מה היו סמכויות בית הדין לביטוח לאומי ? (** כיום בית הדין לעבודה). עיקר טענות פרקליטו של המערער בבית-הדין האזורי היו כי סעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי, כפי שהיה בתוקף בשנת 1964, לא הקנה בשעתו לבית-הדין לביטוח לאומי סמכות לדון בתביעה הקובעת, כללית, יחסי עובד-מעביד, אלא בשאלת חבותו של התובע שם לשלם דמי ביטוח עבור התובע קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בית הדין לביטוח לאומי: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי הרניב; נציגי ציבור - ה"ה בן-בסט וקלצ'בסקי; תב"ע מא/287-3) התבררה תובענה של המערער נגד המשיבה, בעתירה לפסק-דין "אשר יצהיר, כי בין התובע לבין הנתבעת מתקיימים יחסי עובד ומעביד החל מחודש ינואר ...1957". בית-הדין האזורי דחה את התביעה ומכאן ערעורו של התובע לבית-דין זה. .2העובדות הרלבנטיות לערעור זה הן: א) בשנת 1964 נתן בית-הדין לביטוח לאומי פסק-דין בתיק 158/64; ב) באותו הליך התובעת היתה סולנפט בע"מ (הנתבעת בענייננו) והנתבע היה המוסד לביטוח לאומי ובית-הדין לביטוח לאומי פסק, כי "התובע הינו עובד עצמאי והתובעת אינה חייבת לשלם דמי ביטוח עבורו"; ג) התובע הופיע כעד בהליך הנ"ל. .3בכתב ההגה ביקש פרקליטו של הנתבע "לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה-בית-דין". לביסוס מבוקשו טען הפרקליט: " .2א. בתיק ביטוח לאומי 158/64הוגשה תביעה לפסק-דין הצהרתי על-ידי המוסד לביטוח לאומי עבור מר גואטה, לפיה התבקש בית-הדין להצהיר כי מר התובע, הוא התובע בתביעה שלפנינו, הינו עובד של חברת סולנפט בע"מ וכי קיימים יחסי עובד ומעביד בין השניים. ב. בית-הדין לביטוח לאומי בתל-אביב דחה את התביעה וקבע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי התובע (להלן: התובע) הינו עובד עצמאי. אשר על כן, קבע בית-המשפט, לא מוטלת כל חובה על חברת סולנפט בע"מ (להלן: הנתבעת) לשלם עבורו דמי ביטוח לאומי. ג. תביעתו של המוסד לביטוח לאומי לא נועדה אלא לשרת אינטרס אישי ובלעדי של התובע (גואטה) עצמו. זאת מאחר ודמי הביטוח שולמו במלואם על-ידי התובע עצמו. ד. לאור האמור לעיל, ניתן לקבוע חד-משמעית, כי לתובע היה יומו בבית-המשפט ואין הוא רשאי לעורר ו/או להעלות שנית עניין שבית-דין מוסמך חרץ הדין ביחס אליו עובדתית ומשפטית. .3לחלופין, מתבקש בית-הדין הנכבד לדחות התביעה על הסף, שכן התובע מנוע ו/או מושתק למעורר את שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת. .4א. התובע ידע על המשפט שהתנהל בין המוסד לביטוח לאומי לבין הנתבעת. קביעתו של בית-הדין כי לא קיימים יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת וכי הינו "עובד עצמאי" לא נסתרה מעיניו. ב. התובע, למרות פסק-הדין הנ"ל, לא תבע לשנות את תנאי עבודתו ו/או את מערכת יחסיו עם הנתבעת. התובע מאז פסק-הדין הנ"ל ועד להגשת תביעה זו, לא גילה דעתו לא מפורשות ולא מכללא כי הינו חולק על האמור בפסק-הדין ועל קביעתו של בית-הדין בדבר היותו של התובע 'עובד עצמאי'. ג. התנהגותו של התובע, היה בה כדי לשמש בסיס איתן לאמונת הנתבעת כי הלה מקבל על עצמו את תוצאות המשפט הנ"ל וכי זו מוסכמת עליו ואין הוא מתכוון אי פעם בעתיד לערער עליה. אשר על כן, כלכלה הנתבעת מעשיה בהתאם תוך שהיא פועלת בידיעה ברורה כי התובע איננו עובד שלה". .4לטענות שבכתב ההגנה הוסיף פרקליטה של הנתבעת, טענת "חוסר נקיון כפיים" בכך שהתובע לא גילה בכתב התביעה עובדת פסק-הדין של בית-הדין לביטוח לאומי. .5עיקר טענות פרקליטו של המערער בבית-הדין האזורי היו: א) סעיף 104לחוק הביטוח הלאומי, כפי שהיה בתוקף בשנת 1964, לא הקנה