מוות בתאונת דרכים - בת 43

כללי 1. ביום 12.9.2001 ארעה תאונת דרכים בה מצאה את מותה ז"ל, ילידת 20.7.1958 (להלן: "המנוחה"). המנוחה נפטרה עקב התאונה ביום 20.9.2001 והותירה אחריה בעל, התובע 1, יליד 10.4.1953, ושמונה ילדים קטינים, התובעים 2-9: התובע 2 (להלן: "בסאם") יליד 16.4.1991; התובעת 3 (להלן: "שרין") ילידת 26.7.1992; התובעת 4 (להלן: "חנין") ילידת 9.12.1993; התובע 5 (להלן: "בסמאן") יליד 7.2.1995; התובעת 6 (להלן: "צמוד") ילידת 19.11.1996; התובע 7 (להלן: "מאהר") יליד 24.4.1998; התובעת 8 (להלן: "אימאן") ילידת 17.7.1999; התובע 9 (להלן: "נאל") יליד 7.12.2000. המנוחה התגוררה עם משפחתה בכפר פרעת'א בנפת קלקיליה, בשטחי הרשות הפלסטינית. 2. התובעים הגישו תביעתם כתלויים ולחילופין כתביעת עזבון, כאשר נטען כי יש זהות בין התלויים ליורשים. צו ירושה לא הומצא. אין מחלוקת על חבות הנתבעים לפצות התובעים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת היא על שיעור הפיצויים לו זכאים התובעים. המחלוקת בין הצדדים היא משמעותית, לאור העדר ראיות של ממש בדבר עיסוקיה של המנוחה והעדר ראיות אובייקטיביות - עצמאיות כלשהן התומכות בטענות התובעים בדבר הכנסות המנוחה. הראיות 3. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי התובע 1 ועל ידי אחיה של המנוחה. שני המצהירים נחקרו חקירה נגדית על תצהיריהם. 4. בתצהיר התובע 1 נאמר כי הוא עצמו חולה בסכרת קשה משנת 1998 ולכן אינו עובד "הרבה שנים". נאמר כי המנוחה היא זו שפירנסה את המשפחה, זאת בנוסף לכך שטיפלה בילדים, טיפלה בתובע 1 עצמו ודאגה לכל עבודות הבית. נאמר כי המנוחה עבדה כפועלת חקלאית בשכר ממוצע יומי של 100 ₪, כי שכרה בסכומים נמוכים אדמה וגידלה עליה גידולים חקלאיים למכירה וכי בנוסף קטפה זיתים ושקדים ותמורת כך קיבלה חלק מהיבול לידיה. נאמר כי תזונת המשפחה התבססה בעיקר על המצרכים והיבול שקיבלה המנוחה במסגרת עבודתה. עוד נאמר, כי המנוחה נהגה לעזור לשכנותיה בעבודות משק הבית וכי תמורת כך קיבלה מוצרי מזון וביגוד לבני המשפחה וכי ערכה עסקאות חליפין כנגד התוצרת החקלאית שגידלה. בתצהיר נטען כי הכנסות המנוחה בכל חודש מוערכות בכ- 5500 ₪. עוד נאמר כי לאחר מות המנוחה נעזר התובע 1 בקרובת משפחה אשר דואגת לילדים ולמשק הבית, כחמש שעות ביום, וכי הובטח לה שכר חודשי בסך 3000 ₪. נאמר כי בהוצאות הקבורה והמציבה וההוצאות הנלוות לכך נשא אחיה של המנוחה. 5. בחקירתו הנגדית (באמצעות מתורגמן) השיב התובע 1 כי אינו עובד לפחות 13 שנים בשל מחלת הסכרת וכי הוא "כל הזמן בבית". בזמנו עבד במפעל בישראל וכן בחומרי בניין והשתכר כ- 70 ₪ ליום. הוא השיב כי הוא והמנוחה עבדו בעיבוד אדמה יחדיו. לאחר מכן הוסיף כי הוא הפסיק לעבוד עמה כשנה טרם מותה. לעניין קטיף הזיתים והשקדים השיב כי מדובר בעבודה עונתית, כחודשיים בשנה. את הזיתים הייתה המנוחה מביאה הביתה, הם היו נלקחים לבית בד לצורך הפקת שמן. השמן היה נמכר - ומחצית מהרווחים הועברו למנוחה ולתובע 1 (מחצית לבעל האדמה). התובע 1 הוסיף כי בניגוד לאמור בתצהירו לא שולם דבר לבעל הקרקע עבור שכירת האדמה אשר עובדה על ידי המנוחה ואמר: "אני לקחתי על עצמי לטפל בזיתים ולעבד את האדמה ...אני דאגתי להביא טרקטור וכל הדברים" ( עמ' 10 שורות 1-6). לאחר מכן הוסיף כי היה נותן לבעל הקרקע מחצית מהיבול (עמ' 12 שורה 30). לשאלות ב"כ הנתבעים לגבי עדר עיזים אותו הוא רועה השיב התובע 1 כי כיום הוא אינו רועה עוד את העיזים וכי בעבר היה רועה את העדר כשעה - שעה וחצי. התובע 1 הוסיף כי קיבל תרומות מגורמים שונים, עוד לפני התאונה, וכמו כן קצבה מהרשות הפלסטינית. 6. בתצהירו של אחיה של המנוחה, עודה עבדאל חאלק, נאמרו דברים דומים לתצהיר האלמן. נאמר כי האלמן חולה בסכרת קשה, כי לא עבד לפני התאונה ולא עובד גם כיום. נאמר כי המנוחה הייתה המפרנסת היחידה של המשפחה בנוסף לכך שעבדה בכל עבודות משק הבית. נאמר כי המנוחה עבדה כפועלת חקלאית בשכר יומי של 100 ₪ ליום. נאמר כי שכרה בפרוטות אדמה וגידלה עליה גידולים חקלאיים למכירה. נאמר כי נהגה להביא מצרכי מזון למשפחה. נאמר כי בצעה עסקאות חליפין כנגד התוצרת החקלאית שגידלה וכי נהגה לעזור לשכנותיה כנגד קבלת מזון וביגוד למשפחה. נאמר כי הכנסותיה החודשיות מוערכות בכ- 5500 ₪. נאמר כי לאחר מות המנוחה מטפלת בילדים ובמשק הבית גיסתו של האלמן, אשר הובטח לה שכר חודשי של 3000 ₪. נאמר כי הוא עצמו דאג להוצאות קבורה ומציבה והוצאות נוספות, המוערכות בכ- 6000 ₪ נכון ליום הוצאתן. 7. בחקירתו הנגדית השיב כי אחותו המנוחה מסרה לו שהיא קיבלה שכר של כ - 100 ₪ ליום וכי הוא יודע כי התובע 1 אינו עובד מאז תאונה. כמו כן השיב כי גיסתו של התובע 1 מגיעה לבית התובעים בכל יום לצורך עזרה. העד הוסיף כי ראה כיצד אחותו המנוחה מקבלת שכר:" כשהייתי הולך אליה אני ראיתי איך שילמו לה זה 1000 ₪ , זה 200 ₪. מי ששילם לה ...נעיף והוא שילם לה 200 ₪ באיסוף חיטה, שעורה. לנעיף יש אדמה. אנשים מהכפרים שלנו שילמו לה" (עמ' 15 שורות 10-12). 8. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר חוקר, מחמד אבו גוש, בלווית תמונות, דו"ח חקירה ותמליל הקלטת שיחת החוקר עם התובע 1. בתצהיר החוקר ובדו"ח החקירה נאמר כי התובע 1 עובד ועבד, גם טרם מות המנוחה, בעיקר במסיק הזיתים וכמו כן ברעיית עדר עיזים. נאמר כי התובע 1 מסר לחוקר כי המנוחה לא עבדה מחוץ לביתה טרם מותה. עוד נאמר כי שרין הפסיקה ללמוד על מנת לסייע בבית וכי מאהר לומד בפנימייה בקלקיליה. מהתמליל עולה כי התובע 1 מסר כי הוא קיבל ומקבל תרומות לאחר מות המנוחה. התובע 1 מסר כי הוא עובד בזיתים עם ילדיו וכי יש לו עדר של 13 כבשים. הוא מסר כי אשתו המנוחה "הייתה עובדת איתי בחקלאות" (עמ' 12 שורה 26) וכי התאונה ארעה כאשר יצאו לקנות מספוא (עמ' 5 שורה 1) ולא תרופות, כנטען בתצהיר התובע 1. לעניין ההשתכרות מהזיתים, המינוח של התובע 1 בשיחתו עם החוקר, כפי שהוקלטה ותורגמה על ידי המתורגמן במהלך הדיון הוא "היום אני לוקח זיתים לחצי" (עמ' 18 בפרוטוקול שורות 1- 13) ונראה כי הכוונה היא לכך שהתובע מקבל מחצית מהשמן שמופק מהזיתים שהוא קוטף, לצורך מכירתו. נפנה ונעריך את שיעור הנזק שנגרם לתובעים - תחילה לתלויים ולאחר מכן לעזבון. תביעת התלויים אבדן תמיכה 9. לצורך הערכת הפסדי התמיכה שנגרמו לתלויים, אם בכלל, יש לקבוע מה היה שיעור השתכרותה של המנוחה. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי יש לקבוע כי המנוחה השתכרה הן מעבודתה כפועלת חקלאית בתקופות עונתיות, הן מהיבול שקיבלה לידיה מגידולים חקלאיים שגידלה על אדמה ששכרה, והן מעסקאות חליפין שונות. יש לציין כי בכתב התביעה, גם זה המתוקן, לא נטען כלל כי המנוחה עבדה מחוץ לביתה. עם זאת, לאור כך שתחשיבי שני הצדדים עוד במהלך ישיבות קדם המשפט מתייחסים לראש נזק זה ולאור כך שלא נטענה בשלב כלשהו הרחבת חזית - לא אתייחס לטענה כהרחבת חזית. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי יש להעריך את הכנסות המנוחה בסכום חדשי של 5500 ₪ לחודש ובהתאם לכך יש לחשב את הפסדי התובעים כתלויים. חישוב ב"כ התובעים בסיכומיו מתבסס על כך שהתובע לא השתכר כלל. חישוב ב"כ התובעים על פי פרמטרים אלו מביא להפסדי תמיכה לתלויים בסכום של 1,180,130 ₪. 10. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי לכל היותר יש לקבוע כי המנוחה עבדה בחקלאות בלבד כעזרה מסוימת לתובע 1 ולא בכל עיסוק נוסף, גם לאור היות המנוחה מטופלת בשמונה ילדים קטינים, הקטן בהם בן כעשרה חודשים בלבד ביום התאונה. ב"כ הנתבעים מפנה לכך שלא קיים כל מסמך אשר יכול לאשר השתכרות כלשהי של המנוחה ומדובר בסכומים שנטענו ב"הבל פה" בלבד. ב"כ הנתבעים מציע לערוך חישוב השתכרות המנוחה על פי שכר שנתי של 5000 ₪ לשנה (100 ₪ ליום, חודשיים בשנה), לאמור 417 ₪ בחודש. בנוסף, טוען ב"כ הנתבעים, יש לקבוע כי התובע 1 היה וממשיך להיות מפרנס המשפחה. נטען כי מצבו הרפואי של התובע כלל לא הוכח במסמכים רפואיים. נטען כי הסכום של 5500 ש"ח, לו טוענים התובעים - הוא הסכום אותו השתכר דווקא התובע 1, ממנו יש לנכות מס הכנסה, ויש לקחת בחשבון סכום זה בחישוב הפסדי התלויים, כאשר חישוב כזה מעלה כי לא יגרמו לתלויים נזקים כלשהם בעתיד עקב מות המנוחה. ב"כ הנתבעים מציע פיצוי כולל בראש הנזק של אבדן תמיכה, לעבר ולעתיד, בסכום של 29,400 ₪. 11. אכן, כאמור, אין בפנינו כל נתונים אובייקטיביים לגבי השתכרות המנוחה וכן לגבי השתכרות התובע 1 בכל מועד שהוא. אין כל מסמכים, אישורים, דיווחים לרשויות כלשהן או עדויות מעדים בלתי תלויים. העמימות הראייתית לגבי השתכרות המנוחה והתובע 1 היא רבה. גם מצבו הרפואי של התובע 1 לא הובהר די צרכו ולא הוצגו מסמכים המעידים על חוסר יכולתו לעבוד בצורה מוחלטת, כנטען. אמנם הוצג אישור רפואי או "דו"ח רפואי" מיום 25.12.04, אשר כולל בעיקר את תלונות התובע 1, אך לא הוצגו מסמכים לגבי טיפולים רפואיים כלשהם או מסמכים מפורטים אחרים שנערכו, בזמן אמת, לגבי מצבו הרפואי של התובע 1. התובע אמנם הופיע בבית המשפט והציג מצג לגבי מצבו הרפואי, תוך שהוא נעזר במקל ומציג את עינו הפגועה אך כמובן שלא ניתן ללמוד מכך על היעדרות מוחלטת של יכולת השתכרות. יש להעיר כי בתמונות שצולמו על ידי החוקר נראה התובע 1 ללא מקל. בהתבסס על הנתונים שהוצגו ניתן, לדעתי, להגיע למספר הערכות ומסקנות. האחת, המנוחה והתובע 1 עבדו יחדיו בעבודות עונתיות, בעיקר בחקלאות, לרבות במסיק הזיתים ובמכירת שמן שהופק מהזיתים שקטפו. אין מדובר בעבודה אותה המנוחה הייתה מבצעת לבדה אלא בעבודה משותפת שלה ושל התובע 1, תוך חלוקת תפקידים ביניהם. לכך ניתן להגיע בעיקר מדבריו של התובע 1 בעדותו, תוך שהוא מדבר על עבודה זו בלשון "רבים": "אני והיא היינו זורעים את האדמה" (עמ' 9 שורה 5); "אנו היינו מתחלקים, לוקחים את הזיתים לבית בד...אני מוכר את השמן...לכל מי שרוצה אני מוכר לו 3-4 פחים" (עמ' 9 שורות 21-29); "אני לקחתי על עצמי לטפל בזיתים ולעבד את האדמה והייתי מביא מישהו בבוקר...אני דאגתי להביא טרקטור וכל הדברים ... אני הייתי מדבר איתם וגם איתה הייתי מדבר והיא הייתה עושה מה שאני אומר" (עמ' 10 שורות 4-6). כך גם בתמליל חקירתו: "הייתה עובדת איתי בחקלאות" (עמ' 12, שורה 26). השנייה, גם לאחר מותה, המשיך התובע בעיסוקים שונים והמשיך להשתכר - בעיקר מהזיתים וכן מעדר עיזים. השלישית, סביר בעני כי המנוחה נהגה לערוך עסקאות חליפין שונות עם שכנותיה כגון קבלת ביגוד או הנעלה כנגד גידולים חקלאיים או שמן זית וכד'. 12. על בסיס כלל הנתונים ולצורך חישוב הפסדי התלויים אני מעריכה כי המנוחה השתכרה, בממוצע, כ - 800 ₪ לחודש בערכים של היום, וכי התובע אף הוא השתכר כ- 800 ₪ לחודש, בערכים של היום, סכום אותו הוא ממשיך להשתכר אף לאחר מותה. לצורך הערכה זו נעזרתי גם בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה של הרשות הפלסטינית- אל בירה לגבי השכר הממוצע ליום לעובד ברשות הפלסטינית באזור זה בשנים האחרונות. כפי שמופיע בירחון "חשב" - מדובר על שכר יומי של כ- 70 ₪. החישוב מתבסס על הכנסה של כמחצית מסכום זה למנוחה וכן לתובע 1. 13. החישוב יעשה על פי שיטת הידות ועל בסיס קופה משותפת. מספר הידות הוא 11. סכום הקופה המשותפת הוא 1600. הסכום אותו "נגסה" המנוחה בקופה המשותפת, אשר "נחסך" לאחר מותה, הוא סכום של 145 ₪. סכום זה יש להפחית מהכנסתה, כך שהסכום שנותר הוא סכום של 655 ₪. סכום זה כאשר הוא מחולק ל-11 - כ- 60 ₪. זהו בסיס החישוב להפסדי התלויים. חישוב התלות לקטינים יעשה עד לגיל 18. חישוב התלות לתובע 1- עד למועד בו הייתה המנוחה מגיעה לגיל 67. 14. התקופה הראשונה היא מיום התאונה, 12.9.01 ועד יום פסק הדין, סה"כ 49 חודשים. בתקופה זו - הפסד של 10 ידות, סה"כ 29,400 ₪. בתוספת ריבית אמצע תקופה - 32,000 ₪. 15. התקופה השניה היא מיום פסק הדין ועד שימלאו לבסאם 18 שנים, דהיינו עד ליום 16.4.2009. בתקופה זו - הפסד של 10 ידות. לאחר הוון מתאים מתקבל סכום של 23,893 ₪. 16. התקופה השלישית היא מיום 16.4.2009 ועד ששרין תהיה בת 18, דהיינו עד ליום 26.7.2010. בתקופה זו- הפסד של 9 ידות. לאחר הוון כפול - מתקבל סכום של 7265 ₪. 17. התקופה הרביעית היא מיום 26.7.2010 ועד שחנין תהיה בת 18, דהיינו עד ליום 9.12.2011. בתקופה זו - הפסד של 8 ידות. לאחר הוון כפול - מתקבל סכום של 6832 ₪. 18. התקופה החמישית היא מיום 9.12.2011 ועד שבסמאן יהיה בן 18, דהיינו עד ליום 7.2.2013. בתקופה זו - הפסד של 7 ידות. לאחר הוון כפול - מתקבל סכום של 4749 ₪. 