קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחסנת חומרי בניין ללא רישיון: .1 המערערת הורשעה ב- 28.6.84 בבימ"ש קמא בעבירה על סעיף 14(י) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968[2], בכך שעסקה ללא רשיון בעסק טעון רישוי: אחסנת חמרי בנין בכתובת שברחוב סלור 9פתח-תקווה ודינה נגזר לקנס בן 000, 25שקל (ישן) או 15ימי מאסר תמורתם, וכן נצטוותה המערערת להפסיק את עיסוקה הנ"ל נשוא האישום ולסגור את מקום העסק דנן תוך מתן ארכה לביצוע צווים אלו עד .28.12.86 הערעור נסב על ההרשעה בטענה עיקרית, שהמערערת מחזיקה ברשיון בר- תוקף לאחסנת חמרי בנין - אמנם לגבי הכתובת שברחוב סלור 4אלא שהוא חל גם על הכתובת שבמס. 9באותו רחוב. לטענת המערערת הן בבימ"ש קמא והן בפנינו - העסק שבשתי הכתובות הנו עסק אחד עפ"י טיבו ומהותו: בכתובת המצוינת ברשיון מצויה החנות בה מתנהל העסק ואילו חמרי הבנין, שמקומם אינו בחנות מאוחסנים במגרש שמעבר לרחוב במס. 9ושעל כן הרשיון מתייחס לשני חלקי העסק. .2 הרשעת המערערת בדין יסודה: א. למערערת רשיון לעסק של חמרי בנין אך ורק לגבי המקום שברחו סלור 4, פתח-תקווה, כאשר הכתובת מהווה חלק אינטגרלי מן הרשיון ולמעשה הוא מהווה תנאי הרשיון: כל שינוי בכתובת מפקיע את תוקף הרשיון. העסק הרשוי מקומו, איפוא, ברחוב סלור 4ולכתובת זו בלבד הוענק הרשיון. ב. הכתובת שברחוב סלור 9הינה מקום אחר - אשר איננו צמוד לעסק שבמספר .4 וכעולה מחומר הראיות - ברי שבמועד נשוא האישום - 15.11.82- נמצאו שני המקומות הנ"ל מובדלים ומופרדים וממוקמים משני צדי הרחוב. (אף כי יתכן שבשכבר הימים ובטרם נסלל שם רחוב, כטענת ב"כ המערערת בישיבה מיקדמית מיום 30.10.84היו שני המקומות בחזקת מקום אחד ונכס אחד). במועד האישום נמצאו ברחוב סלור 9- מחסן להחסנת חמרי בנין ואילו במס. 4- חנות לחמרי בנין והמפקח שביקר במקום ראה באלה שני עסקים נפרדים ומפורשות לא עסק אחד - וזאת עפ"י העיסוק שהתנהל בכל אחת משתי הכתובות. ג. סעיף 33לחוק רישוי עסקים [2] הנ"ל זה לשונו: "לענין חוק זה רואים אדם כעוסק בעסק פלוני, אף אם התעסקות זו היא חלק מעסקו העיקרי או באה לסייע לו בהשגת מטרה של עסקו העיקרי; אין נפקא מינה אם העסק העיקרי טעון רישוי אם לאו". אם המערערת מבקשת לראות במחסן שברחוב סלור 9חלק מן העסק העיקרי של חמרי בנין, או להראות שהמחסן מסייע לה בהשגת המטרה של העסק העיקרי של חמרי בנין, הרי לענין חוק רישוי עסקים עפ"י סעיף 33הנ"ל תיחשב המערערת, לגבי המקום שברחוב סלור 9- כבעלת עסק של החסנת חמרי בנין. ד. זאת ועוד: בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשל"ג- 1973[3], שהתקין שר הפנים מכוח סמכותו שבסעיף 1לחוק רישוי עסקים [2], המאפשר לשר לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם - מצוי עסק של חמרי בנין בפריט 155לצו, כשההתייחסות לזה היא על-פי המקום: עסק של חמרי בנין טעון רישוי במקום למכירתם או לאחסנתם. אפשר לכן להניח, שעסק של חמרי בנין המנהל באותו מקום ובאותה כתובת הן מכירה והן החסנה כאחד - אפשר ויהא טעון רשיון אחד בלבד, אולם אם העסק יתפרס על שני מקומות או יותר, כשבכל אחד מהם מגמת תיפקוד או פעילות שונים בענין חמרי הבנין - הדעת נותנת שלכל מקום יידרש רשיון נפרד, והוא הדין אם אותו עסק מתנהל בכמה מקומות: כל מקום מאלה טעון רשיון נפרד. ה. גם נפסק, שמקום נפרד בו מתנהל חלק מן העסק הכללי טעון רשיון מיוחד אם העסק הכללי טעון רשיון עפ"י הפקודה (היא פקודת מלאכות ותעשיות שחוק רישוי עסקים החליף אותה) - אפילו אין צורך ברשיון לגבי הפעולות המבוצעות באותו מקום נפרד אלמלא היותו חלק מהעסק הכללי (ע"פ 304/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' נהור בע"מ [1] בעמ' 873). ושם, באיזכור מ-ע"פ 116/44: "המבחן הוא אם המחסן מהווה חלק אינטגרלי של העסק הכללי המסויג לפי פקודה זו (פקודת מלאכות ותעשיות)... החסנת הטבק במחסן מהווה חלק אינטגרלי של תעשית הסיגריות ומשום כך היה מחובתם של בעלי העסק להשיג רשיון לפי הפקודה". כאמור - מכוח פריט 155שלתוספת - מקום של החסנת חמרי בנין טעון רשיון עפ"י הפודה, ועל אחת כמה וכמה כשמקום כזה ממוקם בנפרד ממקום העסק של מכירת חמרי הבנין. נראה אם כן שהרשיון שיש למערערת לגבי המקום שבכתובת שברחוב סלור 4איננו יכול לשמש כרשיון גורף הכולל גם את עסק ההחסנה שברחוב סלור 9, לעסק ההחסנה שבמקום זה - אין, אפוא, רשיון מכוחו של הרשיון שבידי המערערת, שחל על הכתובת שבמס. 4בלבד. ח. עסק של חמרי בנין מסווג, בצו רישוי עסקים הנ"ל באותה תוספת בה כלולים עסקים טעוני פיקוח מן הבחינה הבטיחותית-סביבתית לצורך הגנה על הציבור - והוא טעם לצורך ברשיון, שבקיומו יש משום פיקוח - לכל מקום בו מתנהל עסק כזה. ט. נמסר, שאין למערערת סיכוי לקבל רשיון על המחסן. למערערת, הטוענת לקיום העסק כעסק אחד מזה ארבעים שנה ומעלה - ראוי להשיב, שחוק רישוי עסקים שם לו למטרה - גם לקיים את הדינים הנוגעים לתיכנון ובניה (סעיף 1(א)(1) לחוק) והדעת נותנת שמקום שקיים למעלה מ- 40שנה התפתח במרוצת השנים מבחינת תיכנונה של העיר ומה שיכול היה לשמש מחסן בשעתו בעיבורה של העיר שוב אינו יכול להתקיים ככזה מן הבחינה הסביבתית - בטבורה של העיר. י. שופט קמא המלומד ניאות להעניק למערערת ארכת 30חודש למילוי צו הפסקת העיסוק וסגירת העסק - למן מועד גזה"ד, היינו, למן 28.6.84ועד 28.12.86והוא זמן נאות ע"מ לאפשר למערערת להתארגן מחדש - ודי בו. מכל הטעמים דלעיל - הערעור נדחה.אחסנהבניין