קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד הפעלת רמקולים: .1 התובעים הינם קבוצת בעלי דירות המתגוררים בדירותיהם בחיפה, ברחוב ביכורים .17 הנתבעת, אגודת נאמני מכבי חיפה, הינה אגודה עותומנית רשומה, שמטרתה היא קידום וטיפוח הספורט בישראל. הנתבעת הינה הבעלים של בריכת שחיה המופעלת על-ידה במסגרת מטרותיה, להלן "הבריכה". בבריכה מנוהלים ע"י הנתבעת אמוני שחיה, תחרויות שחיה, אירועי ספורט, ובנוסף מעמידה הנתבעת את שרותי הבריכה לשרות הקהל הרחב למטרות שחיה ובילוי, כפי שיתואר בהמשך. שטחי הבריכה כוללים בריכת שחיה ראשית, באורך של כ- 25מטר וברוחב של כ- 15מטר - להלן: "הבריכה הראשית", ובנוסף עוד שתי בריכות קטנות יותר ורדודות יותר, המיועדות לשמוש ילדים ופעוטים. מסביב לבריכות ובסמוך להן, משתרעים כרי דשא רחבי ידיים, המשמשים את ציבור השוהים בבריכה למטרות מנוחה ובילוי. בחלק מכרי הדשא מוצבים כסאות נוח לנוחיות הקהל. שטחי הבריכות וכרי הדשא ייקראו להלן ביחד "הבריכה". חזית דירות התובעים פונה ונשקפת על בריכת השחיה הסמוכה ושטחי הדשא הסובבים אותה. הצדדים הגישו בהסכמה תרשים, ובו סמנו שטחי שלושת הבריכות שבשטח, אזור כרי הדשא, מתקני משחקים לילדים ומבנים שבשטח. מהתרשים האמור, מוצג מ/ 2עולה שהמרחק מקו הבנינים בו נמצאות דירות התובעים עד הבריכה הגדולה הוא 43מטר, עד בריכת הילדים 46מטר ועד גבול שטחי הדשא הגובלים בבנינים הנ"ל (בגדר) הוא 4.5מ'. שטחי הבריכה פתוחים לשחיינים, למתן שעורי שחיה ולרחצה ושחיה לקהל הרחב, בכל יום מימות השבוע, וזאת הן ב"עונת הקיץ" (החל מתחילת חודש מאי ועד אמצע חודש אוקטובר) והן ב"עונת החורף" (ממחצית אוקטובר עד תחילת חודש מאי). תנאי ההפעלה של הבריכה בעונת החורף שונים מאלה של עונת הקיץ. שעות ההפעלה של הבריכות מתמשכות ברציפות משעה 6.00בבוקר עד שעה 23.00בעונת הקיץ, ובין השעות 6.00בבוקר עד שעה 22.00בעונת החורף. הפעילות לסוגיה נקבעת על פי החלטת הנהלת הבריכה, כמפורט בתכנית המתפרסמת מדי שנה מראש. (וראה למשל מוצגים נ/3, נ/4). רוב התובעים מתגוררים בדירותיהם למעלה מ- 10שנים. (נכון ליום הגשת התביעה יולי 1983). בנוסף לפעילות השחיה והקשור אליה, נהגה הנתבעת לערוך בשטחי הבריכה, מספר פעמים בשנה, אירועים מיוחדים ברוב עם, תחרויות שחיה וחגיגות, לציון תחילת העונה סוף העונה וארועים מיוחדים. (בחירת נסיכות מים וכיוצא בזה). בארועים הופעלו בין היתר רמקולים - להלן: "האירועים". .2 התובעים טוענים בתביעתם, כי פעילות הבריכה הכוללת, יוצרת במצטבר "מטרד" רעש, במובן האמור בסעיף 44לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ומהווה בנוסף עוולת "היפר חובה חקוקה", במובן האמור בסעיף 63לפקודה הנ"ל, וכי כתוצאה מכך הם נפגעים ומוטרדים שלא כחוק. מכאן, כך לטענת התובעים, קמה להם זכות לסעד כמפורט בסעיף 15 לכתב התביעה, בו עותרים התובעים לצווים כדלקמן: "א. כי הנתבעת ו/או כל המפעיל בריכת השחיה מטעמה יימנע מכל שימוש שהוא בהפעלת מערכות קוליות. ב. כי הנתבעת ו/או כל מי המפעיל בריכת השחיה מטעמה ימנע מפתיחת הבריכה לציבור ולכל פעילות בין השעות כדלקמן: 06.00 .1- 08.00בבוקר 14.00 .2- 16.00אחה"צ .3לאחר השעה .18.00 ג. כי הנתבעת ו/או מי המפעיל מטעמה ימנעו מכל פעולות בבריכת השחיה בין החודשים נובמבר-אפריל (כולל)". בכתב הגנתה מודה הנתבעת כי היא הפעילה את הבריכות ושטחי הדשא הסמוכים לדירות התובעים, וזאת בימים, בשעות ולמטרות כמפורט בתכניות המתפרסמות על ידי הנהלת הבריכה (כדוגמת מוצגים ה/3, נ/4). הנתבעת מכחישה כי הפעלת הבריכה מהווה "מטרד" לגבי התובעים ו/או כי בהפעלתה היא מבצעת עוול" הפרת חובה חקוקה", בניגוד לסעיף 63לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [4]. הנתבעת מוסיפה וטוענת בכתב הגנתה כי: "...