מוות בתאונת דרכים - בן 66

1. מבוא בפני תביעת יורשת ותלוית המנוח ז"ל, יליד 31.12.37 שהלך לעולמו ביום 20.1.03 לאחר שנפגע בתאונת דרכים. התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,תשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפיצויים"). אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבות הנתבעות בפיצויים לפי חוק הפיצויים.המחלוקת הינה בדבר שיעור הפיצוי ,אם בכלל, לאור טענת הנתבעות כי עסקינן בתאונת עבודה והיות תגמולי המל"ל המתייחסים לקצבת התלויים, "בולעים" הפיצוי המגיע לתובעת. כאן המקום לציין ,כי הנתבעות הגישו הודעת צד ג' כנגד הרכב המעורב האחר לפי צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), תשס"א-2001,אך הגיעו עימם להסדר ,שקיבל תוקף של החלטה ,ולפיו ככל שייפסקו לתובעת פיצויים,אלה יחולקו בין הנתבעות לצדדי ג' בחלקים שווים,לפיכך אין צורך להתדיין בהודעה לצדדי ג'. 2.בסיס שכר המנוח המנוח נהרג בתאונת הדרכים בהיותו כבן 66. באותה העת היה מנהלה ובעל 99% ממניותיה של חברת מקור הפח סוכנויות 96 בע"מ (להלן:"החברה"), יתרת 1% המניות הייתה שייכת לתובעת-רעייתו.(ר' סעיף 8 לתצהיר התובעת-ת/2). בחברה זו עבדו יחד עימו גם שני בניו,איתן ועמיר יחזקאל,אליהם הועברו מניות החברה לאחר פטירת המנוח בחלקים שווים. בסיכומיה טענה התובעת,כי בסיס שכרו של המנוח הינו 12,580 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה לאחר שיערוך להיום,אליהם יש לצרף סכום חודשי בן 1,080 ₪ עפ"י חוו"ד של מר משה קצין בגין רכב צמוד שניתן לו ממקום עבודתו.מכאן שבסיס השכר לטעמה עומד על 13,660 ₪. הנתבעות מצידן טענו,כי בפועל לא עבד המנוח,וכי שכרו נבע מ-"פרמיית מייסד" כלשונן,ולא מעבודה,כאשר בנסיבות שכאלה קבע ביהמ"ש העליון כי יש להפריד בין מרכיב ההון בשכר למרכיב העבודה בה.מרכיב העבודה בדוגמא שנמסרה עמד על 50% וזה הסכום שלגביו התייחס ביהמ"ש כבסיס השכר. (ר' ע"א 2543/04 עזבון המנוח גולן אליהו נ' סהר (2.1.07)(להלן:"פרשת גולן").בנסיבות המקרה דנן סברו הנתבעות,כי יש להעמידו על 20% תרומה ליצירת הכנסה לכל היותר.עוד הוסיפו ,כי לפי חשבונן בסיס השכר לפי התלושים -חשבונאית- עומד על 12,057 ₪ נכון להיום ושלא כפי טענת התובעת בסיכומיה. עוד טענו,כי אין להוסיף את שווי ההטבה בגין רכב צמוד. בחינת תלושי שכרו של המנוח ב-12 החודשים עובר לתאונה מעלה כי ממוצע השכר הינו 14,042 ₪ לחודש.סכום זה משוערך להיום עומד על 15,494 ₪ .ניכוי 25% מס הכנסה,מאחר ושיעור המס הקבוע בתלושי השכר עולה על סכום זה,מעמידו על 11,621 ₪ לחודש נטו נכון להיום. אשר למחלוקת שבין הצדדים,עד כמה עבודה הושקעה בשכר זה,אין לי אלא להצטרף לטענת התובעת.אמנם אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוח לא הגיע מידי יום לעבודה,אך האם יש בכך כדי לגרוע מהערך המוסף של עצם השתייכותו לעסק? האם ניתן לומר כי משכורת המנוח אינה מהווה יותר מאשר מתנה כאות הערכה להיותו מייסד העסק? נדמה כי טענה זו אינה מוכחת כדבעי.נהפוך הוא,התובעת ובנה הוכיחו כי המנוח אמנם עבד בעסק.אין זה משנה מבחינתי,אם עבד באופן מלא או חלקי,על תרומתו זכה לשכר,זה השכר המוסכם.ככל שיש מי שמבקש להוכיח אחרת,עליו הנטל להוכיח כי אמנם זכה לשכר מבלי שהגיע לו הדבר,או כי שכרו הורכב בחלקו מסכום הוני (דמי השכירות כבדוגמת פרשת גולן) ובחלקו מעבודה,ומהם החלקים.בנסיבות המקרה דנן מציינת התובעת כדלקמן: "13. המנוח היה איש נמרץ,פעיל ובעל בית מלאכה מעולה.המנוח עבד במשך שנים רבות ועד ליום מותו והתאונה גדעה למעשה את המשך עבודתו של מאיר." (ר' ת/2). בחקירתה הנגדית בביהמ"ש הוסיפה: "אם לא היה לו משהו יותר זה,הוא היה הולך לחברה.הוא היה אדם נמרץ.אך לפעמים אם הנכדים שלו היו צריכים אותו,הוא היה הולך אליהם.היה משהו בעסק.הוא לא היה חייב לדפוק כרטיס.לפעמים היה הולך בצהריים ולפעמים מוקדם בבוקר...."(עמ' 19 לפרוטוקול). ובהמשך "...הוא לא היה צריך להתייצב בשעה מסוימת בעבודה.הוא אהב לצאת מוקדם בדרך כלל,מתוך רצון.הוא יכל גם לפעמים לצאת ב-10 בבוקר.הוא לא היה נותן דין וחשבון-כמו שבא לו".(עמ' 20 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש.הוא קיבל משכורת מהחברה? ת.אני חושבת.מזה חיינו.הוא גם היה הבעלים של החברה. ש.דיוינד הוא לא משך מהחברה? ת.לא שאני יודעת"(עמ' 21 לפרוטוקול). בהמשך אף ציינה, כי בשנתיים קודם לפטירת המנוח החלו הבנים נוטלים יותר ויותר את מושכות העסק,אך לא ציינה בשום אופן הפסקת העבודה מצד המנוח. בנוסף,הצהיר הבן איתן יחזקאל,כי לפני פטירת המנוח הוא עבד בחברה כמנהל שכיר (סעיף 7 לת/3),המנוח כלשונו היה "הרוח החיה" בחברה,בעל שם ונוכחות,אשר הקנה לחברה מוניטין ולמעשה מתוקף כך היה המנוח אחראי על קשרי לקוחות עם החברה. (סעיף 8 לת/3).למנוח,כך ציין, לא היו כל בעיות תפקודיות,עם זאת המנוח היה זה שקבע את לוח ימי/שעות עבודתו. בחקירתו הנגדית בביהמ"ש ציין,כי הבנים דומיננטיים בחברה מאז הקמת העסק בשנת 1996.כמו כן ציין ,כי כבני המנוח נאלצו לעבוד קשה יותר ולאורך שעות רבות ,שכן עשו בנוסף לעבודתם גם את שאביהם עשה קודם לפטירתו (עמ' 23 לפרוטוקול)ובהמשך: "ש. כשאביך היה נוסע לעבודה,באיזו שעה הוא מגיע לעבודה? ח. כשהוא רצה.או שהוא פתח בבוקר,או שהיה מגיע ב-10-11.הוא היה המייסד של העסק,הבעלים,חוט השדרה-הכל"(עמ' 24 לפרוטוקול). במילים אחרות,המנוח מעולם לא הפסיק לעבוד בחברה ועשה כן עד למועד פטירתו כאשר שכרו נובע מאותה עבודה.העברת השרביט לילדים הייתה לצורך העניין אקט פורמאלי שלא נועד להעביר להם בפועל את החברה עצמה.המנוח היה ונותר מנהלה אם כי שיעור האינטנסיביות של עבודתו בה פחתה. מכאן גם לא מצאתי להפחית סכום כלשהו משכרו.לא מצאתי שהמנוח אינו זכאי לשכרו או כי זו שולמה לו רק משום שהיה מייסד העסק.הוא היה ונותר במועד פטירתו בעל העסק על כל המשתמע מכך.במועד התאונה הוא טרם סיים פרק זה של חייו,אפילו תאמר כי הקדיש יותר מבעבר לנכדיו ולענינים אחרים בחייו. זאת ועוד אחרת.ניסיון הנתבעות לטעון כי למעשה לא נגרם לתובעת כל נזק שכן החברה ממשיכה ומתפקדת,מה גם שהעבירה מניותיה בה לבניה תוך שהינה מסבה לעצמה נזק,אינו מדויק.לתובעת נגרם נזק ממוני מובהק מעצם הפסקת עבודת המנוח.אמנם המנוח היה גם הבעלים של החברה בפועל,אך העובדה ולפיה נסתלק לבית עולמו אינה גורעת מהעובדה ולפיה היו מי שנאלצו לעבוד קשה יותר למחייתם-בני המנוח-מה גם שהמנוח עצמו לא התבטל,ולא חי מהכנסה הונית,כפי שניסו לטעון,אלה מהכנסת עבודה פרופר.לפיכך,קבלת החברה לידי התובעת לא אמורה הייתה להותירה במצבה הכלכלי כמות שהוא שכן היא עצמה לא יכלה לעשות עימה דבר ללא בעלה וילדיה.טוב עשתה התובעת כאשר בחרה להעביר החברה לידיהם האמונות של אלה שיכלו להתמיד עימה ולהמשיך את דרכה על מנת שלא ייפגעו אף הם.האם ,ככל שהחברה לא הייתה עוברת לידי הבנים ונותרת בידיה הלא אמונות של אימם ולכן הייתה צפויה להיפגע כלכלית,היו מוכנות הנתבעות לשאת אף בנזקי הבנים או שהיו רואות בכך נזק רחוק מידי? תמהני. שאלה אחרת הינה מה הדין ביחס למכונית המנוח? התובעת צרפה חוו"ד מטעם הכלכלן מר משה קצין (ת/1) ולפיה יש לצרף לבסיס השכר הסך של 1,080 ₪ לחודש בגין ההטבה שקיבל כרכב. הנתבעות מצידן טענו, כי לתובעת רכב משלה וכי למעשה לא נגרם לה נזק מכך שאין למנוח רכב,לכל היותר באותן הפעמים בהם נסעו במשותף,היא נאלצת לעשות שימוש ברכבה. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים,ולאחר שראיתי כי בפועל משתכלל הרכב הצמוד לכדי תוספת לשכרו של המנוח,לא מצאתי להוסיף את הסכום המבוקש לשכרו של המנוח.עם זאת, מצאתי כי יש מקום לפסוק סכום גלובאלי בגין נזקי הממון שנגרמו לתובעת כתוצאה מהצורך לעשות שימוש נוסף ברכבה עת יכלה קודם לכן לעשות שימוש ברכב בעלה וכהוצאות נסיעה נוספות למעשה בסכום שיעמוד על 10,000 ₪ נכון להיום. 3. קופה משותפת אין חולק כי בתקופה בה היה המנוח בחיים זכתה התובעת לתלוש שכר חודשי בן 5,000 ₪.לטעמה של התובעת אין לבצע חשבון על בסיס קופה משותפת,ואין לראותה כמי שהשתכרה ערב פטירת המנוח מאחר ובפועל לא קיבלה לידיה כל סכום שכן הסכומים הופקדו בחברה כהלוואת בעלים. הנתבעות מצידן שוללות מכל וכל אופן פרשני זה של תלושי השכר שקיבלה התובעת. לטעמי,אין אפשרות להתעלם משכרה של התובעת,אפילו בפועל לא קיבלה לידיה ולו אגורה שחוקה אחת.אין להתעלם מהעובדה ולפיה סכומי הכסף הועברו לחברה כהלוואת בעלים.הכסף לא הלך ל"איבוד" הוא מצוי בחברה,וככל שהתובעת תחפוץ בו-חשבונאית-היא תהא זכאית לו! אשר לשאלה האם הרישום הוא למעשה פיקטיבי שכן בפועל לא עבדה לכאורה,עניין זה מחייב הוכחה בדרגת ודאות גבוהה,אלא שהתובעת עצמה טרחה וציינה כי עבדה לעיתים בחברה (סעיף 10 לתצהירה שם מציינת כי עבדה חודשים מסוימים ב-1998 וכן 2002),ולפיכך ניתן לומר כי התובעת מודה במקצת כי שימשה עובדת בחברה וכי לא הוצאה עבורה הוצאה מיותרת שבאה כהוצאה ללא עבודה בצידה באופן שיכל ויהא לא ראוי. מטעם זה,הגעתי למסקנה, כי אין להתעלם מסכום המשכורת שקיבלה התובעת.סכום זה בן 5000 ₪ לחודש משוערך להיום עומד על 5,517 ₪ וממנו יש לנכות מס הכנסה בשיעור של 480 ₪ והיתרה הינה בסך 5,037 ₪. שיעור הקופה המשותפת עומד אם כן כיום על 16,658 ₪. 4. משך חישוב הפסדי הממון-קיצור תוחלת חיי המנוח בתיק זה מונה פרופ' קישון יחזקאל ז"ל כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הקרדיאולוגי על מנת שניתן יהיה לבחון מצבו הרפואי של המנוח בתחום זה ואת קיצור תוחלת חייו לולא התאונה בשל בעיותיו הבריאותיות. פרופ' קישון ז"ל מסר חוו"ד בתאריך 14.1.05 ולפיה,המנוח סבל בשנים האחרונות מקוצר נשימה ניכר,ואף עבר אירוע של בצקת ריאות ,סבל מבעיה תרשתית בלב והוצע לו לפחות פעם אחת לבצע ניתוח מעקפים.במצב דברים זה,מבלי שאכנס לשיעורי החסימות השונים בעורקי הלב,קבע המומחה כי למנוח היו צפויים ללא התאונה קיצור תוחלת חיים של 5-7 שנים.ובמילים אחרות,תוחלת חיים צפויה עד 74 בממוצע. למרות האמור בחווה"ד ובשאלות ההבהרה,לא נחקר המומחה על חוו"ד,שכן הלך לעולמו.טוען ב"כ התובעת,כי במצב דברים זה,אין לייחס כל משקל לחווה"ד לאחר שהמומחה נפטר.מאידך ,הנתבעות טענו כי התובעת כלל לא הביעה נכונות לחקור המומחה,וטענה רק לאבדן הזכות לחוקרו,מה גם שהנתבעות היו אלה שביקשו לחוקרו ורק לאחר זימונו התברר כי נפטר,לפיכך אין להתעלם מחוה"ד שכבר מצויה בתיק ביהמ"ש והינה של מומחה מטעם ביהמ"ש. למצער,ככל שלא ניתן לחקור המומחה על חוו"ד,מאחר והלך לעולמו,אין יכולה חווה"ד לעמוד.(ר' י' קדמי,על הראיות(תשס"ד-2003)814 שם מציין: "נפטר עורך התעודה או חוות הדעת-לא ניתן להגישה עוד כראיה אלא במסגרת חריגי עדות השמיעה".) במילים אחרות,לו ביקש ב"כ הנתבעות לסמוך ידו על חוו"ד מומחה לעניין מצבו הגופני של המנוח קודם פטירתו לרבות לעניין קיצור תוחלת חייו,היה עליו לבקש מינוי מומחה אחר תחתיו,וסביר להניח כי היה נענה בנסיבות.משלא נעשה כדבר הזה,אין אפשרות לקבוע ממצא ביחס לקיצור תוחלת חיי המנוח לו נותר בחיים. יחד עם זאת,מאחר ומדובר במי שכבר האט את קצב עבודתו,וסבל בה בעת מבעיות לב מסוימות שלא הוכחשו ,אניח ,לטובת אלמנתו,כי היה ממשיך בעבודתו זו עד הגיעו לגיל 70,ככל עצמאי שאין לגביו ראיות המצביעות אחרת. 5.נזקי תלות על בסיס הקופה המשותפת שווי ידה אחת מתוך 3 הוא 5,552 ₪.הפחתת סכום זה מבסיס שכרו של המנוח מעמידה אותנו על נזק חודשי בן 6,069 ₪.סכום זה ,המתייחס לנזקי הממון בהיבט התלות, מיום פטירת המנוח ועד הגיעו לגיל 70 בתאריך 17.7.2007 ובתוספת ריבית כדין להיום עומד על 372,624 ₪ . 6.אבדן שירותי בעל לטענת התובעת בסיכומיה,היא איבדה את עזרתו של המנוח במשק הבית לרבות עריכת קניות ונשיאתם עד הבית,ניקיון הבית ותחזוקתו,ניהול חשבונות הבית והוצאותיו כשהיא נאלצת לשכור שירותי בעלי מקצוע שונים לשם אחזקת הבית (ס' 17-18 לת/2),ועל כך לא נשאלה בחקירתה הנגדית דבר. לפיכך עתרה לפיצוי חודשי בן 900 ₪ עד תוחלת חיי המנוח כטענתה-84- ובסה"כ 171,940 ₪. הנתבעות מצידן טענו,כי מצבו הרפואי של המנוח קודם לתאונה הקשה עליו לבצע עבודות שונות,והיה אף ממשיך ומתדרדר,לפיכך אין התובעת זכאית לפיצוי בראש נזק זה,מה גם שעסקינן בסכומים מופרזים.לו היה מדובר באדם בריא היה מקום לפסוק לכל היותר,25,000 ₪. מאחר ולא קיבלתי כל ראיה חיצונית הנוגעת לעזרה אותה נוטלת התובעת כיום בהעדר המנוח,וכאשר ברור לי כי המנוח לא שקט על שמריו,המשיך בעבודתו למרות הקטנת נפחה,נהג ברכבו והאמנתי כי בודאי היה גם מסייע לתובעת במלאכות משק הבית השונות באופן מתון כפי שהיה מאפשר לו מצבו הרפואי,כי אז סברתי שיש מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה באופן גלובאלי בסך של 30,000 ₪ נכון להיום. 7. הפסד קצבת הזקנה של המנוח לטענת התובעת,עפ"י חוו"ד של מר וילוז'ני יגאל,לתובעת נגרם הפסד קצבת זקנה בעקבות פטירת המנוח,שעומד על סך של 113,565 ₪ סכום שיש לשערכו להיום. לטענת הנתבעות,לפי הפסיקה,אין מקום לפיצוי בגין נזק לכאורי זה,וככל שייקבע כי יש לכך מקום,כי אז יש לערוך חישוב שונה. לטעמי,בהתחשב בעובדה ולפיה,בסיכומו של יום יהא מקום להפחית את קצבת השאירים אותה מקבלת התובעת כיום מהמל"ל, אין כל סיבה שלא להתייחס לסכומים אותם היו אמורים לקבל במסגרת קצבת הזקנה מהמל"ל,כחלק מההפסד הנגרם לתובעת כתוצאה מפטירת המנוח. בנסיבות העניין נמסרו לנו הנתונים הרלוונטיים בחווה"ד של מר וילוז'ני.ברור,כי אופן החישוב,ככל הכנסה אחרת ייערך לפי שיטת הידות על מנת לבטא באופן הנכון והמקובל את נזקי התובעת,בדיוק כפי שעשה כן מר וילוז'ני בחוו"ד. לצורך כך,אערוך אף אני את החישוב החל מהגיע המנוח לגיל 70 כפי שערכו מר וילוז'ני,כאשר תוחלת החיים תהא עד לגיל 84,כפי תוחלת החיים של מי שגילו הגיע ל-66. לפי חישוביו של מר וילוז'ני קצבת הזקנה למנוח עומדת על 2,173 ₪.סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על 2,326 ₪ סכום קצבת הזקנה של התובעת עומד על 1,205 ₪ בעת עריכת חווה"ד וכשהוא משוערך להיום 1,290 ש"ח.סה"כ הקופה המשותפת לצורך חישוב הפסדי קצבת הזקנה הינו 3,616 ₪.שווי ידה אחת 1,206 ₪ שתופחת מקצבת המנוח בסך 2,326 ₪ והיתרה בסך 1,120 ₪ תהווה את הנזק.זה יחושב מיום הגיע המנוח לגיל 70-17.7.2007- עד היום ובסה"כ 15,120 ₪ ובצירוף ריבית כדין בסך 340 ₪ סה"כ לעבר 15,460 ₪. אשר לעתיד,ולתקופה עד שהמנוח אמור היה להגיע לגיל 84 היינו ב-17.7.2021,יעמוד הסכום מהוון על הסך של 143,770 ₪ נכון להיום. יחד עם זאת,עמד ב"כ התובעת בסיכומיו על החישוב שערך מר וילוז'ני היינו על הסך של 113,565 ₪,סכום זה משוערך להיום לפי משערכת עומד על 121,526 ₪.(הפרשי הצמדה בלבד),ויש להתייחס רק אליו. 8. הפרשות סוציאליות ופנסיה לטענת התובעת,על פי תלושי שכרו של המנוח הוא זכאי להטבות סוציאליות לרבות קרן השתלמות והפרשות לפנסיה,שהגיעו מידי חודש לסכום של 1,227 ₪.לפי חוו"ד של מר וילוז'ני,סכום זה צמוד ועד לגיל 75 מוליד נזק כספי בשיעור של 114,260 ₪,לו הינה עותרת. בנוסף,כך טוענת התובעת,היה זכאי לפנסיה מגיל 75 ועד תוחלת חייו בסכום של 203,375 ₪ ובסה"כ נזקיה בגין ראש נזק זה עומדים על 317,635 ₪. הנתבעות מצידן,טוענות כי לא נגרם לתובעת כל נזק שכן הפרשות סוציאליות אלה ופנסיה מהוות חלק משכרו של המנוח,וכשם שלא נגרם למנוח כל נזק בשל אבדן שכרו של המנוח,שכן לא עבד למחייתו,אלא קיבל שכרו כמייסד,כך גם אין כל נזק מההפרשות הסוציאליות. עם זאת, בחינת חוו"ד של מר ווילוז'ני מעלה,כי ההפרשות הסוציאליות התייחסו אך ורק לפיצויי פיטורין ולקרן השתלמות.הסכומים שצוינו בסיכומי התביעה אינם מופיעים כחלק מחוו"ד של מר וילוז'ני או כחלק מתצהירים אחרים בתיק או אישורי החברה שלא הומצאו.לפיכך,למרות שהייתה אפשרות טכנית להתייחס אליהם,אין אפשרות מעשית לעשות כן בהעדר תימוכין לסכומים.מכל מקום אשר לנזק האפשרי בגין אבדן קרן השתלמות בחלק העובד,תלוש השכר מכיל עניין זה ואין כל נזק לאלמנה. לפיכך לא מצאתי מקום לפיצוי כלשהו בנושא זה. 9.הוצאות אבלות טוענת התובעת כי הוצאותיה בגין קבורה ומצבה עומדים על 45,000 ₪. הנתבעות מציינות בסיכומיהן כי צורפה קבלה אחת בלבד ע"ס 5,900 ₪,וכל הוצאה אחרת לרבות זו הכלולה באישור חברת האשראי לעסקה שבוצעה עם חברה קדישה,לא הוסברה,מה גם שמדובר באישור כרטיס אשראי של בן המנוח שאינו תובע. מאחר ואין הסבר מניח את הדעת להוצאה המצוינת באישור חברת האשראי להוצאה בסך 18,535 ₪,וכאשר בהחלט ייתכן כי מדובר ברכישת חלקת קבר אך לא ברור אם רק למנוח,כי אז אין הוכחה ברורה באופן מספק להוצאה זו. משסביר בעיני כי תהיינה הוצאות מעבר למצבה כי אז יועמד הסכום באופן גלובאלי על הסך של 15,000 ₪ נכון להיום. 10.נזק לא ממוני על פי משערכת עומד היום על הסך של 48,888 ₪. 11. השנים האבודות התובעת הינה יורשתו היחידה של המנוח על פי צו ירושה שצורף לתיק. חישוב נזקי העיזבון בגין ראש נזק זה לאחר הוספת ידת החיסכון ובהתאם לנתונים הבסיסיים,היינו קיומה של קופה משותפת,עבודה עד גיל 70 והתייחסות זהה גם לאבדן קצבת הזקנה,מוליד שיעור הנזק הבא: ידה אחת מתוך ארבע הינה 4,165 ₪.הפחתת ידה זו מבסיס שכרו של המנוח בסך 11,621 ₪ מותירה שיעור נזק חודשי בן 7,456 ₪.סכום זה לתקופה של 54 חודשים הינו 402,624 ₪ ובתוספת ריבית כדין 457,622 ₪ נכון להיום. התייחסות לקצבת הזקנה שאבדה תהא כפי דרישת ב"כ התובעת בסיכומיו וכפי חוו"ד של מר וילוז'ני היינו,121,526 ₪ להיום למרות שחישוב השנים האבודות מן הראוי לו שייערך בתוספת ידת החיסכון,אף לעניין זה,אך משאין דרישה כזו בסיכומי התובעת,לא אתייחס לכך אף אנוכי. 12.סיכום שיעור הנזק חיבור ראשי הנזק השונים מביא לכך ששיעור הנזק לעיזבון גבוה משיעור הנזק לתלויה.לפיכך וכפי שהורנו ביהמ"ש העליון בפסה"ד בעניין ע"א 2739/06 עיזבון המנוח דוביצקי נ' אסדי רזקאללה (1.6.08),כהמשך ישיר לפסה"ד בעניין ע"א 4641/06 מנורה נ' עזבון כרכבי ואח' (19.12.07),וכן ע"א 4431/05 המגן ואח' נ' אורנית צרור ואח' (10.8.06),וכאשר התלויה הינה גם היורשת,כי אז ראשי הנזק יהיו כדלקמן: שנים אבודות: 457,622 ₪ קצבת הזקנה: 121,526 ₪. נזק לא ממוני: 48,888 ₪. אבדן שירותי בעל: 30,000 ₪. הגדלת שיעור הוצאות הנסיעה : 10,000 ₪ הוצאות קבורה ומצבה: 15,000 ₪. סה"כ:683,036 ₪ נכון להיום. 13.היות התאונה תאונת עבודה כחלק מרצונן של הנתבעות להפחית באופן רעיוני קצבת תלויים מהתובעת,העומדת לפי חוו"ד האקטואר מר שי ספיר על 1,130,295 ₪ נכון ליום 18.2.2008 ובכך למעשה לדחות התובענה,נטען כי המנוח נפטר בדרכו לעבודה ולפיכך עסקינן בתאונת עבודה. מיותר לציין ,כי נטל ההוכחה והבאת הראיות מוטל על הנתבעות לעניין זה.כבר עתה אומר,כי למעט ראיות נסיבתיות לא הובאו בפני ראיות של ממש מטעם הנתבעות.ואוסיף עוד,כי לכל אורך הדיון ואף בסיכומיהן ביקשו הנתבעות להדגיש כי שכרו של המנוח לא הגיע לו בשל עבודתו אלא בשל היותו מקים החברה.כיצד ייתכן לטעון מחד כי אין המנוח עובד,ומאידך כה ברור לנתבעות כי עשה דרכו לעבודה באותו יום מר ונמהר? הנתבעות טוענות,כי אין מחלוקת שהתאונה אירעה על כביש 4 לכיוון דרום,דרומית למחלף גן רווה.לטעמן,לאור תאור התובעת את דרך נסיעת המנוח לבית בנו במושב בניה,לא ייתכן כי באותו יום ביקש להגיע לבית בנו,שכן המנוח כבר חלף עם רכבו את הפניה אל אותו מושב בכביש בו נסע,תוך שהוא ממשיך על כביש 4 לכיוון אשדוד מקום הימצאות המפעל שבבעלותו. כן טוענות הנתבעות, כי לא הוכח שהמנוח ביקש לשמור על נכדו ביום המקרה.הבן יחזקאל העיד כי אשתו הייתה עקרת בית באותה עת ומדוע שהמנוח ישמור על הנכד כשאימו בביתה?מכל מקום,כך נטען, לא הובאה כל ראיה כי האם אמורה הייתה לצאת את ביתה באותו יום עם הנכד האחר או כי הנכד המדובר היה כלל חולה באופן שחייב את ביקור ושמירת המנוח. אפילו לא תאמר כן,כך נטען,מדובר לכל יותר בסטייה מהדרך שניתנת לריפוי על ידי חזרת הרכב לתוואי הרגיל.לא כל שכן כאשר התאונה מתרחשת עוד קודם לביצוע הסטייה. מאידך טענת התובעת ,כי המנוח באותו יום עשה דרכו לבית בנו במושב בניה על מנת לבקרו שכן היה סב למופת המבקר נכדיו בכל הזדמנות ומפנקם.התובעת ציינה בעדותה כי המנוח ביקש להגיע לנכד דור על מנת להביא לו בייגלה חם.נכד זה היה מתקשר למנוח לפעמים ומבקש ממנו והמנוח היה "נמס" לשמע הבקשות.ביחס לבוקר התאונה זכרה התובעת כי דובר ביום סגריר והיא בקשה מהמנוח שלא ילך לעבודה והמנוח אמר שאינו יודע אם ילך לעבודה אך יבקר את הנכד דור כי הוא חולה "אני אלך בשביל הילד הוא אמר" (עמ' 20 לפרוטוקול). בהמשך נשאלה שאלה ישירה כך: "ש. יכול להיות שהוא נסע לעבודה בכדי להיות שם זמן קצר ואז לנסוע לדור? ת. מה יש לו לעשות בעבודה בשעות ובמזג האוויר הזה?" (עמ' 20 לפרוטוקול). כאן המקום לציין כי התאונה התרחשה בסביבות השעה 07:00 בבוקר. התובעת מוסיפה בעדותה כי לא נראה לה שהמנוח ייצא לעבודה במזג אוויר שכזה.עוד הוסיפה כי לבנה בן נוסף,פרט לדור, שהינו חולני הנזקק לטיפולים רפואיים רבים,ולכן יתכן כי המנוח היה בדרכו לשמור על דור על מנת לאפשר לאימו לטפל בבנה האחר,אך אינה יודעת אם המנוח ביקש לבקר את נכדו דור וללכת או לשבת עימו ולשמור עליו.היא זכרה שדור הרגיש שלא בטוב. הבן ,איתן יחזקאל,בעדותו מציין כי התאונה הייתה אמנם מיד לאחר גשר גן רווה על כביש 4-כביש ת"א-אשדוד-אך הוסיף כי המנוח היה בדרכו איליו הביתה.התאונה התרחשה עת רכב המנוח היה בצד הדרך והבן לא ידע מדוע נעצר המנוח בצד הדרך. הבן ציין עוד כי הדרך לביתו הינה דרך מחלף יבנה כפי שהוא עצמו נוסע לביתו,ולא דרך גן רווה (כך שלא ניתן לומר כי המנוח כבר חלף את הפניה לביתו במקום התרחשות התאונה א.ב.).לעניין בנו הוסיף ,כי היה חולה באותו בוקר והמנוח היה צריך להגיע אליהם,הוא לא ידע להסביר מדוע ביקש מהמנוח לבקרו למרות שאשתו לכאורה הייתה בבית,אך הוסיף כי די היה בכך שנכדו יתעטש על מנת שיגיע לביקור (עמ' 25 לפרוטוקול). מהאמור לעיל עולה, כי קיימות שתי דרכים להגיע לבית בנו של המנוח מכיוון תל אביב-זו שמובילה דרך גן רווה וזו שמובילה דרך יבנה.לא מצאתי כי דווקא העובדה ולפיה התובעת שרטטה נתיב נסיעה דרך גן רווה יש בה כדי לקבוע שהמנוח לא ביקש להיכנס ולבקר את נכדו והיה עושה כן דווקא דרך מחלף יבנה. מכאן,שמקום אירוע התאונה אינו יכול להוות אינדיקציה שיש בה די על מנת לקבוע כי המנוח היה בדרכו לעבודה.אין גם כל אינדיקציה לקבוע כי התאונה התרחשה קודם לסטייה מדרכו של המנוח למקום עבודתו. להיפך,ישנן די אינדיקציות לכך שהמנוח לא היה בדרכו לעבודה.כך מציינים התובעת ובנה ולכך יש לצרף את מצבו הבריאותי שלא מלמד על כוונה לצאת מידי יום לעבודה.לפיכך אין לומר שהנתבעות עומדות בנטל להוכיח כי עסקינן בתאונת עבודה,ודין טענתן זו דחייה. 14.ניכויים התובעת טוענת כי לא הוכח שהתובעת מקבלת קצבת שאירים ולפיכך אין לנכות דבר. מאידך מציינות הנתבעות ובצדק,יש לומר,כי חווה"ד של מר שי ספיר הינה חלק מחומר הראיות בתיק והתקבלה ללא הסתייגות.בכל מקרה משהתובעת זכאית לקצבה זו יש בהחלט מקום לניכוי רעיוני שלה. לטעמי מובן מאליו כי קצבת השאירים הינה ברת ניכוי. עפ"י חוו"ד האקטואר מר שי ספיר יש לנכות הסך של 153,563 ₪ צמוד מיום נתינת חווה"ד ביום 28.2.08 ובסה"כ 158,956 ₪. 15.סיכום לאור כל האמור לעיל ,ולאחר ניכוי תגמולי המל"ל משיעור הפיצוי תשלמנה הנתבעות וצדדי ג' כפי המוסכם ביניהם לתובעת הסך של 524,080 ₪ (להלן:"סכום הנזק") בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישאו באגרת המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתה ועד למועד התשלום בפועל וכן בשכר המומחים כנגד קבלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד למועד התשלום בפועל. מעבר לכך ישאו בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מסכום הנזק,בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 מיום קבלת עותק פסה"ד.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות