קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות שומר מעבודה: .1יום-יום, לרבות בשבתות וחגים, היה התובע מופיע לעבודתו כשומר מטעם הנתבעת, בחנות השקם בגבעתיים. יום עבודתו החל בשעה 19.00, עם סגירת החנות, והסתיים בשעה 07.00למחרת, בערבי שבתות וחגים היה התובע מתחיל עבודתו בשעה 14.00ומסיימה בשעה 07.00ביום ראשון, או למחרת החג. כאמור, עבד התובע יום-יום, ופרט למספר שבועות, כשאושפז בבית-חולים, ועד כחמישה-עשר ימי חופשה לא נעדר התובע מעבודתו. כך עבד התובע במשך חמש שנים בערך עד שהתפטר בנימוק שאין לדרוש ממנו שימשיך בעבודתו בנסיבות אלה. .2התובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת ביום 9.7.1978והתפטר ביום .16.8.1983 תחילה עבד בשמירה במקומות שונים, ובסוף חודש ספטמבר 1978החל לעבוד בחנות השקם בגבעתיים, ושם עבד עד שהתפטר. .3תובענה זו עניינה תביעה לתשלום גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, תשלום בעד נסיעות, דמי הבראה ופיצוי בעד אי-הפרשות למבטחים. .4בשל אי-הופעת נציג העובדים, התבררה תובענה זו לפני מותב חסר, ולאחר שנשמעו הראיות - נפטר נציג המעבידים. ביום 1.3.1987נתתי החלטה, לפיה יימשך ההליך לפני (לשם מתן פסק-דין) כדן יחיד. לצדדים ניתנה הרשות להגיש התנגדות בתוך שבעה ימים. המועד עבר ולא הוגשה כל התנגדות. .5ועוד הערה: לשם מתן פסק-דין זה היה צורך לערוך הרבה חשבונות וחישובי שכר, ובמקרה כזה טוב היה למנות חשב, אולם כיוון שמאז הוגשו הסיכומים עבר כבר זמן רב, החלטתי לערוך את כל החישובים בעצמי ולא לגרום לדחיה נוספת במתן פסק-הדין. .6הפרקליט המלומד שייצג את הנתבעת פתח את סיכומיו בהתקפה על התובע - היאך זה ניצל לרעה את מצב הנתבעת, ובידעו שיהיה לה קשה להתגונן - ניסה לכפות עליה תשלום סכומים שאינם מגיעים לו; וכי מטרתו זו של התובע "עומדת להתמלא על גבן של מאות משפחות עובדים אחרים בחברה". נראה לי שהפרקליט המלומד חרג במקצת מהמסגרת של טיעונים משפטיים, ונסחף בלהט דבריו אל עבר טיעונים לא רלבנטיים, שבמקרה הטוב ביותר - מקומם במאמר פובליציסטי (עם כל הכבוד לפובליציסטיקה). .7מכאן נעבור לדון בפרטי התובענה. .8גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית - אין מחלוקת בין הצדדים, שעבודתו של התובע החלה כל יום מימות החול (בימים א' עד ה') בשעה 19.00והסתיימה בשעה 07.00למחרת, ובימי שישי וערבי חג - בשעה 14.00ועד 07.00ביום ראשון (או למחרת החג), אלא שהנתבעת טוענת שאין הוא זכאי לתשלום גמול שעות נוספות כיוון שחתם על טופס הסדר תשלום תוספת כוללת (נ/1, להלן - טופס ההסדר), שהוצא על-פי האמור בהסכם הקיבוצי (תנ/1, להלן - ההסכם הקיבוצי), בסעיף ח' בו. ואלה הקטעים מסעיף ח' להסכם הקיבוצי הצריכים לענייננו: ".6 בעד כל שעת עבודה נוספת ביום חול, שלאחר שמונה שעות עבודה ליום, ישלם צד ב' גמול עבודה