חוק איסור לשון הרע אינו קובע הסדר ספציפי בדבר הקשרים של הסכמה או אי התנגדות לפרסום, שבהם יישלל האופי העוולתי של הפרסום. תחת זאת מפנה חוק איסור לשון הרע להסדרים הכלליים בפקודת הנזיקין, ובהם ההגנה של הסתכנות מרצון. תחולת הגנה זו צומצמה מאוד בפסיקה. ההלכה היא, כי על מנת שהנתבע בתביעת לשון הרע יחסה בצל ההגנה, עליו להוכיח שהתובע לפיצויים בגין לשון הרע היה מודע לסכנה ורצה בה. בצד החשיפה לסיכון הפיזי צריך התובע גם לחשוף עצמו לסיכון שלא יזכה בפיצוי עבור הנזק שהוא עשוי לסבול, זאת ועוד על הנתבע הנטל להוכיח שהתובע היה מודע לסכנה ורצה בה. התובע חייב היה לעשות בחירה חופשית, ובחירה חופשית משמעה בחירה המבוססת על מידע מלא של מכלול הנסיבות שלגביהן הובע הרצון להסתכן.פרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה