מוות בתאונת דרכים - בת 43 ללא תלויים

1.     התובעים - עזבון המנוחה, אמה, אחיה ואחיותיה (הבגירים) של המנוחה, עותרים לחייב את הנתבעים - נהג ומבטחתו - לפצותם על נזקיהם כתוצאה של ת.ד. מ5.5.96-, בה קיפחה חייה המנוחה אילנה חקימי ז"ל, ילידת 1953 שהיתה באותה עת גרושה, ללא ילדים הדרה עם אמה בביתה ועובדת כמזכירה ב"אגד".

     אין מחלוקת בשאלת החבות, בתחולת חוק הפלת"ד ובארוע.

2.     השאלה העיקרית השנויה במחלוקת היא תלות האם - התובעת 2 - במנוחה, המשמעות הנובעת למענה חיובי או שלילי, לקיומה של התלות, שיעורי סכומים וקיזוז טובות הנאה שהתקבלו.

3.     ראיות התביעה היו עדות התובעת 5 - אחות המנוחה, התובע 3 - אח המנוחה, מר הליפקס - גזבר ועד העובדים ב"אגד" ומסמכים.

     ראיות ההגנה היו מסמכים ובכלל זה תשובות התובעת 2 לשאלון (לענין שאלות 2, 3, 6 א' ו-ב').

     התובעת 2 - אם המנוחה - נמנעה מלהעיד, ללא טעם וצידוק בדין, חרף בקשת בא כחה שסורבה על ידי ילדיה, התובעים האחרים שהעידו (כעולה מתצהיריהם).

4.     עיקרי העובדות
א.     המנוחה אילנה חקימי ז"ל קיפחה את חייה בת.ד. מיום 5.5.96 עת נסעה ברכבו של הנתבע 1 אשר בוטח על ידי הנתבעת 2.

ב.     המנוחה נולדה ב1953-, גרושה ללא ילדים, עבדה כמזכירה ב"אגד" במשך כ20- שנים, התגוררה עם אמה, קשישה ואלמנה, בדירת האחרונה, עובר לתאונה.

     האם, ילידת 1918 (עפ"י מסמכים רשמיים) התאלמנה ב1995-.

     הכנסות האם היו מקיצבת שארים ופנסיה מעבודת בעלה המנוח.

ג.     תקופת המגורים המשותפים של המנוחה והאם ומהותם לא הוכחו כדבעי, לא היתה לתובעים מניעה של ממש להוכיח תקופה, מהות היחסים ומרכיביהם.

ד.     התובעים - אחיה ואחיותיה של המנוחה, בגירים ובעלי משפחות, מתגוררים כל אחד בביתו הוא, בעיר מגורי האם ובקרבה אליה.

ה.     התובעת 2 - אם המנוחה והתובעים 3-6 אחיה ואחיותיה של המנוחה הם יורשי המנוחה על פי דין.

5.       עיקר טענות הצדדים:

     התובעים: לטענתם, בין היתר, מגורי המנוחה עם הוריה בדירתם השתרעה על פני שנים רבות כאשר בשנה האחרונה לפני התאונה התגוררו המנוחה ואמה בגפן, משאבי המשפחה נפטר, ומגורים אלה היוו הקלה, רווח ועזרה עצומים לאם הקשישה בבחינת כורח קיומי עבורה אשר אבד לה עם מות בתה בתאונה.

     הכנסות המנוחה ואמה היו, הראשונה - מעבודתה והשניה - מקצבת שארים ופנסיית ובעלה והסתכמו בשערוך בסכומי נטו של 5,700 ש"ח + 2,400 ש"ח = 8,100 ש"ח למדד ינואר 99'.

     הכנסות האם, לטענת התביעה, זעומים ולא היה בהם די לקיום בהעדר תמיכה מהמנוחה שביטויה תשלום כל חשבונות הבית, קניות, מיסים וצרכי מחייה.

     התביעה מחשבת את הפסד התמיכה הנטען מהמנוחה לאם עפ"י שיטת הידות.

     עוד טוענת התביעה להפסד עזרת המנוחה לאמה על בסיס מצבה של האם ומידת הזדקקותה לעזרת המנוחה בשל מצבה, בהסתמך על עדות ילדיה התובעים 3 ו5- ותיק האם במל"ל (ענף ביטוח סעוד - המלמד על הענקת זכאות לסעוד).

     את זכות האם להשבת הפסד שירותי המנוחה, סומכת התביעה בסעיף 4 לחוק הפלת"ד המחיל את סעיפים 78 + 80 לפקודת הנזיקין והפרשנות להם מהפסיקה, בפרט לענין הביטוי "הפסד ממון", שימולא תוכן ושיעור על דרך האומדן ובהערכה, גם אם לא נשכרו בפועל שרותים חלופיים.

     אשר לזכות התלויה להשבת שווי עזרה שקיבלה ותקבל ממיטיביה מפנה התביעה לספרו של המלומד קציר והפסיקה ומציינים כי אין צורך ואף אין סבירות בחיפוש ואיתור הפסד ממון בעין לאומדן שווי עזרת קרוב שניתנה בעבר ודי בהוכחת מתן העזרה בפועל והוכחת אמת מידה לשווי עזרה בשוק העבודה לצורך קביעת שיעור סכום ההפסד הנטען.

     התובעים מסכמים כי "לא יכול להיות ספק שהאם זכאית להחזר שווי הטרחה, הסעוד והעזרה היומיומיים, מאז מות בתה שהתגוררה עימה והיתה ממשיכה באלו אלמלא מותה, עד סוף תוחלת חיי האם. כל שנותר הוא (לטענתם - א.ק.) לאמוד צרכים אלו, היקפם ושווים, בהתאם למצבה הקשה של האם, צרכיה המיוחדים, העזרה, הסיעוד והשירותים שניתנו לה על ידי בתה המנוחה בעבר ובעתיד".

     את שווי העזרה, התמיכה, הליווי והסיעוד לעבר ולעתיד, מבססת התביעה על דברי התובעת 5 - בתה של האם, התובע 3 - בנה של האם ומתיק המל"ל, על בסיס צורך לעזרה משך כל שעות היממה כפי שקיבלה מבתה עד פטירתה (בניכוי שעות העבודה ועזרה חיצונית).

     אשר לתביעת העזבון - זו מסתכמת ליורשים שהם האם במחצית וארבעת האחים והאחות בשמינית כל אחד.

     חלקה של האם נבלע בתביעתה כתלויה אם אכן תוכר ככזו והסכומים מתיחסים לנזק הלא ממוני והוצאות (קבורה, מצבה, צוי ירושה וכו').

     לענין ניכוי טובות הנאה שבירושה, שקיבלה האם כתוצאה מפטירת בתה, טוענת התביעה כי אין לנכותו ואם כן, כי אז בצמצום ובהקפדה (בהתיחס לתגמולי ביטוח חיים, מקרנות פנסיה - מקפת, קהל וגדיש) והנטל להוכיח מהות התקבול וזכות הניכוי הוא על הנתבעת.

בסיכום הנזק עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים:
הפסד תמיכה בעבר                              -     48,000 ש"ח
הפסד תמיכה לעתיד                              -     128,734 ש"ח
הפסד שירותי המנוחה לאמה בעבר               -      251,904 ש"ח
הפסד שירותי המנוחה לאמה בעתיד           -      671,088 ש"ח
תביעת העזבון ליורשים שאינם תלויים      
(מחצית)                                        - 28,615 ש"ח

סה"כ                                        - 1,128,171 ש"ח

הנתבעת: משיבה וטוענת, בין היתר, כי התביעה לקתה באי הוכחה כדבעי של העובדות, שיהיה בהם לבסס את עילת התביעה של האם כתלויה במנוחה.

טעמה העיקרי של הנתבעת לתמיכה בטענתה היא העובדה שהתובעת 2 - האם, הטוענת להיותה תלויה ונתמכת במנוחה - לא באה להעיד אף כי היא "העדה היחידה אשר יכלה להעיד ממקור ראשון על התמיכה הנטענת" . לכך מוסיפה הנתבעת את אי מהימנותם של התובעים שהעידו (בנה ובתה הבגירים של האם - התובעים 3 ו5-).


הנתבעת אינה חולקת על עצם זכות התביעה של האם כתלויה בעקבות מות בתה הבוגרת אך מצביעה על הקושי הראייתי והמרכיבים הדרושים הוכחה, לרבות הצורך להוכיח הפסד ממון למעשה ובמונחים כספיים ולענין השבה וזיכוי לאם בגין עזרת מיטיבים מציינת הנתבעת צורך להוכיח טירחה יתרה במקרה של עזרת קרוב.

כאמור, עיקר טענת הנתבעת היא שהתובעת - האם - "לא עמדה בנטל ההוכחה להוכחת תמיכה כלשהי של המנוחה" באשר לא העידה ולא תמכה תביעתה כדין במסמכים שיהיה בהם להעיד על הוצאות וחשבונות עובר לפטירה, חלקה של המנוחה בתשלומים, שיעור ופרטים ביחס לכספים שהועברו - אם הועברו - מהמנוחה לתובעת, שיעור והיקף העזרה בשכר לתובעת לאחר פטירת המנוחה.

לכך הוסיפה הנתבעת את הליקויים בעדות התובעים שהעידו (בנה ובתה הבגירים של האם).

הנתבעת טוענת כי אף אם הוכחה תמיכה, אין לחשב את ההפסד בשיטת הידות בנסיבות המקרה.

לענין ניכוי טובות הנאה - טוענת הנתבעת כי על פי ההלכה יש לנכות לאם, בנסיבות המקרה דנן, את שווי הירושה לה זכתה במלואה.

הנתבעת מסכימה כי אין לנכות תקבולים עפ"י חוזה ביטוח (לפי סעיף 81 לפקודה) אך לא כן לגבי תקבולים מקרן פנסיה שלא נתקבלו עקב ביטוח וסבורה כי נטל ההוכחה לגבי מהות התקבול והניכוי הינו על התובעים (בהסתמך על ע"א 813/81) כך גם לגבי הסכומים שנתקבלו מקרן מקפת כפיצויי פיטורין.

הנתבעת מוסיפה לצורך בניכוי הסכום שבגין הנזק הלא ממוני מפיצוי הניתן לתלויה וכן ניכוי תקבול/הטבה מהמל"ל לסעוד.

עוד מוסיפה הנתבעת כי יש לנכות מפיצוי האם כתלויה (אם כך יקבע) שווי דמי שכירות והשתתפות בהוצאות משוכר, לו יכולה האם להשכיר חלק בדירת מגוריה בה התגוררה עם המנוחה וכיום בגפה.

לסיכום עושה הנתבעת חישוב סכומים לקיזוז/ניכוי מסכום לאם כתלויה וסכום תביעת העזבון.

התובעים: הגישו, ללא רשות, תגובה לסיכומי הנתבעת הכוללת התיחסות לענין מהות הסכום שנתקבל מקרן מקפת, ניכויים נוספים נטענים והמשמעות למונח "הפסד ממון".

שני הצדדים חרגו מהיקף הסיכומים שהותר, לא מצאו לנכון לבקש רשות והתובעים כאמור אף הוסיפו ללא רשות תגובה לסיכומי הנתבעת.

6.     הכרעה:
     לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם, עיינתי, בחנתי ושקלתי ראיות הצדדים, הניחה הנתבעת דעתי כי התובעת 2 - אם המנוחה - לא הוכיחה כדבעי את היותה תלויה במנוחה. אין ולא היה טעם וצידוק של ממש להמנעותה מלהוכיח טענותיה כדבעי והמנעותה, בנסיבות אלה, פועלת לחובתה.

מהראיות שהובאו על ידי התביעה, לא שוכנעתי לקבוע תלות של התובעת במנוחה.

7.     במה דברים אמורים ובכללם נימוקי העיקריים:

א)     השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים קשורה ונוגעת לתובעת 2 - היא אם המנוחה. התביעה הוגשה ב12/96- בעת שהתובעת היתה בת 78 עפ"י כתב התביעה ובת 73 לטענת בתה גאולה (התובעת 5) שהעידה בפני ב10/98-.

     בנה ובתה של האם שמסרו תצהירי ע.ר. ב5/98- כותבים בסיומו כי "חרף בקשת פרקליטנו... כי אימי תעיד בתביעה זו, לא הסכמנו לכך, שכן אימי איננה מסוגלת להתמודד עם עדות בנושא זה בבית המשפט והיא כמעט אינה מסוגלת לתקשר או להגיב לשאלות שישאלו. היא גם לא היתה במצב שבו היתה מסוגלת לתת תצהיר ולהבין את הנאמר בו".

     לא הובאו ולא הוצגו כל מסמכים רפואיים לאשש ולתמוך את מצבה הרפואי (פיסי או נפשי) של התובעת באופן שיצדיק את אי העדתה, כאשר גם לענין זה ישנו פתרון משפטי בין בקבלת עדותה בביתה ובין בראיות אחרות לתמוך מקצת טענותיה על ידי גיבוי במסמכים כגון הוצאות וחשבונות בטרם פטירת המנוחה, אופן תשלומם על ידי האם והמנוחה, תנועת כספים מזו לאחרת, עדויות אוביקטיביות משכנים, גבית עדות מוקדמת ועוד (ר' הרנון, חלק א', פרק שביעי).

     אין אני מוכן לקבל את דברי התובעים 3 ו5- בתצהיריהם, לענין החלטתם שלא להרשות לאם להעיד, כטעם וצידוק מספקים ואין אני רואה בדבריהם דאגה אמיתית וכנה לאם שהרי גם בעדותם הפנו את השואל (ב"כ הנתבעת) לאם או מציינים שהתשובה בידי האם (לדוג' - לענין גילה האמיתי של האם - פרוט' 9, מעשיה של המנוחה לאמה - פרוט' 8, 9 ו14-, שיעור הסכום שנתנה המנוחה עפ"י הנטען לאם מידי חדש - פרוט' 10, הסבר לסעיף 11 לתצהיר גאולה - פרוט' 11).

טענתם נסתרת מעצם העובדה שהתובעת נתנה ב10/97- תצהיר תשובות לשאלון ותצהיר גילוי מסמכים אשר כולל הצהרתה בראשית ואישור חתימתה באחרית המעידים, ולו לכאורה, על הבנה לפעולה משפטית ויכולתה לעשות, לתמוך ולהוכיח תביעתה - דבר שלא עשתה.

     לענין תצהיר זה והתיצבות בביהמ"ש, מעידה בתה גאולה (פרוט' 9) שהאם דוקא הגיעה לביהמ"ש בישיבה קודמת (6/98) וכי אין מניעה ממנה ליתן תצהיר כפי שנתנה גם לענין התשובות לשאלון וגילוי מסמכים, כאשר היא מקריאה לה אותו ומסבירה לה סעיף סעיף.

     מדוע איפוא לא מסרה התובעת תצהיר ולא באה להעיד, לה ולילדיה הפתרונים והפתרון או ההסבר שהוצג על ידי ילדיה שהעידו אינו קביל, אינו נתמך ולא הוכח.

     זאת ועוד, הוגש לי תיק המל"ל - ענף סיעוד, הכולל פרטים לגבי תביעת התובעת לסיעוד ולצורך כך הוכנה (ב3/97- - כאשר תצהיר תשובות לשאלות היה מ10/97-) הערכת תלות על ידי אחות נציגת המל"ל ועל פיו, בין היתר, התובעת מתניידת בעצמה ואינה זקוקה לעזרה בניידות, מצב הכרה והתמצאות טובים, דיברה לענין ומתמצאת בזמן.

     ראיה על יכולתה של התובעת ולו לכאורה, למסור עדות עולה גם מדפי ראיון שנערך עימה בביתה ב9/98- ומרישומי המל"ל בגליון טיפול מ4/97- (על ידי עו"ס) .

     ועוד הוצג בפני (ת3/) מסמך מ25.11.98- המהווה כתב קבלה ושחרור, הנושא חתימת התובעת, לקבלת סכום מביטוח חיים של המנוחה ומעלעול בתיק בית המשפט מצאתי גם יפוי כח בחתימתה (לכאורה?) שנתנה לפרקליטה להגשת התביעה וייצוג.

     לחובתה של התביעה יש להוסיף גם את המנעותה מלהעיד את הגב' ריקי דהאן, אשר נטען כי נתנה לאם עזרה במשק הבית, אף כי ניתנה דחיית דיון מיוחדת לצורך כך (ר' פרוט' והחלטה 17, 18) וניתנה רשות לזמנה ולהעידה שלא על דרך תצהיר ע.ר. (יצוין כי טענת העזרה נסתרת מדו"ח הערכת תלות של המל"ל שנרשמה מפי התובעת ובתה גאולה).

     המסקנה המתבקשת בנסיבות אלה מפורטת בספרו של י. קדמי על הראיות, חלק שני עמ' 917 ובכרך עדכון והשלמה בעמ' 183-182.
     "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את ענינו בביהמ"ש הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד ...היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. המנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה; דין ההמנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה.

ב)     משקל דברי העדים - התובעים 3 ו5- (אח ואחות המנוחה - ילדי האם - התובעים כיורשי המנוחה).

(1)     התובע 3: - לעדותו אינני מייחס משקל של ממש
ובדבריו אין מקום לפלגינן דיבורא לטובת
התביעה.

עדותו הראשית ניתנה בתצהיר ותוכנו כמו גם לשונו דומה להפליא לתצהיר עדותה הראשית של אחותו גאולה (התובעת 5). לשונו וסגנונו של התצהיר, שהוא כאמור ע.ר., זרים לו ומושגים ממנו בלתי מובנים ובלתי ידועים לו (פרוט' 14, 15).
מדבריו עולה כי התצהיר למעשה הוכתב לו והדברים הכלולים בו אינם מידיעתו. גם לתשובותיו בח.נ. אין לתת משקל של ממש ומגמתיותם ניכרת.

בתצהירו הוא נכנס לפרטים בדבר מעשיה של המנוחה לאימו ושיעורי הסכומים - הכנסות והוצאות ובח.נ. התברר כי הדברים אינם כלל בידיעתו וגם לא היו בעבר. (פרוט' 14, 15).
          
אופן עריכת עדותו הראשית ותוכנו, כפי שהוא עצמו ציין
בפרוט' 15, מזמין דחיה מוחלטת הן לגופו של ענין והן ממדיניות שיפוטית.

העד-התובע מייחס לאימו בסעיף 14 לתצהירו מצב "אפטית" בדיוק באותו סעיף ושורה המופיע בתצהיר אחותו ואולם אין לו מושג למשמעות המושג, לאופן הכללתו בתצהיר (פרוט' 14, 15) כמו גם לא לשיעור והרכב ההוצאות אותן הוא תובע בציינו "מה שהיה לנו קבלות הכל, נתנו לעו"ד הוא (הדגשה שלי - א.ק.) מילא תצהיר, אנו קראנו את התצהיר וחתמנו עליו" (ודוק - בלשון רבים תשובתו).

ולמען הסר ספק במענה לשאלת ב"כ הנתבעת בדבר תוכן תצהירו הוא אומר "כל מה שגאולה אמרה לי, זה מה שכתבתי בתצהיר" (פרוט' 15).
     
למעשה התובע דנן לא היה מעורב, אינו מעורב ולא מעונין להיות מעורב במה שקרה ויקרה בין כתלי בית אימו (מבלי לפגוע ולגרוע מדאגה לבריאותה וביקוריו) ובלבד שיניחוהו לנפשו, לפרנס את עצמו ומשפחתו ולא להיות נדרש ליטול מעצמו לצורך תמיכת אימו - ובכך די לו. (פרוט' 15).

שלא בטובתו, נראה כי נגרר הוא לביהמ"ש לתמוך באחותו שהובילה את תביעת כולם. (יצויין כי התובעים 4 ו6- אף הם אח ואחות למנוחה וילדי התובעת לא הובאו להעיד כל עיקר).


בנסיבות אלה של תצהיר ועדות מגמתיים ובהיותו בע"ד ניתן, מתשובות ספונטניות, ללקט דברים בזכות ערעור גירסת התביעה ולתמיכה בטענות הנתבעת לרבות לצורך סתירת דברי העדה גאולה - תובעת 5.

כך הוא ביחס לשעות עבודתה של המנוחה ובפרט התחלת העבודה (08:00 בד"כ לגירסת גאולה - פרוט' 8 ו11:00- לגירסתו - פרוט' 16), אופן הגעתה לעבודה (גאולה לגירסתה פרוט' 8 והוא לגירסתו - פרוט' 16) ומידת העזרה מהמנוחה עובר לפטירת האם (פרוט' 12 ופרוט' 14) .

הנתונים שמסר עד זה בתצהירו ובדבריו אשר באו להם מפיה של אחותו גאולה כהודאתו, ככל שהם נוגעים לעזרה הניתנת לאם עפ"י הנטען, נסתרים מתיק המל"ל שנתוניו נתקבלו - כעולה ממנו - מהאם וגאולה עצמה ולכך יש להוסיף את הגריעה ממשקל דבריהם או ראיה כנגדם - את הימנעותם מלהעיד את אותה נותנת עזרה אף כי ניתן להם יומם בדין, לצורך עדה זו (ר' פרוט' 18-17).

עוד יצויין כי מדובר בעדות בע"ד שבא להעיד לעצמו ולתמוך תביעת אמו - בעלת דין אף היא - שנמנעה מלהעיד, כאשר אין חולק כי לבע"ד זה ענין בתוצאות התביעה הן לעצמו, כעתירה ישירה והן מכח עתירת אימו ועל כן יש לבחנה בזהירות.

מסקנתי איפוא כי אין לסמוך ולקבל דברים מהתובע 3 לטובת התובעת הטוענת בתביעתה (כאשר לא באה להעיד ולתמוך גירסתה בתביעה) להיותה תלויה במנוחה.

(2)     התובעת 5: הנתבעת הניחה דעתי כי יש להטיל ספק של ממש
בדבריה עד כדי אי מתן משקל של ממש להם, מחמת סתירות
מהותיות ומהימנות פגומה.

     מבדיקת פועלה של תובעת זו, אשר כמו אחיה התובע 3 באה להעיד לעצמה ולתמוך (ובמקרה זה להחליף) גירסת אמה התובעת - שנמנעה מלהעיד במצוותה - ברור שהיא בעלת ענין עיקרי בתוצאות המשפט ובפרט באשר לתוצאות הקביעה בדבר היות אימה תלויה במנוחה אם לאו, שהרי מאז פטירתה ובעקבות הדרדרות במצבה הרפואי של האם, רואים אותה אחיה ואחותה (כעולה מדברי התובע 3) כאחראית לאם, מאחר שהיא אינה עובדת וילדיה בגרו ובפועל גם עושה כן לדבריה (שנמסרו ונרשמו בתיק המל"ל).

     תובעת זו החליטה שלא להעיד את אמה התובעת, חרף בקשת פרקליט התובעים, (סעיף 15 לתצהירה ופרו' 9) היא שניצחה על תצהיר תשובות וגילוי מסמכים מהתובעת (פרוט' 9) היא שבדקה הליך לשינוי ש.ל. האם (פרוט' 9) היא שנטלה חרות להעריך סכום שהמנוחה נתנה לאמה גם אם האחרונה נקבה בסכום אחר (פרוט' 10) תיאור שירותי המנוחה לאמה כמובא בסעיף 11 לתצהירה, אינם מידיעתה דוקא אלא מדברי המנוחה והאם - שנמנעה מלהעיד (פרוט' 11) והיא זו שנתנה את הנתונים והפרטים לצורך תביעת אימה לסיעוד מהמל"ל (הערכת תלות מ4/3/97-, תביעה לגימלת סיעוד החתומה על ידה ודו"ח סיכום חלקי מ13.4.97- על ידי עו"ס).

     הנתונים שמסרה התובעת 5 במל"ל סותרים את הנתונים שמסרה לצורך המשפט (בתצהיר ובעדות) באופן המרמז על תשובות מגמתיות לשרת את ענינה כאן ושם, אף אם הנתונים כאמור סותרים. הדבר אמור ביחס לסיבה העיקרית לצורך בסיעוד אשר בפני מוצגת כתוצאה מאובדן תמיכה ושרותי המנוחה ואילו מתיק המל"ל עולה כי הסיבה היא הדרדרות במצב הרפואי שהובילה לאשפוזים בינואר ופברואר 97', כמו כן ביחס למועד התחלת ההעסקה של עזרה בשכר אשר צוין בביהמ"ש כחודשיים לאחר ארוע התאונה בה קיפחה המנוחה חייה ואילו במל"ל צוין (נכון ל3/97-) כי אין כל עזרה בתשלום ואת כל העזרה הדרושה לרבות נקיון נותנת הבת, גאולה - התובעת.
כמו כן, לגבי מצבה של התובעת לפני התאונה ואחריה ובפרט עת האב עוד היה בחיים כאשר מדו"ח סיכום חלקי מ4/97- של העו"ס עולה כי התובעת (האם) היא שטיפלה בבעלה החולה במסירות וזאת בנוסף למטפלת שהיתה לו, ממנה לא היתה כל כך מרוצה, כשברור שלא היתה זו המנוחה (למרבה הצער אף לא אחד מהצדדים לא השכיל להציג את תיק הסיעוד של האב ז"ל) וכן שהאם וילדיה (בניצוח הבת גאולה) אינם חפצים במי שתטפל ותסעד את האם אלא במנקה בלבד "ודרשה נקיון יסודי" ולחצן מצוקה.

     התובעת 5 ידעה לציין כי המנוחה התגוררה "במשך שנים רבות ועד לפטירתה" עם האם ואולם הדבר אינו מתיישב עם הנתונים בתיק המל"ל ולא היתה כל מניעה מלהוכיח את התקופה על ידי מועד הגירושין והחלפת המגורים דאז, רישום שינוי כתובת בגוף כלשהו. כמובן שעדות האם עצמה חסרה, תיק הסעוד במל"ל של האב, חשבונות, תשלומים וכיו"ב.

     מהנתונים הקיימים ולאור הסיכום החלקי על ידי העו"ס נראה שלכל היותר ניתן לקבוע את מועד המגורים המשותפים למועד שלאחרי פטירת האב ובסמוך לו בשים לב לכך שבחייו נזקק והסתייע בטיפול/סיעוד מהמל"ל ושהאם גם טיפלה בו במסירות.

     מכל מקום גם ממועד זה אין בפני ראיה/עדות, שניתן להסתמך עליה, למהות היחסים שבין המנוחה לאמה.

     יצוין כי מעדות תובע 3 עולה כי מצבה של האם היום ועובר לתאונה היה דומה וכי בהעדרה של המנוחה לצורך עבודתה לא היה איש עם האם ("...אלוהים השגיח על אימי אף אחד לא היה איתה - פרוט' 16).

     עוד יצוין כי התובע מתרעם כביכול על כי המל"ל אינו מספק את מלוא שעות הסיעוד להן זכאית האם כשהוא מתעלם (או אינו יודע כנראה מחמת שגאולה היא המוציאה ומביאה) מדרישת האם וגאולה לנקיון בלבד ולא עזרה נוספת.

     התובעת 5 טוענת בתצהירה כי היא גרה בקרבת אמה אך היא מתקשה מאוד לתמוך וליתן שרות לאמה - כלכלית ופיסית - כפי המנוחה מאחר והיא מטופלת בילדים והדבר נאמר בלשון רבים כיוצאים מפי כל התובעים, כאשר האחד שהעיד ממילא מסר שדבריו נמסרו כפי שהוכתבו לו על ידי התובעת 5 ויתרתם לא העידו כלל.

מכל מקום, לענינה של תובעת 5 יצוין כי טענתה זו נעדרת ממש הן ממסמכי המל"ל המלמדים על פועלה ומעשיה - עפ"י הצהרתה - כלפי אמה, הן מעדותה לפיה בנה הצעיר הינו בן 15 וממסמכי המל"ל עולה כי לסיוע התגייסה גם נכדה של מי מהאחים והן מדרישתה (שלה ושל האם / כלפי המל"ל (כעולה מסיכום העו"ס) לפיה אין האם זקוקה ורוצה אלא בסיוע לנקיון יסודי ותו לא.

לכך יש להוסיף שלא הוצגה ראיה כנדרש בדבר מידת "התמיכה הכלכלית" הנדרשת, בין כללי ובין של כ"א מהילדים כאשר לצורך התמיכה הפיסית בא כאמור, מענה מהמל"ל (כשהצורך בתמיכה הפיסית אינו קשור, ככל הנראה, לתאונה).

טענת התובעת 5 ביחס להעסקת עזרה חיצונית (גב' דהאן) נסתרה, לענין מועד התחלת מתן העזרה הנטענת ממסמכי המל"ל שנערכו מפי תובעת זו, העדה לא הובאה לתמוך בגירסה ולא התאפשרה הגשה כדין של קבלות בשל כך.

ראיה אפשרית לכך שהזדקקות האם לסיעוד אינו קשור לתאונה אלא דוקא להדרדרות רפואית שהביאו לאשפוזים עולה גם מכך שהתובעת 5, שהגישה את תביעת הסיעוד בשם האם ואף חתומה עליה, נמנעה מלציין את התאונה כגורם או גורם מסייע לצורך בתלות ובסיעוד אף שפרק י' בתביעה (הוגשה ב2/97-) מתיחס ודורש פרטים ביחס לתביעה לפיצוי נזיקין מצד שלישי ("תאונת דרכים או תאונה אחרת").

הן התובעת 5 והן תובע 3 נמנעים מלמסור בתצהיריהם (ניתנו ב5/98-) פרטים על קבלת סיעוד מהמל"ל לאם, כשהטענה היא שעזרת גב' דהאן (שלא העידה) אינה מספקת, הדבר עולה רק בסוף ח.נ. של התובע 3, והדבר אומר דרשני.

טענת התובעת 5 ביחס לסכום שהמנוחה נתנה לאמה מידי חודש ובמזומן אינו מתקבל על הדעת מול תשובת האם לשיעור הסכום בתצהיר תשובות לשאלון ומול דפי הבנק של המנוחה וסיפוק צרכיה שלה (רכב, בילויים וכו').


התובעת 5 מסרה כי אינה יודעת לנקוב בשיעור הסכום שהמנוחה שילמה להוצאות הבית (פרוט' 10) ותיאור התמיכה הנטענת מהמנוחה לאם הינו ממה שסיפרו לה האם והמנוחה (פרוט' 11) כשהאם כאמור לא הובאה להעיד במצוותה.
אין אני נותן ערך ומשקל של ממש לדברי התובעת 5.

כזכור מסר התובע 3 כי כל דבריו באים לו מפי התובעת 5, כך שערכם כאמור שואף לאפס.

8.     מסקנתי היא איפוא, במחלוקת שבין הצדדים, כי מהבחינה הראייתית התביעה לא הוכיחה במידה הדרושה ולא שכנעה אותי לקבוע שהתובעת 2 "היתה תלויה לחלוטין במנוחה" ערב התאונה וכי עקב התאונה ומות המנוחה "איבדה התובעת 2 את התמיכה שתמכה בה המנוחה" וגדעה את שרותיה, כנטען בסעיפים 4 ו5- לכתב התביעה.

המלומד קציר בספרו על פיצויים בשל נזק גוף מציין את הקושי הקיים להורה להוכיח תמיכה מילדו, קושי שהיה בו, במקרים רבים, כדי להכשיל את התביעה. ומוסיף כי "אף שבית המשפט היה נכון להניח שאכן עתידים היו ילדים, שניספו בעטיה של עוולה, לתמוך בהוריהם, לעת זקנתם, נדונו תביעות רבות לדחיה בשל נטל ההוכחה שלא הוכח כדבעי על-ידי התובעים" (פרק 273).

לענין תביעת הורה בשל אובדן תמיכה של ילד בוגר, מציין המלומד בפרק 277 בספרו כי ניכרה נטייה לפסוק פיצוי באותם מקרים שהוכחה תמיכה אפשרית והפיצוי היה בד"כ צנוע למדי בשל זמניות התמיכה ובשל נסיבות הקשורות בתומך או בנתמך, גילו המבוגר של הנתמך.

בפועל ממש, מוסיף המלומד, כי הורה כזה נזקק בד"כ לתביעה בשם העזבון לנזק הלא ממוני תוך שזכה בעילה זו בסכום שלא נפל בהרבה מהסכום שעשוי היה לזכות בו כתלוי, באשר אין לפסוק בשני ראשי הנזק (כתלוי וכיורש) במצטבר, ועוד מציין הוא את הלכת הניכוי של מה שזכה ההורה בירושת הבגיר.

בעניננו אין ספק שהתביעה כשלה להוכיח את העובדות הדרושות להוכחת התמיכה ומרכיביה, בעיקר מחמת אי העדת האם - התובעת ללא צידוק וטעם בדין כאשר פרקליטם של התובעים היה ער לקושי הראייתי בעילה זו ולפיכך גם "דאג" להכנסת הסעיף המגונן עליו בתצהיר התובעים 3 ו5-, לפיו הוא ביקש להעיד את האם אך הדבר נמנע על ידי ילדיה - התובעים.

להשלמת הכשל יש להוסיף כמובן את אי העדת הגב' דהאן ומשקלם המופחת ביותר של עדות התובעים 3 ו5-.

אילו היו מוכחים בפני כדבעי, ומבחינתי הכוונה לעדות האם ו/או עדויות אוביקטיביות, מהות מגורי המנוחה ואמה בגפן, בתקופה כלשהי עובר לתאונה ועד אליה, ניתן היה להתגבר במידה מסוימת, על הכשל הראיתי, באמצעות נסיון החיים והשכל הישר כדי לקבוע תמיכה אפשרית, אשר היתה מובילה לקביעת סכום גלובאלי (ר' פרק 292 לספרו של קציר) בהעדר נתונים למרכיבי התמיכה.

אלא שבכך עלול להגרם עיוות דין לנתבעת באשר הכשל הראייתי נובע אך ורק ממחדלי התביעה, שנעשו במודע וחרף אזהרת פרקליטם שהיה ער למצב המשפטי.

אני מעדיף את טענות הנתבעת על פני אלה של התובעים, בשאלה השנויה במחלוקת שהיא תלות האם במנוחה.
תביעת התובעת 2 כתלויה, נדחית איפוא.
בנסיבות אלה, לא מצאתי צורך להתיחס ליתר טענות הצדדים הנוגעים לפלוגתא זו.

9.     תביעת העזבון:

א)     התובעים עותרים לנזק לא ממוני בסך 36,212 ש"ח משוערך, הנתבעת מאשרת ומסכימה לו וכך אני פוסק.

ב)     התובעים עותרים להחזר הוצאות בסך 15,410 ש"ח עבור הוצאות "קבורה, שבעה, מצבה, הוצאות לוויה, צו ירושה, נסיעות וכד'" עפ"י קבלות.

     לטענת התובעים, בהסתמך על עדות התובעת 5, הוצא סכום נוסף של 3,000 ש"ח לגביהן לא השתמרו קבלות.

     התובעת 5 מעידה על החזר מהמל"ל בגין מצבה (החזר חלקי) והיא מבקשת לקבוע את שיעור ההחזר על דרך "הנחה" בסך 3,000 ש"ח.

     לאחר חישוב ושיערוך עותרים איפוא התובעים להחזר בסך 21,018 ש"ח.

     הנתבעת מציעה החזר בגין מצבה בלבד באשר התובעים הציגו קבלה מחברת קדישא ע"ס 10,000 ש"ח והזמנת מצבה בה צוין סכום של 5,000 ש"ח, כאשר סעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המל"ל ישלם לחברת קדישא את דמי הקבורה ולפיכך אם שילמו התובעים ישירות, זכאים הם להחזר ומשצד ג' ("אגד") השתתפה בסכום של 1,915 ש"ח להקמת מצבה (נ2/) יש לקזז סכום זה מההוצאה למצבה.

     לאחר חישוב ושיערוך מציעה איפוא הנתבעת 3,755 ש"ח.

     על עדות התובע 3 אין לסמוך באשר (פרוט' 15) משנשאל לענין ההוצאות השיב "מה שהיה לנו קבלות הכל, נתנו לעו"ד והוא מילא תצהיר, אנו קראנו את התצהיר וחתמנו עליו", עוד הוסיף לענין הוצאות ללא קבלות והעיקר: "כל מה שגאולה אמרה לי, זה מה שכתבתי בתצהיר". לכן אין אני יכול לסמוך עליו.

     אשר לעדות התובעת 5, זו אמנם צירפה קבלות לתצהירה בשיעור הנטען ואולם "שכחה" לציין החזרים והשתתפות ובח.נ. מסרה (פרוט' 12) "נדמה לי שקיבלנו החזר מביטוח לאומי עבור המצבה. כן, כן, קיבלנו" וכשנשאלה ביחס להשתתפות מ"אגד" במצבה השיבה "צריך לבדוק בתיק".

אין כל הסבר וטעם להמנעות התביעה מלהציג מראש, בע.ר. את כל הפרטים הקשורים להחזר והשתתפות ולהסתפק בפירוט וצירוף פרטים הקשורים להוצאות, בפרט כשהפרטים והמסמכים לגבי החזר והשתתפות מצויים בידי התובעים שהרי כך לדברי התובעת: "צריך לבדוק בתיק".

אין כל הסבר וצידוק להוצאה בסך 10,000 ש"ח לחברת קדישא ואם לדמי קבורה המה, כי אז החיוב הוא על המל"ל וממנו זכאים התובעים להחזר.

ולפיכך יש מקום להכיר רק בסכומים למצבה, אמבולנס ופרסום מודעת אבל המסתכמים ב5,410- ש"ח (נומינאלי).

התובעת 5 אישרה כאמור החזר מהמל"ל למצבה (ואני מניח כי הכוונה להחזר מדמי קבורה) והשתתפות "אגד".


לפיכך, הסכום הנותר לחיוב הנתבעת עפ"י האמור לעיל הינו עבור מצבה, אמבולנס ופרסום מודעת אבל בניכוי סכום ההשתתפות מאגד עבור מצבה ותוצאתו 3,760 ש"ח משוערך ומעוגל.

10.     הנתבעת עותרת שלא לזכות את התובעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד ואף לחייבם באלה לטובתה "בשל ניהול תביעת תלויים אשר הוגשה ללא כל יסוד ונוהלה ללא כל בסיס עובדתי או משפטי".

     הנתבעת פתחה את סיכומיה בעתירה לחיוב תובעים וכלשונה:
     "תביעה זו ענינה נסיון ציני להפוך מקרה טראגי בו נהרגה אשה כמנוף לעשיית רווחים לאחיה ואחיותיה של המנוחה. תביעה זו היתה צריכה להסתיים מחוץ לכותלי ביהמ"ש כאשר עזבונה של המנוחה היה זכאי לפיצוי עבור הנזק הלא ממוני עפ"י חוק הפיצויים לתאונות דרכים, בתוספת הוצאות קבורה מוכחות. דא עקא שמשפחתה של המנוחה ניסתה דרך תביעת תלויים, תוך הצגת טענות אבסורדיות, מגמתיות ואף שקריות להראות כי עקב מותה של המנוחה, נגרם לאם המנוחה... נזק כספי רב. ברור לנתבעים כי אין דבר אשר יכול לנחם אם אשר איבדה את בתה, אך עם כל ההשתתפות בצערה של התובעת, אין במקרה הקשה בכדי ליצור לתובעת זכות לפיצוי כתלויה.
     הנתבעים יטענו כי תביעת התלויים בתיק זה הינה תביעת סרק והם ידרשו לחייב את התובעים בכל ההוצאות הרבות בהם נשאו בשל תביעה זו".

     התובעים הגישו תגובה לסיכומי הנתבעת אך נמנעו מלהגיב לדברים אלה.

     אני מסכים לחלק, לא מבוטל, מדברי הנתבעת שהובאו לעיל בפרט לאחר שעיינתי בתחשיב הנזק שהוגשו על ידה ב4/98- המתיישב עם הכרעתי כאן, לאחר שהוצגו הראיות.

אני מקבל איפוא טענת הנתבעת שאין לחייבה, בנסיבות הענין, בהוצאות ובשכ"ט פרקליט התובעים (לעצתו לא שעו) ואף לזכותה בכך מהתובעים.

עוד יש לציין כי שני הצדדים חרגו, ללא קבלת רשות, מהיקף הסיכומים והתובעים הוסיפו תגובה, ללא רשות, לסיכומי הנתבעת.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפרעון המלא בפועל (ניתן על ידי קיזוז).



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מוות בתאונת דרכים

  2. תביעת תלויים תאונת דרכים

  3. ההבדל בין תביעת תלויים תביעת עזבון

  4. אובדן תמיכת אב / אם בזמן שירותו הצבאי

  5. חישוב פיצוי לא לפי שיטת הידות

  6. שיטת הידות - ידת החסכון / ידת משק הבית

  7. ההבדל בין תביעת תלויים לתביעת שנים אבודות

  8. מוות בתאונת דרכים - בת 50

  9. מוות בתאונת דרכים - בת 68

  10. מוות בתאונת דרכים - בן 15

  11. מוות בתאונת דרכים - בן 16

  12. מוות בתאונת דרכים - בן 17

  13. מוות בתאונת דרכים - בן 18 ללא תלויים

  14. מוות בתאונת דרכים - בן 20 ללא תלויים

  15. מוות בתאונת דרכים - בן 21 ללא תלויים

  16. מוות בתאונת דרכים - בן 21

  17. מוות בתאונת דרכים - בן 23 - תאונת עבודה

  18. מוות בתאונת דרכים - בן 23 ללא תלויים

  19. מוות בתאונת דרכים - בן 26

  20. מוות בתאונת דרכים - בן 28 ללא תלויים

  21. מוות בתאונת דרכים - בן 28

  22. מוות בתאונת דרכים - בן 29

  23. מוות בתאונת דרכים - בן 30

  24. מוות בתאונת דרכים - בן 31 ללא תלויים

  25. מוות בתאונת דרכים - בן 32

  26. מוות בתאונת דרכים - בן 33 תאונת עבודה

  27. מוות בתאונת דרכים - בן 33

  28. מוות בתאונת דרכים - בן 34

  29. מוות בתאונת דרכים - בן 35 תאונת עבודה

  30. מוות בתאונת דרכים - בן 35

  31. מוות בתאונת דרכים - בן 36 בלי משפחה

  32. מוות בתאונת דרכים - בן 36

  33. מוות בתאונת דרכים - בן 37

  34. מוות בתאונת דרכים - בן 38 תאונת עבודה

  35. מוות בתאונת דרכים - בן 39

  36. מוות בתאונת דרכים - בן 40

  37. מוות בתאונת דרכים - בן 41

  38. מוות בתאונת דרכים - בן 42

  39. מוות בתאונת דרכים - בן 43

  40. מוות בתאונת דרכים - בן 44

  41. מוות בתאונת דרכים - בן 46

  42. מוות בתאונת דרכים - בן 47

  43. מוות בתאונת דרכים - בן 49 ללא תלויים

  44. מוות בתאונת דרכים - בן 49

  45. מוות בתאונת דרכים - בן 50 ובת 46

  46. מוות בתאונת דרכים - בן 50

  47. מוות בתאונת דרכים - בן 51

  48. מוות בתאונת דרכים - בן 52 תאונת עבודה

  49. מוות בתאונת דרכים - בן 54 תאונת עבודה

  50. מוות בתאונת דרכים - בן 57

  51. מוות בתאונת דרכים - בן 58 בת 48

  52. מוות בתאונת דרכים - בן 58

  53. מוות בתאונת דרכים - בן 6

  54. מוות בתאונת דרכים - בן 61

  55. מוות בתאונת דרכים - בן 65 תאונת עבודה

  56. מוות בתאונת דרכים - בן 66

  57. מוות בתאונת דרכים - בן 7

  58. מוות בתאונת דרכים - בן 72

  59. מוות בתאונת דרכים - בן 75 בת 64

  60. מוות בתאונת דרכים - בן 75

  61. מוות בתאונת דרכים - בן 83

  62. מוות בתאונת דרכים - בן 9

  63. מוות בתאונת דרכים - בת 18 ללא תלויים

  64. מוות בתאונת דרכים - בת 22 ללא תלויים

  65. מוות בתאונת דרכים - בת 39

  66. מוות בתאונת דרכים - בת 43 ללא תלויים

  67. מוות בתאונת דרכים - בת 43

  68. מוות בתאונת דרכים - בת 45

  69. מוות בתאונת דרכים - חרדי תלמיד ישיבה

  70. מוות בתאונת דרכים אשה ממוצא אתיופי

  71. פיצוי על תאונת דרכים קשה וקטלנית

  72. השנים האבודות - 7 עובדות שחשוב לדעת

  73. תביעת תלויים שהם גם יורשים - מוות בתאונת דרכים

  74. תביעת תלויים של אדם שנהרג בתאונת דרכים

  75. פיצוי לילדים שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים

  76. חישוב פיצויים - רווק שנהרג בתאונת דרכים

  77. האם התאונה בה קיפח המנוח את חייו מהווה תאונת דרכים, כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד ?

  78. תביעה לפיצויים בגין נזקי עיזבון ותלויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  79. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון