קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב להצעת עבודה בלשכת התעסוקה: .1המערער נרשם בלשכת העבודה כמסגר וחשמלאי. .2לטענת המערער אמר לפקיד הלשכה, שהוא מעדיף לעבוד בעבודות תעשיה, ורק אם אין עבודות מסוג זה, הוא מוכן לעבודות אחרות. המערער הוסיף, כי דרש עבודה כאיש אחזקה, כי הידע שלו במסגרות רב יותר מאשר הידע שלו בחשמלאות. .3בתאריך 6.10.1983נשלח המערער לעבודה אצל קבלני הבניין כלב את מרזל (להלן - המעסיק). על גלגולה של הצעה זו נאמרו בהחלטת ועדת הערר הדברים הבאים: "בא-כוח הלשכה, מר גריאן, מעיד, כי רשם לעורר את הסירוב הראשון (כלב את מרזל) מפני שהעורר טען בפניו, כי אינו מוכן לעבוד כחשמלאי אינסטלציה בבניין והוא מוכן לעבוד, אך ורק, כחשמלאי אחזקה. העורר בתחילת עדותו מאשר בפנינו, כי לא קיבל את העבודה המוצעת הזו, היות ובמשך כ- 20שנה עבד כמסגר וכחשמלאי אחזקה ובמקום העבודה הזה, נדרש ממנו להיות חשמלאי אינסטלציה לבניינים. בהמשך עדותו מספר העורר, כי למעשה לא ניגש למקום העבודה, אלא התקשר טלפונית למעסיק ולאחר שיחה עימו אמר לו המעסיק, שהעבודה הנדרשת היא התקנת שלטרים בבניינים ובבנקים ולאור עבודותיו הקודמות הצורך הוא פועל יקר ולכן לא קיבלו לבודה. קיבלנו את הרושם גם (על-פי?) עדותו של העורר בפנינו וגם (על-פי?)... העורר בפני פקיד ההשמה מייד לאחר קבלת העבודה, כי העורר לא הסכים לקבל הצעת עבודה כחשמלאי אינסטלציה ולכן לא התחיל לעבוד שם". .4בעדותו בבית-הדין חזר המערער בעיקר על דברים שצוטטו לעיל מהחלטת הוועדה, אך פירט את השיחה עם אותו מעסיק ואמר: "הוא שאל אותי, מה הידע שלך בעבודה כחשמלאי. אני אמרתי לו, שעבדתי 20שנה כאיש אחזקה והידע שלי בטיפול מנועי חשמל חימום, פיקוד רגיל, כל העבודות הקשורות בתעשיה. התשובה שלו היתה, אתה פועל יותר מדי טוב בשבילי ואני צריך אדם שעבד בבניינים, שיכונים ועבודות שלטרים. זו היתה השיחה וסגר את הטלפון". (ע' 2, שורות 10- 33לפרוטוקול). .5על-פי עדות זו הסירוב היה של המעסיק, ולא של המערער ואם כך הוא הדבר - הסירוב לא נרשם כדין. .6כנגד עדותו של המערער לא ניצבת עדות מכחישה של אנשי שירות התעסוקה, או של המעסיק שהיה מקום להעידו, אולם בא-כוח המשיבה מנסה לערער את העדות בהצביעו על הנתונים הבאים: א) בכתב הערעור כתב המערער: "בתאריך 6.10.1983קיבלתי עבודה באינסטלציה חשמל ואמרתי לו שלא מתאימה לי"; ב) התרשמות הוועדה כמצוטט לעיל, לפיה המערער סרב לקבל את העבודה. .7המערער ניסה ליישב את הסתירה שבין עדותו לכתוב בכתב הערר באומרו, שהניסוח לא נכון וכי אינו עורך-דין. ניתן לאמר, שהתירוץ הוא דחוק. יחד עם זאת נראה לי, שאפשר ליישב את הדברים שנאמרו בעדותו של המערער אלה עם אלה בצורה שלא תקעקע את גרסתו ובהעדר גרסה נגדית של המשיב אין מנוס מלקבלם. .8נראים הדברים, שאכן המערער לא רצה בעבודה כחשמלאי אינסטלציה וכך גם אמר לפקיד ההשמה כשהוצעה לו העבודה אצל המעסיק. יחד עם זה, כפי שעולה מגרסת המערער בפני ועדת הערר ומגרסתו בבית-הדין, גרסה שלא עורערה, התקשר למעסיק והתעניין בהצעת העבודה. יכול שהשיחה באופן בה נוהלה על-ידי המערער הולידה סירוב בלתי-נמנע של המעסיק ותרומתו של המערער לסירוב היתה מכרעת, אך הסירוב היה של המעסיק ולא של המערער. קרוב לוודאי, שאם המעסיק לא היה מסרב לקבל את המערער - היה המערער מסרב להצעה זו, אך מבחינת החוק בו עסקינן - לא המערער סרב, אלא המעסיק, ומשאלה פני הדברים ואין גרסה מכחישה לפנינו, הרי הסירוב שנרשם למערער ביחס להצעת העבודה בכלב את מרזל ביום 6.10.1983לא היה כדין, וכך אני קובע. ברצוני לציין, כי תיאור הדברים כמו שהובא לעיל תואם גם את גרסת המערער בכתב הערעור, כי על-פי האמור לעיל, חרף התנגדותו להצעה כפי שבוטאה בפני פקיד ההשמה - התקשר לכלב את מרזל, אלא שאלה סרבו להעסיקו. אינו מייחס חשיבות יתירה להעדר אישור מהמעסיק על הסירוב. נקודה זו יש לה ערך ראייתי, אך מכיוון שאין כל עדות מכחישה היא מאבדת מחשיבותה. .9הסירוב השני שנרשם למערער ביום 9.10.1983היה בגין הצעת עבודה כמסגר אחזקה בעל ידע בחשמל במפעל ריכרד לוי. מבחינת ההתאמה המקצועית אין מחלוקת, שהצעת העבודה תאמה את נסיונו וכישוריו של המערער, אלא מאי? המערער טען, כי אינו יכול לעבוד במפעל, מפני הריחות שבמקום. המערער טען והציג גם אישור, כי עבד במפעל זה בספטמבר 1983ועזב את המקום בגלל הריחות. לדבריו אמר דברים אלה ליוסף, פקיד ההשמה, אך דבר לא נרשם בתיק. המערער סרב ללכת לריכרד לוי, שהרי עזב זמן קצר קודם לכן את המקום בגל הריחות. לטענת המערער, נשלח למפעל זה חרף הידיעה של פקיד ההשמה, עזב שם זמן קצר קודם לכן בגלל הריחות - מטעמי נקמנות. .10א) מבחינת החוק, אין ספק שהמערער סרב להצעת עבודה. הצעת העבודה היתה מתאימה למערער "בהיותה עבודה מסוג העבודה העיקרית שבה עבד המערער שלוש שנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע" (ראה אישור מפעל אלסטיק וויבס בתיק); ב) השאלה הנשאלת היא, האם לא נהג פקיד ההשמה בלשכה שלא בתום לב, כאשר שלח את המערער למפעל, שידע כי המערער עזב אותו תקופה קצרה קודם לכן בגלל שלא יכול היה לשאת את הריחות במפעל: ג) פקיד ציבור הממונה על יישום חוק צריך לנהוג בתום לב ביישומו. חובה זו יש לה היום סימוכין שבחוק. על-פי סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973(להלן - חוק החוזים) "הוראות חוק זה יחולו ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים גם על פעולות משפטיות שהן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם מחוזה"; ד) דרך "צינורו" של סעיף זה הוחלו הוראות סעיף 39לחוק החוזים "כעקרון התנהגות וכמדיניות משפטית מחייבת לעניין פעולות וחיובים שבכלל המערכת המשפטית, כגון חיובים ופעולות משפטיות שבתחום המשפט המינהלי, גם כאשר אלה אינם נובעים מחוזה (בג"צ 566/81, [1], והאזכורים שם); ה) פקיד היודע, שמובטל עזב מקום עבודה משום שלא יכול היה להמשיך לעבוד שם בגלל ריחות והמפנה עובד לאותו מקום עבודה - אינו נוהג, לכאורה, בתום לב. כמובן שעל עובדות אלה אנו לומדים מהמערער עצמו, אבל בהעדר עדות מכחישה מטעם המשיבה, אנו מעמידים הדברים בחזקת אמת; ו) שאלה נוספת הנשאלת היא, מהי התוצאה של התנהגות זו, שלכאורה אינה בתום לב, האם התנהגות זו גוררת אחריה זכות לבטל את הסירוב שנרשם למערער. שקלתי נושא זה והגעתי למסקנה, שיש למצוא את התשובה במסגרת החוק והתקנות שהותקנו על-פיו. המחוקק ראה לנגד עיניו מקרים, בהם יפסיק אדם את עבודתו אליה הופנה על-ידי לשכת העבודה ותהיה לכך הצדקה (סעיף 127ח (א) לחוק. במקרים, בהם יש הצדקה להפסקת העבודה - לא יירשם למובטל סירוב. תקנה 8לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), תשל"ג- 1972(להלן התקנות) קובעת, כי התפטרות ממקום עבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6, או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, יראו כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח. לעניין סעיף 127ח (א) לחוק, במקרה שלנו, אילו לא סרב המערער לעבוד במפעל ריכרד לוי, אך היה ממציא ראיות משכנעות, שמבחינת מצב בריאותו אין הוא יכול לעבוד במפעל זה - לא היה מקום לרישום הסירוב. מכיוון שהמערער לא הסכים לחזור למפעל ריכרד לוי משום רגישותו לריחות, אך אין לנו כל ראיה, שמבחינה בריאותית לא יכול היה לעבוד במפעל זה ולכן אנוס היה להפסיק את העבודה - יש לדחות את ערעורו לגבי רישום הסירוב בתאריך 9.10.1983: ז) המסקנה הוא, איפוא, שגם אם היה חוסר תום לב בהפניה. אין בכך להביא לתוצאה של ביטול הסירוב והקניית זכות לדמי אבטלה. אלה יכולים לבוא במסגרת שהתווה החוק ותקנותיו. .11א) סוף דבר, הערעור לגבי רישום הסירוב בתאריך 6.10.1983מתקבל. הערעור לגבי רישום הסירוב בתאריך 9.10.1983נדחה; ב) אין צו להוצאות.דמי אבטלה