קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת פרישה גמלאי רשות הנמלים: .1העובדות א) המערער התקבל לעבודה אצל המשיבה כמהנדס בטיחות בתאריך 1.1.1973(מוסכמה 1); ב) המערער נולד בתאריך 28.6.1921, ובתאריך שהתקבל לעבודה היה מעל גיל 40; ג) בתאריך 31.12.1982 פרש המערער לגמלאות פרישה מוקדמת מכוח סעיף 18 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות), כפי שאומץ בסעיף 202להסכם הקיבוצי המיוחד החל על עובדי המשיבה (להלן - ההסכם הקיבוצי); ד) למערער אושרה קצבה בשיעור % .40המערער פנה בבקשה להגדלת קצבה (נ/3), אך תביעתו נדחתה. המערער מערער על החלטה זו, ומבקש להגדיל את קצבתו ב-%.23.14 .2עיקר טענות המערער א) למערער הובטחה גמלה בשיעור של % 4עבור כל שת שירות עד גיל .65הבטחה זו ניתנה בעת קבלתו לעבודה; ב) הענקת פנסיה בשיעור של % 4לשנה לעובד בכיר, שהחל את עבודתו בהיותו מעל לגיל 40, היתה נורמה מקובלת אצל המשיבה; ג) גם לפי נוהלי הרשות - בנסיבות מיוחדות רשאי מנהל הרשות להוציא עובד לקצבה בתנאים המיטיבים עם האמור בנוהל; ד) תוספת "עלה" מהווה הטבה, שאינה תלויה בנוהלי הרשות, החלה על כל עובדי המדינה ובכלל זה על עובדי הרשות; ה) תוספת עבור שירות בצבא הבריטי מעוגנת בנוהלי הרשות ובתיקון החוק, והמערער זכאי לה גם מכוח מ/4; ו) מנהל הרשות רשאי להגדיל את תקופת השירות, כאשר הפרישה לגמלאות נובעת מצמצום ומביטול תקנים, כשם שהיה במקרה הנוכחי. .3עיקר טענות המשיבה א) לא היה כל הסכם מיוחד בין המערער למשיבה, שלפיו תחושב גמלתו בשיעור של % 4לכל שנת עבודה אצל המשיבה. גרסת המערער בנושא זה מבוססת על עדות שמיעה ובית-הדין אינו יכול להיזקק לה. יתרה מזאת, ההבטחה לגמלה בשיעור של %4, כנזכר לעיל, מתבססת על תרשומת של ליקוט מידע מפי בעלי תפקידים במשיבה, וייתכן שמידע זה אינו תואם את המציאות. יש לפסול, איפוא, את מ/ 7כראיה; ב) בבקשה להגדלת הקצבה שהוגשה על-ידי המערער לא מופיעה כל עתירה המתייחסת להבטחה מסוג העתירות בתיק, דבר המצביע על כך שלא היתה כל הבטחה; ג) בכתב המינוי (נ/7) הוצמדו תנאי עבודתו של המערער לתנאי ההסכם הקיבוצי. כתב המינוי מהווה חוזה מחייב בין הצדדים, ובהיותו מאוחר למסמך מ/ 7הוא בא במקומו, ובית-הדין מנוע מלהסתמך על מ/ 7ככל שהוא עומד בסתירה לכתב המינוי; ד) על-פי תוכנו של כתב המינוי - האמור ב-מ/ 7יכול להתפרש כהמלצה בלבד, והמלצה זאת, כפי שעולה מכתב המינוי, לא התקבלה; ה) הסמכות להגדיל גמלה נתונה בחוק הגמלאות לנציב שירות המדינה (סעיף 100לחוק הגמלאות). סמכות זו על-פי ההסכם הקיבוצי הוקנתה למנהל המשיבה; ו) על-פי נוהלי המשיבה זכאי המערער, בהתאם לגילו ותקופת עבודתו והמועד בו יגיע לגיל 65, בתוספת עיטור "עלה" ושירות בצבא הבריטי, לקצבה בשיעור של %36.7, אולם לא פחות מ-% 40וקצבה זאת אכן הוענקה לו; ז) המערער אינו זכאי להגדלת השיעור בגין עיטור "עלה" ושירות בצבא הבריטי, מאחר ותקופת השירות הוגדלה כבר מסיבות אחרות; ח) נוהלי המשיבה בעניין זה הם סבירים, ואין מקום לתקיפתם; ט) בית-הדין לא יחליף את שיקול הדעת של מנהל המשיבה בשיקול דעתו. .4הסכם מיוחד א) שאלה ראשונה שעלינו לבחון היא, האם נכרת בין הצדדים הסכם מיוחד, שלפיו הובטחה למערער פנסיה תקציבית בשיעור של % 4לכל שנת עבודה. הסכם כזה, אם אכן נכרת, עדיף על כל הוראה אישית בהסכם קיבוצי בהיותו הוראה לטובת העובד בחוזה עבודה אישי (סעיף 22לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957; דב"ע מא/137-3, [1], בע' 162- סעיף 2); ב) על-פי נ/ 5נתקבל המערער לעבודה כתוצאה מזכייתו במכרז. על-פי דיני המכרזים הכלליים מהווה מכרז הזמנה להצעות. הצעת המשתתף מהווה "הצעה" לפי דיני החוזים, והחלטת בעל המכרז על זכיה מווה "קיבול" (בג"צ 462/79, [2], בע' 472- סעיף 6; בג"צ 632 /81, [3], בע' 679); ג) במקרה הנוכחי ומהשתלשלות העניינים עולה, כי החלטת המכרז בדבר זכייתו של המערער לא יצרה עדיין את החוזה בין הצדדים; ד) בסעיף 2ל-נ/ 5נכתב "בדבר מועד תחילת עבודתך נא התקשר עם ראש אגף ציוד ושיטות... במשרד הראשי"; ה) על-פי תצהיר התובע במהלך פגישתו עם ראש אגף הציוד במשיבה סוכמו תנאי עבודתו כמפורט בתרשומת מ/7, שנכתבה על-ידי מזכירתו, גברת לאה בילוגורסקי; ו) בחקירתו הנגדית אמר המערער: "ראש אגף ציוד הוא שקיבל אותי לעבודה, וממנו קיבלתי כל הפרטים על משכורת ותנאים סוציאליים ועל סמך זה סגרתי מפעל שהיה ברשותי... אמרו לי שאדם שבא אחרי גיל 40לרשות הנמלים, מקבל קצבה של % 4לשנת עבודה... לא חתמתי על חוזה מיוחד, לא נערך סיכום לשיחתי. אמרו לי שזו משרה תקנית ואקבל מה שנהוג ברשות, ומה שנהוג ברשות זה % ...4היות ועברתי את גיל .40לקחתי בחשבון כשהתקבלתי כמה פנסיה אני עתיד לקבל. אני סגרתי מפעל... ניהלתי המשא-ומתן לפני התקבלותי לעבודה עם ראש אגף ציוד... התנאים סוכמו עם ראש אגף ציוד. ראש אגף כוח אדם לא היה" (ע' 2שורות 13-19, 21-25; ע' 3שורות 19-25; ע' 4שורות 1-2; ע' 5שורות 18-24); ז) לאה בילוגורסקי, מי ששימשה באותה עת בתפקיד מזכירת ראש אגף ציוד, העידה, כי מ/ 7נכתב על-ידה במהלך ראיון שהיה למערער עם ראש אגף ציוד "לצורר אפשרות קבלתו לעבודה". על טיבם של הפרטים הכלולים במסמך מ/ 7העידה הגברת בילוגורסקי כדלקמן: "התבקשתי על-ידי ראש אגף ציוד לברר מספר פרטים אצל בעליהתפקידים המוסמכים ברשות, לגבי תנאים מסוימים, שהם בנוסף למשכורת הבסיסית. עד כמה שזכור לי ניגשתי למספר בעלי תפקידים, איני זוכרת למי, ואצלם אספתי את הנתונים... המסמך שהוא כולל הרישום בדיו כחולה נמסר על-ידי לראש אגף ציוד בנוכחות המערער שחיכה בחדרו... מ/ 7לא נחתם על-ידי ראש אגף ציוד... נדמה לי שהתיקון מ-% 2ל-% 4הוא בכתב ידי. נתון זה קיבלתי ממישהו בכוח אדם, עד כמה שזכור לי, אך איני יודעת מי מסר לי זאת" (ע' 7; ע' 8שורות 5-25; ע' 10שורה 1, 20, 22, 30-33); ח) גרסת המערער על הבטחה לגבי פנסיה בשיעור של % 4לא נסתרה. טענת בא-כוח המשיבה, כי גרסה זו מבוססת על עדות שמיעה, ולכן אין להסתמך עליה אין לה בסיס במקרה זה. עדות התובע במקרה זה על הדברים שנאמרו לו היתה עדות על עצם אמירתם של דברים אלה ולא על אמיתות תוכנם ועדות זו אינה עדות שמיעה (ראה הרנון [10], דיני ראיות, בע' 132-133). אילו רצתה המשיבה לסתור גרסה זאת היה עליה להעיד את ראש אגף הציוד, אך משבחרה שלא לעשות כן, הרי שבפנינו הוכחה שהדברים אכן נאמרו. מכל מקום, הדברים שנאמרו הם בבחינת הודאת בעל דין (במקרה זה הודאה שילוחית) המהווה חריג לכלל הפוסל עדות שמיעה; ט) השאלה הנשאלת היא, האם על-פי גרסת המערער ביחס לפגישה בין המערער לראש אגף הציוד, שתוצאותיה באו לידיביטוי בתרשומת מ/7, נוצר באותו מעמד הסכם מחייב בין המערער לבין המשיבה על-פי תנאי מ/.7 תשובתי לשאלה זו היא שלילית. התרשמותי היא, שהמערער בטרם יחליט, האם להתחיל לעבוד אצל המשיבה, ביקש לדעת פרטים על תנאי העסקתו, זאת במגמה לבחון כדאיות סגירת עסק עצמאי שיש לו, לאור תנאי העבודה. ראש אגף ציוד הזין את המערער בנתונים אלה, אותם ליקט באמצעות מזכירתו מבעלי תפקידים שונים. היתה כאן מסירת אינפורמציה במסגרת משא-ומתן לכריתת החוזה, אך לא שוכנעתי שבאותו שלב נכרת החוזה. המסמכים נ/ 6ו-נ/ 7גם הם מעידים על כך, שהשיחה עם מנהל ראש אגף הציוד היתה במסגרת משא-ומתן בלבד, ואילו כריתת ההסכם היתה ב-נ/ 6ו-נ/7; י) גם אם טעיתי בהנחתי זו, ואת המסמך מ/ 7יש לראות כהסכם מיוחד בין המשיבה למערער, סובר אני, כי הסכם זה, ככל שהוא כולל התחייבות להגדלת שיעור גמלת המערער, אינו מחייב את המשיבה, משום שההתחייבות ניתנה על-ידי מי שלא היה מוסמך לתיתה. השאלה הנשאלת, הצם פעל ראש אגף ציוד בתחום הרשאתו, אם אנו יוצאים מתוך הנחה, שהבטיח למערער פנסיה תקציבית של % 4לשנה; יא) לית מאן דפליג, שתנאי השירות של העובדים ככלל נקבעים על-ידי מי שאחראי על כוח אדם. עובדה זו, שהיא פשיטא, אנו למדים גם על-פי המסמכים השונים שהוגשו כראיות ואשר חתום עליהם בכל הנושאים הקשורים בכוח אדם, מי שאחראי על כוח אדם במשיבה. לגבי הגדלת שיעור הגמלה, הרי הסמכות על-פי סעיף 100לחוק הגמלאות, כפי שאומץ על-ידי ההסכם הקיבוצי ועל-פי נוהלי המשיבה מ/5, היא של מנהל המשיבה. השאלה הנשאלת היא, האם לא הציגה המשיבה את ראש אגף הציוד כלפי צד ג', במקרה זה המערער, כמי שמורשה לייצגה בנושאי כוח אדם, לרבות מי שמורשה לחייבה בקביעת שיעורי גמלה (סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965(להלן - חוק השליחות); יב) במסמך נ/5, בו מודיעים למערער על כי זכה במכרז, מופנה המערער לראש אגף הציוד, שאמור להיות הממונה על המערער, לעניין אחד בלבד, קביעת מועד התחלת עבודתו (סעיף 2ל-נ/5; המסמך חתום על-ידי הממונה על כוח אדם). במסמך זה ודאי לא הוצג ראש אגף ציוד כמי שמוסמך לקבוע את תנאי עבודת המערער. כל מה שנראה ממסמך זה, שראש אגף ציור אמור היה לקבוע את מועד תחילת עבודתו של המערער; יג) כשהופיע המערער לראיון אצל ראש אגף ציוד, לא התיימר זה לדעת פרטים הנוגעים לתנאי עבודתו העתידיים של המערער והוא שולח את הפקידה ללקט פרטים אלה מאחרים. ראש אגף ציוד מתגלה באותו ראיון כמי שאינו בקי "בתנאי שירות" והוא שולח את מזכירתו ללקט פרטים אלה; יד) אין לי ספק, שלגבי המערער, שאינו בקי ברזי היקף סמכויות נושאי התפקידים אצל המשיבה, מנהל אגף הציוד, האמור להיות הממונה עליו, הוא אישיות מוסמכת למסור פרטים על תנאי המשרה, אך לא השתכנעתי על-פי חומר הראיות, כפי שפורט לעיל, שמנהל אגף הציוד הוצג על-ידי המשיבה כמי שמוסמך לקבוע ולהתחייב בשם המשיבה לגבי תנאי המשרה, להבדיל מתכניה המקצועיים ולהבדיל ממסירת מידע על תנאי המשרה. מסקנתי היא, איפוא, שמנהל אגף הציוד לא הורשה לקבוע ולהתחייב בשם המשיבה לגבי תנאי העבודה של המערער ולא הוצג על-ידי המשיבה ככזה (סעיף 3(א) לחוק השליחות). הפועל היוצא ממסקנה זו הוא, שגם אם התחייב מנהל אגף הציוד כלפי המערער לפנסיה תקציבית של %4, התחייבות זו לא מחייבת את המשיבה (ע"א 318/82, [4], בע' 88- מול האות א'); טו) אפילו שגיתי בקביעה זו והמערער היה יכול באמת ובתמים להתרשם, שמנהל אגף הציוד אכן מוסמך להתחייב בשם המשיבה לגבי תנאי עבודתו, לרבות גובה הגמלה, הרי נראה לי שבמסמך נ/ 7(כתב המינוי) קיימת הגבלה בהרשאה. הגבלה זו מתבטאת, לגבי גובה הגמלה, בהפניית שימת ליבו של המערער להסכם הקיבוצי ולתחולת חוק הגמלאות, המקנים סמכות בלעדית בנושא זה למנכ"ל המשיבה (סעיף 5(א) לחוק השליחות; דב"ע שם/10-2, [5], בע' 302-303); טז) למסקנה דומה נגיע גם על-פי ההלכה הקובעת, שחוזה חדש בא במקום חוזה הקודם לו, ככול שיש סתירה בין השניים. במקרה זה - נ/ 7מאוחר מ-מ/7, ולכן ל-נ/ 7יש תוקף מחייב ולא ל-מ/ .7המערער לא הסתייג מ-נ/7, פרט להסתייגות ביחס למגבלה רפואית ביחס לגמלה; יז) גם אם הייתי רואה ב-מ/ 7חוזה מחייב ואת ראש אגף הציוד, כמי שהורשה להתחייב לגבי הנושאים הכלולים ב-מ/7, גם אז יש לפקפק, האם ניסוח הדברים ביחס לגמלה מקנה בסיס מוצק לתביעת המערער. בנושא הגמלה כתוב ב-מ/7: "פנסיה תקציבית % 4לשנה מצטבר מעל לגיל 40". ניסוח סתמי קצר זה סותם, האם מדובר ב-% 4לכל שנת עבודה בפועל מבלי להתחשב באפשרויות הגדלה אחרות. לשון הכתוב יכולה בהחלט להתיישב עם פירוש זה, ואם כך הוא הדבר, הרי בסופו של דבר קיבל המערער בהתאם לשנות עבודתו בפועל - 10במספר - גמלה בשיעור של % 4לשנה. גם בתצהיר התובע לא נאמר, האם % 4הוא לכל שנת עבודה בפועל, או כשם שנדרש עתה בחישוב המערער % 4לכל שנות העבודה עד גיל 65, גם אם לא עבד המערער בפועל עד גיל .65 גם בחקירה הנגדית לא הסיר המערער את הספק לגבי היקף ההתחייבות ואמר: "אמרו לי שזו משרה תקנית ואקבל כל מה שנהוג ברשות ומה שנהוג ברשות זה % 4פנסיה היות ועברתי את גיל 40" (ע' 3, שורות 21-25). יוצא איפוא, שמ/ 7כמקור בלעדי לזכות התובע, אינו מקור ברור ואיתן, וגם זו סיבה לא לקבל את ערעור המערער; יח) בסעיף ה' לסיכומיו ביקש בא-כוח המערער להסתמך על דו"חות מבקר המדינה "שצורפו לתצהיר" ושמצביעים על הגדלות שיעור הפנסיה לבכירים שנתקבלו לעבודה מעל לגיל .40דו"חות אלה לא נמצא זכרם בתיק, וממקרי אחיטוב ונבות לא ניתן עדיין ללמוד על נוהג בעניין זה; יט) אכן, האפשרות להגדיל גמלה למי שנתקבל לעבודה בהיותו למעלה מגיל 40מקורה בנוסחו של סעיף 100לחוק הגמלאות בטרם תוקן בתיקון מס' 10בשנת תשל"ו (ס"ח תשל"ו, ע' 10). ההגדלה לא היתה אוטומטית והיתה בשיקול דעת נציב השירות (ראה: דב"ע לא/1-7, [6], בע' 230-231; בג"צ 143/69, [7]); כ) מצב דברים זה מלמדנו, שהאינפורמציה שנמסרה למערער באמצעות ראש אגף הציוד, כפי שבאה לידי ביטוי ב-מ/7, לא היתה מדויקת ומלאה ועלולה היתה להביא את המערער לכלל טעות ביחס לזכויות הגמלה שלו; כא) תרופתו של המערער במקרה זה היא, או תביעה על-פי סעיף 12לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בהנחה שהצהרה רשלנית גם היא מהווה חוסר תום לב (בניגוד לדעת גברת גבריאלה שלו [11], בחוברת כריתת חוזה, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי בע' 95- סעיף 11), או תביעה על-פי סעיפים 35- 36לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כדעת הגברת שלו שם, וראה: ע"א 783/83, [8]; ע"א 230/80, [9], מע' 723ואילך. דעתי היא כדעת הסוברים, שהתרופה היא בדיני נזיקין. דברים אלה נאמרים כדי להצביע על כך, שבמקרים מעין אלה לא נותר צד, הנפגע מהצהרה רשלנית במשא-ומתן לקראת כריתת חוזה, חשוף ללא כל סעד; כב) לסיכום - תביעת המערער, ככל שהיא מסתמכת על כריתת הסכם מיוחד, המזכה אותו בגמלה מוגדלת בשיעור של % 4לפי חישוב התקופה עד לגיל 65- נדחית. .5אות "עלה" ושירות בצבא הבריטי א) על-פי מ/ 5ניתן להיטיב עם עובד הפורש בגיל 60, או עקב ביטול משרות תקניות בהתאם להוראות סעיף קטן (ב)(ד) לסעיף 5ל-מ/ .5סעיף קטן (ד) עניינו פעילות ציונית. נסיבות ההגדלה לפי סעיף קטן (ד) ותנאיה כלולים בנספח "א" של מ/ .5נספח "א" כולל בתוכו, כנסיבות אשר בגינן ניתן להמליץ על הגדלת שירות, את עיטור "עלה", אך התנאי הכלול בסעיף 1לנספח "א" הוא, שתקופת השירות הושבה לפי % 2לכל שנת שירות בפועל ותקופת השירות לא הוגדלה מסיבה אחרת. אם מבסס המערער תביעתו על גמלה בשיעור % 4לשנה לא היה זכאי להכללת ההטבה של עיטור "עלה" בנוסף על כך. במקרה הנוכחי, כפי שהוכח לנו, נעשה החישוב ביסודו לפי % 2לשנה, אך עיטור "עלה" נכלל בחישוב הגמלה (סעיף 21לתצהיר מר ברנד); ב) גם שירות בצבא הבריטי נכלל באותו חישוב, ומאחר ולא קיבלנו את טענת המערער בדבר הסכם ל-% 4גמלה עבור כל שנה, אין המערער זכאי ליותר ממה שקיבל; ג) ברצוני לציין, כי המשמעות הפשוטה של סעיף 5(ד) ל-מ/ 5אינה תומכת בפירוש המערער, לפיו יש להוסיף על קצבת המינימום של % 40את התוספות המבוקשות על-ידו. נראית בעיני גרסת המשיבה, כי תוספות אלה ניתנות להוספה, אם שיעור הגמלה לא מגיע ל-%40, או אם היא מגיעה ל-% 40לפי חישוב של % 2לשנה ובנוסף לכך קיימות התוספות (ע' 12שורות 5-15); ד) תביעת המערער להגדלת הגמלה בגין אות "עלה" ושירות בצבא הבריטי נדחית בזה. .6הוצאות משפט למרות שתביעת המערער נדחתה, איני מחייב אותו בהוצאות. מקור התביעה במידע בלתי-שלם ובלתי-מדויק שנמסר למערער בעת משא-ומתן לקראת קבלתו לעבודה. כאן שורשו של הליך זה, ומאחר ושלוח של המשיבה - ראש אגף ציוד - הוא שסיפק מידע זה, איני מחייב את המערער בהוצאות.רשות הנמליםפרישהגמלאים