באילו מקרים שימוש ברכב מנועי הוא למטרות תחבורה לצורך הוכחת תאונה כ"תאונת דרכים" ? ##(1) הקדמה - שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה:## סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר "תאונת דרכים": "מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; ..." הגדרה בסיסית זו כוללת שישה יסודות: 1. "מאורע"; 2. "נזק גוף"; 3. "עקב" ; 4. "שימוש"; 5. "ברכב מנועי"; 6. "למטרות תחבורה" (ראו ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד"י נ(3) 532 (1996). אדם יחשב כ"משתמש" ברכב גם אם הוא נמצא מחוץ לרכב בעת התאונה בהתמלא שלוש אלה: 1. יציאתו היתה לצורך פעולה מהותית הקשורה לרכב (תיקון דרך, בדיקת הרכב, דחיפתו וכיו"ב). 2. אותה פעולה מהווה שימוש ברכב כהגדרתה. 3. קיים קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין אותו שימוש לנזק. רכב לא ייחשב כמעורב, אף אם מולאו תנאי סעיף 3 (ב), לעניין "המעורבות", אם בעת הפגיעה נחשב הנפגע כנהג של הרכב האחר המעורב. על פי הסכם בין חברות הביטוח, בינן לבין עצמן, בהעדר מגע פיזי בין הנהג לבין רכבו, ייחשב הנהג תמיד כ"אדם מחוץ לרכב". המדינה ו"קרנית" אינן שותפות להסכם זה. תיקון (מס' 8) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , תחילתו 30.9.90, הגביל ככלל את השימוש ברכב למטרות תחבורה, יחד עם זאת אם מדובר בפיצוץ או התלקחות שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר החיוני לכושר נסיעתו, או בחניה במקום אסור או בשימוש בכח המכאני של הרכב יראו בכך תאונת דרכים, גם אם השימוש לא היה למטרת תחבורה. אולם גם לכך ישנם חריגים. (ראה רע"א 8061/95). "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק: " נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". ##(2) צמצום המונח "שימוש ברכב":## ב- רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (04.02.2009), מציין בית המשפט העליון, כי תיקון מספר 8 לחוק הפלת"ד נועד (גם אם לא תמיד בהצלחה מלאה) להחזיר במידת האפשר את המושג "תאונת דרכים" למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור. לאמור, פגיעות המתרחשות החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. השופט א. ריבלין בספרו תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, (2011), מסביר את משמעותו והשפעתו של תיקון מספר 8 לחוק, בעמודים 143-142, כדלקמן: "בתיקון מס' 8 ביקש המחוקק להצר את גדרו של המונח 'שימוש ברכב' בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב, כי הפסיקה, ובמיוחד הילכת שולמן, הרחיבה את משמעותו של המונח 'תאונת דרכים' בצורה ניכרת, על ידי הקביעה כי המושג 'שימוש ברכב' הוא מושג רחב, אשר חובק בתוכו, מלבד עצם הנהיגה ברכב, גם פעולות נלוות שונות, הקשורות בהפעלת הרכב או בשימוש בו ככלי תחבורה המטרה המוצהרת מאחורי השינויים שהביא עמו תיקון מס' 8 לחוק הייתה 'להגביל את התחולה למקרים שבהם השימוש ברכב הוא למטרות תחבורתיות בלבד - לפי תורת ה'סיכון התחבורתי' המקובלת כיום במרבית ארצות אירופה'. התיקון בא לאמץ, אפוא, את המבחן, שנדחה קודם לכן על ידי הפסיקה, 'המבחן התחבורתי', ולהמיר בו את המבחן שגובש בפרשת שולמן: "המבחן הייעודי". ## (3) שימוש ברכב מנועי לצורכי תחבורה:## אין די בשימוש ברכב מנועי כדי להקים תחולה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ויש צורך כי השימוש יהא "למטרות תחבורה", אולם לפי הגדרת חוק בפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו. בתנאים מסוימים ייחשב גם מאורע שנגרם בעקבות ניצול הכוח המכאני של רכב כ"תאונת דרכים", אולם מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון, וכן את מי שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים שהוסבה בפעולת טרור אינו נכנסות לגדר של "תאונת דרכים" כמו גם טעינה ופריקה של מטען כאשר הרכב עומד אינן באות בגדר "שימוש ברכב מנועי". המחוקק יצא מנקודת הנחה שבפעולות אלה, כשהרכב סטטי, אין סיכון תחבורתי מובהק. הסיכון הקיים הוא סיכון האופייני לכלל פעולות טעינה או פריקה של מטענים. נזק שנגרם בשל התממשות סיכון שכזה אינו אמור להיות בר פיצוי לפי החוק - אולם חשוב לזכור כי הירידה מן הרכב לצורך טעינה או פריקה היא בעלת אופי תחבורתי, ונותרת ככזו על אף שפעולות הטעינה והפריקה עצמן הוחרגו מתחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ##(4) האם כניסה או ירידה מהרכב נחשבת "שימוש ברכב מנועי" ?## כאשר המחוקק הגדיר את המונח "שימוש ברכב מנועי" הוא כלל בתוכו גם את הכניסה או הירידה מהרכב. פסק דין רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה ואח', פד"י נט (3) 541 (13.12.04) חידד עניין זה ואף קבע מדרג ולפיו שימוש זה גובר על חזקות ממעטות (שנמצאות בהגדרת המונח שימוש, פריקה וטעינה). ועדיין אין בכך די. כדי ששימוש מוכר יהווה תאונת דרכים, נדרש כי השימוש יהיה למטרות תחבורה כפי שנקבע בפסק דין פדידה. כך נקבע בע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פלוני (17.3.14) כי:- "כידוע, לא כל כניסה לרכב עונה להגדרת " תאונת דרכים". הפסיקה הגדירה שימוש זה של " כניסה לרכב או ירידה ממנו" כשימוש לוואי תעבורתי, ונדרשת בחינה של מטרת השימוש בנסיבות העניין. במילים אחרות, בכדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, השאלה השנייה שדורשת מענה היא האם השימוש ברכב נעשה " למטרות תחבורה" (שם, פסקה 14) ועל כן נקבע כי כאשר מדובר בכיסוי מטען בברזנט, בכדי שניתן יהיה לנסוע, הדבר מהווה פעולת שימוש שנועדה למטרות תחבורה, ולכן הנפילה הוכרה כתאונת דרכים. מנגד, ברע"א 5470/18 שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פלונית ואח' (23.8.18) נקבע כי כאשר הנפגעת רכנה לרכבה כדי לפרוק ממנו סולם ורכב צד ג' פגע ברכבה, לא נעשה שימוש ברכב אליו היא רכנה, למרות שהיא נכנסה לרכב, והחובה הוטלה על הרכב הפוגע. חידד זאת בית המשפט העליון ברע"א 361/17 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (5.2.17) אשר אישר את פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 47615-08-15 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (13.12.16) קיבל את קביעתו של בית משפט השלום. באותו מקרה ביקש הנפגע להוציא את רכבו מהמוסך, לאחר שבוצעה בו עבודה של הגבהת ארגז המשאית והוספת ווי קשירה למטען. ראשית, הנפגע טיפס על גג המשאית לבדוק את ביצוע העבודה. בסיום הבדיקה ביקש הנפגע לרדת מהמשאית, כאשר כוונתו הייתה לגשת למשרדי המוסך, לאסוף משם את מפתחות המשאית (שהיו בכספת) ואז לחזור למשאית ולנסוע. לאחר שנקבע כי זו הייתה שרשרת הפעולות, קבע בית המשפט השלום (קביעה שאושרה הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון) כי לאור הריחוק בזמן בין הירידה לבין הנסיעה (שכן היה על הנפגע לגשת לאסוף את מפתחות הרכב מהכספת שהייתה במשרד המוסך) ניתקה את הקשר בין פעולת הירידה לבין הצורך בכך שהירידה תהיה למטרת תחבורה. ואכן, כב' השופט עמית חוזר על ההלכה שנקבעה בעניין פדידה לעיל ומציין כי למרות במקרה זה מדובר בעניין גבולי אין מקום להתערב בקביעה. לפיכך, ובשביל שהירידה מהרכב תחשב לצרכי תחבורה, היה על התובע להוכיח כי הוא ירד לאחר שסיים את השטיפה וכי כל כוונתו הייתה להיכנס לתא הנהג ולנסוע מהמקום, אולם התובע בעצמו לא העיד כך, התובע העיד כי כוונתו הייתה להמשיך ולשטוף את חלקו האחורי של הרכב (הפנסים ומחזירי האור) ורק לאחר סיום פעולת השטיפה התכוון לנסוע מהמקום. לפיכך, הירידה, אשר הינה שימוש ברכב מנועי, לא הייתה לצרכי תחבורה. "...הדרישה לקיומה של "מטרה תחבורתית", חלה גם על הגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי", וגם ביחס לשימושים שאינם מטיבם וטבעם למטרות תחבורה, ואשר כונו על ידי בית המשפט "התרחשויות", כאשר ביחס לאלה האחרונים נבחנת קיומה או העדרה של מטרה תחבורתית בראי ההקשר של ההתרחשות (רע"א 7460/07 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' טל אייזנברג (לא פורסם, 27.3.08)). כך גם בעניין ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עאבד, פ"ד נו(3) 707, 719 (2002), שם קבע כבוד השופט ריבלין כי "ישנן דרכי שימוש שאינן באות מעצם טיבן למטרה של תחבורה דווקא - דוגמת כניסה לרכב או ירידה ממנו"...". (וראו גם: רע"א 8548/96, פדידה נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא(3) 825; ע"א (ת"א) 2281/05, אמניר תעשיות מיחזור בע"מ נ' לוי (2010); רע"א (ירושלים) 1113-09, דחליקה נ' גולדשטיין שרותי תברואה בע"מ (2010); ת.