מוות בתאונת דרכים - בן 57

1. בפני תביעתם של עזבונו, יורשיו ותלוייו של המנוח ז"ל (להלן:"המנוח"), שנהרג בתאונת דרכים ביום 11.12.2004. לכתב התביעה צורף צו ירושה על פיו יורשי המנוח הם התובעת 5, אלמנתו, והתובעים 2 ו -3, בנו וביתו, שהם ילדיהם הביולוגיים של המנוח והתובעת 5. התובעת 4 היא ביתה של אלמנת המנוח מנישואים קודמים, אינה בגדר יורשת, אך לפי הטענה - התגוררה עם האלמנה והמנוח בביתם, והיתה תלויה בהם למחייתה, מאחר שאביה הביולוגי לא היה בקשר עימה ולא שילם מזונותיה - על כן הוגשה תביעתה כתלויה במנוח. תביעת התובעים 2, 3 ו - 5 הוגשה הן כתלויים במנוח והן כעזבונו, אך מתוך שלא הייתה מחלוקת, למעשה, בין בעלי הדין, כי לאור הילכת הניכוי זכאים התובעים הללו רק לפיצוי הגבוה מבין תביעת התלויים או העזבון, ולא לשניהם, גבי נזקיהם - הוא הפיצוי שיפסק להם כתלויים במנוח - הרי נזנחה, בסיכומי טענותיהם, תביעתם כעיזבון המנוח, והם טענו אך לתביעתם כתלויים. 2. הנתבעות הן מבטחות הרכב בו נהג המנוח בעת התאונה. 3. אין חולקין כי המנוח, יליד 11.4.72, קיפח את חייו בעת היותו בן 32, ועבד, עובר לתאונה, בחברת קוניאל אנטוניו ישראל בע"מ בירוחם . האלמנה, ילידת 1974, עבדה עובר לתאונה ועדיין עובדת בחברת אגיס תעשיות בירוחם. 4. התובעים מבקשים לפצותם בגין נזקיהם כתוצאה מהתאונה, בשל אובדן תמיכת המנוח, אובדן שירותי המנוח כבעל וכאב, הפסדי האלמנה מפנסית המנוח, ובגין הוצאות קבורה מצבה ואבל שנגרמו להם. מחלוקת נתגלעה בין בעלי הדין באשר לשיעור הכנסת המנוח, שיהא הבסיס לחישוב ההפסדים שנגרמו לתובעים, ועוד באשר לטענה גבי הפסד שירותי בעל, לפי התנהלות האלמנה ומה שהוברר במהלך הדיון. 5. מטעם התובעים העידו התובעת 5, היא האלמנה, ומר שקליאר גדליהו, מנהל המפעל בו עבד המנוח . הנתבעות הודיעו כי לא תעדנה מטעמן, מלבד הצגת מסמכים. בהסכמה הוגשה חוות הדעת של האקטואר שי ספיר והמסמכים שניתנו על ידי המל"ל. דיון : 6. קודם לכל ועל מנת לקבוע בהמשך נזקי התובעים יש להכריע באשר לגובה הכנסת המנוח עובר לתאונה. לפי טענת התובעים יש לקחת בחשבון את שכרו עובר לתאונה, אך יחד עם זאת - את הסיכוי להשבחת שכרו, מתוך שסמוך למועד התאונה עלה , וכך סביר להניח כי היה נעשה אם היה ממשיך בעבודתו. עוד טענו התובעים כי יש להניח שהתובע היה ממשיך לעבוד במפעל בו עבד עד גיל פרישתו לפנסיה, ומתוך עדותו של המעביד - ביקשו להסיק, כאמור לעיל, כי המנוח עמד בפני קידום ודאי בתפקידו והעלאה משמעותית בשכרו, זאת כאמור לעיל , אחר שהמעביד העיד אודות התרשמותו מהמנוח כעובד מוכשר , מתוך שרק מס' חודשים אחר תחילת עבודתו-כבר הועלה שכרו. מכאן ביקש בא כח התובעים להוסיף לשכר האחרון אותו השתכר התובע סך שחושב על ידו כממוצע העלאות השכר שהיו צפויות, ומתוך כך ביקש להוסיף סך הכל - תוספת של 54% לשכר האחרון שהועמד על 5,904 שקלים , ובסך הכל מבוקש לחשב הפיצוי על בסיס שכר של 12,835 ₪ - שכר עבודתו במפעל. עוד ביקשו התובעים, להוסיף לשכר הנ"ל, מתוך טענתם כי התובע ביצע עבודות נוספות של תיקוני מחשבים והסעות שלא דווחו, ועוד ביקשו להוסיף לשכר הנ"ל תנאים סוציאלים , לרבות פיצויי פיטורין ותגמולים , דמי הבראה, שווי ארוחות, וביגוד לעבודה. סך הכל מבקשים התובעים להעמיד את בסיס שכרו של המנוח , לצורך חישוב הפיצויים המגיעים להם, על סך של 15,763 ₪. 7. התובעת 5 , אלמנת המנוח, השתכרה עובר לתאונה סך ממוצע של 5,966 ₪ - לפי טענתה. 8. הנתבעות טענו כי את בסיס שכרו של התובע יש להעמיד על סך משוערך של 6,716 ₪ , ללא חישוב עליית שכר צפויה, ודאי ללא חישוב הכנסה שלא דווחה, ואת תרומת האלמנה לקופה המשותפת, ביקשו להעמיד על סך של 5,645 ₪ - הוא השכר הממוצע שהשתכרה עובר לתאונה. 9. אחר עיון בראיות שהוצגו, לרבות המסמוך, ושיקולם - אני מוצאת לדחות טענת התובעים כי יש לקחת בחשבון השתכרותו של המנוח עובר לתאונה את שכר העבודות השונות שעשה ללא דווח - שהרי בעניין זה לא הוכח דבר, ולא הובאה שום ראיה לתמוך, לבד מעדותה של האלמנה, שכאמור לא ניתן לה שום חיזוק. לבד מכך שטענה זו לא נטענה בכתב התביעה, והיא בגדר הרחבת חזית, הרי לא הובאו מטעם התובעים שום ראיות, שיהא בהן לחזק הטענה כאן, ראיות שניתן היה בנקל להציגן, ומשלא הוצגו - הנה חלה כאן ההלכה כי כאשר צד נמנע מלהציג ראיות שסביר או מצופה ממנו להציגן, ודאי כאשר יש בהן לתמוך טענותיו - הנה מניחים כי אילו היו מוגשות- היו פועלות דווקא לחיזוק הגירסה שכנגד. משלא הובאה, כאמור לעיל, שום ראיה לתמיכה או לחיזוק - אינני מקבלת הטענה כי התובע עסק , בנוסף לעבודתו במפעל - בעבודות נוספות. התובע עלה לישראל בשנת 1998 , ומ 06/04 (חצי שנה טרם התאונה) - החל לעבוד אצל קוניאל אנטוניו ישראל בע"מ, והשתכר שכר מינימום בשיעור 18 ₪ לשעה. בא כח התובעים ביקש להסיק - מהעלאת שכרו של המנוח בשקל אחד, סמוך לארוע התאונה - כי העלאת שכר זו לימדה על הצטיינותו בעבודתו, ועל הערכת הממונים לפועלו, אך מעדות מנהל המפעל הנה הוברר כי העלאת השכר באה רק משום שנפלה טעות בחישוב שכרו, ואחר שהובהר כי השכר המגיע לו הוא בשיעור 19 ₪ לשעה . אכן, כטענת הנתבעות, בשום שלב לא אישר מנהל המפעל בעדותו כי ישנם עובדים במפעל המקבלים 25 ₪ לשעה. במהלך הדיון הוצגו תלושי שכר של המנוח, על פיהם עמד שכרו החודשי הממוצע ב-3 החודשים עובר לתאונה, כולל שעות נוספות, בונוסים ושווי ארוחות - בסך המשוערך להיום של 6,716 ₪. בניגוד לטענת הנתבעות ולסברתן, ואחר שיקול הראיות, מתוך מה שהוברר אודות המנוח, סוג ואופי עבודתו, מכך שהיה בתחילת עבודתו במפעל - אני מוכנה להניח כי עם הזמן היה אכן משביח שכרו, ויש להתחשב כאן גם בגילו הצעיר. איני מקבלת הטענה כי יש לחשב שכרו הפוטנציאלי של המנוח על בסיס שכר מי שנטען כי הוא בן זוגה של האלמנה שהוא מהנדס חשמל העובד במשמרות, במקום אחר - שהרי מתוך השוני - אין בו ללמד דבר אודות המנוח וסיכויי השבחת שכרו. כאמור לעיל, ובתמצית, המנוח עבד מעת עלייתו לישראל, וגם אם לא אתייחס לטענות בעלי הדין גבי שכר השעה שקיבל - 18 ₪ שתוקן ל 19 ₪ - כשב"כ התובעים טוען כי עליה זו בשכר באה בשל מצוינותו של המנוח, וב"כ הנתבעות טוען כי כך נעשה רק בשל הצורך לתקן טעות - הנה יש להניח כי שכרו היה עולה בהדרגה, כך גם מתוך עדותו של מנהל המפעל בו עבד. כך יש לקחת בשיקול את ממוצע השתכרותו עובר לתאונה, ובניגוד לשיטת הנתבעות, ומתוך כל המקובץ לעיל אני מוצאת כי ראוי להעמיד שכרו של המנוח, כבסיס לחישוב נזקי התובעים, על סך ריאלי של 8,000 ₪ - שיש בו לכלול כל ההטבות, כדמי הבראה, שווי ארוחות, ביגוד ועוד תנאים סוציאליים. 10. תרומת האלמנה לקופה המשותפת אחר עיון ושיקול - אני מוצאת להעמיד את שכרה של האלמנה, כבסיס לחישוב הנזקים, על סך של 6,000 ₪ לחודש, כך גם מתוך השתכרותה עובר לתאונה, גם אחריה, מתוך שיקול תפקידה, אופן עבודתה, כשנראה כי לא חל בהם שינוי מהותי, שהרי האלמנה חיה היום עם בן זוג, ולמעשה אורח חייה לא השתנה, ודאי לא שינוי, שיש לקחת אותו בשיקול, מזה שהיה עובר לתאונה. 11. אובדן התמיכה - לפי הנתונים הנ"ל, דהיינו - כששכר המנוח הועמד ע"ס 8,000 ₪, ושכר האלמנה ע"ס 6,000 ₪ - ייעשה החישוב הדרוש כאן, מתוך חישוב אבדן התמיכה לכל אחד מהתלויים הקטינים (עד הגיעו לגיל 18, ו - 1/3 ידה מגיל 18 ועד גיל 23), ובצירוף החישוב הדרוש והראוי בעניינה של התובעת 5 (לציין כי לא היתה מחלוקת בדבר היות התובעת 4 - תלוייה), כשהחישוב והשערוך נעשו עד היום, ומהיום ולתקופות הרלבנטיות, כשסך הכל מגיע הפיצוי תחת פריט לסך של -.1,230,267 ₪ (מעוגל). 12. מקום זה יש לקחת בחשבון טענות בעלי הדין גבי סיכויי נישואיה של האלמנה, אחר שהוברר כי היא מתגוררת עם בן זוג, ומנהלת איתו משק בית משותף לכל דבר ועניין. התובעת 5 אמנם ניסתה לצמצם ממשמעות חייה המשותפים עם בן זוגה, בניסיונה לטעון כי הקשר ביניהם בא אך לצורכי סיפוקה, וכפי שהעידה: "אם אתה אומר לי שאולג ישן אצלי בבית לפחות כמה פעמים בשבוע - אני אומרת שיש לי עוד גברים ונכון שיש לנו משהו אבל זה משהו אישי שלי. אני ביחד איתו אבל יש לי עוד גברים. הקשר שלי עם אולג הוא רק מיני..." (עמוד 10 לפרוטוקול). אך יחד עם זאת הנה העידה עוד: "אם אתה אומר לי שכשאני עובדת אז אולג ישן אצלי בבית - אני שואלת אם אתה ראית אותו אצלי בבית? הייתה תקופה שהוא רב עם אשתו אז הוא בא להיות איתי כמה זמן. זה היה בערך חודשיים. אם בית המשפט שואל אותי אם זה עד היום - אני משיבה שכן. אולג עובד משמרות ולשאלתך אם כאשר הוא לא עובד משמרות הוא בא לישון אצלנו - אני משיבה שכן. אם אתה אומר לי שאולג בהליכי גירושין מאשתו - אני משיבה שלא נכון..." (עמוד 11 לפרוטוקול). ועוד קודם, כאשר נתבקשה לאשר כי ילדיה מכנים את אותו אולג, המתגורר עימה, בכינוי "אבא", השיבה תחילה בשלילה, אך מיד אחר מכן השיבה: "אם אתה אומר שיש קלטת שרואים שהילד קורא לו אבא - אני משיבה שהילד כל כך רוצה את אבא וכל פעם שהוא רואה גבר הוא קורא לו אבא..." מתוך אלה ניתן להניח, במידה רבה של סבירות, כי אכן התובעת 5 מתגוררת עם אותו אולג, התומך בה ובילדיה. 13. בניגוד לשיטת ב"כ התובעים, כי - "אין להתייחס לחיי המין של תובעת 5 בקביעת הפיצויים" - ודאי כי יש לעשות כך (ולא בהתייחס "לחיי המין", ביטוי מעט קיצוני שננקט)­­­­­­­­­­, כאשר מתברר כי האלמנה מקיימת למעשה חיים משותפים עם מי שניתן לכנותו כידוע בציבור שלה (אף כי הוא נשוי, פורמלית, לאחרת) - בחישוב אובדן התמיכה המגיע לה. יחד עם זאת - עניינה של התובעת 5 אינו דומה לזה שנדון בת.א 1924/99 (בית משפט מחוזי תל-אביב - יפו), צרור אורנית ואח' נגד המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' - שם נישאה האלמנה לבן זוגה, מה שאינו כאן, והרי מתוך כך, גם מתוך היותו של בן הזוג נשוי לאחרת - לא ניתן לשקול הפחתת פיצוי בגין אובדן תמיכה בשיעור המתבקש על ידי הנתבעות. מאידך - וכאמור לעיל, גם לא ניתן להתעלם לחלוטין ממה שהוברר אודות מעמדה האישי של התובעת 5, ומתוך כל המקובץ, גם אחר עיון בפסיקה ובהלכה - אני מוצאת להורות כי מהסך שיתקבל מחישוב אובדן התמיכה, כאמור לעיל - ינוכה סך של 25%. סה"כ תשלמנה הנתבעות תחת פריט זה סך של .-922,700 ₪. לא מצאתי, כאמור לעיל, להידרש לטענת הנתבעות כי יש לעשות את חישוב אובדן התמיכה מתוך השוואת שכר המנוח לשכר בן זוגה של התובעת 5, ונדמה כי בהפחתה הנ"ל - יש כדי לתת ביטוי ראוי, שיש בו איזון, לטענות השונות שהועלו. 14. אובדן שירותי המנוח כאב וכבעל באשר להערכת אובדן השירותים שנתן המנוח לאלמנה - הרי כאן ודאי יש לקחת בחשבון את חייה המשותפים עם בן זוג חדש, כמו גם יש לקחת בשיקול את אופי עבודתו של המנוח עובר למותו, ובניגוד לשיטת ב"כ התובעים, הרי אם עשה מלאכתו כפי המתואר על ידי התובעים, דהיינו גם בשעות נוספות, גם בשבתות, גם עשה עבודות נוספות - הרי ספק אם נותר לו אותו זמן פנוי לו הם טוענים - לתת לצורכי הבית. כפי הפסיקה - מה שניתן לקחת בשיקול הפיצוי שיפסק לאלמנה בגין אובדן שירותי המנוח - לא ניתן לשקול בכל הנוגע לפיצוי הראוי להיפסק לילדי המנוח, כמו גם לתלויה הנוספת, היא ביתה של התובעת 5 מנישואיה הקודמים - שהרי כאן, ולפי ההלכה, גם קיומו של בן זוג חדש לאלמנה - אינו בא במקום התמיכה שנתן המנוח. סך הכל אני מוצאת כי ראוי לפסוק תחת פריט זה, ובהמשך לשיקולים הנ"ל, מתוך שיקול טענות התובעים בסיכומי טענותיהם, באשר לאופי עבודתה של התובעת 5, העדר קרובי משפחה, העדר אפשרות כלכלית להעזר בעזרה בשכר ומאידך - נוכחותו של בן זוגה של התובעת 5 והשתתפותו במשק הבית - סך של .-150,000 ₪. 15. הפסדי האלמנה מפנסיית המנוח - ב"כ בעלי הדין מסכימים כי הפנסיה שהיה אמור המנוח לקבל היא בשיעור 60% משכרו, כשב"כ התובעים טוען כי אלה אמורים להיות מחושבים משכרו האחרון של המנוח, ואילו ב"כ הנתבעות סבור כי יש לחשבם מהשכר שהיווה הבסיס להפרשות לקרן הפנסיה ולא מהשכר הכולל - ואכן כך יש לנקוט, ומתוך כך אני מקבלת כאן החישוב שנעשה ע"י הנתבעות בסיכומי טענותיהן, ופוסקת תחת פריט זה סך של .-67,746 ₪. 16. הפסדי הכנסת האלמנה - אינני מוצאת לפסוק תחת פריט זה, כפי טענות הנתבעות בסיכומיהן, שהרי אכן התובעת 5 לא נפגעה בתאונה, וניתן לה פיצוי עבור אובדן השירותים שנתן המנוח, שיש בו לכסות הפסדים, אם נגרמו לה, כתוצאה מירידה בהכנסתה אחר שירד היקף עבודתה - לפי טענתה - שלא הוכחה. 17. הוצאות קבורה, מצבה, אבל, ובגין הוצאת צו ירושה - אמנם לא ניתנו ראיות לתמיכת טענת התובעים לפיצוי המגיע להם תחת פריט זה, ואמנם אכן מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו בעין, ונכונה טענת הנתבעות כי צו הירושה לא הוצא אך לצורך התביעה כאן, אך ברי כי הוצאות הוצאו, ולפיכך אני פוסקת לתובעים תחת פריט זה סך של -.10,000 ₪. 18. סך הכל מגיע הפיצוי לתובעים לסך של -.1,150,446 ₪. 19. ניכויים אין חולקין כי מהסכום שיפסק לתובעים יש לנכות קיצבת השאירים ודמי מחיה, שלפי חוות דעת האקטואר שי ספיר, שהוגשה בהסכמה, עומד סך הניכוי הדרוש כאן על סך של -.495,180 ₪. לניכוי הנ"ל יש להוסיף ניכוי הסך המתקבל בגין מענק לימודים, המשולם ע"י המל"ל, לפי חוק משפחות חד הוריות, הניתן בגין וכתוצאה מפטירת המנוח, וכפי המפורט בחוות הדעת של שי ספיר, בסך של -.25,074 ₪. סך כל הניכויים עומד על -.520,254 ₪. 20. סה"כ תשלמנה הנתבעות לתובעים, כפיצוי עבור נזקיהם, סך של -.630,192 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות