מוות בתאונת דרכים - בן 6

מבוא 1. ביום 9.9.04 ארעה תאונת דרכים טרגית שהביאה למותו של הילד ז"ל (להלן-"המנוח"), תושב שפרעם יליד 23.9.98. עזבון המנוח באמצעות הוריו הגיש תביעה כנגד הנהג הפוגע וכנגד חברות הביטוח שביטחו את הרכב הפוגע. 2. התביעה הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי ולבקשת התובע, (בהסכמת הנתבעים) הועבר הדיון בתיק לבית משפט השלום. 3. לאחר שניסיונות הפשרה לא צלחו, התייצבו להעיד אביו של המנוח והגב' קרן כנפו בכר אשר אימנה את המנוח במסגרת קייטנה במחנה קיץ שאורגן ע"י מועדון הכדורגל של מכבי חיפה, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בע"פ. המחלוקות הטעונות הכרעה 4. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות ואין מחלוקת כי התובע זכאי לפיצוי בגין מרכיב כאב וסבל העומד נכון להיום על שיעור של 41,608 ש"ח (התחשיב העדכני מתויק בתיק המוצגים) ולפיצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה בשיעור של 10,000 ש"ח. 5. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות בעתיד לתקופה המכונה בפסיקה "השנים האבודות" ומוסכם על הצדדים כי למנוח, כנפגע חסר תלויים מגיע פיצוי בגובה 30% מגובה הכנסתו הצפויה. 6. הנתבעים סבורים כי ההכנסה הצפויה של התובע צריכה להיות מחושבת לפי השכר הממוצע במשק (לאחר ניכוי מס ונקודות זיכוי), התובע סבור כי בשל כשרונו המיוחד של המנוח בתחום משחק הכדורגל יש לחשב את שכרו בשיעור של 130% מגובה השכר הממוצע. 7. באשר לגובה השכר הממוצע וצורת חישוב שיעור השכר נטו, למרות שלכאורה מטיעוני הצדדים השתמע כי אין ביניהם הסכמה, הרי שהנתונים שהוצגו על ידם אינם שונים באופן משמעותי. 8. מחלוקת נוספת הינה באשר לשאלה האם בהיות התובע ערבי (תושב שפרעם) יש לחשב את תחילת השנים האבודות וצבירת ההפסד כבר בהגיעו לגיל 18 בהתחשב בעובדה כי נער ערבי אינו משרת בצבא או שמא כעמדת הנתבעים יש לחשב הפיצוי ללא הבחנה בין הנערים השונים ולהתחיל החישוב מגיל 21. 9. לנתבעים טענה נוספת לפיה יש לנכות מכל סכום שייפסק את הוצאות הגידול והמחייה של המנוח בשיעור של 1,300 ש"ח לכל חודש ש"נחסכו" לטענתם בשל מותו. דיון גובה השכר הבסיסי 10. אביו של המנוח תאר בסעיף 10 לתצהירו כי מגיל צעיר הוא הבחין כי למנוח כשרון מיוחד במשחק הכדורגל ותמיכה לכך הוא מוצא בהתרשמות נציגי מועדון הכדורגל של מכבי חיפה שארגנו מחנה קיץ בחודש 8/04 בו השתתף המנוח. המאמנת באותו מחנה הגב' קרן כנפו בכר התייצבה לעדות והסבירה כי המנוח השתתף בקייטנה שנערכה במשך 10 ימים, 4 שעות בכל יום והיא התרשמה כי הוא יכול היה בעתיד להשתתף בקבוצות הליגה של מכבי חיפה או בקבוצות אחרות. 11. זה השלב להזכיר את הלכת בית המשפט העליון באשר לקביעת שכרו העתידי של ילד שנפגע בגיל צעיר, כפי שנקבעה בע"א 10064/02 - "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, תק-על 2005(3), 3932 , 3935 (2005) "נקודת המוצא היא, אפוא, כי הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות של הקטין מבוסס על ההנחה כי הקטין היה משתכר, אלמלא התאונה, בשיעור השכר הממוצע במשק. ...ההנחה העובדתית העומדת ביסוד הבחירה בנתון זה היא כי בהיעדר ראיה מספקת אחרת, ראוי להניח במידת ההסתברות, כי הניזוק הקטין היה משתכר בגובה השכר הממוצע במשק. ...בפועל, מבקשים אנו לאתר נתון שישקף את מבחר האפשרויות שהיה פתוח בפני הנפגע-הקטין. נתון זה צריך לבטא את האפשרות שהקטין, בבגרותו, היה מצוי ברף ההשתכרות הנמוך, אך גם את האפשרות האחרת, שבבוא העת היה הקטין מגיע לגדולות בתחום המקצועי. על הנתון הזה לאצור את מבחר הסיפורים הפתוחים בפני ילד בישראל - כל ילד, מכל מין, מוצא, גזע ודת. רף ההשתכרות הממוצע במשק הוא הנתון המיטבי המגשים מטרה זו. ...הנחה זו יאה לכל, לילד ולילדה, לאיש ולאשה, לשחור וללבן, לבני כל הדתות, יהיה מוצאם האתני אשר יהא. זוהי חזקה - אך היא ניתנת לסתירה....מודד בעל חשיבות מרובה בבחינת אפשרות הסטייה מהחזקה בדבר השכר הממוצע במשק קשור בגילו של הקטין. "כבר אמרנו לא אחת בשורה של פסקי-דין, כי קביעת הפסד שכרו העתידי של קטין, שטרם נכנס למעגל העבודה בפועל, הוא תמיד בגדר ניחוש, שהוא רב יותר ככל שהקטין הוא בגיל רך יותר" (דברי השופט י' מלץ בפרשת אפראימוב הנ"ל, בעמ' 194). ....לעיתים יש נפקות לנתונים קונקרטיים שונים ביחס לנפגע-הקטין - כישוריו, השכלתו, מאווייו כפי שבאו לידי ביטוי עד מועד אירוע הנזק. אלה, בתורם, עשויים להצדיק סטייה מהשכר הממוצע במשק. במיוחד כך לעניין סטייה כלפי מעלה. כך למשל, נפסק בעבר כי הוכחת כשרון בולט בספורט עובר לתאונה מצדיקה קביעה של פיצוי גבוה מהשכר הממוצע במשק (ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 111, 129-128; ע"א 7358/95 הסנה נ' צוקרמן, תק-על 96(3) 23). ....לדעתי, ראיות ואינדיקציות לגבי הנפגע הקטין יאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק - לכאן או לכאן - רק במקום בו יש להן משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או, לחלופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום בעבודה מכניסה). אכן, בנטיות, כישורים ושאיפות בעלמא לא בהכרח סגי (ראו למשל ע"א 6431/96 אן בר זאב נ' ג'ומעה מוחמד, פ"ד נב(3) 557); המציאות מלמדת כי לרוב יקשה לצפות מה ילד יום והאם ישתכללו הנטייה, השאיפה והכישרון של הקטין לכלל רכישת מקצוע בעתיד; ומנגד, לא אחת קטינים שיודעי-דבר אינם חוזים להם גדולות, פורחים להם ומשגשגים. על כן, נדרשים נתונים מיוחדים לגבי הקטין הספציפי, המוציאים אותו, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה. ודוק: אמנם, ברגיל, "בהערכת הסיכוי אין בית המשפט שואף לוודאות, הנדרשת לקביעת עובדה במשפט אזרחי. אין הוא דורש מאזן של הסתברויות. בית המשפט אך מעריך סיכויים. על-כן יתחשב בית המשפט בסיכוי שהוא פחות מחמישים אחוזים, כאשר שיעור הסיכוי מתבטא בשיעור הפיצויים" (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762). לא באנו לשנות מן הכלל הזה, אך בהקשר שבו אנו עוסקים עתה, בהינתן החזקה מזה, וחוסר הודאות המובנה בצפיית עתידם של קטינים מזה, ראוי כי בית המשפט יפסוק, ככלל, לפי השכר הממוצע במשק. סטייה מרף זה תהא קשה יותר, כאמור, ככל שגילו של הקטין צעיר יותר, שהרי תכופות ישנו קושי רב להוכיח כוונה ויכולת בכל הנוגע למסלולו המקצועי העתידי של ילד רך בשנים". 12. בחינת העובדות והראיות שהוצגו בפניי אינה מקיימת את התנאים לסטייה מהחזקה לפיה הבסיס לחישוב צריך להיות השכר הממוצע במשק. המנוח היה עול ימים, הוא נהרג מספר ימים לפני הגיעו לגיל 6, הנתון היחידי לגבי כישוריו בתחום הכדורגל, הינו נתון מאד ראשוני. המידע המקצועי לגבי כישוריו מפי הגב' כנפו -בכר מקורו במפגש קצר בן 10 ימים (4 שעות כל יום) במסגרת קייטנה. מידע זה אינו מצביע על הסתברות גבוהה של הפיכת המנוח לכדורגלן המתפרנס מתחום הכדורגל והדרך הנכונה והסבירה יותר הינה להעריך כי פוטנציאל ההשתכרות של המנוח היה מגיע לשכר הממוצע במשק. 13. לכך אוסיף כי גם אם היה נקבע כי למנוח יכולת להשתכר ככדורגלן, לא הובאו נתונים לגבי גובה השכר ותקופת ההשתכרות ונושא זה אינו בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. אזכיר כי ב"כ התובע בקש להעריך את שכרו של התובע בשיעור של 130% מגובה השכר הממוצע עד גיל 67 מבלי להביא ראיות כי זהו השכר של כדורגלן וזוהי תקופת השתכרותו של כדורגלן. מיותר לציין כי גם רמות השכר של הכדורגלנים אינן שוות וגם בענין זה לא הובאו ראיות ונתונים מצד התובע. הגב' קרן כנפו לא יכולה היתה להעריך איזה מאפשרויות ההשתכרות העומדות בפני כדורגלן הינה האפשרות המתאימה למנוח, לאמירתה הכללית "השתלבות בקבוצות הליגה" אין משמעות ספציפית בתחום הכספי. 14. לאור האמור לעיל הנני קובע כי הבסיס לחישוב ייערך לפי השכר הממוצע במשק. מקובלת עליי דרך חישוב השכר כפי שנעשתה ע"י הנתבעים בסיכומים, על פי הפרסום העדכני באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עומד השכר הממוצע החודשי לשכיר ישראלי על 8,050 ש"ח, (צילום העמוד הרלבנטי מתויק בתיק המוצגים), לפי לוח העזר לחישוב המופץ ע"י משרד האוצר (ואשר העתקו הוגש ע"י ב"כ הנתבעים), כשמדובר ברווק לו 2.25 נקודות, יש לנכות סכום של 842 ש"ח כך שהשכר הממוצע במשק נטו עומד על 7,208 ש"ח נכון להיום. תחילת תקופת הפסד "השנים אבודות" 15. אין מחלוקת כי המנוח היה ערבי שלו היה מגיע לגיל 18 הוא לא היה משרת בצבא. זה השלב להזכיר כי בבסיס דיני הנזיקין עומד העקרון של "השבת המצב לקדמותו" המושתת על תפישה אינדיבידואלית. בהעדר מידע לגבי גובה שכרו העתידי של ניזוק שנפגע בהיותו קטין בחר בית המשפט לסטות מהכלל ולפעול לפי הנחה סטטיסטית אחידה לגבי כל הקטינים (כפי שפורט בפסק דין אבו חנא הנ"ל), אך השאלה באשר לגיוס לצה"ל של ערבי מוסלמי אינה שאלה סטטיסטית אלא עובדה שאינה במחלוקת ולכן אין הצדקה ראיתית ומשפטית לסטות גם בשאלה זו בה נמצא המידע בפני בית המשפט מעקרונות היסוד בדיני הנזיקין ולהתעלם מהידע האינדיבידואלי של הניזוק הספציפי שבפניי. 16. למיטב ידיעתי שאלת תחילת חישוב הפסד כושר ההשתכרות לגבי נער ערבי לא הוכרעה ע"י בית המשפט העליון, יצויין כי תמיכה לעמדתי הנני מוצא בפסק דינו של כב' הש' ריבלין בע"א 10990/05 - דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ הקובע כי "למעשה, לשתי החזקות שמנינו - זו הנוגעת לשיעור הניכוי וזו הנוגעת לבסיס השכר - ראוי להוסיף חזקה נוספת, הנוגעת לתקופת הזכאות. אכן, משוואת הפיצוי מורכבת משלושה נתונים: בסיס השכר X שעור ההפסד X תקופת ההפסד. תקופת ההפסד המקובלת, שברגיל נוהגים לפיה, היא 46 שנים - מגיל 21 ועד גיל 67, שהוא גיל הפרישה הקבוע בדין. נתון זה, כמו שני האחרים, ניתן לסתירה באמצעות ראיות מיוחדות, ממשיות, הנוגעות למקרה הספציפי". 17. פסק הדין היחידי שהוצג במסגרת טיעוני הצדדים הינו פסק דין של בית משפט השלום בירושלים ת.א (י-ם) 4824/03 עזבון המנוחה ערפה מרווה נ' אסכאפי פואד, באותו פסק דין בחר בית המשפט לחשב את תחילת ההשתכרות של קטינה ערבייה מגיל 20 (השנה בה משתחררות נערות יהודיות מהצבא) מתוך הנחה כי "מרבית ילדי ישראל אינם מתחילים בעבודה מגיל 18, בין אם בשל שירות צבאי או לאומי, טיול בארצות ניכר, לימודים גבוהים ואחרים או מכל סיבה אחרת". הנתונים בבסיס הנחה זו לא הוכחו בפניי והנני סבור כי יש להתחיל במניית תקופת "השנים האבודות" מהמועד בו לא היתה צריכה להיות כל מניעה לניזוק להתחיל לעבוד ולהשתכר. נער יהודי המשתחרר מהצבא בגיל 21 (בממוצע) יכול לצאת לטייל בעולם הרחב, יכול להתחיל לימודיו באוניברסיטה ויכול לבחור שלא לעבוד כלל, אך מעצם העובדה כי מאותו מועד בתום קיום החובות שלא בשליטתו (סיום לימודי בית ספר התיכון והצבא) הוא יכול להתחיל לעבוד להשתכר ויכולת זו נפגעה ייפסק לזכותו פיצוי החל מאותו מועד. אותה הנחה יש להחיל בהתאמה על נער ערבי שלא יכול להיות מגוייס לצבא (גם אם רצה בכך) ואשר אף הוא יכול היה לצאת לטייל בעולם, ללמוד באוניברסיטה או לא לעבוד כלל, אך אותה הנחה לגבי נער יהודי באשר לתחילת יכולת ההשתכרות, מתחילה בהתאמה לגבי נער ערבי בגיל 18 ופגיעה באותה יכולת מצדיקה חישוב הפיצוי מגיל 18 ועד לגיל 67. למעשה נקודת ההתחלה מגיל 18 יכולה להתאים גם לנער יהודי הפטור משירות צבאי- במידה וכמובן תוכח עובדה זו. 18. לכך אוסיף כי כפי שאין מניעה להחליט כי במקצוע מסוים גיל הפרישה הינו גיל 70, איני רואה כל סיבה שלא לקבוע על פי הנתונים שהוצגו בפניי כי תחילת השתכרותו הצפויה של המנוח הינה מגיל 18 ומאותו מועד יש להתחיל לחשב את הפסד כושר ההשתכרות. 19. בהתאם להלכת פינץ הנ"ל (שאושרה לאחרונה בע"א 5368/06 הדר חברה לביטוח נ' עזבון המנוח תאבת חוסאם ז"ל) יחושב הפיצוי לניזוק חסר תלויים לפי שיעור של 30% משכרו, במקרה זה השכר הממוצע במשק מגיל 18 עד גיל 67. מקדמי ההיוון וההיוון הכפול במקרה זה הינם 307,8609370 ו-0.7664167 והחישוב הכולל בגין הפסד כושר ההשתכרות עומד על 509,205 ש"ח, (דף החישוב לפי המשערכת מתוייק בתיק המוצגים). ניכוי הוצאות גידול ומחיה של המנוח 20. הנתבעים בהסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ת.א 893/02 עזבון ליהי ביטון ז"ל נ' חברת החשמל מבקשים לנכות מסכום הפיצויים את הוצאות המחיה והגידול ש"נחסכו" בשל מותו של המנוח מגיל 6 ועד גיל 18 לפי חישוב של 1,300 ש"ח ליום. 21. על מנת להבין מהותה של הטענה ולאפשר ניכוי סכום כלשהו מסכום הפיצוי, יש להראות כי הגורם המקבל את הפיצוי הינו גם הגורם "הנהנה" מהחסכון. חשוב לזכור כי התביעה שבפניי הינה תביעת העזבון, (להבדיל מתביעת תלויים שממילא אינה אפשרית במקרה של קטין) דהיינו הוריו של המנוח כיורשיו הגישו תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לבנם המנוח ואם נבחן לעומק את מהותה של בקשת הנתבעים נגלה כי את ההוצאות עבור גידול המנוח היו צריכים להוציא ההורים ולא המנוח, "החסכון" נגרם להורים ולא למנוח ולכן עזבון המנוח שהוא בעל הדין בתביעה שבפניי אינו הצד הנכון לטענות הנתבעים בדבר "רווח" שנגרם לו בעקבות המוות. 22. פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בסעיף 19 מגדירה את המסגרת הנכונה ומתייחסת למעשה גם לשאלה זו תחת הכותרת "השפעת מוות על עילת תביעה" "(א) נפטר אדם - כל עילות תביעה בשל עוולה שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמוד בעינן, בכפוף להוראות סעיף זה, לטובת עזבונו או נגד עזבונו, הכל לפי הענין. (ב) היתה עילת תובענה מוסיפה לעמוד כאמור לטובת עזבונו של נפטר, והמעשה או המחדל היוצר את העילה גרם למותו, יהיו הפיצויים שניתן להיפרע לטובת העזבון מחושבים בלי שים לב להפסד או לריווח שנגרם לעזבון עקב המוות, אבל ניתן לכלול בהם סכום להוצאות קבורה" 23. גם בית המשפט העליון התייחס לנושא בכללותו (אם כי לא לטענה מפורשת כפי שנטענה ע"י הנתבעים שבפניי) בע"א 4431/05 - "המגן" - חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אורנית צרור ואח' . תק-על 2006(3), 2260 ,עמ' 2268. "התפיסה היא כי ברגיל, נזקו של המנוח - שהעיזבון בא בנעליו - אינו קטן בשל הפיצוי המשולם לתלויים בגין הפסדי התמיכה. עמד על כך המלומד קציר: העזבון זכאי לפיצויים שהיו מגיעים למנוח, אילו היה הוא מגיש את תביעתו. הפיצויים לתלויים נפסקים להם בגין מות מפרנסם. אין לראות מדוע ייגרע חלקו של העזבון בשל פיצוי הנפסק ליורשים - באופן אישי - בגין הנזק שנגרם להם. יתרון ליורשים אינו יתרון לעזבון; יורשים הנוטלים חלק בעזבון מקבלים על-ידי כך טובת הנאה, אך אין היפוכו של דבר נכון, לפי שאין העזבון 'מתעשר' על-ידי יתרון שצמח ליורשים (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף 1259 (מהדורה חמישית, כרך ב, תשס"ג)". 24. כמובן שלהוריו של המנוח נגרם אסון נוראי ביום מותו של המנוח, אך גם אם מבחינה משפטית נחסכו מהם הוצאות שונות מאותו יום, חסכון זה אינו יכול להיות מנוכה מהפיצוי שיש לפסוק לזכות העזבון אשר אמור לשקף את הנזק שנגרם למנוח להבדיל מהנזק וכל מרכיב אחר הקשור ביורשיו ולכן אין לנכות מהסכום שייפסק לזכות העזבון סכום כלשהו בגין "החסכון" בהוצאות המחייה. סיכום 25. הנני מחייב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: -פיצוי בגין כאב וסבל- 41,608 ש"ח -החזר הוצאות קבורה-10,000 ש"ח -פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד- 509,205 ש"ח סה"כ לתשלום: 560,813 ש"ח. 26. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הנ"ל בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום וישיבו לתובע את האגרה ששולמה על ידו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות