קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי כושר עבודה בעבודות פקידות: .Iההליך .1בפנינו ערעור על החלטה של ועדת נכות לעררים מיום 5.12.1979, אשר אישרה החלטה של ועדת נכות מדרג ראשון ומצאה, כי על אף נכותו הפיסיולוגית, הוא "מסוגל לעבוד במקצועות הנהלת חשבונות, או בכל שטח פקידותי אחר ובהתאם לכישוריו", וקבעה, מכוח סעיף 127ל' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק) כי לעניין סעיף 127כו לחוק - זכאות לקצבה חודשית דרגת נכותו היא "אפס". .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) המערער, יליד 1948, הינו נכה מילדות; ב) "ב- 1972התחיל להרגיש חולשה ברגליים ובעיקר ביד; לכן הפסיק לעבוד בסולל בונה והתחיל לעבוד בסוכנות היהודית" (מדבריו בפני "רופא מוסמך") וביום 21.6.1978קבע הרופא המוסמך נכות לפי המבחנים שנקבעו מכוח סעיף 61לחוק (להלן - נכות פיסיולוגית) בשיעור של % 60(פריט 32(1) (ב) - שיתוק מלא של עצב הסיאטוקופ, מימין); ג) ביום 10.8.1978התייצב המערער בפני ועדת נכות. בדו"ח הוועדה, בסעיף "תולדות המקרה", נאמר: "התובע נפצע מספר פעמים בתאונות שונות יחד עם זאת תפקד ועבד עד לפני כ- 7חודשים. פוטר עקב סכסוכים בעבודה"; בסעיף "החלטת הוועדה" נאמר: "אבדן כושר השתכרות % 75מיום 1.5.1978- 31.7.1979"; ובסעיף "נימוקי ההחלטה" נאמר: "התובע הופיע בוועדה. לדבריו מוכן לשתף פעולה בתוכנית שיקום בכיוון פקידותי, בו התנסה בעבר. הוועדה קובעת נכות זמנית מלאה עד .31.7.1979חשוב שהתובע יתחיל בתהליך שיקום בהקדם. הוועדה מבקשת דו"ח שיקום לקראת סוף תקופת הנכות הזמנית"; ד) ביום 5.12.1979התברר עניינו של המערער בוועדת נכות לעררים. בדו"ח הוועדה, בסעיף "תולדות המקרה", נאמר: "מוסר שהבוקר (5.12.1979) פוטר מעבודתו ללא סיבה (למעשה מסרו לו על כך לפני שבועיים, אך הוא ביקש להמשיך, אם כי עקרונית חשב שזו לא עבודה עבורו). בגילו איננו מסוגל ללמוד שום מקצוע. מוגבל מאד ברגליו, לאיכול לעבוד עבודה פיזית, יש לו סוג 1בהנהלת חשבונות"; בסעיף "החלטת הוועדה" נאמר: "אבדן כושר השתכרות - % 0מיום 1.8.1979"; בסעיף "נימוקי ההחלטה" נאמר: "התובע הופיע בפני הוועדה. מבחינה רפואית סובל משיתוק של הגפה התחתונה הימנית אשר לא מאפשרת לו עבודה בהליכה או עמידה ממושכת. מסוגל לעבוד במקצועו, הנהלת חשבונות - או בכל שטח פקידותי אחר ובהתאם לכישוריו. ..". .3בערעורו העלה פרקליטו של המערער, בין השאר, טענות אלה: א) "הוועדה התעלמה מאישורים רפואיים התומכים באחוזי נכות לצמיתות בשיעורי %60-% 100ותחת זאת קבעה לו אפס אחוזים נכות"; ב) "הוועדה התעלמה מכך שוועדות קודמות הכירו בנכותו ואף שילמו לו כתוצאה מכך לפחות 14חודשים רצופים קצבת נכות"; ג) "כושר השתכרותו (של המערער) היה מאז ומתמיד ירוד, ובשל כך כל סיכויי התקדמותו והשתלבותו בחיי עבודה נפגעו ופגומים לצמיתות"; ד) "המערער קופח על-ידי התנהגות המשיב בכל הקשור בעניינו ונגרם לו נזק כספי ניכר... נציגי המשיב