קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסעות פועלים יחסי עובד מעביד: .1בשאלה מיקדמית בתובענה זו התבררה הפלוגתה, אם בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד בכל הנוגע לפעולותיו של התובע נשוא התביעה. .2העובדות העולות מהעדויות שהושמעו לצורך שאלה זו הן כדלהלן: א) התובע מועסק כמסגר אצל הנתבעת, כעובד שכיר, כאשר שעות העבודה שלו הינן בין השעות 7.00 בבוקר ועד 15.30 אחר הצהריים; ב) התובע היה בעבר מועסק אצל חברת "אקספרס", שם עבד כנהג (אין יודעים אם יחסי ההתקשרות בינו לבין החברה היו יחסי עובד ומעביד או אחרים). אותה חברת "אקספרס" סיפקה לנתבעת שירותי הסעת הפועלים מבתיהם למקום העבודה בסדום וחזרה, והתובע הוצב כנהג של אותם פועלים; ג) מאחר ובין כך התובע היה צריך לנסוע פעמיים ביום לסדום, ביקש הוא עבודה כמסגר אצל הנתבעת בסדום, ובאותה תקופה עבד כעובד שכיר אצל הנתבעת, וכן הסיע את הפועלים ברכבו מטעם חברת "אקספרס"; ד) בערך בתקופת מלחמת יום הכיפורים ביקש התובע מהבעלים של הנתבעת, אם אפשר לבצע את ההובלות ישירות, בלי חברת "אקספרס". (ע' 2לפרוטוקול, שורה 12) ומאותה תקופה החל התובע לבצע את ההובלות ישירות, כאשר הוא מגיש חשבונות עבור ההסעות; ה) עם כניסתו לתוקף של חוק מס ערך מוסף, נרשם התובע כעוסק מורשה והחל להגיש חשבוניות כחוק, גבה מע"מ והעבירו לאוצר. כמו כן היה התובע רשום גם כובד עצמאי בביטוח לאומי; ו) לאחר שעות העבודה, ולאחר ביצוע ההסעות נשוא תביעה זו, היה התובע עושה, מזמן לזמן, הובלות פרטיות ברכבו; ז) היה לתובע רכב מסוג פולקסווגן, ולפני שנים מספר החליפו בפורד טרנזיט. סיבת ההחלפה היתה מפני שהרכב הפסיק לתפקד, וכן בגלל שהיה "יותר משתלם על רכב חדש" (ע' 3, שורה 1); ח) התובע הוציא בעצמו הוצאות על החזקת המכונית, ביטוח, דלק וכדומה; ט) התובע נפגע פעמיים בתאונות, ומאחר ולא יכול היה להפעיל את הרכב להסעות, הוא ביקש מדודו להחליף אותו למשך תקופה של חודש-חודשיים, כאשר הדוד השתמש ברכבו של התובע. הוא המשיך להגיש חשבונות עבור הסעות לאותה תקופה, קיבל תשלום, והוא עצמו שילם לדודו. כאשר יצא לחופשה, היה מוסר את הרכב לעובד אחר או למנהל העבודה; י) מדי פעם בפעם, במסגרת שעות עבודה כשכיר, היה התובע מבצע הובלות ברכבו עבור הנתבעת. באותם מקרים המשיך לקבל את שכרו הרגיל בגין ההסעה, וכן קיבל תשלום מסוים עבור השימוש ברכב. .3התובע הגיש תביעה זו לתשלום גמול שעות נוספות בגין שעות ההסעה לפני השעה 7.00בבוקר ואחרי השעה 15.30 אחר הצהריים. כאמור התעוררה השאלה של קיום יחסי עובד ומעביד בשל התקשרות זו, והצדדים הביאו ראיותיהם וסיכמו את טענותיהם לאותה שאלה. .4אין מחלוקת שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת בשל עבודתו כמסגר. כבר נפסק על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה, כי אין מניעה כי התקשרות מסוימת בין צדדים תביא לקיומם של יחסי עובד ומעביד, ואילו התקשרות אחרת בין אותם צדדים, לאותה תקופה, לא תהיה במסגרת אותם יחסים. בכל מקרה, המבחן הנכון לבחינת מהותם של היחסים הוא מבחן ההשתלבות, על שתי הפנים שלו, הפן החיובי והפן השלילי - כפי שעולה מהפסיקה. .5באשר לפן החיובי - האם התובע השתלב מבחינה ארגונית בתוך המפעל של הנתבעת. עקרונית, אין השעות שעובד נוסע לעבודה או ממנה נחשבות כשעות עבודה, ואין זה מעניינו של המעביד איך העובד מגיע לעבודתו. יש והמעביד מסיע את העובד לעבודתו כשירות לעובד, ויש שהסעת העובד הוא מתנאי מפורש או מכללא של הסכם העבודה. אולם אין הוא חלק כל-כך מהותי מארגון העבודה, שבלעדיו לא ייתכן קיום עבודה במפעל מסוים (גם בהתחשב בכך שמדובר בעבודה בסדום, אשר מתחילה מוקדם בבוקר). .6סדרי ההסעה של פועלי הנתבעת עברו שלוש תקופות: א) כאשר ההסעה בוצעה על-ידי חברת "אקספרס" על-ידי נהג שלא היה לו קשר כלשהו עם הנתבעת מלבד העובדה שהוא היה זה שהסיע את הפועלים: ב) כאשר התובע הסיע את הפועלים מטעם חברת "אקספרס", ובין ההסעות עבד כשכיר אצל הנתבעת: ג) כאשר הופסק הקשר עם חברת "אקספרס", והתובע ביצע את ההסעות בעצמו. אין חולקים, כי בתקופות (א) ו-(ב) פעלה חברת "אקספרס" - והתובע מטעמה - כגורם חיצוני שאינו חלק מהארגון הפנימי של הנתבעת, בתקופה השלישית לא השתנה דבר, פרט לעובדה שיצאה חברת "אקספרס", ונכנס התובע במקומה. לא הוכח שום שינוי במבנה הארגוני של הנתבעת כלפי התובע בכל הנוגע להסעות. הנתבעת התייחסה לתובע (בכל הנוגע להסעות) כפי שהתייחסה לחברת "אקספרס" - כגורם חיצוני. התובע נרשם כעצמאי, ובבוא הזמן נרשם כעוסק מורשה במע"מ. לא הוכחה עובדה כלשהי שתהפוך אותו לחלק מהמערכת הארגונית של הנתבעת. .7מכל האמור אני קובע, שהתובע לא השתלב במערכת הארגונית של הנתבעת, ועל כן לא נתמלא הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. די בכך לקבוע כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ולגרום לדחיית התביעה. .8ואולם, לאור העדויות שבתיק, גם הפן השלילי לא התקיים, מאחר ולתובע היה עסק משלו (ברור שמסקנה זו הינה פועל יוצא מההחלטה הראשונה - אם התובע לא היה חלק מהמערך הארגוני במפעל, הוא פעל כגורם חיצוני וכבעל עסק משלו, אולם מתוך הנוחיות אתייחס לשאלות אלו בפן השלילי). נשוא ההתקשרות בין התובע לנתבעת בכל הנוגע להסעת פועלים היה לא רק כוח העבודה של התובע, אלא גם אמצעי הייצור - הרכב - אשר היה בבעלותו של התובע. התובע שילם עבור הרכב במיטב כספו, ואף החליף את הרכב, מאחר והחזקת הרכב החדש השתלמה יותר. התובע נשא בכל ההוצאות של הפעלת הרכב, כולל ביטוח ודלק והיה יכול להרוויח או להפסיד על-ידי טיפול חסכוני או בזבזני. .9גם נעדר המרכיב של החובה האישית לבצע את העבודה. בתקופה שנמנע מהתובע לבצע את ההסעות, מצא הוא מחליף, אשר המשיך להשתמש באמצעי הייצור של התובע (הרכב), התובע המשיך לקבל את השכר ושילם לדודו מה שהוסכם איתו. כמו כן, בתקופת חופשה המשיך התובע להעמיד את אמצעי הייצור שלו לרשות הנתבעת. .10מכל האמור עולה, כי לא נתקיים בתובע אף פן ממבחן ההשתלבות ואני קובע, כי בכל הנוגע להסעות הפועלים לעבודה, לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת. בית-דין זה מחוסר סמכות לדון בתביעה, ויש לדחותה, כי כל כולה מבוססת על חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, אשר איננו חל על מי שיחסי עבודה אינם קיימים לגביו. .11בהתחשב בסכום התביעה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך 000, 10שקל. אם סכום זה לא ישולם תוך 30יום, ישא הוא הפרשי הצמדה וכן ריבית בשיעור %3 לשנה, החל מהיום ועד התשלום בפועל. כאשר בסיס ההצמדה יהיה המדד הידוע היום לעומת המדד האחרון הידוע ביום התשלום.יחסי עובד מעביד