קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת תלויים בביטוח לאומי לאדם שנהרג בתאונת דרכים: 1. התובעת מס' 4 הינה אלמנתו של המנוח והתובעים 1- 3 הינם ילדיו. 2. המנוח נפטר בתאריך 12.12.1971 כתוצאה מתאונת דרכים. 3. בתאריך 12.9.1972 הגישה התובעת מס' 4 תביעה לנתבע לתשלום גמלת תלויים (מוצג נ/1) ובה הצהירה כי המנוח עבד אצל אלדן, חברה לפיתוח ועבודות עפר בע"מ. (להלן - אלדן) וכי הכנסתו בכל אחד מהחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 1971 היתה 535, 1 ל"י. 4. הנתבע קבע כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מתאונה בעבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 (להלן - החוק), והחליט לשלם לתובעים גמלת תלויים. 5. הבסיס לחישוב הגמלה היו הנתונים שמסרה התובעת מס' 4 במוצג נ/1, היינו משכורתו הקובעת של המנוח ב- 3 החודשים שקדמו לפטירה היתה 605, 4 ל"י ( 3X 535,1) - ראה מוצג נ/ 2מ- 26.10.1972. 6. בתאריך כלשהו בשנת 1983 פנתה התובעת מס' 4 לנתבע בבקשה להגדיל את הבסיס לחישוב גמלת התלויים והנתבע במכתבו מ- 16.5.1983 דחה את הבקשה. 7. התובעים פנו לבית-הדין ובתביעתם נגד הנתבע עתרו להצהרה, כי הבסיס לחישוב גמלת התלויים הוא 200, 2 ל"י לחודש בצירוף אחזקת רכב ותנאים סוציאליים. נימוקי התביעה היו, כי בתאריך 12.6.1971 נערך הסכם בין ארתור עמית בע"מ לבין המנוח ואלדן ולפי אותו הסכם שילמה חברת ארתור בע"מ בעד עבודתו של המנוח שכר עבודה בסכום של 200, 2 ל"י לחודש בצירוף אחזקת מכונית, תנאים סוציאליים ורווחים. בין אם התשלומים הללו שולמו ישירות למנוח ובין אם שולמו הם לחברה שבשליטתו (היינו אלדן) הרי הם בבחינת שכר עבודתו של המנוח. 8. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו כפרב טענות התובעים. לגרסתו יש לדחות את התביעה הואיל והוא שילם לתובעים את מלוא הגמלה המגעת בהתאם להצהרה ב-נ/ 1 והואיל והכספים ששולמו על-ידי חברת ארתור עמית בע"מ לא שולמו למנוח כשכר עבודה במסגרת יחסי עובד ומעביד, אלא שולמו לאלדן כהחזר הוצאות בעסקת מכרז. 9. הנתבע שלח הודעת צד ג' לארתור עמית בע"מ. בהודעה טען כי החברה לא שילמה דמי ביטוח עבור המנוח ועל כן תבע הוא שיפוי בהתאם לסעיף 185לחוק למקרה והתובעים יזכו בתביעתם. 10. ארתור עמית בע"מ (להלן - צד ג') הגישה כתב הגנה ובו טענה, בין היתר, כי לא היו בין המנוח לבינה יחסי עובד ומעביד, כי לא היתה חייבת בתשלום דמי ביטוח עבור המנוח וכי התשלומים ששילמה בהתאם לאותו הסכם היו לאלדן. 11. השאלה הראשונה שעלי להכריע בה היא, האם נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין המנוח לבין צד ג' והאם הכספים ששולמו על-ידי צד ג' למנוח ישירות או לאלדן הם בבחינת שכר עבודתו של המנוח (פלוגתה מס' 3- ע' 2 לפרוטוקול). 12. בראשית עלי להביא את דברי התובעת מס' 4בע' 14לפרוטוקול: "כשבעלי היה חי לי לא היה כל קשר לחברת ארתור עמית ולא קיבלתי ממנה כל תשלום אישי". במלים אחרות, התובעת מס' 4אינה יודעת מידיעה אישית מאומה לגבי מהות ההתקשרות בין המנוח לבין צד ג' או בין צד ג' לבין אלדן. כל הראיות שקיבלתי בסוגיה זו היו מפי עדה של צד ג' מר ארתור עמית, ומההסכם שבין צד ג' מצד אחד לבין המנוח ואלדן מצד שני מיום 12.6.1971נספח א' לפרשת התביעה (להלן - ההסכם). 