נהגו בשרירותיות, בזלזול, ותוך התחמקות ממילוי חובתם כדין ועל-פי דין". .4בטיעונו בעל-פה חזר הפרקליט על הכתב והוסיף, כי מאז החלטת ועדת הנכות לעררים, התחיל המערער לעבוד בעירית ירושלים, אך את הפסד השכר לעניין זכאות לקצבה אין לקבוע יחסית לשכרו עת עבד בסוכנות, אלא יחסית לשכר שהיה מקבל בעבודה שהיה עושה לולא היה נכה מילדות ולחלופין -יחסית לשכר הממוצע במשק. לעניין טענה אחרונה זאת, הפנה הפרקליט אשר ייצג את המוסד לביטוח לאומי את תשומת הלב של בית-הדין להגדרת "נכה" בסעיף 127כא לחוק ולתקנה 3(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות), תשל"ד- 1974(להלן - תקנות הנכות). .Iiפסק-דין .1תחילה לטענות שהעלה פרקליטו של המערער, בהודעת הערעור, כמפורט בסעיף 3שבחלק iדלעיל. בית-הדין יוצא מהנחה שעורך-דין הנוטל על עצמו תפקיד לייצג אדם בפני בית-משפט, מצויד בידע בסיסי של החוק אשר מכוחו הוא טוען למימוש זכות של שולחו. משזאת הנחת בית-הדין ולאור הטענות שהועלו, אין לנו אלא להעלות סברה, כי מסיבה זאת או אחרת, נעלמה מהפרקליט משנתו בתחום חוק הביטוח הלאומי ובמיוחד - פרק ו' 2 - ביטוח נכות, שבחוק. .2לאור חומרת הדברים שנאמרו - נבססם. תחילה לשתי הטענות האחרונות - פסקות ג' ו-ד' שבסעיף 3שבחלק iדלעיל. האמור שם - בעיקר בפסקה ג', דבר אין לו עם זכאות מכוח פרק ו' 2לחוק הביטוח הלאומי. אם ישנה אמת בדברי הפרקליט, מקומם לכל היותר בתביעה בנזיקין, אך מה לאמור שם ולזכאות מכוח חוק הביטוח הלאומי; והאמור בפסקה ד' שבאותו סעיף אינו אלא גיבוב מלים שדבר אין להן עם זכאות לגמלה, עובדתית לא הוכחו והעיקר - יש בהן כדי לפתח בכל תובע, ובמיוחד בעל מום, הרגשת קיפוח, הרגשה שנעשה לו עוול, ושני אלה עשויים להביא לכך שאותו בעל מום ייצא מפסיד מכאן ומכאן: שיקומו יהיה לריק, את עבודתו לא יעשה נאמנה, אך גם לקצבה לא יגיע. ואשר לטענות שלכאורה נוגעות לעניין - נוגעות לפרק ו' 2לחוק הביטוח הלאומי - הרי קשר הטוען מין שלא במינו: הוא קשר אחוזי נכות פיסיולוגית (סעיף 127כז לחוק) לנכות פונקציונלית (סעיף 127ל' לחוק); הוא קשר נכות זמנית לנכות קבועה (סעיף 127לב לחוק וסעיף ל' לחוק). .3המערער הוא בעל מום מילדות ולכאורה "נכה קודם" (ראה הגדרת"נכה קודם" בסעיף 127כא לחוק). סיווג זה - סיווג כ"נכה קודם" - היה מעמיד את המערער במצב נחות לעומת "נכה חדש" בכל הנוגע לזכויות מכוח פרק ו' 2לחוק. מאחר והמערער עבד עד לשנת 1972(סעיף 2, פסקה 2, שבחלק iדלעיל) הוא סווג בתור "נכה חדש", ובדין סווג כך. סיווג זה הוא, כמובן, לטובת המערער. .4כאשר עניינו של המערער בא לראשונה בפני פקיד תביעות - הוא לא עבד מאחר ועזב את העבודה בסולל בונה היות ואותה עבודה לא התאימה לו בשל מומו (סעיף 2, פסקות ב' ו-ג', שבחלק iדלעיל). אותו זמן התקיים בו הדרוש להגדרת "נכה", היינו השתכרותו מעבודה צומצמה ב-% 50לפחות, למעשה לא השתכר כלל. על כן הופנה ל"רופא מוסמך" וזה קבע נכות פונקציונלית בשיעור של % .60קביעה זאת פתחה