תאונת דרכים לפני התנעה של מכונית

אישה נפגעה בתאונת דרכים לפני שהספיקה להתניע את המכונית ונפגעה ע"י משאית. חברת הביטוח איילון - ביטחה את הרכב של האישה. חברת הביטוח הדר - ביטחה את המשאית. לטענת איילון, בין אם התובעת הספיקה להתניע ובין אם לאו, על הדר, כמבטחת המשאית, לשאת בנזק. זאת, מן הטעם שאין לראות את התובעת כמי שהשתמשה ברכב ולכן, יש לראותה כהולך רגל שנפגע מהמשאית. לשיטת איילון, המכונית הייתה 'זירת אירוע' בלבד ולא נעשה בה שימוש על פי מבחן הסיכון התעבורתי. התאונה ארעה שעה שהתובעת עסקה במו"מ לגבי דירתה ואין להבחין בין מקרה זה, למקרה בו פלוני ממתין ברכב למאן דהוא, או ממתין עד לפתיחת בית עסק וכיו"ב. המבחן הקובע הוא מבחן הכוונה הסובייקטיבית של המשתמש ויש ליתן משקל לכך שהתובעת חנתה כדין. כך למשל, אם היה נופל על התובעת פסנתר ממרפסת דירה סמוכה, לא ניתן היה לראות באירוע תאונת דרכים. לשיטתו של בא כוח איילון, יש להבחין בין עצירה במהלך נסיעה - דוגמת פסק הדין שנדון בע"א (חיפה) 4248/96 אמאל אבו חמד נ. עיסמי אמין ואח' תקדין מח 97 (2) 419 (שם נפגעה התובעת לאחר שהרכב עצר בצד הדרך והנוסעים הביטו בזיקוקין שהופרחו באויר להנאת הציבור. להלן : פסק הדין בנושא הזיקוקין) - לבין המצב שלפנינו, בו הנסיעה טרם התחילה. 7. מנגד, לשיטתה של הדר, עצם ההתנעה מהווה תחילת נסיעה. יתרה מזאת, אפילו אם הייתה התאונה מתרחשת טרם התנעה, יש לראות את התובעת כמי שהשתמשה במכונית, באשר גם על פי המבחן הסובייקטיבי, כוונת התובעת הייתה להתחיל בנסיעה. הכרעה בין גישת איילון לגישת הדר : בית המשפט ביכר את גישת הדר לפיה על איילון, כמבטחת השימוש במכונית בה ישבה התובעת, לשאת בנזק. לאור הלכת רע"א 8548/96 פדידה נ. סהר פ"ד נא (3) 815 אני נכון לקבל הטענה כי המבחן הקובע הוא מבחן סובייקטיבי. בית המשפט קבע כי יש להשמר מאבחנות דקיקות, בבחינת 'דק מן הדק עד אין נבדק', אבחנות שיש בהן כדי לערפל את המצב המשפטי - וראו ביקורתו של כב' השופט אריאל על הלכת פדידה במאמרו "הבחנות דקות מידי לעניין הגדרת תאונת דרכים" דין ואומר (בטאון לשכת עורכי הדין מחוז חיפה והצפון) גליון מס' 11 (דצמבר 2000) עמ' 16 . נפסק כי אין חולק כי הכניסה של התובעת למכונית מהווה שימוש ברכב, על פי ההגדרה הבסיסית בחוק. כוונתה הסובייקטיבית של התובעת הייתה להתחיל בנסיעה, להבדיל מהמקרה שנדון בעניין פדידה, שם עלה התובע לרכב, לאחר סיום הנסיעה, על מנת ליטול מצית. המבחן הראוי הוא מבחן הסטייה המהותית, באנלוגיה לסעיפים 80-81 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 כפי שפורשו בפסיקה. סעיפים אלו קובעים כי יראו תאונת עבודה אם אירעה תוך כדי ועקב נסיעתו או הליכתו של המבוטח ממעונו לעבודה או להיפך, אלא "אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו…" המבחן המרכזי הוא אפוא מהות הסטייה ותכליתה. נימוקי בית המשפט : פלוני שנפגע מרכב אחר, עודנו יושב במכוניתו בצד הדרך על מנת לבצע שיחה בטלפון הסלולרי. אלמוני שנפגע מרכב אחר, עודנו יושב במכוניתו מול אשנב סניף 'מקדונלד' על מנת להזמין ולקחת מזון מהיר (השווה לפסק דינו של כב' השופט שפירא בת"א (שלום טבריה) 1371/98 אפרים אליהו נ. לוי מאיר שם ירד הנהג לקנות כריכים לכל הנוסעים). פלוני הנכנס למכוניתו וטרם תחילת הנסיעה מקנח מצחו מזיעה, או מחפש תחנות ברדיו תוך שהוא מנקה את אוזנו במקלון ניקוי ותוך כדי כך נפגע מרכב אחר ( כפי שמתואר בפסק דינו של כב' השופט סלטון בת"א (שלום ת"א) 31623/92 סוייד נ. לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ). פלמוני המסיים את נסיעתו ומשתהה ברכב על מנת לאסוף חפציו טרם ירידתו (על פי הדוגמה שהביאה כב' השופטת שריר בת"א (שלום הרצליה) 3094/94 יפה גטה נ. דולב חברה לביטוח בע"מ צלטנר עמ' 2458) . כל אלו הפסקות או פעולות שאין בהן כדי להפסיק את השימוש ברכב. לגישתי, מדובר בפעולות הנעשות אגב הנהיגה, במהלך הנהיגה או לצורך הנהיגה, ואין לראות בהן סטייה מהותית המנתקת את הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה. מבחן הסיכון - תוך שילובו במבחן השכל הישר- ממשיך לעמוד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי-משפטי : ע"א 4204/98 המוסד לביטוח לאומי נ. מדינת ישראל פ"ד נג (4) 867 (בנושא הגשר במחלף שפירים, שנפל על מכונית בנסיעה) וע"א 6000/93 עיזבון המנוח קואסמה נ. רג'בי פ"ד נ (3) 661. גם שיחת אקראי של נהג עם פלוני מחוץ לרכב, בין בהתחלת הנסיעה או במהלך הנסיעה, נופלת לתחום הסיכון התעבורתי, המונח בבסיס ההגדרה הבסיסית בחוק. לעומת זאת, אם פלוני סיים את הנסיעה והוא ממתין במכונית למאן דהוא, ניתן לראות את הרכב כזירת אירוע, ואז נאמר כי הרכב לא היה כלל בשימוש במועד התאונה. במקרה כאמור, אם פלוני ייפגע על ידי רכב אחר, יראו אותו כהולך רגל שנפגע על ידי כלי רכב בו נעשה שימוש, והאחריות תיפול על מבטחת הרכב הפוגע - בר"ע (ב"ש) 1538/97 הדר חברה לביטוח בע"מ נ. מזריצקי ואח' צלטנר עמ' 4736. 12. ודוק: לחזקה המרבה שעניינה רכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, אין רלוונטיות לענייננו, ואין להסיק ממנה כי כאשר הרכב חנה כדין, כביכול הופסק השימוש ברכב. החזקה המרבה נועדה להסדיר מצבים דוגמת התנגשות הולך רגל או רוכב אופניים ברכב שלא חנה כדין. אולם אין בחזקה המרבה כשלעצמה, כדי לגרוע מהיקף תחולתה של ההגדרה הבסיסית, ולשלילת השימוש ברכב חונה - וראה פסק הדין הידוע רע"א 8061/95 עוזר נ. אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ (3) 819 . ובקיצור, החזקה המרבה "באה להרבות את הגדרת תאונת הדרכים ולא למעט את ההגדרה ולהוציא מתוכה חנייה במסגרת השימוש ברכב" -אריאל שם, בעמ' 17. רכבתאונת דרכים