הינה עושה שימוש סביר ולגיטימי במקרקעין שלה ובהתחשב במיקומם וטיבם של המקרקעין, שהוא באיזור שבו מופעלת בריכת שחיה, ושבו ניתן להפעיל בריכה ציבורית על כל המשתמע מכך" (סעיף 9לכתב ההגנה). עוד טוענת הנתבעת כי היא עושה בבריכה ובמקרקעין השייכים לה שמוש סביר ולגיטימי. אשר להפעלת רמקולים, מאשרת הנתבעת כי אכן היא מפעילה רמקול אחד בשטח הבריכה, ואולם זאת רק בעת עריכת אירועים מיוחדים. (שישה עד שמונה אירועים במשך השנה כולה הנערכים לא באופן תדיר). הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הפעלת הרמקול על ידה, לא חרגה ממסגרת הסביר ובנסיבות הענין, ולא גרסה לכל הפרעה שעליה זכאים הנתבעים להלין. (סעיף 10לכתב ההגנה). בסיכום, הנתבעת דוחה בהגנתה את זכות התובעים לקבלת סעד כל שהוא מהסעדים להם עתרו התובעים בתביעתם ומכאן בקשתה לדחות את התביעה במלואה. מטעם התובעים, הובאו ראיות על "מדידות עוצמת הרעש", שנערכו לטענתה על פי הנחיות החוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, והתקנות שנחקקו על פיו, "תקנות בדבר רעש בלתי סביר". (וראה חוות הדעת והמוצגים בנידון), ובנוסף העידו עדים ובתוכם חלק מהתובעים. עדים אלה סיפרו בהרחבה על הטרדתם מרעשי הבריכה, ובפגיעתם החמורה - לגירסתם - ברווחתם ובהנאתם מדירותיהם. הנתבעת מצידה העידה אף היא שורת עדים מטעמה, כולל מנהל הבריכה, מדריכים, מאמנים ומתרחצים שונים, העושים שמוש בבריכה בשעות שונות למטרות שחיה, אמון ובילוי. מטעם הנתבעת לא הוגשו מדידות "עוצמת רעש". על-מנת להתרשם ישירות מהפעילות בבריכה ומרעשיה, ביקר בית-המשפט בנוכחות ב"כ הצדדים, מספר פעמים, בחלק מדידות התובעים ובבריכה עצמה, (ראה דו"ח ביקורים "כמקום" שנרשמו על-ידי בית-המשפט - תיק מוצגים). יצוין כי הביקורים במקום בוצעו "בעונת הקיץ", פרט לביקור אחד שבוצע "בעונת החורף". .3הטוען "מיטרד" במובן האמור בסעיף 44לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [4] ו/או "היפר חובה חקוקה במובן האמור בסעיף 63לפקודה הנ"ל - עליו חובת ההוכחה. מכאן, שבעניננו מוטלת חובת ההוכחה לקיום "המיטרד" ו/או עוולת היפר החובה החקוקה על שכם התובעים. בסיכומיהם טענו התובעים כי הוכח במהלך המשפט, שהנתבעת, בהפעילה את הבריכה בין השעות 14.00- 16.00מפירה את סעיף 3(א)(1) של הוראות חוק העזר לחיפה (מניעת רעש), התשמ"ד- 1984[5]. התקנה האמורה קובעת לאמור: " .3(א) לא ישיר אדם, לא יקים צעקה ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו, טלויזיה, וידאו, פטיפון, רשם קול, מגביר קול או כל מכשיר אחר או כלי או אמצעי כיוצא באלה שמקים רעש, בין שהוא נייד ובין שהוא נייח, בין השעות 14.00- 16.00ובין השעות 24.00ו- 6.00באחד ממקומות - .1 תחת כיפת השמים..." עיון אפילו ראשוני בתקנה האמורה, מלמדנו כי בתקנה לא נקבעו שעורי מינימום ומקסימום של עוצמת מפלס הרעש (בדציבלים) והאיסור בסעיף זה החלטי. טענת התובעים הינה כי לאחר שהנתבעת מאפשרת לציבור המתרחצים והשוהים בבריכה להפר את הוראות תקנה 3(א) שצוטטה למעלה, קמה להם מכוח סעיף 63(א)(2) של פקודת הנזיקין [נוסח חדש] - שעניינה עוולת "הפרת חובה חקוקה" - זכות לקבלת סעד של "צו מניעה" כנגד הנתבעת, כדי לאסור את הפעלת הבריכה בין השעות 14.00- 16.00וזאת כדי להגן עליהם מפני הרעשים החודרים לתוך דירותיהם והנוצרים עקב פעילות הבריכה בשעות אלו. סעיף 63לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [4] קובע: "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פרושו הנכון נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק בסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל כך לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק לפי פרושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג אחר שעמם נמנה אותו פלוני". בהסתמך על עדויות התובעים והנתבעים, ובלוקחי בחשבון של מדידות מפלס הרעש בתוך דירות חלק מהתובעים שהוצגו לבית-המשפט במהלך העדויות, ובהתחשב במה שנוכחתי בשעת מספר ביקורים שנערכו על ידי, יחד עם ב"כ הצדדים בשטחי הבריכה ובדירות חלק מהתובעים, הריני קובע את העובדות הבאות: (א) בעונת הקיץ שוהה ציבור השוחים בבריכה והמשתמש בכרי הדשא סביבה, בשטחים פתוחים תחת כיפת השמים. (ב) הציבור השוהה בבריכות ובשטחי הדשא הפתוח משמיע קולות שונים וכולל צעקות וקריאות בקול רם. הרעש המצטבר, בבריכה, מגיע בחלקו אל תוך דירות חלק מהתובעים. (ג) הרעש המגיע אל תוך דירות חלק מהתובעים ואשר כאמור מקורו בשטחי הבריכה הפתוחים, גורם לתובעים (או חלקם) נזק, וזאת בכך שהוא מפריע למנוחתם, בשעות שבין 14.00- 16.00, היינו אותן שעות שבסעיף 3(א)(1) - של חוק העזר לחיפה (מניעת רעש) התשמ"ד, אוסר על השמעת רעשים מהסוג האמור, מתוך מטרה לאפשר שקט לדיירי הסביבה בשעות המקובלות למנוחה או שינה אצל חלק ניכר מציבור האזרחים. כאמור, בהסתמך על עובדות אלה, מבקשים התובעים לאסור על הנהלת הנתבעת תפעול הבריכה בין 14.00- .16.00 לצורך הבדיקה, אם אכן זכאים התובעים לסעד המבוקש על ידם, שומא עלינו תחילה לסרוק ולברר את הוראות חוק העזר המשוזר עם הוראות סעיף 63לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. .4 לאחר השלכת הוראות סעיף 3(א)(2) של חוק העזר לחיפה (מניעת רעש) [5] והוראות סעיף 63לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [4] על מספר העובדות שקבעתי - בהסתמך על חומר העדויות והמוצגים שהובאו בפני, הגעתי למסקנה כי התובעים אכן זכאים לקבלת הסעד המבוקש על ידם, לאמור - צו מניעה שיאסור הפעלת הבריכה בין השעות 14.00- 16.00(בעונת הקיץ!). אבאר טעמי ונימוקי: "הפרת חובה חקוקה", במובן האמור בסעיף 63לפקודת הנזיקין, מהווה אחת מעוולות הנזיקין, המאפשרת לנפגע קבלת צו מניעה כנגד מפר החובה החקוקה, בהתקיים התנאים שפורטו בסעיף 63האמור. כבר נקבע למעלה, כי בכך שהנהלת הנתבעת לא מונעת מציבור השוהים והמתרחצים בבריכה בין השעות 14.00- 16.00מלהקים קולות צעקה, היא מפירה את הוראות סעיף 3(א) של חוק העזר לחיפה (מניעת רעש) התשמ"ד1984, וזאת בהתחשב בכך שקולות הצעקה מושמעים בשטחים הנמצאים תחת כיפת השמים. כאמור מחדלה זה של הנתבעת מהווה לכשעצמו הפרת חובה חקוקה. ואולם, לא כל הפרת חובה חקוקה מקנה זכות לאזרח לבוא ולתבוע איסור ההפרה האמורה על-ידי פניה לבית-המשפט לקבלת צו מניעה. תנאי מוקדם והכרחי לקבלת סעד מסוג זה, הינו עמידה והוכחה שכל היסודות שפורטו בסעיף 63לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש] [4], נתקיימו הלכה למעשה. בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' [1], מפרט כבוד השופט ברק את יסודות הסעיף האמור: " .32חמישה הם יסודותיה של העוולה בדבר הפרת חובה חקוקה. א. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק. ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק. ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו. ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק. ה. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק". נעבור לבדוק עתה אם אכן נתקיימו בעניננו כל היסודות שפורטו למעלה. כבר אמרנו למעלה שחובה הוטלה, מכוח החיקוק שהוזכר, על הנהלת הנתבעת, להמנע מלהרשות לציבור השוהים בבריכה ובכרי הדשא מלהשמיע קולות-צעקות בשטחים שתחת כיפת השמים בין השעות 14.00- 16.00וכי חובה זו הופרה על-ידי הנהלת הנתבעת. עוד נקבע למעלה כי הקולות החודרים לדירות התובעים, בין השעות 14.00- 16.00ומקורם בשטחי הבריכה הפתוחים, יש בהם משום הפרעה לשוהים בדירות באותה שעה, בכך שהם מפריעים למנוחתם בשעות אלה. אני מקבל בנידון את עדויות התובעים שהרעש החודר לדירותיהם מפריע למנוחתם, וזאת למרות שנראה לי שהם מפריזים ומגזימים בתאור עוצמת הרעש האמור. גם מדידות מפלס הרעש שהוצגו, וביקורי בית-המשפט בבריכה ובדירות האמורות - תומכות בקביעה זו - כפי שעוד יפורט ויבואר בהמשך. העולה מהמקובץ עד כאן, שהיסודות שפורטו למעלה בפריטים (א), (ג), (ד) הוכחו על-ידי התובעים. נותר כעת לבדוק האם אכן בעניננו נתקיימו גם הפריטים (ב), (ה) שעליהם דובר למעלה, לאמור: האם בנסיבות נועד החיקוק שהופר (סעיף 3(א)(1) של חוק העזר) לטובתם של התובעים, והאם הפרעת מנוחתם, בין השעות 14.00- 16.00על ידי הרעשים שמקורם בבריכה ובשטחי הדשא הסובבים אותה, הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק שהופר. עיון, אפילו ראשוני, מראה ברורות שהוראות חוק העזר הנידון נועדו כל כולן להגן על הציבור החיפני מפני מפגעים שפורטו בו, וסעיף 3(א)(1) נועד כדי לאפשר לציבור החיפני להנות משקט ומנוחה בשעות הצהריים 14.00 - 16.00, ושינה נינוחה ושלווה בשעות הלילה 24.00- .6.00 התובעים הינם חלק מאותו ציבור חיפני, ומכאן המסקנה המתבקשת שאכן החיקוק שהופר נועד גם להגנת התובעים, וההפרעה הנגרמת להם, בין השעות 14.00- 16.00, כתוצאה מחדירת קולות הרעש (שמקורם בשטחי הבריכה), אל תוך דירותיהם מהווה לגביהם נזק מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק שהופר. בכך נסגר המעגל והוכחו כל היסודות הדרושים, לצורך הענקת הסעד למבקשים כמבוקש על ידם, לגבי השעות 14.00- 16.00בעונת הקיץ. .5כאן המקום למהר ולהדגיש כי המצב שונה מהותית "בעונת החורף". השוני מתבטא הן בכך ששטחי הבריכות בהן שוחים המבקרים ו/או המתאמנים מכוסים ואינם תחת כיפת השמים, והן במעוט היחסי של המבקרים והשוהים בשטחי הדשא, ועל כך ידובר עוד בהמשך. .6אין חולק, שהנהלת הנתבעת, היא המפעילה הבלעדית של בריכת השחיה וקובעת את שעות ואופן התפעול. מכאן, שכדי לממש את הזכות המוקנית לתובעים, מכוח האמור מעלה, זכותם לבקש שהסעד המבוקש על ידם (צו מניעה) יכוון אל הנתבעת, כדי שיהיה יעיל וישיג את מטרתו. אשר על כן, הריני מצווה בזה על הנתבעת ו/או כל הבא מטעמה בהקשר להפעלת הבריכה והמדשאות הסמוכות לבריכה, להמנע מפתיחת הבריכה לציבור ולכל פעילות בין השעות 14.00- 16.00(אחרי הצהריים), בכל ימות השבוע, וזאת בתקופה שבין 1לחודש מאי ועד ל- 15אוקטובר. (עונת הקיץ). .7אשר לעונת החור בעונה זו מופעלת הבריכה בין השעות 6.00בבוקר עד שעה 22.00ברציפות. כבר נאמר למעלה שקיים הבדל בצורת ההפעלה בתקופת עונת החורף. ההבדל המהותי הוא בכך שבעונת החורף מכוסות הבריכות בשתי יריעות פוליטילן וביניהן מרווח אויר. בבקורי האחרון בבריכה ראיתי שהכסוי מעל בריכת הילדים שופר והוחלף לכסוי קשיח. (ראה דו"ח מיום 30.3.88). זאת ועוד, הבריכה נמצאת באזור הררי שבו נושבות רוחות קרות, והאויר צונן ויותר מכך, בתקופת עונת החורף. מזג אוויר זה, מאלץ את הנהלת הבריכה לחמם את מי הבריכה, ואף להקים כיסויים כנ"ל מעל הבריכות וסביבם, כדי להגן על המתרחצים מהקור. חרף נקיטת אמצעים אלה, יורד מאד מספר המשתמשים בבריכה והשוהים על פני כרי הדשא המקיפים אותה, ובפועל כמעט ואין שם אנשים באותן שעות היום והערב. מיעוט המבקרים משפיע באופן משמעותי על ירידת עוצמת הרעש המצטבר הנוצר מתפעול הבריכה, ולכך השלכות ישירות על מידת ההפרעה הנגרמת לתובעים בעונת החורף, כתוצאה מפעילות הבריכה. אני מעדיף את עדויות הנתבעת על המצב הקיים בשטח הבריכה בעונת החורף והתרשמתי שעדי התובעים שהעידו בנידון הגזימו והפריזו בתאור הרעש בעונה זו. התוצאה מהאמור למעלה, הינה שאני קובע שעוצמת הרעש הכללית הנוצרת מתפעול הבריכה "בעונת החורף" נמוכה במידה רבה מאד מרמת הרעש הנוצרת "בעונת הקיץ" ואין ספק שיריעות הפוליטילן והכיסוי הקשיח על בריכת הילדים, מוסיפים אף הם לכך שרמת הרעש המגיעה "בעונת החורף" אל דירות התובעים יורדת במידה רבה. התחזקתי בדעתי שאכן זהו מצב הדברים בחורף, גם מהתרשמותי בביקור נוסף בבריכה ובדירות התובעים ביום 30.3.88, ששם ציינתי בין היתר: "בשבתי בסלון וביתר חדרי הדירה, כשהחלונות פתוחים לרווחה, לא שמעתי בדירה קולות רעש שמקורם בבריכה, פרט לקולות ילדים, מדי פעם, בעוצמה חלשה ביותר. אין בכך משום הפרעה כל שהיא. נראה, כי הכסוי על הבריכה אכן משפיע, והקולות החלשים שנשמעו מדי פעם, עוצמתם חלשה בהרבה מעוצמת צפצוף צפורים או רעשי מכוניות עוברות מדי פעם בכביש שנשמעו בשעת ביקורי במקום". בהקשר לביקור זה ומועדו נראה לי כי ראוי ליתן הדעת על הערת עו"ד שניאור, שהביקור בוצע בזמן "חופשת הפסח" של בתי הספר מה שבהחלט תורם לרבוי יחסי של תלמידים הבאים לשהות בבריכה. עוד ראוי להדגיש, כי הביקור בוצע בשעות הצהריים שלכל הדעות מהווה שעה של פעילות יחסית מרובה יותר משעות בוקר או ערב (בעונת החורף!). לסיכום פרק זה, ועל סמך כל האמור למעלה, אני קובע כי ב"עונת החורף", עוצמת הרעש הנוצרת בעקבות פעילות הבריכה, (בתנאים שתוארו למעלה), אינה מגיעה עד כדי "מטרד" רעש במובן האמור בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואף אינה מהווה הפרעה בדירות התובעים, עד כדי הצדקת התערבות בית-המשפט על-ידי מתן צו מניעה, כנגד התובעת כפי שבקשו התובעים בתביעתם, (בין מכוח "חוק העזר") שהוזכר למעלה, ובין מכח פקודת הנזיקין ו/או החוק למניעת מפגעים התשכ"א. בהתאם, הריני דוחה במלואה את עתירת התובעים לענין מתן צו מניעה לגבי הפעלת הבריכה ב"עונת החורף" - כמבוקש על ידם בסעיף 15(ד) של פרשת התביעה. .8אשר לתחרויות ואימוני משחק "כדור מים" במהלך העדויות ומהצהרת ב"כ הנתבעת, הוברר כי הנתבעת הפסיקה לחלוטין סוג פעילות זה בבריכה. אשר על כן איני רואה יותר צורך להכנס לדיון בהקשר למתן צו מניעה בנידון וזאת כל זמן שפעילות כזו לא תתקיים בבריכה. .9הפעלת מערכות קוליות בשטח הבריכה, והפעלת הבריכה בין השעות 6.00- 9.00ולאחר השעה .18.00 בסעיף 15(ב) לפרשת התביעה עותרים התובעים לצו שיאסור על הנתבעת להפעיל את הבריכה ב"עונת הקיץ" בין השעות 6.00- 8.00בבוקר ולאחר השעה .18.00ובסעיף 15(א) עותרים התובעים לאסור על הנתבעת או הבאים מטעמה להפעיל בשטחי הבריכה מערכות קוליות. על-מנת שבית-המשפט ייעתר לסעדים הנ"ל, חייבים התובעים להוכיח כי תפעול הבריכה בשעות הנ"ל ו/או בעזרת מערכות קוליות מהווה מטרד רעש במובן האמור בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] או שהתפעול האמור עומד בניגוד להוראות סעיף 2של החוק למניעת מפגעים, תשכ"א- 1961והתקנות שתוקנו מכוחו. סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [4] קובע לאמור: "מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקיו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעיו של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". סעיף 2לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א- 1961[6] קובע לאמור: "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים". ובהמשך נקבע בסעיף 5לחוק [6]: "השרים יתקינו, בתקנות, כללים לביצוע הסעיפים 2-4, ובין השאר רשאים הם לקבוע מה הם רעש, ריח או זיהום אוויר, חזקים או בלתי סבירים". אמור מעתה, רעש חזק או בלתי סביר, מהותו ומידת עוצמתו, תקבע עלפי שיקול השרים הנ"ל, כפי שייקבע על ידם בתקנות. בקובץ התקנות 3650, שפורסם ב-77' (ראה קובץ תקנות תשל"ז א' עמוד 716), הגדירו השרים הנ"ל "רעש בלתי סביר" וקבעו שם את דרך מדידת הרעשים וחקרת הרעש המותרת באזורים ו"במבנים" השונים - כמפורט שם. (ראה התוספת השניה לתקנות - שם). המבחן הנכון לצורך בדיקת קיומו של "מיטרד" במובן האמור בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], צריך להעשות תוך בדיקה האם אופן תפעול הבריכה גורם להפרעה של ממש לשימוש סביר בדירות התובעים או להנאה סבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. (וראה לענין זה - ע"א 44/76 עזרי ואח' נ' קליין [3], וראה ע"א 436/60 אתא חברה לטכסטיל נ' שוורץ [2]). ההדגש על "מיקומם וטיבם" של המקרקעין לענין הנידון, בא לביטוי זה גם בהוראות "התקנות בדבר רעש בלתי סביר" שנחקקו מכוח הוראות החוק למניעת מפגעים תשכ"א-1961, שם מייחס מחוקק התקנות ל"אזורים" ו"מבנים" שלגבי כל אחד מהם נקבעו אמות-מידה, כמבואר במבוא לתקנות (בסעיף 1) ו"בתוספת השניה". (המתייחסת להוראות סעיף 2של התקנות). בדיקת סעיף ההגדרות (סעיף 1) של התקנות הנ"ל, מראה כי הביטוי "מבנה" הוגדר לכשעצמו, ואולם הביטוי "אזור" המופיע מספר פעמים שם, לא הוגדר בגוף התקנות ו/או בחוק למניעת מפגעים. מכאן שעלינו ליתן לביטוי "אזור" את המשמעות המילולית הרגילה, בהקשר לענין אליו מתייחס הכתוב, ו/או תוך התחשבות ב"פסוק" בו שולבה או שוזרה מלה זו. בהעדר הוראה מפורשת, אין מקום לפנות לחוקים אחרים (כולל חוק התכנון והבניה - כמוצע על-ידי ב"כ התובעים בסיכומו) לצורך מתן פרוש נכון לביטוי זה. אין חולק, שאזור או הסביבה בה נמצאים בתי התובעים ושטחי הבריכה נמצאים עובדתית שניהם גם יחד באזור (או בסביבה) שהמקרקעין בו משמשים, למטרות מגורים, נופש, בילוי ובידור וגן (בבנין בו דירות התובעים מתנהל גם גן ילדים). מבחינת תכנון העיר מסווג האזור כאזור מגורים א' ובו מותרים השמושים שפורטו בתכנית. (וראה עדות מר רובינשטיין ומוצגים ת/11, ת/ 11א', ג/5). בסעיף 1של התקנות בדבר "רעש בלתי סביר" הוגדר מבנה ג' כדלקמן: "מבנה ג' - בנין באזור שמקרקעין בו משמשים למטרות מגורים, מסחר, מלאכה או בידור". השמוש בפועל בשטח או באזור מהווה קנה מידה לסווג המבנה. כבר אמרנו למעלה, שבאזור הנידון, אכן מצויים גם בתי המגורים של התובעים וגם שטחי הבריכה המשמשים לבילוי ונופש - בין היתר. מכאן מתבקשות המסקנה והקביעה, וכך אני קובע, שיש לסווג את האזור בו מצויים בתי התובעים ושטחי הבריכה כ-מבנה ג'". בטבלה המפורטת בתוספת השניה לתקנות הנ"ל, נקבע כי לגבי אזור זה (מבנה ג) רעש בלתי סביר, בין קבוע ובין משתנה, זהו רעש שמשכו הכולל "ביום" (בין השעות 6.00עד 22.00) ועוצמתו, אסור שיעלו מעל הנקוב בטור השלישי של התוספת. .10עיון במפלסי הרעש שנמדדו על-ידי התובעים והוצגו לבית-המשפט (וראה ריכוז תוצאות המדידות בטבלה שצורפה כחלק מסיכומי התובעים בעמודים 45-45 1- 2ותרשים שצורף לסיכומים לאחר עמוד 53) מראה כי לא בוצעו מדידות בין השעות 6.00- 8.00בבוקר, לשם מדידת מפלס הרעש בשעות אלה. ("בעונת הקיץ"). אשר למדידת מפלס הרעש לאחר שעה 18.00, ביצעו התובעים את המדידות כמפורט במוצגים ת/3, ת/3א' - המתייחסות לפעילות רגילה של אימוני שחיה ושקבעו מפלס רעש של 51.6דציבל. בנוסף בוצעה מדידת רעש לאחר השעה 22.00שהראתה מפלס רעש של 51.60דציבל, בעת פעילות רגילה כמתואר בסעיף .6.5.2לסיכום התובעים. (על-פי ניתוח תוצאות של בדיקה שנעשתה על-ידי מר משיח). תקרת מפלס הרעש המותרת "במבנה ג" בשעות "היום" על-פי הטבלה שבתוספת השניה שהוזכרה למעלה, (משך כולל העולה על 9שעות הינה עד 55דציבל (A).d.b). לאחר שעה 22.00שעות - "לילה" - על-פי המוגדר שם - התקרה האמורה מגיעה עד ל- 40דציבל (משך כולל שעולה על 30דקות). לא מצאתי ממש בבקשת הנתבעת לפסול או לא לקבל את המדידות הנ"ל כמודד נכון ומהימן, ונהפוך הוא, התרשמתי מעדויות התובעים כי יכולני לסמוך ידי על הבדיקות הנ"ל, כמודד נאמן של המצב לאישורו - בהקשר למפלס הרעש. בנסיבות, נראה לי כי הבדיקות עונות גם לנושא "המשך הכולל" של המפלס, מאחר ולא מצאתי טעם והגיון להניח שהבדיקות משקפות בנסיבות תפעול הבריכה, רק למשך הזמן הספציפי של הבדיקה. ואולם, לאחר שלקחתי בחשבון את כל ממצאי הבדיקות הנ"ל, לא מצאתי בהן משום בסיס ואחיזה להגביל (ע"י צווים כמבוקש על-ידי התובעים) את פעילות הבריכה בין השעות 6.00- 8.00בבוקר ובין השעות 18.00- .22.00 לאותה מסקנה עצמה הגעתי, גם לאחר ששקלתי את עדויות התובעים ועדויות הנתבעת המתייחסות לשעות הנ"ל. בנקודה זו נראים לי עדי הנתבעת כאמינים וסבירים, ולעומתם התרשמתי שעדי התובעים מפריזים עד מאד בתאור עוצמת הרעשים בשעות הנ"ל, ובהעדר תמיכה של מדידות מפלס הרעש, איני מוכן לסמוך על עדויות אלה (לגבי השעות הנידונות בפרק זה) כבסיס מספיק למתן צווי מניעה שיגבילו פעילות הבריכה בשעות אלה. אני קובע, בהסתמך על עדויות הנתבעת שמקובלות עלי, כי בשעות הבוקר המוקדמות 6.00עד 8.00באים לבריכה למטרות שחייה ענינית (לא בידור ולא בילוי סתם) ופעילות גופנית, קבוצה קטנה יחסית של אנשים מבוגרים (לא נוער ולא ילדים), וסוג מתרחצים זה אינו משמיע צהלות וצעקות (שמקובלים על ילדים ונוער!) אלא עושה בשקט מספר בריכות וממהר לעבודתו. גם בשעות הערב עד לאחר שעה 18.00מועטים מאד יחסית, ילדים ובני נוער הבאים לבריכה, וגם הרכב זה של המתרחצים תורם משמעותית לירידת מפלס הרעש כפי שרואים גם מהבדיקות הרלוונטיות שבוצעו בנידון. .11אשר על כן, ולאור המבואר למעלה, הריני דוחה את עתירת התובעים לאסור על הפעלת הבריכה או להגביל את פעילותה, בין השעות 6.00- 8.00בבוקר, ומשעה 18.00עד .22.00 שונה המצב בהקשר לפעילות הבריכה בין השעות 22.00ועד 6.00 בבוקר. כאמור, שעות אלה הוגדרו בתקנות בדבר רעש בלתי סביר, בשעות לילה, ואשר כבר בואר שלגבי האזור הנידון (מבנה ג') תקרת המפלס המותרת הינה 40דציבל (כאשר משך הרעש עולה על 30דקות). כבר אמרתי למעלה, שמפלס בדיקת רעש של פעילות רגילה בבריכה, לאחר שעה 22.00נתנה תוצאה של 51.60דציבל, (בדיקה מיום 8/84) וכי בדיקה זו מקובלת עלי כמודד מהימן - בנסיבות, לקביעת ממצא נכון. מכאן, שהרעש המדובר, מהווה "רעש בלתי סביר" במובן האמור בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א- 1961[6], ובתקנות שהוצאו מכוחו. סעיף 10(1) לאותו חוק קובע: " .10בכל הליך משפטי לפי חוק זה - (1) מפגע שנקבע כחזק או כבלתי סביר בתקנות לפי סעיף 5, חזקה שהוא עשוי לגרום הפרעה לאדם המצוי בקרבת מקום, כל עוד לא הוכח היפוכו". סעיף 13לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א- 1961[6] מוסיף וקובע: "לענין פקודת הנזיקין האזרחיים 1944, דין כל הפרה של הוראת חוק זה כדין מטרד היחיד". הנתבעת לא הוכיחה בהוכחות המקובלות עלי (לגבי השעות 22.00- 6.00) את ההפך, ועל כן נותר לי לקבוע לאור הוראות החוק שצוטטו למעלה, כי אכן הפעלת הבריכה לאחר שעה 22.00אכן גורמת הפרעה לתובעים ורווחתם, מהסוג שהחוק למניעת מפגעים, תשכ"א - 1961ו/או סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נתכוונו למנעם. מכאן, שעתירת התובעים למנוע הפעלת הבריכה בין השעות 22.00עד 6.00בבוקר בדין יסודה, ועל כן אני אוסר על הנתבעת להפעיל את הבריכה בשעות הנ"ל. (הכל מדובר ב"עונת הקיץ"!). .12נותר לי לדון בעתירת התובעים לאסור לחלוטין הפעלת רמקולים בשטח הבריכה. התובעים העידו עדים מטעמם, אשר העידו כי קולם של רמקולים המופעלים בשטחי הבריכה מגיע לדירתם בעוצמה כזו שמפריעה ממש לפעילותם בדירה, ופוגעת ברווחתם ובהנאתם מדירותיהם. ממצאים שפורטו בבדיקות מפלס רעש מוצגים ת/15, ת/15א', ת/2, ת/ 2א' מעידים שהפעלת רמקולים מעלה את מפלס הרעש המגיע לדירות התובעים (או חלק מהם) עד ל- 67.7דציבל (תחרות שחיה מלווה רמקולים) ו-72.2 דציבל (ארוע בידורי בלווי רמקולים). על-פי החוק למניעת מפגעים (ראה התוספת השניה - לתקנות), אין להרשות באזור בו נמצאים בתי התובעים והבריכה, רעש שעוצמתו תעלה ב"יום" על 65דציבל (משך כולל עולה על שעה ואינו עולה על 3שעות) ו"בלילה" על 45דציבל. מכאן, שהפעלת רמקולים, יש בה על-פי המדידות הנ"ל, משום "רעש בלתי סביר" כמובן האמור בחוק. מכוח סעיפים 10(1) ו- 13לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א- 1961[6], אשר כבר צוטטו ובוארו למעלה בהרחבה, (וראה סעיף 10לפסק-דין זה), קמה לתובעים זכות לקבלת הצו המבוקש על ידם בהקשר להפעלת רמקולים בשטח הבריכה. אשר על כן הריני מחליט בהתאם, ומצווה על הנתבעת ו/או הבאים מטעמה להמנע מהפעלת רמקולים בשטחי הבריכה. הנתבעת, בסיכומיה, הסבירה בהרחבה, בהסתמכה גם על דברים שהועלו במהלך המשפט, כי אירועי פתיחת העונה וסיום עונת הקיץ, לתחרויות שחיה של שחיינים, מהווים גולת הכותרת של אימוני השחייה ומעין סיכום שנתי שלהם. לטענתה, יש לאלה חשיבות ציבורית ראשונה במעלה לטיפוח הספורט בישראל. (וראה סיכום הנתבעת בפרק - "חשיבותה הציבורית והחינוכית של הבריכה" - עמוד 8ובפרק "אירועים" מעמודים 20- 22לסיכום). בין היתר נטען בסיכום הנתבעת (עמוד 20): "אימוני שחיה אינם מתחילים ונגמרים בתרגילי שחיה אלא כוללים תחרויות שחיה בין בודדים וקבוצות, המהוות גולת הכותרת של אימוני השחיה. טול מאימוני השחיה את יסוד התחרויות, ונטלת מהם את טעמם. ללא האפשרות להוכיח את ההישגים ולעלות על השחיינים האחרים, מאבד ספורט השחיה את עיקר טעמו לבני הנוער. באספקלריה זו יש לראות את תחרויות השחיה ולמדוד ולשקול את חשיבותו הציבורית - כללית". עוד נטען בסיכומי הנתבעת (וראה גם מוצג מ/ 1ועדות מנהל הבריכה מר נוסבוים, פרוטוקול עמוד 259) כי בפועל מתקיימות במשך עונת הקיץ כ 4תחרויות, ואלה מתקיימות בין השעות 17.00- .20.00 במהלך התחרויות כך העיד מנהל הבריכה ונטען, מופעל רמקול שבאמצעותו קוראים לשחיינים ומכריזים על התוצאות. גם באירוע החגיגי של פתיחת עונת הקיץ ונעילת העונה מופעלים רמקולים. הנתבעת הוסיפה והסבירה, כי הפעלת הרמקולים באירועים ובתחרויות חיונית והכרחית. סעיף 48ב' לפקודת הנזיקין [4] קובע: " 48ב. שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מיטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהן, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר..." לאחר שעיינתי ושקלתי את הטיעון של "טובת הציבור" שהעלה ב"כ הנתבעת בהקשר להפעלת רמקול בשעת תחרויות השחיה, לצרכים שהוסברו למעלה, הגעתי למסקנה שאכן טיעונים אלה טעם רב והגיון יש בהם, כאשר באים להעריך נכונה את תחרויות השחיה המתקיימות בבריכה - כפי שבואר למעלה. לשון אחרת, אני תמים דעים עם ב"כ הנתבעת, כי מבחינת פיתוח וטיפוח הספורט בישראל, יש חשיבות ציבורית רבה לקיומם של תחרויות השחיה האמורות, ושמוש לצורך זה בבריכה וברמקול, מהווה שימוש "הדרוש לטובת הציבור", במובן הכלול במלים אלה בסעיף 48ב' לפקודת הנזיקין שצוטט למעלה. זאת ועוד. מעדויות מנהל הבריכה ועדויות אחרות שאני מקבלן, עולה כי השמוש ברמקול לצורך האמור הוא מינימלי ומקטין את נזקי התובעים ככל האפשר, מבחינת תדירות השמוש, שעות השמוש ואורך הזמן. העולה מהמקובץ הוא, ששמוש ברמקול תוך קיום מספר מועט ( 4פעמים בעונה) של תחרויות שחיה ובתנאים שהוזכרו למעלה, ניתן להכלילו במסגרת "שמוש לטובת הציבור" במובן האמור בסעיף 48ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בהתחשב בכך, הריני מחליט לצמצם את צו המניעה המתייחס להפעלת הרמקולים, וזאת בכך שהוא לא יחול על הפעלת רמקולים בשעת תחרויות שחיה שיקוימו בבריכה וזאת בתנאי שמספר התחרויות בהם יעשה שמוש ברמקולים לא יעלה על 4בכל עונה, והן תקוימנה ותסתיימנה לא יאוחר משעה 21.30בערב. אשר להפעלת רמקולים באירועי חגיגות פתיחת העונה וסגירתה, לא שוכנעתי כי בנסיבות יש מקום וצורך להרשות בהן הפעלת רמקולים מבחינת "שמוש לטובת הציבור" בדומה לתחרויות השחיה, ועל כן לא נראה לי כנכון להתיר שמוש ברמקול באירועים אלה, ואני מחליט בהתאם. בהתחשב במספר הישיבות הרב ששמיעת תיק זה הצריכה מחד, ובתוצאות לפיהן זכו התובעים רק בחלק מעתירותיהם, אני מחליט לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות המשפט ועוד 000, 4ש"ח שכ"ט עו"ד ומע"מ. צוויםצו מניעה