ביטוח גניבה במפעל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח גניבה במפעל: תביעה זו הוגשה במקורה ע"י גוטקס מודלס בע"מ אשר נגרם לה נזק כאשר נגנבו בדים שמסרה היא לצביעה לנתבעת. בתחילת הדיון התברר כי גוטקס קיבלה מחברת הביטוח מגדל בע"מ פיצוי בגובה הנזק שנגרם לה, אך לא הובררו לי התנאים שלפיהם ניתן הפיצוי לתובעת. בעקבות כך ביקשה מגדל להצטרף לדיון כתובעת בעילת שיפוי לפי ס' 17לחוק הביטוח העותומני [5], וביהמ"ש התיר צרוף זה (עמ' 9לפרטוקול). לפיכך תיקרא גוטקס תובעת מס' 1ומגדל תובעת מס' .2ב"כ הצדדים הסכימו על העובדות כפי שהן נובעות מת/ 1ונ/1 וביקשו על-סמך עובדות אלו לטעון טענותיהם המשפטיות. ואלו העובדות כפי שנובעות מן הדו"חות הנ"ל: התובעת מסרה לידי הנתבעת גלילי בד מסוג ליקרה על-מנת שזו תצבע אותם עבורה. מפעל הנתבעת נמצא באזור התעשיה החדש ראשל"צ ובשעות הלילה אין עובדים בו ואף לא במפעלים אחרים הנמצאים בסמוך לו. על המפעל הגנה באותה עת מערכת אזעקה נפחית וקרן אופטית שהוטלה לאורך אולמות המפעל. מערכת זו היתה מחוברת לפעמון אזעקה שהיה מותקן על הקיר החיצוני של הבנין בסמוך לגג. כמו-כן היתה המערכת מחוברת חיבור טלפוני למוקד של חברת השמירה. מיד עם הפעלת המערכת היה אמור להישלח אות טלפוני לחברת השמירה, והיא מצידה היתה אמורה להזעיק למקום את הסיור הממונע שלה, המסייר דרך קבע באזור. נוכחות פיזית של שומר קבוע לא היתה במקום. בדיעבד הסתבר כי מערכת התראה זו לא עמדה במבחן. במוצ"ש ה14.1.80, עלו גנבים על גג המפעל וחתכו את כבל הטלפון. בכך נמנעה אפשרות הפעלת החייגן האוטומטי. לאחר-מכן חדרו הגנבים למשרד המפעל השוכן בקומת הקרקע החדירה התבצעה דרך חלון זכוכית שזגוגיותיו וכן תריס ההזזה שסוכך עליו נופצו. במהלך הפריצה הופעל, כנראה, פעמון האזעקה שהיה בוע כאמור על אחד מקירותיו החיצוניים של המפעל (התמונה העליונה בדף מס' 2בנספח לנ/1). הגנבים חיבלו בפעמון ובכך מנעו את המשך פעולתו. לאחר-מכן נטלו הם באין מפריע את שללם והסתלקו מן המקו. ערך הבדים של התובעת 1אשר נגנבו באותה פריצה מסתכם ב-091, 23דולר. .3השאלה המשפטית העומדת לדיון היא, איפוא, על מי מבין בעלי הדין לשאת בנזק שאירע בעקבות הפריצה הנ"ל אשר מבצעיה נעלמו מבלי להשאיר עקבות. האם על בעלת הבדים ועל מבטחה לשאת בנזק, או שמא יוטל עול זה על שכמן של חברת הצביעה ומבטחה? המחוקק נתן דעתו למצב כזה בחקקו את חוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974[2], הדן ביחסים שבין מזמין לקבלן. בסעיף 6לחוק, הנושא את כותרת השוליים "קבלת הנכס והעברת הסיכון" נקבע בסעיף-קטן (ב) - "אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן - (1) אחראי הקבלן לענין חוק השומרים תשכ"ז- 1967כשומר שכר שמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". בס' 2(ב) לחוק השומרים, [3] נקבע: "שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש, ולא יכול היה למנוע את וצאותיהן; אך כשהמרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". מסעיף זה אנו לומדים כי בדרך כלל אחראי שומר השכר לאובדן או לנזק הנגרמים לנכס אשר על שמירתו הוא מופקד. אחריות זו מסוייגת ע"י מבחן הצפיות ומבחן היכולת שהם מבחנים מצטברים; היינו - שומר השכר פטור כאשר נגרמו הנזק או האובדן עקב נסיבות אשר: א. לא היה עליו לחזותן מראש, וכן ב. לא יכול היה למנוע תוצאותיהן משנתרחשו אותן נסיבות. סייג נוסף לאחריותו של שומר השכר חל כאשר שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. בנסיבות כאלו די לו לשומר שיוכיח כי אובדן הנכס או הנזק נגרמו שלא רשלנותו. דהיינו, עליו להוכיח כי נקט מידת זהירות "שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד... היה נוקט באותן נסיבות" (ס' 35לפקנ"ז). סייג זה לא חל בענייננו באשר הוצא מכלל תחולה ע"י ס' 6לחוק חוזה קבלנות הנ"ל. .4נמצא איפוא כי הנתבעת אחראית כלפי התובעת 1לאובדם של הבדים אשר נמצאו בחזקתה במסגרת יחסים שבין קבלן למזמין, אלא אם כן נגרם אובדן זה עקב נסיבות שלא היה עליה לחזותן מראש ולא היתה יכולת למנוע את תוצאותיהן. נראה לי שהמדובר כאן בנסיבות הדומות לאלו הפוטרות מי שהתחייב עפ"י חוזה מחמת אונס או סיכול, כאמור בס' 18(א) לחוק התרופות [4] (ראה לענין זה: א' ידין, "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970" בעריכת ג' טדסקי, בעמ' 122ואילך [6]), נסיבות אלו הן בד"כ נסיבותיו של כח עליון או אונס בדרגה חמורה, ואינם במישור הסיכונים הרגילים הכרוכים בשמירת נכס. הנתבעת לא תוכל להתגונן בטענה שלא היה עליה לצפות את האפשרות שגנבים יפרצו למפעלה ויגנבו אתמלאי הבדים שבו, שכן לא רק שבד"כ בעל מפעל שנמצא במקום ובנסיבות כאלו שנמצא מפעלה של התובעת צריך לחזות אפשרות כזאת, אלא שבמפעל הנדון כבר בוצעו לפני המקרה הנוכחי 3פריצות והיו עוד 9נסיונות פריצה שנכשלו. משנמצא כי תנאי ראשון מבין שני תנאים מצטברים המקימים את הפטור מאחריות לא מתקיים בענייננו, טענת הפטור של הנתבעת דינה להידחות כבר בשלב הזה. אלא שבענייננו אף התנאי השני לא מתקיים. הנתבעת לא תוכל להתגונן בטענתה כי לא היתה יכולה למנוע את תוצאות הפריצה שכן הפריצה לא היתה ממין המאורעות שאינם ניתנים למניעה על ידה, מאורעות כגון רעידת אדמה או פעולה מלחמתית וכדומה. .5אכן אני מוכנה לקבל את טענתה של הנתבעת כי לא התרשלה בשמירה על הנכס. כמי שאין מומחיותו בתחום השמירה, פנתה הנתבעת לחברה מוכרת בתחום זה על-מנת שתייעץ לה ותתקין עבורה אמצעי שמירה נאותים. ואכן זו התקינה עבורה כאמור, אמצעי בטחון שנחשבו באותה עת כמתוחכמים. בכך שויה היתה הנתבעת לצאת ידי חובתה אילו דרגת הזהירות בה נתחייבה כלפי התובעת 1היתה זו הנדרשת עפ"י ס' 35לפקנ"ז - שמספיקה כדי לפטור את השומר עפ"י הסיפא של ס' 2(ב) לחוק השומרים; אך בענייננו הרי כאמור חל הרישא של ס' 2(ב) לחוק השומרים שאינו פוטר את השומר אשר יצא ידי חובת הזהירות הרגילה, אא כאן אחריותו היא כמעט אבסולוטית ואינו יוצא פור אלא אם קרה מקרה שנכנס להגדרה של ס' 18(א) לחוק התרופות כאמור לעיל. מטעם זה גם אין מקום לטענת ב"כ הנתבעת כי הפריצה ניתקה את הקשר הסיבתי בין אשמה של הנתבעת ובין הנזק. חוק השומרים קבע כאמור דפוסי אחריות ספציפיים לאותם מצבים עליהם הוא חל, ולפיכך אין להעמיד במקומם דינים המשתייכים למטריה משפטית שונה, אלא אם כן חוק השומרים עצמו מפנה אליהם. .6חוק חוזה קבלנות - כמותו חוק השומרים, הינם חוקים דיספוזיטיביים, היינו - ניתנים להתנאה. ב"כ הנתבעת טען לחלופין, כי הצדדים הסכימו על רמת אחריות שונה מזו שנקבעה בחוים הנ"ל, וכראיה לכך הוא מסתמך על לשונה של תעודת המשלוח שהנתבעת נוהגת לצרף לסחורות בעת החזרתן לידי הלקוח. וזו לשונה: "התשלום עם קבלת לסחורה. ערעורים מתקבלים רק במשך 8ימים אחרי מסירת הסחורה. אין אנו מקבלים ערעור על סחורה גזורה או מעובדת בלי אחריות בעד סחורות שנצבעו או הולבנו מקודם. אין אנו אחראים בעד אידה או נזק שנגרם, אם באופן ישיר או בעקיפין". (ת/ 1עמ' 6). ב"כ הנתבעת מודע אמנם לכך כי באשר הבדים הנדונים כלל לא נשלחו בחזרה ע"י הנתבעת, ממילא לא יכלה היתה התובעת לקבל תעודת משלוח שבה רשומות הוראות הפטור הנ"ל. אך מבקש הוא ללמוד מן העובדה שהתובעת 1לא מחתה על תניות הפטור הללו, בעת משלוחים קודמים שנערכו בין הצדדים, על-כך שהתובעת הסכימה לתניות אלו וקיבלה אותן כחלק בלתי נפרד מכל חוזה - צביעה שנערך בין השתיים כולל החוזה נשוא החביעה הנוכחית. טענה זו לא אוכל לקבל. תנית פטור כזאת איננה יכולה להתייחס אלא למשלוח שאליו היא מתלווה. ומכאן שאין היא מעצם טיבעה יכולה להתייחס למשלוח של בדים שנמסרו לנתבעת ואשר כיוון שכולו אבד, לא הוחזר לתובעת כלל. כפי שאני קוראת את התניה הזאת הרי "האבידה" שנזכרת בסיפא שלה מתייחסת לאובדן חלק של משלוח, דהיינו כאשר בדים שנמסרו לנתבעת מוחזרים על-ידה בחסר. לפיכך אפילו אקבל, שבהעדר מחאה מצד התובעת על תניה גורת כזאת בתעודות משלוח שצורפו למשלוחים קודמים, היא הסכימה להיות קשורה בה לגבי אותם משלוחים (דבר שמוטל בספק) הרי ודאי שלא אוכל לקבוע כי יש בכך הסכמה לפטור את הנתבעת באופן כללי מאחריותה עפ"י ס' 6(ב)(1) הנ"ל של חוק חוזה קבלנות. ב"כ הנתבעת מנסה ללמוד ראיה לכך שהתובעת אכן קיבלה את תוקפן של תניות הפטור, גם מכך שפוליסת הביטוח של התובעת 1נועדה לכסות נזק שמתרחש לטובין שלה אף כשהללו נמצאים במשמורת הנתבעת. טענה זו היא כחרב פיפיות שכן פוליסת הביטוח של הנבעת נועדה לכסות נזקיהם של מזמינים אשר מסרו לנתבעת את בדיהם לצרכי צביעה, ואם ראתה עצמה הנתבעת פטורה מאחריותה לנזק זה, על שום מה ביטחה עצמה מפניו? נמצא אם כן שאין ממש בטענה כי תניות הפטור הנ"ל הן חלק מן החוזה נשוא התביעה הנוכחית, ולפיכך אין אף צורך לברר את שאלת תוקפן של תניות אלו לאור הוראות חוק החוזים האחידים. כיוון שהחוק מאפשר לדדים להתנות על הוראותיו, הרי ענין זה של מידת האחריות שלשני הצדדים לאובדן של טובין, פתוח למו"מ ביניהם, כך שגודל האחריות מתבטא במחיר שמשתלם ע"י המזמין. בהעדר הסכמה ספציפית חלות הוראות החוק ואלה ברורות כפי שהסברתי לעיל. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - - - מדברים אלה אנו למדים, כי אין מקום לאבחנה שמבקש ב"כ הנתבעת לערוך בין אחראים ישירים ואחראים עקיפים לנזק. אלה גם אלה חשופים לתביעת השיפוי מצד המבטח ובלבד שאחריותם לנזק יסודה בדיני הנזיקין או דיני החוזים. אחריותה של הנתבעת לנזקי התובעת 1נובעת כאמור מחוזה הקבלנות שבין השתיים. מידתה, באין הסכמה אחרת, נקבעת באורח סטטוטורי עפ"י חוק חוזה קבלנות המפנה לחוק השומרים. קיימת איפוא אף לתובעת 2זכות תביעה נגד הנתבעת באשר זו אחראית אחריות חוזית - סטטוטורית לנזק שנגרם. .8אין ספק כי הנתבעת חייבת להיטיב הנזק רק פעם אחת. שתי התובעות הן איפוא תובעות חלופיות. מאחר שהתובעת 1מודה כי היא קיבלה את הפיצוי שלה מידי חברת הביטוח התובעת 2, אפוק את הנזק לתובעת 2על מנת שבין שתיהן ינהגו הן כפי שהסכימו. תביעת התובעת 1נדחית איפוא. .9לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 2סכום השווה ביום התשלום ל-091, 23דולר. התשלום תוך 30יום מהיום, ומאותו מועד ישא הסכום (בנוסף על ההצמדה הדולרית) גם ריבית בשיעור % 4לשנה על הקרן. כן תשלם הנתבעת לתובעת 2הוצאות המשפט בצרוף שכ"ט עו"ד בסך 000, 250שקל + מע"מ. ביטוח פריצה / גניבהמפעל