר בהרכב משפחה המגדלת 2 תינוקות'.

116. הנתבעים טוענים כי אין מקום לפסיקת פיצוי עבור אבדן שירותים שכן 'המנוח היה נתון, כל כולו, לעבודתו וברור שלא היה יכול לסייע לאשתו בדבר מה'.

117. אין ספק כי התובעים זכאים לפיצוי ומקובלת עלי ההנחה כי בעשור הראשון של המאה ה- 21 יש לראות את הגבר כשותף מלא בנשיאה בעול גידול המשפחה, הטיפול בבית ובילדים. לעניין זה יפים הדברים שנכתבו על ידי כב' השופטת דורנר:

"במשפחה הישראלית כיום, כאשר שני בני-הזוג נושאים בעול הפרנסה, הם מתחלקים גם בעבודות הבית ובטיפול בילדים. הם תלויים זה בזה בכל שטחי החיים, ומותו של אחד מהם מעביר אל בן-הזוג האחר את הנטל המלא. מקום שבו אובדן היד שנשאה בחלק מעול הטיפול בבית ובילדים ניתן להערכה כספית, יש לראות באובדן "הפסד ממון" בגדר סעיף 80."
(ע"א 64/89 חיים גבאי ואח' נ' מלכה לוזון ואח' פ"ד מח(4), 673 ,עמ' 687-688 (1994)).

118. שותפות זו אינה מסתכמת בחלק הטכני של הטיפול בבית אלא באה לידי ביטוי בטיפול בילדים, הקדשת זמן לפעילות משותפת של המשפחה, משחק, קריאת סיפורים, עזרה בשיעורי הבית, הסעה לחוגים ולפעילויות אחרות ועוד. היא נמשכת במהלך השנים וערכה הכלכלי אינו מבוטל.

119. התובעים מעריכים את הסכום על בסיס של 2,000 ₪ לחודש עד הגיעו של המנוח לגיל 72.

120. בהערכת הנזק, דעתי אינה כדעתם של התובעים. אני סבור כי יש ליצור אבחנה בין התקופות השונות ומטבע הדברים השירותים שהיה מעניק המנוח לאלמנה ולילדים היו בהיקף רב יותר בעת היותם צעירים ומטופלים בילדים קטנים והיה פוחת עם השנים.

121. עוד יש להביא בחשבון כי הערכת ההפסד לתלויים נעשתה בהנחה שהמנוח עבד שעות ארוכות לאחר שניהל עסק עצמאי באופן חלקי בנוסף לעבודתו כשכיר ומטבע הדברים עיתותיו היו פנויות פחות. לעומתו, רויטל עובדת במשרה חלקית ופנויה יותר ליטול חלק במטלות המשפחתיות.

122. בהביאי בחשבון את השיקולים השונים אני פוסק לתובעים פיצוי עבור אבדן שירותים בסכום של 150,000 ₪, שיתחלק באופן שבו רויטל תפוצה בסכום של 95,000 ₪, הבן אושרי יפוצה בסכום של 26,000 ₪ והבן אלמוג יפוצה בסכום של 29,000 ₪.

123. בקביעת הסכום התבססתי על חישוב של עלות השירותים בסכום של 600 ₪ לתקופה שממועד התאונה ועד עתה (42 חודשים) וממועד מתן פסק הדין ועד הגיע הבן אושרי לגיל 14 (29.4.2015). לאחר מכן פיצוי בשיעור של 500 ₪ ממועד הגיע הבן אושרי לגיל 14 (29.4.2015) ועד הגיע הבן אלמוג לגיל 14 (29.7.2016) וסכום של 400 ₪ לחודש ממועד זה (29.7.2016) ועד המועד שבו היה המנוח מגיע לגיל 70 (1.9.42). בתוך כל תקופה חולקו הכספים בין התובעים השונים באופן שווה.