בפני המערער את הדלת לוועדת נכות, ואכן התייצב המערער בפני ועדות נכות וביום 10.8.1978קבעה ועדת נכות, "אבדן כושר השתכרות % 75מיום 1.5.1978-31.7.1979" והיא קבעה כך בקשר לתהליך שיקום, היינו נכות פונקציונלית זמנית (סעיף 2, פסקות ג' ו-ד', שבחלק iדלעיל; סעיף 127לב). משהסתיימה תקופת הנכות הזמנית, פרק זמן שבו עבד המערער בסוכנות, ועם חלוף חמישה חודשים, התייצב המערער בפני ועדת נכות. אז קבעה הוועדה כי אין המערער זכאי עוד לקצבת נכות משום שהוא "מסוגל לעבוד במקצועו או בכל שטח פקידותי אחר" (סעיף 2, פסקה ד', שבחלק iדלעיל). אותה החלטה היא העומדת לביקורת שיפוטית בערעור זה. השאלה היא, אם בדין קבעה הוועדה כפי שקבעה, והתשובה היא חיובית. .5עת התייצב המערער בפני הוועדה ביום 5.12.1979חלפה כבר תקופת הנכות הזמנית, המערער היה אחרי תהליך שיקום והיה ברור כי רכש מקצוע ועבד בו. לא טענו ובוודאי שלא הוכיחו, כי הפיטורים מהעבודה בסוכנות היו קשורים במום אשר למערער, כך שבשל מומו לא יכול היה למלא את תפקידו בהנהלת חשבונות. כן לא טענו באף שלב, שהשכר שקיבל עת עבד בסוכנות אין בו "כדי מחיה" כמוגדר בתקנות מכוח סעיף 127כא לחוק, היינו בתקנות הנכות - היינו סכום העולה על "קצבת יחיד מלאה כמשמעותה בסעיף 127לז לחוק" (תקנה 2לתקנות הנכות; % 25מהשכר הממוצע). נשאלת השאלה, אם התקיימה במערער החלופה השניה הקשורה במבחן ההשתכרות, שהיא תנאי לכך שאדם ייחשב ל"נכה" לעניין זכאות לגמלה מכוח פרק ו' 2לחוק. הכוונה היא ל"צמצום כושר ההשתכרות ב-% 50או יותר. מכאן מתעוררת השאלה, מהי נקודת המוצא לאותה השוואה. משמדובר ב"נכה חדש", וזהו סיווגו של המערער סיווג שהוא לטובתו, הבסיס הוא שכרו ב"תאריך הקובע" כמוגדר בסעיף 127כא לחוק. בנסיבות המיוחדות של המקרה - הבסיס הוא אחד מאלה: השכר שקיבל המערער עת עבד בסולל בונה או אחוזים מהשכר הממוצע כאמור בתקנות הנכות, הכל מעודכן בהתאם לתקנה 15לתקנות הנכות. על-כל-פנים אין שחר לטענת הפרקליט, שהבסיס צריך להיות שכר היפוטטי שהמערער היה מקבל לולא נכותו מקטנות והיה מגיע להישגים מקצועיים שיש ומגיעים אליהם. נחזור ונציין, שאם הבסיס אינו השכר בסולל בונה, הרי הבסיס כנראה הוא % 75מהשכר הממוצע, כך שלשם קיום התנאי להיות נכה צריך שכושרו להשתכר יהיה פחות ממחצית, היינו פחות מ-% 37.5מהשכר הממוצע. טענו שזה היה המצב עת עניינו של המערער עמד לדיון בוועדה ולא טענו ששכרו היום, עת הוא עובד בהנהלת חשבונות בעירית ירושלים, קטן מ-% 37.5מהשכר הממוצע. .6בסיכום ייאמר, כי מקרהו של המערער הוא דוגמה בולטת למצב שבו מכוח זכות שהוענקה על-ידי חוק הביטוח הלאומי, שוקם בעל מום, קיבל קצבה זמנית שאפשרה שיקומו והגיע לכושר ההשתכרות שהמחוקק ראה כי מעבר לזה חייב אדם לעשות לעצמו, היות ובכוחו הדבר. .8מהאמור עולה, כי דין הערעור להידחות. שקלנו לחייב בהוצאות, אך מאחר וחיוב בהוצאות פירושו חיוב המערער עצמו ולא מי שיעץ לו להגיש ערעור - נמנעים אנו מלעשות כן.אי כושר עבודה