רמת ניידות ד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רמת ניידות ד: .1התובע עובד במשרד התחבורה (להלן - המשרד) החל משנת 1964כמנהל מחלקת קציני בטיחות ומפקח ארצי על קציני בטיחות ויחידת הניידות לבדיקת רכב בדרכים. .2לתובע הוענקה רמת ניידות רכב "ג" (להלן - רמת הניידות) בסולם רמות אחזקת רכב שירות הנהוג במשרד, כשהרמה הגבוהה ביותר של ניידות בסולם זה היא רמה "ד". .3התובע עותר בתביעה לחייב את המשרד להעניק לו רמת ניידות "ד". .4התובע משתית את עתירתו זו על הנימוקים הבאים (ע' 1לפרוטוקול): א) הממונים על התובע המליצו, כי יקבל רמת ניידות "ד"; ב) המנכ"ל הקודם המליץ להעניק לו רמת ניידות זו; ג) היקף התפקיד מחייב רמת ניידות "ד"; ד) אנשים בתפקיד זהה לתובע מקבלים רמת ניידות "ד" וההימנעות מלהעניק לו רמה זו מהווה אפליה. .5הנתבעת - מדינת ישראל - טוענת, כי אין התובע זכאי לסעד המבוקש על-ידו מן הטעמים הבאים (ע' 3- 4לפרוטוקול): א) היקף התפקיד אינו דורש מכסה גבוהה יותר של ק"מ, ואם יש צורך במכסה גבוהה יותר - יכול התובע לנסוע בתחבורה הציבורית; ב) לא הוכחה אפליה, וגם אם היתה מוכחת אפליה - אין היא מקנה זכות לתובע; ג) אכן ניתנו לתובע המלצות להעניק לו רמת ניידות "ד", אבל לא ניתן להעניק לו רמת ניידות זו מסיבות תקציביות. .6סיכומי טענות בעלי-הדין היו מקיפים, אך נראה לנו שלצורך הכרעת הדין בתיק זה אין צורר דון בכל הטענות שהעלו הצדדים, מפני שהחומר הראייתי היוצר או שולל זכות תביעה במקרה זה, בעיקרו מצומצם ומוסכם על הצדדים. .7בהתאם לחומר הראיות - הזכאות לרמת הניידות נקבעה על-ידי ועדת האיגום במשרד. א) התובע התאמץ הרבה להוכיח, כי למעשה לא היו כל קריטריונים לוועדת האיגום וכי רמת הניידות ודירוגה היו תלויים אד ורק ב"מי שהמלך חפץ ביקרו"; ב) על-פי חומר הראיות נמצא, שוועדת האיגום הונחתה על-ידי קריטריונים מסוימים, גמישים למדי, שניתן לסכמם כדלקמן: .1המלצות הממונים - קריטריון זה היה קריטריון בסיסי (ע' 44שורות 1, 3); .2אופי התפקיד ומידת צורכי הניידות הקשורים בו (ע' 44- שורה 17); .3מתן תנאים מועדפים לעובדי מקצוע נדרש כמו עובדי המחשב (ע' 22- שורות 13, 15); .4המלצות השר או המנכ"ל (ע' 51- שורות 10-14); .5מעמד העובד (מנהל אגף, סמנכ"לים, ע' 44- שורות 3-6). .8א) קריטריונים אלה מצאו את ביטויים בטיוטת נוהל (נ/3), שאמורה היתה למסד את "התורה שבעל-פה" בנושא זה (ע' 22- שורה 5); ב) טיוטת הנוהל הזו לא הפכה בסופו של דבר "לתורה שבכתב", אך יש בה כדי להצביע על תכנית של "התורה שבעל-פה" בנושא זה. .9א) על-פי חומר הראיות הומלץ התובע כמי שזכאי לרמה "ד"; ב) המלצות אלה מצויות בכתובים בת/1, בת/ 8ובת/9; ג) מבלי להיכנס בשלב זה לנקודה שבמחלוקת - ממתי היו המלצות לתובע ניתן לאמר במפורש, שבת/12, שנכתב על-ידי מר לרר עצמו, מי שהיה יו"ר ועדת