בשעות נוספות בהתאם להוראות הכלולות בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- .1951על אף האמור בסעיף זה לעיל, יהיה רשאי צד ב', בהסכמת העובד, להוסיף על שכרו של העובד בעד יום עבודה פלוני תוספת כוללת של % 9לפחות משכר העבודה הרגיל המשתלם לפי התעריף המצורף להסכם זה בעד 5שעות העבודה באותו היום. במקרה כזה יהיה צד ב' פטור מלשלם לאותו העובד גמול עבודה בשעות נוספות בעד עבודה שבוצעה באותו יום עבודה. .7 צד ב' וכן כל עובד, אשר הסכים לקבלת שכר כולל כאמור לעיל, במקום גמול עבודה בשעות נוספות, יהיה רשאי לבטל כל הסכם כזה בכל עת על-ידי מתן הודעה מוקדמת של 14יום בכתב לצד השני ובתום המועד הקבוע באותה הודעה מוקדמת לא יהיה רשאי צד ב' לשלם יותר שכר כולל לאותו עובד במקום גמול עבודה בשעות נוספות, וזאת כל עוד לא הסכים לכך שוב, במפורש, אותו עובד. .8 הושג הסכם על שכר כאמור בסעיפים 6ו- 7לעיל, וכל עוד עומד ההסכם בתוקפו לאור הוראות סעיף 7לעיל, תשולם לעובד התוספת הכוללת הנזכרת בסעיף 6לעיל, גם אם לא עבד באותו היום יותר מ- 8שעות". בחקירתו הנגדית אישר התובע שחתם על טופס ההסדר. אמנם בחקירתו החוזרת ניסה לחזור בו בטענה שאיננו זוכר מסמך זה, ומתי חתם עליו. אינני מקבל דברים אלה. לא שוכנעתי שהתובע חתם על טופס ההסדר מבלי שידע על מה הוא חותם, או שהוטעה על-ידי מי מהנתבעת. אין מדובר כאן באדם שאיננו יודע קרוא וכתוב, או שאיננו מבין את השפה העברית. מן הראוי גם לציין שבתשובה לשאלה אחרת אמר התובע - "אני מתמצא בתלושי השכר" (ע' 9, שורה 3לפרוטוקול), וכדי להתמצא בתלוש שכר צריך לדעת - כך נראה לי - קצת יותר מקרוא וכתוב. עוד טענה בפי התובע באשר לטופס ההסדר: אין תוקף להסדר כזה ואפילו נקבע בהסכם קיבוצי, שכן לא אושר על-ידי שר העבודה והרווחה (חוק הגנת השכר, התשי"ח 1958(להלן - חוק הגנת השכר, סעיף 5). במבט ראשון נראה שיש טעם בטענה זו אולם עיון בלשונו של סעיף 5לחוק הגנת השכר איננו מביא בהכרח למסקנה זו. סעיף זה אוסר על קביעת "שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות", ובהסכם הקיבוצי לא נקבע שכר עבודה כולל כאמור. השכר שנקבע בהסכם הקיבוצי הוא שכר עבודה הרגיל על-פי התעריפים (כפי שתוקנו מזמן לזמן) בעד יום עבודה של שמונה שעות ובסעיף 6בפרק ח' נקבע, כי בעד עבודה בשעות נוספות ישולם גמול שעות נוספות כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951(להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), אלא שבהסכמת העובד רשאי המעביד להוסיף % 9מהשכר הרגיל בעד כל שעות העבודה באותו יום, במקום שעות נוספות. .9לפיכך יש לראות בטופס ההסדר מסמך מחייב והנתבעת היתה רשאית לפעול על-פיו. .10שני הצדדים גם ניתלו בתקנות שעות עבודה בשמירה, התשי"א- 1951(להלן - התקנות), וכל אחד ניסה להיבנות עליהן כדי לחזק טיעוניו. אינני סבור