לטענת חברת הביטוח, לא נכרת כל חוזה ביטוח מחייב בין הצדדים שכן חברת הביטוח לא "קיבלה" את ההצעה ולא הספיקה לאשר אותה בטרם מותו של המנוח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי אישור ביטוח חיים לפני פטירה: 1. עובדות ואלה העובדות הצריכות לענין ואשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: 1.1 ביום 8.2.96 חתם המנוח על הצעה לביטוח חיים אצל הנתבעת, (ת/1) (להלן: "ההצעה"), לפיה, היו תגמולי הביטוח היסודי למקרה מוות בסכום של 350,000 ש"ח ואילו תגמולי הביטוח הנוספים, למקרה של מוות מתאונה, בסכום של 500,000 ש"ח. בהתאם להצעה, היו התובעים מוטבים ב50%- מסכומי הביטוח. במועד החתימה, שילם המנוח לנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח, סכום של 252 ש"ח. 1.2 ביום 9.2.98 עבר המנוח בדיקות רפואיות, בהתאם לדרישת הנתבעת. 1.3 ביום 11.2.96 הועברה ההצעה למשרדי הנתבעת בחיפה. 1.4 ביום 12.2.96 הועברה ההצעה למשרדי הנתבעת בתל אביב. 1.5 ביום 16.2.96 עבר המנוח בדיקות רפואיות מעבדתיות נוספות. 1.6 ביום 29.2.96 עיינה חתמת הנתבעת גב' גסקין, (להלן: "החתמת") בהצעה ובחומר הנלווה כולל בחומר הרפואי ורשמה הוראה על גבי נספח ו' שצורף לתצהירה, לפיה יש להעביר את ההצעה למבטח המשנה בגרמניה. 1.7 ביום 6.3.96 נספה המנוח בתאונת דרכים. 1.8 ביום 25.3.96 רשמה החתמת הוראה על גבי נספח ו' לעיל, כי על המנוח למלא שאלון פיננסי. 1.9 ביום 26.3.96 נשלחה למנוח, באמצעות סוכן הבטוח, הודעה פורמאלית על הדרישה למילוי שאלון פיננסי (נספח ו' לתצהיר גב' גסקין). 2. גדר המחלוקת וטענות הצדדים: 2.1 הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם אכן נכרת חוזה ביטוח מחייב ותקף בין הצדדים אשר תחילת תוקפו בטרם מות המנוח, שכן אם התשובה הינה חיובית, הרי שהתובעים זכאים, כנהנים על פי ההצעה, לקבלת תגמולי הביטוח מאת הנתבעת. 2.2 לטענת התובעים, אכן נכרת חוזה ביטוח מחייב בין המנוח לנתבעת כאשר לטענתם, התנהגותה של הנתבעת, מעידה על "קיבול" ההצעה בדרך של "מעשה לבצוע החוזה או בהתנהגות אחרת", במובן סעיף 6 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973- (להלן: "החוק"). 2.3 התובעים תומכים את טענתם כי הנתבעת "קיבלה" את ההצעה באלה: א. קבלת סכום של 252 ש"ח מהמנוח, עם חתימתו על ההצעה, - סכום המהווה לטענת התובעים, פרמיה בגין החודש הראשון. ב. שליחת המנוח לבדיקות רפואיות. ג. לבסוף, החלטתה של הנתבעת להעביר את ההצעה למבטח המשנה בגרמניה. כל אלה, לטענת התובעים, מהווים "מעשה לבצוע החוזה או בהתנהגות אחרת" במובן סעיף 6 (א') לחוק החוזים. 2.4 לטענת הנתבעת, לא נכרת כל חוזה ביטוח מחייב בין הצדדים שכן הנתבעת לא "קיבלה" את ההצעה ולא הספיקה לאשר אותה בטרם מותו של המנוח. הנתבעת טוענת כי לא הוכחו על ידי התובעים, כי נתקיימו יסודות "הקיבול". לטענתה, הסכום של 252 ש"ח, אותו גבתה הנתבעת מהמנוח, היה תשלום "פקדון" בלבד. עוד טוענת הנתבעת כי במהלך התקופה עד מותו של המנוח, היו מספר פניות למנוח, באמצעות סוכן הבטוח שלו, למלא שאלון פיננסי בהתייחס לגובה הכנסותיו וכי מילוי השאלון היה תנאי הכרחי לאישור ההצעה. מאחר והמנוח לא מילא שאלון זה (ואין על כך חולק), הרי שממילא לא יכלה היתה הנתבעת לאשר את ההצעה. לענין זה טוענים התובעים כי הדרישה למילוי שאלון פיננסי "נולדה" רק לאחר היוודע לנתבעת דבר מותו של המנוח ודרישה זו באה במטרה להתחמק מתשלום תגמולי הביטוח לתובעים. הנתבעת דחתה מכל וכל טענה זו. 3. השאלה שעלינו לבחון, לאור חומר הראיות שהוצג בתיק, הינה האם הנתבעת "קיבלה" את ההצעה במובן סעיפים 5 ו6- לחוק החוזים. שכן, אם היה קיבול אזי נכרת חוזה ביטוח מחייב בין הצדדים, והתובעים זכאים כנהנים, לקבלת תגמולי הביטוח. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא הוצאה למנוח פוליסה וכי הנתבעת לא שלחה למנוח "הודעת קיבול". כמו כן אין מחלוקת כי לא יצא מאת הנתבעת כל אישור הן בכתב והן בעל פה, למנוח ו/או לסוכן הבטוח שלו, לפיו מקבלת הנתבעת את ההצעה ומאשרת אותה. בנסיבות אלה, השאלה הנשאלת הינה האם ניתן לייחס לנתבעת "קיבול" על ידי התנהגות לאור מכלול הנסיבות שהוכחו בפני. 4. משמעות העדר פוליסה: 4.1 חוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-, אינו נותן תשובה לסיטואציה שבפנינו שכן חוק זה אינו קובע מהו המועד בו נכנס חוזה הביטוח לתוקף. 4.2 ב"כ התובעים מפנה בסיכומיו לסעיף 2 (ב') לחוק חוזה הביטוח וטוען כי המקרה הנדון בפנינו נופל בגדר סעיף זה. איני מקבלת טענתו זו של ב"כ התובעים. סעיף 2 (ב) לחוק זה קובע כלדקמן: "כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א1981-. או כפי שהוגשו או שהותרו, לפי הענין, לפי סעיף 40 לחוק האמור, זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטייה מאותם תנאים". 4.3 אני סבורה כי סעיף זה אינו רלבנטי לעניננו שכן לדעתי הסעיף דן בנסיבות בהן אמנם לא נמסרה עדיין הפוליסה לידי המבוטח ואולם נכרת כבר חוזה הביטוח בין הצדדים ועיקרי הדברים כבר הוסכמו בין הצדדים, שהרי הפוליסה מהווה רק את התעודה שבה מאשר המבטח למבוטח את תנאי החוזה שכבר כרתו ביניהם. החוזה הוא אותו מפגש בין הצעה לקיבול הדרוש לפי חוק החוזים לכריתתו של כל חוזה, ואילו הפוליסה, היא האישור הפורמלי של מה שהוסכם כבר בין הצדדים. מבחינה הגיונית קודם החוזה לפוליסה באשר זו מעידה על מה שהוסכם לפני כן בין הצדדים. (ר' פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי-פרופ' ידין, חוק חוזה הביטוח, עמ' 34). 4.4 עיננו הרואות כי גם בהתאם לסעיף 2 (ב) לעיל, יש צורך להוכיח תחילה כי נכרת חוזה בין הצדדים וכי עיקרי הדברים סוכמו ביניהם לפני הוצאת הפוליסה. אין הסעיף הנ"ל בא לוותר על הדרישות האמורות בחוק החוזים הכללי. שכן, מובן מאליו שאם לדוגמא, חתם מבוטח על הצעה לביטוח ובה נדרש לבצע בדיקות רפואיות שתוצאותיהן מעידות על מחלה סופנית, לא תשמע טענה כי, בכל מקרה מאחר ונחתמה ההצעה על ידי המציע, יחול סעיף 2 ב' לעיל ויחולו תנאי פוליסה רגילים, שהרי ברור כי במקרה כזה תהיה זכאית חברת הביטוח לא לקבל את המבוטח לביטוח חיים. כלומר ברור הוא כי לא די בחתימה על הצעה כדי להחיל את הסעיף הנ"ל אלא יש צורך בהסכמת הצדדים לעצם בצוע הביטוח. בהתאם, יש לבחון תחילה האם נכרת חוזה בין הצדדים גם לאור סעיף 2 ב' לעיל. לצורך כך, יש לפנות לדיני הכריתה הכלליים הקבועים בחוק החוזים (ר' פרופ' ידין בספרו לעיל, בעמ' 34, וכן ע.א. 89/702 פד"י מ"ה 2 811 בעמ' 819). 5. קיבול מהו? 5.1 סעיף 5 לחוק החוזים קובע כדלקמן: "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה". סעיף 6 (א) לחוק קובע קיבול דרך התנהגות כלדקמן: "קיבול יכול שיהיה במעשה לבצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה.ולענין סעיפים 3 (א) ו4- (2), התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול". 5.2. גמירת דעת והודעה: פרופ' גבריאלה שלו בספרה, דיני החוזים, מהדורה שניה בעמ' 84, מבהירה מושג זה בהרחבה. מבחן גמירת הדעת הוא מבחן חצוני של הצהרת רצון הניצע ולא מבחן פנימי. הדגש מושם על הגילוי החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות או המחשבות המלוות אותה. החוק אינו מתספק בגמירת דעת בעלמא, אלא תובע השתקפות חיצונית שלה. הדרישה לקיום גמירת דעת כוללת הן דרישה פנימית של יצירת הכוונה והן דרישה חיצונית התנהגותית של ביטויה, ועל כן מבחן גמירות הדעת הוא איפוא מבחן אוביקטיבי. חוזה יכול להכרת בהתנהגות, על כן הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת ולאו דווקא בהודעת הניצע שנמסרה למציע. 6. ברוח הדברים האמורים לעיל, יש לבחון את פרטי המקרה שלפנינו, האם היה קיבול - קרי, האם התקיימה גמירת דעת והודעה מטעם הנתבעת. לצורך כך יש לבחון את האמור בנוסח ההצעה לענין דרכי הקיבול, שכן בהתאם לסעיף 6 (א) לחוק, יכול שיהיה קיבול בהתנהגות עם משתמעת דרך זו מן ההצעה. 7. נוסח ההצעה: 7.1 בטרם אבחן את האמור בהצעה ברצוני להדגיש כי לא תשמע במקרה הנדון טענה כי המנוח לא היה מודע לדברים שנרשמו בהצעה ו/או לא היה בקי בפרטי ההצעה, שכן הוכח בפני כי המנוח היה בעבר סוכן ביטוח ועבר קורס בענף הביטוח לביטוח חיים (עמ' 5 לפרוטוקול). יתרה מכך, לטענת הנתבעת, המנוח ערך 8 ביטוחי חיים בטרם מותו בסכום כולל של 25,000,000 ש"ח, ויש להניח כי בעקבות כך צבר המנוח נסיון בענף ביטוח החיים. זאת ועוד, לתצהירה של עורכת דין מיכל פיק, שהוגש מטעם הנתבעת, צורפו מספר מכתבים שהוחלפו בין המנוח לבין הנתבעת, שיש בהם כדי להעיד על בקיאותו והתמצאותו של המנוח בענף הביטוח. 7.2 בהצעה עליה חתם המנוח נקבע לענין אופן קיבול ההצעה על ידי המבטחת, בין היתר כדלקמן: "ידוע לי שחוזה הביטוח נכנס לתוקפו רק אם תאושר הצעה זו על ידי המבטח ובתנאי שהפרמיה הראשונה שולמה במלואה". כאמור, מנוסח ההצעה עולה כי רק בהתקיים שני תנאים מצטברים, יתהווה למעשה קיבול של ההצעה על ידי הנתבעת, ובכך יכרת חוזה מחייב בין הצדדים. התנאי הראשון הוא כי ההצעה חייבת להיות מאושרת על ידי הנתבעת והתנאי השני הוא כי הפרמיה הראשונה שולמה במלואה. 