הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לטענת התובע, במהלך משחק כדורגל שהתרחש ביום 15/03/97, בין קבוצת הפועל טייבה (נתבעת 1, להלן: קבוצת התובע) לבין קבוצת מכבי תל אביב (נתבעת מס' 3, להלן: הקבוצה היריבה). לטענת התובע, הוא נפגע במהלך המשחק על ידי שחקן הקבוצה היריבה, מר גדי ברומר (נתבע 4, להלן: מר ברומר). התובע טוען כי במהלך המחצית השנייה של המשחק, בשעה שנכנס לרחבת הקבוצה היריבה עם הכדור, מר ברומר חסם אותו "בניגוד לכללי המשחק ושלא כדין", גלש לעברו במקום לעבר הכדור ופגע בבִרְכּוֹ הימנית (רא' סעיף 3 ט' לכתב התביעה). התביעה מתנהלת כנגד קבוצתו של התובע; כנגד הקבוצה היריבה וכן כנגד מר ברומר באופן אישי (לאחר שהנתבעת 2, "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, נמחקה ב-05/05). אין מחלוקת שהתובע היה אחד משחקני קבוצת כדורגל של הנתבעת 1 ושהוא נטל חלק במשחק הנ"ל. הצדדים הינם חלוקים באשר לעצם התרחשותו של אירוע פגיעה בתובע במהלך המשחק, כן חלוקים הם באשר לנסיבות התרחשותו של האירוע ככל שהתרחש, וכן בשאלת האחריות. ביום 10/04/05 הוחלט על פיצול הדיון כך שראשית יידונו שאלות נסיבות האירוע והאחריות. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי ב-10/07 ולאחר השלמת הגשת התצהירים, התיק נקבע לשמיעה בפני והושמעו הראיות. הפגיעה של התובע על ידי מר ברומר באותו מועד, הצריכה את פינויו מהמגרש, בסיוע אלונקה והחלפתו של התובע, בשחקן אחר מקבוצתו. האירוע זכה לתיעוד וסיקור במדורי הספורט של העיתונות הכתובה למחרת המשחק, כאשר צוין, בפרסומים האמורים בין היתר, כי מזג האוויר הגשום, הִקְשה על השחקנים במסגרת ניהול המשחק. התובע טען כי פגיעתו איננה נכללת בגדר סיכון טבעי ורגיל למשחק כדורגל. הוא מודה כי משחק הכדורגל מאופיין במיקוד פעילות השחקנים ברגליהם. לטענתו, פגיעה נלווית בשחקן הקבוצה היריבה, אגב כִּדְרוּר בכדור, היא אכן בגדר "הסיכונים הטבעיים" של המשחק, אולם גלישה ישירה לברך של שחקן אחר, על מנת למנוע ממנו את התקדמותו בלבד, אינה "סיכון טבעי". ככל שהנתבע עבר את "גבול הלגיטימיות", הרי שהוא הפר את כללי המשחק, ויש בכך כדי להוכיח הפרת חובת זהירות קונקרטית על ידו ועל ידי קבוצתו.כדורגלדיני ספורטתאונות ספורט