האיגום, הוכרה ללא עוררין זכאותו של התובע לרמה "ד"; ד) מר לרר גם אמר בעדותו בבית-הדין: "אני מכיר תפקיד התובע גם היום הייתי ממליץ לתת לתובע רמת רכב "ד" " (ע' 49- שורות 16-18, ע' 52- שורות 19, 21). דברים דומים אמר גם העד גרינברג (ע' 33- שורות 1-5); ה) בא-כוח הנתבעת, ברוב הגינותו, אמר בבית-הדין לפני התחלת הדיון: "אני מודה שנתנו לתובע המלצות לקבל רמה "ד" אבל אי-אפשר לתת לו מסיבות תקציביות". .10א) התרשמותנו היא, איפוא, שלגבי התובע התקיימו שניים מהעיקריים שבקריטריונים, שעל-פיהם נהגה ועדת האיגום להעניק לעובדים רמת ניידות: המלצות הממונים ואופי התפקיד, הכרוך בניידות רבה (ראה למשל בע' 18- שורות 7, 9); ב) על-פי קריטריונים אלו היה התובע זכאי לרמת ניידות "ד". .11מקור הזכות של התובע היא אותה "תורה שבעל-פה" של קריטריונים, שהתובע "נתפס" בשניים מהם כמפורט לעיל. זכות זו, המעוגנת באותה "תורה שבעל-פה", היתה לתנאי מכללא בחוזה העבודה שבין התובע לבין הנתבעת. .12א) אכן, עיון בחוסר הראיות מגלה, שהנתבעת, באופן עקבי, החל משנת 1980, דחתה את בקשות התובע, או ממליציו, לשפר את רמת הניידות שלו, בנימוקים תקציביים, או בנוסח המופיע במסמכי הנתבעת (למשל ת/ 10ות/11) "העדר מקורות". בנימוק אחר לא השתמשו כשסרבו להעניק לתובע רמת ניידות "ד" (ראה גם מכתב לרר מתאריך 24.3.1980, צורף לכתב התביעה ת/16); ב) עובדה זו אך מחזקת את הקביעה, שזכותו של התובע לרמת ניידות "ד" לא מומשה, אך ורק בגלל הטענה של "העדר מקורות". .13משמגיעים אנו למסקנה, שעיקר המכשול, הנטען על-ידי הנתבעת, למימוש זכותו של התובע לרמת ניידות "ד" הוא העדר תקציב, יש לבחון טיבה של טענה זו מכל האספקטים הרלבנטיים, דהיינו: א) האם העדר מקורות אכן מהווה תנאי למימוש זכותו זו של התובע לרמת ניידות "ד"; ב) האם, עובדתית, הטענה של העדר מקורות היא נכונה והאם הנתבעת במעשה או מחדל שלה לא גרמה לכך שלגבי התובע לא ייוותרו מקורות. .14א) על-פי עדות מר כספי - אגף התקציבים הוא המאשר בתקציב את שמות הפקידים, הרשאים לקבל הוצאות לפי רמות הרכב (ע' 10- שורות 1-9). כל בקשה צריכה להיות מאושרת על-ידי האוצר, ואם אינה מאושרת - אסור לחשב לשלם (ע' 17- שורות 3, 5); ב) גם על-פי נ/ 1(חוזר נציבות שירות המדינה מיום 14באפריל 1980) "תקן הרכב יהיה בתוקף רק לאחר שאושר על-ידי אגף התקציבים" (סעיף 18לנ/.1 בתיק המוצגים סומן בטעות גם מסמך המינהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון בנ/1, אך הדבר תוקן עתה לנ/ 1א); ג) מסקנת הדברים היא, שרמת ניידות צמודה לתקן ואישור תקן מותנה באישור האוצר - אגף התקציבים. .15א) ניסיון לתקן את המעוות לגבי רמת הניידות של התובע נעשה על-ידי מר לרר ביוני 82, בעקבות הקמת המינהל לבטיחות בסוף שנת 1981(להלן המינהל); ב) כפי שעולה מת/ 12פנה מר לרר ביוני 82לאגף התקציבים באוצר בבקשה להקצות למינהל תקני ניידות ורמות ניידות נוספים; ג) בקשה זו לא נענתה על-ידי האוצר (ע' 50- שורות 9, 11וע' 53שורה 26). .16א) על-פי הנתונים דלעיל עומד התובע לכאורה בפני שוקת שבורה. האוצר מסרב לאשר תקנים נוספים למינהל הבטיחות ומשרד התחבורה טוען, שאין לו מקורות משלו, כדי להעלות את רמת הניידות של התובע; ב) מצב דברים זה מחייב בדיקה של השאלה השניה והיא, האם אכן לא היו למשרד התחבורה (להלן - המשרד) "מקורות" שאיפשרו לתובע לממש זכות, שהמשרד עצמו מודה שמגיעה לתובע. .17א) על-פי דברי התובע, הטענה שאין להעניק לו רמת ניידות מסיבות תקציביות אינה אלא תירוץ, שאין לו כל כיסוי במציאות, והראיה פונקציונרים, שרצו ביקרם, כגון מנהל לשכת השר (ע' 51- שורות 10, 18) ועוזרי מנכ"ל, קיבלו למרות העדר מקורות כספיים (ת/ 10ות/17); ב) עד כמה הטענה, שאין מקורות, היא סלקטיבית, ניתן ללמוד מן המוצג ת/10; ג) בישיבה, שת/ 10מהווה את פרוטוקול הדיון שלה, נדונו בקשות מחלקתו של התובע להעלאת רמת הניידות. בקשות מחלקתו של התובע נדחו ב"העדר מקורות", ואילו בקשותיהם של רבים אחרים זכו לרמות ניידות ממקורות קיימים; ד) יתירה מזו. מת/ 10אנו למדים על "פטנט" ליצירת רמות רכב, והוא: המרת ק"מ מרזרבות המנכ"ל לרמות ותקני רכב במחלקה לעיבוד נתונים; ה) עדויות על גיוס מקורות פנים-משרדיים, כדי ליצור תקני ניידות בהעדר מקורות מחוץ למשרד, על-ידי תרגום רזרבת המנכ"ל לתקני ורמות ניידות, אנו מוצאים בדבריהם של מספר עדים (ע' 23- שורות 19, 21, ע' 23- שורות 1-19, ע' 32- שורה 1, ע' 44- שורה 25, 26וע' 45- שורות 1-13). .18א) מר לרר בעותו מתייחס לטענות אלה. לגבי הפיתרון של המרת ק"מ מרזרבת המנכ"ל לשם יצירת תקני ורמות ניידות, אמר מר לרר, כי דרך זו היא בסמכות המנכ"ל ולא נעשה שימוש בדרך זו לגבי התובע, משום שהמנכ"ל לא המליץ על התובע (ע' 52- שורה 11); ב) לגבי הסלקטיביות שבמציאת מקורות לאחרים לעומת העדר מקורות לתובע ואנשי מחלקתו, אמר מר לרר, כי ועדת האיגום סברה, שאין זה מוצדק לפתור בעיות הניידות של עובדי המינהל מתוך תקציבי המשרד, אלא עמדה על כך, שלמינהל יאושרו על-ידי אגף התקציבים בנפרד תקני ורמות ניידות ללא כל קשר לתקנים ורמות הניידות של כלל המשרד, וכל זה מתוך התקציב הגדול שאושר למינהל (ת/12, ע' 46- שורות 9-23, ע' 52- שורות 9- 15וע' 53- שורות 13, 17). מר לרר הוסיף ואמר, כי "אין לזה שום שייכות, שגורמים אחרים קיבלו, בשום שהמקור שמר גולן היה צריך לקבל את התוספת זה תוספת מאגף התקציבים. על-פי התקציב של מינהל הבטיחות היה תקציב ולא אושר תקציב לרמות רכב" (ע' 53- שורות 19-26); "אם ניתן לליבוביץ, לשרים, לעוזרי השר והמנכ"ל - היו כנראה מקורות" (ע' 52- שורות 15, 17). .19א) התמונה המצטיירת היא, שהתובע וחבריו עובדי המינהל קופחו, לכאורה, משום שהיו עובדי המינהל (מדובר על התקופה שהוקם המינהל), מאחר ונקלעו למאבק פנים-משרדי, שנסב על השאלה, האם המינהל זכאי לתקני ורמות ניידות נפרדים כממלכה בפני עצמה, כטענת המשרד, או שעליהם להיות "ניזונים מהשולחן של כלל עובדי המשרד"; ב) אין ספק שמאבק זה זר לתובע ולעובדי המינהל ולגביהם המינהל הוא חלק מן המשרד; ג) מכל מקום נותרה השאלה במקומה, האם היו "מקורות" אם לאו. .20א) מתשובתו של מר לרר, שטען שלגבי אחרים כנראה היו מקורות (ע' 52שורות 15, 17), אך לתובע לא היו מקורות, כי הוא היה צריך להיות ניזון ממקורות אחרים, אנו למדים כלימוד דבר מתוך דבר, שהיו מקורות, אלא שאלה חולקו לאחרים ולא לתובע, ומשחולקו - לא נשאר עבור התובע (ע' 35- שורות 5, 7); ב) כפי שאנו למדים, קריטריונים חובקים עולם ומלואו היו, אך סדר העדיפויות לחלוקת "העוגה" בין הזכאים לפי הקריטריונים השונים, לא הקנה מעמד בכורה דווקא לקריטריון של ניידות ותיפקוד, אלא הועדף קריטריון המעמד ("קרובים למלכות"), או יחידה מועדפת - כמו יחידת המיכון (לדוגמה ת/10, ת/17, סעיפים 3.3ו 3.5לנ/3); ג) התובע לא צודק איפוא בטענתו, שלא היו קריטריונים. טענתו של התובע מתייחסת לאי-הצדק שבהעדפת קריטריונים אחרים, שאין בינם לבי 1צורכי הניידות ולא כלום, כך מי שרמת הניידות שלו גבוהה - לא יקבל, ומי שרמת הניידות שלו נמוכה - יקבל. .21א) הרושם שבית-הדין קיבל הוא, שאכן נעשה עוול לתובע והוא קופח, אך השאלה שהטרידה אותי היתה, האם זכאי התובע לתרופה בבית-הדין, שמקורה בביקורת לגבי סדרי מינהל לא צודקים; האם אין מקומה של תביעתו של התובע במוסד כמו נציב תלונות הציבור, או מבקר המדינה. האם מוסמכים אנו לשים במקרה זה את שיקול דעתנו במקום שיקול דעת המדינה, ולהעניק תובע מה שהמדינה בשיקול דעתה החליטה לא להעניק לו; ב) נציג הציבור סבר, שהקיפוח שנגרם לתובע הוא בולט לעין ויש לקבל עקרונית את תביעתו; ג) הלבטים שליוו אותי היו רבים והגעתי להחלטה זו לא בלא היסוסים; ד) הקו המנחה אותי בהחלטה זו הוא, כאמור, העובדה, שהחל מתאריך ת/ 12הכל מודים, שהתובע זכאי לרמת ניידות "ד". זכות זו, שהיתה לתנאי מכללא בחוזה העבודה של התובע, הטילה חובה על הנתבעת לממשה, אלא שהיא טענה שאין ביכולתה לממשה, בגלל העדר מקורות; ה) לדעתנו, טענה זו לא יכולה לעמוד לנתבעת, משום שמקורות היו, אך המשרד סבר, שהתובע כעובד המינהל צריך "לסעוד על שולחנות אחרים", או על שולחן נפרד משלו, ולכן לא העניק לתובע את מה שהיה מוטל עליו להעניק לו וניהל על גבו של התובע מאבק לגיטימי, כשלעצמו, לגבי הקצאת תקני רכב נוספים למינהל, המשרד יכול היה לממש זכותו של התובע ולאחר מכן לנהל את המאבק, והראיה - כשרצה המשרד - העביר 8תקני רכב שירות מתקן המשרד - למינהל (ת/13, ת/ 13- סעיף 7); ו) אם יאמר האומר, שמחומר הראיות לא ברור באופן ודאי, שאכן היו מקורות, מפני שהרי אלה לכאורה חולקו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי לדוגמה בת/ 10ובת/17, תהא התשובה לכך זו: אין מחלוקת, שרמת ניידות, כשמה כן היא, נועדה מעיקרה להינתן לאלה הנזקקים לניידות גבוהה עקב תפקידם (ראה גם נ/1). אין מחלוקת, שאופי תפקידו של התובע כרוך בניידות גבוהה, וודאי לשכמותו נועד ההסדר המקנה זכויות לרמת ניידות. דא עקא התרשמנו, כי במשרד הפכה רמת הניידות להטבת שכר. בשל כך ניתנה רמת ניידות גבוהה לעובדי המיכון כסקטור מועדף, כדי לעמוד בתחרות עם גורמי חוץ, ולא כקריטריון של ניידות, כפי שניסה לתרץ מר לרר, כשהוא סותר את דבריו שלו; ז) גם הענקת רמת ניידות למי שהיה "מקורב למלכות" מבלי שנזקק לכך בתוקף תפקידו היוותה מעין בונוס ולא נבעה מקריטריון של ניידות. מסקנת הדברים היא, שהמשרד, במערכת הקריטריונים שבנה להענקת רמות ניידות גם למי שלא זקוק לניידות, עיוות את המהות והמטרה האמיתיים שלשמם נוצר כלי זה כפי שמעיד שמו וכפי שעולה במידת מה מנ/ .1כל עוד "בנין" זה לא פוגע במי שאכן נזקק לרמת ניידות גבוהה - ניחא, אך כאשר מקבלים דווקא אלה, שספק אם הם נזקקים לרמת ניידות גבוהה, ובשל כך אלה, שוודאי נזקקים לרמת ניידות גבוהה לא מקבלים, כי המקורות אזלו - יש בכך שיבוש של ההסדר להענקת רמות ניידות וחריגה ממטרתו וייעודו על-ידי פירוש מוטעה ושימוש בהסדר זה למטרות להם לא נועד וגם, ובעיקר, יחס לא הוגן כלפי אלה, שהכל מודים שהם זכאים לרמת ניידות גבוהה, ובגלל אותו שיבוש מקופחים; ח) החובה לנהוג בהגינות, או אם תרצה בתום לב, בקיום חוזה העבודה, המוטלת על כל מעביד, יפה ודאי למעביד הציבורי; ט) אשר על כן אנו קובעים, כי הנתבעת בהתנהגותה שלה, שלא היתה בהתאם למטרה שלה נועד הסדר הענקת רמת הניידות ולא כפי שיש לצפות ממי שנוהג בתום לב, סיכלה את מימוש זכות התובע לרמת ניידות "ד" - בה הודתה - על-ידי יצירת מצב ב אין מקורות עבור התובע; י) התובע זכאי איפוא לתרופה של אכיפת הזכות החוזית לרמת ניידות "ד", שסוכלה על-ידי התנהגות הנתבעת עצמה כמפורט לעיל, החל מתאריך 13.6.1982; יא) אנו קובעים, איפוא, כי התובע זכאי לרמת ניידות "ד" החל מתאריך 13.6.1982- מועד תחילתו של ת/12; יב) לא קבענו תחולה מוקדמת לזכאות, משום שהחלטתנו מבוססת על הודאה בזכות, שבאה לידי ביטוי מפורש ברור רק בת/ .12לגבי תקופה קודמת יש מחלוקת בין הצדדים בשאלה, מי הגורם הממליץ, ממתי המליץ והאם המליץ לגורם הנכון, לכן סברנו, שקרקע בטוחה במקרה זה קיימת בוודאות רק מ-13.6.1982; יג) לא דנו בנושא האפליה כנושא בפני עצמו, בגלל התוצאה אליה הגענו, ובגלל אי-הבהירות העובדתית והמשפטית ביחס אליו; יד) הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 000, 180שקלים, שאם לא ישולמו תוך 30יום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מתאריך פסק-הדין ועד התשלום בפועל.ניידות