19. התקופה השישית היא מיום 7.2.2013 ועד שצמוד תהיה בת 18, דהיינו עד ליום 19.11.2014. בתקופה זו - הפסד של 6 ידות. לאחר הוון כפול - מתקבל סכום של 5780 ₪. 20. התקופה השביעית היא מיום 19.11.2014 ועד למועד בו מאהר יהיה בן 18, דהיינו עד ליום 24.4.2016. בתקופה זו - הפסד של 5 ידות. הסכום המתקבל לאחר הוון כפול - 3794 ש"ח. 21. התקופה השמינית היא מיום 24.4.2016 ועד למועד בו אימאן תהיה בת 18, דהיינו עד ליום 17.7.2017 . בתקופה זו - הפסד של 4 ידות. הסכום המתקבל לאחר הוון כפול - 2549 ₪. 22. התקופה התשיעית היא מיום 17.7.2017 ועד למועד בו נאל יהיה בן 18, דהיינו עד ליום 7.12.2018. בתקופה זו - הפסד של 3 ידות. הסכום המתקבל לאחר הוון כפול - 2083 ₪. 23. התקופה העשירית היא מיום 7.12.2018 ועד למועד בו הייתה המנוחה בת 67, דהיינו עד ליום 20.7.2025. בתקופה זו - הפסד של שתי ידות. הסכום המתקבל לאחר הוון כפול- 7355 ₪. 24. סך כל הפסדי התלויים בגין אבדן התמיכה - סכום של 96,300 ₪. אבדן שירותי רעיה ואם 25. התלויים זכאים לפיצוי בגין אבדן שירותי המנוחה כרעיה ואם. ההלכה היא כי פיצויים אלו מגיעים לאו דווקא על פי שיעור ההוצאות שהוצאו בפועל לרכישת שירותים תחליפים לאלו של המנוחה אלא גם בשל הפסד השירותים באופן כללי (ראה: ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף , מהדורה חמישית, תשס"ג, כרך ב', עמ' 1189-1195). ב"כ התובעים מבקש להעריך את הפיצוי החודשי בגין אבדן שירותים אלו בסכום של 5500 ₪. ב"כ הנתבעים מציע בסיס של 750 ₪ לחודש, אשר ילך ויפחת על פי גיל הילדים. התובעים, גם בנושא זה, לא הציגו כל אסמכתאות או ראיות, מעבר לטענה כי התחייבו לתשלום חודשי של 3000 ₪ לקרובת משפחה, אשר לא הובאה להעיד. לא הוצגו גם נתונים לגבי שווי העזרה המקובל בכפר התובעים. אין ספק כי התובעים אכן זכאים לפיצוי בגין שווי השירותים להם נזקקים ויזקקו כתלויים חלף שירותי המנוחה. בהערכת הסכום יש להתחשב בכך שמדובר בשמונה ילדים קטינים בגילאים שונים, בכך שמקובלת ונהוגה עזרה כלשהי בין בני המשפחה המורחבת אף ללא תמורה, בכך שבעתיד - שווי השירותים ילך ויפחת עם התבגרות הילדים והיותם עצמאיים וכי ככל שיחלוף הזמן הם עצמם ישאו במטלות הבית השונות, בכך שכבר כעת שרין הפסיקה את לימודיה, בכך שמאהר שוהה מחוץ לבית התובעים ובכך שהתובע 1 עצמו מצוי שעות רבות בבית או סמוך לבית. 26. לאחר בחינת כלל הנתונים אני מעריכה את הפסדי התובעים בראש נזק זה על פי שתי תקופות. האחת, התקופה הראשונה, מיום התאונה ועד שימלאו לילד הצעיר ביותר, נאל, 12 שנים, דהיינו עד ליום 7.12.2012. בתקופה זו אני מעריכה את שווי שירותי המנוחה בסכום חודשי של 1200 ₪ בערכים של היום. הסכום המתקבל לתקופה מיום התאונה ועד יום פסק הדין הוא סכום של 58,800 ₪. בתוספת ריבית אמצע תקופה - 64,000 ש"ח. הסכום המתקבל לגבי התקופה שתחילתה מיום פסק הדין ועד ליום 7.12.2012 ובהוון - סכום של 88,800 ₪. התקופה השניה - מהיום בו נאל יהיה בן 12 - 7.12.2012 - ועד למועד