שצריך אני להיכנס לפרטי טענות אלה. די אם אומר, שבמקרה שלפנינו אין לבנות על התקנות ולא כלום. התקנות קובעות מסגרת של יום עבודה ושבוע עבודה בשמירה, ואין הן עוסקות בהיתרים על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה. גם אין כל חשיבות, לעניין תביעה לגמול עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, אם המעביד קיבל, או לא קיבל, היתר להעסקה. ועוד: מאחר שכבר נקבע לעיל שהנתבעת היתה רשאית לשלם לתובע תוספת של % 9על שכר כל שעות העבודה בכל יום - שוב אין כל צורך לקבוע, אם התובע עבד שעות נוספות בכל יום וכמה. .11בעדותו אומר התובע, שעבד 365ימים בשנה, במשך כל תקופת עבודתו, ופרט לתקופה בה אושפז בבית-חולים (בחודש ספטמבר 1980) - לא נעדר, וכל בקשותיו לחופשה נדחו. בחקירה הנגדית הודה שאמנם יצא לחופשה, או מחלה, שלוש-ארבע פעמים, ובסך-הכל נעדר שנים-עשר ימים בערך. העד אריה בינשטוק, קצין הביטחון בחנות השקם (להלן - בינשטוק), שהעיד מטעם התובע, אמר, שהתובע עבד יום-יום ללא הפסקה במשך כל תקופת עבודתו, והוא מעריך, שפרט למספר שבועות בספטמבר 1980, כשנעדר בשל אשפוז, התובע נעדר חמישה-עשר ימים. הנתבעת הגישה שש רשימות (נ/2, להלן - הרשימות), ובהן פירוט כל השעות שהתובע עבד והשכר שקיבל. עיון ברשימות מלמד, שהתובע אמנם עבד ללא הפסקה, גם בשבתות וחגים, פרט להעדרות בחודש ספטמבר 1980, ועוד מספר העדרויות פה ושם. העד יעקב פניגשטיין, סמנכ"ל כספים של הנתבעת (להלן - פניגשטיין), הסביר כיצד נערכו הרשימות, ונראה לי שניתן לסמוך על הכתוב בהן לגבי שעות העבודה של התובע, מה גם שאין סתירה בולטת בין הכתוב ברשימות ובין העדויות מטעם התובע, אלא שהתובע והעד בינשטוק דיברו מהזיכרון, והרשימות נערכו על-פי רישומי הנתבעת. אני גם מקבל שלתובע שולמו הסכומים הנקובים ברשימות, אם כי אינני מקבל את דרך החישוב של הנתבעת. .12ראשית, חישוב שעות העבודה בימי המנוחה ברשימות (נ/2) איננו נכון. לא היתה מחלוקת שהתובע עבד בסופי שבוע (ובחגים) משעה 14.00ביום שישי (או ערב חג) ועד השעה 07.00ביום ראשון (או למחרת החג) וזה משך זמן של ארבעים ואחת שעות רצופות. ברשימות נלקחו בחשבון כשעות עבודה בימי המנוחה השבועית (או בחגים) רק עשרים וארבע שעות, ויתר שבע-עשרה השעות נרשמו כשעות רגילות. הדבר עולה מבדיקת רישום השעות ברשימות בהשוואה ללוח השנה (למשל: בחודש אוקטובר 1978היו 9ימי שבת וחגים, וברשימות נרשמו 216שעות עבודה במנוחה השבועית, כלומר 24שעות עבודה לכל שבת, או חג). שעות המנוחה השבועית לפי חוק שעות עבודה ומנוחה לפקודת סדרי שלטון ומשפט, התש"ח- 1948(לגבי חגים) הן שלושים ושש, ואם עבד התובע ארבעים ואחת שעות, הרי שעבד שלושים ושש שעות במנוחה שבועית (או חג) ורק חמש שעות רגילות. .13שנית, בדצמבר 1980נרשמו לזכות התובע 440שעות רגילות ואף לא שעה אחת במנוחה השבועית. לא היתה כל ראיה שהתובע עבד בימי החול יותר משתים-עשרה שעות (הנתבעת אף לא טענה כך), לא ייתכן, איפוא, שהתובע לא עבד באותו חודש בימי המנוחה השבועית. בדצמבר 1980היו ארבע שבתות, כך - שפרט לימי שישי - היו עשרים ושלושה ימי עבודה, או 276שעות ( 23כפול 12); בימי שישי עבד התובע עשרים שעות ( 4ימי שישי כפול 5) וביחד 296שעות. נותרו 144שעות, שהן בדיוק מספר השעות בימי המנוחה ( 4כפול 36). .14ושלישית - התעריף. התובע הגיש את תעריפי השכר כפי שפורסמו על-ידי ההסתדרות הכללית (ת/6, להלן - תעריפי השכר). בדיקת הרשימות (נ/2) מעלה, שעד מרס 1981שילמה הנתבעת את שכרו של התובע לפי תעריפים שאינם פחותים מהאמור בתעריפי השכר, אולם מכאן ואילך - אין הדבר כן, והיו מקרים שהנתבעת אף שילמה לתובע פחות משכר המינימום. .15מהאמור לעיל עולה, שהתובע זכאי להשלמת שכר לתקופה שעד מרס 1981 רק לגבי גמול עבודה בימי מנוחה, ולתקופה שמאפריל 1981- לגבי גמול עבודה בימי מנוחה וגם כתוצאה מאי-תשלום לפי התעריף הנכון, כפי שיפורט בטבלות דלהלן. מן הראוי לציין, כי לגבי המקרים בהם שילמה הנתבעת יותר מאשר נקבע בתעריפי השכר (כפי שעולה מהרשימות) -אין היא זכאית להחזר. ראשית - איננו יודעים מדוע עשתה כן, וחזקה עליה שהסכימה לכך, או שהיתה חייבת לשלם כך מסיבה זו או אחרת; ושנית - הנתבעת לא העלתה כל טענת קיזוז, אלא לראשונה בסיכומיה. .16להלן טבלות החישוב, ותחילה רק לגבי עבודה בימי מנוחה, לתקופה שעד מרס .1981החישובים מתחילים באוקטובר 1979, לפי שבחודש זה החל התובע לעבוד בחנות השקם בגבעתיים. אוקטובר 54 1978שעות לפי תעריף 17.39ל"י, לזכות התובע (בש"ח) 0.09 נובמבר 28.25" " " 17.49ל"י " " 0.05 מרס 24 1981" " " 8.28ש' " " 0.20 להסברת החישובים דלעיל, אפרט כדוגמה את שנכתב לגבי חודש אוקטובר .1978בחודש זה חושבו ברשימות (נ/2) 216שעות עבודה בימי מנוחה ( 9ימי מנוחה כפול 24). כאמור בסעיף 12לעיל יש לחשב לכל יום מנוחה 36שעות, ובסך הכל 324שעות בכל ימי המנוחה ( 9כפול 36). ברשימות נכתב שבחודש זה היו לתובע 557שעות עבודה, ולאור האמור מתחלקים אלה ל- 233שעות רגילות ו- 324שעות בימי המנוחה השבועית. לאחר שנוסיף לימי המנוחה % 50נקבל 486שעות, וסך הכל זכאי התובע לתשלום בעד 719שעות (486+233), כיוון ששולם לו בעד 665שעות - הוא זכאי לשכר בעד 54שעות (רגילות). .17בטבלות הבאות נעשה חישוב שעות העבודה בימי המנוחה כאמור בסעיף 16 לעיל. בעמודה "תעריף" נרשם - עד מרס 1982ובחודש מאי 1982- הסכום המופיע בתעריפי השכר (ת/6) כ"הכנסת מינימום שהיתה גבוהה יותר משכר שומר. בחודש אפריל 1982ומיוני 1982ואילך היה הסכום המופיע ברשימות (נ/2) בעמודה "תעריף בפועל" גבוה יותר, ולכן נרשם סכום זה כבסיס לחישוב השכר. הגעתי למסקנה שה"תעריף בפועל" לא כלל את התוספת של % 9לפי טופס ההסדר, שכן הנתבעת חישבה "גם את הגמול בעד עבודה במנוחה השבועית על בסיס זה, ולפי האמור בחוק שעות עבודה ומנוחה ובהסכם הקיבוצי (סעיף ח/5) לא היה עליה להוסיף אלא % 50בלבד. הנתבעת גם לא הביאה כל ראיה שתסביר כיצד הגיעה ל"תעריף בפועל". לזכות שעות ש' בימי שכר התובע החודש תעריף(ש) + % 9רגילות מנוחה מגיע(ש) קיבל (ש) (ש"ח) אפריל 267 12.98 11.90 1981 108-.394,5 -.905,3 1.49 מאי 251.4 12.98 11.90 216-.119,7 -.627,5 1.49 אוגוסט 142 96.68 88.70 1983 72-.308, 23-.112,21 2.19 .18פיצויי פיטורים - בעדותו אמר התובע, כי עבד כמעט כל הזמן 365ימים בשנה, כולל שבתות וחגים, ולמרות דרישותיו לא קיבל כל חופשה או יום מנוחה. עוד אמר, כי שכרו היה זעום ולעיתים גם פחות משכר המינימום. הוא התלונן על כך לא אחת לפני מנהל הסניף, אך ללא הועיל, עד שלבסוף הודיע, שאם המצב לא יתוקן יעזוב את העבודה. דבריו אלה מהימנים עלי. גם מניתוח הכתוב ברשימות (נ/2) עולה, כי במשך כל תקופת עבודתו כמעט - עבד שבעה ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים. מנהל הסניף לא הובא מטעם הנתבעת להעיד בבית-הדין, ולא ניתן כל הסבר לכך. אמנם לסיכומיה צרפה הנתבעת תעודה רפואית וטענה, כי האיש חולה ואיננו מתפקד. אינני מקבל זאת: ראשית - תעודה זו הוגשה לראשונה בשלב הסיכומיים; ושנית - מדובר בה על אי-כושר לעבודה ואין בכך כל ראיה שאיננו מסוגל להופיע בבית-הדין כדי למסור עדות. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי הנתבעת היא חברה גדולה המעסיקה למעלה מאלף עובדים ו"לא ייתכן שיהיה לאיש מן האורגנים שלה ידיעה אישית אודות כל טענותיו של התובע" (ההדגשה במקור), וכי "התחלופה הפרסונלית של העובדים והמנהלים הינה גבוהה ביותר" (סיכומי הנתבעת, ע' 2). אלה טענות סרק, ונראה לי שאין מקום להרחיב. אומר רק זאת - יש בארץ מעבידים המעסיקים הרבה יותר עובדים, ולא שמענו שבשל כך פטורים הם מלהוכיח את טענותיהם. .19הנתבעת מנסה גם להפריך את דברי התובע בדבר דרישותיו לצאת לחופשה וסירוב הנתבעת להענות לו, והיא תולה את הקולר בדברי בינשטוק, שאמר - "את צורת העבודה של התובע הכתיב השק"ם... לי אף פעם הנתבעת לא הודיעה שהיא מסרבת לאשר לו חופשה" (ע' 3). לטענתה, יש בדברים אלה גם סתירה לדברי התובע שאמר, כי דרש חופשות ואלה לא ניתנו לו. אני דוחה טענות אלה ללא היסוס. יכול אני להבין את דרישות השקם בדבר בטחון החנות בלילות, בשבתות ובחגים - אולם אין בכך כדי להתיר לנתבעת להעסיק עובד בתנאים מחפירים, שאין להם עוד מקום בימינו. היה על הנתבעת לכלכל מעשיה כך, שרצונה למלא אחרי דרישות השקם לא יבוא על חשבון התובע, אלא תוך יצירת תנאי עבודה נאותים וכדין, כמו למשל - בהעסקת שומר נוסף באותו מקום. אם הנתבעת לא עשתה כן - כנראה כדי להרבות רווחיה - אין לה להלין אלא על עצמה. גם הטענה, שדברי התובע שדרש חופשות ולא קיבלן, שדברים אלה נסתרו - אין בה כל מש. אין על העובד לדרוש ימי חופשה ומנוחה, אלא על המעביד לדאוג לכך מיזמתו. מכל מקום, אפילו התובע לא דרש - אין בכך כדי לפגוע בזכותו. .20ובאשר לשאלה העומדת לפנינו. גם אילו אמרתי שהתובע לא הוכיח את כל טענותיו באשר לסיבות שגרמו את התפטרותו, די בכך שהוכח כי הועסק בכל שבת ובכל חג מבלי לקבל ימי חופשה או מנוחה, כדי לקבוע שקיימות נסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. אני קובע, לכן, כי התפטרותו של התובע היא במסגרת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים), והוא זכאי לפיצויי פיטורים. .21התובע היה "עובד בשכר" (קיבל שכרו על בסיס של שעה), והוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של שנים-עשר ימי עבודה לכל שנת עבודה. שכר שעת עבודה של התובע היה, בחודש אוגוסט 1983, 88.70שקלים, ושכר יום עבודה (שמונה שעות) היה 709.60שקלים. תקופת העבודה היתה חמש שנים וחודש אחד. סכום פיצויי הפיטורים לו זכאי התובע הוא, איפוא, 285, 43שקלים, או 43.28ש"ח (709.60X12X 5שנים ו-1 חודש). .22פדיון חופשה - מדברי התובע אי-אפשר להגיע לחשבון מדויק של ימי החופשה שקיבל במשך כל תקופת עבודתו. בעדותו הוא מדבר בהשערות, והוא גם מערבב ימי מחלה עם ימי חופשה (ע' 10, שורות 21-23). אולם, כיוון שהנתבעת מודה שלתובע מגיעים שלושים וחמישה ימי חופשה (סיכומי הנתבעת, ע' 25) - אני פוסק לו דמי פדיון חופשה לפי זה. שכרו היומי האחרון של התובע היה, כאמור, 709.60שקלים, מכאן שהוא זכאי לדמי פדיון חופשה בסכום של 836, 24שקלים, או 24.84ש"ח. .23תשלום בעד נסיעות - התובע זכאי, על-פי ההסכם הקיבוצי, לתשלום בעד הוצאות נסיעה, והוא מודה שאמנם קיבל תשלומים בעד נסיעותיו, אלא שהוא טוען שאלה היו נמוכים בהרבה מכפי שהגיע לו. דא עקא, התובע לא הביא כל ראיה בדבר תעריפי הנסיעות מזמן לזמן, ובסיכומיו הוא עורך חישובים המתבססים על השערות והערכות. מאידך, העיד פניגשטיין ואמר, כי שולם לתובע בעד נסיעות אף למעלה מן המגיע לו. עד זה צרף רשימות הכוללות את תעריפי הנסיעות והתשלומים שקיבל התובע, ואלה נתקבלו ללא התנגדות (נ/3-נ/4). בסיכומיה טוענת הנתבעת, כי גם כאן שולמו לתובע תשלומים שהם גבוהים מן המגיע לו, והיא מבקשת לקזז. .24אני דוחה את תביעת התובע בפריט זה כבלתי-מוכחת, עם זאת אין הנתבעת רשאית לקזז, גם אם נכונים דברי פניגשטיין ששילמה לתובע יותר מן המגיע, מאותו טעם כאמור בסיפה של סעיף 15לעיל. .25דמי הבראה - תשלום בעד ימי הבראה הוא מן הזכויות הנלוות שעל העובד לנצלן בתוך תקופת עבודתו, ואינן ניתנות לפדיון, אלא אם התחייב לכך המעביד. בסיכומיה מודה הנתבעת שהתובע זכאי לתשלום בעד שבעה ימי הבראה, והיא מבקשת מבית-הדין לפסוק לתובע תשלום רק בעד ימים אלה (סיכומי נתבעת, ע' 32). ניתן לראות בכך הסכמת הנתבעת לפדיון שבעה ימי הבראה. על-פי תעריפי השכר (ת/6), מחיר יום