קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת סימפונות כרונית תאונה בעבודה: 1. זו תביעה להצהרה כי מחלת הסימפונות הכרונית של התובע הינה תוצאה של תאונה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 (להלן:החוק). 2. להלן קיצור עובדות המקרה כפי שנקבעו על-ידי השופטת ליפס בהחלטתה מ-15.7.86: א) התובע, יליד 1930, הינו מבוטח עצמאי העוסק בקבלנות לעבודות עפר, קווי ביוב, הנחת צינורות ותיעול; ב) במסגרת עבודתו נאלץ התובע לעבוד ליד אגני חמצון מלאים, מקום שבו האוויר ספוג ריחות עזים, אדי ביוב וגזים למיניהם. כמו כן היתה עבודת התובע כרוכה בהפעלת ציוד חפירה הגורם לענני אבק; ג) בשנת 1976החל התובע להשתעל בשעות הערב ובמיוחד השתעל לפנות בוקר. התובע החל לצמצם עבודתו בשנת 1979 וב- 11/85 סגר לחלוטין את משרדו. 3. בית-הדין האזורי מינה את הד"ר נוימן מבית-חולים "השרון", שהינה בעלת מומחיות בתחום מחלות האלרגיה והאימונולוגיה הקלינית, לשמש מומחה רפואי יועץ לבית- הדין. אמנם הצדדים ביקשו למנות מומחה רפואי מתחום מחלות הריאה, אך לאור העובדות והתלונות הרפואיות, נראה לי באותו שלב כי מינוי מומחה רפואי למחלות האלרגיה עדיף. 4. להלן השאלות שהופנו לד"ר נוימן: "א. היש לראות את מחלת התובע כקשורה קשר סיבתי בעבודתו כמתואר בסעיף 3 של החלטה זו. ב. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם כל שאיבה ושאיבה של החומרים שעימם בא התובע במגע במהלך עבודתו גרמה לפגיעה זעירה כלשהיא, ולו גם הזעירה ביותר, בריאותיו של התובע שאפשר לייחסה לזמן מסויים ולאירוע מסויים. ג. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית - ההיתה אותה פגיעה זעירה בלתי פיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות נוצר המצב הקיים, או שמא המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך ממושך שאין לייחס כל שלב הימנו לאירוע מסויים בעבודה שנתן אותותיו בריאותיו של התובע כפגיעה זעירה. ד. אם החשובה לשאלה הקודמת ברישא חיובית - האם תנאי עבודתו של התובע כאמור בסעיף 3של ההחלטה השפיעו על הופעת המחלה הרבה פחות מאשר גורמי הסיכון שקיננו בתובע (אם היו כאלה)". 5. בתאריך 10.9.1986 השיבה ד"ר נוימן כדלקמן: "לא הוכח כל קשר סיבתי בין מחלת הריאות הכרונית של החולה לבין עבודתו. לא הומצאה ראיה עובדתית של פרובוקציה של דרכי הנשימה על-ידי חומר נדיף איתו עבד החולה על-ידי הרופא המטפל או הרופא המומחה אשר נתן את עדותו, ואשר יראה בעליל שחומר ספציפי זה גורם לחולה התקף קושי נשימה. תואר באופן כללי חולה עם מחלת ריאות כרונית ועל-ידי התיאור אין אבחנה מוחלטת בין מחלת ריאות כרונית או אסטמה אינטרינזית (שאיננה מושפעת מגורמים סביבתיים) ידוע על מחלות ריאה כרוניות בעובדים עם אבק כימי ספציפי כמו אזבסט או סיליקון - אך אין זה המקרה. קיימים מקרים רבים של חולי מחלת ריאות כרונית שתעסוקתם שונה לחלוטין. אותה פגיעה זעירה בלתי הפיכה בריאות היא השערה בלבד, מאחר שגם הגורמים אותם נשם החולה לא מפורטים בצורה חד-משמעית, וגם לא הובאה כל עדות לקשר ישיר בין הגורם האפשרי לבין המחלה עצמה. לא הובאו בעדות כל עובדות לגבי תפקודי הריאות של החולה בעבר ובהווה, והשינויים הדינמיים שהתחוללו, ולא נעשתה כל פרובוקציה של דרכי הנשימה להוכחת הגורם. בסיכום: אין כל קשר מוכח בין עבודתו של החולה למחלתו". 6. התובע הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה לד"ר נוימן והנתבע התנגד לבקשה. 7. התקיים דיון בענין (ראה עמ' 5 לפרוטוקול) ובמהלכו הודיע התובע כי הוא מוותר על שאלות ההבהרה לד"ר נוימן, ומבקש למנות מומחה רפואי נוסף מתחום מחלות הריאה, הבקשה נתקבלה ללא התנגדות הנתבע, קרי מונה מומחה רפואי נוסף ולא אחר. 8. מיניתי את ד"ר קשיפוב מומחה מתחום מחלות הריאה לשמש מומחה רפואי יועץ והפניתי אליו את השאלות שהופנו לד"ר נוימן. 9. בתאריך 21.3.1987 השיב ד"ר קשיפוב כדלקמן: "...ב- 5.2.1984 אובחן בבית חולים שהחולה סובל מאסטמה זה 3 שנים...". תשובה לשאלות כב' בית המשפט: 5א. יש לראות את מחלתו כקשורה קשר סיבתי עם עבודתו. 5ב. כל שאיפה של החומרים שאיתם בא התובע במגע במהלך עבודתו גרמה לפגיעה זעירה בריאותיו של התובע שאפשר לייחסה לזמן מסויים ולאירוע מסויים. 5ג. אותה פגיעה זעירה בלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות נוצר המצב הקיים. 3. תנאי עבודתו של התובע השפיעו השפעה מכרעת". 10. הנתבע הגיש בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי והבקשה התקבלה, בין היתר, מהטעם שחוות דעתו של ד"ר קשיפוב היתה בלתי מנומקת. 11. להלן שאלות ההבהרה שהופנו על-ידי הנתבע: " 1. מהי המחלה ממנה סובל התובע? 2. אלו חומרים ספציפיים בעבודתו של התובע זוהו כגורמים למחלה זו? 3. מהו הנזק הספציפי שנגרם עם כל שאיפה ושאיפה של כל אחד מהחומרים הנ"ל? 4. מהי תדירות השאיפות הנדרשת כדי לגרום למחלה המסויימת בה לקה התובע? 5. במידה שמדובר באסבסט - האם האסבסט יגרום למחלה גם כשאין מדובר באידוי אלא בהנחת צינורות, והאם יש צורך במגע קרוב וידני?" 12. בתאריך 1.8.1987 השיב המומחה הרפואי כדלקמן: "1. המחלה ממנה סובל התובע היא אסטמה. אני מצרף את דעתם של בתי החולים: (1) מ-1.2.1985: ידוע כסובל מאסטמה מזה 3 שנים. (2) 1984 מבית חולים צריפין; ד"ר הורוביץ: אובחנה אסטמה. (3) חדר מיון צריפין: 25.7.1984: סובל מאסטמה. (4) נתוח פוליפים באף: טוען בעד אסטמה. 2. בזמן עבודתו נשם אוויר עם ריחות עזים: אדי ביוב וגאזים שונים, אדי סולר הנפלטים ממכונות ציוד כבד. ב- 1970 עבד בקרקע סלעית, וב- 1972 באזור ים המלח. ספג אדי גפרית. 3. לכל החומרים הנ"ל היה חשוף בזמן עבודתו, וכולם ביחד גרמו הנזק עם כל שאיפה ושאיפה, והאפקט היה קומולטיבי ומצטבר על רקע של פגיעות זעירות יום-יומיות, במשך זמן ממושך שהנ"ל בא במגע. 4. הנחת צינורות האסבסט ומגע ידני ממושך גורם נוסף למחלה ביחוד שהדבר נעשה במקום צר - בתעלות." 13. מחוות דעתו הראשונה ומחוות דעתו המשלימה של ד"ר קשיפוב עולה, כי: א) התובע לקה במחלת האסטמה; ב) הגורמים למחלת האסטמה הם בענייננו נשימת אדי ביוב, סולר, גפרית ועוד גזים שונים, שאותם נשם התובע במהלך עבודתו. קיים, אם כן, קשר סיבתי רפואי בין המחלה לבין תנאי עבודתו של התובע; ג) כל שאיפה ושאיפה של האדים הללו גרמה לפגיעה זעירה בריאותיו של התובע והאפקט הקומולטיבי שלהן, גרם למחלה (התוצאה הסופית). ד) המגע הידני בצינורות האסבסט גרם גם הוא למחלה. 14. הוכח באמצעות שתי חוות הדעת של ד"ר קשיפוב כל הטעון הוכחה על-פי תורת המיקרוטראומות (דיון לא/5- 0 ודיון לב/104-0). 15. אין אני מקבלת את טענות הנתבע בסיכומיו, לפיהן שתי חוות דעתו של ד"ר קשיפוב הן כלליות, סתמיות ובלתי מנומקות. נכון הוא שחוות הדעת הראשונה היתה בלתי מנומקת, אך דבר זה תוקן באמצעות חוות הדעת המשלימה. 16. ד"ר נוימן, אמנם קבעה כי אין קשר סיבתי רפואי בין עבודתו של התובע לבין מחלתו. העדפתי את חוות דעתו של ד"ר קשיפוב על פני חוות דעתה של ד"ר נוימן, באשר בחוות דעתה היא כותבת: "לא הומצאה ראיה עובדתית של פרובוקציה של דרכי הנשימה על-ידי חומר נדיף איתו עבד החולה, על-ידי הרופא המטפל או הרופא המומחה, אשר נתן את עדותו, ואשר יראה בעליל שחומר ספציפי זה גורם לחולה להתקף קשיי נשימה". חוות-דעתו של ד"ר קשיפוב - שהינו מומחה למחלות ריאה - נותנת אסמכתא פוזיטיבית אשר היתה חסרה לד"ר נוימן, לפיה כל שאיפה ושאיפה של האדים הללו ומגע ידני באסבסט גרמו למחלה. 17. לסיכומו של דבר, אני קובעת כי התובע לקה באסטמה כתוצאה משורת פגיעות זעירות חוזרות ונשנות (מיקרוטראומות) כאמור בסעיף 35 לחוק. 18. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 750 ש"ח בצירוף מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, אם הסכום לא ישולם תוך 15 יום מיום קבלת פסק-דין זה על-ידי הנתבע.רפואהתאונת עבודה