אי ידיעת הנתבע על הפרת זכויות יוצרים

אם הוגש משפט מחמת הפרת זכות יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע מדבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה" כפי שנפסק חל סעיף 8 לחוק זכות יוצרים "רק על אדם המפר זכות-יוצרים, מבלי לדעת - ומבלי שהיה לו יסוד סביר לחשוד - שקיימת בכלל זכות-יוצרים ביצירה הנדונה, ולא די בכך שהמפר לא ידע, ולא היה לו יסוד לחשוד - שהתובע דוקא הוא בעל זכות-היוצרים" (ע"א 241/55 דפוס ניאוגרפיקה נ' מסדה בע"מ, פ"ד יא 890, 892; אמרת האגב של השופט ח' כהן בע"א 171/75 אקו"ם בע"מ נ' עירית רמת-גן, פ"ד כט(2) 78; הערתי בע"א 2790/93 Robert E. Eisenmanואח' נ' אלישע קימרון, פ"ד נד(3) 817, 837; ת"א (חי') 977/86 טאו נ' הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל בע"מ, פ"מ תשנ"ב(3) 89; ת"א (י-ם) 8397/98 ביטון נ' סולטן (לא פורסם))." ע"א 2312/02 דרוק נ' דנציגר, פ"ד נט(6), 421 ,עמ' 430-431 (2005). חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "חוק זכות יוצרים") קובע כי מחברה של יצירה הוא בעליה על פי הרוב, למעט שלושה סייגים, שאותם מפרט סעיף 5(1) בחוק זכות יוצרים. הסייג הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 5(1) (א) בחוק זכות יוצרים הקובע כי בעליה של זכות היוצרים במקרה של יחסי קבלן עצמאי מול מזמין ביצירה אומנותית - הוא המזמין. מעתיקים מתחרים : "כוונת המחוקק היא להגן על מי שיצר יצירה מקורית מפני מעתיקים מתחרים וההגיון שבהוראת סעיף 5 (1) לחוק כפי שבא לידי ביטוי בפסק דין זה (הכוונה לע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340 (1985) - א"ש) ובפסק דין James Arnold & Co. Ltd הוא, מתן תוכן עסקי להזמנה. עניינו של מזמין גלופה כנגד תמורה, שמיועדת מעצם טיבה להפקה המונית של עותקים הוא בעותקים. הגלופה עצמה נשארת בדרך כלל בידי היוצר. אם תישאר גם זכות היוצרים בידו מה פעל המזמין? מטרת העסקה תסוכל וההזמנה שעבורה שילם כסף תתרוקן מתוכן. הוראה זו דומה להוראה בעניין תשליל של תמונה. אין המזמין מעוניין להשאיר את התשליל בידי הצלם, אם שילם עבורו והנימוק הוא פרטיות אישית של המזמין. המזמין אינו מעוניין לאפשר ליוצר ליצור עותקים נוספים מהגלופה אלא רק עבורו". שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים כרך שני 741 (מהדורה שלישית, 2008). בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340, 354 (1985) עמדה כב' השופטת ש' נתניהו על ההיגיון שבהקניית הבעלות בגלופה למזמין: "לדעתי, הרעיון שבהוראה זו והוראת סעיף 5(1) מ-1911 הברורה ממנה, כעולה מפסק הדין הנ"ל בעניין .James Arnold & Co. Ltd (ראה לעיל), הוא מתן תוכן עסקי להזמנה. עניינו של מזמין בתמורה של גלופה, המיועדת, מעצם טבעה, להפקה המונית של העתקים, הוא בהעתקים. הגלופה עצמה נשארת, בדרך כלל, בידי היוצר. אם תישאר גם זכות היוצרים בידו, מה פעל המזמין? צפייתו העסקית תסוכל, והזמנתו, שעבורה נתן תמורה, תתרוקן מתוכנה. אישור לדעתי מוצאת אני באמור בסעיף 11 של המסמך המייעץ הנ"ל." "ידיעה לצורך סעיף 2(2) לחוק זכות יוצרים כוללת גם ידיעה בפועל וגם "עצימת עיניים" מראיית המציאות הגלויה והעובדות הבולטות על פני השטח. נתבע הטוען להעדר ידיעה חייב להוכיח את תום-לבו הן על-פי מבחן סובייקטיבי והן על-פי מבחן אובייקטיבי. אמונתו כי הוא איננו מפר זכות יוצרים צריכה להיות מבוססת על עובדות אובייקטיביות (ראה: ש. פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, כרך ג' תש"ס-2000, בעמ' 222; ת"א 2267/00 דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.4.06)." ת"א (מחוזי - ת"א) 2320/02 Inforgrames, Inc (כיום: Atari Inc) נ' ש.י.י צעצועים בע"מ. דוגמא לתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים - העתקת קטלוג : הוגשה תביעה לפיצוי כספי שעניינה עוולה מסחרית לרבות "גניבת עין", הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ונזיקין התובעת טוענת, כי הנתבע העתיק תמונות קטלוג, שמות דגמים מקטלוג שהוכן ע"י התובעת ובכך הפר את זכויות היוצרים למטרה מסחרית ומשכך היא תובעת נזקים משמעותיים שנגרמו לה. הנזקים המפורטים בתביעתה, כוללים הפרת חוק עוולות מסחריות, פגיעה בזכויות היוצרים של הקטלוג ו/או עשיית עושר והפסדי הכנסות עם הפסקת קניות לקוחות. הנתבע כפר בחבותו והבהיר, כי הדגמים המופיעים בקטלוג שהוציא הם אלה שהוא מתכנן ומייצר אותם בעצמו וזאת עוד בטרם החלה התובעת לייצר. לטענתו טענות התובעת מופרכות וחסרות בסיס משפטי ועובדתי ויש בהן כדי לפגוע בחופש העיסוק של הנתבע. בית המשפט פסק לעניין הפרת זכויות היוצרים, כי ביצירות בעלות אופי פונקציונאלי, דרושים שני מרכיבים על מנת להוות עילה להפרת זכויות יוצרים, והם מקוריות ואומנותיות. הכרעת בית המשפט בתביעה : לאחר קריאת כתבי הטענות, שמיעת העדויות, בחינת חומר הראיות ועיון בסיכומי הצדדים, ובשים לב לשאלות המשפטיות השונות שהתעוררו בתיק בית המשפט קיבל את התביעה לאור חוות דעת מומחה, כי יש לקבל את טענת התובעת באשר להעתקת חלקים נרחבים מן הקטלוג של התובעת בידי הנתבע או מי מטעמו. בעניין הקטלוג עצמו, בית המשפט פסק כי אין ספק, כי המדובר הוא ברכושה של התובעת, וכן הוכח, כי התובעת הוציאה ממון רב לצורך הכנתו של הקטלוג השימוש שעשה הנתבע בקטלוג עצמו הינו הפרה של זכויות היוצרים הקיימות לתובעת. העתקת הקטלוג, אשר נעשתה באופן בוטה, תוך שימוש באותם התצלומים, במספרים קטלוגיים, בגווני צבע ובאופן עימוד קרוב מאוד, הינה הפרה של זכויות היוצרים על הקטלוג. הפיצויים ללא הוכחת נזק : "בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת - פיצויו של בעל הזכות; השניה - הרתעתו של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים. מחד גיסא, מחייבת המגמה הראשונה שלא להיתלש לחלוטין מאומדן ניזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין. במקרים בהם שימוש התובע בזכותו נעשה כרגיל בדרך של מתן רשיונות לאחרים, מצדיק השיקול הפיצויי נסיון להתחקות אחר גובהם של התמלוגים הסבירים אותם היה מקבל התובע לולא הופרה זכותו, היינו לו הנתבע היה משלם תמלוגים כסידרם ... מאידך גיסא, מצדיקה המגמה השניה להתחשב, לצורך קביעת סכום הפיצוי, במצבו הנפשי של המפר, היינו להחמיר פחות עם מפר תמים ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון ((14.04 (B .NIMMER, SURA, SEC). יוער כי לפי משפטנו אין לחייב בפיצויים מפר אשר לא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת בכלל זכות יוצרים ביצירה (סעיף 8 לחוק זכות יוצרים, 1911; ד"ר א"ח זליגסון, יסודות בדיני זכות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים ומדגמים, ירושלים-התשכ"ז, בעמ' 64; ע"א 241/55 הנ"ל, בעמ' 892)." ראוי להזכיר כי ההסדר החוקי שונה בחוק זכות יוצרים תשס"ח-2007, הן לענין הבעלות בזכות היוצרים, הן לענין הפיצוי ללא הוכחת נזק, שתקרתו הוגבהה ל- 100,000 ₪. זכויות יוצרים (הפרת)