פסק דין בנושא זהות המעסיק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין בנושא זהות המעסיק: 1. זהו ערעור על פסק-דין של כבוד הרשם לובוצקי, מכוח סמכויותיו על-פי סעיף 27 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן - חוק בית-הדין לעבודה), לפיו קבע כי המערער, ולא המשיב מס' 2, הינו המעביד של המשיב מס' 1 וכן דחה את הודעת צד ג' של המערער נגד המשיב מס' 2. 2. טוב יהיה אם נגדיר תחילה את השאלות המשפטיות העולות, כך שיקל על בית-הדין להגיע למסקנה ברורה ומהירה בערעור כולו. 3. השאלה איננה טיב היחסים של המשיב מס' 1עם משיב זה או אחר. ברור לכל כי המשיב מס' 1היה משום "עובד" אצל מעסיקו; השאלה הינה, מי היה המעסיק המערער, כפי שקבע הרשם המלומד, או שמא המשיב מס' 2. מאחר ולא עולה שאלה של הגדרת היחסים, כי אז אין להפעיל את המבחנים שציין כבוד הרשם, דהיינו, מבחן הפיקוח ומבחן ההשתלבות. אלה נועדו אך ורק כדי להגדיר את היחסים, אם כעובד ואם כנותן שירותים. השאלה האמיתית היא, עם מי התקיימו יחסים חוזיים (דב"ע לה/19- 3, בע' 420). 4. המערער טוען ליחסים חוזיים שנוצרו בין המשיבים לבין עצמם וכופר בכך שנוצרו יחסים חוזיים בינו לבין המשיב מס' .1 ברור כי לא היה קשר ישיר בין המשיבים לבין עצמם, וקשר כזה היה יכול להיווצר רק באמצעות המערער, כשליחו של המשיב מס' .2 על כן, במידה ובית-הדין מוצא כי אכן היו יחסי שליחות כאלה, בין במפורש ובין מכללא (מתוך התנהגות משך מספר שנים), אין פסק-דינו של כבוד הרשם יכול לעמוד. מאידך, אם לא היו יחסי שליחות כאלה, אזי צדק הרשם במסקנתו, אם מפני שיחסי עבודה נוצרו ישירות בין המשיב מס' 1 לבין המערער, ואם מפני שהמערער התיימר לפעול כשליחו של המשיב מס' 2וכאשר מתברר כי לא היה מוסמך לפעול כפי שפעל, רשאי המשיב מס' 1לראות את המערער כצד לחוזה, על-פי הוראות חוק השליחות. 5. המפתח לאי-יצירת יחסי שליחות בין המשיב מס' 2 לבין המערער הוא בשאלה, האם ידע מנהל המערער, עוד טרם התקשר עם המשיב מס' 1, כי המשיבה מס' 2לא תשלם עבור המשגיחים בבחינות הפנימיות. הרשם קבע מפורשות כי כן ידע. זוהי שאלה שבעובדה, ובית-הדין בערכאת ערעור לא בנקל יתערב בממצא עובדתי של הערכאה ששמעה את העדים והתרשמה מהם. לאחר שעיינו בפרוטוקול הגענו למסקנה, כי אכן היה מקום למסקנת הרשם על-פי החומר שהיה לפניו. החוזר נ/ 11 עניינו תשלום שכר משגיחים, והמנהל עצמו הבין את משמעות החוזר בקביעה שמשרד החינוך לא ישלם עבור בחינות פנימיות ולכן הגיש ערעור על כך למשרד, ואולם, עד למועד הבחינה טרם קיבל תשובה. למרות זאת, פעל בניגוד להוראות נ/ 11 (פרוטוקול, ע' 7- שורה 21 ואילך). רשאי היה הרשם לראות בכך הוראה מפורשת המונעת מהמערער להתקשר, בשם המשיבה מס' 2, עם משגיחים, ומשניתנה הוראה מפורשת, היא גוברת על כל הסדר שבנוהג משך שנים עברו. נוסיף כי לא רק שהרשם היה רשאי, על-פי חומר הראיות, להגיע למסקנה אליה הגיע, אלא שספק אם היה כלל מקום להגיע למסקנה הפוכה, כפי שמבקש מאיתנו בא-כוח המערער. 6. המסקנה היא, כי אין מקום להתערב במסקנת הרשם המלומד באשר לזהות המעביד. 7. עניין נוסף עליו משיג המערער הוא חיוב המערער בפיצויי הלנה מלאים החל מיום הגשת התביעה. כבוד הרשם שקל נכון את כל הנסיבות הרלבנטיות לעניין הפחתת פיצויי הלנה והגיע למסקנה, כי יש מקום לבטלם לתקופה שלפני יום הגשת התביעה, ואילו לאחר מועד זה לא היתה טעות כנה או מחלוקת של ממש. תמימי דעים אנו עם מסקנת כבוד הרשם, מהנימוקים שפרט החל מעמוד 5לפסק-דינו, אין מקום להתערב במסקנתו. 8. הטענה האחרונה שבפי בא-כוח המערער הינה כנגד החלטת כבוד הרשם לדחות את "הודעת צד ג'" שהגיש המערער נגד המשיבה מס' 2, להחזיר לו את התשלום שהוא חייב לשלם למשיב מס' .1כבוד הרשם דחה טענה זו לגופה, ועל-פי חומר הראיות היינו מסכימים עם מסקנתו. אין נוהג קודם, או התחדשות הנוהג בעתיד, יכולים לגבור על הוראה מפורשת של המשיבה מס' 2 שלא ישלמו עבור הבחינות. אולם, אנו בדעה כי תוצאה זו היא אקדמית בלבד, לעניין בית-הדין לעבודה, כי אנו סוברים כי כבוד הרשם פעל ללא סמכות - הן ללא סמכות עניינית שלו, על-פי סעיף 27 לחוק בית- הדין לעבודה, והן ללא סמכות עניינית של בית-דין לעבודה בכלל על-פי סעיף 24(א) (1) לאותו חוק. לעניין הסמכות העניינית המיוחדת של הרשם - לא בתביעה לשכר עבודה מדובר, כי הרי התשלום שהמשיבה מס' 2 חבה למערער, אם כלל קמה חבות, איננה שכר עבודה. ולעניין הסמכות העניינית של בית-הדין לעבודה, מהות "הודעת צד ג'", איננה בסמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה. לעניין הודעת צד ג' נקבע, שאמנם אין פרוצדורה כזאת בתקנות סדרי הדין בבתי-הדין לעבודה, ואולם אין לפסול מראש את האפשרות למאמץ כלי עזר זה, במקרה המתאים, ובלבד שהעילה בהודעת צד ג' אילו הוגשה כתביעה נפרדת, הינה בסמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה (דב"ע לא/19-0, בע' 143- סוף פסקה 1ופסקה 2). התוצאה היא, כי יש לבטל החלטת הרשם, בכל הנוגע לעילה שבהודעת צד ג', כיוון שניתנה מחוסר סמכות ענינית (והרשם עצמו לא היה מוסמך לדחות את ההודעה - אם כבר נתן רשות להגישה) ואנו דוחים את הודעת צד ג' מחוסר סמכות עניינית של בית-הדין לעבודה, כאשר בנסיבות העניין לא נראה לנו להשתמש בסמכותנו להעביר עניין זה לסמכותו של בית-המשפט המוסמך. אין, איפוא, קביעה של בית-דין זה לעניין החבות של המדינה להחזיר את התשלום למערער. 9. התוצאה היא, כי הערעור לעניין חיוב בתשלום המערער למשיב מס' 1 נדחה וכמוהו הערעור לעניין אי-חיוב המשיבה מס' 2 בתשלום למשיב מס' .1 ההחלטה לעניין דחיית הודעת צד ג' לגופה מתבטלת, וההודעה נדחית מחוסר סמכות עניינית. 10. המערער ישלם למשיב מס' 1יציאותיו בסך 120ש"ח, וכן ישלם למשיב מס' 2 הוצאות, בהתחשב בעובדה כי למעשה עיקר טענתו נגד המשיבה מס' 2 נדחה ועניין הסמכות הועלה על-ידי בית-הדין מיזמתו, בסך 300ש"ח. באם ההוצאות לא ישולמו תוך 30יום ישאו הם הפרשי הצמדה, וכן ריבית % 4 שנתית, מהיום ועד התשלום בפועל.יחסי עובד מעבידזהות המעביד