בקשה לביצוע שטר חוב על סחורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביצוע שטר חוב על סחורה: 1. התביעה שבפני תחילתה בבקשה לביצוע שטר על סך 32,818 ש"ח, שהגישה התובעת נגד הנתבעים. התנגדות הנתבעים התקבלה ותצהירם הפך לכתב הגנה. 2. בקדם משפט שהתקיים בפני כב' השופט אסולין, ניתנה לתובעת הרשות להגיש תביעה מפורטת, עפ"י עיסקת היסוד נשוא השטר. 3. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת, כי הנתבעים רכשו ממנה סחורה החל משנת 1992, עפ"י הסכם אספקת מוצרים, אשר סומן ת/א, שמכוחו גם ניתן שטר חב עליו חתם נתבע 2 (להלן: הנתבע) כערב בערבות אואל. לטענת התובעת רכשה נתבעת 1 (להלן: הנתבעת) סחורה מהתובעת במהלך שנת 1994 ונותרה חייבת סך של 32,818 ש"ח לפי הפירוט כדלקמן: א. יתרת חב פתוח נכון ל31.5.96- - 12,012.55 ש"ח. ב. סכום החב הנ"ל בצירוף ריבית בגין פיגור בתשלום חשבונות נוב' 93 ועד אפריל 94 - 18,873 ש"ח. ג. סכום החב בצירוף ריבית לפי 2.5% לחדש, המתווסף לסך של 12,012.55 מיום 1.7.94 ועד 15.12.95 - 1,932.4 ש"ח. 4. הנתבעים מצידם טענו, כי במהלך של 1994 רכשה הנתבעת מהתובעת סחורה בסכום כולל של 247,763.42 ש"ח ופרעה סכום זה במדוייק, לפי הפירוט בכתב ההגנה, באמצעות תשלומים ושתי תעודות חיוב, וכי ההסכם בין הצדדים היה תנאי תשלום "גב אל גב". 5. כתב התביעה המתוקן הינו מעורפל ובלתי מובן, וכל פירוט החיובים בו כלל לא ברור. כתב התביעה בחלקו, אינו עולה בקנה אחד עם תצהירי התובעת שהוגשו חלף עדות ראשית, והתצהירים מהווים שנוי חזית מהותי מכתב התביעה. עקב כך, התבררו השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, רק לאחר שהוגשו תצהירי העדויות הראשיות ולאחר שנשמעו העדויות. הסתבר כי, לטענת התובעת, סכום התביעה מקורו בהנחות יתר שניתנו לנתבעת, ואשר בגינן חוייבה הנתבעת ע"י התובעת, ומפיגורים בתשלום של הנתבעת בניגוד למוסכם, אשר בגינם חוייבו הנתבעת בריבית. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלות דלהלן: א. מה היו תנאי התשלום המוסכמים בין הצדדים בגין רכישת הסחורה בתקופה הרלבנטית לתביעה - האם שוטף + 60, כטענת התובעת, או "גב אל גב" כטענת הנתבעים, וכתוצאה מכך האם אחרה הנתבעת בביצוע התשלומים שהגיעו לתובעת בגין הסחורה. ב. מה היתה רמת ההנחות המוסכמת בין הצדדים בגין צינורות בטון - האם 81% או 83%, ומה בגין תאים ובריכות - האם 71% או 72%. ג.. האם חייבים הנתבעים לתובעת סכומים כלשהם בגין הפרשי הנחות, ואם כן - האם עליה לשלם בגין פיגורים אלה ובגין פיגורים בתשלום בניגוד לתנאי התשלום המוסכמים - אם היו כאלה - ריבית ובאיזה שיעור. אין מחלוקת, כי התובעת סיפקה לנתבעת סחורה, וכי הסחורה שסופקה, ואשר היא נשוא המחלוקת בתיק זה, סופקה בגין העבודה שביצעה הנתבעת עבור חברת אחים עשוש בע"מ (להלן: אחים עשוש) באזור התעשיה הדרומי באשקלון לאחר חדש ספטמבר 1993. 6. התביעה המתוקנת התבססה על ההסכם ת/א, שכותרתו "הסכם לאספקת מוצרים". הסכם זה הוא מיום 23.12.92 ונחתם ע"י הנתבעת בלבד. עפ"י הסכם זה תנאי התשלום הם שוטף פלוס 60. ההנחה לגבי מוצרים על קרקעיים היא 56% ועל מוצרים תת קרקעיים 65% או 68%. בתצהיר העדות הראשית של מנהל אגף השיווק של התובעת, מר אקסט, נחשף לראשונה מסמך נוסף שכותרתו "הצעת מחיר לאספקת מוצרים לאתר: אזור תעשיה דרומי- אשקלון" - שסומן ת/ז. ת/ז הינו הצעת מחיר מיום 21.9.93, המופנית לנתבעת. לפי הפירוט שבסעיף 1 להצעה תנאי התשלום הם שוטף + 60. לפי סעיף 8 להצעה "צינורות בטון 81% הנחה ממחירון יולי. תאים ובריכות 71% הנחה ממחירון יולי". ההצעה חתומה ע"י התובעת, וע"י הנתעת באמצעות חותמת החברה וחתימתו של הנתבע. מזכירת החברה בעדותה, טענה, כי תנאי התשלום המוסכמים בין הצדדים הם שוטף + 60, וזאת עפ"י ההסכם ת/א (ר' ס' 4 לתצהירה). בחקירתה הודתה העדה, כי היא מכירה רק את הצד החשבונאי (ר' עמ' 8 ש' 3 לפרו'). מנהל אגף השיווק של התובעת, מר אקסט טען בתצהירו, כי מועדי התשלום המוסכמים בין הצדדים היו שוטף + 60. לתצהירו צירף כאמור את ת/א ות/ז. העד אמר בחקירתו כי הסכם ת/א כלל אינו תקף לדעתו, כי התובעת אינה חתומה עליו (ר' פרו' עמ' 11 ש' 27). לגבי ת/ז העיד העד כי זהו הסכם מפורש לעבודה ספציפית (ר' פרו' עמ' 12 ש' 2). בחקירתו אישר העד, כי הוא עובד בתובעת רק מיום 9.4.94. 7. הנתבעים בכתב הגנתם טענו, כי תנאי התשלום המוסכמים בין הצדדים היו "גב אל גב". מנהל הנתבעת בתצהירו ובחקירתו הסביר, כי בחדש אוגוסט 1994 זכתה חברת אחים עשוש בפרוייקט באיזור התעשיה הדרומי באשקלון. הנתבעת נבחרה ע"י אחים עשוש להיות קבלן מבצע שלה. באותה עת עבדה הנתבעת עם חברה מתחרה לתובעת, חברת רייכרט, ששם היו לה תנאי תשלום של "גב אל גב" והנחות בגובה 72% ו83%-, לגבי הפריטים נשוא המחלוקת. לאחר הזכיה, החלו גופים שונים כמו החברה הכלכלית אשקלון, ועירית אשקלון ללחוץ על הנתבעת לרכוש את המוצרים לפרוייקט מהתובעת. העד סעדון הסביר "אנו לא יצרנו קשר עם התובעת בעקבות קבלת הפרוייקט באזור התעשיה הדרומי, חברת אחים עשוש שהיתה הקבלן הראשי ואנו קבלן המשנה, באמצעות החברה הכלכלית שהיא היזם, שהיא חברה ששייכת לעירית אשקלון, ומכיוון שידעו שאנו עומדים לסגור עם חברת רייכרט לצורך הפרוייקט הזה הופעל עלינו לחץ, באמצעות החברה הכלכלית ואחים עשוש לבצע רכישות דרך התובעת" (ר' פרו' עמ' 20 ש' 17). לעניין ת/א טען מנהל הנתבעת, כי זה היה הסכם אספקת מוצרים שוטף, שלא קשור כלל לפרוייקט באזור התעשיה הדרומי. לטענתו הסכם זה לא מוגבל לפרוייקט מסוים, ועל כן הוא לא נעשה גב אל גב כי הקניה ע"י הנתבעת נעשתה רק בכפוף להזמנות. לטענתו, כשדובר בפרוייקט גדול דרש תנאי תשלום גב אל גב שכן "שבצענו את הפרוייקט הגדול ומכיוון שאי אפשר להזמין כל שני וחמישי צינור בטון אחד או שניים וידוע שמפעל נכנס לסידרת ייצור אז הוא יעשה את כל הליין, ובמקום לאחסנו אצלו במפעל הוא מפזר זאת בשטח, מצב זה יוצר באופן קבוע שרמת הסחורה שכמות הסחורה שנמצאת בשטח עולה לאין ערוך על התקדמות העבודה ולכן לא יכול להיווצר מצב שהקבלן שזה אני ישלם את המימון של הסחורה, כי אני לא צריך את כל הסחורה באותו חודש. המפעל המספק יכול להגיע לרמת חיוב לגבי מוצרים שאני עוד לא הוצאתי להם חשבון לקבלן הראשי" (ר' פרו' עמ' 21 שורה 28 ואילך ועמ' 22 ש' 8-1). לעניין ת/ז טען מנהל הנתבעת, כי תנאיו שונו בהסכמה, וכי חתימת הנתבעת עליו אינה מחייבת. לטענת מנהל הנתבעת, לאחר שנחתם ת/ז ע"י הנתבע עם חותמת החברה, שוחח עם מר דידי רמי, סוכן התובעת, והודיע לו כי תנאי ת/ז אינם מקובלים על הנתבעת וכי הוא יעדיף לעבוד עם חברת רייכרט. לטענתו, התבקש ע"י דידי "לא לסגור שום דבר" עד שיחיאל (מנהל השיווק הקודם של התובעת שאותו החליף מר אקסט) יגיע אליו. מנהל הנתבעת העיד, כי יחיאל בא למשרדו ואז הוסכם על הנחות כפי שניתנו לו ע"י חברת רייכרט, והדבר סוכם בלחיצת יד (ר' עמ' 24, 25 לפרוטוקול). גירסתו של מנהל הנתבעת, נתמכה ע"י עד ההגנה מר דידי רמי. מר דידי עבד כאיש מכירות של התובעת בדרום. עפ"י עדותו, מיד כשהסתבר שהנתבעת קיבלה מאחים עשוש את העבודה באזור התעשיה הדרומי, הוא פנה לנתבעת, מטעם התובעת, והכניס את הצדדים למו"מ. המו"מ מצד התובעת התנהל באמצעות יחיאל עובד התובעת. העד העיד, כי מספר ימים לאחר חתימת ת/ז, התקשר אליו מנהל הנתבעת והודיע לו שלא יקנה מהתובעת סחורה, כיוון שיש לו יותר הנחות בחברת רייכטר המתחרה. אז יזם העד פגישה בין יחיאל למנהל הנתבעת והוא מעיד "ואני זוכר שיחיאל הוסיף לו 2 אחוזי הנחה בצינורות בטון ואחוז אחד בתאים ובריכות... לגבי השוטף פלוס 60 התעקש שהוא רוצה גב אל גב ויחיאל אמר לו שאם הגב שלו זה אחים עשוש אז אין לו בעיה" (ר' פרו' עמ' 15 ש' 20-15). העד העיד, כי ת/ז לא תוקן הואיל ויתכן שלא היה בהישג יד בעת הפגישה שבין מנהל הנתבעת ליחיאל (ר' פרו' עמ' 17 ש' 12). לטענתו, יחיאל רשם את שינוי האחוזים במסמך אך המסמך אינו בידו. העד העיד עוד, כי היה נוכח בעיסקה של מליון ש"ח שיחיאל הוציא מפית והצדדים חתמו עליה, כמו כן העיד כי "יחיאל היה לו חשוב מאוד לקבל את העבודה הזו כי זה ליד פתח המפעל שלו" (ר' פרו' עמ' 17 ש' 16). 8. לפני שאדון בטענות הצדדים לעניין תוכנו של ההסכם הקובע ביניהם, אציין, כי לא מצאתי ממש בטענת ב"כ התובעת, כי אין הנתבעת רשאית להסתמך על הסכם בע"פ הסותר את המסמכים ת/א ות/ז שהוצגו, בהיותם עדות בע"פ נגד מסמך בכתב. טענת הנתבעים היא, כי לאחר שהוצא ת/ז, הוא שונה. עפ"י ההלכה, ובהתאם לס' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, אכן אסורה עדות בע"פ כנגד מסמך בכתב, ואולם טענה נגד מסמך היא טענה על מה שנאמר לפני או בזמן עריכת המסמך "טענות נגד מסמך מתאפיינות אפוא בכך שהן מערערות על תוכנו של המסמך בזמן עשייתו" (ר' קדמי על הראיות חלק שני עמ' 738), משמע - אין האיסור חל על הוכחת אירוע שאירע מאוחר יותר. זאת ועוד, גם אליבא גירסת התובעת אין ספק כי ת/א איננו רלבנטי לפרוייקט נשוא המחלוקת שבפני, ואשר בגינו החוב הנטען, ודבר זה נלמד מרמת ההנחות המפורטת בו, שגם אליבא התובעת אינה רמת ההנחות המוסכמת בפרוייקט הרלבנטי. אשר לת/ז, מאחר והוגש רק העמוד הראשון של ההסכם, ומאחר ולפי הכיתוב שעליו יש למסמך 3 עמודים נוספים (ר' אישורו של מר אקסט פר' עמ' 12 ש' 9), אני סבורה כי אין לקבל את ת/ז כראייה בכלל, ועל כן ההסכם בע"פ הנטען איננו סותר דבר. 9. לגופו של עניין, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו בפני, אני מעדיפה את גירסת הנתבעים לעניין תנאי ההסכם שבין הצדדים, בכל הנוגע לתנאי התשלום ורמת ההנחות, וזאת מן הטעמים כדלקמן: א. השתכנעתי מעדותו של מנהל הנתבעת, כי לעניין הפרוייקט שבאזור התעשיה הדרומי באשקלון, בו זכתה, היה לתובעת עניין מיוחד באספקת הסחורה לצרכי העבודה, הן בשל ההיקף המשמעותי של העבודה והן בשל הקירבה של הפרוייקט למיקום מפעל התובעת. על העובדה שיחיאל מאד רצה לקבל את הסכם ההתקשרות עם הנתבעת לצורך הפרוייקט, עבור התובעת, העיד העד דידי. לאור זאת מובנת ההתגמשות של התובעת באמצעות יחיאל, בעיקר בהתחשב באלטרנטיבה, בדמות מתחרה התובעת, שעמה התכוונה הנתבעת להתקשר. ב. העד דידי היה מהימן עלי והתרשמתי שעדותו היא אמיתית וכנה, וכי אין לו עניין בתוצאות המשפט או עם מי מן הצדדים. האמנתי לעדותו, כי יחיאל הסכים להתקשרות גב אל גב בהתחשב בכך שתשלומי התובעת הותנו בתשלומי אחים עשוש, לנתבעת, שהיו גב חזק ואיתן כלפי התובעת. כמו כן האמנתי לו, כי הצדדים סיכמו בפגישה אצל מנהל הנתבעת את תנאי ההסכם המשופרים, כפי שיחיאל נהג לעשות, ולא בכתב מסודר. ג. התביעה כפי שהוגשה הסתמכה על הסכם ת/א, אשר כאמור גם אליבא התובעת כלל אינו נוגע לעיסקה נשוא התביעה, אין בה זכר לת/ז ולעובדה שחלק מהתביעה עניינה הנחות יתר שניתנו לתובעת, ואני סבורה כי יש בכך כדי לערער את מהימנות גרסתה של התובעת בכללותה. ד. התובעת המציאה בת/ב שלש עשרה חשבוניות שבהן לטענתה ניתנה הנחת היתר, בניגוד למוסכם, בשיעור של 83% ו72%-, וכן את חשבונית החיוב 6503 בגין החיובים החסרים. כל החשבוניות ת/ב הן מחדש מרץ 1994. התובעת לא טרחה להמציא את כל החשבוניות הרלבנטיות לתקופת ההתקשרות בגין הפרוייקט, על מנת להוכיח שבכולן חוייבה הנתבעת בשיעורי ההנחות הנמוכים יותר הנטענים על ידה כמוסכמים, דהיינו 71% ו81%-. רק בתשובה לשאלת ב"כ התובעת, המציאה מזכירת החברה, במעמד חקירתה שלש חשבוניות כאלה, שמספריהן 83008, 85759 ו8187-. למרבה הפליאה, דווקא בגין חשבוניות אלה, שנמצאו ב"מקרה" בידי מזכירת החברה, הוציאה הנתבעת את חשבוניות החיוב נ/2 - נ/4, אשר בהן חייבה את התובעת בגין חיוב היתר, עקב שיעורי ההנחה המופחתים שנזקפו לזכותה. ה. מנהל הנתבעת העיד, כי מחה על הטעות בשיעורי ההנחות בחשבונית 8187 מיום 6.3.94, ועקב כך תוקנה הטעות ע"י התובעת. ואכן ביום 22.3.94 לאחר שתוקנה הטעות, שוב ניתנה לנתבעת ההנחה המוסכמת כעולה מחשבונית 8403 שסומנה נ/9. ו. חשבונית החיוב ת/ב בגין הפרשי ההנחה, הוצאה ע"י התובעת ביום 29.4.94, בגין חשבוניות מרץ 94. כפי שהעיד מר אקסט, הוא החליף את יחיאל בתפקיד ביום 9.4.94 ונראה, כי החליט לעשות סדר חדש בתובעת, תוך התעלמות מהסדרים קיימים. ז. כל העדים שהעידו מטעם התובעת, הם אנשים שלא היו מעורבים כלל בהתקשרות שנעשתה בין הצדדים. הגב' מירה אחראית רק על הצד החשבונאי, ואילו מר אקסט הגיע לאחר שהסתיימה ההתקשרות למעשה. מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת ומר דידי, ששניהם היו מעורבים ישירות במו"מ שנוהל בין הצדדים ובסיכומים שהושגו, והם העידו על מה שהוסכם בין מנהל הנתבעת ליחיאל בנוכחותו של דידי. התובעת ביקשה מבית המשפט לאפשר לה להביא את יחיאל כעד הזמה, ואולם מטעמים שפורטו בהודעתה, חזרה בה מבקשתה והעדיפה שלא לזמנו. הכלל הוא כידוע, כי הימנעותו של צד מלהביא ראייה מצויה ורלבנטית מובילה למסקנה שאילו הובאה היתה פועלת לרעת הצד שנמנע מהבאתה (ר' י. קדמי על הראיות חלק שני עמ' 918 - 919). ח. העובדה שהתובעת נטלה שיקים שהגיעו לנתבעת, ישירות מאחים עשוש, (ר' עדותו של מר אקסט עמ' 13 ש' 9 ואילך, ועדותו של סעדון פר' בעמ' 23 ש' 11) וזקפה אותם על חשבון חב הנתבעת מהוות חיזוק לטענת הנתבעת, כי ההסכם היה לתשלום גב אל גב. כמו כן עדותו של מר אקסט עצמו מחזקת את גירסת הנתבעים בעניין זה. בתשובה לשאלה, אם יתכן שבשל העובדה שאחים עשוש היו בתמונה הסכימה התובעת לתשלום גב אל גב, השיב כי "לא ידוע לי על הסכם גב אל גב ברור שזה היה מרכיב כחלק מהבטוחה לאספקת סחורה בכאלה סכומים לקבלן כזה קטן" (ר' פרו' עמ' 13 ש' 21), העד לא שלל מכל וכל אפשרות של הסכם כזה. ט. עדותו של מר אקסט לא היתה מהימנה עלי. העד נהג בחוסר תם לב כאשר צירף לתצהירו את ת/א שכלל אינו רלבנטי לפרוייקט נשוא המחלוקת, ובכך שצירף רק את העמוד הראשון של ת/ז בעוד שאישר כי ת/ז הוא עמוד אחד מתוך שניים או שלשה, אלא שאותם החליט שלא לצרף (ר' פר' עמ' 12 ש' 9). התרשמתי גם, כי העד כלל לא בקיא בפרטי העניין. העד טען, כי בגין העיסקה על אזור התעשיה הדרומי, נמשכה סחורה במשך כל שנת 93 ו94- (ר' פר' עמ' 12 ש' 13), בעוד שעפ"י עדות מנהל הנתבעת וכן עפ"י ת/ז האספקה בגין עיסקה זו החלה לכל המוקדם בספטמבר 93. 10. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי בהסכם שנעשה בין הצדדים לגבי הפרוייקט נשוא הדיון, הוסכם כי שיעורי ההנחות יהיו 72% על בריכות ותאים ו83%- על צנורות, וכי התשלומים יעשו גב אל גב. 11. לאור קביעתי הנ"ל, תביעת התובעת בגין הפרשי ההנחות, בסך 7,875.55 עפ"י ת/ב - נדחית. 12. אני מאמינה לנתבעת כי כפי שעולה מחשבוניות נ/5 עד נ/7, לגבי חשבוניות אלה היא לא זוכתה במלוא ההנחה המוסכמת. אני מקבלת כמהימנות את תעודות החיוב נ/2 - נ/4 שהוציאה הנתבעת בגין הנחות שניתנו לה בחסר עפ"י עדותו של מנהל הנתבעת (ר' פר' עמ' 22 ש' 26). לאור האמור אני קובעת, כי תעודות החיוב הוצאו ע"י הנתבעת כדין, ועל כן חיוב הנתבעת, ע"י התובעת בגין תעודות החיוב שהוציאה בסך 4,137 ש"ח אינו כדין ותביעתה בגין חיוב זה - נדחית. לא מצאתי שיש בעובדה שחשבונית חיוב אחת של הנתבעת לא נלקחה על ידה בחשבון באזון החיובים והתשלומים לתובעת, כדי לערער את מהימנות הנתבעת. 13. הנתבעת טענה, כי שילמה את התשלומים שהגיעו ממנה לתובעת גב אל גב לתובעת. כל שטענה התובעת הוא, כי ההסכם היה בתנאי שוטף + 60. משנדחתה טענת התובעת, ומשלא נסתרה טענת הנתבעים, כי אכן בוצעו התשלומים כנגד תשלומים שקיבלה היא מאחים עשוש - אני דוחה את תביעת התובעת בגין חיובי הריבית עקב פיגורים בתשלום, וקובעת כי פגורים כאלה לא הוכחו. 14. סוף דבר, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך 6,300 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק. שטר חובסחורהחובשטרביצוע שטר