תשלום ביטוח לאומי על עובד עצמאי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום ביטוח לאומי על עובד עצמאי : .1התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הסעה והובלה והנתבעים 2ו-3 שימשו כנהגיה. .2הנתבע מס' 2 היה רשום אצל הנתבע מס' 1כעובד עצמאי, שילם דמי ביטוח כעצמאי ואף קיבל תגמולים כעובד עצמאי. .3הנתבע מס' 3לא היה רשום אצל הנתבע מס' 1 כעובד עצמאי ובתאריך 17.2.1980 הגיש לנתבע מס' 1 בקשה להרשם ככזה (מוצג ת/3). .4כתוצאה מכך ערך הנתבע מס' 1 בדיקה לגבי מהות ההתקשרות של התובעת עם נהגיה והחליט, כי ההתקשרות היא התקשרות שבין עובד ומעביד. .5על סמך אותה החלטה שלח הנתבע מס' 1 לתובעת בתאריך 10.7.1980, הודעה על-פי סעיף 174לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק), ובה דרש מהתובעת לשלם לו דמי ביטוח עבור הנהגים המבצעים עבורה הובלות והסעות בתקופה מ- 1.4.1976ועד .31.12.1979 .6הנתבע מס' 1דרש מהתובעת לשנות את תנאי ההתקשרות עם נהגיה ומ- 1.1.1980מעסיקה היא אותם כעובדים שכירים ומשלמת בגינם דמי ביטוח. .7כתוצאה ממשלוח אותה דרישה לתובעת, שינה הנתבע מס' 1את סיווגו של הנתבע מס' 2 אצלה ורשם אותו כעובד שכיר החל מנובמבר 1974ואף החזיר לו את דמי הביטוח ששילם כעובד עצמאי. .8עתירתה של התובעת היא, אם כן, להצהרה כדלקמן: א) כי קביעתו של הנתבע מס' 1מיום 10.7.1980אינה תופסת והוצאה שלא כדין; ב) לחלופין, כי ההתקשרות של התובעת עם הנתבעים 2ו- 3בתקופה מיום 1.4.1976ועד 31.12.1979 הינה התקשרות של מזמין עבודה עם עובד עצמאי; ג) לחלופי חלופין, כי התובעת זכאית להחזר ו/או לשיפוי מאת הנתבעים 2 ו- 3בגין כל סכום שתחויב לשלם לנתבע מס' 1בעבור התקופה הנ"ל, לרבות ההוצאות. .9השאלה הראשונה שעלינו להכריע בה היא, האם נתקיימו בין הצדדים, היינו בין התובעת לנתבעים 2ו-3, יחסי עובד ומעביד או יחס של מזמין ונותן שירותים מתחילת ההתקשרות ביניהם. שמענו את עדותו של מר רוזנברג מטעם התובעת ואת עדותם של הנתבעים 2ו-.3 מעדותם של הללו אנו קובעים את העובדות הבאות: א) הנתבע מס' 2החל לשמש כנהג אצל התובעת ב- 6.11.1974והנתבע מס' 3 בסוף שנת 1976; ב) הנתבע מס' 2חתם, עם כניסתו לעבודה אצל התובעת, על הסכם (ת/2) לפיו הוא הינו קבלן עצמאי ולא עובד שכיר של התובעת וכי הוא ישלם בעצמו את תשלומי החובה כעובד עצמאי; ג) הנתבע מס' 3לא חתם על הסכם כמו הנתבע מס' 2; ד) הנתבעים 2ו- 3הועסקו על משאיות שבבעלות התובעת וביצעו עבורה הובלות והסעות במשך שעות היום והלילה; ה) סידור העבודה נקבע על-ידי התובעת, היא הורתה לנתבעים 2ו- 3לאן להסיע את הנוסעים, מתי להסיעם ומתי להחזירם. בשעות הבוקר, בין הסעת הבוקר הקבועה לבין הסעת הצהריים, היתה לנתבעים 2ו- 3הפסקה ולעיתים, בהפסקה זו, נהגו להופיע במשרדי התובעת על מנת לקבל עבודה נוספת בהסעה ובהובלה; ו) הקשר עם מזמיני ההסעה או ההובלה היה לתובעת בלבד. היא באה במגע עם הלקוחות, ערכה את ההסכמים לביצוע ההסעה או ההובלה, קבעה את המחיר ולנתבעים 2ו- 3קבעה כאמור את המסלול ושעת ביצוע העבודה; ז) התשלום שולם על-ידי הלקוחות לתובעת בלבד. הנתבעים 2ו- 3קיבלו %25 מההכנסות הללו ברוטו של המשאית עליה עבדו. הנהלת החשבונות נעשתה כולה אצל הנתבעת; ח) ההוצאות בגין המשאית כגון: דלק, רישוי, תיקונים, שולמו על-ידי התובעת; ט) הנתבעים 2ו- 3היו חייבים לנהוג במשאית באופן אישי וכאשר ביום מסוים או בתקופה מסוימת, כגון עקב שירות מילואים, לא יכלו לבצע את העבודה - נתנו לנהג אחר לנהוג במקומם. אם ההחלפה היתה לתקופה קצרה של יום או יומיים - לא היו צריכים לקבל אישור מהתובעת, לתקופה ממושכת יותר היה נדרש אישור כאמור. בכל מקרה לתובעת היתה הזכות להתנגד, כי נהג זה או אחר יחליף את הנתבעים 2ו-.3 התשלום לנהג המחליף נעשה ישירות על-ידי הנתבעים 2ו- 3- אם ההחלפה היתה לתקופה קצרה, ועל-ידי התובעת - אם ההחלפה היתה לתקופה ממושכת יותר; י) התובעת לא ניכתה מס במקור מהכנסתם של הנתבעים 2ו- 3והנתבע מס' 2 שילם בעצמו את מיסיו, לרבות דמי ביטוח; יא) הנתבעים 2ו- 3לא היו רשאים לבצע הובלות במשאית שלא באמצעות התובעת וכן לא היו רשאים להשתמש במשאית לצורכיהם הפרטיים. .10עובדות אלה בהצטברותן מלמדות, כי הנתבעים 2ו- 3היו עובדיה השכירים של התובעת, התקיימו בעניינם שני הצדדים של מבחן ההשתלבות, היינו הצד החיובי והצד השלילי. הנתבעים 2ו- 3השתלבו בעסקה של התובעת, בהיותם נהגים בחברה העוסקת בהובלות ובהסעות, ולא היה להם עסק משלהם להובלות והסעות. לנתבעים 2ו- 3לא היו הוצאות תפעול ואחזקה של העסק וכלי העבודה - "המשאית" - היתה בבעלות התובעת. כל ניהול העסק של ההובלות וההסעות היה בידי התובעת ולמעשה לנתבעים 2ו- 3לא היה מה לומר בכל נושא ההתקשרות עם הלקוחות. הם היו כפופים לחלוטין לתובעת במועד ביצוע ההובלה, הסכום שישולם עבור ההובלה, היעד ועבור מי תבוצע ההובלה או ההסעה. .11העובדה, כי הנתבע מס' 2חתם על הסכם, לפיו הוא אינו עובד שכיר, אינה מוסיפה או מורידה דבר לענייננו, באשר הקובע הוא מהות היחסים האמיתיים בין הצדדים ולא השם שנתנו הם לאותם יחסים. בית-הדין אינו חי מפי הצדדים ואינו כבול לשם שבו כינו הצדדים את היחסים ביניהם. גם העובדות הנוספות, כי הנתבעים 2ו- 3קיבלו תמורה המחושבת לפי %25 מסכום ההכנסה ברוטו וכי הנתבע מס' 2שילם את מיסיו בעצמו כעובד עצמאי, אינן, לכשעצמן, מצביעות על אי-קיום יחסי עובד ומעביד. .12אנו קובעים, אם כן, כי הנתבעים 2ו- 3היו עובדיה השכירים של התובעת מתחילת ההתקשרות ביניהם, כאמור בסעיף 9(א) של פסק-דין זה ועל כן היתה היא חייבת לנכות במקור משכרם דמי ביטוח ולהעבירם לנתבע מס' .1משלא עשתה כן - קמה לנתבע מס' 1הזכות על-פי סעיף 174לחוק לתבוע ממנה את הסכומים שלא ניכתה ולא העבירה. .13מאחר והנתבעים 2ו- 3היו עובדיה השכירים של התובעת, הרי היא שהיתה חייבת על-פי החוק לנכות משכרם מס במקור, להעבירו לנתבע מס' 1והעובדה כי שילמה להם שכר ללא ביצוע הניכוי אינה הופכת אותם לבעלי חוב של התובעת בקשר לסכומים שלא ניכתה ולא העבירה לתעודתם. .14ממכלול האמור עד כאן אנו קובעים, כי התובעת לא זכאית לעתירות שבכתב התביעה ודין תביעתה להידחות. .15אנו דוחים את תביעת התובעת נגד הנתבעים. .16התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים סכום של 000, 30שקל בצירוף מע"מ. אם הסכום לא ישולם תוך 14יום מיום קבלת פסק-דין זה, יצטרפו אליו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק-הדין ועד לתשלום בפועל.עצמאיםביטוח לאומי