סמוך להגשת כתב האישום כאמור, ביום 7.4.78פורסמה בעתון המקומי "ירושלטון" כתבה המצטטת, למעשה, כמעט מלה במלה את האמור בכתב האישום ונושאת את הכותרת באותיות גדולות מאד: "שוטרי התפוז המיכני - חלק ב'". בכותרת מישנה, באותיות גדולות נכתב: "האשמות כבדות נגד חמישה אנשי משטרה - המקרה מחייב בדק בית רציני במשטרת ירושלים". מתחת לשתי כותרות אלה הופיעה הכתבה ותמונתו של התובע, כשתחתיה צויין שמו באותיות מודגשות ותוארו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע נגד שוטרים בעיתון: .1זהו ערעור על פסק-דינה של השופטת הנכבדה בבית-המשפט השלום, בת"א 2378/.80 .2ואלה הן העובדות כפי שתומצתו ע"י השופטת הנכבדה דלמטה: ביום 24.7.77שירת המערער (התובע בת"א 2378/80) כמפקח במשטרת ישראל. באותו יום התרחשו אירועים אשר שימשו יסוד להגשת כתב אישום נגד המערער ועוד ארבעה שוטרים. כב האישום גולל האשמות כבדות נגד הנ"ל, כאשר הארבעה מואשמים בגרימת חבלה חמורה ואילו המערער הואשם במאסר שווא. סעיף 9 לכתב האישום האמור קובע כך: "הנאשם 5, בעת שצווה ללוא את המתלונן, ידע שאין הצדקה לעוצרו מחמת אותה עבירה ואף לא התכוון לעוצרו בגלל עבירה זו, כוונתו היתה לחפות על פיקודיו הנאשמים 1- 4ולסייע להם לטשטש את החבלות במתלונן". הנאשם 5הוא המערער דנן. סמוך להגשת כתב האישום כאמור, ביום 7.4.78פורסמה בעתון המקומי "ירושלטון" כתבה המצטטת, למעשה, כמעט מלה במלה את האמור בכתב האישום ונושאת את הכותרת באותיות גדולות מאד: "שוטרי התפוז המיכני - חלק ב'". בכותרת מישנה, באותיות גדולות נכתב: "האשמות כבדות נגד חמישה אנשי משטרה - המקרה מחייב בדק בית רציני במשטרת ירושלים". מתחת לשתי כותרות אלה הופיעה הכתבה ותמונתו של התובע, כשתחתיה צויין שמו באותיות מודגשות ותוארו. .3על יסוד כתבה זו, כותרתה ותמונת המערער שהתנוססה מתחת לכותרות הכתבה, הוגשה תביעה מטעם המערער כנגד המשיב בגין לשון הרע. .4באי-כוח הצדדים נחלקו ביניהם בנקודות שונות, כאשר סלע המחלוקת היה - האם עומדות למפרסם - המשיב דנן - ההגנות שבסעיף 14ו15(4) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965(להלן החוק) [2]. .5השופטת הנכבדה דלמטה, קובעת כך (בסעיף 6לפסק-דינה): "הכותרת בכתבה אינה נוקבת בשם התובע ונוקטת בלשון רבים. כותרת המישנה מציינת במפורש כי מדובר בהאשמות נגד חמישה אנשי משטרה. תמונת התובע עם תוארו אינם נקשרים מיד עם הכותרת הנ"ל. רק לאחר קריאת הכתבה המצטטת את כתב האישום במלואו ניתן להבין את פשר הכותרת כהבעת דעה, אם כי צורמת במקצת. אני מודדת את "צרימתה" של הכותרת במסגרת התפקיד של כותרת הכתבה, שעניינה להניע את הקורא לקרוא את תוכנה... כדי ששמו של התובע ותמונתו יהיו קשורים ב"הרף עין של הקורא" עם הביטוי "תפוז מיכני" המופיע בכותרת, נראה לי, שהיה צורך לשנותאותה ל-"שוטר תפוז מיכני" ללא כותרת מישנה, או "פלוני שוטר תפוז מיכני". במקרה כזה הייתי מקבלת את טענותיו של בא-כוח התובע כהולמות את הדוגמאות שהביא בסיכומיו המפורטים......" משום כך, בעיקר, החיטה השופטת בסעיף 10לפסק-דינה, לדחות את התביעה. .6ב"כ המערער העלה בנימוקי ערעורו שבכתב ובדיון בעל-פה, שנתקיים בפני בימ"ש זה מספר טענות. להלן עיקרן: א. ההלכה היא, כי הן כותרת והן תמונה, יכולות להיות - כשלעצמן, ומבלי להתחשב בתוכן הכתבה המלווה - לשון הרע. במקרה דנן, האיש הסביר עלול לפרש את הכותרת ואת התמונה כך שהמערער הינו שוטר התפוז המיכני. אין לקבל בהקשר זה, את קביעת ביהמ"ש למטה שלשון הרבים שננקטה בכותרת "שוטרי" ולא "שוטר" - תסכל את פירושו זה של האיש הסביר. ב. אין כלל הצדקה לבדוק אם יש השפעה מתקנת בכותרת המישנה או בתוכן הכתבה, שהרי אין בכוחם של אלה כדי לגרוע מלשון הרע שבכותרת מעוותת שאיננה תימצות הוגן של התוכן. ג. המשיב אינו יכול ליהנות מהגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15לחוק [2] וזאת מהסיבות המצטברות שלהלן: (א) נקבע בבימ"ש דלמטה, כי הפירסום היה "צורמני" ולכן הפירסום חרג מן התחום הסביר המותר להגנת הערך של הבעת דעה על התנהגותאדם בתפקיד ציבורי או רשמי. (ב) הפירסום חרג מתחום הסביר ולכן לפי סעיף 16(א) לחוק [2] חזקה על המשיב שפעל בחוסר תום לב והנטל שעליו להרים, כי פעל בתום לב, הוא כבד. (ג) המשיב אינו יכול להסתמך על הגנת תום לב כאמור בסעיף 15(4) לחוק [2] אף משום שלא עמד בדרישות סעיף 17לחוק, ולא פירסם תיקון לכתבה, למרות שנתבקש לעשות כן. ד. ההגנה על פי סעיף 15(4) לחוק [2] דורשת, כי הבעת הדעה תתייחס להתנהגות הנפגע, היינו לעובדות אשר לגביהן אין כל ספק שהן אמת; ואילו כאן מדובר בחשדות שהועלו בכתב האישום, ולכן אין ליחס למערער "התנהגות" שניתן להביע עליה דעה. ה. הכתבה דנן לא עמדה בתנאי ההלכה המנחהשנקבעה ב-ד"נ 9/77חברת החשמל נ' הארץ [1]. .7 בטרם נבדוק את טענותיו של המערער, נסקור בקצרה את טיעוני המשיב: א. כעקרון, גם כותרת ותמונה בצידה (או מתחתיה), יכולים להוות לשון הרע. במקרה דנן לא נוצר רושם בעיני הקורא, כי המערער הוא "שוטר תפוז מיכני"ולכן אין בכותרת דנן משום לשון הרע. ב. כותרת המישנה, שהיא בולטת למדי, מציינת במפורש כי מדובר בהאשמות נגד חמישה אנשי משטרה. ג. בנסיבות פירסום הכתבות עומדות למשיב ההגנות הקבועות בסעיפים 14ו-15(4) לחוק. הפירסומת נשוא התובענה היא אמת, שיש בה ענין ציבורי והפירסום נעשה בתום לב, כהבעת דעה על התנהגות המערער בתפקיד ציבורי. ד. הביטוי "תפוז מיכני" כשלעצמו, אינו ביטוי המסמל תופעה מסויימת. משמעות ביטוי זה כמסמלת אלימות יוצאת דופן, ברוטליות וכיו"ב, תלויה בידיעה ספציפית שאינה נחלת הכלל. .8באי כוח הצדדים עלו בפנינו טענות שונות וניכר כי השקיעו מאמץ וזמן רב בהכנתן. אין חולק על כך כי כותרת בצירוף תמונה לידה, יכולים להוות כשלעצמן, לשון הרע, גם אם הכתבה כשלעצמה איננה בעלת אופי משמיץ. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים לענין זה שחשובה הבנתו של הקורא הממוצע ולא כוונתו של מפרסם. .9מודעים אנו לצורך הב שיש במתן אפשרות לעתונות לחשוף פרשיות שחיתות ולפרסם ברבים תקלות ציבוריות. אלא שאין בדברים אלה כדי לומר, שיש לעתונות זכות התבטאות שהיא עדיפה על פני זכות הביטוי של האזרח מן השורה. (וראה על כך בספרו של gatley, on libel and slanderבסעיף 695[3]). .10ב"כ הצדדים דנן לא הגיעו לידי אחידות דעים בשאלה, האם הכותרת הינה עובדה או הבעת דעה. המחבר gatleyסובר, כי המבחן באם הצהרה מסויימת היא עובדה או הבעת דעה יוכרע לפי דעתו של האדם הסביר מן הציבור אשר יקרא את ההצהרה, וכיצד הוא יבין את ההצהרה (שם בסעיף 699[3]). אנו עוסקים בכותרת שניתנה לכתבה בעיתון, ועל כך נאמר בספרם של & , neill, defamation& duncanבעמ' 68[4]: A newspaper headline will seldom be treated as comment. There is" little authority on this matter, but it is submitted that most Headlines by their very natuer would . Be more likely to be understood tobe assert of fact than"inferences ומכאן לענייננו. אם אכן נכריע ונאמר שהכותרת דנן הינה בגדר עובדה, הרי שהכותרת חורגת מן האמת. אין זו עובדה נכונה שהמערער דנן פעל כשוטר בנוסח "שוטרי התפוז המיכני". נראה, כי אין להכביר מלים ולהסביר מדוע (ולכך גם המשיב מסכים). מבחינה עובדתית, לא הואשם המערער בברוטליות קיצונית לשמה. .11אלא שאף אם נאמר שהכותרת בגדר "הבעת דעה" היא, גם כך הבעת הדעה חרגה מן הסביר ועייו של הקורא הממוצע בודאי שחשו ב"צרימה". בסעיף 104בספרו הנ"ל gatley[3] נאמר כך: A defamatory imputation can be conveyed by a comparison of" a person's character with those of any odious, disreputable . Or contemptible persons, even though such persons be merely"characters in a work of fiction מובא שם כדוגמא שמו של judasומצויין ש גם שמו של .shylokc מדברים אנו על "שוטרי התפוז המיכני" ואין זה משנה, לדעתנו, אם הכותרת דיברה בלשון רבים או בלשון יחיד ואם נכתב בה "חלק ב" אם לאו. גם כותרת המישנה, כמתואר לעיל לא מצליחה למחוק את הרושם כי מדובר כאן על המערער שתמונתו במדים מופיעה ושהוא מואשם בהתנהגות המיוחסת ל"שוטרי התפוז המיכני". יתירה מזו, אף אם כל האמור בכתבה תואם את כתב האישום, הרי שאין קשר בין הכותרת הצורמת מאד ובין המעשים המיוחסים למערער בכתבה גופה. לענין ידיעתו של האדם הסביר מהי התנהגות העולה בקנה אחד עם התנהגות של "שוטר תפוז מיכני", הרי שברור לנו, כי קורא סביר של העתון בימינו אנו, יודע היטב את משמעות המלים הללו. אנו מפנים דווקא לספרם של neill& duncanכפי שצוטט ע"י ב"כ המשיב (בע' 20): Thus, whereas, it is submitted, an ordinary reasonable person" would understand the significance of likening a man to the devil Reasonable person at the present day would appreciate the or judas or hitler, it is much less certain whether an ordinary ."significance of comparison drawn with casanova or quisling השאלה היא, אם כן, איזה משמעות ייחס אדם רגיל וסביר בימינו אנו או ליתר דיוק, בעת פירסום הכתבה, למלים "שוטרי התפוז המיכני". אנו מקבלים את גירסתו של המערער, כי הקורא הסביר שקרא את הכותרת, ייחס למערער התנהגות שהיא קיצונית באכזריותה וכי המשיב חרג מן התחום המותר של הבעת דה. .12טוען המשיב, כי עצם זה שהמערער טרח והביא ראיות לענין משמעות המלים "שוטרי התפוז המיכני", מוכיחה בעליל, שאין האדם הסביר יודע בדיוק את משמעות המלים. אין אנו מקבלים טענה זו. המערער הביא כתבות נוספות בעתונים שונים ולהן כותרת העושה שימוש במלים "התפוז המיכני". היא הנותנת, שאם העתונים השונים עושים שימוש כמעט "יום יומי" במושג זה כדי למשוך את עינו של הקורא לכתוב בהם, שהם "סומכים" על הקורא המצוי והסביר שהוא יודע אל נכון מה טמון במלים "התפוז המיכני". .13עוד טוען המשיב, כי המערער חיכה למעלה משנה בטרם הגיש את תביעתו נשוא הערעור דנן, וכי דבר זה מורה על כך שאין בעצם כתיבת הכתבות משום לשון הרע. שוב, אין אנו מוכנים לקבל טענה זו, טבעי הדבר שהמערער יבחר קודם לטהר את שמו ולהגיע לידי פסק-דין של זיכוי במשפט הפלילי שהתנהל כנגדו, ורק אחר כך להפנות תלונותיו כלפי העיתון. .14סיכומו של דבר - יש ממש ברעור זה ונכונים גם כאן דבריו של נשיא ביהמ"ש העליון בד"נ 9/77הנ"ל (בע' 347מול האות ג) [1]: "אינני בא חס וחלילה, לזלזל בחשיבות תפקידה של עתונות חופשית בביקורת על מעשי השלטון ובחשיפת תופעות ציבוריות שליליות והבאתן לידיעת הציבור. אבל אני שולל את ההנחה שאת התפקידים הללו אין עתונות אחראית יכולה למלא אלא אם יינתן לה חופש להשמיץ במעטה של "ביקורת הוגנת". .15הדיון בבית-משפט קמא פוצל בהסכמת הצדדים ובשלב זה נדונה רק השאלה אם הפירסומים הנדונים מהווים לשון הע שהנתבע אחראי בגינו. השופטת הנכבדה של בית-משפט קמא החליטה בשלילה ואילו אנו חולקים על דעתה זו ומחליטים, כאמור, לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית-משפט קמא לשם קביעת הפיצויים להם זכאי המערער. המשיבה תשלם הוצאות המערער בשתי הדרגות בסכום כולל של 000, 20שקל בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה, מיום מתן פסק-דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל. משטרהעיתונותלשון הרע / הוצאת דיבהשוטר