קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת תביעה לביטוח לאומי: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-דין - השופטת ליפס; נציגי ציבור - ה"ה שרוני וזכאי; תב"ע לט/831-0) אשר קיבל את תביעת המשיבה בקובעו, שהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) "רשאי עקרונית ליתן תגמול לתובעת אף כי הגישה תביעתה באיחור, היינו לאחר המועד הקבוע בחוק". .2המשיבה הגישה למוסד, ביום 23.11.1978, תביעה לתגמול לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970(להלן - חוק התגמולים), בגין פגיעת איבה בה נפגעה "בהפגזת ירושלים במלחמת השחרור". התביעה באה על סמך הוראות סעיף 19א(א) לחוק התגמולים המעניק תגמולים למי שנפגע מפעולות איבה בין 14במאי 1948ו- 24בפברואר .1949סעיף 19א הוכנס לחוק התגמולים ביחד עם סעיף 19ב, 19ג ו-19ד, בתיקון החוק מס' 3(ס"ח 856, תשל"ז, ע' 153). הגשת תביעה, לפי הסעיפים 19א או 19ב, הוגבלה למועד ש"לא יאוחר מתום שנים-עשר חודשים מיום תחילתו של... (תיקון מס' 3"), היינו לא יאוחר מיום .25.3.1978אין חולקין שהמשיבה הגישה את תביעתה ביום 28.1.1978, כשמונה חודשים מעבר למועד הנקוב. מטעם זה נדחתה התביעה והמערערת הגישה תובענה לבית-הדין האזורי. .3טענת המוסד בכתב ההגנה היתה, כי יש לדחות את התביעה "מחמת התיישנות". בסיכום טענותיו בכתב המיר בא-כוח המוסד את הדיבור "התיישנות" בדיבור "איחור" ("שיהוי") והצביע על סעיף 128לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי), ממנו למדים a contrarioשכאשר רצה המחוקק "להעניק זכויות למרות האיחור (שיהוי) עשה זאת במפורש ואילו כאן, החשה - ושתיקתו אומרת דרשני. על כך השיב בא-כוח המערער, בין היתר, שעל-פי סעיף 15לחוק התגמולים, הוראות סעיף 128אכן חלות על כלל תביעות תגמול לפי חוק התגמולים, אך לא על תביעות מכוח סעיף 19או 19ב שלהן דין מיוחד, הוא הדין הקבוע בסעיף 19ד. .4בפסק-דינו קבע בית-הדין האזורי כי - "לאור האמור בסיפא של סעיף 128הנ"ל ובסעיף 15הנ"ל לא היה צורך לחזור על האמור בסיפא לסעיף 128בסעיף 19ד הנדון או בכל סעיף אחר בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, כי אילו נאמר דבר דומה לזה האמור בסיפא לסעיף 128הנ"ל, היה הדבר מהווה כפילות". .5ערעורו של המוסד כוון נגד הקביעה, כי סעיף 128חל על תביעת תגמול לפי סעיף 19א הנ"ל וכי על כן אפשר לתת תגמול, אף אם התביעה לפי סעיף 19א הוגשה אחרי .25.3.1978בטיעונו בעל-פה עמד הפרקליט המלומד על המינוח המיוחד בו נקט המחוקק בסעיף 19ד ("... לא יאוחר מיום") מינוח המביא הוראה ספציפית הגוברת על ההוראה הכללית. .6בא-כוח המשיבה תמך בפסק-הדין של בית-הדין האזורי וטען, שהמועד 25.3.1978אינו מועד סופי, סגור הרמטית, וכי יש להתחשב בהקשר הדברים בכללותם. .Iiפסק-דין .1סעיף 15לחוק התגמולים מחיל "לעניין חוק זה" הוראות מסוימות לחוק הביטוח הלאומי: פרק ג' 1("הכשרה מקצועית ודמי מחיה לאלמנות וליתומים"), סימן א' לפרק ז' ("תביעות"), סימן ב' לפרק ז' ("ייעוד הגמלה") והסעיפים 196, 197ו- 198("פיקוח", "חישובי מועדים", "ייצוג בפני המוסד") - כל אלה "בשינויים המחויבים". מטרת סעיף 15הנ"ל, כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, היתה "שכל הוראות בחוק הביטוח הדנות בעניין מתן גמלה לנפגעי עבודה ובהליכים לפני בית-הדין, יהיו חלות גם לגבי גמלאות ותביעות לפי חוק זה" (ה"ח 860, תש"ל, ע' 6; בע' 9- דברי ההסבר לסעיף 10). בראש ההוראות הדנות ב"מתן גמלה" באות ההוראות שעניינן תביעות: סעיפים 128עד 134א. .2בא-כוח המוסד לא חלק על כך שסעיף 128חל על מתן תגמול לכל מי שנפגע בפעולת איבה אחרי יום 4.6.1967, היינו שיש להגיש את התביעה למוסד "תוך שנים-עשר חודש מהיום שבו נוצרה עילת התביעה" והמוסד רשאי ליתן תגמול כולו או מקצתו, גם אם התביעה הוגשה "אחרי המועד האמור". לא כן המצב, כך טען, לגבי תביעת תגמול במסגרת תיקון מספר 3, שכן המדובר בתביעה - בגין פגיעה בעבר - שעילתה נולדה על-ידי מעשה חקיקה, ביום תחילתו של תיקון מס' 3(25.3.1977) ובד בבד נקבע מועד של שנים-עשר חודשים ("לא יאוחר מתום..."). הוראה מיוחדת זו מוציאה מכלל תחולה את המתכונת הקבועה בסעיף 128, רישא וסיפא כאחד. הטענה היא, איפוא, כי החלת סעיף 128על תביעת תגמול לפי סעיף 19א או 19ב "בשינויים המחויבים" פירושה גם אי-החלת הסעיף, האמנם? .3הן ראינו כי בדברי ההסבר לסעיף 10להצעת החוק נאמר "שכל ההוראות בחוק הביטוח בעניין מתן גמלה לנפגעי עבודה... יהיו חלות...", אך הלכה למעשה הוחלו רק מספר מצומצם של הוראות שמוינו בקפידה, ועד שבאים לבטל או להשעות אחת מהן, יש לעיין היטב בדבר. במקרה דנן טוענים לאי-נפקותו של סעיף 128או, ליתר דיוק, לאי-נפקותה של הסיפא המאפשרת הפעלת שיקול דעת במקרה של שיהוי, וזאת חרף רצונו המפורש של המחוקק - על-ידי החלת סעיף 128דרך צינורו של סעיף 15לחוק התגמולים - שלא לשלול מנפגע פעולות איבה את אותו "חסד" של שיקול דעת - חרף שיהוי - הנהוג בגמלאות נפגעי עבודה. .4על מהות הוראותיו של סעיף 128, רישא וסיפא, נאמרו בדב"ע לב/172-0, [1], דברים שראוי להביאם שנית: " ... .3לא בכדי נקבע בסעיף 128, רישא, מועד אחרון להגשת תביעות למוסד. הוראה זו באה למען שתי מטרות: לאפשר למוסד לבחון את עובדות המקרה תוך זמן מסוים לאחר קרותן, ולערוך תקציב וייעוד קרנות מתאימות (ראה צ' בר-ניב, [3], חוק הביטוח הלאומי, 1954, ע' 89). .4ישנן גמלאות, כגון גמלאות נפגעי עבודה, שלגביהן שוקל במיוחד גורם מעבר הזמן בשל ההכבדה על המוסד לחקור כראוי את הנסיבות בהן קרתה התאונה, או התהוותה של מחלת המקצוע, ובבוא בית-הדין לבחון אם הופעלה נכונה הסמכות לפי סעיף 128סיפא, יתייחס למשך זמן השיהוי ולגורם הכספי-ממוני, ויתן גם את דעתו 'לחומרת הפגיעה ומשמעות שלילתה' (דב"ע לא/73-0, [2], בע' 105, סעיף 9)" (שם, [1], בע' 315). .5ברי לכל, שיישום הוראות סעיף 128על מתן תגמול לפי חוק התגמולים, מצריך "שינויים מחויבים". קודם כל, מפני שעניינים כגון: תקציב, ייעוד קרנות, גורם כספי-ממוני, חישובים אקטואריים וכד' - מקומם לא יכירנו שעה שהמוסד לביטוח לאומי משמש, בסך הכל, כסוכן לתשלומים (סעיף 18(א) לחוק התגמולים). שנית: הגורם של מעבר הזמן כגורם המכביד על חקירת העובדות, אף הוא אינו עניין לכאן. וזאת, לא רק מפני שתיקון מס' 3נועד כל כולו להעניק טובות הנאה בגין פגיעות שהיו 28- 30שנה לפני תחילת החוק, אלא בעיקר מפני שפקיד התביעות ש המוסד אינו אמור לערוך חקירה ודרישה בנסיבות המקרה. מלאכה זו שמורה ל"רשות מאשרת שבסמכותה לאשר כי פגיעה שארעה היא פגיעת איבה" (סעיף 10(א) לחוק התגמולים) ועל החלטת הרשות ניתן לערור לפני ועדת עררים (סעיף 11לחוק). אישורה של הרשות או של ועדת העררים, כי הפגיעה היא פגיעת איבה, "הוא תנאי מוקדם לכל תביעה לפי חוק זה בפני המוסד" (סעיף 12לחוק). ומכאן שתי הערות: ההערה הראשונה, שעילת התביעה לפי סעיף 19א או סעיף 19ב לא "נולדה" עם תחילת החוק (25.3.1977) כפי שסבר בא-כוח המוסד. העילה מתגבשת עם מילוי התנאי המוקדם לפי סעיף 12לחוק התגמולים, היינו עם קבלת "אישור פגיעת איבה"; שנית: לו היתה מתקבלת טענת המוסד, כי התאריך 25.3.1978מהווה מועד אחרון וסופי להגשת תביעה - עלולים היו להיווצר שיבושים, אם לא יותר מזה. החוק אינו קובע מועד לפניה לרשות המאשרת. זו נדרשת להחליט תוך שלושה חודשים (סעיף 10(ב) לחוק התגמולים) ולאחר מכן, ישנו מועד של 60יום - מיום שנודע על ההחלטה - כדי לפנות לוועדת העררים (סעיף 11(ד) לחוק הנ"ל), אך הוועדה אינה מוגבלת בזמן, למתן החלטתה. ואף על פי כן חובה היא, שהתביעה תוגש לא יאוחר מיום .25.3.1978וכי אפשרי הדבר בכל מקרה ומקרה? .6סוף דבר: היותו של פקיד התביעות חופשי מנטל שני הגורמים המכבידים (מעבר הזמן ושיקולים כלכליים) אינו עושה אותו לבן-חורין להאריך מועדים כאוות נפשו. הסמכות אשר בידיו, להעניק את התגמול כולו או מקצתו, לעולם תהא קשורה בהפעלת שיקול דעת. בהפעלת שיקול הדעת יושם הדגש, בעיקר, אם לא בלעדית, על סבירות הסיבה שגרמה לשיהוי וזאת בלא להתעלם מן הפן האחר "חומרת הפגיעה ומשמעות שלילתה" (ראה סעיף 4דלעיל). .7התוצאה היא שהערעור נדחה. עניינו של המשיב יובא בפני פקיד התביעות במסגרת הוראות סעיף 128לחוק הביטוח הלאומי. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 200שקל.נפגעי פעולות איבהביטוח לאומי