קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אלמנה שנישאה בשנית ביטוח לאומי: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - השופטת פורת; נציגי ציבור - ה"ה עוזרי ובן-משה; תב"ע לט/567-0) אשר דחה את עתירת המערערת להעניק לה תגמולים על-פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970(להלן - החוק). .2העובדות הן: א) בעלה של המערערת נהרג ב-20.5.1948, בעת הפצצה מן האויר על תל-אביב. המערערת נותרה עם ילדה בת 6; ב) ב- 3.5.1954נישאה המערערת בשנית, לאדם בשם יוסף ענני; ג) הנישואין לא עלו יפה. בעיקר העיק על המערערת מצבה של בתה שסבלה מן הנסיבות שהתהוו, ברחה פעם מן הבית ב- 1956ואף איימה לשים קץ לחייה. המערערת ראתה צורך דחוף להיפרד מבעלה כדי "להציל את הילדה" ודרשה ממנו גט פיטורין. הוא הבטיח שיתן לה גט אם תעזוב את הדירה המשותפת. בסוף 1956נטשה המערערת את הדירה, בה התגוררה עם בעלה, ועברה לגור עם בתה במקום אחר. כשעזבה - כתב לה הלה שיתן לה את הגט, אם תשלם לו סכום כסף שהיה מעבר ליכולתה להשיגו (סכום "אסטרונומי"); ד) בני הזוג לא חזרו לגור ביחד ומעולם לא נערך ביניהם הסכם גירושין או זכרון דברים לעניין גירושין; ה) בשנת 1966פגשה המערערת את בעלה ברחוב ואמרה לו שהיא מחפשת אותו באמצעות המשטרה כדי שישלם לה מזונות. הדברים האלה פעלו את פעלם וביום 16.8.1966הגישו המערערת ובעלה, לבית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב, "בקשה משותפת לגירושין"; ו) הגט ניתן ביום 17.11.1966ובאותו יום נרשמו הגירושין בבית-הדין הרבני האזורי. .3המערערת הגישה לבית-הדין לעבודה תובנה לתגמולים על-פי החוק, כפי שתוקן על-ידי תיקון מס' 3משנת 1977(ס"ח 856, תשל"ז, ע' 153). התיקון הנ"ל העניק לראשונה זכויות ל"נפגעי תש"ח-תש"ט" - קרי למי שנפגע מפעולות איבה של כוחות האויב בתקופה שמ- 14.5.1948עד 24.2.1949ולבני משפחתו (סעיפים 19א ו-19ב לחוק). זכאותו של "בן-משפחה" - תחומה והיקפה - נגזרה, "בשינויים המחויבים", על-פי ההוראות החלות על זכאות "בן-משפחה" לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י- 1950(להלן - חוק המשפחות). המערערת היתה בבחינת "אלמנה" במובן ההגדרה שבסעיף 1לחוק המשפחות כ"מי שהיתה אשתו של הנספה ביום מותו... כל עוד לא נישאה לאחר". זכאותה לתגמולים פקעה ביום שנישאה מחדש (סעיף 12א (א) לחוק המשפחות), ברם עשויה היתה לקום מחדש בהתקיים האמור בסעיף 12(ג) לחוק המשפחות, דהיינו: "12א (ג) הופקעו הנישואין השניים... כתוצאה מהליכים שהחלו בהם חמש שנים מיום שנתקיימו - ישולמו לאשה... מיום הפקעת הנישואין אותם תגמולים שהיו משתלמים (לה) אותה שעה לולא (נישאה)...". .4המחלוקת בין הצדדים נסבה, בעיקר, סביב הפירוש שיש לתת למלה "הליכים". המוסד לביטוח לאומי טען, כי המחוקק התכוון להליך משפטי ובהליך כזה פתחו רק בשנת 1966, כתריסר שנים לאחר ש"נתקיימו" הנישואין השניים. המערערת טענה שאין לפרש "הליכים" כמכוון להליך משפטי דווקא, ודי בצעד או פעולה, המעידים על קרע בחיי הנישואים - כגון נטישת הדירה שנה וחצי אחרי הנישואין שבעקבותיו הופקעו הנישואין. .5בית-הדין האזורי דחה את התביעה וטעמיו היו, כי: א) "המשמעות השגורה של המונח 'הליך' - כל אימת שנזכר בדברי חקיקה, הוא אקט פורמלי, ולא צעד או פעולה גרידא"; ב) לו התכוון המחוקק לחרוג, במקרה זה, מן המשמעות השגורה, ניתן היה לצפות שיפרט לאיזה "הליך" התכוון, הליך שיש בו כדי להחיות זכות שפקעה, אם פותחים בו "תוך התקופה שנקצבה. בעיקר נדרשת היתה הוראתו הברורה נוכח היות ההוראה בגדר חריג שהורחב אף הוא בחריג וכללי הפרשנות מחייבים נקיטת פירוש דווקני ומצמצם לגביו"; ג) מגמת המחוקק היתה בעליל "לאמץ מבחן יציב, ברור ומוגדר, בבואו לחדש הענקת גמלאות שהזכאות לקבלתן פקעה ולא ייפלא איפוא שיחפוץ באקט פורמלי-משפטי, כאות להתחלת ההליך שכתוצאה ממנו פקעו הנישואין. שאם לא כן - נאלץ יהיה קצין התגמולים לבוא עד חקר יחסי בני הזוג, ולעתים יקשה עליו לקבוע היכן הגבול, מהי אותה פעולה או צעד שבו ניתן לראות את תחילת 'ההליך' אם אין הוא הליך 'משפטי'? והלא עליות ומורדות, משברים ושיבושים, חיים בנפרד, וחזרה לשלום בית ולחיים משותפים - כל אלה בגדר חזיון נפרץ בחיי הנישואין"; ד) המחוקק היה מודע למצב של חיים בנפרד ובאותו חוק עצמו - חוק המשפחות - מושווה אשה שעזבה מרצונה את הנספה, בתנאים מסוימים, לגרושת הנספה (סעיף 13ג). ומשלא הכליל מפורשות בסעיף 12א "את תחילת החיים בנפרד בגדר 'הליכים'" לא יוכל בית-הדין לאלץ את הכתוב "ולראות בעצם החיים בנפרד 'הליכים' במשמעות העומד לדיון"; ה) הסעיף הרלבנטי נוקב בדיבור "הליכים שכתוצאה מהם פקעו הנישואין", משמע שדרוש קשר סיבתי בין ההליכים הנ"ל לבין פקיעת הנישואין. קשר כזה לא הוכח במקרה דנן. לא נטישת המערערת את הדירה המשותפת בשנת 1956הביאה למתן הגט, אלא פגישה באקראי עם ענני, ברחוב, בשנת 1966, והאיום עליו בתביעת מזונות, ואולי רצונו של הלה להתחתן בשנית, הניעו אותו לתת למערערת גט פיטורין. .6עיקר טענותיו של בא-כוח המערערת בהודעת הערעור היו, כי בית-הדין האזורי לא נתן דעתו למטרת החוק להעניק תגמולים לאלמנות, אף אם נישאו מחדש, אם החלו בהליכי גירושין תוך 5שנים מיום הנישואין השניים "ובלבד שנותרו ללא מקור פרנסה". עזיבת הדירה המשותפת על-ידי המערערת, כשנה וחצי לאחר נישואיה השניים, "בהסכמה הדדית תוך הבטחת בעלה לתת לה גט", כמוה כאקט פורמלי בעל נפקות משפטית. הסכם בעל-פה כמוהו, לכל דבר ועניין, כהסכם בכתב (סעיף 23לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) ולכן עולות נסיבות פרידתם של בני הזוג בשנת 1956כדי "אקט פורמלי בעל נפקות משפטית". .7בהיפתח הדיון בערעור, ביקש בא-כוח המערער לסכם את טענותיו בכתב והרשות לכך ניתנה לו. במרכז מסכת הטיעונים הממצים עמדה שוב הטענה, כי "הליכים - לאו דווקא משפטיים הם" וכן כי גם הסכם גירושין בעל-פה מהווה אקט פורמלי בעל נפקות משפטית וכמוהו כראשית הליך. עזיבת המערערת את הדירה המשותפת היתה תולדה של הסכם כאמור ומשארעה בטרם חלפו 5שנים מיום הנישואים - הרי שלא הוחמצה השעה. .8בא-כוח המוסד מיקד את תשובתו בפירוש המונח "הליך" לפי מילון אבן שושן ("במשפט: צעד משפטי, פרוצדורה, שלב בפעולה משפטית מסוימת") ומילון אלקלעי וכן מתוך היקש עם חוקים ותקנות שונים, כשהמסקנה היא "שהמובן של 'הליך', הוא צעד כלשהו בפני ערכאה שיפוטית" ואילו במקרה דנן לא נקטו המערער, או בעלה דאז, בכל צעד כזה, תוך 5שנים מאז נישאו. .9פסק-הדין שלהלן נתקבל על דעת רוב חברי המותב. דעתו של אחד מחברי המותב היתה, כי "הגדרת 'הליך' איננה דווקא הליך משפטי וכשאין השלמה ואין הקפאה של המצב שנוצר בין בני הזוג, כפי שארע כאן: הסכם גירושין בעל-פה ועזיבת הדירה על-ידי המערערת - כמוהם כהליכי גירושין. חיזוק לדעתי אני שואב מלשון הסעיפים 27ו- 78לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, בהם מדובר ב'הליכי גירושין בינה לבין בעלה בפני בית-דין או בית-משפט'. משמע שכאשר רצה המחוקק בהליכים משפטיים - אמר זאת במפורש. ואילו כאן הסתפק ב'הליך' סתם, הווי אומר לאו דווקא משפטי. לפיכך, לדעתי, יש לקבל את הערעור". .Iiפסק-דין .1נפתח ונאמר, שחרף טיעוניו השנונים של בא-כוח המערערת סבור בית-הדין שיש לקיים את פסק-הדין שבערעור על נימוקיו כפי שהובאו בחלק iדלעיל (סעיף 5, שם) וזאת בלא להוסיף עליהם, אך גם בלא לגרוע מהם. נסתפק בהערות מספר שלהלן. .2בטענותיו בכתב שאף בא-כוח המערערת להעזר בשוני שבין נוסח סעיף 12א בהצעת חוק המשפחות לבין הנוסח כפי שנתקבל בכנסת. בהצעת החוק נאמר - "הופקעו הנישואין השניים... על-פי בקשת האשה שהוגשה... לבית-הדין או לבית-המשפט המוסמך..." (ה"ח 328, תשי"ח, ע' 94). ובחוק עצמו - "הופקו הנישואים השניים... כתוצאה מהליכים שהחלו בהם ..." (ס"ח 261, תשי"ח, ע' 172). טענת הפרקליט המלומד היתה, כי עצם השמטת המלים "בקשה לבית-המשפט או לבית-הדין המוסמך" - מלים שתחתם באה המלה "הליך", ללא הזכרת המונח "משפט" מלמדת שכוונת המחוקק היא שהסעיף יפורש פירוש ליברלי ורחב, ובפרט שהמלה "הליך" תתפרש לא כאקט משפטי דווקא, אלא שיש להסתפק ב"הליך משמעותי הבא לידי ביטוי מעשי או מוחשי". .3לאיזה "הליך משמעותי", לאו דווקא משפטי, יכול היה המחוקק להתכוון למטרת גירושין, שהם "פעולה משפטית המיועדת בדרך החוקית לניתוק המוחלט של הקשר המשפטי שנוצר על-ידי הנישואין בין הבעל והאשה, ואשר אם בוצעה בהתאם לדין, משנה את מעמדם האישי של שניהם ממעמד של נשואים למעמד של גרושים" (שרשבסקי, [4], דיני משפחה, מהדורה שניה, ע' 271)? וכיצד מתבצעת הפעולה המשפטית הנ"ל? על-ידי הבאת הסכם גירושין "לאישור בית-הדין הנותן את אישורו, אם יתן, בצורת פסק-דין..." (שם, [1], ע' 276). באין הסכם - פתוחה, בפני הצד המעוניין בגירושין, הדרך להגיש תביעת גירושין נגד השני, לבית-הדין (שם, [1], ע' 283). עינינו הרואות: פתיחת הליך במטרה להביא לגירושין, היא שלב ראשון ב"פעולה משפטית" בפני הערכאה המוסמכת. .4בסיכום טענותיו הפנה בא-כוח המוסד את תשומת הלב לסעיפים 27ו- 78לחוק הביטוח הלאומי. בשני סעיפים אלה נדונה אותה סוגיה המעסיקה אותנו כאן, היינו פתיחת הליכי גירושין, תוך מועד מסוים, כדי להחיות זכות לקבל גמלה. המחוקק נקט אמנם לשון שונה, כלהלן: " 27(א) אלמנה... אם חדלה להיות נשואה לפני תום חמש שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה לבין בעלה בפני בית-דין או בית-משפט, תהא זכאית מחדש לקצבה החל מהיום שבו חדלה להיות נשואה כאמור..." ואילו בסעיף 31(ד) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, השתמש המחוקק בלשון הזהה לזו שבסעיף 12א (ב) הנדון כאן: " 31(ד) הופקעו הנישואים השניים... כתוצאה מהליכים שהחלו בהם תוך חמש שנים מיום שנתקיימו, תשולם לבן הזוג מיום הפקעת הנישואין... ". .5הוראות חוק אלה, על שינויי הנוסח שביניהם, דנות באותה סוגיה ממש: הפקעת הנישואים של אלמנה שנישאה מחדש, בעקבות הליך שתחילתו חלה בתקופה מוגדרת. שינויי הלשון אינם יכולים להתפרש כמצביעים על דרישות חמורות יותר לפי חוק מסוים ועל גישה "ליברלית" יותר לפי חוק אחר. הסוגיה היא אחת: החוקים שצוטטו יכול שיעניקו טובות הנאה שונות (בגבול המותר לעניין מניעת גמלאות כפל) לאותה אלמנה שנישאה שנית ונתגרשה, אך ההליך "הפותח" צריך שיהא אותו הליך עצמו, היינו צעד משפטי בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת. .6סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות.אלמנות / אלמניםביטוח לאומי