הוגשה תביעה שעניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין טענה להוצאת דברי לשון הרע שמקורה בכתבה אשר פורסמה בעיתון. ביום 29.10.09 התפרסמה כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" שכותרתה: "הצעה: ועדה פרלמנטארית לבדיקת השחיתות בספורט". בכתבה, שעסקה בשחיתויות בספורט, נכתב, בין היתר, כי התובע היה מעורב בפרשת חוזה כפול ואף הורשע בפרשה, דבר שאינו נכון. התובע הינו שחקן כדורגל מקצועי, מאמן נבחרת ישראל בכדורגל חופים, מאמן נוער פעיל ואישיות מוכרת. הנתבעת מס' 1 הינה המוציאה לאור של העיתון "ידיעות אחרונות", והנתבע מס' 2 הינו העורך הראשי של העיתון. הנתבע מס' 3 הינו חוקר פרטי מבעלי חברת חקירות וותיקה. לטענת התובע, ביום 29.10.09 התפרסמה כתבה בעיתון העוסקת בשחיתות בספורט, אשר תוכנה מהווה דברי לשון הרע כנגדו. מנגד, הנתבעים אינם מכחישים כי ביצעו את הפרסום, אולם טענו כי עומדת להם ההגנה שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 וכן הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק. בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, בסעיף 8 לו, נאמר כדלקמן: "פרטיות ושם טוב 8) לא יפרסמו עתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים ענין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו". בית המשפט ציין כי הוראות האתיקה המקצועית מחייבות את הכתב, במיוחד כשאין כל ספק כי הפרסום עלול לפגוע בשמו הטוב של נשוא הכתבה, לערוך בירור מוקדם של הסיפור העומד להתפרסם, ואף חובה להוסיף לכתבה את תגובתו. הנתבעים הפרו חובה מקצועית זו באופן בוטה ואין בפיהם מענה מספק כדורגלדיני ספורטפרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה