קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לדמי קבורה: .1זוהי תביעה לדמי קבורה. .2העובדות, שלא היו במחלוקת הן, כדלהלן: א) התובע הוא בנו של המנוח ז"ל, שנפטר בישראל ביום 20.12.1983, ונקבר בהר הזיתים בירושלים, בחלקת קבר שקנה בחייו; ב) חלקת הקבר נקנתה מחברה קדישא גחש"א המאוחדת דכוללות החסידים, והיא היא החברה שטיפלה בקבורתו של המנוח; ג) התובע שילם לחברה קדישא סך השווה ל- 190דולר של ארצות-הברית, שערכה אז היה 950, 19שקל; ד) לא היה, ועדיין אין, בין המוסד לביטוח לאומי והחברה קדישא הנ"ל הסכם כלשהו בקשר לתשלום דמי קבורה; ה) החברה קדישא טוענת ומודה, כי אין המוסד לביטוח לאומי חייב בתשלום דמי קבורה לחברה. .3עם סירובו של המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובע דמי קבורה, הוגשה תביעה זו לבית-הדין. .4הסעיף הרלבנטי בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן החוק) הוא סעיף 29(א), וזה לשונו: "הובא לקבורה בישראל אדם שנפטר בישראל או תושב ישראל שנפטר בחוץ לארץ, ישלם המוסד לחברה קדישא, לרשות מקומית, למוסד ציבורי אחר או לכל אדם המורשה כדין לעסוק בקבורת נפטרים, שטיפלו בקבורת המת, דמי קבורה בסכומים ולפי תנאים ומבחנים שקבע השר בתקנות...". תקנה 2לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), תשל"ו-1976, קובעת; "דמי קבורה... ישולמו על-ידי המוסד לחברה המטפלת בקבורת המת ושאינה תובעת ושאינה מקבלת בקשר לקבורה ולהקמת המצבה, בין במישרין ובין בעקיפין, אגרת שירותים או כל תשלום אחר בנוסף לתשלום לפי תקנות אלה; תנאי ההתקשרות בין המוסד לבין החברה... ייקבעו ביניהם בהסכם...". סעיף 230(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע; "לבית-הדין האזורי לעבודה סמכות לדון ולפסוק בכל תובענה... (6) של אדם הטוען שלא שולמו דמי קבורה ונגרמה לו הוצאה כספית בשל כך". .5כאשר מתייחסים לסעיף 230(א) (6) לחוק, כפי שהובא לעיל, ברור הוא, כי לתובע יש זכות עמידה בפני בית-דין זה. אולם זכות עמידה אין פירושה עילה. אין ללמוד את תנאי הזכאות לדמי קבורה - כפי שמנסה בא-כוח התובע לעשות בסיכומיו מהוראות בקשר לסמכות בית-הדין לעבודה, ועל כן אין לראות את המלים "ונגרמה לו הוצאה כספית בשל כך" כמוסיפות על הוראות סעיף 29(א) לחוק בקשר לזכאות לדמי קבורה. .6היסוד המונח בסעיף 29(א) לחוק ובתקנות לפיו הוא, כי דמי קבורה משתלמים לחברה קדישא (או לגוף ציבורי אחר המטפל בקבורה) ולא למשפחת הנפטר שעסקה בקבורה. על כן, חובת המוסד בתשלום דמי הקבורה היא כלפי החברה קדישא, ולא כלפי האזרח - שהוציא או לא הוציא כספים בקשר לקבורה. במקרה דנן מוסכם על הצדדים, כי החברה קדישא עצמה מודה בכך, כי המוסד לביטוח לאומי - על-פי התקנות - איננו חייב בתשלום דמי קבורה. על כן, איך יבוא התובע לטעון את טענותיה של החברה, אשר החברה כלל אינה מעוניינת בטיעונן. .7גם לטענות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, אין כל בסיס. בא-כוח התובע הסתמך על סעיף 5לחוק, אולם במקרה דנן אין מדובר בפעולות אלו להצלת כבודו של הנפטר - מבלי שהבן יהיה חייב בכך. .8על-פי המשפט העברי, הבן - ולפחות קרובי הנפטר - חייבים לא רק בטיפול בקבורה, אלא גם חייבים לשאת בהוצאות הקבורה. לעניין החיוב בהוצאות יש מהפוסקים הקובעים, כי הבן חייב רק במידה וירש נכסים מאביו, אולם גם יש פוסקים הקובעים, כי בכל מקרה הבן חייב בהוצאות הקבורה. א) הרמב"ם, בפרק י"ב מהלכות אבל, הלכה א', פוסק: "ההספד כבוד המת הוא. לפיכך כופין את היורשין ליתן שכר מקוננים והמקוננות וסופרין אותו. אם צווה שלא יספדוהו אין סופדין אותו. אבל אם צווה שלא ייקבר אין שומעין לו. שהקבורה מצווה שנאמר 'כי קבור תקברנו'". מתוך מובאה לעיל אפשר לומר הרמב"ם סובר, כי בכל מקרה היורש חייב בהוצאות הקבורה. אולם בפרק י"א מהלכות זכיה ומתנה, הלכה כ"ד, פוסק הרמב"ם: "שכיב מרע שצווה ואמר אל תספדוהו, אין סופדין אותו אל תקברוהו מנכסיו, אין שומעין לו שיחוס על ממון בניו ויפיל עצמו על הציבור... אלא כופין את היורשין לקברו מנכסיו". ב) באותו כיוון פסק ר' יוסף קארו בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ח, ס"ק ב': "האומר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו אלא מוציאין מיורשיו כל צרכי קבורתו בעל כרחו... והוא שירשו ממון מאביהם". על דין אחרון זה מפרש אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך, ה"שפתי כהן" (ר' שבתי בן מאיר הכהן - מאה ה-14) "והוא שירשו ממון מאביהם: דאם לא כן אין כופין הקרובים, אלא על הכל מוטל לקברו". אולם לא כל הפוסקים האחרונים מסכימים על הגבלה זו. בפירושו על אותו דין בשולחן ערוך מעיר המהרש"א, כי דין זה, המתנה את חיוב היורשים בהוצאות בעובדה שירשו מאביהם הוא מיוחד לאותו מקרה "באמר אל תקברני, אבל בסתם חייב הבן גם בלא ירש". וכן נפסק בפירוש "בית הלל" (לר' הלל בר נפתלי צבי - ממזרח אירופה, מאה ה-17), "שאני הכא [המקרה בפנינו שונה] משום דאמר אל תקברוהו מנכסיו, ומטיל עצמו על הציבור. אבל אם לא אמר כלום חייב על הקרובים ליתן כפי הצרכה לצרכי הקבורה לפי ראות עיני הבית דין, וכן פסקתי הלכה למעשה...". .9בסיכומו של דבר, במשפט העברי, הבן חייב בהוצאות קבורת אביו, לכל הדעות אם ירש נכסים מאביו (ונכסים אלו יכולים להיות נכסים מועטים, שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ב, ס"ק לא), ואף עדות מספר פוסקים גם בלא שירש מאביו. .10התוצאה הא, כי התובע לא הראה עילה לזכאות לדמי קבורה ודין תביעתו להידחות.דמי קבורהקבורה