קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי חזרה לעבודה לאחר חופשת לידה: 1. עובדת בכירה של המשיבה, (להלן - באום), היתה בחופשה ללא תשלום, לפי בקשתה, במשך שנתיים ימים; תחילה שנה אחת ואחר-כך קיבלה רשות לשנה נוספת. משתמה השניה השניה - ביקשה להאריך את חופשתה לשנה נוספת, אך הפעם לא אושר לה הדבר, והיא נתבקשה לסיים את החופשה ולחזור לעבודה לא יאוחר מיום 30.11.1982. בשלב זה התעורר ויכוח בין באום והמשיבה בדבר התפקיד שתמלא. באום לא הסכימה לקבל את התפקיד שהוצע לה, ולמעשה לא חזרה עוד לעבודה. ביום 14.1.1983 הודיעה המשיבה לוועד הארצי של עובדי המשיבה (להלן - הוועד הארצי), שכיוון שבאום לא חזרה לעבודה, היא - המשיבה - רואה בכך התפטרות. באום לא פנתה לוועד העובדים (הארצי או המקומי), וביום 3.10.1983 שלח הוועד הארצי מכתב למשיבה, שזה לשונו: "הנדון: הגב' באום. בהמשך לשיחתנו בנדון הריני להודיעך: 1. בעקבות הודעתכם לנ"ל מיום 17.11.1982 על הפסקת עבודתה בחברה, הגב' באום לא פנתה לוועד העובדים ולא ביקשה את התערבותו. 2. אי לכך, הוועד לא קיים שום דיון בנושא הנדון, לא ערער על החלטת ההנהלה ואין בינינו חילוקי דעות בגין החלטה זו. 3. אם הנ"ל תפנה אלינו, מוסדות ארגוננו יתייחסו לפנייתה בהתאם לנסיבות המקרה". 2. ביום 28.11.1983 הגישה המבקשת בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, בו טענה, שקיים סכסוך בין הצדדים "בדבר המשך קשרי העבודה או הפסקתם של עובדת בכירה בשם זיוה באום". הצדדים - כך טוענת המבקשת - לא הגיעו לכלל הסכמה ויש להעביר הסכסוך לבוררות זבל"א, על-פי האמור בפרק כ"ב בהסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם בין הצדדים ביום 22.12.1971 (להלן - ההסכם). עוד טוענת המבקשת, שפנתה מספר פעמים למשיבה, הודיעה לה את שם הבורר מטעמה, אך המשיבה לא נענתה, לא מינתה בורר מטעמה, וסרבה למסור הסכסוך לבוררות כאמור בהסכם. המבקשת עותרת לבית-הדין, כי ימנה בורר מטעם המשיבה, או בורר יחיד. 3. בכתב התשובה טוענת המשיבה, שאין לה כל סכסוך עם הוועד הארצי (או המקומי), ואין כאן כל סכסוך קיבוצי - לפיכך מבקשת המשיבה לדחות הבקשה. 4. בישיבה ביום 10.1.1984, הגיש בא-כוח המבקשת מכתב מטעם הוועד הארצי אל המבקשת מיום 8.1.1984 (ת/1), וזה לשונו: "ידוע לנו שהסתדרות הפקידים תבעה מהנהלת חברת עמידר לקיים בוררות בנושא חילוקי דעות הקיימים בעניינה של החברה זיוה באום. הננו להודיעכם, כי הוועד הארצי מתייצב מאחרי תביעתכם לקיים בוררות ישירות, תביעה המעוגנת בהסכם הקיבוצי המיוחד הקיים בחברת עמידר. אנו חוזרים ומציינים שכפי שאנו מקיימים את המוסכם בהסכם העבודה, נאבק על כך שגם הנהלת עמידר תמלא אחרי התחייבויותיה בהסכם הקיבוצי המיוחד החתום בינינו". 5. בסיכומיו אומר לנו בא-כוח המבקשת, כי לפנינו שאלה אחת בלבד, והיא - "פרשנות של פרק כ"ב של ההסכם (ע' 3, שורות 20-21), והוא טוען, שמתוך האמור בפסקות (א) ו-(ב) של החלק הראשון בפרק כ"ב להסכם ניתן ללמוד, שכאשר ההסתדרות רואה זאת כנחוץ, ניתן לפסוח על השלבים (א) ו-(ב) של החלק השני. לאמור: אין חובה - במקרה כזה - שתחילה יתנהל משא-ומתן עם ועד העובדים המקומי, אחר-כך עם הוועד הארצי ורק אחר כך - אם לא הגיעו לידי הסכם - להעביר הסכסוך לבוררות. בענייננו - כך טוען בא-כוח המבקשת - גם קיים קושי מיוחד לנקוט בשני השלבים הראשונים, כיוון שבאום היתה מזכירת הנתבעת וממונה על כוח אדם, וככזו ייצגה את ההנהלה כלפי הוועד. ועוד טוען בא-כוח המבקשת, שבמקרה זה יש לראות כאילו לא הגיעו להסכמה עם הוועד. 