חוק רישוי עסקים מטיל מגבלות על חופש העיסוק בקובעו חובת רישוי. סעיף 1 (א) לחוק מסמיך את שר הפנים לקבוע ולהגדיר בצווים עסקים טעוני רישוי. הרישוי נועד להבטיח מספר מטרות המנויות בחוק: "1(א) (1) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים. (2) מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות. (3) בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו. (4) מניעת סכנות של מחלות בעלי-חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחומרי הדברה, בדשנים או בתרופות. (5) בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים. (6) קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה ולשירותי כבאות." מטרת החוק: מטרת החוק היא לאזן בין חופש העיסוק לבין ערכים ואינטרסים מתנגשים אחרים כמו שלום הציבור בריאותו ובטיחותו וכן חוקי תכנון ובנייה.מדובר בתכליות ראויות. סעיף 6 לחוק קובע כי : "(ב) הבקשה לרשיון או להיתר זמני תוגש לרשות הרישוי, ורשות הרישוי, אם לא החליטה לדחותה, תעבירנה לכל מי שצריך לאשר את מתן הרשיון או ההיתר הזמני לפי סעיף קטן (א)." סעיף 5 לחוק מגדיר את רשויות הרישוי וקובע: " (א) רשות הרישוי לעסק טעון רישוי היא - (1)בתחום רשות מקומית - ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיכו לכך;" עסקים הטעונים רישוי: צו רישוי עסקים מגדיר בתוספת באופן מפורט מהם אותם עסקים הטעונים רישוי וכך, בקבוצה 4- "מזון" מוגדר: "4.2 בית אוכל-מקום הכנה או הגשת מזון לצריכה במקום או מחוצה לו. א. מסעדה,בית קפה ב. בית אוכל אחר ג. הכנת מזון למכירתו לצריכה מחוץ למקום הכנתו". בקשת רישוי עסק : תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) התשסא 2000 קובעות כיצד על מבקש הרשיון להגיש בקשתו וכן מסדירות התקנות את נוהל ומועדי תשובת נותני האישור. סעיף 6 (ב) קובע: "החליטה רשות הרישוי שלא להעביר את הבקשה לנותני האישור משום שהיא דוחה אותה או משום שטרם סיימה את בדיקתה במועד האמור בתקנת משנה (א), תודיע על כך בכתב בתוך 21 יום למבקש הבקשה, תוך פירוט הנימוקים, ובכל מקרה תעביר רשות הרישוי את הבקשה או תחליט על דחייתה בתוך 45 ימים מיום קבלתה". סעיף 6 (ד) קובע: "היה מתן הרישיון או ההיתר הזמני טעון בדיקה של גורמים נוספים על נותני אישור, כגון איגוד ערים לכבאות או איגוד ערים לאיכות הסביבה, כדי להבטיח בעסק מטרה מהמטרות הקבועות בסעיף 1 (א) לחוק, תעביר רשות הרישוי את הבקשה, בצירוף המסמכים שצורפו לה לפי טופס 4 האמור, לגורם הנוסף". ביקורת שיפוטית: תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים , בעת שהוא נדרש לביקורת שיפוטית על החלטת רשות, הנו לבחון את חוקיות ותקינות המעשה המנהלי קרי, האם הוא נופל בגדרי סמכות הרשות המנהלית והאם לא נפל בהחלטה פגם כגון משוא פנים, הפלייה, ניגוד עניינים, חוסר תום לב, שיקולים זרים ובעיקר האם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות. בהיעדר פגם מהותי בהחלטה, לא יתערב בית המשפט ויותיר בידי הרשות מרחב פעולה לפעול בהחלטותיה המנהליות בהתאם למיטב שיקול דעתה ומקצועיותה ולא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעת ביהמ"ש (בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור,פ"ד לה(1)422,421 (1980); בג"צ משה אודם נ' ראש עיריית תל-אביב יפו ואח', פ"ד לה(2)118, 118 (1980); בג"צ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד מה(3)678 ,688 (1991)). ואולם, בעניין רישוי עסקים המגביל חופש עיסוקו של אדם , קבע כב' השופט לנדוי (כתוארו דאז):"הכלל הוא שכל אדם זכאי לעסוק בעסק כרצונו, בגבולות שהחוק מציב לו, ועל רשות המסרבת לתת לו רשיון לניהול עסק, מקום שדרוש רשיון כזה, להצדיק את סירובה על יסוד הוראה המפורשת בדין או המשתמעת ממנו"(בג"צ 236/70 שאול חממה נ' ראש העירייה,פ"ד כה (1),115,113 (1971)). מכאן שרשות המסרבת ליתן רישיון צריכה לפרט ולנמק החלטתה. בהקשר זה ציינה כב' השופטת מ' נאור :" אני סבורה שייטיבו המשיבים (ומשיבים פוטנציאליים אחרים בעתירות בענייני רישוי עסקים) אם יגבשו לעצמם נהלים מפורטים למתן הנמקה במקרה של סירוב לבקשה לרישיון עסק. אין די ב"נוסחאות" כמו "מבחינה פלילית" או "מטעמי שלום הציבור" וכל כיוצא באלה. הסירוב צריך להתבסס על עובדות קונקרטיות ולא על נוסחאות שבלוניות. ראוי שהפרקליטות, המייצגת בעתירות מנהליות בענייני רישוי עסקים משיבים שונים, תיטול לידיה את התפקיד לגבש נוהל מסודר למתן הנמקה"(עמה 02 / 697 משחקי מילניום בע"מ נ' עיריית ירושלים, החטיבה לרישוי ופיקוח סב 564, 573 (2002)). אישור ממשרד הבריאות: משרד הבריאות הינו חלק מנותני האישור לעסקים טעוני אישור על פי צו רישוי עסקים. במידה והתוכנית המוגשת עומדת בדרישות הקבועות בתקנות היא מאושרת מיידית. באם לא, היא מוחזרת לתיקונים. לעיתים מוזמן מגיש התוכנית למציאת פתרונות כך שהתוכנית תתאים לתקנות. סמכויות הפיקוח וההסדרה של עירייה: סמכויות הפיקוח וההסדרה של עירייה מעוגנות בפקודת העיריות ובחוק רישוי עסקים, סעיפים 233 ו-241 לפקודת העיריות קובעים חובה על העירייה לסווג ולהסדיר מלאכות או עסקים בתחומה העלולים להזיק לבריאות הציבור או להיות מקור לסכנה לציבור או שמבחינה אחרת של טובת הציבור ראוי הוא להסדירם. סעיף 1 לחוק רישוי עסקים קובע מצידו כי שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח שיתקיימו בהם מטרות מספר, ביניהן מניעת סכנות לשלום הציבור. כן מקים סעיף 20 לחוק רישוי עסקים את הסמכות להוציא צו הפסקה מנהלי כנגד פעילות עסק פלוני. בית המשפט קבע בפסיקתו כי, חובת הרישוי מקימה מצידה חובת פיקוח של העירייה על ביצוע הרישוי ועל המתרחש בתחומה, זוהי חובה שמטיל החוק על הרשות פרשנות בית המשפט לסמכויות הפיקוח : גישת בית המשפט היא כי, סמכויות הפיקוח שהוקנו לעירייה על רישוי עסקים בתחומה, לצד סמכויות ההסדרה שהוקנו לה, מקימות חובת זהירות מושגית כלפי המשתמשים בשירותי אותם עסקים, שעניינה זיהוי פעילות עסקית הפועלת שלא ברישוי ומניעת סכנות לשלום הציבור הנובעות ממנה כתוצאה מפעילותה רישוי עסקים