ניכויים

124. מתוך הסכום הכולל שנקבע יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי אותם מקבלים התובעים כשאריו של המנוח. בהערכת הניכוי יש להוסיף ביחס לסכומים ששולמו בעבר הפרשי הצמדה וריבית (ר' ע"א 6129/04 אסתרינה טרטמן נ' "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ ואח' תק-על 2005(4), 3640 ,עמ' 3644 (2005)). הניכוי יבוצע ביחס לכל אחד מתובעים לפי חלקו היחסי בערך המהוון של קצבת השאירים.


תביעת נזקי הגוף של רויטל

125. רויטל ילידת 16.7.1975. היא תובעת פיצוי עבור הנזק הנפשי שנגרם לה עקב התאונה. רויטל, כמפורט לעיל, הייתה נוכחת בתאונה וראתה את האופן שבו נפגע המנוח.


חוות הדעת הרפואית

126. ד"ר רמונה דורסט מונתה מומחית רפואית בתחום הפסיכיאטריה לבדיקת מצבה של רויטל. בחוות דעתה הראשונה היא העריכה את נכותה הזמנית בשיעור של 30% מיום התאונה ועד למועד הבדיקה. היא המליצה על עריכת טיפול נפשי ועל בדיקה חוזרת בחלוף שנתיים.

127. בחוות דעתה העדכנית מיום 11.6.06 קבעה המומחית נכות בשיעור של 30% ממנה ניכתה 5% אותם זקפה לתופעת ההרטבה שהייתה קיימת עוד לפני התאונה.

128. התובעים טוענים כי מאחר וההרטבה פסקה לאחר הנישואין ושבה לאחר התאונה לא היה מקום לנכות את החלק היחסי בנכות ולכן הנכות עומדת על 30%. בעניין זה הסבירה המומחית כי מצאה לנכון להביא בחשבון את בעיית ההרטבה שהייתה עוד קודם לכן מאחר ונמשכה תקופה ממושכת וההפסקה הייתה לזמן קצר בלבד.


הנכות התפקודית

129. עמדת התובעים היא כי נכותה התפקודית של רויטל גבוהה מנכותה הרפואית. עיון בחוות הדעת מעלה כי האופן שבו התייחסה המומחית למצבה מצביע על קושי לא מבוטל:

"בבדיקה שערכתי מצאתי את רויטל במצב של אבל מתמשך, לא פתור בחוסר יכולת וכוחות להתמודד עם ילדיה ועם חיי היום יום. רויטל ממשיכה להיות תלויה בבני משפחתה ובלעדיהם מצבה היה רע בהרבה."


130. רויטל מתארת בתצהירה כי לאחר התאונה איבדה את שמחת חייה, סובלנותה לחיי היום יום, היא סובלת מדיכאון ומתקשה לתפקד. היא כמעט ואינה מבשלת ומתקשה לדאוג לילדים. עוד היא מציינת כי מאז התאונה החלה להרטיב בלילות, בעיה ממנה סבלה בעבר וחזרה. למרות הדברים האלה נראה כי התיאורים שניתנו אינם עולים בקנה אחד עם קביעת המומחית.

131. על רקע זה, לא מצאתי כי יש הצדקה לסטות מאחוזי הנכות הרפואית שנקבעו ולפיכך, אני מעריך את נכותה התפקודית של רויטל ואת הגריעה מכושר ההשתכרות שלה בשיעור של 25%. קביעה זו נשענת על ההלכה לפיה בהיעדר נתונים אחרים, אין לסטות מהנכות הרפואית:

"אך הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך-כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי-המשפט לפסוק במקרים שבהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של התובע להשתכר בנכותו."
(ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 798 (1995))


132. הנתבעים טענו בהקשר זה כי אין לקבל את חוות הדעת הרפואית באשר רויטל נטתה להגזים במהלך עדותה וכי ניתן להניח כי במהלך השנים תמצא רויטל מרפא לנפשה, תחזור לחיי עבודה, תטפח את ילדיה ותגדל אותם לתפארת (סעיף 52 לסיכומים).

