זקוקים לעורך דין דיני עבודה באילת ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה באילת להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה באילת מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה באילת, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה אילת ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה באילת, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) הסכם קיבוצי בענף המלונאות באילת## האם ההוראה בהסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות 'לפיה תנאי לזכאות לתוספות אילת א' ו- ב 'היא שכתובת העובד על פי הרשום בתעודת הזהות היא אילת - בטלה משום שהיא מפלה עובדים זרים. ומנוגד למדיניות הציבור. במשך שנים רבות (מאז אמצע שנות השבעים), ההסכם הקיבוצי מעניק הטבות לעובדי המלונות באילת ובים המלח. במלונות באילת או בשילת, מקום מגוריהם הקבוע של העובדים יהיה לפחות שנה לפני תחילת עבודתם במלון (סעיף 5 (ב) לנספח אילת). התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים ביום 12.12.04 בגין תשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתי, תוספת תשלום, טיסות, תוספות אילת A ו- B, הפרשי שכר, פיצוי בגין אי מתן הטבות. התנאי הקבוע בסעיף 5 א להסכם הקיבוצי, הקובע כי תנאי לתשלום תוספת אילת הוא כתובת העובד בתעודת הזהות - אילת. הטענה היחידה שנותרה להכריע בתיק היא זכאותו של התובע לתשלום תוספת אילת א 'ו- ב' על פי ההסכם הקיבוצי. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## אנו מורים על ביטול התנאי בהסכם אילת החדש לפיו רק מי שכתובתם בתעודת הזהות היא אילת - זכאים לתוספות המופיעות בנספח אילת החדש. ##(ב) זכויות עובד במלון באילת## התובע הגיש נגד הנתבע וכן כנגד הנתבע 2, תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, כתוצאה מעבודתו עבור הנתבעים. השאלה היחידה המחייבת את החלטתנו היא האם עובד שעבד במקביל בשני מלונות באילת, זכאי לקבל "תוספת אילתית" משני מקומות העבודה בהם עבד? במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה, ובמקביל לעבודתו של התובע במלון הוא הועסק במלון במשרה מלאה. היחסים בין עובדי המלונות לאיגוד המלונות בישראל מוסדרים במסגרת הסכם עבודה קיבוצי כללי בענף המלונאות. לדבריו, כשם שהוא משלם מיסים עבור הכנסתו משתי משרות, כך יש לשלם לו את התוספת משתי העבודות, מה גם שההסכם הקיבוצי אינו מזכיר כי יש לשלם את התוספת פעם אחת בלבד. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לאחר בחינת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי פרשנותו של התובע להסכם הקיבוצי אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם המטרה שלשמה הוענקה התוספת האילתית וממילא עובד שלא במקור היה תושב אילת ו שעבר לאילת עקב עבודתו בעיר. עבודתו במלון אחד לא אמורה, לדעתנו, לפצות אותו שוב על הצורך בהעתקת מגוריו גם במסגרת עבודתו במלון השני. ##(ג) טענת פיטורים בהריון באילת## לפנינו תביעה, במסגרתה התובע עותר לפיצוי בסך 60,000 ₪, עקב פיטורים שלא כדין על ידי הנתבעים. בכתב התביעה טענה התובעת כי פוטרה במהלך הריונה. לטענת התובעת, היא עבדה אצל הנתבעת 1 בתפקיד פקידותי, ולא הייתה סיבה ממשית לפיטוריה. התובעת הייתה למעשה עובדת של שני הנתבעים, ומעולם לא התפטרה, לטענתה התובעת הסתירה עובדות חשובות, כמו העובדה שהיא עבדה במשרדי הנתבעת 2 היוצאת לחופשת לידה, וכעובדה שהיא מיוצגת בכל עת על ידי עו"ד. בכתב התביעה טענה התובעת כי אינה מסכימה להפסיק את עבודתה באילת, וכי היא "נאלצה לתקופה מסוימת לעבוד במשרדי הנתבעת 2 בניגוד לרצונה ומתוך לחץ וכפייה." הנתבעים טענו בחוסר תום לב בהתנהלות התובעת, ואנו מקבלים את טענותיהם וכי התובעת לא גילתה בתביעתה את כל העובדות החשובות, והיא העדיפה להסתיר את חלקן ולהסתיר את החלק האחר. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## בית הדין לעבודה קיבל את טענות הנתבעים גם ביחס להתנהלות התובעת במהלך ההליך הנוכחי. ##(ד) התפטרות ומעבר מגורים של עובדת שעבדה באילת## תביעה זו נוגעת לתשלום פיצויי פיטורים. התובעת התפטרה מעבודתה ועברה מאילת ללמוד. לטענת התובעת, כפי שעולה ממסמכי משרד הפנים, אילת אינה מהווה עיירת פיתוח אחרת מכיוון שאם הפכה לעיר בישראל ובהמשך בוטלו הטבות המס המיועדות לתושבי אילת / ולכן אין לעשות זאת נחשבת לעיר פיתוח. לטענת הנאשם, אילת מופיעה ברשימת היישובים בתחום הפיתוח וההקלה, אף עובד שעובר ממנה ליישוב אחר באזור הפיתוח אינו זכאי לפיצויי פיטורים. התובעת תמכה בתביעתה באישור עיריית אילת, מה שמראה כי אילת הוכרזה כעיר בשנת 1959 ולכן היא עיר ולא עיר פיתוח. יתרה מכך, היותה של אילת יישוב באזור פיתוח נקבע בתקנות ולמרות טענת התובע כי הטבות המס לתושבי אילת בוטלו, לא מצאתי כי מחוקק המשנה ביטל את חלקה של אילת ביישוב בעיר פיתוח כמפורט. בתקנות. יודגש כי טענת התובע לפיה עובדים אחרים שעבדו באילת (לא בשירות הנתבעת) קיבלו פיצויי פיטורים בעת מעברם מאילת ליישוב אחר באזור פיתוח, אינה מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. ##(ה) חיוב מעסיק על הוצאות ודמי נסיעה לעבודה באילת## בתביעה נשוא הפסיקה ביקש התובע לחייב את הנתבע להחזיר הוצאות שלטענתו נדרשות לביקורים רפואיים מחוץ לעיר מגוריו באילת, לרבות החזר הוצאות נסיעה, דמי כלכלה, עלויות המלווה ולינה. עמלות; בסכום כולל של 5,145 שקל. בעניין זה טען התובע כי סניף הנתבעת באילת בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, אינו נגיש לאנשים עם מוגבלות; לכן נדרש לקבל טיפול רפואי מחוץ לאילת. לטענת הנתבעת, התביעה מופרכת ונגועה בחוסר תום לב אמיתי. מהעובדות הנ"ל עולה גם כי אין בסיס לטענת התובע כי הופנה על ידי הנתבעת או מי מטעמה לטיפול רפואי מחוץ לאילת. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לכן, מאחר והנתבעת העניקה לתובע שירותי רפואה באילת ומקום בו החוק אינו מכיר בזכותו של התובע להחזר הוצאות נסיעה, שכן הוא אינו מהאוכלוסיות הזכאות להחזר האמור, כמפורט בסעיף 28 של החוק - יש לדחות את התביעה. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק באילת חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון באילת ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק באילת נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה באילת בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה באילת, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד באילת חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד באילת. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים באילת מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים. (7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים באילת מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד באילת לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון (9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה. (10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הגדרה מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור אילת יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים באילת. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה באילת - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה באילת - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

תחולת חוק שעות נוספות בעיר אילת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דיני עבודה באילת: 1. נושא פסק-דין זה בחלקו הוא החלת החוק והמשפט של מדינת ישראל על השטח של ארץ-ישראל הידוע כעיר אילת, וזאת מאחר והנתבע טוען - לגבי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) וסעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1985 (להלן - חוק הגנת השכר) ("שכר כולל") כי אין אפשרות ליישמן באילת בגלל התנאים המיוחדים שם. 2. הנתבע היה המפעיל של המסעדה שבמרפסת מלון "עציון" באילת. התובע נתקבל לעבודה ב-18.9.1981, כמלצר. תפקידו היה לשרת את הלקוחות. אני קובע את העובדות הבאות: א) אני קובע כי הוסכם בין התובע לבין הנתבע על שכר חודשי בסך 500, 4 שקל נטו. אני דוחה את גרסת התובע בעניין זה, שאיננה מהימנה עלי. חובת ההוכחה עליו, והוא לא שכנע אותי ולא הביא סיוע לדבריו. מאידך, הנתבע הביא עדות מסייעת. אני מאמין לנתבע כי עובדים מקצועיים מקבלים פחות מהשכר שהתובע טוען לו, ועל כן אינני סבור כי יוסכם אתו על אותו שכר. על כן, ככל שתביעתו של התובע נובעת מהפרשים בין 500, 4שקל לבין 250שקל ליום - התביעה נידחית; ב) השאלה השנייה שעליה היא, כמה ימים עבד התובע, כאשר סלע המחלוקת היא, האם התובע עבד בפועל כל הימים ברציפות מאז התקבלו לעבודה, או האם היה בחופש - אשר נטל לעצמו בחודש ספטמבר ובחודש אוקטובר. הנתבע הגיש נ/ 1- כרטיסי עבודה. הרישום בכרטיסים אלו - ככל שמתייחס לחודש ספטמבר ולתאריכים 1- 2באוקטובר - אינו מהימן עלי. בכרטיסים של ספטמבר נרשם "חופש" מעל לסימון התייצבות באותם ימים וכן לגבי התאריכים 1- 2 באוקטובר. על כן הגעתי למסקנה, כי אני מעדיף את עדותו של התובע לעניין זה ודוחה את גרסת הנתבע ואשתו - וזאת גם על יסוד כרטיסי העבודה המפוקפקים שהוגשו. יוצא איפוא, כי לתובע מגיע שכר עבודה עבור 12/30חודש לחודש ספטמבר - דהיינו 800, 1 שקל; עבור 28/30 חודש לחודש אוקטובר (לא הופיע יומיים, ומאידך, מאחר ועבד על בסיס יומי, מגיע לו עבור יום כיפור) - דהיינו 200, 4שקל, ועבור חודש מלא לחודש נובמבר - דהיינו 500, 4שקל. סך-הכל שכר עבודה רגיל הגיע לתובע 500, 10 שקל; ג) כמה שולם לתובע? התובע הודה בקבלת סך 000, 6 שקל. הנתבע טוען כי שולמו לו 000, 1 שקל נוספים. לעניין זה אני מעדיף את גרסת הנתבע, אשר נתמכה בעדות אשתו וכן ב-נ/ה שאושר על-ידי אשתו של הנתבע. על כן אני קובע כי שולמו לתובע סך 000, 7שקל. ונשארה יתרה זכות לתובע לשכר עבודה בסך 500, 3 שקל. 3. ועתה לשעות הנוספות. מוסכם על הנתבע כי העסק היה פתוח לפחות 15שעות ביממה, וכי התובע עבד כל השעות האלו (פרוטוקול ע' 6, שורה 22). בזה - לדעתי יצא התובע ידי חובת הוכחה של הימים והשעות שהתובע עבד שעות נוספות, מאחר וכבר נפסק על-ידי בית-הדין הארצי, כי כאשר עסק פתוח כרגיל מעל 8שעות ליום, ועובד אשר תובע שעות נוספות נוכח בדרך כלל משך כל השעות האלו, חובת ההוכחה על המעביד להוכיח העדרות מעבודה. בעדותו הודה הנתבע, כי התובע עבד לפחות 15שעות ביום. מאחר וידועים לנו הימים בהם עבד, יש אפשרות לעשות חשבון מדויק של גמול שעות הנוספות, ולא רק אומדנה: א) חוק שעות עבודה ומנוחה קובע, כי יום עבודה הוא רק 8שעות, ושבוע עבודה בן 47 שעות. יום עבודה לפני יום מנוחה שבועית הינו בן 7שעות עבודה. כל שעה מעל השעות האלו היא בבחינה שעה נוספת, ומעניקה לעובד גמול שעות נוספות בסך % 125עבור 2השעות הנוספות הראשונות בכל יום ו-% 150 עבור יתר שעות הנוספות באותו יום; ב) אותו חוק קובע גם מנוחה שבועית, שהיא לפחות 36 שעות ברציפות שלא עובדים, כולל שבת או יום ו' לגבי מוסלמי. מי שמעביד את הזולת במנוחה שבועית בלי היתר, עובר עבירה פלילית. (כמו כן, המעביד עובד יותר מ- 2שעות נוספות ביום, או מעל 12שעות נוספות בשבוע עובר עבירה פלילית). עובד המועבד במנוחה שבועית זכאי לגמול מנוחה שבועית בגובה % 150מהשכר הרגיל, "כולל כל התוספות". בית-דין זה כבר פסק, כי המונח "תוספת" כולל גם גמול שעות נוספות, במידה ואותן שעות שבת הן מעל המותר, דהיינו מעבר ל- 47שעות שבועיות; ג) ואילו הנתבע טוען, כי הוסכם עם התובע כי שכרו - בגובה 500, 4שקל - יכלול את כל השעות הנוספות שהוא יעבוד. סעיף 5לחוק הגנת השכר מכוון לטענה זו. סעיף זה, שעניינו שכר כולל, קובע, שאם הוסכם עם עובד על שכר עבודה הכולל עבודה בשעות נוספות או במנוחה שבועית, השכר שנקבע אתו הופך לשכר עבור שעות מקובלות בלבד, והעובד יהיה זכאי לגמול שעות נוספות ועבודה במנוחה שבועית כאילו בשכר שנקבע הוא עבור 47שעות שבויות בלבד; ד) לא תישמע הטענה, כי דין זה אינו יכול לחול באילת. אילת היא חלק ממדינת ישראל, וחוקי העבודה חלים בה כפי שחלים בירושלים, בתל-אביב ובכל מקום אחר במדינה. במידה ובגלל מצבה המיוחד נוצרות בעיות, קיימת אפשרות לפתור בעיות אלו בהסכם אישי במסגרת החוק; ה) ועתה ליישום הכללים דלעיל לעניין השעות הנוספות לפנינו - (1) מחיר שעה רגילה: מאחר ועל-פי סעיף 5לחוק הגנת השכר, הופך השכר החודשי בסך 500, 4שקל (נטו) להיות שכר עבור שעות רגילות בלבד - בלי שעות נוספות ובלי מנוחה שבועית - יש לחלק את אותו שכר ב- 204שעות רגילות בחודש, ונקבל שכר לשעה רגילה בסך 22.06שקל. (2) ביום רגיל עבד התובע 15שעות, דהיינו 7שעות נוספות. עבור השעתיים הראשונות הגיע לו סך 55 שקל (2X22.06X%125) ועבור 5 השעות הנוספות האחרות מגיע לו סך-הכל 165.45שקל (5X22.05X%150). סך-הכל ליום רגיל מגיע לתובע גמול שעות נוספות בסך 220.45 שקל. (3) ביום שהוא ערב שבת או ערב חג (ראש השנה, סוכות, שמיני עצרת) כאשר יום רגיל הוא בן 7שעות, יש לחשב לתובע שעה נוספת אחת בגמול של %150, וליום כזה מגיע לתובע סך-הכל גמול שעות נוספות בסך 253.40שקל. (4) ליום שבת או חג מגיע לתובע גמול שעות נוספות לכל אחת משעות עבודתו - כי הרי הם מעבר ל- 47 שעות שבועיות. על כן מגיע לתובע עבור השעתיים הראשונות 55שקל (2X 22.06שקל X%125) ועבור 13השעות הנוספות שלאחר מכן, סך 430.17 שקל (13X22.06X%150) ובסך הכל 485.17שקל. על סכום זה יש להוסיף את גמול עבודה במנוחה שבועית בסך %50, ועל כן, לכל שבת או חג שהתובע עבד בו, מגיע לו גמול מורכב משעות נוספות ומנוחה שבועית בסך 727.75 שקל. 4. ועתה לחישוב הסכומים המגיעים לתובע בגין הנ"ל: א) בחודש ספטמבר 1981עבד התובע 6ימים רגילים (X220.45), 3ערבי שבת או חג (X253.40) ו- 4שבתות או חג (X727.75). ובסך-הכל גמול ושכר שעות נוספות ומנוחה שבועית בסך 993.90, 4שקל; ב) בחודש אוקטובר 1981עבד התובע 14ימים רגילים, 7ערבי שבתות או חגים ו- 7שבתות או חגים, ובסך-הכל מגיע לו - לפי החישוב הנ"ל - סך 954.35, 9שקל. ג) בחודש נובמבר 1981עבד התובע 22ימים רגילים, 4ערבי שבתות ו-4 שבתות, ובסך-הכל מגיע לו, לפי החישובים דלעיל, סך 774.50, 8שקל. 5. הסכומים הנ"ל נחשבים מבלי להתייחס לשאלת תוספת היוקר, שלא נתבעה על-ידי התובע, ומבלי להתחשב בשאלה, האם כל יום שהתובע עבד נחשב עבודת לילה (דבר שהיה מוכה את התובע בשעה נוספת אחת ליום - פרט לערבי ימי מנוחה) וזאת מאחר ואין בפני פרטים מדויקים באשר לשעות עבודתו של התובע ואחר והתובע לא טען זאת בפני. 6. התובע גם טוען לפדיון חופשה. הנתבע לא הוכיח כי התובע קיבל חופשה בתשלום. התובע עבד בפועל 71ימים ודבר זה מזכה אותו ב- 4ימי פדיון חופשה _(_71_X_14_). התובע זכאי לקבל, כעובד חודשי, את השכר שהיה מקבל אילו המשיך לעבוד. שכר זה כולל - בודאי - גמול שעות נוספות. על כן שכר יום עבודה הוא 22.06X 8ועוד 220.45גמול שעות נוספות, ול- 4ימים סך 396.93שקל פדיון חופשה. 7. התובע טוען, כי הוא זכאי לנכות סכומים מסוימים משכר העבודה, שהם נזקים שנגרמו לדירתו של הנתבע על-ידי התובע וכן סכומים שהתובע התחייב בהם, כאשר הוא ארח את חבריו. על-פי הוראות סעיף 25לחוק הגנת השכר אין לנכות סכומים אלו. את הראשון אין לנכות, מאחר והוא אינו סכום קצוב, אלא אומדנה והערכה לנזק שנגרם, ואת השני אין לנכות, כי לא מדובר בהתחייבות בכתב, שבגינה מותר לנכות שכר עבודה. אין להוציא מכלל אפשרות, כי המעביד רשאי לתבוע את העובד ולזכות בסעד בתביעתו, אולם אין לנכות את הסכומים, וזה מה שביקש הנתבע בפני. 8. באשר לפיצויי הלנה אני מוכן להניח, כפי שעולה מכל מערכת העדויות, שהנתבע סבר שהוא רשאי לנכות חובות ונזקים וכי ההסכם עם התובע כיסה גם שעות נוספות. על כן נראה לי, שיש מקום להפחית פיצויי ההלנה, לגבי כל מרכיבי שכר העבודה, ולהעמידם על % 3 לשבוע במקום % 10 לשבוע. אולם נראה לי, כי הנתבע היה צריך להתפכח - לפחות לגבי שכר העבודה הרגילה - בדיון שהתקיים בפני ב-8.7.1982, כאשר קבעתי כי אין לקזז נזקים. על כן, על שכר העבודה מאז יחולו פיצויי הלנה בשיעור מלא - דהיינו % 10 לשבוע, ומאידך, לגבי גמול שעות נוספות יחולו פיצויי הלנה בשיעור המלא רק החל מיום 1.10.1982 ועד התשלום בפועל. 9. לסיכום אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכומים אלו: א) שכר עבודה נטו בסך 500, 3 שקל. סכום זה ישא פיצויי הלנה בשיעור %3 לשבוע או חלק ממנו החל מ- 16.12.1981ועד 8.7.1982, ומאותו מועד ועד התשלום בפועל ישא פיצויי הלנה בשיעור % 10לשבוע או חלק ממנו; ב) שכר וגמול שעות נוספות ומנוחה שבועית עבור חודש ספטמבר 1981 בסך 993.90, 4 שקל נטו. סכום זה ישא פיצויי הלנה בשיעור % 3לשבוע החל מיום 1.11.1981 (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה) ועד 1.10.1982(במידה ולא שולם עד אז) ומאותו יום ועד התשלום בפועל ישא פיצויי הלנה בשיעור % 10 לשבוע או חלק ממנו; ג) שכר וגמול שעות נוספות ומנוחה שבועית עבור חודש אוקטובר 1981 בסך 954.35, 9 שקל נטו. סך זה ישא פיצויי הלנה כפי שנקבע לחודש ספטמבר, אולם מועד התחלת הפיצויים יהיה 1.12.1981; ד) שכר וגמול שעות נוספות ומנוחה שבועית עבור חודש נובמבר 1981 בסך 774.50, 8 שקל נטו. סך זה ישא פיצויי הלנה כפי שנקבע לחודש ספטמבר, אולם מועד התחלת הפיצויים יהיה 1.1.1982; ה) פדיון חופשה נטו בסך 396.93 שקל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה, וכן ריבית בשיעור % 3 לשנה החל מיום 1.12.1981 ועד התשלום בפועל; ו) בעניין הוצאות, אני מתחשב באגרה ששולמה על-ידי התובע, בעובדה שה- תובע ירד לאילת ליום דיונים, ועל כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 200, 1 שקל. אם סכום זה לא ישולם תוך 30יום, ישא הוא הפרשי הצמדה וכן ריבית בשיעור % 3 לשנה החל מהיום ועד התשלום בפועל.דיני עבודה