האם הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, תשל"ה-1975 יכולות לחול על תאונת דרכים, שהתרחשה מחוץ לתחומי גבולות המדינה? זוהי השאלה המרכזית העומדת להכרעה בערעור שלפנינו. ## היקף תחולתו הגיאוגרפית של חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים:## חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים אינו כולל הוראה כלשהי באשר להיקף תחולתו הגיאוגרפית. בית המשפט ציין בפסיקתו כי שתיקתו בנושא הטריטוריאלי אינה מעידה על כיוון זה או אחר ביישום כללי ברירת הדין, לגבי אירוע שהתרחש מחוץ לתחום גבול המדינה. ודוק: גם כאשר חיקוק כולל הוראה מפורשת, אודות תחולתו בתחומי המדינה בלבד, עדיין אין בכך כדי לשלול את תחולת אותו החוק על מעשים בחו"ל, מכוח כללי ברירת הדין. כזוהי למשל פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בסעיף 3 לה נקבע לאמור:"הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה - כל הנפגע או הניזוק על-ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה". למרות הוראה זו, אין מניעה להחיל את הוראות הפקודה ועוולותיה גם על אירוע שהתרחש מחוץ לישראל. עמד על-כך בית המשפט בע"א 98/67 ליבהר נ' "גזית ושחם" חברה לבנין בע"מ: "אכן, הסעיף 3 של פקודת הנזיקין קובע את הדין המהותי למעשי נזיקין, שאין בהם סממן נכרי; אך אם מובאת בפני בית-המשפט בישראל תביעה בשל מעשה נזיקין שבוצע כולו או מקצתו בחוץ לארץ, וכללי המשפט הבין-לאומי מפנים את בית-המשפט לדין המהותי המקומי, אין שום דבר בנוסח הסעיף 3 שימנע החלת אותו דין מהותי, המצוי בסעיפי הפקודה על מעשה הנזיקין הנכרי". הטעם לדברים אלה נעוץ בכך, שהרחבת התחולה של החוק המקומי אינה חייבת להיעשות מכוח הוראותיו, שכן גם היא כפופה לכללי ברירת הדין הנוהגים במשפט הפנימי. ואכן, הלכה דומה נפסקה גם בע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ. פורט שם, כי העובדה שסעיף 3 לפקודת הנזיקין מסייג את תחולתה ל"עוולה שנעשתה בישראל", אינה מונעת את החלת הפקודה על מעשה נזיקין אשר בוצע מחוץ לישראל, עת על-פי דיני ברירת הדין שלנו חל עליו דין הנזיקין הישראלי (ראו גם: רע"א 337/87 כהן הנ"ל, פ"ד מח(2) בעמ' 726 מול א'). מקל וחומר הם פני הדברים, שעה שהחיקוק רק שותק בנוגע לתחולתו מחוץ לטריטוריה. אף-על-פי-כן, הדעה הרווחת היא, כי תחולת חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים היא מקומית בלבד. עמד על-כך פרופ' י' אנגלרד בספרו הנ"ל פיצויים לנפגעי תאונות דרכים: "באופן עקרוני, הן חוק הפיצויים והן פקודת הביטוח חלים רק על נהיגה בשטח מדינת ישראל... אמנם, לפי גישות מודרניות, הרווחות בתחום ברירת הדין בנזיקין, ניתן להחיל הוראות ישראליות על מעשים שבוצעו בחו"ל, אם יש צידוק פונקציונלי להחלתם. לדעתנו, טיב ההסדר הישראלי, המשלב בתוכו יסודות של משפט פרטי ושל משפט ציבורי (קרן סטטוטורית, חובת ביטוח ואחריות פלילית), שולל את תחולתו על תאונות דרכים הקורות מחוץ לשטח מדינת ישראל". בית המשפט ציין, כי כאשר פרופ' אנגלרד מדבר על גישות מודרניות בתחום ברירת הדין בנזיקין, שמכוחן ניתן להחיל את הוראות הדין הישראלי על מעשים שבוצעו בחו"ל, בהתקיים צידוק פונקציונלי לכך - כוונתו היא למבחן מירב הזיקות הנוהג במשפט האמריקאי, כחריג מהותי להחלת דין מקום ביצוע המעשה. הסיבה לתחולה טריטוריאלית דווקנית נעוצה בטעמים אחדים: בעוד שמטרת דיני הנזיקין המסורתיים היא להשיג הרתעה מפני ביצוע מעשים בעלי דופי (עוולות בנות אשם) וצדק מתקן, תוך פיזור הנזק והתחשבות בעלויות החברתיות של האחריות בנזיקין (י' גלעד "דוקטרינת הנזק הראייתי: האם הורם נטל השיכנוע?" משפטים ל (תש"ס) 317, 319); הרי מטרת ההסדר בחוק הפיצויים היא סוציאלית בעיקרה: למנוע מצב שבו אנשים יפגעו בגופם בתאונת דרכים ולא יפוצו (י' מלץ "עשור לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים" ספר יצחק כהן 349; רע"א 2853/96 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פרח, פ"ד נג(1) 680, 691-690; ע"א 4231/97 צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ נ' נאה, פ"ד נג(2) 193, 200 מול א'-ב'). המגמה הייתה ליצור הסדר לפישוט ההליכים וייעולם, בעקבות דו"ח הוועדה לפישוט העניינים ולשיפור ההליכים בתביעות נזיקין (ירושלים, תשל"ג), אגב הבטחת פיצוי מהיר והולם לנפגעים. ההסדר שגובש בחוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים משלב בתוכו יסודות של משפט פרטי ושל משפט ציבורי ומטיל אחריות מוחלטת לפיצוי נפגע, בשל נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים. החבות מוטלת על המשתמש ברכב (סעיפים 2(א) ו-(ג) לחוק) ועל מתיר השימוש בו (סעיף 2(ב) לחוק). לצד האחריות המוחלטת דלעיל, קובעת פקודת ביטוח רכב מנועי חובת ביטוח, לכיסוי החבויות הנ"ל באמצעות מבטח כלי הרכב. שימוש ברכב שאינו מבוטח כדין, נושא בצדו גם אחריות פלילית (סעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי). לשם הגשמת המטרות שבבסיס חוק הפיצויים ובראשן זמינות הפיצוי ופיזור הנזק, מקים החוק קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שאין ביכולתם להיפרע מן המבטח של הרכב, בשל כל אחת מן הנסיבות המנויות בסעיף 12 לחוק. על אופייה הציבורי של הקרן מעידים כמה גורמים: מעמדה כגוף מבוקר, כמשמעותו בסעיף 2(9) לחוק מבקר המדינה [נוסח חדש], תשי"ח1958- (סעיף 11 לחוק); הרכב הנהלתה הממונה בידי שר האוצר (סעיף 13 לחוק); כפיפות התקנון מכוחו היא פועלת, לאישור שר המשפטים וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת (סעיף 14 לחוק); ומעל הכל - דרך המימון של פעילותה, באמצעות הפרשת סכום מסוים מדמי הביטוח, המשולמים על-ידי ציבור המבטחים, בעלי הרכב והמשתמשים (סעיף 15 לחוק). הסיכונים כלפי החבות המוחלטת אינם מתחלקים אפוא בין הציבור כולו, אלא אך בין הנהגים והמשתמשים בכלי הרכב, כיוצרי הסיכון. נובע מן ההסדר האמור, כי יישומו כראוי יכול להיעשות בגבולות המדינה בלבד. על המגמה הטריטוריאלית של תחולת חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, ניתן ללמוד גם מהתייחסותו המיוחדת של המחוקק, עת רצה להרחיב את ההסדר גם על תחומי האזור. אכן, בחירתו להרחיב תחולתן של פוליסות ביטוח, שהוצאו לפי פקודת ביטוח רכב מנועי ושל האחריות מכוח חוק הפיצויים על תאונות דרכים - שאירעו ב"אזור" או ב"שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית" או ב"אזורים", כהגדרת מונחים אלה בחוק הפיצויים - מדגימה את האופי הטריטוריאלי של חוק הפיצויים (ראו גם: א' ריבלין תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהד' שלישית - תש"ס) 309 ואילך). כך שנינו בסעיף 3(ג) לפקודת הביטוח, המחייב כיסוי של הפוליסה גם בשטחים החוץ טריטוריאליים הנ"ל (וראו שם גם סעיף 15(5), בדבר האיסור להגביל בפוליסה את השטחים שבהם משתמשים ברכב). וכך בהתאם שנינו בסעיף 2(א1) לחוק הפיצויים, המחייב נוהג ברכב ישראלי לפצות נפגע ישראלי או תייר חוץ על נזקי גוף שנגרמו באזורים הנ"ל, שמעבר לטריטוריה הישראלית. רוצה לומר: כאשר המחוקק רצה להרחיב את התחולה הגיאוגרפית של חוק הפיצויים, הוא בחר לעשות כן במפורש. זאת ועוד, חובת הביטוח הקבועה בסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי חלה על בעל הרכב והנוהג בו, ביחס לחבות שהם עשויים לחוב בה לפי חוק הפיצויים, אשר ככלל, תחולתו מוגבלת לשטחה הטריטוריאלי של מדינת ישראל. אומנם סעיף 3 לפקודה קובע, כי פוליסה לפי דרישותיה של פקודת ביטוח רכב מנועי מבטחת את בעל הרכב והנוהג בו גם מפני "חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על-ידי השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו", ברם, בע"א 214/81 מ"י נ' פחימה (פ"ד לט(4) 821, 829-828) נקבע לנושא זה: "כאשר אנו מפרשים הוראות בפקודת הבטוח, עלינו לעשות כן על רקע חוק הפיצויים, אשר מהוה חלק מסביבתו הטבעית, ואשר הביא למספר שנויים בפקודת הבטוח עצמה". בית המשפט פסק כי קיימת, אם-כן, קורלאציה וראוי שתשרור הרמוניה תחיקתית בין הסדר הפיצויים לבין החובה הביטוחית. ## דוגמא - נסיעת אוטובוס לכיוון גבול עם מצרים:## בית המשפט דו במקרה בו אוטובוס יצא משטח ישראל לכיוון הגבול המצרי, במטרה להביא את המטיילים הישראלים שנסעו בו אל מסוף הגבול, כתחנת ביניים ממנה היו אמורים להמשיך בדרכם אל תוככי מצרים. במקרה הנ"ל חלק הארי של נסיעת האוטובוס נעשה בשטחה הטריטוריאלי של ישראל. בית המשפט פסק כי אין לפנינו טענה כי הנוסעים ידעו מראש, שהנסיעה באוטובוס הישראלי כרוכה בחציית הגבול. ברגיל זה גם איננו המצב, שכן מקובל שנקודת הגבול נמצאת בצד המדינה ממנה יוצאים, לפני שנקלטים במדינה השניה. בנסיבות אלו יהא זה מלאכותי לקבוע, כי הכיסוי הביטוחי שהאוטובוס היה מחויב בו בחלק הארי של הנסיעה, ושאף היה קיים הלכה למעשה, "פקע" לפתע למרות התמשכות הנסיעה באותו אוטובוס, עם אותם נוסעים ובכיוון אותו יעד, אך בשל כך שהתאונה אירעה בצד המצרי של הגבול, בשעה שהנסיעה והמעבר הפורמלי לשטח מצרים טרם הושלמו. עד לנקודה זו, בטרם יקלטו על-ידי השלטונות המצריים, נשמרת הזיקה הבלעדית למדינת ישראל. בית המשפט פסק כי במקרה דנן יש טעם רב בהחלת הדין הישראלי, על אף ההרחבה הטמונה בהחלה אקסטרא-טריטוריאלית של הסדר המבוסס על אחריות מוחלטת וחובת ביטוח. הטעם לכך נעוץ בזיקות הרבות והדומיננטיות הקושרות באופן מובהק וחד משמעי את האירוע, על נסיבותיו והגורמים המעורבים בו, לדינה של מדינת ישראל. כאמור, האוטובוס בו אירעה התאונה רשום ומבוטח בישראל ומצוי בבעלותו ובהחזקתו של תאגיד ישראלי. כמו-כן, בעת אירוע התאונה האוטובוס היה נהוג בידי נהג ישראלי וכל נוסעיו, והתובעת בכללם, היו ישראלים. בעת קרות התאונה, המעבר לשטח המצרי טרם הושלם מן הבחינה הפורמאלית, כאשר חציית קו הגבול נעשתה על סמך אישורם והוראותיהם של הגורמים הישראליים הפועלים במעבר הגבול. פיצוייםתאונת דרכים