בשעתו לבית-הדין לביטוח לאומי סמכות לדון בתביעה הקובעת, כללית, יחסי עובד-מעביד, אלא בשאלת חבותו של התובע שם לשלם דמי ביטוח עבור התובע; ב) ההליך בבית-הדין לביטוח לאומי היה בין סולנפט בע"מ לבין המוסד לביטוח לאומי וגואטה לא היה צד לו; ג) משגואטה לא היה צד להליך - אין בפסק-הדין שניתן "מעשה-בית-דין" כלפיו; ד) מאחר ואותו פסק-דין לא היה רלבנטי לעניין "מעשה-בית-דין" - לא היה "חוסר נקיון כפיים" באיזכורו. .6בפסק-הדין שבערעור נאמר: לאחר עיון בטענות באי-כוח הצדדים נראה לנו כי הדין עם הנתבעת. התובע אינו טוען בתביעה כי חלו שינויים בתנאים או בעובדות מאז שניתן פסק-הדין במשפט הנ"ל. הוא מבקש להצהיר כי מאז תחילת הקשר עם הנתבעת, ינואר 1957, היחסים ביניהם הם יחסי עובד ומעביד. דבר זה נבדק כבר על-ידי בית-דין מוסמך לעניין תשלום דמי הביטוח למוסד לביטוח לאומי בגינו של התובע. התובע לקח חלק בדיון האמור, בדרך כלל כעד והצדדים פעלו על-פי פסק-הדין האמור במשך כל השנים. התובע בתביעתו אפילו לא הזכיר את המשפט שהתקיים בעניינו ב- 1964ובכך כשלעצמו יש לדחות את התביעה - כי בא בידיים לא-נקיות. מי שמבקש פסק-דין הצהרתי צריך קודם כל להביא בפני בית-הדין את כל העובדות אפילו אם אינן לטובתו. לאור האמור לעיל אנו בדעה, אף על פי שהצדדים במשפט האמור היו הנתבעת והמוסד לביטוח לאומי - יש לראות גם את התובע כאילו היה צד לו - והוא מושתק לכן, כל עוד שאינו טוען שחלו שינויים ממשיים בצורת אופי הקשר שבינו לבין הנתבעת - לעורר את העניין מחדש. .7במרכז טענותיו לערעור של פרקליטו של המערער היהת הטענה, שהמערער לא היה צד להליך בבית-הדין לביטוח לאומי, בשנת 1964, ואשר לחוסר "נקיון כפיים", טען, כי המערער היה רק עד באותו הליך בשנת 1964וסביר שלא ייחס חשיבות לאותו הליך. .Iiפסק-דין .1העתירה בבית-הדין האזורי היתה לפסק-דין הצהרתי, ולא לפסק-דין הצהרתי סתם - אלא לפסק-דין שיצהיר על מצב שהיה קיים כבר בחודש ינואר 1957וממנו ועד היום. מהותה של "התרופה" אשר לה עתרו - פסק-דין הצהרתי - היא שתקבע את גורלו של ערעור זה; היא, ולא טענת "מעשה-בית- דין", שהועלתה על-ידי פרקליטה של המשיבה, ונתקבלה על-ידי בית-הדין האזורי. .2גם כאשר מודעים להתפתחות הדין ולשינוי במעמד של "סעד הצהרתי", כך שאינו יותר "סעד מן היושר", עדיין קיימים סייגים לנתינתו, סייגים שאינם קיימים למתן פסק-דין "אכיף" - "הסעד" הוא עדיין "סעד שמשיקול דעת". .3לשניים מסייגים אלה, מן הדין להידרש בערעור זה. הסייג האחד הוא זה המתחייב מהכלל שיש לבוא ב"נקיון כפיים", והסייג השני הוא זה המתחייב מהכלל שיש לפעול ללא שיהוי. .4אשר ל"נקיון כפיים". את העדר "נקיון הכפיים" ראו בכך שבכתב התביעה לא גילה המערער כי בשנת 1964התקיים הליך משפטי בבית-הדין לביטוח לאומי, בין המשיבה לבין המוסד לביטוח לאומי, ושם פסקו את אשר פסקו לעניין חובת תשלום דמי ביטוח לאומי בגינו. אין להעלות על הדעת שהמערער סבר כי אותה עובדה ניתן להעלים בהליך שבבית-דין אזורי וכי בכוונה לא גילה קיומו של אותו פסק-דין. סביר יותר להנח כי סבר שלאותו הליך, שהוא לא היה צד לו, אין רלבנטיות לתביעתו. בשאלה, אם לאותו פסק-דין ישנה רלבנטיות או אין, ידובר להלן. משמדובר ב"נקיון כפיים" - אף המשיבה לא הצטיינה בסגולה זאת עת אמרה בכתב ההגנה כי התביעה לבית-הדין לביטוח לאומי "הוגשה... עבור מר גואטה, עובד של חברת סולנפט בע"מ וכי קיימים יחסי עובד-מעביד בין השניים". (סעיף 2א שבכתב ההגנה כמובא בסעיף 3שבחלק iדלעיל). האמור רחוק מהאמת ובא להטעות. מפסק-הדין שהעתקו צורף עולה, כי התביעה הוגשה על-ידי סולנפט בע"מ, והשימוש במלים "עבור מר גואטה" בא רק