א.(חיפה) 998/04, גרה נ' אל נדאף (2010); א. ריבלין בספרו, שם עמוד 145 ואילך, עמוד 167 ואילך). ##(5) לא כל שמתרחש לאחר "כניסה" לרכב יהיה בגדר "שימוש ברכב":## פעולת הכניסה לרכב מנועי, כשלעצמה, מהווה "שימוש ברכב מנועי" לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק. אלא שגם אם הכניסה לרכב היא למטרות תחבורה, הכניסה אינה הופכת כל שיתרחש לאחר מכן ל"תאונת דרכים". ראו רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל, פס' 8 (29.10.2007), בו דחה כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, בהסכמת חבריו להרכב, את דעתו של פרופסור יצחק אנגלרד לפיה "שימוש" מסוג "נסיעה" מתחיל עם כניסתו של נהג או נוסע לתוך רכב ומסתיים עם ירידתו ממנו. המשנה לנשיאה ריבלין קבע כי "אין לקבל מבחן טכני של נוכחות ברכב לצורך קביעה שמתקיים 'שימוש ברכב' מסוג "נסיעה '". ב-ע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שושי, פ"ד נו(4) 481 (2002) הוכר אירוע בו אדם ישב וערך חשבונות בתוך רכב דומם במקום עבודתו כ"תאונת דרכים". אך זאת, לפי הדין שקדם לתיקון 8 לחוק. כבוד השופט א' ריבלין קבע, הסכמת חבריו שם: "בית המשפט המחוזי העיר... כי הדין לא היה משתנה גם אילו אירעה התאונה לאחר תיקון מס' 8. לכך איני יכול להסכים. הדין לאחר תיקון מס' 8 עשוי להיות שונה. בעקבות תיקון מס' 8 חניה במקום שמותר לחנות בו אינה באה, כשלעצמה, בגדר 'שימוש ברכב מנועי'. על-כן כאשר נפגע אדם בעת שהוא מצוי בתוך רכב החונה במקום מותר, הימצאותו שם, כשלעצמה, איננה שימוש ברכב מנועי, ועל-כן אין הוא זכאי, ברגיל, לתבוע פיצויים ממבטח הרכב. על-פי הדין היום, במקרה כגון זה שלפנינו, שבו אדם יושב בתוך רכב שאינו חונה במקום שאסור לחנות בו, ורכב אחר מגיע למקום ופוגע ברכבו וגורם לו לאדם נזק גוף, לא קמה תחולה להוראת סעיף 3 לחוק הפיצויים (על שני סעיפי המשנה שבה). זאת, כאמור, משום שברכב החונה לא נעשה 'שימוש', ולפיכך אין הוא מעור ב בתאונה, אולם בכך לא נחרץ גורלה של התביעה. לנפגע עומדת האפשרות להגיש תביעה מכוח סעיף 2(א) לחוק הפיצויים כנגד הנוהג ברכב הפוגע וכנגד מבטחו" (שם, ע' 486). ##(6) פעולות הקשורות ליעודו הרגיל והטבעי של הרכב:## בע"א 358/83, שולמן נ, "ציון", נתקבל הערעור על ההחלטה ב-ת"א (ב"ש) 667/87 וכב' השופט א' ברק פסק: שימוש ברכב מנועי משמע פעולה של הרכב או פעולה הקשורה ליעודו הרגיל והטבעי של הרכב לרבות כל שימוש הלואי, דהיינו: כל אותן פעולות אינדיצנטליות הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה לשימושו העיקרי. פירוש המילה "עקב" בהגדרת תאונת דרכים הוא ש"השימוש ברכב צריך שיהיה גורם ממש (ולא דוקא הגורם הבלעדי) לקרות התאונה. האחריות לפי חוק הפיצויים מבוססת על תפיסה חברתית של "סיכון". מבחן הסיכון קובע כי הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים: "אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק על פי מבחני הסיכון, השאלה היא, מהו הסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע ומשנקבע "מתחם הסיכון" כל תוצאה מזיקה, הנופלת לתוך אותו מתחם, מקיימת את הקשר הסיבתי המשפטי כנדרש… מבחן זה מגשים את מטרת החקיקה, יש בו גמישות ראויה והוא תואם את אופיה של האחריות ללא אשמה", שכן: א. מבחן הסיכון תואם אחריות שאינה מבוססת על אשמה. ב. מבחן הסיכון יוצר קשר הכרחי בין השאלה הסיבתית לבין מטרת החוק. הקשר הסיבתי הוא ההגיון המשפטי הקובע את סיבת הנזק. ג. מבחן הסיכון מבוסס על שיקולים של מדיניות משפטית, הוא גמיש ולוקח בחשבון אינטרסים וערכים אשר החוק מתחשב בהם ועשוי להתמודד אף עם ארועים בלתי צפויים. לפיכך: באוביטר: "תיקון הרכב, בין תוך כדי נסיעת הרכב ובין בעמידתו, בין בצידי הדרך ובין שלא בצידי הדרך, בין תוך התנעת המנוע ובין בדימומו, הינו שימוש בו. זהו שימוש לואי חיוני לרכב. אין כל הבדל בין סיכה והחלפת גלגל לבין תיקון דרך… כל נזק הנופל למסגרת הסיכונים שתיקונים יוצרים, נגרם עקב התיקון, כלומר התיקון מהווה גורם ממשי". ההנמקה: א. ההבחנה בין "תיקוני-דרך" לבין "תיקוני-בית" היא קשה ומלאכותית. ב. מוסכם על הכל כי "תיקוני-בית" כשהמכונית נוסעת – זהו שימוש במסגרת החוק. ג. הגישה כי תיקון מאפשר שימוש אך אינו בגדר שימוש היא מלאכותית. ד. לאור ביטול מבחן השימוש התעבורתי אין מקום להבחנה בין "תיקוני-דרך" לבין "תיקוני-בית". ה. אין מניעה שפגיעה הנובעת משימוש ברכב תהא גם "תאונת עבודה". כב' השופט ג' בך: (בהסתיגות) מבחן ההגיון מחייב להכיר במאורע בתור "תאונת דרכים" "רק כאשר קיים קשר אמיתי בין הפעולה אשר בעטיה נגרמת הפגיעה ובין "השימוש ברכב" במובן המקובל של דיבור זה". לפיכך: "ניתן לראות ב"תיקוני-דרך" של מכונית משום שימוש ברכב, אך לא נובע מכאן שכל עבודות תיקון ברכב (ההדגשה במקור) מהווה גם שימוש ברכב". ##(7) סיבת השימוש מתארת אך את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש:## בד"נ 1963/00, "הפניקס הישראלי"-חב' לביטוח בע"מ נ. אורן כהן ואח', העתירה לדיון נדחתה ונפסק כי סיבת השימוש מתארת אך את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש. לעיתים, בהיעדר נסיבות המחייבות מסקנה אחרת, תוכרע הכף על פי מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש כדוגמת המקרה של פגיעה או יציאה מהרכב לצורכי לקיחת מצית. אך כאשר השימוש כרוך, מעצם טבעו, בסיכון תחבורתי, הקריטריון הקובע יהיה "אופייה האובייקטיבי של הפעולה". למשל ילד שלצורכי משחק מתניע מכונית ונוהג בה ברשות הרבים, מבחינתו הסובייקטיבית, סיבת השימוש ברכב היא לצורכי משחק ושעשוע. אך לא יכול להיות ספק, כי מבחינה אובייקטיבית שימושו הוא למטרות תחבורה. מאחר והמקרה הנדון כרוך, מעצם טבעו, בסיכון תחבורתי יש לדחות את העתירה. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(8) פעולת המתנה ברכב , כשלעצמה, אינה בגדר "שימוש ברכב":## נוכחות ברכב, כשלעצמה, אינה בגדר "שימוש" ברכב מנועי. גם פעולת ההמתנה בתוך רכב מנועי אינה, למצער אינה בכל הנסיבות, "שימוש ברכב". כך, ב-רע"א 3149/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סקאפי, פס' 4 (19.7.2009), בנימוק שהגדיר כ"חשוב יותר" לשם דחיית בקשת הרשות לערער מאשר הנימוק בדבר העדר שא לה משפטית המצדיקה רשות לערעור ב'גלגול שלישי', קבע המשנה לנשיאה ריבלין כי כאשר אנשים לרבות הנהג ישבו במיניבוס והמתינו לנסיעה ו"לא נעשו בזמן התאונה פעולות אקטיביות המקדמות את תחילת הנסיעה", יש לראות במיניבוס רכב חונה, הגם שנמצאו בתוכו באותה שעה נוסעים, ועל כן "בצדק נפסק איפוא כי לא נעשה במיניבוס 'שימוש' כמשמעו בחוק הפיצויים. " ##(9) התנעה כ"שימוש" מסוג "נסיעה":## האם העובדה שהמנוע פעל בעת תאונה הופכת את התאונה שבנדון לתאונה שאירעה תוך " שימוש" ברכב בו המתינה ? הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק כולל "נסיעה ברכב". ב-רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פס' 8 (4.2.2009) קבע המשנה לנשיאה א' ריבלין כי "התנעת מנועו של הרכב היא חלק מן הנסיעה". לכאורה, ניתן היה לסבור כי בכך מסתיים הדיון: התובעת נפגעה ברכב בו המתינה לאחר ש הוא כבר הותנע, ומכאן נפגעה תוך כדי "שימוש" מסוג "נסיעה" ברכב (ראו לענין זה ת"א ( שלום ת"א) 15967-03-11 עטאללה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , פס' 15 (13.4.2015): "...התובע נכנס לרכב והתניע אותו כדי להתחיל בנסיעה. מכאן שה'נסיעה' בהגדרתה החוקית כבר החלה גם אם הרכב לא זז ממקומו..."). אכן, נסיעה מתחילה עם התנעה, אולם השאלה אם רכב שמנועו כבר הותנע מצוי במצב של "נסיעה" ברגע שבו מתרחשת תאונה, היא שאלה מורכבת יותר, והיא נגזרת מנסיבות הענין. גם אם בהתנעת הרכב החלה הנסיעה, בכך אין כדי להפוך כל מה שיתרחש לאחר ההתנעה כ"נסיעה". ודוק: המשנה לנשיא ריבלין קבע בפרשת נביל כאמור כי התנעה היא חלק מנסיעה; הוא לא קבע כי מרגע ההתנעה, כל מעשה שייעשה ייכלל במסגרת נסיעה (ראו לענין זה פסק דינו של כבוד השופט ש' מזרחי ב-ת"א (שלום ת"א) 31162-02-12 אמיתי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פס' 8 (29.6.2014), אשר ציטט את האמור מתוך פסק דין נביל לעיל; השופט מזרחי קבע כי ההגדרה של התנעה כחלק מהנסיעה אינה מכוונת "לקשור כל פעולה שיעשה הנהג בין התנעת הרכב לבין תחילת הנסיעה עצמה למושג 'נסיעה"....). כך, כאשר אדם נפגע מרכב כאשר ביצע מעשה שלא היה (בין היתר) בגדר שימוש "למטרות תחבורה", הרכ ּב של חמישה שופטים בבית המשפט העליון קבע פה אחד – הגם שהמנוע פעל ברגע התאונה – כי לא מדובר בתאונת דרכים (ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד (נ)3 475, 476, 480 (1996)). ##(10) שימוש ברכב חונה למטרות תחבורה:## בע"א 608/90, "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. בניזרי ואח' בדחותו את ערעור "קרנית" על ע"א 68/89, פסק בית-המשפט: "כדי שאדם ייחשב כמשתמש ברכב חונה, "לא די בחזקה שיש בה שליטה ופקוח ממשיים על הרכב גופו. על שליטה פיזית זאת צריכה להתווסף גם זכות לשלוט ולפקח באופן ממשי, על תפעולו של הרכב ככלי תחבורה. דהיינו, כי יש גם לברר אם המחזיק ברכב 'הוא האדם אשר לרצון שלו הסיכויים הטובים ביותר לשלוט ברכב מסויים' מן הבחינה התעבורתית, בין אם רצון זה (קרי: הזכות), טרם יצא מן הכח אל הפועל, ובין אם חניית הרכב בעת התאונה היתה פועל יוצא של החזקה והזכות שכבר מומשה. זאת, כשאין מניעה לקיומם של "משתמשים" במשותף בעת ובעונה אחת. מכאן לענייננו, גם בהנחה כי בעת תיקון המכונית היו למשיב ולנפגע השליטה והפיקוח הממשיים על המכונית כחפץ, אין כל ראיה כי בידיהם היתה גם הזכות לשלוט ולפקח באופן ממשי על הסעת המכונית, דהיינו, הזכות להחליט, מה ואיך יעשה ברכב, מבחינה תעבורתית… מכאן שאין לראות את המשיב או את הנפגע כ"משתמש" ברכב בעת התאונה." ##(11) פגיעה מחוץ לרכב:## בע.א. (עליון) 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ. "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ, ברכבו של הנפגע ארעה תקלה חשמלית, כך שלא ניתן היה להמשיך בנסיעה. הנפגע עצר את הרכב בצד הדרך. דומם את המנוע והציב משולש אזהרה בצד הדרך. הוא שלח את בנו לקרוא לחשמלאי והוא עצמו הלך לקנות סיגריות. בטרם חזר בנו של הנפגע משליחותו ניסה נוסע אחר ברכב לתקן בעצמו את התקלה. משנואש מניסיונות התיקון, הוא עצר רכב שעבר במקום וביחד עם נהגו של אותו רכב ניסו שניהם לתקן את התקלה. אותה עת שב הנפגע מקניית הסיגריות למקום ובעודו עומד מחוץ לרכב, בצדו השמאלי הקרוב לכביש, נפגע ע"י רכב נוסף שעבר במקום. השאלה העובדתית היתה: האם הנפגע התכוון להתניע את הרכב לשם בדיקת התיקון או שמא עמד סתם מחוץ לרכב מתוך ציפייה כי אנשים אחרים יסיימו את התיקון? ומבחינה משפטית: האם היה הנפגע, בעת הפגיעה, בבחינת נוהג-משתמש ברכבו ואז תחול חבות הפיצוי על מבטחת הרכב שלו, או האם היה בבחינת נפגע מחוץ לרכבו ואז תחול חובת הפיצוי על מבטחי הרכב הפוגע. או ליתר דיוק: "האם עמידתו של הנפגע מחוץ לכלי הרכב היתה חלק מתיקון הדרך או שמא עמידתו זו היתה מנותקת מן התיקון, ובכך מכל שימוש ברכב מנועי". נפסק: עפ"י "הלכת אלרהב" (ע.א. 554/89):-כל עוד הימצאותו של נהג מחוץ לרכבו קשורה בטבורה לשימוש בו, תיחשב הפגיעה בנוהג, ע"י הרכב האחר, כתאונה שנגרמה עקב השימוש ברכבו של הנוהג הנפגע – במקרה דנן הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב היתה עקב הקלקול שחל בו, הנפגע עמד סמוך לרכבו והיה נכון בכל רגע לסייע בתיקון הרכב או בבדיקה האם הרכב תקין, בנסיבות אלה, הפגיעה בנפגע ע"י רכב חולף באה העקבות השימוש ברכבו שלו, כפי שגרס בית המשפט קמא, ולפיכך יחול הפיצוי על מבטחי הרכב שלו. ##(12) פליטת כדור בתוך רכב:## בד.נ. 4015/99 "רותם" חב' לביטוח בע"מ נ. מזאווי ואח', לתובע נגרם נזק גוף בהיותו בתוך הרכב עקב פליטה רשלנית של כדור מרובה שהוחזק ע"י חייל שהיה נוסע נוסף ברכב. הכדור נפלט עקב לחיצה בלתי מכוונת של החייל על ההדק ולא עקב טלטולי הדרך. בית המשפט העליון פסק ברע"א 1389/98 ברוב דעות כי המדובר בתאונת דרכים. נשיא ביהמ"ש העליון החליט על דיון נוסף שבו נפסק ברוב דעות כי אין המדובר בתאונת דרכים וכי הרכב שימש אך ורק "כזירה" לאירוע והנזק לא נגרם "עקב" השימוש ברכב:- המונח "עקב" מצביע על מבחן סיבתי, הכולל בחובו הן את הקשר הסיבתי – עובדתי, המתמצה לרוב ב"סיבה בלעדיה אין" , והן בקשר סיבתי משפטי, הכולל בחובו את מבחן ה"גורם הממשי" המתמלא בתוכן על פי "מבחן הסיכון". "מבחן הזירה" – דהיינו, המבחן אם הרכב שימש רק זירה לאירוע, או האם השימוש ברכב גרם לאירוע המזיק – אינו מסתמך על האבחנה אם מדובר במעשה מכוון או רשלני, מצב הרכב בעת קרות הנזק, זווית ואופן הפגיעה וכיוצא באלה. נקודת המבט היא רחבה יותר והיא בוחנת, על פי מבחן השכל הישר, האם השימוש שנעשה ברכב תרם באופן רלוונטי, ממשי לקרות הנזק. רק אם התשובה לכך חיובית. נאמר שקיים קשר סיבתי מבחינה משפטית בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם. מבחן השכל הישר בא להגמיש ולהתאים את מבחן הסיכון למקרי גבול קשים כמו במקרה דנן. במקרה שלפנינו השימוש ברכב לא תרם תרומה רלוונטית כלשהי לנזק שנגרם. "עצם נוכחותם של נוסעים ברכב, היא לבדה אינה מהווה תרומה כזו". נשיכת כלב, הכשת נחש, הידבקות בוירוסים, ופליטת כדור אינם סיכונים האופייניים לנסיעה ברכב ואינם נכללים בין הסיכונים של שימוש ברכב. הם יכולים להתרחש באותה מידת שכיחות בכל מקום – במסעדה, בבית, במוזיאון, כמו ברכב. לפיכך התבוננות על כלל הנסיבות בענייננו, תוך הפעלת שכל ישר, כשהשאלה היא האם הירי שגרם לנזק הגוף של התובע נגרם כתוצאה מהסיכון של השימוש ברכב, מחייבת, תשובה שלילית. לאור האמור נפסק ברוב דעות כי הנזק אירע במהלך השימוש ברכב אך לא "עקב" השימוש בו, והרכב שימש זירה בלבד להתרחשות הנזק, ולפיכך אין המדובר בתאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד. ##(13) דריסת אדם שעמד מחוץ לרכב בזמן תיקון דרך:## בת"א (חי') 1432/83, עזבון המנוח איוב נ. "קרנית" ו"הסנה", המנוח, שהיה נהג משאית, נפגע על-ידי טנדר שפגע בו עת שהיה עסוק מחוץ למשאית "בתיקון דרך" (הכנסת גלגל למקומו לאחר שהרכב הורם על-ידי מכשיר הרמה) באופן שנוצר מגע פיזי בינו לבין המשאית. נפסק: שהמנוח היה בעת התאונה בבחינת "נוהג ברכב" שחלים עליו סעיף 3 (א) לחוק הפיצויים וחובת הפיצוי היא על מבטחי המשאית ולא אדם שנפגע מחוץ לכלי-הרכב במובן סעיף 3 (ב) לחוק הפיצויים שאז חובת הפיצוי היא על "מבטחי" הטנדר: "נוהג ברכב מבוטח בחברת הביטוח המבטחת אותו, כשהוא נפגע בתאונת דרכים, בין שהוא בשעת נהיגה ממש ובין שהוא עושה שימוש ברכב גם כשהרכב עומד (או חונה)… כל עוד הנוהג הוא בבחינת מי שנוהג ברכב או משתמש בו… אין הוא "אדם מחוץ לכלי-הרכב"… גם אם פיזית הוא אכן נמצא מחוץ לכלי-הרכב שהוא נוהג בו או עושה שימוש בו… הכוונה של סע' 3 (ב) לחוק הפיצויים לגבי אדם מחוץ לכלי הרכב היתה למקרה שאכן אין חובה ספציפית של כלי-רכב מסוים כלפי אותו אדם… וחובת הפיצוי על חברת הביטוח שביטחה את הנהג." ##(14) רכיבה על אופניים:## בע"פ (ת"א) 1681/85, דעבול נ. מ"י, נפסק כי רכיבה על אופניים עם מנוע עזר בלי הפעלתו של המנוע – היא בבחינת רכיבה ושימוש ברכב. לעומת זאת דחיפת כלי בכוח הגוף או הובלתו ביד, להבדיל מרכיבה עליו – אינה בבחינת נהיגה (להבדיל משימוש) לצורך פקודת התעבורה. ##(15) תאונה בזמן הוצאת גלגל רזרבי:## בת"א (י-ם) 1889/85, המוסד לביטוח לאומי נ. פנד, הנפגע נחבל על-ידי רכב שעה שפתח את תא המטען של מכוניתו הוא כדי להוציא גלגל רזרבי לשם החלפת גלגל במכוניתו. הרכב הפוגע מחץ את הנפגע למכוניתו שלו. מבטחת הרכב הפוגע טענה כי אין עליה חובת השתתפות על-פי סעיף 3 (ב) וזאת מאחר שהנפגע השתמש ברכבו הוא ועל כן רק על מבטחת רכבו לפצות את המוסד לביטוח לאומי הבא בנעלי הנפגע. בית-המשפט בדחותו טענה זו פסק כי חבותו של הנוהג לפי סעיף 3 (א) היא רק כלפי "נוסע" וכשמדובר בנפגע "מחוץ לכלי-הרכב" החבות היא כלפי "אדם שנפגע" ולכן נהג שנפגע מחוץ לכלי-הרכב חדל מלהיות נוסע: "ס"ק (א) של סע' 3 משתמש במונח "נוסע" שאין לנו הגדרה שלו בחוק. נראה לי כי יש ליתן למונח זה את מובנו המקובל שהוא בודאי צר יותר מהמונח "משתמש" או "נוהג" לפי סע' 2 (א) לחוק. בעת שהנפגע