הבראה בעת סיום עבודתו של התובע היה 067.37, 1שקלים, ולכן זכאי הוא לתשלום פדיון דמי הבראה בסכום של 471, 7שקלים, או 7.47ש"ח. .26פיצוי בעד אי-הפרשות למבטחים - לפי הוראות ההסכם הקיבוצי (סעיף י"ב) היה על הנתבעת להפריש למבטחים % 11.5משכרו של התובע, והיתה רשאית לנכות משכרו %1.5, לאמור הנתבעת היתה חייבת להפריש % 10משכרו של התובע. נוסף לכך היה על הנתבעת לנכות משכרו של העובד % 4ולהעביר סכום זה למבטחים. התובע טוען שהנתבעת לא עשתה כן משך כל תקופת עבודתו, אלא רק בתקופה שמיוני 1979ועד מאי 1982, והוא תובע פיצוי בעד אי-הפרשות למבטחים לתקופה שמספטמבר 1978ועד מאי 1979(להלן - התקופה הראשונה), ומיוני 1982ועד 16באוגוסט 1983, יום סיום עבודתו (להלן - התקופה השניה). הנתבעת טוענת, כי בעד התקופה הראשונה לא היה עליה להפריש למבטחים, כיוון שרק בסיומה השתלב התובע בשירות הנתבעת, והיה לעובד קבוע. בעד התקופה השניה - ממשיכה הנתבעת וטוענת - לא היתה חייבת להפריש למבטחים, כי התובע ביקש, שהחל ביוני 1982יפסיקו לנכות משכרו בעד מבטחים. .27אינני מקבל טענות אלה. לגבי התקופה הראשונה: בהסכם הקיבוצי מוצאים אנו הגדרה למונח "עובד זמני", אולם בסעיף י"ב, הדן בהפרשות למבטחים, אין מונח זה מוזכר כלל. ולגבי התקופה השניה: הנתבעת היתה חייבת מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי להפריש למבטחים סכום מסוים בכל חודש, ושום דבר לא מנע ממנה לעשות כן. אשר לניכוי משכרו של העובד - לא שוכנעתי שהתובע אמנם ביקש זאת; ואפילו היה בידי לקבוע שהתובע ביקש זאת, וגם אילו ניתן היה להחיל את הוראות סעיף 25(א) (5) לחוק הגנת השכר - היה הדבר צריך להעשות על-ידי הודעה בכתב, דבר שאף לא נטען בענייננו. לפיכך, באי-הפרשותיה של הנתבעת למבטחים הפרה את חוזה העבודה עם התובע, והוא זכאי לפיצוי. .28מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי בכל מקרה אין התובע זכאי לתבוע סכומים שלא הופרשו, שכן זכות התביעה קיימת רק לקופת הגמל, וזאת על-פי הוראות סעיף 28 לחוק הגנת השכר. אמנם זכות התביעה במישרין היא בידי קופת הגמל, אולם חובת הנתבעת להפריש למבטחים היא חלק מה"הוראות אישיות", ולכן גם חלק מחוזה העבודה בינה ובין התובע (סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957). בכך שהנתבעת לא קיימה חובה זו, היא הפרה את חוזה העבודה עם התובע והוא זכאי לפיצוי. שיעור הפיצוי הוא לפחות בסכום ההפרשות שלא הפרישה הנתבעת, כשאלה מוצמדות למדד יוקר המחיה. .29סעיף י"ב להסכם הקיבוצי מפרט את הרכב ההפרשות למבטחים, ושם אנו מוצאים כי ההפרשה של % 40היא לקרן פיצויים. לתובע נפסקו בפסק-דין זה פיצויי פיטורים מלאים, ולכן איננו זכאי שפריט זה יילקח בחשבון לעניין הפיצוי בגין הפרת חוזה עבודה, והחישוב ייערך לפי % 6בלבד. .30להלן חישוב הפיצוי - החודש תעריף לשעה שכר לחודש % לזכות