8. לאחר ששקלתי את הענין, ולאור חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי לא הוכח בפני כי שני התנאים הקבועים בהצעה התקיימו במקרה דנן ועל כן אני סבורה כי לא התקיימו יסודות הקיבול כנדרש על פי נוסח ההצעה, ובהתאם, לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים, ואפרט: 9. התנאי הראשון לקיבול ההצעה - תשלום מלוא הפרמיה 9.1 התובעים טוענים כי הסכום של 252 ש"ח, ששילם המנוח לנתבעת בעת החתימה על ההצעה, היווה למעשה תשלום פרמיה עבור החודש הראשון של תקופת הביטוח. אני סבורה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח טענתם זו. 9.2 בנוסח ההצעה נאמר כדלקמן: "מצורף פקדון על סך 252 ש"ח". טענת התובעים כי התשלום הנ"ל היה פרמיה, הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, וכדי לסתור את האמור במסמך בכתב, יש צורך בנטל הוכחה מוגבר. לא הוכח על ידי התובעים כי הסכום של 252 ש"ח הנ"ל, הינו הסכום המדוייק והמלא שאמור היה המנוח לשלם כפרמיה חודשית. אין כל פירוט בהצעה בדבר גובה הפרמיה שחוייב ו/או יחוייב בה המנוח, ואין כל פרטים בדבר אופן החישוב שנערך לענין גובה הפרמיה. קשה להניח כי במועד ההצעה כבר ידע סוכן הביטוח מה יהיה גובה הפרמיה שיידרש המנוח לשלם בעתיד. זאת ועוד, אין מחלוקת כי התשלום של 252 ש"ח הוא התשלום היחיד ששילם המנוח לנתבעת, ואם תתקבל גירסת התובעים כי המנוח החל לשלם את הפרמיה, תמוה בעיני מדוע לא גבתה הנתבעת ביום 1.3.96 את הפרמיה עבור חודש מרץ. 9.3 בשים לב לאמור לעיל, אני סבורה כי התובעים לא עמדו בנטל לסתור את האמור מפורשות בנוסח ההצעה, לפיו הסכום ששולם על ידי המנוח היווה פקדון בלבד. אולם, גם אם יש ממש בטענת התובעים, עדיין סבורה אני כי היה על התובעים להוכיח כי הסכום הנ"ל היווה מלוא הפרמיה. עובדה זו לא הוכחה על ידי התובעים ולא הובאה כל ראיה כי הסכום של 252 ש"ח מהווה את מלוא הפרמיה. 9.4 במצב דברים זה, הגעתי למסקנה כי לא התקיימה הדרישה לתשלום מלוא הפרמיה כפי שנקבע בהצעה, כתנאי לכריתת החוזה, וממילא, לא נכרת חוזה ביטוח מחייב בין הצדדים. 10. די היה במסקנתי זו כדי לדחות את התביעה. ואולם, אדון ביתר הטענות שמא טועה אנוכי במסקנתי זו. 11. התנאי השני לקיבול - אישור ההצעה: 11.1 התנאי השני לכריתת חוזה הביטוח בין הצדדים, כפי שנקבע בנוסח ההצעה, הוא כי ההצעה תאושר על ידי הנתבעת. האם ניתן להסיק מהתנהגותה של הנתבעת כי היא אישרה את ההצעה, היינו האם התנהגותה מעידה על גמירת דעתה והודעתה. 11.2 לא שוכנעתי כי התנהגותה של הנתבעת מעידה על גמירת דעתה, ואפרט: 11.3 בתצהירו של מר טוביה צוק, אשר משמש כמפקח רכישה אצל הנתבעת, נאמר בסעיף 9 כדלקמן: "9. במסגרת עבודתי כמפקח רכישה, עבדתי גם למול סוכנות הביטוח ע.פ. כתורה, אני הודעתי להם מספר פעמים שלא ניתן לשקול את קבלתו לביטוח של המנוח הואיל וחסר הנתון של הכנסתו החודשית. מעולם לא קיבלתי נתון זה ובשל כך השתהה ולמעשה לא התבצע כלל חיתום בחברת הביטוח". במהלך הדיון בפני העיד הנ"ל בעמ' 13 לפרוטוקול כדלקמן: (לאור חשיבות עדותו זו אצטט קטע נרחב מהעדות): "יצא לי לטפל בסיפור הזה עוד הרבה פעמים בגלל הלחץ של המבוטח. הלחץ של המבוטח היה כי הוא רצה פוליסה בהקדם האפשרי אצלו ביד. הלחץ בא לידי ביטוי בשיחות טלפון לסוכן אשר פנה אלי. הסוכן אמר לי שהיה לחץ. הסברתי לסוכן שיסביר למבוטח שיש הליך של קבלת הצעה. עד שלא מסתיים ההליך אין פוליסה ואין ביטוח. קיבלתי תשובות ממחלקת החיתום והעברתי אותן לסוכן. אני עובד רק מול הסוכן ולא עם המבוטח. מהמשרד הראשי בתל אביב קיבלתי דרישות שהעברתי אותן לסוכן ונדמה לי שהיתה דרישה לבדיקה רפואית נוספת ולגבי שאלון פיננסי. אתה מפנה אותי לדרישה של גב' גסקין, נספח ו' לתצהירה, לא לזה אני מתכוון, אני מתכוון להודעות טלפוניות שקיבלתי מהמשרד בתל אביב. בדרך כלל אנו עובדים במכתבים כדוגמת נספח ו', אך מאחר והיה לחץ של הסוכן, הרמתי טלפונים כדי לזרז את הליך הצעת הפוליסה. אני הרמתי טלפונים לגב' גסקין. לא נכון שרק ביום 26.3.96 הוצאה דרישה לשאלון פיננסי, הדבר נעשה קודם לכן בעל פה..." מעדותו זו של מר צוק, עולה באופן ברור כי הנתבעת הודיעה לסוכן הביטוח של המנוח, שלא ניתן לאשר את הצעתו של המנוח, ללא קבלת נתונים על הכנסתו החודשית של המנוח. (במאמר מוסגר אציין כי בהתאם לאמור בהצעה, מינה המנוח את סוכן הביטוח כשלוחו ועל כן דין פניית הנתבעת לסוכן כדין פנייתה למנוח). 11.4 בשים לב לעדותו של מר צוק, ברור כי הנתבעת לא אישרה את ההצעה, מאחר ולא קיבלה את פרטי הכנסתו של המנוח. אלא שהתובעים טוענים כי עדותו של מר צוק אינה מהימנה ומגמתית ואין לקבלה. לטענת התובעים, הנתבעת החליטה לאשר את ההצעה, אלא משנודע לה על דבר מותו של המנוח, "המציאה" את נושא השאלון הפיננסי, במטרה להתחמק מן התשלום שהיא מחוייבת לשלם לתובעים. התובעים תומכים טענתם זו (העולה כדי "תרמית", לטענתם) בכך שבנספח ו' לתצהירה של גב' גסקין, חתמת החברה, נרשם על ידה - "מהי הכנסתו החודשית"?, רק בתאריך 25.3.96. (היינו כשלושה שבועות לאחר מותו של המנוח). 11.5 אכן הענין מעורר תמיהות ואולם הסברו של מר צוק כי יצאו אליו דרישות בעל פה, לפני מתן ההוראה הכתובה הנ"ל, לא נסתר על ידי התובעים, וזאת בשעה שבנקל היה ניתן לסתור דברים אלה. מר צוק העיד כי, הוא פנה בעל פה מספר פעמים לסוכן הביטוח של המנוח בדרישה למילוי השאלון הפיננסי, וזאת בטרם מותו של המנוח. כדי לסתור דברים אלה, מה היה פשוט יותר מלזמן לעדות את סוכן הבטוח, שלכאורה לפי הטענה, קיבל את אותם שיחות טלפון ממר צוק, כדי שיסתור את דבריו של מר צוק ויאשר את טענותיהם של התובעים כי לא היתה כל פניה אליו ו/או למנוח בדרישה לקבלת פרטי הכנסתו החודשית של המנוח בטרם מותו. דא עקא, שסוכן הביטוח לא הוזמן ע"י התובעים להעיד, גם לא כעד הזמה לדבריו של מר צוק. אדגיש כי עיקרי הדברים שאמר מר צוק במהלך הדיון, נכתבו בתצהיר שהוגש מטעמו (סעיף 9 לתצהיר), ומשקיבלו התובעים את תצהירו של מר צוק בטרם החל הדיון בתיק, עדיין ניתן היה לזמן מטעמם את סוכן הבטוח כדי שיסתור את האמור בתצהיר. המנעותם של התובעים לזמן לעדות את סוכן הבטוח תמוהה ומעוררת סימני שאלה, שכן עדותו הינה מרכזית ומהותית להוכחת טענתם של התובעים כי הנתבעת אישרה את ההצעה. 11.6 כבר נפסק בעבר כי, המנעותו של מבוטח, מלהביא את עדותו של הסוכן, פירושה הוא שאינו מעונין להביא עדות זו שמא תפגע בגירסתו. (ע.א. מחוזי ת"א 97/317 שמשון בטוח בע"מ נ' סילביו במאיור - טרם פורסם). כמו כן ר' ע.א. 88/465 הבנק למימון נ' סלימה פד"י מ"ה (4) 651 בעמ' 658 שם נפסק כי: "אי הבאתו של עד רלבנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל דין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". כמו כן ר' ע.פ. 82/437 אבו נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ז (2) עמ' 85 בעמ' 98: "הלכה פסוקה היא, שהמנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה..." כמו כן ר' בספרו של פרופ' ארנון דיני ראיות חלק שני בעמ' 232 הגורס כי המנעות צד מהבאת עדות מסויימת יכולה להצביע על נקודת תורפה בגירסתו ולהצדיק מסקנה הנוגדת את טיעונו - מעין "הודאת בעל דין". כך או כך, כל עוד לא נסתרה עדותו של מר צוק לפיה, הוא הודיע לסוכן הביטוח כי הנתבעת לא תאשר את ההצעה כל עוד לא תקבל את פרטי הכנסתו של המציע, אין לי אלא לקבל את עדותו כמהימנה. 11.7 אציין כי לטענת הגב' גסקין נודע לה על דבר מותו של המנוח רק לאחרונה ובכל מקרה בעת שרשמה את הדרישה למילוי שאלון פיננסי על גבי נספח "ד" לא ידעה על מותו של המנוח, ולא רשמה לטענתה את מה שרשמה במטרה להתחמק מתשלום תגמולי הביטוח לנהנים. הגב' גסקין עשתה עלי רושם מהימן ואיני מוצאת מקום לפקפק בעדותה זו. 12. התובעים מעלים טענה נוספת שיש בה, לטענתם, כדי להוכיח את ענין ה"תכסיס" שננקט על ידי הנתבעת בכך שלטענתם מחקה הנתבעת בטיפקס מהצעת הביטוח המקורית (נספח ד') את רישומיה של הגב' גסקין. 12.1 לטענת התובעים, מאחר ולוח הזמנים שנרשם מפי החתמת, המופיע בהצעה, אינו הגיוני, ואינו תומך בטענת הנתבעת כי החליטה לדרוש מילוי שאלון פיננסי לפני מותו של המנוח, מחק מאן דהוא בטיפקס את הטקסט האמור מהמסמך המקורי שהוחזר לאלמנת המנוח, וזאת לצורך טשטוש חוסר ההגיון בלוח הזמנים כמפורט לעיל. 12.2 אומר רק זאת כי הטענה הנ"ל לא הוכחה על ידי התובעים והוכחשה על ידי הנתבעת. הנתבעת עצמה צירפה את נוסח ההצעה המלא, ללא המחיקות בטיפקס לכתבי טענותיה ולא ברור כיצד ניתן, בנסיבות שכאלה, לטעון כי היתה מעונינת במחיקת הרישומים שעל גבי המסמך שכן אם אכן כך היו הדברים מדוע טרחה לצרף לכתבי טענותיה את הנוסח המלא ללא המחיקות. 13. מהות הדרישה למילוי שאלון פיננסי: 13.1 טענתה של הנתבעת כי היא עמדה על קבלת פרטי הכנסתו של המנוח, כתנאי לאשור ההצעה, עומדת גם במבחן המציאות הרווחת בענף הביטוח. 13.2 הנתבעת המציאה לבית המשפט חוות דעת אקטואר של מר אלי קופר, מטעמה, שאינו עובד של הנתבעת. בהתאם לאמור בחוות הדעת, ובהתאם לעדותו בעל פה במהלך הדיון, עולה כי הדרישה למילוי שאלון פיננסי במקרים בהם סכום הביטוח גבוה, הינה דרישה הגיונית ונגזרת מהצורך לוודא כי מדובר בעשיית ביטוח בתום לב על יסוד צרכים אמיתיים. לדעת המומחה, הדרישה לסכומי בטוח גבוהים שאינם תואמים את רמת ההכנסה הריאלית של הנהנים, עשויה להראות כוונה למימוש הביטוח שלא בתום לב. כמו כן לדעתו, באה הדרישה לקבלת פרטי הכנסה, כדי למנוע מירמה כתוצאה מהתאבדות, הריגה או העלמותו של המבוטח וכן כדי למנוע ביטולים של פוליסות גדולות ולגרום בכך הוצאות כבידות לחברת הביטוח. לטענת המומחה, כל חברות הביטוח בארץ נוהגות לדרוש, כתנאי בל יעבור לצורך קבלת מועמד לביטוח, את רישום הכנסותיו במקרה של דרישה לסכום ביטוח גדול. ללא קבלת נתון ההכנסות לא ניתן לשקול את מועמדותו של אדם לביטוח ולבטח לא מקבלים אותו לביטוח. 13.3 חוות דעת זו לא נסתרה על ידי התובעים ולא הוגשה כל חוות דעת נגדית שיהא בה כדי לסתור את דבריו אלה של האקטואר ועל כן אני מקבלת את חוות דעתו של האקטואר אשר מתיישבת אף עם הגיונם של הדברים. 13.4 אין חולק על כך כי סכום הביטוח הכללי שהיה למנוח אצל הנתבעת הסתכם בסכום שמעל 1,500,000 ש"ח. בהתאם להוראות הנתבעת (נספח ה' לתצהיר גב' גסקין), יש לקבל בכל מקרה של מבוטח בבטוח חיים שסכום הביטוח הוא מעל 1,500,000 ש"ח, את פרטי הכנסתו. 14. על יסוד כל האמור לעיל אני סבורה כי לא הוכח על ידי התובעים כל מעשה "תרמית" ו/או "תכסיס" ו/או "קשירת קשר" על ידי הנתבעת, כטענתם, בכל הקשור לדרישת הנתבעת למילוי שאלון פיננסי. בהתאם, סבורה אני כי מאחר והגעתי למסקנה כי הדרישה למילוי שאלון פיננסי, הובאה לידיעת סוכן הבטוח של המנוח בטרם מותו, ממילא, כאמור, בשל אי מילוי דרישה זו, לא אושרה ההצעה על ידי הנתבעת ולא התקיים גם התנאי השני הקבוע בהצעה, לקיבולה, ואזי לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים. 15. למען הסר ספק אוסיף ואומר כי גם אם אניח שלא היתה דרישה למילוי שאלון פיננסי בטרם מותו של המנוח, אזי לא מצאתי בחומר הראיות כל בסיס לטענתם של התובעים כי הנתבעת, בהתנהגותה, "קיבלה" את ההצעה ובעיקר בהתייחס לכך שהיא החליטה להעביר את ההצעה למבטח המשנה. התובעים מטילים את כובד המשקל של טענותיהם בענין הקיבול, על העובדה שהנתבעת החליטה להעביר למבטח המשנה את ההצעה כפי שנרשם בנספח ד' לתצהירה של החתמת. איני רואה ברישום זה, כהתנהגות המעידה על גמירת דעת וכהודעה כנדרש על פי החוק. ראשית, לא הוכח על ידי התובעים כי העברת ההצעה למבטח המשנה משמעותה אישור ההצעה וייתכן ולמבטח המשנה יהיו תנאי חיתום מסויימים שיציג בפני חברת הביטוח בטרם מתן הסכמתו לקבל את ההצעה. (בהתאם לחוות הדעת האקטואר - הרי שגם מבטח המשנה דורש מילוי שאלון פיננסי בסכומי ביטוח גבוהים כבמקרה שבפנינו), ואזי לא ניתן לייחס לנתבעת כוונת אישור ההצעה בטרם קיבלה את אישורו של מבטח המשנה. שנית, הרישום הנ"ל של חתמת הנתבעת, הינו רישום פנימי שנעשה במסמכים פנימיים של הנתבעת. לא יצאה כל הודעה לסוכן הביטוח של המנוח או למנוח עצמו בדבר החלטה זו. כמפורט לעיל, מבחן גמירת הדעת הוא מבחן חיצוני ולא מבחן פנימי, וכפי שכותבת פרופ' שלו בספרה, לעיל, הדרישה לסממנים חיצוניים המעידים על גמירות הדעת היא דרישה מהותית. איני סבורה כי יש לראות ברישום בכתב יד, שנרשם במסמך פנימי של חברת הביטוח, "כגילוי חיצוני" של ההסכמה והרצון להתקשר בחוזה מחייב. 16. על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא נכרת חוזה ביטוח מחייב בין המנוח לנתבעת ודין התביעה להדחות. 17. התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ש"ח + מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.ביטוח חיים