13. בהסכם נקבע כי הואיל וצד ג' זכתה במכרז לביצוע עבודות קרקע עבור דואר ישראל והואיל והמנוח וחברת אלדן התמחו בביצוע עבודות מסוג זה, הרי הגיעו הצדדים לידי הסכם בדבר: "מסירת ביצוע עבודות 'חוזה המכרז, (דואר ישראל במחוז המרכז) ליהודה וחברת יהודה בתנאים שייקבעו בהסכם זה". זאת מבלי שייכנסו הצדדים לשותפות כלשהיא. כן נקבע בהסכם, כי המנוח ואלדן ידאגו לניהול ולפיקוח על עבודות המכרז ואילו צד ג' תעמיד את משרדה ואת הנהלת חשבונותיה לרשות המכרז. בסעיף 20 של ההסכם נקבע, כי הרווחים נטו שיופקו מהמכרז יתחלקו בין צד ג' שיקבל % 66 2/3 לבין המנוח שיקבל % 331/3 וזאת לאחר ניכויי ההוצאות ו- % 5 ששולמו לצד ג' על-פי סעיף 3(ח) להסכם בגין השירותים שנתנה. ומה הן אותן ההוצאות? ההוצאות הנוגעות לענייננו מפורטות בסעיף 7להסכם כדלקמן: "חברת עמית תשלם לחברת יהודה כל חודש וחודש עד תום תקופת העבודות לפי המכרז לשכר עבודת יהודה סך 200, 2 ל"י לחודש. הסכומים הנ"ל בתוספת כל המיסים והתנאים הסוציאליים וכו' יהיו הוצאות של עבודות המכרז ויירשמו בספרי החשבונות וינוכו מהחשבונות כהוצאות המכרז ויוחזרו לחברת עמית עם קבלת כספים ממשרד הדואר או/ו חשבון סופי". 14. עינינו הרואות, שאין אנו עוסקים בחוזה שמטרתו היא יצירת חוזה עבודה בין המנוח לבין צד ג' ושבמרכזו עומדת עבודתו של המנוח תמורת תשלום שכרו על-ידי צד ג', אלא בחוזה בין שני צדדים, כאשר האחד הוא הזוכה במכרז ונותן את השירותים האדמיניסטרטיביים והשני מבצע את העבודה בפועל והרווחים מתחלקים ביניהם באחוזים שנקבעו מראש, כאשר עבודתו של המנוח היא חלק מהתחייבויותיה של אותו הצד מבלי שהיא עצמה תהיה נושא ההתקשרות. התשלומים ששולמו על-פי סעיף 7הנ"ל אינם שכר עבודתו של המנוח, כי אם תשלומים ששולמו לאלדן ואשר היו צריכים בסופו של דבר להיזקף על חשבון הוצאות המכרז. 15. ואם לא די בכך, הרי באה עדותו של מר ארתור עמית עצמו והבהירה, כי לא היו מעולם יחסי עובד ומעביד בין צד ג' לבין המנוח וכי הכספים ששילם צד ג' היו דרושים לביצוע המכרז לרבות שכירת ציוד, קבלני משנה וכן הוצאות שכר ותנאים סוציאליים. בחקירה הנגדית מוסיף הוא ואומר: "החברה שלי מימנה את ההוצאות השונות כגון טלפון ובאותה מידה שילמה את ה-200, 2 ל"י כחלק ממימון ההוצאות". 16. מכאן אני קובעת, כי לא הוכחו יחסי עובד ומעביד בין המנוח לבין צד ג' ועל כן הכספים ששולמו על-ידי צד ג' לא היו שכר עבודתו שלו. 17. כאמור אין חולק כי צד ג' שילמה את הכספים על-פי סעיף 7 הנ"ל לחברת אלדן בשיקים לפקודתה והמנוח הסב את השיקים וגבה אותם (ראה עדות התובעת מס' 4 - ע' 14לפרוטוקול מול השורות 18-19). 18. נשאלת, אם כן, השאלה השניה (פלוגתה מס' 2): האם הכספים ששולמו על-ידי צד ג' לחברת אלדן שולמו על-ידי האחרונה למנוח כשכר עבודה. קרי, גרסת התובעים היא כי כל הכנסות אלדן שנתקבלו מצד ג' נזקפו על חשבון משכורתו של המנוח. לא הוכח כי לאלדן היו הכנסות ממקורות נוספים. 19. מעדותה של התובעת מס' 4למדתי, כי חברת אלדן לא ניהלה ספרים, אין בנמצא רישומים כלשהם מהם ניתן ללמוד מה היו הכנסות החברה, מה היו הוצאותיה, לרבות שכר עבודה של מנהליה. כן אין החלטה של החברה לגבי משכורות המנהלים או עובדים אחרים. התובעת מס' 4אינה יודעת על כך מאומה ובע' 14לפרוטוקולים אומרת היא: "כשבעלי המנוח חי לא טיפלתי בחברת אלדן. לא מוכרת לי הניירת של חברה זו". אין אני יכולה לקבל טענה זו של התובעים, מן הטעם כי היא לא בוססה על ראיות, אלא על עדות של עד אשר לא היה בקיא בענייני אלדן, ומן הטעם כי ההיגיון הכלכלי אינו תומך בעמדה זו, לפיה כל ההכנסות של אלדן ייזקפו על חשבון משכורת של אחד המנהלים ולא ייוחדו הכנסות גם לכיסוי הוצאות נוספות שיש לכל חברה (כגון: תשלומי חובה עבור העסקת עובד). 20. זו ואף זו. התובעת מס' 4הגישה בתאריך 4.5.1972בשם חברת אלדן דו"חות על ניכויים ותשלום דמי ביטוח לתקופה מיוני 71ועד נובמבר 71(מוצגים ת/ 1א'-ו'). בדו"חות הללו נרשם כי חברת אלדן העסיקה עובד אחד (שמו לא פורט) וכי משכורתו של העובד היתה 535, 1ל"י לכל חודש. יש להדגיש כי אותה הכנסה נרשמה גם במוצג נ/1. בתצהירה (סעיף 5) אמרה התובעת, כי דיווחה על הכנסה בסכום של כ- 500,1 ל"י לחודש הואיל ובאותה תקופה רלבנטית עמדה ההכנסה המכסימלית על-פי החוק לצורך תשלום דמי ביטוח על הסכום הזה. בחקירה הנגדית הוסיפה, כי רשמה ב-ת/ 1וב-נ/ 1כהכנסה החודשית את הסכום של 535, 1ל"י באשר הוסיפה להכנסה של 500, 1ל"י סכום של 35ל"י כקצבת ילדי עובדים וזאת על-פי הצעת רואה החשבון גפני. טענה זו הוכחה כמופרכת הן מ-ת/ 1עצמו והן מעדותה של ועדת הנתבע גב' פדלון, שמהם עולה מעל לכל ספק כי אלדן הצהירה על הכנסה חייבת של המנוח בדמי ביטוח בסכום של .25,442, 1 ל"י (כש- 92.75 ל"י לא חייבים בדמי ביטוח) וכי דמי הביטוח שומו על בסיס הכנסה זו ולא על בסיס הכנסה ממשכורת של 535, 1ל"י או 500, 1 ל"י. לו אכן התייעצה התובעת מס' 4 עם רואה חשבון ולו אכן היתה הכוונה לשלם דמי ביטוח מהכנסה מכסימלית של 500, 1 ל"י, היה צריך לרשום במשבצת המתאימה הכנסה של 592.75, 1 ל"י ולא 535, 1 ל"י ומסכום זה לנכות סך של 92.75 ל"י כסכום שאינו חייב בדמי ביטוח. 21. כאמור, ת/ 1ונ/ 1הוגשו לנתבע בשנת 1972 ובעדותה בע' 14 לפרוטוקול אומרת התובעת מס' 4: "כשבעלי נפטר עשה רואה חשבון של ארתור עמית את החישוב והוא שלח לי שיק על מה שהגיע". היינו, בשנת 1972 סמוך לפטירה, הצהירה התובעת מס' 4כי המנוח היה עובדה של חברת אלדן וכי הכנסתו ממשכורת היתה בסכום של 535, 1 ל"י לחודש, והנה לפתע, בשנת 1983, משנה היא עמדתה וטוענת הן למעביד אחר (צד ג') והן להכנסה אחרת (200, 2 ל"י ותנאים סוציאליים) מבלי שיובהר מה התרחש, מה היו הראיות החדשות שהובאו לידיעתה וכו', וכאן יש לציין כי על התשלומים ששולמו על-ידי צד ג' ידעה, כפי שציטטתי מפיה, סמוך לאחר הפטירה. הגרסה לא מהימנה גם מן הטעם הזה. 22. אני קובעת, אם כן, כי לא הוכח להנחת דעתי כי המנוח השתכר מעבודתו אצל אלדן בתקופה הרלבנטית סכום העולה על 535, 1 ל"י לחודש. 23. הנתבע משלם, אם כן, לתובעים את מלוא הקצבה המגעת (פלוגתה מס' 1). 24. אני דוחה את תביעת התובעים נגד הנתבע. 25. כמובן שהודעת צד ג' עצמה נדחית. 26. הנתבע אינו מבקש הוצאות ושכר טרחה ואיני פוסקת לו כאלה. 27. הואיל והודעת צד ג' נשלחה על-ידי הנתבע לאחר שהתובעים טענו כי הועסקו על-ידו והואיל וכל הליכי צד ג' נתקיימו בעטיים של התובעים - אני מחייבת אותם בהוצאות ושכר טרחה של צד ג'. 28. התובעים ישלמו לצד ג' הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 500 ש"ח (חמש מאות ש"ח) לא יאוחר מאשר 14יום מיום קבלת פסק-דין זה. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 14 יום מיום קבלת פסק-דין זה על-ידי התובעים.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוותקצבת תלוייםביטוח לאומי