בו המנוחה הייתה אמורה להיות בת 67 (התובע 1 בן 72) - עד ליום 20.7.2025. בתקופה זו אני מעריכה את שווי הפסד שירותי המנוחה בסכום חדשי של 600 ₪ בערכים של היום. הסכום המתקבל לתקופה זו ובהוון כפול הוא 62,446 ₪. סה"כ הפסדי התלויים בגין אבדן שירותי המנוחה - סכום של 215,246 ₪. הוצאות לוויה, קבורה ומציבה 27. ב"כ התובעים מציין בסיכומיו סכום משוערך של 7998 ₪. לסכומים שצוינו על ידי עדי התובעים לא צורפו כל אסמכתאות. אני מעריכה את הפיצוי לו זכאים התובעים בראש נזק זה בסכום של 4000 ₪, בערכים של היום. ניכויים מתביעת התלויים 28. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טען כי התובעים קיבלו ומקבלים תגמולים שונים בקשר סיבתי לתאונה ויש לנכותם מסכום הפיצויים שייפסק להם. מהעדויות עולה כי התובעים אכן קיבלו ומקבלים תרומות ותמיכות שונות מגורמים שונים אך לא הוכח כי הם מקבלים קצבה כלשהי ממוסד רשמי או על פי דין עקב התאונה. כידוע, ההלכה היא כי תשלומי חסד אשר משולמים לתלויים לא ינוכו מהפיצויים הנפסקים להם (ראה: קציר, שם, עמ' 1261-1262). כל פיצוי או הטבה הניתנים לתלויים על ידי צד שלישי אשר פועל ללא כל חובה חוקית אלא מתוך מניע מוסרי, הומני או אחר- אינו נלקח בחשבון לצורך קביעת הפיצויים הנפסקים לתלויים. בהעדר ראיות (אותן היה על הנתבעות להביא) לעניין הטבות שאינן תשלומי חסד - אין מקום לניכוי כלשהו מתביעת התלויים. סיכום- תביעת התלויים 29. סך כל הפיצויים המגיעים לתלויים , כמפורט לעיל, מגיע לסכום של 315,546 ₪. תביעת העזבון הפסדי שכר ב"שנים האבודות" 30. כאמור, על פי ההערכה דלעיל, עמד שכר המנוחה על סך חדשי של 800 ₪. מסכום זה יש להפחית, על פי ההלכה, סכומים בגין חסכון ובגין הוצאות המחיה של המנוחה על פי שיטת הידות. לצורך פשטות החישוב נניח הפסד שכר חודשי של 700 ₪ בערכים של היום. בהתאם לכך, ההפסד עד היום מגיע לסכום של 34,300 ובתוספת ריבית אמצע תקופה - 37,337 ₪. מהיום ועד שהייתה המנוחה מגיעה לגיל 67 - ובהוון- סכום של 127,365 ₪. פיצוי בגין נזק לא ממוני 31. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני המגיע לעזבון - 25% מהסכום המקסימלי - 36,023₪. הוצאות לוויה,קבורה ומציבה 32. בראש נזק זה- כאמור לעיל - 4000 ₪. סך כל תביעת העזבון 33. סך כל הפיצוי המגיע לעזבון, כמפורט לעיל - סכום של 204,725 ₪. סיכום 34. סכום הפיצוי המגיע לתלויים גבוה מסכום הפיצוי לו זכאי העזבון ולכן הפיצוי שייפסק הוא הסכום המתקבל בתביעת התלויים. הנתבעים ישלמו, אם כן, לתובעים, סכום כולל של 315,546 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה ינוכה סכום התשלום התכוף שקיבלו התובעים בתוספת ריבית כחוק. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט לרבות שכר המתורגמן על פי החשבונית שצורפה לסיכומי ב"כ התובעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל הוצאה ועד ליום התשלום בפועל. 35. כיון שהפיצוי ניתן לתובעים כתלויים ולא כיורשי המנוחה, הרי שהתשלום אינו כפוף להמצאת צו ירושה. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות