תביעה בגין מטרד רעש זיהום אוויר של מטוסים

בית המשפט דן בתביעה בגין מטרד, שמקורו ברעש וזיהום אוויר שגרמה פעילות חברת אל על בנמל התעופה בן-גוריון וקבע כי מקום שבו עשתה רשות ציבורית שימוש בהרשאה חוקית, בנסיבות בהן נפגעו זכויות הפרט שהיו מוקנות לו אלמלא אותו שימוש, ונתברר, שאין מנוס מן הפגיעה האמורה ושמאזן האינטרסים נוטה כולו לטובת השימוש הבלתי מסויג בהרשאה, עשויה קובלנתו של האזרח הנפגע כנגד הרשות להידחות על ידי בית המשפט הגבוה לצדק. אולם מקום שבו יכולה הרשות לעשות שימוש בסמכויותיה הציבוריות בלי לפגוע באזרח או תוך כדי הקטנת סבלו, יורה בית המשפט הגבוה לצדק לרשות לעשות שימוש בסמכויותיה ככל האפשר תוך התחשבות באזרח וכאשר במטרדי רעש וזיהום אוויר עסקינן, יכול בית המשפט הגבוה לצדק לאזן את האינטרסים ולהטיל הגבלות על זמני הטיסות, או לקבוע הגבלות אחרות או להורות לרשות, אם הדבר מעשי, לנקוט אמצעים מתאימים להקטנת הרעש והזיהום, בין בשדה התעופה עצמו ובין באתרים שבהם נגרם הרעש. במקרים חריגים בהקשר לעילת המטרד, כשהפגיעה היא חמורה ביותר ואין כל דרך למנעה על-ידי נקיטת אמצעים טכנולוגיים, יכול שלא יהיה מנוס מהפקעת המקרקעין החשופים למטרד. החלטת בית המשפט : בית המשפט הגיע לכלל מסקנה, שההרשאה החוקית, בה מדובר בסעיף 3 לחוק אחריות המדינה, היא הרשאה מהותית ולא טכנית גרידא, וכדי שהמדינה תהיה פטורה מחבות לפי הסעיף האמור בתביעה בגין רעש וזיהום של מטוסים, צריך שיוכח, שננקטו על-ידי הרשות כל הצעדים, שניתן היה לנקוט בנסיבות העניין ומתוך התחשבות בנושא ההרשאה, תוך מילוי חובותיה הציבוריות של הרשות בעניין זה. כל עוד לא ננקטו הצעדים האמורים אם ניתן ואם מעשי היה לנקטם או לא הובטח שהצעדים הנזכרים יינקטו, לא תזכה הרשות להגנתו של סעיף 3 לחוק אחריות המדינה.תעופהמטרדמטרד רעשזיהום אוויר