6. לא נוכל לקבל את הפרשנות שמציע לנו בא-כוח המבקשת. כאשר מדובר בסכסוך קיבוצי, המשא-ומתן בין הצדדים, ההסכמה בין הצדדים - אלה חשובים הרבה יותר מהבוררות. הרצוי יותר הוא, שכל סכסוך קיבוצי ילובן במשא-ומתן בין הצדדים, תוך מגמה להגיע להסכמה. רק אם מוצה עד תום שלב המשא-ומתן, בתום לב, רק אז בא השלב האחרון - שלב הבוררות. אין מדובר כאן בשלבים פורמליים או פרוצידורליים, אלא בשלבים מהותיים. כל מה שמושג בהסכמה בין הצדדים תורם רבות - לבד מפתרון הבעיה שהיתה במחלוקת - ליצירת אווירה טובה ורגועה ביחסי העבודה, ולשקט תעשייתי. בוררות - למרות שתחילתה בהסכם - סופה בכפיה. בעצם הפניה לבוררות, כאילו אמרו הצדדים: איננו מסוגלים להגיע להסכמה בכוחות עצמנו, ואתם הבוררים - הכתיבו לנו את ההסכם. אי-אפשר, כמובן, להימנע מבוררות, ואף היא חלק חשוב ביחסי עבודה קיבוציים, אולם תורה של זו מגיע רק לאחר שנכשל כל מאמץ של משא-ומתן. שלב זה הוא האחרון ב"יישוב חילוקי דעות", ולא בכדי. רקמת יחסי העבודה נארגת יום יום, ושעה שעה, במגעים שבין המעביד ונציגות העובדים המקומית, לאמור - ועד העובדים. אמנם אין ועד העובדים "צד" להסכם הקיבוצי, ולא כל דבר נתון בידיו, אולם מקום שהסכם קיבוצי נותן מעמד לוועד העובדים בנושא מסוים - אין להתעלם מכך, בחינת "ברצותו אוחז וברצותו שלח". הבנה בין ועד העובדים והמעביד היא יסוד מוסד ביצירתם וקיומם של יחסי עבודה תקינים. נעלה מבינתנו להבין מה ראתה המבקשת לפעול "מעל לראשו" של ועד העובדים, למרות שזה הודיע שאין כל חילוקי דעות בינו ובין המשיבה. נראה לנו, שבכך פוגעת היא בכוחו ובמעמדו של ועד העובדים במגעיו העתידיים עם המשיבה. גם לא ברור לנו מדוע המבקשת בדעה שיש ליתן בידה, ובידה בלבד, את הזכות להחליט באופן חד-צדדי ובלעדי, מתי צריך לדלג על שלב זה או אחר. הטענה בדבר הקושי המיוחד הקיים, במקרה זה (היותה של באום עובדת בכירה ומייצגת המשיבה כלפי הוועד), אין בה ממש, שכן - כפי שאמר בא-כוח המשיבה - היא ייצגה את המשיבה גם כלפי המבקשת. 7. המסמך ת/ 1 אין בו כדי להועיל לטענות המבקשת. מסמך זה הוגש אחרי שכבר ניתנה תשובת המשיבה בהליך זה, ואין אנו יכולים להשתחרר מהרושם הוא "הוזמן" במיוחד לצורך בקשה זו. גם אין בו, במסמך זה, כל התייחסות לשאלה, אם קיימים חילוקי דעות בין ועד העובדים ובין המשיבה, או לעובדות כפי שהועלו במכתב הוועד הארצי מיום 3.10.1981 (סעיף 1לעיל). כל שהוא אומר הוא, שידוע לוועד הארצי שהמבקשת תובעת מהמשיבה קיום בוררות, וכי הוא - הוועד תומך בתביעה זו. בסוף עוד מוסיף הוועד הארצי הצהרה כללית בדבר הצורך בקיום התחייבויות על-פי ההסכם. איננו סבורים שאלה יכולים לבוא במקום ניהול משא-ומתן, שכאמור הוא אחד היסודות החשובים בקיום יחסי עבודה תקינים. מוזרה ביותר טענת בא-כוח המבקשת, כי במקרה זה יש לראות כאילו לא הגיעו להסכמה עם הוועד (ע' 4, שורות 1-3), ולפיכך צריך ללכת מייד לשלב הבוררות שבפרק כ"ב להסכם. אין הדבר מצביע על תום לב, הדרוש בדרך כלל בניהול משא-ומתן, ובמיוחד ביחסי עבודה קיבוציים. 8. נראה לנו שהמצב הוא כפי שתואר במכתבו הראשון של הוועד הארצי (סעיף 1 לעיל), לאמור - אין חילוקי דעות בינו ובין המשיבה, ואין מה ליישב. אך גם אם נקבל שהוועד הארצי שינה טעמו - עדיין צריך לפעול במדויק לפי השלבים שנקבעו בפרק כ"ב להסכם, שכאמור אינם פורמליים גרידא. 9. סוף דבר: הבקשה נדחית.לידהחזרה לעבודהחופשת לידה