קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים ממשרד העבודה והרווחה: .1התובעת עבדה אצל הנתבעת כממונה ארצית על פרוייקטים של טכנאים והנדסאים במשרד העבודה והרווחה במכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית (להלן - מה"ט). .2התובעת פוטרה ופיטוריה נכנסו לתוקפם בתאריך .30.4.1983 .3התובעת הגישה תביעה ובה עתרה ל- 3סעדים: א) פיצויי פיטורים; ב) הפרש תמורת הודעה מוקדמת; ג) הפרש פדיון חופשה. .4פיצויי פיטורים: א) התובעת טענה, כי עקב פיטוריה ותקופת עבודתה היא זכאית לפיצויי פיטורים; ב) הנתבעת התגוננה בשתי טענות: התובעת החלה לעבוד אצלה רק ב-11.7.1982, ולכן לא עבדה תקופה המזכה אותה בפיצויי פיטורים. לחלופין, גם אם נכונה טענת התובעת, כי החלה לעבוד בתאריך 6.5.1982, לא מלאה שנה לעבודתה, ולכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים; ג) מחומר הראיות עולה, ללא כל ספק, כי התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת במה"ט ב- .6.5.1982הראיות המצביעות על כך מלבד עדות התובעת, הן:ב ת/ 1(א), ת/ 1(ב), ת/.2 2) מכתב גברת ברוש, מנהלת מה"ט, מתאריך 10.5.1983, המצוי ב-ת/.4 3) עדות גוטליב (ע' 8לפרוטוקול - שורות 13, 15); ד) התובעת עבדה, איפוא, מלכתחילה במה"ט, אלא שבתקופה 6.5.1982- 14.6.1982מומנה משכורתה על-ידי המכללה הטכנולוגית בבאר-שבע (ע' 22- שורות 21, 23, 25); ה) בתקופה 14.6.1982- 11.7.1982לא עבדה (ע' 19- שורה 15). לאחר מכן המשיכה לעבוד במה"ט באותו מקום, באותם תנאים, באותו תפקיד, תחת אותם ממונים כמלפני ההפסקה הארעית שהחלה ב- 15.6.1982(ע' 22- שורות 1, 3, 5); ו) המסקנה הבלתי-מעורערת היא, שהתובעת עבדה אצל הנתבעת מתאריך 6.5.1982ועד לתאריך 30.4.1983עם הפסקה בתאריכים 15.6.198210.7.1982; ז) אמת נכון הדבר שהתובעת לא עבדה שנה תמימה, אך פיטוריה היו בסמוך לפני סוף שנת העבודה הראשונה; ח) הודעת הפיטורים, ת/5, נושאת תאריך 30.3.1983, אך היא נמסרה לתובעת רק ב-12.4.1986, כפי שעולה גם מרישום מנהלת המכון באדום בחלק העליון הימני של ת/ 5(ע' 15- שורות 1-5); ט) מסקנתי היא, איפוא, שאקט הפיטורים נעשה ב-12.4.1983, בסמוך לפני סוף שנת העבודה הראשונה. סוף שנת העבודה הראשונה אמור היה לחול ב-5.5.1983; י) על-פי סעיף 3לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(להלן - החוק) "פיטורים בסמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים"; יא) המגמה בחקיקת סעיף זה היתה למנוע ממעבידים לפטר עובדים אך ורק מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים; יב) הסעיף יוצר, איפוא, חזקה שבחוק, הניתנת לסתירה. כל עוד לא נסתרת החזקה, על בית-הדין לקבוע, כי העובדה המוסקת אכן קיימת (הרנון [2], דיני ראיות, חלק ראשון, ע' 196- סעיף 3). הצד שצריך לסתור את החזקה הוא הצד שכנגדו היא פועלת במקרה זה המעביד. משהוכיח המעביד, כי קיימת סיבה אחרת לפיטורים, שאינה כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים - יצא ידי חובת סתירת החזקה; יג) על-פי עדות גוטליב הסיבה להפסקת העבודה של התובעת היתה אי-שביעות רצונה של מנהלת מה"ט מעבודת התובעת (ע' 9- שורות 7-15; ע' 10- שורות 10-20); יד) התובעת הכחישה מכל וכל, שהממונים עליה לא היו מרוצים מעבודתה והתריעו קודם לפיטוריה על התנהגותה השלילית (ע' 20- שורות 1121); טו) ב-ת/ 5לא מצויינת סיבת הפיטורים; טז) בשני מכתבים ב-ת/ 4- תיקה האישי של התובעת - מצוינת סיבת הפיטורים ככישלון במילוי תפקידה, חבלה בעבודה והתנהגות שלילית, אולם שני המכתבים נכתבו לאחר פיטורי התובעת - האחד נושא תאריך 22.5.1983והשני נושא תאריך .15.8.1983במסמכים הקודמים לתאריך הפיטורים לא תמצא כל הערה שלילית לגבי תפקודה והתנהגותה של התובעת; יז) מהשתלשלות העניינים, כפי שמוצאת את ביטויה ב-ת/ 4עולה, כי במכתבים מ- 3.3.1983ומ- 15.3.1983פנתה התובעת וביקשה לדעת, האם מחדשים את חוזה ההעסקה שלה, שאמור היה להסתיים ב-.31.3.1982 במכתבו של יהודה קופילוביץ למנהל מה"ט, הנושא תאריך 21.3.1983, מתבקשת הגברת ברוש להודיע לממונים עליה, אם בכוונתה להאריך את החוזה עם התובעת. במכתב הגברת ברוש, הנושא תאריך 27.3.1983, מנמקת הגברת ברוש את הסיבה להפסקת העבודה של התובעת בכוונה לערוך שינויים ארגוניים, שייכנסו לתוקפם ב-1.4.1983, ולא נזכר במלה אחת כשלונה של התובעת בעבודה, או התנהגותה השלילית; יח) מסקנתי והתרשמותי מכל הנתונים העובדתיים דלעיל היא, שגרסת הנתבעת, לפיה פיטורי התובעת נבעו מכשלונה בתיפקודה ומהתנהגותה השלילית, היא בלתי-אמינה לחלוטין, ובגרסה זו לא יצאה הנתבעת ידי חובתה בסתירת החזקה שבסעיף 3לחוק; יט) אף שהנתבעת לא טענה, שפיטורי התובעת נבעו מסיבה ארגונית-מינהלית מצאתי לנכון לבדוק טענה זו, שהרי זו הושמעה על-ידי התובעת ועל-פי פסיקת בית-דין זה - סתירת החזקה שבסעיף 3לחוק יכול שתיעשה על-ידי התובעת (דב"ע מב/17- 3[1], בע' 324סעיף 1(ב)); כ) בעדותה בבית-הדין סמכה התובעת את טענתה בדבר כוונה לפטרה מסיבות ארגוניות-מינהליות על רינונים ששמעה עוד בחודשים פברואר-מרץ, בעת שהיתה חולה ועל מכתב הגברת ברוש הנושא תאריך 27.3.1983המצוי ב-ת/ 4ע' 14- שורות 1, 3, 11, 13, 19, 21; ע' 19- שורה 33; ע' 20- שורות 1-9); כא) המלה "רינון" מבוארת במלון אבן שושן בהאי לישנא: "דברים בגנותו של מישהו, מסירת דברים מפה לאוזן", ומובאות הדוגמות הבאות: "מפני רינון ולעז בני אדם לא אומרים לו לבעל הוצא" (רש"י יבמות כ"ו); "שאין לפסול איש על רינון וקול בעלמא" (חתם סופר אורח חיים קע"ה); כב) בדב"ע מב/17- 3[1] הנ"ל נקבע, שהיפוכו של דבר יש להוכיח (שהרי כתוב "הוכח" בסעיף 3הנ"ל "להבדיל מ'השערות, סברות' וכיוצא באלה". בכלל "כיוצא באלה" נכללים "רינונים", שאינם אלא דברי רכיל, שאין להם כל ערך ראייתי. ואם תאמר, הרי יש לנו הוכחה בכתובים - המכתב מ-22.3.1983, המצוי ב-ת/4, תהא התשובה, שהנתבעת לא גרסה בבית-הדין שזו הסיבה לפיטורי התובעת, אלא גרסה סיבה אחרת, ולמה נאמין? מכל מקום ודאי ספק קיים והוא פועל נגד מי שעליו נטל הראיה, דהיינו נגד הנתבעת; כג) הזכרנו את הדברים להסיר כל ספקות, אף שאנחנו פטורים למעשה מלהתייחס אליהם, שהרי כאמור - פיטורים מסיבה ארגונית-מינהלית אינה טענת הנתבעת, שעליה נטל הראיה, ואנו לא נטען טענה זו במקומה; כד) משדחינו את גרסת הנתבעת ביחס לסיבת פיטורי התובעת וגרסה אחרת אין בנמצא - נמצאת החוקה שבסעיף 3לחוק בלתי-נסתרת, כי לא הוכח "היפוכו של דבר"; כה) התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, כאילו נעשו הפיטורים מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. ודוק "כאילו" נאמר ולא "כפיטורים שנעשו". "כאילו" מוגדר במלון אבן שושן "דומה ל". יש כאן מסקנה עובדתית, שיכול שאינה נכונה, אך היא תוצאה של החזקה שבחוק, שלא נסתרה; כו) 1) משכורתה האחרונה של התובעת היא 442, 20ש"י (ת/6) ולא כגרסת התובעת, שכללה רכיבים בחישובה שאינם נלקחים בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (עבודה נוספת, החזר הוצאות). 2) התובעת לא עבדה מ-15/6- 10/7(הפסיקה ב- 14/6בצהריים והתחילה ב- 11/7- כתב הגנה). 3) תקופת העבודה 6.5.1982- 30.4.1983חסר 26ימים קלנדריים. 249.55, 19ש"י = 442 11.13,20 12 ש"ח 19.24ש"י 19.249.55 כז) לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל מתאריך 30.4.1983ועד התשלום בפועל. לפיצויי הלנה לא זכאית התובעת, כי בין הצדדים היו חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש. .5 תמורת הודעה מוקדמת: א) התובעת עבדה לכאורה על-פי חוזים מיוחדים לתקופה קצובה; ב) למעשה מעולם לא חודשו החוזים, אלא בדיעבד. החוזה הראשון לתקופה 11.7.1982- 2.11.1982נחתם ב-.26.7.1982 החוזה לתקופה מ-20.10.1982 (מדוע מ- 20/10כשהיה חוזה עד 7/11) עד 31.12.1982נחתם ב- 14.12.1984והחוזה לתקופה מ-31.12.1982- 30.4.1983נחתם ב-22.2.1984; ג) התובעת עבדה בפועל ללא חוזה חתום והיא זכאית להודעה מוקדמת בת חודש; ד) ת/ 5נושא תאריך 31.3.1983, אך כאמור אין מחלוקת שנמסר לתובעת רק ב-12.4.1983; ה) טוען בא-כוח הנתבעת, כי על-פי מכתב הנתבעת מ-7.4.1983 שב-ת/ 4ידעה התובעת על הפיטורים כבר ב-6.4.1983; ו) במכתב התובעת הנ"ל, הנושא תאריך 7.4.1983, נאמר בסעיף 2: "... ולהפתעתי קיבלתי תשובה ממנה בעל-פה בתאריך 6.4.1983, שרוצים להפסיק את עבודתי ב-15.4.1983". "רוצים" נאמר, ולא אמר ש"מפסיקים". בין רצון, שהוא כוונה שבלב, עד להשלמה שבמעשה יש מרחק. ההשלמה שבמעשה היתה רק במסירת ת/ 5ב- 12/4; ז) אשר על כן זכאית התובעת להשלמת תמורת הודעה מוקדמת בסכום השווה ל- 11ימים קלנדריים. ש"י 495.4,7 = 11x442,20 30 ש"ח 94.7 = ש"י 495.4,7; ח) לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל מתאריך 30.4.1983ועד התשלום בפועל. .6פדיון חופשה: א) מחלק 'ב' של המסמך ת/ 7אנו למדים, שהתובעת היתה זכאית למכסת חופשה של 26ימים בשנה (ראה גם ההוראה בתקשי"ר) (ייתכן שהקיצוץ במכסה נבע מהטענה לתחילת עבודה ביולי במקום במאי); ב) בשנה המתחילה ב- 1.4.1982החלה לעבוד רק ב- 6.5.982וכמו כן לא עבדה מ- 15/6עד 11/7, כלומר יש לנכות מתקופת העבודה את חודש אפריל, 5ימים במאי ו- 26ימים ביונייולי. הניכוי הוא של חודשיים בערך; ג) התובעת קיבלה פדיון חופשה של 20.5יום (ע' 16- שורות 1- 5ו-ת/8). לתובעת מגיע לפי חישובי פדיון חופשה של 21.5יום 5.12 = 10x26 12 ובניכוי מה שקיבלה מגיע לתובעת פדיון חופשה של יום אחד נוסף. אג"ח 86.0 = ש"י 4.186 = 1x442,20 30 ד) לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל מתאריך 30.4.1983ועד התשלום בפועל. .7הוצאות משפט: התובעת אינה מיוצגת לכן נפסוק לה הוצאות משפט בסך 200ש"ח בלבד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, אם לא ישולם תוך 30יום מקבלת פסק-דין זה על-ידי הנתבעת.משרד העבודה והרווחהפיטורים