הגנת תום לב בהפרה ראשונית של זכויות יוצרים

בית המשפט פסק כי תום לב אינו מהווה הגנה כנגד הפרה ראשונית של זכויות יוצרים - שהיא ביצוע של פעולה המצויה תחת הפריווילגיה של בעל זכות היוצרים, כגון העתקה או עיבוד של היצירה אלא (וגם זאת לענין סעד הפיצויים בלבד כאשר הנתבע לא ידע ולא חייב היה לדעת כלל ועיקר על קיומה של זכות יוצרים ביצירה שלגביה הוא מבצע את הפעולה המפרה. רק לעתים רחוקות יסבור הנתבע כי ביצירה שבה הוא מטפל אין זכות יוצרים לאדם כלשהו. הסיכון בנדון מוטל אם כן על הנתבע. עוד נקבע כי, החוק מתייחס בסלחנות מסוימת כלפי זה שהפר ב"תמימות" זכות יוצרים של אחר. מפר כזה פטור מתשלום פיצויים בגין ההפרה, אם כי ניתן לקבל נגדו צו מניעה. החוק עצמו אינו "תמים", והוא יודע להבחין בין תמימות להיתממות. הוא פוטר רק את זה שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה. נטל ההוכחה רובץ על הנתבע, ויקשה עליו מאד להרימו. לא תועיל לו הטענה כי לא ידע על קיום זכות היוצרים של התובע דווקא או שסבר, אף בתום לב, שהזכויות הן של מאן דהוא אחר. עליו להוכיח שלא ידע, ולא היה עליו לדעת, על קיום זכות היוצרים ביצירה.תום לבהגנות משפטיותזכויות יוצרים (הפרת)