בקשה להיתר פיטורים בהריון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להיתר פיטורים בהריון: .1הנתבעת מס' 1(להלן - הנתבעת) הועסקה על-ידי התובעת מ- .1.8.1984ביום 4.6.1988 ילדה הנתבעת, ולמרבה הצער, הילוד נפטר. ביום שחזרה מחופשתה ב- 10.7.1988- נמסר לה מכתב פיטורים, הנושא את תאריך אותו היום וזה לשונו - "הננו מצטערים להודיעך כי הנהלת החברה החליטה על הפסקת עבודתך בחברה בפועל החל מהיום. את תקבלי חודש ימים משכורת החל מהיום כהתראה על הפסקת עבודתך, וכמו-כן תקבלי פיצויים לפי החוק, שיכללו גם את תקופת חופשת הלידה וכן גם את חודש ההתראה. זאת אומרת פיצויים אלה יחושבו מתקופה 1.8.1984ועד .10.8.1988 הנני מאחלים לך הצלחה מלאה בכל אשר תפני בעתיד!" (ההדגשה במקור). .2כיוון שבעת קבלת מכתב הפיטורים היתה הנתבעת בהיריון, היא פנתה ביום 17.8.1988, באמצעות בא-כוחה, למפקח העבודה הראשי במשרד העבודה והרווחה (נתבע מס' 2, להלן - המפקח). בעקבות פניה אל התובעת מטעם המפקח ביקשה זו שיינתן לה היתר על-פי סעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954(להלן חוק עבודת נשים). המפקח סירב ליתן את ההיתר, ובמכתבו מיום 15.11.1988נימק את סירובו ואמר: "אני בהחלט רואה קשר בין פיטוריה לבין הריונה וזהו הנימוק לסירובי להתיר הפיטורין של הגב' ". .3בכתב התביעה טוענת התובעת כי החליטה לפטר את הנתבעת במהלך 1987, בשל אי-התאמה מקצועית, אך נמנעה מעשות כן כיוון שנודע לה שהיא בהיריון. משחזרה הנתבעת לעבודה - ביום 10.7.1988- נמסר לה מכתב הפיטורים מבלי שידעה שהנתבעת שוב בהיריון. עתירת התובעת היא שיינתן פסק-דין המצהיר כי פיטורי הנתבעת "תקפים לכל דבר ועניין החל מיום 10.7.1988". .4בדיון שהתקיים ביום 14.2.1989ביקש בא-כוח התובעת להביא ראיות הנוגעות לשאלה אם ידעה התובעת שהנתבעת בהיריון בעת הפיטורים, וכן בעניין סיבת הפיטורים. לאחר שנשמעו טענות הצדדים דחה בית-הדין - בהחלטה מיום 21.2.1989את הבקשה בנימוק הבא - "הדיון בהליך זה צריך להתנהל אך ורק בשאלה: האם החלטת המפקח, לאור החומר שבתיק, יכולה לעמוד בפני ביקורת שיפוטית? לפי התשובה שיתן בית-הדין לשאלה זו - תזכה או לא תזכה התובעת בסעד המבוקש על ידה בכתב התביעה". "התיק" - הכוונה לתיק המפקח שהוגש וסומן נ/.1 .5באי-כוח הנתבעים העלו טענה טרומית לפיה אין לבית-הדין סמכות לדון בתביעה, לפי שהמפקח פעל במסגרת סמכותו הסטטוטורית, ותקיפת החלטתו צריכה להידון בבית-המשפט הגבוה לצדק. בבית-הדין - כך באי-כוח הנתבעים - ניתן לתקוף את החלטת המפקח בתקיפה עקיפה בלבד, ואין זה המקרה שלפנינו. .6בבג"צ 578/80[1], (להלן - עניין גנאים) נאמר כי: "לבית-הדין לעבודה הסמכות לדון בתוקפה של פעולה שלטונית, שעושה רשות שלטונית ושעילתה ביחסי עובד-מעביד, גם אם עניין זה היה בעבר תחום סמכותו של בית-המשפט הגבוה לצדק" (שם [1], בע' 43). השאלה אם הכוונה לתקיפה עקיפה, או ישירה, איננה מתעוררת כאן, לפי שהסעד המבוקש בתביעה זו איננו פסילת החלטתו של המפקח, אלא מתן פסק-דין המצהיר שפיטורי הנתבעת היו כדין והם תקפים (ראה גם עניין גנאים [1], בע' 42מול האותיות ג-ד). .7לפיכך אנו דוחים את הטענה בדבר חוסר סמכות. .8בסיכומיו מונה בא-כוח התובעת ארבע שאלות שלדעתו שנויות במחלוקת, ואלו והן - א) האם פוטרה התובעת בשל נימוקים מקצועיים וענייניים, או בשל הריונה? ב) האם ידעה התובעת בעת שפיטרה את הנתבעת כי היא בהיריון? ג) האם החלטת המפקח שהפיטורים היו בקשר להיריון היתה כדין? ד) מהו מועד סיום יחסי עובד-מעביד? .9איננו יודעים מנין הסיק הפרקליט המלומד שייצג את התובעת כי אלה השאלות שבמחלוקת. ביום 21.2.1989נתן בית-הדין החלטה הדוחה את בקשת התובעת להביא ראיות בשאלות (א) ו-(ב) לעיל, וקבע את השאלה האחת העומדת לדיון (סעיף 4לעיל). אנו