להכשיל. זאת ואף זאת, מאותו פסק-דין משתמע שכלל לא היתה עתירה להצהיר על קיום יחסי עובד-מעביד. העתירה היתה של סולנפט בע"מ להצהרה כי גואטה הינו עצמאי ועל כן אין סולנפט חייבת בעדו בדמי ביטוח. צריך לא מעט "אומץ לב" על מנת לטעון שבנסיבות אלה שהשני בא לבית-משפט לא "בנקיון כפיים". .5באים לסייג של "שיהוי", וייאמר מייד שמדובר ב"שיהוי" כמכשול לפסק-דין הצהרתי ולא ל"שיהוי", "ויתור", או "השתק" במסגרת תביעה לפסק-דין "אכיף". כי הרי משמדובר בשאלה אם יחסים הם יחסים עובד-מעביד, ההלכה לתחום זה ידועה (דב"ע לה/2-3, [1], בע' 162). .6כשמדובר בעתירה לפסק-דין הצהרתי בלבד, יש לייחס חשיבות מכרעת לעובדה שכבר בשנת 1964שמע המערער "אות אזעקה" לעניין מהות היחסים בינו לבין המשיבה ושש-עשרה שנים לא עשה דבר להבהרה מוסמכת של מצבו - ל"הצהרה" של בית-משפט. המצב כלל אינו דומה למקרה שבו בחוזה עבודה אינדיבידואלי נאמר מה שנאמר למהות היחסים שבין הצדדים ולאחר זמן, בהליך למימוש זכויות בפסק-דין "אכיף", מעוררים את השאלה של מהות היחסים. בענייננו מדובר ב"אות אזעקה", ולא אות אזעקה סתם, אלא פסק-דין של בית-משפט, ועליו ידע המערער, ולעניין זה אין משקל לשאלת נפקותו של פסק-הדין ביחסים שבינו לבין המשיבה. בעצם פסק-הדין היה "אות אזעקה", וחוסר פעולה במשך שנים יש בו כדי להוות אותו "שיהוי" המכשיל עתירה ל"פסק-דין הצהרתי". .7מאחר ובמהלך הדיון בבית-הדין האזורי, בפסק-הדין של בית-הדין האזורי ובטענות הצדדים בפנינו, תפסה מקום מרכזי טענת "מעשה-בית-דין", שלמעשה קבעה גורלו של ההליך והביאה למחיקת התביעה על הסף - נתייחס גם אנו, ולו גם בקצרה, לאותה טענה. .8כאשר מסלקים את הטשטוש מכתב ההגנה (ראה סעיף 4, קטע שני, לעיל) עולה מכל אשר היה בפני בית-הדין האזורי, כי המערער לא היה "צד" להליך בבית-הדין לביטוח לאומי. אשר נאמר בפסק-הדין שבערעור הוא, כי "דבר זה (מהות היחסים בין השניים) כבר נבדק על-ידי בית-דין מוסמך לעניין תשלום דמי הביטוח למוסד לביטוח לאומי בגינו של התובע". בקשר לכך ייאמר, כי לעניין "מעשה-בית-דין" לא די בכך שעניין "נבדק", צריך שיהא "נפסק". כן יש לציין שבדברים המובאים עצמם נאמר, שבית-הדין לביטוח לאומי היה מוסמך לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי ולא לעניין קביעת "מעמדו" של מי שלא היה צד להליך. בהמשך פסק-הדין נאמר "התובע לקח חלק בדיון האמור, ידע עליו...". לא ברור למה כוונת המלים "לקח חלק בדיון" ולא ברור מה פירוש הלים "ידע עליו" ומה משקל העובדה שפלוני יודע על הליך משפטי לעניין מניעת תביעה בשל "מעשה-בית-דין". כל אשר עולה מהנתונים שבתיק הוא שהמערער הופיע בתור עד, ועד בלבד, בבית-הדין לביטוח לאומי (סעיף 2, פסקה ג', שבחלק iדלעיל). .9המשותף לעיקרון של "מעשה-בית-דין" כמחסום בפני הליך שיפוטי, על שני גווניו - "השתק ישיר" ו"השתק עקיף", בלשונו של הנשיא אגרנט בע"א 246/66, [2] (בע' 561, 584), הוא שההליך שבו מבקשים לראות גורם ל"מעשה-בית-הדין" וההליך החדש הם "בין אותם הצדדים או חליפיהם" (שם, [2], ע' 583). בענייננו, תנאי זה לא התקיים. בית-הדין האזורי היה מודע לכלל זה, אך אמר, לאור כל הנסיבות שפרט, כי "אף על-פי שהצדדים במשפט האמור היו הנתבע והמוסד לביטוח לאומי - יש לראות גם את התובע כאילו היה צד לו...". הדין אינו מכיר ב"כאילו צד להליך". "מעשה-בית-דין" פועל נגד "צד" או חליפו ולא נגד מי שרואים "כאילו" צד או מי שידע על ההליך. על כן, לו גורלו של הערעור היה תלוי בקבלת טענה של "מעשה-בית-דין" - היינו מקבלים אותו. .10לאור האמור בסעיף 6דלעיל, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.ביטוח לאומי