נפגע בתאונת דרכים הוא לא היה "נוסע" ברכבו משום שעמד מחוץ לרכבו כשהוא עושה "שמוש" ברכבו לצורך הוצאת גלגל להחלפה. לאור האמור נראה לי כי לא חל במקרה הנדון סע' 3 (א) לחוק. לעומת זאת נראה לי כי חל על המקרה הנדון סע' 3 (ב) לחוק… המונח "אדם" בס"ק (ב) אינו מוציא מכלל תחולה את "הנוהג" או "המשתמש". אדם אינו מפסיק להיות אדם רק משום שהוא "נוהג" "משתמש" "נוסע" ב"על רכב" "נפגע" או "הולך רגל"." ##(16) קפיצה בניסיון להתחמק ממים רותחים שפרצו מהרדיאטור:## בת"א (י-ם) 61/87, מדינת ישראל נ. ראהד, הוגשה תביעת חזרה של המדינה שפיצתה את הנפגע על-פי חוקיה כנגד מבטחת משאית שפגעה בנפגע בנסיבות הבאות: עקב התחממות המנוע החנה הנפגע את הרכב בו נהג בשולי הכביש ופתח את פקק הרדיאטור. היות והתפרצו מים מהרדיאטור קפץ הנפגע אחורנית ותוך כדי כך נפגע מהמשאית המבוטחת. בעת התאונה לא היה מגע בין הנפגע לרכבו ובין רכב זה למשאית. השאלה שעמדה להכרעה היתה אם הנפגע ויקטור נחשב כנהג הרכב שכן אם התשובה לכך חיובית הסכימה המדינה לוותר על תביעתה. בפוסקו כי ויקטור הינו נהג הרכב פסק בית-המשפט: "העובדה שויקטור נפגע ע"י רכב מנועי אינה "מאיינת" את היותו נהג מעורב בתאונת דרכים גם בקשר לרכב בו נהג… לכל היותר מדובר במקרה דנן, בתאונה מעורבת" (ראה סעיף 3 לחוק) ואולם אפילו כך אין בכך כדי לשנות המסקנה כי ויקטור נחשב כ"נהג ברכב". לפיכך תחול האחריות לפיצוי על המדינה בלבד. ##(17) פגיעה במהלך עזרה לאדם אחר:## בת"א (נצ') 284/87, עמנואל נ. אמת, "הסנה" "קרנית" ואח', תוך כדי כך שהתובע עזר לנהג משאית להחליף שניים מגלגלי משאיתו נפגע התובע על-ידי רכב חסר ביטוח. בחייבו את המבטחת בתשלום מלוא הפיצוי לנפגע, פסק בית-המשפט: א. על התובע חלות הוראות סעיף 3 (ב) לחוק הפלת"ד ולא הוראות סעיף 3 (א). התובע אמנם עשה שימוש ברכב אך הוא אינו המשתמש בו. "על מנת שייחשב אדם ל"משתמש" צריך שיתקיימו בידיו שליטה ופיקוח ממשיים על הרכב ולא כל מי שעושה שמוש כלשהו ברכב נהפך למשתמש". באוביטר: נהג המשאית שעסק אף הוא בתקון מחוץ לכלי הרכב, הוא שהיה בעל השליטה והפקוח על המשאית ומכח זה המשתמש בה. (ובכך מסכים השופט אור עם פסק-דינו של השופט אריאל ב-ת"א (חי') 1432/83, שפסק כי על נפגע זה חלות הוראות סעיף 3 (א) לפלת"ד). ב. מגע בגלגל רכב שהיה בתהליך של חבור והרכבה לרכב כמוהו כמגע ברכב. ג. חובתה של "קרנית" לפצות נפגע קמה על-פי סעיף 12 (א) לחוק רק כשאין בידי הנפגע לתבוע פיצויים מאת מבטח. לפיכך, משקבע בית-המשפט כי המשאית מעורבת על-פי סעיף 3 (ב) פטר בית-המשפט את הקרן מהשתתפות בפיצוי הנפגע. ד. מעורבות על-פי סעיף 3 (ב) טרם התיקון מס' 5 לחוק וגם לפי סעיף 2 (א) לחוק אינה קשורה בהכרח במגע עם כלי הרכב. ##(18) שימון מכונה על משאית ללא ביטוח חובה:## בת"א (ת"א) 2608/87, אלמחאריק נ. "קרנית", ידו של התובע נקטעה עת עסק בשימון מכונה לגריסת אבנים אשר היתה מותקנת בחבור קבע למשאית חסרת ביטוח. נדחתה טענת התובע כי אין לראות בו משתמש ברכב שכן לא נהג במשאית ונקבע כי "המשתמש אינו אלא התובע עצמו". בהיות התובע חסר ביטוח נדחתה תביעתו מהקרן. ##(19) דריסת אדם שירד מהמשאית:## הת"א (י-ם) 1035/88, שוקרון מכלוף נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע ירד מהמשאית בה נהג כדי לבדוק מקור רעש במשאית ונפגע על-ידי מכונית פרטית שעברה במקום התאונה. (התאונה לפני תיקון מס' 8). בית-המשפט פסק: כי חל על המקרה סעיף 3 (א) לחוק, שכן המצאותו של התובע מחוץ לרכב היתה "קשורה בטבורה לשימוש בו", ועל-כן היא היתה בתחום הסיכון שהשימוש במשאית יצר. באוביטר: לאחר תיקון מס' 8 התובע בוודאי יחשב כעושה שימוש, שכן בדיקת רעשים היא בגדר "טיפול דרך". ##(20) שימוש ברכב ללא ביטוח חובה:## בע"א (חי') 69/89, בניזרי נ. "קרנית", המערער והנפגע שניהם חשמלאים במקצועם עסקו בתקון מערכת חשמל ברכב שהיה בבעלותו של אדם שעסק בסחר כלי רכב משומשים (להלן: המבוטח). הנפגע טיפל במערכת החשמל בעמדו מחוץ לרכב ואלו המערער הפעיל את המנוע מבפנים. כתוצאה מהפעלת המנוע נתפסה ידו של הנפגע ברצועת הדינמו ונפגעה. היות והפוליסה של המבוטח כסתה אך ורק את השמוש שלו ברכב (נהג יחיד) פיצתה "קרנית" את הנפגע והגישה תביעת שבוב נגד המערער. בבית-המשפט קמא חויב המערער ומכאן הערעור. בקבלו את הערעור פסק בית-המשפט: א. יש להבחין בין "השמוש" שמשמעותו בסע' 1 לחוק הפלת"ד כ"אחד ממרכיבי ההגדרה של תאונת דרכים לבין "המשתמש" שבסעיף 2(א) לחוק לגביו מוטל האסור להשתמש ברכב ללא ביטוח כחוק. ב. "השימוש" שעשו המערער והנפגע ברכב היה מוגבל למלאכת התיקון בלבד ועל כן אין לראותם כמשתמשים אלא כעושי שימוש בלבד. ג. המבוטח מאידך לא הוציא מידיו את השליטה או הפיקוח על הרכב ועל-כן אין לומר שהוא חדל מלהשתמש בו. בנסיבות אלו היה על המבטחת את אחריותו לפצות את הנפגע. ד. על-פי הפוליסה הרלבנטית המבטחת פטורה מלפצות נפגע כאשר מדובר בנזק שנגרם עקב נהיגה שלא על-ידי המבוטח. ואולם לגבי עשיית שימוש אחר ברכב כגון: תיקונו, תדלוקו, טעינה ופריקה ועוד שימושים נלווים הנחוצים לשימוש העיקרי, הפוליסה שותקת. היות ובמקרה של ספק יש לפרש את הפוליסה כנגד מנסחה יש לפרשה בעניננו כך שהמבוטח מכוסה גם לגבי שימושי לוואי הנעשים על-ידי אחרים, פירוש המתחייב מההגיון והשכל הישר על-מנת לאפשר לבעל הפוליסה מסירת תיקון רכבו לידיים מיומנות. הערעור נדחה ע"א 608/90. ##(21) מתי דריסה מחוץ לרכב תיחשב "שימוש" ?:## בת"א (חי') 1653/89, אוחנה נ. ביטוח חקלאי בע"מ, השאלה היתה מתי ייחשב אדם הנמצא מחוץ לרכבו ונפגע על-ידי רכב אחר כ"נהג" וכעושה "שימוש" ברכבו הוא. בית-המשפט מאמץ את המבחנים שנקבעו ב-ע"א 554/89, פ"ד מ"ה (2) 358, ומוסיף שלושה מבחנים המשמשים ככלי עזר לקביעת הנ"ל, והם: 1. הסיבה שבעטיה נמצא המשתמש באותה עת על הכביש. 2. המקום בו הוא נמצא בעת התאונה. 3. הזמן שחלף מאז שעזב את רכבו ועד הפגיעה. ככל שסיבת שהותו של הנפגע מחוץ לרכב מתרחקת מהנהיגה בו ומהנלווים לה (כגון תיקון תקלה וכו') וככל שגדל מרחק המקום בין הרכב והנפגע, וככל שגדל מרחק הזמן מאז יציאת התובע מהרכב ועד לפגיעה על-ידי הרכב האחר, כך הולך ומתרחק הקשר של הנפגע למעמדו כ"משתמש" ברכבו הוא, ומתנתק הקשר הסיבתי בין התאונה ובין "השימוש". במקרה הנדון התובע נפגע שעה שהיה מחוץ לרכבו, עקב תקלה, והמתין סמוך לרכב עד שיסתיים תיקונו. בית-המשפט פסק כי היות ונסיעתו נקטעה עקב התקלה והוא חיכה להמשיך בנסיעה בה החל לפני התקלה, יש לראות את התובע משתמש ברכבו הוא, ואת התאונה כפועל יוצא משימוש זה. ##(22) האם הימצאותו של נהג מחוץ לרכב קשורה לשימוש ?## בת"א (חי') 10275/96, אלגואברה נ. "הפניקס" "אריה" ואח', המשאית בה נסע התובע (להלן: המשאית א") החליקה על הכביש ונעצרה. התובע יצא מהמשאית על מנת לכוון את הנהג כדי שניתן יהיה להחזירה למסלול הנסיעה. תוך כדי כך שהתובע עמד מחוץ למשאית נפגע התובע ע"י רכב אחר. ביהמ"ש קבע עובדתית כי התובע נפגע ע"י משאית אחרת (להלן: "משאית ב'). בכך נדחתה טענת מבטחי משאית ב' כי נפגע ע"י רכב בלתי ידוע והתביעה נגד "קרנית" נדחתה. במחלוקת בין מבטחי משאית א' למבטחי משאית ב', טענו מבטחי משאית א' כי משנפגע התובע ע"י משאית ב' בהיותו מחוץ למשאית א' יש לראותו כהולך רגל ועל כן מבטחי משאית ב' חייבים בפיצויו. מבטחי משאית ב' לעומת זאת טענו כי יש לראות את התובע כמשתמש במשאית א' ועל כן על מבטחת משאית זו לשאת בפיצוי. בחייבו את מבטחת משאית א' פסק ביהמ"ש: 1. שתי המשאיות מעורבות בתאונה. א. משאית ב' מעורבת בתוקף פגיעתה בתובע ומשאית א' היתה מעורבת מאחר והתובע היה עסוק בכיוונה. ב. ((I מקרה זה אינו שונה מהמקרה שנדון בהלכת "אלראהב". כזכור נפסק בפס"ד זה כי כל עוד הימצאותו של נהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו מהווה למעשה אותו שימוש, הרי פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השימוש, כך גם במקרה שלנו, מדובר במקרה של פגיעה עקב השימוש במשאית א' בה נסע. פגיעה ממשאית ב' מקום שהתובע עסק בכיוון משאית א' חזרה לנתיבה הינה בתחום הסיכון שמשאית א' יצרה. (II) אומנם הלכת "אלרהאב" ניתנה עוד לפני תיקון מס' 8 לחוק, אך גם לאחרי התיקון המבחן לסיבתיות המשפטית בנושא השימוש ברכב הוא מבחן אליו מצטרף מבחן השכל הישר (הלכת "קוואסמה"). 2. א. באשר לשאלה האם חל על המקרה סע' 3 (א) או 3(ב). ביהמ"ש פוסק כי חל על המקרה סע' 3 (א) וכי יש לראות את התובע כמי שנסע במשאית א'. ב. ביהמ"ש סבור כי אין הצדקה להבחין בין נוהג שיצא מרכבו כדי לבודקו או לכוונו (מקרה שנדון בהלכת "אלהרהב") לבין נוסע שעשה זאת. כשם שנהג יכול שיחשב כנהג למרות שעמד מחוץ לרכב, כך גם נוסע יכול שיחשב משפטית כנוסע, למרות שהיה מחוץ לרכב וללא מגע פיזי עם הרכב ונפגע ע"י רכב אחר, וזאת כל עוד שהייתו מחוץ לרכב קשורה במידה מספקת לשימוש ברכב ולתחום הסיכון שהשימוש יצר. ג. ביהמ"ש פסק כי במקרה הנוכחי כיוון משאית א' שביצע התובע היתה פעולה שקשורה בטבורה בתחום הסיכון שיצר השימוש במשאית א' ועל כן יש לראות את התובע כנוסע במשאית א'. אמנם בהסכם הדדי בין המבטחים דובר על "נוהג שיצא מרכבו", אולם משנפסק (בניגוד לדעתו בזמנו של המחבר) כי אין לאבחן בין נוהג שיצא מרכבו כדי לבודקו או לכוונו, לבין נוסע שעשה כן, היה מקום להחיל את ההסכם הנ"ל כורחו וכלשונו ולחייב את מבטח משאית א' לפצות את הנפגע ולהימנע מהתדיינויות בערכאות בסוגייה זו. ##(23) שימוש ברכב של נהג ללא רשיון נהיגה:## בת.א. (מחוזי – ת"א) 219/96 רמן נ. קיבוץ מעברות בע"מ וקרנית, המנוח לימד את בנו חסר רשיון נהיגה לנהוג בטרקטור, הטרקטור היה שייך לקיבוץ. המנוח והנהג היו חברי הקיבוץ. תוך כדי נסיעה נפל המנוח מהטרקטור ונפצע. לאחר 3.5 שנים נפטר. מבטחת הטרקטור הכחישה חבותה מהנימוק שהבן הנהג היה חסר רשיון נהיגה. נפסק: אין מניעה ששני בני – אדם ייחשבו כנהגים במשותף ויפעילו ביחד שליטה ברכב כגון מורה לנהיגה ותלמידו. אולם אין די בשליטה מופשטת, אלא נדרשת שליטה ממשית לשלוט ברכב. במקרה דנן מעורבותו של המנוח היתה שולית והסתכמה במתן הוראות בלבד. הבן הוא שאחז בהגה, לחץ על דוושת הדלק והעביר הילוכים ואף ניסה לבלום. למנוח לא היה כל סיכוי להשתלט על הטרקטור כאשר התעורר הצורך בכך, ולכן לא ניתן לומר שהיתה לו "שליטה ממשית" בטרקטור. לכן נדחתה טענת העזבון כי יש לראות במנוח נהג משותף בעל רשיון נהיגה תקף, אשר בתור שכזה הינו בעל כיסוי ביטוחי תקף. אולם ניתן לראות במנוח כ"מחזיק" בטרקטור שכן באותה עת היתה בידיו הזכאות לשלוט ולפקח באופן ממשי על הסעת הטרקטור ועפ"י סע' 7(6) הוא אינו זכאי בתור מחזיק שהתיר לנהג חסר רשיון נהיגה לנהוג ברכב, לפיצוי ומכאן גם עזבונו אינו זכאי לכל פיצוי. ביהמ"ש קיבל את תביעת השיבוב של קרנית כנגד הקיבוץ בתור בעלת הרכב שהתירה את השימוש ברכב לנהג חסר רשיון נהיגה. ביהמ"ש שוכנע כי מקובל היה בקיבוץ שצעירים חסרי רשיון נהיגה לומדים נהיגה בטרקטור בגלוי בתחום הקיבוץ. "היתר" משמעו הלכה למעשה גם היתר שבמחדל כלומר: אי נקיטת צעדים של איסור באופן אקטיבי. ניתן לראות בחוסר האיסור השלמה עם הנוהג של לימוד צעירים חסרי רשיון נהיגה. לפיכך נפסק כי הקיבוץ מוחזק כמי שהתיר למנוח ובנו את השימוש בטרקטור ועל כן הוא חוייב כלפי קרנית בהחזרת כל סכום שייפסק נגדה בגין תביעת האלמנה ובנה עפ"י סע' 7 ב' כתלויים במנוח. ##(24) שימוש של המחנה שעזב את הרכב:## בת"א (שלום-ת"א) 21433/82, אריה נ. "כלל" ו-"קרנית", נפסק: א. השארת מפתחות במלגזה בעת החניית הרכב – אינה מנתקת את השימוש של המחנה הגם שעזב את הרכב. ב. אולי ניתן לראות בילד המשתמש ברכב, גם אם עקב מעשה לא מכוון דרכה רגלו על דוושת ההפעלה של המלגזה כשהתכוון לרדת מהמלגזה. ג. בנסיבות אלה יתכן שניתן לראות את שניהם כמשתמשים במשותף. ##(25) תאונה תוך כדי שטיפת רכב:## ת"א (שלום-עכו) 52/88, חטיב פתחי נ. "סלע" ו-"קרנית" (החלטתו של כב' השופט ש' ברלינר מה-15.6.88, ראה עמ' 331 (ב)). התובע עסק ברחיצת רכבו שחנה בשיפוע. לפתע התדרדר הרכב ומחץ את התובע לקיר שבמקום. בבוררות בין מבטחת הרכב ל"קרנית" נקבע עובדתית כי ילד נכנס לרכב וסייע להתדרדרותו. בדחותו את טענת המבטחת כי התאונה אינה מכוסה בביטוח תקף מאחר והילד היה חסר רשיון נהיגה ונהג ברכב ללא רשות פסק בית-המשפט: " 'המשתמש' הוא מי שמפעיל עובר לארוע את השליטה על המכונית ורצונו פרוש עליה. הילד עשה שמוש במכונית או שפעל פעולה שהשפיעה על מצבה אך אין הוא לא המשתמש בה ולא הנוהג בה… פעולתו לא היתה נהיגה וגם לא תחילתה של נהיגה… התאונה כפי שארעה עדיין היא בגדר הפעולה המוגמרת והתוצאה הצפויה של רחיצת המכונית והחניתה במדרון". ##(26) משחק ילדים ברכב:## ת"א (שלום-ת"א) 46658/88, עזבון המנוחה זאיט ז"ל נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ, צוין כי: למשחק של ילדים במכונית אין כדי ליטול מן הנהג את השליטה במכונית ואת זכות השליטה בה ועל-כן אין הילדים בבחינת "משתמשים" ברכב. כשמחנה הנהג את המכונית עדיין נשארת לו השליטה וזכות השליטה במכונית וזו לא מועברת לילדים המשחקים ברכב. לפיכך יש לראות את הנהג אף שכבר סיים את החנית הרכב כמשתמש בו. ##(27) קשר סיבתי משפטי בין הנזק לבין השימוש ברכב:## בת"א (שלום-ת"א) 24743/90, כהן נ. "פלתורס" חברה לביטוח בע"מ, ידו של התובע נתפסה בין מתקן הרמה שהופעל באמצעות שלט לבין דופן המשאית אליה התרומם המתקן לקראת סגירה, וזאת כאשר ביקש התובע לרדת מהמשאית (התאונה לפני תיקון מס' 8). בהחליטו כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: מדובר בתאונה שארעה תוך כדי הפעלת מתקן הרמה המהווה חלק אינטגרלי מהמשאית שחנתה לצורך העמסתה בסחורה. בין אם הפעלת מתקן ההרמה מהווה שימוש עיקרי ברכב כאשר הוא משמש לפריקה וטעינה של סחורה המהווה לפחות אחד הייעודים של הרכב, ובין אם מדובר בשימוש לוואי של הרכב, הרי שבכל מקרה מדובר ב"שימוש ברכב" כפי שפורש בפסיקה. כמו-כן קיים קשר סיבתי משפטי בין הנזק לבין השימוש, שכן התובע נפגע מהפעלת מתקן המהווה חלק אינטגרלי של הרכב, ותפיסת היד בין המתקן ובין המשאית היא בגדר הסיכון שנגרם כתוצאה מהפעלת המתקן באמצעות השלט, אשר גם הוא אביזר מאביזרי הרכב. ##(28) האם אדם המתקן רכב נחשב כמשתמש ?## בת"א (שלום-טבריה) 59/91, עיאדה עאטף נ. "מנורה", "קרנית" ואח', נפסק: אדם המתקן רכב נחשב כמשתמש בו לעניין חוק הפיצויים, ואם הרכב לא היה מבוטח, הוא לא יהיה זכאי לפיצוי. (התאונה לפני תיקון מס' 8 לחוק). העובדה שהתובע לא ביצע פעולת נהיגה ממש אלא פעולה של ניסיון לפרק את גלגל התנופה של המנוע, אינה משנה את העובדה שהוא נחשב כמשתמש ברכב. ##(29) תיקון דרך על-ידי המשתמש, שלא במסגרת עבודתו:## בת"א (שלום-כ"ס) 360/92, חאסקיה נ. "דולב" חברה לביטוח בע"מ, עקב התחממות יתר של המנוע, פתח נהג הרכב את מכסה הרדיאטור ואז נתזו מים רותחים על גופו וגרמו לו כוויות חמורות. התאונה ארעה בשטחו של מוסך, אך תוך כדי נסיעת התובע לביתו ולצורך המשכה, ולא לאחר סיומה. בנסיבות אלה נפסק כי יש לראות בכך תיקון דרך על-ידי המשתמש, שלא במסגרת עבודתו של הנפגע. ##(30) התדרדרות רכב:## בת"א (שלום-ב"ש) 4891/94, סלימאן מאג' נ. "הפניקס הישראלי" ואח', התובע, נהג משאית, ירד ממנה ופנה לחלקה האחורי על-מנת לסגור מתאם בגונדולה. לפני הירידה משך את בלם היד כשמנועה פועל. המשאית החלה פתאום לנסוע לאחור ופגעה ומחצה אותו. הנוסע, שישב ליד הנהג, לא שינה מתנוחתו גם לאחר שהתובע ירד על-מנת לבצע את עבודתו. יתכן ובהיסח הדעת, כשהתכופף להרים דבר מה, לחץ או נגע בכפתור ששחרר את ידית בלם היד. בית-המשפט פסק כי גם אם התדרדרה המשאית עקב נגיעה בלתי-רצונית, ובהיסח הדעת של הנוסע שישב במושב ליד מושב הנהג, אין לראות בפעולה שעשה משום העברת השליטה או הפיקוח על המשאית אליו, ודאי לא הפסקת השימוש שנעשה על-ידי התובע. לאור האמור קובע בית-המשפט כי מבטחת המשאית חבה בנזקי התובע כמשתמש במשאית. ##(31) המשתמש הוא האדם שיש לו שליטה או פיקוח על הרכב:## בת"א (שלום-י-ם) 14738/94, אלשרחה נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', התובעת נפלה מטרקטור שהתדרדר שעה שילדים שיחקו בו. הטרקטור חנה במקום שבועיים קודם לכן, התאונה לאחר תיקון מס' 8. נדחתה טענת המבטחת כי אין מדובר בתאונת דרכים וכי הביטוח לא מכסה את החבות בהיות הנהג ילד כבן 5 ונפסק: 1. אמנם בהלכת "לסרי" פסק כב' השופט בך כי ארוע במכונית המתרחש בעת אחסנת הרכב למשך שבועות רבים לא ייחשב כתאונת דרכים אך אין זה המקרה הנדון בו חנה הטרקטור כשבועיים בהמתנה שיעשה בו שימוש. ארוע שיתהווה כתוצאה משימוש במכונית שהוצבה כ"מזנון" במקום קבוע לפרק זמן ארוך או כתוצאה מהצבת מכונית כ"מחסן" או כמשרד קבוע באתר בניה לדוגמה לא יהווה תאונת דרכים. 2. די בכך שהטרקטור התדרדר כדי לקבוע שמדובר בתאונת דרכים גם מבלי לקבוע מסמרות מה בדיוק גרם לכך, הרמת בלם היד או הסרת האבנים שהוצבו מתחת לגלגלים או סתם התדרדרות במדרון. 3. המשתמש הוא האדם שיש לו שליטה או פיקוח על הרכב ולכן כשמחנה נהג את מכוניתו עדיין נשארת לו השליטה וכוח השליטה במכונית וזו לא מועברת לילדים המשחקים ברכב. לפיכך, הילדים ששיחקו ברכב וגרמו להתדרדרותו אינם בגדר משתמשים. ##(32) עמידה בין שני כלי רכב:## בת"א (שלום-עכן) 2457/95, זיאד נ. "כלל" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע נהג ברכב והתנגש קלות במגרש חניה עם רכב נוסף. הוא יצא ממכוניתו ונעמד בין שני כלי-הרכב, שהיו כמעט צמודים, כדי לבדוק את הנזק שנגרם לפגוש הקדמי של מכוניתו. תוך שהוא בודק את הנזק, התדרדר הרכב הנוסף לאחור והתובע, שעמד בין שני הרכבים, נפגע. מה דינו של התובע? האם יש לראותו כ"משתמש" ברכב על-פי סעיף 3 (א) לחוק, או האם הוא הולך-רגל שנפגע מחוץ לרכב על-ידי הרכב הנוסף, או האם דינו כמי שנפגע בתאונת דרכים בה מעורבים מספר כלי-רכב על-פי סעיף 3 (ב) לחוק. בית-המשפט מגיע למסקנה כי על-פי הלכת "אלרהאב" (ע"א 554/89) יש לראות את הנפגע כמשתמש ברכבו שלו. על-פי סעיף 3 (א) לחוק עליו לתבוע את הנזק מהמבטחת שלו. בית-המשפט דחה את התביעה נגד מבטחת הרכב הנוסף. בית-המשפט סרב להתייחס לחוזר אבנר הקובע שנהג שיצא מרכבו ייחשב לאדם מחוץ לרכב, בטענה כי בית-המשפט אינו מחוייב על-פי הסדרים פנימיים בין חברות הביטוח. לפיכך, הוחלט לדחות את התביעה נגד מבטחת הרכב הנוסף. ##(33) תקלה טכנית במסגרת הסיכון התעבורתי:## בת"א (שלום-ת"א) 9953/96 + 3595/96, מדלסי ואח' נ. "קרנית" ואח', התובעים דחפו קטנוע משום ששוטר אסר עליהם לנהוג בו, משלא היה ברשותם רישיון רכב ונפגעו תוך כדי כך, על-ידי קטר רכב שנע על מסילת ברזל. בית-המשפט דחה את טענת רשות הנמלים כי הנפגעים נחשבים למשתמשים בקטנוע מכוח הלכת "אלראהב", ופסק: בנסיבות דחיפת הקטנוע כל התובעים חדלו להשתמש בו כבכלי רכב וגררו אותו כאילו מדובר בחפץ. אם היה מדובר ברכב שנאלץ להיגרר כתוצאה מתקלה טכנית, התוצאה היתה שונה ומדובר היה בפגיעה שהינה במסגרת הסיכון התעבורתי של שימוש בכלי רכב מנועי. ## (34) ירידה זמנית מהרכב:## בת"א (שלום-אשקלון) 1649/97, בוטורסקי נ. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח', הנפגע עבד בתור מלגזן בשטח הפריקה. הוא התכוון לקחת עם המלגזה חומר ולהעבירו למחלקת הכנה. הנפגע נכנס עם שיני המלגזה מתחת לחומר והרים אותו. על החבילה שהרים היתה חבילה נוספת, כלומר חלקים שלא קשורים. לכן הוא הפסיק את פעולת ההרמה, משך את בלם היד וירד מהמלגזה כדי לדחוף את החלקים הלא קשורים שהיו על החבילה כדי שלא יפלו. תוך כדי פעולת הדחיפה של החבילה היא נפלה לכיוון הנפגע והצמידה אותו לחבילה שמאחוריו, יותר נכון החליקה לכיוונו. במועד התאונה לא היה לתובע רשיון נהיגה לנהוג במלגזה. האם התובע, בנסיבות הנ"ל, הוא מבחינת "מי שנהג ברכב", ועל פי סעיף 7 (3) אינו זכאי לפיצוי? בית-המשפט עונה על השאלה בחיוב, בקובעו שלצורך האחריות של המבטח לנהוג ברכב, הוגדר הנוהג בצורה רחבה הכוללת יציאה מרכב לצרכים זמניים. לא יתכן שתובע כזה יטען, שלצורך סעיף 7 (3) אינו "נהג", שכן אז יאיין הדבר ממילא את תביעתו כנגד חברת הביטוח בהעדר "נהג". התכלית החקיקתית של סעיף 7 (3) הינה לשלול פיצויים מעבריין, נהג ללא רשיון, ואין הגיון להבחין בין הסנקציה כנגד נהג היושב ליד ההגה, לבין נהג שירד זמנית מן הרכב ונפגע תוך כדי עשיית שימוש ברכב כפי שהוגדר לעיל. לפיכך נקבע, כי הנפגע אינו זכאי לפיצויים על-פי החוק, בהיותו מי שנהג ברכב שאין לו רשיון לנהוג בו. ##(35) האם ירידה מהרכב לצורך החלפת פרטים נחשבת ל"שימוש ברכב" ?## בת"א (שלום-חי') 24493/97, גביע נ. "ציון" חברה לביטוח בע"מ ו"קרנית", תאונת הדרכים בה נפגע התובע היתה מורכבת משני שלבים. בשלב א' קיבל התובע שנהג ברכבו, מכה או שתיים מרכב שנסע מאחוריו ונפגע מ"צליפת שוט". בשלב ב' יצא התובע מרכבו לכיוון הרכב הפוגע כדי לגעור בנהג הפוגע, אז נסע הרכב הפוגע בפראות לכיוונו, עלה עליו, דרס אותו כשתוך כדי כך השכיב את התובע על מכסה המנוע וגרר אותו מספר מטרים והפילו על אי תנועה, הנהג הפוגע ברח. השאלה לענייננו היתה, מה היה מעמדו של התובע בשלב ב' של התאונה. האם היה "משתמש" ברכבו במובן חוק הפלת"ד או שמא "אדם מחוץ לרכב" או "הולך רגל". נפסק: התובע יצא מרכבו על מנת לדבר עם הנהג הפוגע. (על פי החוק חלה חובת החלפת פרטים בין הנהגים) סיבת הירידה היתה קשורה לשימוש ברכב, והיא סיבה "קרובה" לנהיגה עצמה. הפגיעה הייתה במקום הסמוך ליציאת התובע מרכבו, ומבחינת הזמן מיד בסמוך ליציאתו מרכבו. יש לכן לראות בתובע כמי שהשתמש ברכבו בעת שלב ב' של התאונה. לפיכך חלה החובה לפצות את התובע של מבטחת הרכב בו נהג גם בגין פגיעתו בשלב ב' של התאונה. אגב-אורחא: משידוע מספר הרישוי של הרכב הפוגע ניתן לזהות את הבעלים. קיימת חזקה עובדתית כי הנהג ברכב הוא בעליו, או מי שנוהג ברשות הבעלים. אם טוען הנתבע כי האדם שהשתמש ברכב, השתמש ללא רשות הבעלים עליו להוכיח זאת. חוק הפלת"ד קובע בסע' 2 (ב') כי האחריות תחול גם על מי שהתיר את השימוש ולפיכך ניתן היה להגיש את התביעה נגד הבעלים של הרכב הפוגע, ונטל ההוכחה כי ברכב נהג אחר ללא היתר, יהיה על הנתבע. הערת המחבר: על פי הסכם בין חברות הביטוח, בינן לבין עצמן, בהעדר מגע פיזי בין הנהג לבין רכבו, ייחשב הנהג תמיד כ"אדם מחוץ לרכב". המדינה ו"קרנית" אינן שותפות להסכם זה. ##(36) פגיעה כנהג רכב או כהולך רגל ?## בת.א. (שלום –חי') 14990/97 טארק נ. "אררט" חב' לביטוח בע"מ, התובע עבד בשטח ביחד עם עוד פועלים בעבודת זיפות הכביש. לרכב בו נהג היתה מחוברת עגלה אשר היה בה זפת. העגלה היתה המחוברת למתקן ידני באמצעותו פוזר הזפת. העבודה בוצע ע"י שני פועלים: התובע נהג ברכב אשר משך את המתקן שפיזר את החומר על הכביש, והעובד השני הלך ליד העגלה הנגררת ע"י הרכב והיה מתיז זפת מתוך הנגרר בעזרת המתקן הידני. בסוף יום העבודה ביקש התובע לפרק את עגלת הזפת מהרכב על מנת שיוכל להמשיך בנסיעה ברכב. הוא ירד מהרכב על מנת לבצע זאת. מאחר והרכב והעגלה עמדו בירידה, המוט המחבר בין העגלה לרכב נפל על ידו של התובע וקטע שתיים מאצבעותיו. בעת האירוע לא היה לתובע רשיון נהיגה תקף בישראל. ביהמ"ש קיבל את טענת המבטחת כי התובע נפגע בהיותו נהג ברכב ללא רשיון נהיגה ועל כן אינו זכאי לכיסוי ביטוחי ופיצוי לפי סע' 7(3) לחוק הפלת"ד: "כשם שלא נראה את הנוהג כנוסע, רק משום שבעת האירוע הרכב עמד, כך גם לא נראה את הנוהג כהולך רגל משום שבמהלך נהיגתו ירד מהרכב כדי לשחרר את המלגזה ולהמשיך לנסוע". על כן נפסק כי בעת האירוע התובע היה נהג ברכב ולא הולך רגל. ##(37) שימוש במחפרון למטרות תחבורה:## ת.א. (שלום-חי') 12286/98 עתמה נ. "קרנית" ו"דולב" חב' לביטוח בע"מ, התובע נהג משאית עסק בהובלת אבנים ממחצבה לכפר סמוך. העמסת האבנים על המשאית נעשתה באמצעות טרקטור-מחפרון בו נהג הנתבע בהגיע התובע למחצבה להעמסת האבנים, כשהמשאית עדיין ריקה, ירד מן המשאית, הגיע לקרקע ופנה למשרד כדי לקבל תעודת משלוח. אותה עת הגיע המחפרון כשכפו עמוסה באבנים. הנתבע הרים את כף המחפרון ובהיותו כמטר לפני המשאית נפלה מן הכף אבן ישירות על כף רגלו של התובע. השאלות הרלבנטיות לענייננו היו: האם המדובר בתאונת-דרכים ועל מי חלה חובת הפיצוי. על מבטחי המשאית או על קרנית שכן למחפרון לא היה ביטוח. נפסק: אין מחלוקת כי המחפרון הוא בגדר רכב מנועי. נפילת האבן אירעה תוך כדי נסיעת המחפרון לכיוון המשאית, ותוך כדי הרמת כף המחפרון. לאור דרך אירוע התאונה יש לקבוע כי מדובר בתאונת דרכים שאירעה בין "עקב ניצול הכוח המיכני" של המחפרון ליעודו המקורי - הלא תעבורתי ובין עקב נפילה של מטען תוך כדי נסיעת המחפרון, נסיעה שסיומה פריקת המטען. קרי: שימוש ברכב למטרות תחבורה. יודגש כי על פי ההלכה אין מרחיבים את גדרן של פעולות הפריקה והטעינה גם לפעולות של הכנה או הובלה הקודמות להן . ברם, גם אם מדובר היה בפעולה של פריקה, הרי משזו בוצעה באמצעות הכח המיכני של הרכב כחלק מיעודו המקורי של הרכב, כי אז ממילא חלה החזקה החלוטה המרבה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב". נפילת האבן היא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המיכני של הרכב יצר. גם אם פגעה האבן קודם לכן בדופן המשאית, טענה שנדחתה ע"י ביהמ"ש, אין בכך משום ניתוק הקשר הסיבתי משפטי בין פעולות "השימוש" במחפרון לבין הפגיעה שהיא תוצאה מנפילת האבן על התובע והיא עדיין בתחום הסיכון אשר יצרה הפעילות ברכב לרבות ניצול הכוח המיכני של הרכב. בענייננו, היה התובע בגדר נפגע מחוץ לכלי הרכב. הימצאותו של התובע במקום התאונה, היתה מנותקת מן השימוש שעשה קודם לכן ברכבו. אין מדובר בנהג שיצא מרכבו על מנת לבודקו, לתקנו וכיוצא באלה שימושי לוואי לשימוש העיקרי ברכב. התובע לא עשה ולא התכוון לעשות, כל שימוש או שימוש לוואי ברכבו, והנזק שנגרם לו אינו מצוי בתחום הסיכון שהשימוש במשאית יצר. לפיכך נפסק כי חובת הפיצוי חלה על נהג המחפרון וקרנית. ##(38) שימוש בנגרר:## בת.א. (שלום-ים) 1147/98 אמיר נ. "כלל" , "דולב" ו"אליהו" חברות ביטוח בע"מ, התובע היה נהג טנדר אליו היה מחובר נגרר. בעת התאונה עסק התובע במסגרת עבודתו באיסוף שלטי אזהרה שהועמדו על הכביש. הוא ירד מהטנדר כשמנועו אינו כבוי כדי לכבות חץ מואר צהוב שהיה מחובר לנגרר ולאחר מכן להמשיך בנסיעה למשרד. תוך כדי ירידתו הוא הבחין במשאית הנוסעת לעברו במהירות היה ברור לו כי היא תיפגע בו ועל כן מיהר ורץ לצד שמאל של הנגרר. המשאית אכן פגעה בעוצמה רבה בנגרר, הרכב נהדף והוא קיבל מכה חזקה מהנגרר. השאלה במחלוקת הייתה על מי לפצות את התובע? על מבטחי הטנדר או על מבטחי הנגרר או על מבטחי המשאית. נפסק:- על פי הלכת פדידה (רע"א 8548/96) המבחן השולט כיום הוא המבחן התעבורתי המתמקד בשאלה אם הסיכון שהתממש הוא סיכון תעבורתי, היינו האם מדובר בסיכון הקשור באופן הדוק לפעולה תעבורתית. בענינינו ברור, כי כיבוי החץ המהבהב נועד כדי לאפשר לתובע להמשיך בנסיעה רגילה שהרי לא יתכן שהטנדר והנגרר יסעו באופן רגיל על הכביש כאשר החץ הצהוב ממשיך ומהבהב,דבר זה אינו בטיחותי מאחר ומטרת החץ היא להזהיר נהגים שמתבצעות עבודות בצד הכביש וכי עליהם לסטות מהנתיב או מהאזור בו מתבצעות העבודות. על כן ברור כי בעת נסיעה רגילה יש חובה לכבות את החץ המהבהב, ועל כן ירד התובע מהטנדר כדי לאפשר המשך נסיעה רגילה. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי פעולותיו של התובע היו קשורות קשר הדוק לפעולות תעבורתיות הכרוכות בנסיעה ועל כן יש לראותו כמשתמש ברכב בו נהג. באשר לחלוקת נטל הפיצויים בין מבטחי הטנדר לבין מבטחי הנגרר נפסק כי יש לראות בתובע כמי שהשתמש בטנדר ובנגרר כאחד, ולא ניתן לנתק את השימוש בין שני אלה שהרי מדובר בטנדר ונגרר מחוברים ובעת האירוע התאונה למעשה נעשה בהם שימוש כרכב אחד הן בזמן העבודה והן לצורך המשך הנסיעה. גם ירידתו של התובע מהטנדר הייתה לצורך המשך הנסיעה של הטנדר והנגרר כאחד. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי התאונה נגרמה כאשר יש לראות בתובע כמי שהשתמש בשני כלי רכב הן בטנדר והן בנגרר. טעם נוסף לאמור לעיל הוא מעצם העובדה כי נגרר מוגדר כרכב מנועי או רכב על פי ההגדרות שבסעיף 1 לחוק הפיצויים, כרכב נגרר על ידי רכב מנועי. מכאן, שמעצם ההגדרה נגרר אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא צמוד לרכב מנועי ובמקרה זה היה הנגרר צמוד לטנדר. לאור האמור נדחתה התביעה כנגד מבטחי המשאית ומבטחי הטנדר ומבטחי הנגרר חויבו בחלקים שווים. ##(39) המצאות נהג מחוץ לרכב הקשורה לשימוש תעבורתי:## בת.א. (שלום – חי') 5325/99 עודה נ. "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ, התובע שנפגע היה נוסע באוטובוס. במהלך הנסיעה התברר כי דרכו נחסמה ע"י מכונית פרטית שלא חנתה כדין. התובע ירד מהאוטובוס ויחד עם מספר אנשים ניגש למכונית הפרטית שעמדה במרחק מספר מטרים מהאוטובוס. הם אחזו בחלק האחורי של המכונית פרטית והרימו אותה על מנת לפנות את הדרך לאוטובוס. או אז חש התובע "קליק שלוש פעמים" ונפל ארצה. התברר כי שבר אחת מחוליות הגב. לא היה כל מגע בין האוטובוס למכונית הפרטית. נפסק: יש להחיל את הלכת "עיסא אל ראהב" – (ע.א. 534/89) לפיה אם המצאות הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, אז פגיעה מחוץ לרכב תיחשב כנגרמת עקב השימוש ברכב – גם לגבי הנוסעים ברכב. התובע נפגע כתוצאה מהשימוש באוטובוס. הוא התרחק מהאוטובוס מרחק מינימלי שהיה דרוש לפינוי הדרך והמשך נסיעת האוטובוס, פרק הזמן שחלף מאז הירידה ממנו ועד הפעולה בה נפגע היה מינימלי אף הוא, כך שאין לראות ניתוק הקשר הסיבתי מהשימוש שעשה באוטובוס קודם לכן. השתלשלות העניינים מלמדת על פעולות רצופות, במקום ובזמן, אשר כולן קשורות לשימוש שעשה קודם לכן. פינוי הדרך, נועד לאפשר המשך נסיעת האוטובוס ומהווה שימוש למטרות תחבורה. אין זה משנה שגם מבחינת המכונית הפרטית זוהי תאונת דרכים (משום שמדובר בדחיפתה או גרירתה של המכונית הפרטית) לנוכח הוראות סע' 3(א), לחוק הפלת"ד המטיל את חובת הפיצוי על מבטחת נוסעי האוטובוס. ##(40) ניתוק הקשר בין השימוש ברכב לבין התאונה:## בת.א. (שלום -עכו) 3640/99 כעביה נ. "הדר" חב' לביטוח בע"מ, התובע נסע ברכב בו נהג אחיו. במהלך הנסיעה, קרתה תקלה ברכב ואז הנהג החנה אותו בצד ימין של הכביש. הנהג שם שלט אזהרה וניגש לעיר הסמוכה על מנת להזמין גרר לגרור את הרכב למוסך. בעת שהנהג הלך להזמין גרר, יצא התובע מהרכב עצמו, עמד בחוץ ונשען על הרכב מאחור. הרכב עצמו היה כבוי ועם אורות מהבהבים וגם הורם ע"י ג'ק. תוך כדי המתנה, הגיח רכב אחר מהצד האחורי ופגע ישירות בתובע וברכב החונה (להלן: הרכב הפוגע). התובע הגיש את תביעתו נגד הנהג ומבטחת הרכב הפוגע בלבד. נפסק:- הגדרת מעמדו המשפטי של התובע, שמא הוא היה בבחינת משתמש ברכב שלו, או שמא נותק הקשר המשפטי בין השימוש ברכב לבין הפגיעה שנגרמה, מכתיבה את התשובה לשאלה האם אחראית לפיצוי התובע מבטחת הרכב החונה, או שמא מבטחת הרכב הפוגע. בנסיבות מקרה זה השימוש ברכב, במובן הנסיעה בו, לא התנתק והתובע ממשיך להיות כמי שעושה שימוש ברכב החונה לכן אחראית לפיצויו מבטחת הרכב החונה ולא מבטחת הרכב הפוגע. אי לכך נדחתה תביעתו כנגד מבטחת הרכב הפוגע. ##(41) פעולות מחוץ לרכב המנותקות מהשימוש:## בת.א (שלום ח') 5325/99 עודה נ' "הפניקס" ו"דוון" חברה לביטוח, התובע נסע באוטובוס אשר עשה דרכו לכיוון מרכז הכרמל בחיפה. משהגיע האוטובוס לחלקו העליון של רחוב רענן, חנו בשני צדי הרחוב כלי רכב. בצד ימין טנדר ומולו מצד שמאל מכונית פרטית שחנתה מחוץ לשטח המסומן ובלטה בכביש ("עם הישבן בחוץ"). מחמת רוחב הטנדר ואופן חניית הפרטית, נחסם מעבר האוטובוס. מספר אנשים, ביניהם התובע, ניגשו לפרטית, שעמדה במרחק מטרים מהאוטובוס. התובע היה מחוץ לרכב ולא היה מגע בין האוטובוס לפרטית. הם אחזו בחלקה האחורי של הפרטית והרימוה, או אז חש התובע "קליק שלוש פעמים" ונפל ארצה. לאחר מכן התברר כי שבר אחת מחוליות הגב. השאלה במחלוקת היתה על מי חלה חובת הפיצוי? על מבטחי המכונית הפרטית או על מבטחי האוטובוס או על שניהם גם יחד? האם לאחר ירידתו מהאוטובוס יכול התובע להיחשב עדין כנוסע בו, האם פעולתו בהיותו מחוץ לאוטובוס היתה מנותקת מהשימוש שעשה קודם לכן או יש להתייחס אליה כהמשך נסיעתו? או במילים אחרות, האם קיים קשר סיבתי בין שהייתו מחוץ לאוטובוס לבין הנסיעה בו, אם התשובה חיובית, קרי, אם קיים קשר סיבתי והשהייה מחוץ לאוטובוס היוותה המשך של הנסיעה, הרי החובה לפצותו על נזקיו תוטל על מבטחת השימוש באוטובוס. נפסק: - "התובע התרחק מהאוטובוס מרחק מינימלי שהיה דרוש לפינוי הדרך והמשך נסיעת האוטובוס, פרק הזמן שחלף מאז הירידה ממנו ועד הפעולה בה נפגע היה מינימלי אף הוא, כך שאין לראות ניתוק הקשר הסיבתי מהשימוש שעשה באוטובוס קודם לכן. השתלשלות העניינים מלמדת על פעולות רצופות, בזמן ובמקום, אשר כולן קשורות לשימוש שעשה קודם לכן. פינוי הדרך, שנועד לאפשר המשך נסיעת האוטובוס, מהווה שימוש למטרות תחבורה. העבודה שהיה מעורב רכב מנועי אחר, הפרטית, וכי גם ביחס אליו ניתן לקבוע כי התאונה הינה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים (משום שהמדובר בדחיפתה או גרירתה של הפרטית כאשר אופן החנייתה חייב לעשות כן; המטרה היתה להחנות את הפרטית בצורה שתאפשר המשך נסיעת האוטובוס בכביש ולכן, היה שימוש למטרות תחבורה), אינה משנה את המסקנה כי חובת הפיצוי מוטלת על מבטחי האוטובוס. לפי הוראות סעיף 3 (א) לחוק הפלת"ד מוטלת חובת הפיצוי על המשתמש (הנוהג) ברכב מנועי "... של מי שנסע בכלי הרכב שלו". לאור מסקנה זו אין לראות בתובע נפגע מחוץ לרכב ולכן אין מדובר ב"תאונה מעורבת". מה גם שלא היה מגע בין האוטובוס לפרטית ולא היה מגע בינו לבין התובע. אשר על כן נפסק כי חובת הפיצוי חלה על מבטחי האוטובוס בלבד. ## (42) עצירה כדי לבדוק רעש:## בת.א. (שלום-ת"א) 71637/00 אביטל נ. "כלל" ו"מנורה" חברות לביטוח בע"מ, במהלך נסיעה ברכב, שמע התובע, שהיה נוסע ברכב, רעש במנוע. כאשר הרכב עצר בגלל פקק בנתיב הנסיעה, הוא ירד מן הדלת הקדמית הימנית. עקף את הרכב מחזיתו ונפגע, כשהוא בחלק הקדמי השמאלי של הרכב, מאופנוע אשר נסע בצד שמאל של הרכב. לא היה מגע בין הרכב לאופנוע. השאלה במחלוקת היתה, על מי חלה חובת הפיצוי לנפגע, על מבטחת הרכב או על מבטחת האופנוע. או במילים אחרות האם יש לראות את התובע כ"משתמש" ברכב בעת הפגיעה ועל כן קיימת בידיו עילת תביעה בלעדית וייחודית כלפי מבטחת הרכב ואין לו עילת תביעה נגד מבטחת האופנוע. נפסק: - "שהייתו של הנפגע מחוץ לרכב מחמת התקלה או כדי לבחון אם קיימת תקלה ברכב, יוצרת את הסיכון של פגיעה מרכב חולף, ובכך מתממש הסיכון התחבורתי הטמון בשימוש ברכב, ויש לראות במי שנפגע מחוץ לרכב בנסיבות כאלו כ"משתמש" ברכב בו נסע עובר לארוע התאונה". זאת ועוד, לשאלה אם היתה לתובע יכולת או כשירות לבצע תיקון או טיפול, אין רלבנטיות. כך גם אין רלבנטיות לעובדה שהרכב לא עצר מחמת תקלה שמנעה את המשך הנסיעה, אלא העצירה היתה במהלך פקק תנועה. ירידתו מן הרכב כדי לבדוק רעשים, הינה פעולה הקשורה בטבורה לשימוש ברכב. לאור האמור הוחלט שעילת תביעות של הנפגע היא אך ורק כנגד מבטח הרכב בו נסע עובר לתאונה. ## (43) שימוש נהג גרר בגורר:## בת.א. (שלום-ת"א) 152667/02 סירי אברהם נ. "מגדל" חב' לביטוח בע"מ, התובע נהג גרר, קיבל קריאה לחילוץ רכב מסוג ב.מ.וו (להלן: "הרכב הנגרר"). שעה שעסק בחילוצו של הנגרר, פגע רכב מסוג סקודה (להלן: "הסקודה) שחלף במקום ברכב הנגרר ומהדף הפגיעה פגע הרכב הנגרר בתובע (להלן: "התאונה). הנתבעת 1 היא מבטחת השימוש של רכב הגרר והנתבעת 3 היא מבטחת השימוש של הרכב הנגרר והואיל ונהג הסקודה לא אותר הוספה גם קרנית . תוך כדי פעולת הדחיפה של הנגרר לכיוון הגרר על מנת לרתום אותו פגעה הסקודה ברכב הנגרר אשר פגע בתובע. השאלה המשפטית לעניינינו היתה: מהו מעמדו המשמש של התובע. האם הוא במעמד של משתמש ברכבו הוא, או ברכב הנגרר או במעמד של נפגע מחוץ לכלי- הרכב. נפסק: התובע ביצע מספר פעולות אשר מהוות שלבים של פעולת הגרירה והלכה למעשה מהוות חלק מהשימוש "בגורר". במקרה שלפנינו הימצאותו של התובע מחוץ לגרר היתה קשורה בטבורה לשימוש בגרר לצורך רתימת הנגרר אליו ועל כן נגרמה עקב השימוש בגרר. פגיעתו של התובע באה גם עקב הסיכון שיוצרת פעולת החילוץ והגרירה, שכן הצורך לקרב את הנגרר אל הגרר חשף את התובע לפגיעה ממכונית הסקודה שחלפה בכביש אותה עת . העולה מהמקובץ הוא שבעת הפגיעה התובע לא התנתק מרכבו ולא היה בגדר "הולך רגל" או "עובר אורח" באקראי, אלא היה בגדר "משתמש ברכבו" ולמטרת שימוש זה הוא נמצא באותו מקום בעת שנפגע. הפגיעה הפיזית ממש בתובע אכן אירעה על ידי הסקודה, אולם התערבות גורם זר לא ניתק את הקשר הסיבתי המשפטי בין אותו מאורע שגרם נזק גוף לתובע לבין השימוש ברכבו. לאור האמור נפסק שיש לראות התובע משתמש ברכבו שלו והאחראי לפיצוי הוא מבטח רכבו בלבד. ##(44) שימוש ברכב ככוח מניע להתרוממות באוויר באמצעות מצנח:## בע"א 558/81, 199, "הסנה" נ. זעירה, בכתב התביעה נטען, כי התאונה אירעה, כאשר מכונית גררה את התובע, מתוך כוונה שזה ירחף בעזרת מצנח, שאליו היה האחרון קשור. אגב פעולה זו נפל התובע בכוח רב ארצה והמשיך להיגרר אחרי המכונית, תוך שהוא נחבל קשות. גרירת התובע על ידי רכב כשהוא מחובר למצנח על מנת שישמש ככוח מניע להתרוממותו באוויר – נפסק שיש בכך שימוש ברכב. בסעיף 21 להגבלות השימוש בכלי רכב, המצויות בתעודת הביטוח, נאמר, שהשימוש הוגבל, בין השאר, “למטרות חברתיות ביתיות ולתענוג”, ובסעיף 22 נאמר גם “לשם עסק בעל הפוליסה או מקצועו”. עוד נאמר בתעודת הביטוח, שהפוליסה אינה מכסה שימוש בכל רכב: .44″לתחרות, תחרות מהירות, מבחן מהירות, או מבחן יציבות. .45 לתחרות, תחרות מהירות”. סתם המנסח ולא פירש, מה נשתנה סעיף 45 מסעיף 44 רישא. לעניין זה טען ד”ר גולדנברג את הטענות הבאות: א. אין לפרש את הדיבור “שימוש” בפוליסה (או בתעודת הביטוח), כפי שהוא מתפרש בחוק; ב. גם אם ב”שימוש” עסקינן, אין עניינו של התובע בא בגדר סעיף 21 להגבלות השימוש; ג. הסנה לא יכלה לצפות את השימוש שגרם לתאונה. ##(45) שימוש ברכב כפיגום:## בת"א (שלום-ת"א) 29497/92, דרעי נ. "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, התובע נפצע בעת שהחליק ממתקן עשוי מוטות שחוברו לחלקו הפתוח של טנדר על-מנת שישמשו כפיגום. בדחותו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: השימוש שעשה התובע ברכב באמצעות אותו מתקן, לא נעשה למטרת תחבורה. כמו-כן, אין מדובר במאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, כאשר בעת השימוש לא שינה הרכב את יעודו המקורי, שכן הכוונה לייעוד המקורי של הרכב שהציב היצרן ולא שינוי בייעוד שנעשה על-ידי המשתמש, מה גם שייעוד זה אינו למטרות תחבורה. ## (46) שימוש ברכב כקיר מחסה בפני רוח:## בע"א 236/81, לסרי נ. "ציון", כב' השופט ברק (דעת הרוב): "הימצאות בנזין במיכליו של רכב חונה היא חלק מ"השימוש ברכב". נזק גוף כתוצאה מהתלקחות הבנזין הוא נזק הנגרם "עקב" אותו שימוש… הסיכון אשר המכונית ובמיכליה דלק יוצרת, זהה הוא בנסיעתה ובחנייתה, בין אם החניה היא לזמן ארוך יותר… הימצאותו של דלק במיכלי הדלק של המכונית מאפיין את המכונית, וקשור קשר הדוק לשימוש העיקרי שלה לתנועה. סיכון של התלקחות הדלק הוא סיכון הנופל במסגרת הסיכונים שהיא יוצרת מעצם טבעה. על-כן, פגיעה בשל שריפת דלק היא פגיעה הנובעת מ"שימוש במכונית"." כב' השופט א' גולדברג (דעת מיעוט): "לא סיכון ההתלקחות כשלעצמו הוא המבחן הראוי לקשר הסיבתי-משפטי, אלא מבחן "השכל הישר", הבוחן את הקירבה (הרעיונית) של "השימוש" ברכב להתהוות התוצאה המזיקה, תרומה יחידה או תרומה של ממש, ממילא תהיה גם "גורם ממשי" לנזק". במקרה הנדון הדליקה שפרצה ופגעה בנופשים לא נגרמה "עקב השימוש" שכן התלקחות דלק כתוצאה מאש שהגיעה לקרבתה של מכונית חונה (להבדיל מתדלוק מכונית) – תיחשב כהתלקחות של חבית דלק שהונחה על הכביש ולכן אינה תאונת דרכים." כב' השופט ש' לוין (דעת מיעוט): "במקרה הנדון לא נעשה במכונית שימוש בעת פרוץ הדליקה כ"רכב" אלא כקיר בו נמצא מקור של דלק." כב' השופט ג' בך (דעת הרוב): "השימוש הדומיננטי שנעשה ביום הארוע באותן מכוניות הוא בתור כלי תחבורה… "שימוש" זה, במובן החוק, לא הופסק על-ידי החניית המכוניות בזמן עריכת הפיקניק… אינני מוצא הבדל בין פגיעת ברק במכונית, בעת נסיעה או בעת עמידת הרכב, אשר כתוצאה ממנה מתלקחת המכונית, או בין התופעה של שריפה במכונית עקב זריקת סיגריה בתחנת דלק בה נעצרה המכונית לצורך מילוי דלק או בין עובדות המאורע שלפנינו, אלא הם סיכונים הנובעים באופן טבעי מהשימוש בכלי-הרכב אשר מצוי דלק במיכלו." "המצאותו של דלק במיכלה של מכונית היא חלק מהשימוש הרגיל במכונית למטרתה ככזו והסיכון הכרוך "בשימוש" זה קיים בין במכונית נוסעת, בין במכונית חונה בין במכונית שלא נעשה בה שימוש לנסיעה או לחניה והיא עומדת כקיר." ##(47) שימוש ברכב כאוהל:## בת"א (ת"א) 2524/80, "ציון" נ. לסרי ואח', נפסק כי השימוש חייב להיות תחבורתי ולכן כשהרכב שימש כאוהל ומחסה בפני רוחות – אין לראות בכך שימוש ברכב. כאן קבוצה של נופשים התמקמו בנביעות מתחת ליריעה שנמתחה מעל שלוש מכוניות שהועמדו בצורת האות ח' ואילו הדופן הרביעית נסגרה על-ידי סירה. תוך ניסיון של אחד הנופשים להחליף בלון גז של כירה ניידת, ארעה דליפה שגרמה לדליקה גדולה שבה ניספו ארבעה נופשים ואחרים נפצעו. הערעור על החלטה זו נתקבל ב-ע"א 236/81. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים)שימוש ברכברכבתחבורהשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורהרכב מנועי