נתייחס, איפוא, רק לשאלה (ג). נוסיף עוד ונציין, כי סעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים אינו קובע שהמפקח חייב ליתן היתר לפיטורים בכל מקרה שאלה אינם בקשר להיריון, אלא משאיר את הדבר לשיקול דעתו. שיקול הדעת ניטל ממנו רק כאשר הוא סבור שהפיטורים הם בקשר להיריון, במקרה כזה אסור לו ליתן היתר. .10עיון בתיק נ/ 1מלמד כי לאחר שמפקח העבודה דוידסון (להלן - דוידסון) ערך חקירה, הוא הכין דו"ח - ביום 19.8.1988ובסיכומו לא קבע עמדה בדבר סיבת הפיטורים. מפקח העבודה האזורי (מאירוביץ) הוסיף שם הערה, כי "אין קשר בין הריונה לפיטוריה". הדו"ח הועבר למפקח, ולדעתו לא היתה החקירה מושלמת, והוא הורה לדוידסון להשלימה. דוידסון חקר שנית את הנתבעת ואת מ' זיתי ממנהלי התובעת (להלן - זיתי). לאחר שקיבל את ההשלמה, החליט המפקח להודיע על סירובו ליתן את ההיתר. בתחילה לא נתן כל נימוק לסירובו, אך בעקבות פניה מטעם התובעת, הודיע שעשה כן משום שראה קשר בין ההיריון לפיטורים (סעיף 2לעיל). .11בא-כוח התובעת טוען כי החלטת המפקח איננה כדין וכי יש לבטלה, מהטעמים הבאים - א) זיתי, בחקירתו השניה, התייחס לסיבות האמיתיות שגרמו את פיטורי הנתבעת, ודבריו אלה לא נסתרו; ב) בחומר החקירה לא נרמז אפילו כי התובעת ידעה, או יכולה היתה לדעת, על הריונה, של הנתבעת לפני שפיטרה אותה; ג) דוידסון ומאירוביץ השתכנעו כי התובעת לא ידעה על דבר ההיריון, ואף על פי כן החליט המפקח כפי שהחליט. .12איננו מקבלים את טענות בא-כוח התובעת. רוב טענותיו, אם לא כולן, הן מסוג הטענות שמקומן בערעור, ובית-דין זה איננו ערכאת ערעור על החלטת המפקח. הביקורת השיפוטית של בית-הדין מתבטאת בכך שהוא בוחן ובודק אם ההחלטה נגועה באי-סבירות קיצונית, אם קיימת הפליה, ואם היה שיקול זר, או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. דבר מכל אלה לא מצאנו במקרה שלפנינו. היו לפני המפקח שתי גרסות באשר לסיבת הפיטורים (ובאשר למועד שנודע לתובעת על הריונה של הנתבעת) והוא היה רשאי להעדיף אחת מהן. לא מצאנו טעם להתערב בכך. המפקח איננו חייב לקבל את דעתו של דוידסון או את זו של מאירוביץ. עליהם הוטל לבדוק ולחקור את המקרה ולהגיש למפקח את החומר, אך ההחלטה היא בידיו ודעתו היא הקובעת. בודאי שאין שפסול את החלטתו בשל כך שלא קיבל את דעתם של דוידסון ומאירוביץ (דב"ע לח/63- 6[2], בע' 5-24; להלן - עניין ש.א.ש). .13בכך ניתן היה להסתפק ולהכריע את הדין, אולם מאותו טעם שנתן בית-הדין הארצי בעניין ש.א.ש. (שם [2] בע' 25מול האות ה) נוסיף דברים אלה- א) לא נמצא כל מסמך המצביע על החלטה לפטר את הנתבעת במהלך 1987, בשל אי-התאמה. הסברו של זיתי, כי אין התובעת נוהגת להעלות דברים אלה על הכתב בהיותם נושאים עדינים (בתיק נ/1) - הסברו זה הוא, לפחות, מוזר עת מדובר בחברה מעסיקה 150עובדים. אם נוסיף לכך שבינואר 1988אף קיבלה הנתבעת העלאה בשכרה, ובמכתב בעניין זה, שכתב לה המנכ"ל, הוא הודה לה על עבודתה המסורה ושיתוף הפעולה שלה בעבודה, נגיע למסקנה שקיים ספק, אם לא למעלה מזה, בדבר נכונות הטענה כי פוטרה בשל אי-התאמה. ב) מכתב הפיטורים נמסר לנתבעת מיד ביום שחזרה מחופשתה. אם אכן לא ידעה התובעת על הריונה - מה נחפזה כל כך, ומדוע חששה לשוחח עם הנתבעת שחזרה אחרי תקופת היעדרות ארוכה, ואחרי אירוע קשה שעבר עליה? ג) הטענה שלא היה כל רמז בחומר החקירה בדבר ידיעת התובעת על היריון הנתבעת - טענה זו איננה נכונה מבחינה עובדתית. הנתבעת הזכירה זאת בתשובותיה לדוידסון (בתיק נ/1). .14היוצא מכל האמור לעיל שאנו דוחים את התביעה. .15התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של - 1000ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה יחולק בין הנתבעים בחלקים שווים.הריוןפיטורים בהריוןפיטורים