133. איני סבור כי יש תשתית בחוות הדעת להנחה זו וכי ניתן להתייחס לנכות שנקבעה בביטול. כך, גם איני שותף להנחת הנתבעים כי ניתן להסיק מהאופן שבו העידה רויטל באשר לנסיבות אירוע התאונה על עדותה לגבי מצבה הרפואי. יש לזכור כי בעת התאונה הייתה רויטל בסערת רגשות וחוותה אירוע נורא בחייה. הרצון לראות את האירועים אחרת ממה שאירעו בהתחשב בהתרחשויות ותוצאותיהן אינו בלתי מובן ואין להקיש ממנו על עדותה באשר להיקף הנזק שנגרם.


הנזק

134. הנתבעים טענו כי אין לחשב את הנזק אלא יש מקום להעמיד את הפיצוי על סכום של 100,000 ₪ עבור הנזק הלא ממוני והנזק הממוני כאחד.

135. איני סבור כי ניתן להקל ראש בנזקיה של רויטל ולדעתי הסכום הנזכר אינו עומד בקנה אחד עם הנזקים שנגרמו. לפיכך, אעריך את הנזקים בהתאם לרכיבי הנזק השונים.


הנזק הלא ממוני

136. רויטל זכאית לפיצוי בהתאם לאחוזי הנכות שנקבע (25%) בתוספת ריבית מיום התאונה (1.7.03). הסכום המתקבל לאחר תוספת ריבית ממועד התאונה הוא 42,674 ₪.


הפסד השתכרות

137. עובר לתאונה עבדה רויטל כפקידה בחצי משרה בתחנת דלק והשתכרה סכום של כ- 3,500 ₪. היא שבה לעבודה לאחר התאונה בעיקר בשל לחץ מצד קרובי משפחתה שרצו להוציאה אותה מהבית.

138. כיום, רויטל אינה עובדת. התובעים סבורים כי יש לפצותה עבור התקופה החל מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין וכן לעתיד על בסיס שכר של 3,500 ₪ לחודש, עד הגיע רויטל לגיל 67.

139. באשר לעבר, מששבה רויטל לעבודה לאחר התאונה והפסיקה לעבוד רק זמן ממושך לאחריה, איני סבור כי ניתן לזקוף את הפסקת העבודה לחובת התאונה. עיון בטופס 106 לשנת 2004 שצורף כנספח ד' לתצהירה של רויטל מעלה כי שכרה השנתי בשנה זו עמד על 44,396 ₪ שהם כ- 3,700 ₪ לחודש.

140. באשר לעתיד, בהתחשב בשכר אותו השתכרה רויטל, אני מעריך את הנזק שנגרם לה עבור הפסד ההשתכרות בדרך של עריכת תחשיב אריתמטי מלא על בסיס שכר של 3,700 ₪ ונכות בשיעור של 25% עד הגיעה לגיל 67. הסכום המתקבל בהנחה שההפסד החודשי הוא 875 ₪ ומקדם ההיוון עד הגיע רויטל לגיל 67 הוא 260 הוא 240,500 ₪.


עזרה וסיעוד

141. התובעים מבקשים פיצוי עבור העזרה המושטת לרויטל על בסיס 2 שעות ליום לעבר ולעתיד. הסכום החודשי המבוקש הוא 2,400 ₪.

142. איני סבור כי יש מקום לפסיקת עזרה בהתאם לחישוב שנערך אף אם מדובר בנכות נפשית לא מבוטלת. עוד יש לזכור כי נפסק בנפרד פיצוי עבור אבדן שירותי המנוח. על דרך של אמדן בהביאי בחשבון את הקשיים הנזכרים בחוות דעתה של ד"ר דורסט בטיפול במשק הבית, אני מעריך את הנזק שנגרם ברכיב זה בסכום של 50,000 ₪.


טיפול רפואי

143. התובעים מבקשים שיפסק פיצוי עבור הצורך בטיפול נפשי. הם מציעים לקבוע סכום גלובאלי של 75,000 ₪ ברכיב זה.

144. לתביעה זו אין בסיס בחומר הראיות ובחוות דעתה של ד"ר דורסט. המומחית מציינת כי רויטל אינה מעוניינת בקבלת טיפול לאחר שחשה שאינו מועיל לה והתרופות מכבידות עליה. המומחית נמנעה איפוא מלכלול בחוות דעתה המלצה על קבלת טיפולים.

הוצאות בפועל

145. ברכיב זה הציעו התובעים לפצות את רויטל עבור טיפולים רפואיים ונסיעות בסכום של 5,000 ₪. לסכום זה לא הוצגו קבלות. על דרך של אמדן אני פוסק לרויטל סכום של 2,000 ₪.

סיכום

146. לסיכום, אני פוסק לרויטל פיצוי בסכום של 335,174 ₪.

תביעתה של ירדנה

147. ירדנה, ילידת 23.4.1968, נפגעה בתאונה ברגל שמאל ונגרמה לה חבלת מעיכה. היא אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם במשך שלושה ימים.


חוות הדעת הרפואית

148. ד"ר י' ליטוין מהמרכז הרפואי שערי צדק מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי. בחוות דעתו הוא מציין כי לתובעת נכות בשיעור של 1% בשל הפגיעה בשוק שמאל. הוא מציין כי הבדיקה הקלינית הדגימה דלדול שרירים של הירך באופן קל בלבד.


הנזק
הנזק הלא ממוני

149. לירדנה נקבע 1% נכות והיא הייתה מאושפזת במשך 3 ימים. בתחשיב הנזק, אותו אמצה לצורך סיכומיה היא ביקשה שיפסק פיצוי מלא עבור הנזק הלא ממוני לנפגע שנקבעו לו 10% נכות.

150. בהתחשב בנכות שנקבעה, בתקופת אי הכושר והאשפוז - אני פוסק לירדנה פיצוי בסכום של 9,000 ₪ ברכיב זה. סכום זה כולל את הריבית מיום התאונה.


הפסד השתכרות בעבר ובעתיד

151. עובר לתאונה עבדה ירדנה כמנהלת חנות בגדים לנשים בירושלים. לטענתה, השתכרה מעבודה זו סכום של 4,880 ₪ בממוצע. היא שבה לעבוד לאחר התאונה אך טענה כי נזקקה לעזרה של עובדת נוספת:

"ש. עבדת בחנות בגדים?
ת. נכון. אני שוכרת דירה בגבעה הצרפתית.
ש. את ממשיכה לעבוד בחנות?
ת. אחרי שלושה וחצי חודשים חזרתי לעבוד שם.
ש.את מנהלת את החנות?
ת. כן.
ש. כמה עובדים יש שם?
ת. ארבעה. לפני כן היינו פחות אבל הייתי צריכה להביא עוד עובדת.
ש. הייתה יותר עבודה אז הבאנו עוד עובדת?
ת. כדי שלי יהיה יותר קל. "
(עמ' 14, ש' 18-27).


152. ירדנה טוענת כי נעדרה ממקום עבודתה למשך 3 חודשים.

153. מחקירתה הנגדית התברר כי שכרה לא ירד בעקבות התאונה וכי שולם לה שכר גם בתקופת היעדרותה:

"ש. אחרי שחזרת אחרי שלושה חודשים יש לך אותה משכורת?
ת. נכון.
ש.וגם בזמן שאת היית בשלושה חודשים של חופשת מחלה קיבלת משכורת?
ת. נכון. קיבלתי משכורת כי אני עובדת עם הבוס שלי 16 שנים, אני צריכה לשלם שכירות והוא נתן לי כסף.
ש. את אומרת שקיבלת ממנו משכורת?
ת. כן. גם לוויתי כסף כדי לשלם כסף למגן דוד ולכל מיני תרופות. "
(עמ' 15, ש' 8-16).


154. מעדות ירדנה לא הוברר מה מהות התשלום ששולם על ידי המעביד. מכל מקום, נוכח האמור לעיל, נראה כי המעביד היטיב את נזקה של ירדנה ולכן הנתבעים חשופים לתביעתו ואין לפצות את ירדנה בגין הפסדי העבר.

155. באשר לעתיד, מאחר והנכות שנקבעה היא פעוטה ואין לה השפעה ממשית על כושר השתכרותה של ירדנה, יש לפסוק לה פיצוי גלובאלי, אותו אני מעריך על דרך של אמדן בסכום של 7,500 ₪.


עזרה והוצאות

156. בהתחשב בתקופת אי הכושר (כ- 3 חודשים), אני פוסק לירדנה פיצוי בסכום של 3,500 ש"ח.

סיכום

157. אני פוסק לירדנה פיצוי בסכום של 20,000 ₪.

סיכום - הפיצוי הנפסק
158. כמפורט לעיל אני פוסק לתובעים פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

רויטל:
הוצאות הקבורה והמצבה - 5,000 ₪.
אבדן תמיכת המנוח - לפי חוות הדעת האקטוארית שתוכן.
אבדן שירותי בעל - 95,000 ₪.
פיצוי עבור נזק הגוף הישיר שנגרם לה - 335,174 ₪.

בנו של המנוח, אשרי גבסי
אבדן תמיכת המנוח - לפי חוות דעת אקטוארית שתוכן
אבדן שירותי אב - 26,000 ₪.

בנו של המנוח, אלמוג גבסי
אבדן תמיכת המנוח - לפי חוות דעת אקטוארית שתוכן
אבדן שירותי אב - 29,000 ₪.


159. מסכומים אלה יש להפחית את הערך המהוון של קצבת השאירים בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהתובעים בקצבה. האקטואר שיערוך את החישוב לפי שיטת הידות יחשב בהתאמה גם את חלקו של כל אחד מהשאירים בערך המהוון של הקצבה.

160. הסכום הנפסק לירדנה הוא בשיעור של 20,000 ₪ כמפורט לעיל.


שכר טרחה, הוצאות והוראות נוספות
161. על הסכומים שנפסקו לתובעים לאחר ניכוי הקצבאות יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מהסכום המתקבל. לסכום זה יש להוסיף מס ערך מוסף. כך יש לנהוג ביחס לסכום שנפסק לירדנה, ממנו אין לנכות דבר. עוד ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים עבור אגרה והתשלום לעדים.

162. באשר להוצאות ששולמו למומחים הרפואיים, לא שוכנעתי כי היה צורך בחקירתה של ד"ר דורסט בשלב שבו נעשתה בטרם ניתנה חוות הדעת הסופית. לפיכך, ישיבו הנתבעים לירדנה את הסכום ששולם לד"ר ליטוין עבור חקירתו אך לא ישיבו את הסכום שהוציאה רויטל עבור חקירת ד"ר דורסט.

163. כמוסכם על הצדדים תוגש חוות דעת אקטוארית המתייחסת לחישוב הנזקים השונים שנפסקו בפסק הדין בצירוף פסיקתא לחתימה.

164. בכל הנוגע לפיצוי הנפסק לילדים, הסכום המתקבל יופקד (לאחר ניכוי שכר טרחת עורך דין) בחשבון נפרד על שם כל אחד מהם, בהתאם להנחיות שינתנו על ידי האפוטרופוס הכללי, עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18. עד לקבלת הנחיות האפוטרופוס הכללי יחזיק בא כוח התובעים את הסכום הנפסק לקטינים בחשבון נאמנות נפרד עבורם.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מוות בתאונת דרכים

  2. תביעת תלויים תאונת דרכים

  3. ההבדל בין תביעת תלויים תביעת עזבון

  4. אובדן תמיכת אב / אם בזמן שירותו הצבאי

  5. חישוב פיצוי לא לפי שיטת הידות

  6. שיטת הידות - ידת החסכון / ידת משק הבית

  7. ההבדל בין תביעת תלויים לתביעת שנים אבודות

  8. מוות בתאונת דרכים - בת 50

  9. מוות בתאונת דרכים - בת 68

  10. מוות בתאונת דרכים - בן 15

  11. מוות בתאונת דרכים - בן 16

  12. מוות בתאונת דרכים - בן 17

  13. מוות בתאונת דרכים - בן 18 ללא תלויים

  14. מוות בתאונת דרכים - בן 20 ללא תלויים

  15. מוות בתאונת דרכים - בן 21 ללא תלויים

  16. מוות בתאונת דרכים - בן 21

  17. מוות בתאונת דרכים - בן 23 - תאונת עבודה

  18. מוות בתאונת דרכים - בן 23 ללא תלויים

  19. מוות בתאונת דרכים - בן 26

  20. מוות בתאונת דרכים - בן 28 ללא תלויים

  21. מוות בתאונת דרכים - בן 28

  22. מוות בתאונת דרכים - בן 29

  23. מוות בתאונת דרכים - בן 30

  24. מוות בתאונת דרכים - בן 31 ללא תלויים

  25. מוות בתאונת דרכים - בן 32

  26. מוות בתאונת דרכים - בן 33 תאונת עבודה

  27. מוות בתאונת דרכים - בן 33

  28. מוות בתאונת דרכים - בן 34

  29. מוות בתאונת דרכים - בן 35 תאונת עבודה

  30. מוות בתאונת דרכים - בן 35

  31. מוות בתאונת דרכים - בן 36 בלי משפחה

  32. מוות בתאונת דרכים - בן 36

  33. מוות בתאונת דרכים - בן 37

  34. מוות בתאונת דרכים - בן 38 תאונת עבודה

  35. מוות בתאונת דרכים - בן 39

  36. מוות בתאונת דרכים - בן 40

  37. מוות בתאונת דרכים - בן 41

  38. מוות בתאונת דרכים - בן 42

  39. מוות בתאונת דרכים - בן 43

  40. מוות בתאונת דרכים - בן 44

  41. מוות בתאונת דרכים - בן 46

  42. מוות בתאונת דרכים - בן 47

  43. מוות בתאונת דרכים - בן 49 ללא תלויים

  44. מוות בתאונת דרכים - בן 49

  45. מוות בתאונת דרכים - בן 50 ובת 46

  46. מוות בתאונת דרכים - בן 50

  47. מוות בתאונת דרכים - בן 51

  48. מוות בתאונת דרכים - בן 52 תאונת עבודה

  49. מוות בתאונת דרכים - בן 54 תאונת עבודה

  50. מוות בתאונת דרכים - בן 57

  51. מוות בתאונת דרכים - בן 58 בת 48

  52. מוות בתאונת דרכים - בן 58

  53. מוות בתאונת דרכים - בן 6

  54. מוות בתאונת דרכים - בן 61

  55. מוות בתאונת דרכים - בן 65 תאונת עבודה

  56. מוות בתאונת דרכים - בן 66

  57. מוות בתאונת דרכים - בן 7

  58. מוות בתאונת דרכים - בן 72

  59. מוות בתאונת דרכים - בן 75 בת 64

  60. מוות בתאונת דרכים - בן 75

  61. מוות בתאונת דרכים - בן 83

  62. מוות בתאונת דרכים - בן 9

  63. מוות בתאונת דרכים - בת 18 ללא תלויים

  64. מוות בתאונת דרכים - בת 22 ללא תלויים

  65. מוות בתאונת דרכים - בת 39

  66. מוות בתאונת דרכים - בת 43 ללא תלויים

  67. מוות בתאונת דרכים - בת 43

  68. מוות בתאונת דרכים - בת 45

  69. מוות בתאונת דרכים - חרדי תלמיד ישיבה

  70. מוות בתאונת דרכים אשה ממוצא אתיופי

  71. פיצוי על תאונת דרכים קשה וקטלנית

  72. השנים האבודות - 7 עובדות שחשוב לדעת

  73. תביעת תלויים שהם גם יורשים - מוות בתאונת דרכים

  74. תביעת תלויים של אדם שנהרג בתאונת דרכים

  75. פיצוי לילדים שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים

  76. חישוב פיצויים - רווק שנהרג בתאונת דרכים

  77. האם התאונה בה קיפח המנוח את חייו מהווה תאונת דרכים, כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד ?

  78. תביעה לפיצויים בגין נזקי עיזבון ותלויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  79. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון