מוות בתאונת דרכים - בן 54 תאונת עבודה

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקריות (השופטת א. דגן), מיום 29.4.07, בת.א. 2515/03 שעניינו פיצוי תלויים ועזבון המנוח ז"ל על נזקיהם בגין תאונת דרכים מיום 19.11.1997 אשר בה קיפח המנוח את חייו. המחלוקות בין הצדדים התייחסו לגובה הנזק ושאלת הניכויים. לאחר שנקבע גובה הפיצוי בראשי הנזק השונים, נבלעה התביעה בתגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין קצבאות תלויים, ועל כן נדחתה. הצדדים הסכימו כי הערכאה הדיונית תיתן את פסק-הדין על פי המסמכים שהוגשו על ידם להוכחת גובה הנזק ללא שמיעת עדים ועל סמך סיכומי הטענות בכתב. המנוח, יליד 28.12.1943, נהרג בתאונה שהוכרה גם כתאונת עבודה, הותיר אחריו אשה ו- 12 ילדים. שתי בנות הסתלקו מהעיזבון. יורשי המנוח הנם האלמנה ו-10 ילדים, מתוכם שבעה תלויים ביום התאונה. לפי צו הירושה האלמנה ירשה ½ ו-10 ילדים את המחצית השניה. חלקו של כל יורש (למעט האלמנה) 1/20. 2. בערעור מתבקשת התערבותנו בהערכת בסיס ההשתכרות של המנוח וגיל הפרישה שלו; באי פסיקת ריבית בגין סכום הנזק הלא ממוני שנפסק לעיזבון; בניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי (קצבאות התלויים) מכלל הפיצויים ללא התייחסות לשיעור הקצבה לו זכאי כל תלוי ותלוי וללא הבחנה בין יורשים שאינם תלויים לירושים התלויים; שערוך קצבאות המוסד לביטוח לאומי העתידיות והצמדת תשלומי העבר עד ליום עריכת חוות הדעת האקטוארית; 3. אין מקום להתערבותנו בפרטי הנזק השונים למעט בשאלה העקרונית שהועלתה ע"י המערערים גבי ניכוי קיצבאות המל"ל וחלקם של היורשים שאינם תלויים. באשר לטענה בדבר טעות שנפלה בהערכת בסיס השתכרות של המנוח וגיל הפרישה שלו, נאמר כי לפני התאונה ניהל המנוח מכולת בבעלותו וקיבל פנסיה משב"ס. ההשתכרות החודשית של המנוח נקבעה לפי אישור המוסד לביטוח לאומי שההכנסה הרבע שנתית לפני התאונה עמדה על סך 7,179 ₪. לסכום זה הוסף 400 ₪, כסכום המשקף את החסכון מהמכולת והתוצרת החקלאית אותה גידל המנוח, לטענתו. כפי שציינה השופטת דגן לא הונחה תשתית ראייתית לאומדנה שפורטה ע"י המערערים. כך גם לא מצאנו להתערב בקביעה שהמנוח היה ממשיך לעבוד במכולת עד גיל 67, על אף שנפלה טעות ברישום שהמנוח סבל מנכות קודמת בשיעור 80% שהגבילה אותו באופן בינוני. המנוח הוכר כנכה צה"ל ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10% (מוצג ת/6). לאור הסכמת המשיבות גבי הטעות בגין הנזק הלא ממוני, יהיה הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 53,295 ₪. 4. על פי חוות הדעת האקטוארית שהוגשה על ידי המשיבות, קצבאות המל"ל ששולמו וישולמו לתלויי המנוח מגיעות, לאחר היוון תשלומי העתיד והוספת הצמדה (בלבד) לתשלומי העבר, לסך 926,689 ₪ נכון ליום עריכת חוות הדעת- 31.8.02. המשיבות הגישו חוות דעת אקטוארית נוספת מעודכנת ליום 27.3.06 (נ/6-בתיק בית המשפט קמא) שעל פיה הסכום הכולל של תקבולי המל"ל מגיע לסך 1,015,780 ש"ח. לצורך ניכוי קצבאות המל"ל, שיערכה השופטת את סכום חוות הדעת האקטוארית הראשונה משנת 2002 ליום מתן פסק הדין והתקבל סך של 1,136.127 ₪. לטענת המערערים, לא היה מקום לשערך את התשלומים העתידיים ולשערך את תשלומי העבר משהוספה להם הצמדה בחוות הדעת. לא נדרשנו לענין מאחר וממילא הפיצוי המגיע לתלויי המנוח בגין אובדן התמיכה ואובדן שירותי אב נבלע בתשלומי המל"ל כפי שחושבו הן על ידי האקטואר בשנת 2002 והן בתשלומי המל"ל כפי שחושבו בחוות הדעת האקטוארית המעודכנת למרץ 2006, כשנה לפני מתן פסק הדין. טענת המערערים לפסיקת 25% מהפיצוי לפי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי, נזנחה על ידם בעיקרי הטיעון ובדיון בעל פה. 5. המערערים טוענים כי הערכאה הדיונית שגתה עת ניכתה את קצבאות המל"ל באופן גורף מכלל הפיצויים בתביעת התלויים כאשר היה נכון לנכות החלק בקצבה לה זכה כל תלוי מחלקו באובדן התמיכה. לטענתם, בהתאם לסעיף 132 לחוק הביטוח הלאומי, קצבת התלויים שולמה עבור האלמנה ושלושה ילדים בלבד ולפיכך אין לנכות מחלקם של הילדים התלויים האחרים את גמלאות המל"ל. על אף מקוריותה של הטענה, דינה להידחות. סעיף 132(5)(ג) לחוק הביטוח הלאומי, הדן בשיעורי קצבת תלויים בנפגעי עבודה מזכה אלמנה שגרים עימה "שלושה ילדים ויותר" בשיעור המלא של הקצבה. אין להסיק מכך כי הקצבה משולמת בפועל בגין האלמנה ושלושת ילדיה הקטנים בלבד והתלויים האחרים אינם נהנים ממנה. מלשון הסעיף מובן כי הקצבה משולמת לאלמנה שגרים עמה שלושה ילדים לפחות, כך שגם הילדים האחרים הגרים עם האלמנה נהנים מהקצבה. 6. כאשר אין זהות בין היורשים לבין התלויים יש לנכות מחישוב הפסדי השכר בתביעת העזבון את הפסדי התלות (הנקבעים על בסיס השכר והידות) להם זכאים התלויים. פרטי הנזק היוצאים מתחום החפיפה הם הפיצוי בגין אבדן שירותי האב לתלויים והנזק שלא ממוני לעזבון. היורשים שאינם תלויים, שלושה במספר, זכאים לחלקם בפיצוי המגיע לעיזבון, בניכוי הפיצוי המגיע לתלויים בגין אובדן התמיכה. טענה זו מוסכמת גם על המשיבה. בהתאם לכללי החישוב שהותוו וגובשו לאחרונה בפסקי דינו של בית המשפט העליון בע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל ואח', טרם פורסם, ניתן ביום 19.12.2007 וע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל ואח' נ' אסדי רזקאללה ואח', טרם פורסם, ניתן ביום 1.6.2008, זכאי כל יורש שאינו תלוי לחלקו בתביעת העיזבון בהתאם לצו הירושה לפי הפירוט שלהלן: תביעת העיזבון מורכבת מהפיצוי בגין "השנים האבודות" בסך 477,156 ש"ח, כאב וסבל בסך 53,295 ₪ והוצאות קבורה בסך 10,000 ש"ח. סה"כ 540,451 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את הפיצוי החופף בגין אובדן התמיכה בתלויים בסך 461,046 ש"ח. לפיכך, סך הפיצוי לעיזבון הינו בגובה 79,405 ש"ח. לכל יורש שאינו תלוי מגיע 1/20 מתביעת העיזבון, דהיינו, סך 3,970 ש"ח. למרות הסכום הנמוך של הפיצוי המתקבל, ההתערבות הכרחית בגלל העיקרון שפורט לעיל. 7. הערעור מתקבל בחלקו הזעום באופן שהמשיבות תשלמנה לכל אחד מהיורשים שאינם תלויים סך 3,970 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין של הערכאה הדיונית עד התשלום בפועל. שאר ההוראות בפסק-הדין ללא שינוי. לא יהיה צו להוצאות. הפקדון יוחזר למפקידו. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוותתאונת עבודה