התובע ספטמבר 1978 512,0.02 21.77 362.88 1 אוקטובר 0.02 25.87 431.27 1.739 אוגוסט (עד ה-16) 353.60 88.70,0.68 681.22 11 .31הערות לטבלה (סעיף 30לעיל): א) הסכומים המופיעים בשלוש העמודות הראשונות הם בשקלים, ואילו בעמודה הרביעית ("לזכות התובע") - בשקלים חדשים; ב) סעיף י"ב/ 1להסכם הקיבוצי קובע, שלעניין הפרשות למבטחים יש לקחת בחשבון רק את שכר העבודה הרגיל "למעט תוספת המשתלמת בעד עבודה בשבתות ובחגים ובשעות נוספות" - לפיכך חושב ה"שכר לחודש" על-ידי הכפלת ה"תעריף לשעה" ב- 8ובמספר הימים באותו חודש; ג) בחודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר 1982וינואר 1983, לא עבד התובע חודש מלא, ונלקחו בחשבון רק השעות שעבד, כפי שנכתב ברשימות (נ/ 2). .32סוף דבר - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים א) גמול שעות נוספות ועבודה בימי מנוחה - הסכומים המופיעים בעמודה "לזכות התובע (ש"ח)" בטבלות בסעיפים 16ו- 17לעיל; ב) פיצויי פיטורים - סכום של 43.28ש"ח (סעיף 21לעיל); ג) פדיון חופשה - סכום של 24.84ש"ח (סעיף 22לעיל); ד) פדיון דמי הבראה - סכום של 7.47ש"ח (סעיף 25לעיל); ה) פיצוי על אי-הפרשות למבטחים - הסכומים המופיעים בעמודה "לזכות התובע" בטבלה בסעיף 30הנ"ל. .33הנתבעת טוענת שיש לבטל או להפחית את פיצויי ההלנה בשל טעות כנה. אני מקבל טענה זו, אך בנסיבות שנתגלו לפני בתיק זה אני סבור, שאין מקום לבטל את פיצויי ההלנה, אלא רק להפחיתם, ואני מעמיד את פיצויי ההלנה על הצמדה למדד בתוספת % 10לכל חודש על הקרן והפרשי הצמדה. הזכות לפיצויי פיטורים קמה לו לתובע מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והוא לא הראה אם שלח לנתבעת דרישה בכתב לתשלומם, לפיכך יש לראות את יום הגשת התובענה (14.3.1984) כיום מסירת הדרישה לראשונה. .34על גמול שעות נוספות ועבודה בימי מנוחה יתווספו פיצויי הלנת שכר, בשיעור כאמור בסעיף 33לעיל, מיום שהולן השכר בכל חודש וחודש ועד ליום התשלום בפועל, וכפוף להתיישנות כאמור בסעיף 17א לחוק הגנת השכר. על פיצויי הפיטורים יתווספו פיצויי הלנה, בשיעור כאמור בסעיף 33לעיל, מיום 14.3.1984ועד יום התשלום בפועל. על שאר הסכומים (סעיף 32(ג), (ד), (ה) לעיל) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961(להלן - חוק פסיקת ריבית) כדלקמן: א) על פדיון חופשה ודמי הבראה מיום 16.8.1983ועד יום התשלום בפועל; ב) על סכומי הפיצוי בשל אי-הפרשות למבטחים - מיום תשלום השכר בכל חודש ועד יום התשלום בפועל. .35הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 000, 3ש"ח בתוספת מע"מ. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית, מהיום החמישה-עשר לאחר שיודע לנתבעת פסק-דין זה ועד יום התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לקופת בית-הדין את האגרה הדחויה.שומריםהתפטרות