קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לכנס ועדה פריטטית לדיון בסכסוך קיבוצי: ##ההליך## 1. בבית-הדין האזורי בנצרת נפתח הליך בדרך "בקשת צד לסכסוך קיבוצי". המבקשת היתה "הסתדרות עובדי המדינה - מועצת פועלי נצרת עילית" (להלן הסתדרות עובדי המדינה) והמשיבה - "משרד החינוך של מדינת ישראל" על-ידי פרקליטות המחוז-נצרת (להלן - המדינה). ההסתדרות עתרה: "א) לחייב (את) המשיבה לכנס הוועדה הפריטטית לדיון בסכסוך קיבוצי בעניין רוזנשטיין רינה; ב) להצהיר שפיטורי הנ"ל בטלים; ג) לחייב את המשיבה בפיצויים מוגדלים על-פי סעיף 37 ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה, בשל שיבוש יחסי עבודה והתעלמות מנוהלים מחייבים". 2. ביסוד הבקשה הפותחת בהליך היתה טענה, כי: א) "הצדדים לבקשה קשורים בהסכם עבודה קיבוצי כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957 (להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), ומקיימים את התקשי"ר ביחסי עבודה עם עובדי משרד החינוך בצפון"; ב) ועדה רפואית מחוזית קבעה שגב' רוזנשטיין הינה נכה בשיעור של % 45 (זה לא נאמר בבקשה הפותחת בהליך, אך עולה מהתיק והתייחסות לכך הכרחית להבנת טעמן) ועל סמך זה פעלו להוצאתה לגמלאות. ועדה רפואית בירושלים (בדרג גבוה יותר) קבעה שדרגת הנכות היא %5, אך לא ביטלו את הפיטורים שבוצעו על סמך קביעת דרגת הנכות בשיעור של % 45; ג) "על-פי ההליכים בתקשי"ר סעיף 224- 06 יש להביא סכסוכים לוועדה פריטטית ולהקפיא המצב הקיים עד החלטתה", והמשיבה מסרבת לכנס את הוועדה הפריטטית. 3. בתשובה שהוגשה בשם המדינה טענו, בין היתר, כי: א) "אין כל סכסוך קיבוצי בין המבקשת (הסתדרות עובדי המדינה) לבין המדינה ולכן ההליך שהוגש... אינו נכון ואין מקום לדון בתביעה בדרך בקשת צד לסכסוך קיבוצי, כאמור בסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969" (להלן - חוק בית-הדין לעבודה); ב) "אין הסכם קיבוצי בין הצדדים". 4. בית-הדין האזורי חייב את באי-כוח הצדדים להגיש בכתב את טענותיהם בשאלה, אם כדין נפתח ההליך בדרך בקשת צד לסכסוך קיבוצי, כעמדת בא-כוח הסתדרות עובדי המדינה או שאותה דרך היתה פסולה, כעמדת בא-כוח המשיבה. במרכז כתב הטענות אשר הגישה הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה היתה הטענה, כי התקשי"ר אינו הסכם קיבוצי "מאחר שאיננו הסכם כלל וגם איננו רשום כחוק"; הוא גם אינו בגדר הסכם קיבוצי "במשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה... כי אין הוא הסכם באופן כללי" (הכוונה כנראה לכך שאין הוא - התקשי"ר - חוזה במשפט הכללי). בטענות אלה סמכה הפרקליטה על פסקי-הדין בדב"ע לב/12-9, בע' 55; דב"ע לו/7- .3. כן טענה אותה פרקליטה, כי הסכסוך הוא "סכסוך היחיד" ולא סכסוך קיבוצי, ובתור שכזה אין הוא בגדר סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה; בטענה זאת סמכה הפרקליטה על פסק-הדין בדב"ע לא/5-4 (בע' 266). במרכז כתב הטענות שהגיש הפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות היתה הטענה, כי התקשי"ר "מהווה הסדר קיבוצי במשמעות חוק יישוב סכסוכי עבודה, סעיף 37א, באשר הוא נעשה בכתב ונקבעו בו שיעורים לשכר עבודה לכל עובדי המדינה. מכאן שנשלל נשק השביתה מהמבקשת ועליה לפעול על-פי הוראות התקשי"ר המתייחסות לחיסול סכסוכי עבודה...". 5. הצדדים הגישו את טענותיהם בחודש נובמבר 1978 ורק בתום שנה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור. בהחלטתו אימץ בית-הדין האזורי את עמדת הפרקליטה אשר טענה למשיבה ומחק את "הבקשה" על הסף, מהטעם שמדובר בסכסוך היחיד ועל כן אין הוא בגדר העניינים שבהם מדובר בסעיף 24 (א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה. בית-הדין האזורי סמך על פסק-הדין בדב"ע לא/5-4. 6. בערעור חזר, למעשה, הפרקליט אשר ייצג את הסתדרות עובדי המדינה על טענותיו בבית-הדין האזורי. 7. הדיון בערעור נקבע למועד סמוך לקבלת הודעת הערעור, ושמיעתו נקבעה ליום .13.1.1980 שני הצדדים ביקשו דחיית הדיון למועד אחר, לאור מגעים "לפיתרון מעשי ומוסכם של גוף הסכסוך בעניינה של גב' רוזנשטיין או למציאת מנגנון מוסכם לפתרונו מבלי להיזקק לערכאות". משחלפו חודשים ולא נמצא הפיתרון שלו התכוונו, התקיים הדיון בערעור ובאי-כוח הצדדים השמיעו טענותיהם. פרקליטה של הסתדרות הפקידים טען, בין השאר, כי עצם הפעלתה של ועדה פריטטית הוא זכות של ארגון העובדים, וסמך על פרק 1 ופרק 85 שבתקשי"ר. באותו שלב הציג בית-הדין לפרקליטה אשר ייצגה את המדינה את השאלה, אם אכן עומדת היא על טענתה שאין להסתדרות זכות שתופעל ועדה פריטטית. לפרקליטה ניתנה שהות להשיב בכתב על השאלה. התשובה ניתנה ובה נאמר: א) עקרונית, יש להסתדרות זכות לבקש דיון לני ועדה פריטטית במקרה פיטוריו של עובד; אם נוהל משא-ומתן עם הוועד, והוועד לא הסכים לפיטורי העובד, כי אז קמה להסתדרות הזכות לדרוש קיום דיון בוועדה הפריטטית, בהתאם לאמור בסעיפים 06.222- 06.227 לתקשי"ר; ב) המשיבה לא הסכימה לדון לפני ועדה פריטטית, יען כי העובדת פוטרה, ובעת הכרזת סכסוך העבודה, העובדת היתה מחוץ לשירות; על כן לא קמה להסתדרות הזכות למינוי ועדה פריטטית. פיטורי העובדת, כאמור, היו כדין. על-פי פסקה 06.222 לתקשי"ר סכסוך עבודה יוכל להתקיים רק אם יש חילוקי דעות בין הנהלת המשרד לבין ועד העובדים. בנדון זה לא היו כל חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע לפיטורי העובדת. סכסוך העבודה הוכרז (במכתב מיום 21.12.1977), כשהעובדת כבר לא שימשה כעובדת המשיבה. על כן לא קמה הזכות לדיון לפני ועדת פריטטית על כל התוצאות הכרוכות בכך, לרבות השעיית החלטת הפיטורים, לפי סעיף 06.227 לתקשי"ר, ולא היה כל טעם בדיון כזה. 8. בית-הדין החליט, שמאותו שלב יתקיים הדיון בערעור על-פי טענות בכתב. 9. עיקר הטענות שהעלה הפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות, היו: א) מאחר והפרקליטה אשר ייצגה את המשיבה הסכימה בתשובתה לכך שהסתדרות עובדי המדינה זכאית לכך שתופעל ועדה פריטטית "בהעדר הסכמת הוועד לפיטורים, הרי בדיקת התביעה לגופה היא בסמכות בית-הדין דלמטה"; ב) הוועד לא נתן הסכמתו לפיטורים. התנהל משא-ומתן והפיטורים היו קשורים בתנאי שלא קוים; ג) גם לאחר שלטענת המדינה הפיטורים כבר בוצעו, אך ההסתדרות כופרת בנפקותם, עדיין קיימים חילוקי דעות שיש להביאם בפני ועדה פריטטית; ד) "על-פי חוק יישוב סכסוכי עבודה, סעיף 37ג, אסורה השביתה בשירותי הציבור, כאשר תמיד (?) קיים בתוקף הסכם ו/או הסדר קיבוצי, גם בסכסוך כלכלי ובוודאי בסכסוך משפטי למימוש זכויות, כאשר בצדק מפנה החוק את הצדדים למישורים פריטטיים ובוררות. כאשר נציגות העובדים אכן אינה הולכת בדרך שביתה בלתי-מוגנת, מונעים ממנה להתדיין בוועדה פריטטית, ואין כל תקנה למימוש זכות העובד"; ה) "לאחרונה מסרבת נציבות שירות המדינה לכנס ועדות פריטטיות... לאחרונה מוליכים נציגי המשרדים שולל (את) ועדי העובדים במשא-ומתן לפיטורים, כאשר מבטיחים, ללא סמכות, תנאי פרישה אסטרונומיים ולאחר שרכשו הסכמת הוועד ונציגותו, והעובד מפסיק לעבוד, מודיעים לו שמגיעים לו רק תנאי פרישה רגילים, אבל לחזור בו מהסכמתו, אין לו אפשרות, שהרי ועדה פריטטית אין מכנסים, לאחר שאדם כבר 'הופרש' מהשירות". 10. עיקר טענותיה של הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה היו: א) המערערת, פועלת ניקיון במשרד החינוך והתרבות משנת 1964, הופנתה על-ידי משרד החינוך לוועדה רפואית (תקשי"ר סעיף 33.241) וזאת (הוועדה המחוזית) קבעה ביום 10.4.1977 שיש סיבות רפואיות מספיקות להפסקת שירותה של העובדת בתפקידה ובכל תפקיד שהוא בשירות המדינה, לצמיתות. כמו כן קבעה הוועדה כי דרגת נכותה לצורך גמלאות תעמוד על % .45 מסקנות אלו אושרו על-ידי הוועדה הרפואית המרכזית; ב) "על יסוד מסקנות הוועדה הרפואית החליט שר החינוך והתרבות ביום 29.5.1977 על פיטוריה של העובדת (המערערת), וזאת לאחר שמוצו הליכי המשא-ומתן עם ועד העובדים לקראת פיטוריה כקבוע בתקשי"ר. לא היו חילוקי דעות בין הנהלת המשרד ובין ועד העובדים בעניין פיטורי העובדת והוועד נתן הסכמתו לפיטורים ב- .25.5.1977 הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 30.6.1977 ולאחר מועד זה לא היו קיימים עוד יחסי עובד ומעביד בין העובדת ובין משרד החינוך והתרבות"; ג) "לפנים משורת הדין הסכים משרד החינוך והתרבות לבדיקה מחדש של העובדת לפני הוועדה הרפואית המרכזית. הוועדה בדקה אותה ביום 25.9.1977 וביום 21.10.1977 ניתנה החלטה" שקבעה, בין השאר, דרגת נכות של % 5 לצמיתות, אי-כושר לעבודה כפועלת נקיון; ד) הבדיקה האמורה נעשתה לפנים משורת הדין, ההחלטה היתה ללא סמכות (זאת טוענת הפרקליטה אשר מייצגת את המדינה והמדינה הפעילה את הוועדה!) "ואישור לכך ניתן אף על-ידי ד"ר סבר, ראש היחידה הרפואית לעובדי המדינה"; ה) "במכתב מיום 21.12.1977 הכריזה מועצת פועלי נצרת עלית על סכסוך עבודה בגין פיטורי העובדת, וזאת כאשר הגב' רוזנשטיין לא שימשה עוד כעובדת המשיבה מזה כחצי שנה..."; ו) הפיטורים נעשו כדין, לאחר התייעצות עם ועד העובדים... טעם הסירוב לכנס ועדה פריטטית מטעם המשיבה נבע מהטעם שהגב' רוזנשטיין לא היתה עוד עובדת המדינה ופוטרה בהסכמת הוועד.... לא היה כל טעם מעשי בכינוס ועדה פריטטית שמטרתה לשמור על סטטוס קוו הקיים" (גם סטטוס "קוו" וגם "קיים"?!). 11. עם גמר שמיעת באי-כוח הצדדים ולקראת מתן פסק-הדין הוצגה שאלה לפרקליטה שייצגה את המדינה, אם העובדת שבה מדובר מקבלת פנסיה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) והתשובה היתה שאין היא מקבלת פנסיה. 12. אחד מנציגי הציבור שהוזמן לדיון לא בא ועל כן התקיים הדיון בהעדרו. ##פסק-דין## 1. ערעור זה מחייב תשובה לשאלות במישור המשפטי, והתייחסות למצב יחסי עבודה בשירות המדינה. התשובה לשאלות במישור המשפטי היא פשוטה וכן קלה; ההתייחסות למצב יחסי עבודה בשירות המדינה, בקטע הרלבנטי, אף היא אינה מעוררת צורך להתגבר על קשיים, באשר העובדות ברורות ועולות, במידה רבה, מדברי הפרקליטים שייצגו את המדינה, והיא מביאה להבלטת חומרת המצב בו והסכנה שבו. 2. במישור המשפטי יש להידרש לשתי שאלות: האחת - סיווג הסכסוך, אם בסכסוך היחיד ואם בסכסוך קיבוצי; השניה - סמכותו של בית-הדין במסגרת עיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, בשים לב לבסיס המשמש, בקטע שבו מדובר, את יחסי העבודה בין הצדדים, היינו - התקשי"ר. 3. לעניין הסיווג. ייאמר מייד, כי "הסיווג" ל"סכסוך היחיד" ול"סכסוך קיבוצי" חשיבותו אכן רבה ולעתים הינו מפתח לשאר. בענייננו טענה הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה, בבית-הדין האזורי, כי הסכסוך הוא "סכסוך היחיד" ועל כן אינו בגדר העניינים, שמסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה קמה סמכות לבית-דין אזורי לעבודה (סעיף 4, קטע שני, שבחלק 1 דלעיל). טענה זאת קיבל בית-הדין האזורי. לעניין טענה זאת סמכה הפרקליטה על פסק-הדין בדב"ע לא/5-4, ואף בית-הדין סמך על אותו פסק-דין. אכן עמד בית-דין זה, באותו פסק-דין, על חשיבות הסיווג ועל עצם הסיווג של סכסוכים ל"סכסוך היחיד" ו"סכסוך קיבוצי", כשם שעמד שם על הסיווג ל"סכסוך כלכלי" ו"סכסוך משפטי", תוך ניתוח מקורות זרים, ועל המאפיין כל אחד מאלה. טוב עשו, איפוא, שהתייחסו לאותו פסק-דין, ביקשו ללמוד ממנו ולבנות עליו. השאלה היא, אם המסקנה שהסיקו היא הנכונה. סיווג, עם כל חשיבותו, אינו אלא מפתח ואין הוא בא במקום הטרקלין שאליו מבקשים להיכנס (הסיווג חשוב "לא מפני שבסיווג עצמו פיתרון לבעיות אלא מפני שבהתעלמות ממנו אחד משורשי השיבושים במשפט העבודה וביחסי העבודה" - דב"ע לא/5-4, בע' 265). בדב"ע לא/5-4, בא הסיווג בהקשר להוראה בהגדרת "סכסוך עבודה" בסעיף 2 לחוק יישוב סכסוכי עבודה ("להוציא סכסוך היחיד"), בהקשר לתיווך ולבוררות ועניינים אחרים המוסדרים באותו חוק. מכאן שהספציפי שבאותו פסק-דין בא לעניין אותו חוק, ורק הכללי עומד בפני עצמו, עת הדגש תלוי בעומד לדיון בכל מקרה ומקרה. שני קטעים שבאותו פסק-דין חשובים לענייננו. בקטע האחד נאמר "המכנה המשותף להגדרות הרבות של 'סכסוך קיבוצי' - מול 'סכסוך היחיד' - הוא ש'בסכסוך הקיבוצי' מעורבת 'קבוצה', וקיים 'אינטרס קבוצתי' בנושא הסכסוך. מכאן שעצם 'אימוץ' של סכסוך על-ידי הקבוצה לא יביאו למטרת 'הסכסוך הקיבוצי', אם הנושא מוגבל ליחיד" (שם, בע' 266, סעיף ז' סיפא). 4. מהקטע המובא עולה במפורש שיכול ו"אימוץ" על-ידי "הקבוצה", יביא סכסוך למסגרת "הסכסוך הקיבוצי", אלא אם "הנושא מוגבל ליחיד", ולפי מה יקבעו אם "הנושא מוגבל ליחיד"? לפי התשובה לשאלה "עניינו של מי הוא נושא הסכסוך" (שם, ע' 266- קטע ראשון של סעיף 4). הקטע השני שבפסק-הדין הנ"ל שרצוי לצטט לעניננו אומר, לעניין סכסוך קיבוצי, שהוא "כולל סכסוך שבמרכזו הפרט ואומץ על-ידי ארגון עובדים" (שם, ע' 268, מול האות ה'). 5. באים, איפוא, לשאלה, אם "הנושא מוגבל ליחיד" ו"עניינו של מי הוא נושא הסכסוך". באים לשאלה, למי הזכות שאותה מבקשים ליישם או לאכוף. לו ב"הסכם קיבוצי" היה מדובר - השאלה היתה, אם הוראות בהסכם קיבוצי שעניינן קיומה והפעלתה של ועדה פריטטית ופיטורי עובד תוך התייעצות עם ועד עובדים והפעלת ועדה פריטטית, שייכות לחלק האובליגטורי של ההסכם הקיבוצי או שהן שייכות לחלק הנורמטיבי, ושמא יש לשבץ אחרת. כל זה משום ש"נושא סכסוך הוא עניינו" של מי שאת זכותו מבקשים ליישם או לאכוף. 6. בית-הדין היה מתקשה להשיב על השאלה לו חייב היה לשבץ לאחת המסגרות, בלעדית בבחינת כולו לכאן או כולו לשם. אך אין הדבר כך. כבר אמר בית-דין זה: "החלוקה של הסכם קיבוצי לחלק אובליגטורי ולחלק נורמטיבי היא חיונית, והיא עולה מהותו של ההסכם הקיבוצי. חלוקה זאת אינה קלה, ולא תמיד היא חדה, ויש ובהוראות מסוימות תמצא גם מזה וגם מזה" (דב"ע לד/8-3, בע' 192- מול האות ד'). בהמשך למובא שם נאמר, בהקשר למאפיין את החלק האובליגטורי ואת החלק הנורמטיבי, "שחלוקה זאת אינה חופפת הכרחית לתוצאותיה, את החלוקה לסכסוך היחיד ולסכסוך קיבוצי, כך שרק מהחלק האובליגטורי יבואו סכסוכים קיבוציים" (שם, ע' 192, מול האות ו'). לשעטנז שהוא כשר ואפשרי כאמור התייחס בית-דין זה גם בדב"ע לד/3-4, בע' 210). 7. ומהכלל אל הפרט. אשר לוועדות פריטטיות - עצם הקמתן והפעלתן - ברור שנושא זה הוא בגדר הוראות אובליגטוריות שבעל הזכות הוא הצד להסכם קיבוצי: רק הוא יכול להפעילן. ייתכנו מצבים שבהם גם לעובד כפרט זכות לכך שתופעל ועדה פריטטית, אך אזי החייב כלפי בעל אותה זכות אינו המעביד, אלא ארגון העובדים וזה לא מכוח עצם ההסכם הקיבוצי, אלא מכוח חברותו בארגון וחובת הארגון כלפיו. בפסק-הדין שבדב"ע לט/115-3, רואה בית-הדין הוראות שבהסכם קיבוצי, שעניינן יישוב חילוקי דעות, כשייכות לחלק האובליגטורי ולפיו הזכויות הן לצד להסכם (שם, ע' 5-174). אותו פסק-דין מתייחס גם למקרים שההסכם הקיבוצי קובע מסגרת לנורמה או נורמה כעיקרון, אך להשלמתה צריך להפעיל מנגנון מיוחד (שם, ע' 175). אשר לפיטורים, על כל הקשור בכך, נאמר כבר בפסק-הדין שבדב"ע לו/33-3 (בע' 54, סעיף 7). כי יש ובנסיבות מסוימות, הוראות שבהסכם קיבוצי המסדירות פיטורים, שייכות, במקביל, לחלק האובליגטורי ולחלק הנורמטיבי של ההסכם הקיבוצי. זהו המצב, עת מדובר בפיטורים. עצם הגבלת האפשרות לפטר, עצם ההגנה בפני פיטורים קמה - להוציא מקרים שביסודם הוראה שבחוק מההסכם הקיבוצי. הכלים הקשורים ב"השלמתה" של אותה זכות כדי היותה אכיפה ובמימושה - אף הם מההסכם הקיבוצי. מכאן שנושא זה - פיטורים - יכול ויהיה מאלה שיש בהם הן מהאובליגטורי והן מהנורמטיבי, הכל תלוי בנסיבות, ובעיקר בעמדת הצד להסכם, ובשלב שבו מדובר - לפני או אחרי "השלמת הזכות כדי בשלות". 8. יישום לענייננו של האמור לעיל, יביא למסקנה, כי אשר עמד לדיון בבית-הדין האזורי ועומד לדיון בערעור זה הוא סכסוך קיבוצי, היינו סכסוך, שעל השאלה "עניינו של מי הוא נושא הסכסוך" (דב"ע לא/5-4, ע' 266, סעיף 4- קטע ראשון) ישיבו - עניינה של הסתדרות עובדי המדינה, לפחות באותה מידה שהיא עניינה של פועלת הניקיון שבה מדובר. הסכסוך "אומץ" על-ידי ארגון העובדים, עד כדי הכרזה על סכסוך עבודה ועיקר המבוקש הוא הפעלת ועדה פריטטית. אלא מאי? טוענת הפרקליטות שאין כלל סכסוך, כי ועד העובדים הסכים לפיטורים והפיטורים בוצעו. טענה זאת פסולה מעיקרה. מאימתי תישמע טענה, שפלוני מבקש להפעיל מנגנון ליישוב סכסוך והשני יסרב בטענה שאין סכסוך, כי הוא צודק. זאת ואף זאת - כל המצוי ביחסי עבודה יודע, וכל הבא לעשות בתחום זה חייב וחייב לדעת, שהפעלת ועדה פריטטית היא אינטרס משותף לשני הצדדים, ולעיתים - בעיקר אינטרס של המעביד. כל המעמיד את ארגון העובדים, המבקש להפעיל ועדה פריטטית, במצב של עני בפתח, חייב לדעת כי אותה הפעלה של כוח על-ידו - סירוב לכנס ועדה פריטטית, יכול ותביא להפעלת כוחו הוא של הצד השני. 9. עד כאן לאחת משתי הטענות שהועלתה על-ידי הפרקליטה בשם המדינה - טענה שנתקבלה ושימשה להחלטה נשוא הערעור. מכל האמור עולה, מכל האמור עולה, כי אתה טענה צריך היה לדחות, ולא לקבלה. נותרה הטענה השניה: העניין אינו בסמכותו של בית-הדין האזורי במסגרת סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה. טענו, כי בנושא העומד לדיון, אין הסכם קיבוצי בין הצדדים, ובאין הסכם קיבוצי אינה עומדת לדיון שאלת "תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי", כנדרש לעניין הסמכותו מכוח אותו סעיף (סעיף 4 שבחלק I דלעיל). כנגד זה טען הפרקליט אשר ייצג את הסתדרות הפקידים, טענת בסיס לבקשתו הפותחת בהליך, כי הצדדים "קשורים בהסכם עבודה קיבוצי כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה", והתקשי"ר הוא אותו הסכם קיבוצי. לטענה זאת לא נדרש בית-הדין האזורי, אך היא תקבע את גורלו של הערעור. 10. בין שתיגש לטענות הצדדים מנקודת מוצא של סמכות בית-הדין ובין שתיגש מנקודת מוצא עניינית, תגיע למסקנה שהגשת התובענה באה מתפיסה מוטעית של מהותו ונפקותו במשפט של "הסדר קיבוצי" בכלל, והתקשי"ר בפרט. נפסק כבר יותר מפעם אחת ש"הסכם קיבוצי" הוא "הסכם קיבוצי" ולא "הסדר קיבוצי" (דב"ע לט/5-4, בע' 292-293) ובסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה הרי מדובר "בהסכם קיבוצי". על "הסדר קיבוצי" נפסק שאין לו נפקות משפטית בין הצדדים, אלא אם נאמר במפורש במסמך המהווה אותו "הסדר", כי הוא יהווה חוזה, אכיף במשפט, כל זה מבלי לגרוע בתוצאה לענייני "תנאים מכללא" ביחסים החוזיים בין המעביד לבין העובד כפרט, ומבלי לפגוע בהנחה המקובלת ביחסי עבודה, שהשותפים ליחסים אלה נוהגים לכבדו בתור "הסכם ג'נטלמני" (דב"ע לט/5-4; דב"ע לח/7-3, בע' 139). "הסדרים קיבוציים" יש לסווג לדו-צדדיים, כגון "חוקת העבודה לעובדי הסתדרות רפואית 'הדסה' (דב"ע לב/66-3) ולחד-צדדיים, כגון חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות או התקשי"ר. ההסדר הקיבוצי החד-צדדי, מעצם מהותו, אינו יכול להיות חוזה אכיף במשפט בין הצדדים לו, כי אין לו צדדים; בענייננו - הסתדרות עובדי המדינה אינה "צד" לתקשי"ר, להוציא אותם פרקים או סעיפים אשר ברור שאינם אלא תעתיק של הסכם קיבוצי, ואזי הנפקות מההסכם הקיבוצי. 11. מהפרק הרביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה, כשלמות, עולה ברורות, כי גם ההגדרה המורחבת של "הסכם קיבוצי" אינה מתייחסת אלא ל"הסדר" דו-צדדי. כן אין זה מיותר לציין, שהעומד לדין כלל אינו קשור בהוראות המטריאליות של הפרק הרביעי שבחוק יישוב סכסוכי עבודה. בשם הסתדרות עובדי המדינה ביקשו, אמנם, למצוא איסור לשבות וחובת ועדה פריטטית ובוררות בהקשר שהביא לפתיחת ההליך בבית-הדין האזורי. אך כשם שלא ברור מה הביא לאותו חיפוש, כן ברור שלא היה סיכוי למצוא את אשר חיפשו. ברור שהתוספת לחוק יישוב סכסוכי עבודה, מכוח סעיף 37ה לחוק אינה יכולה לתפוס אלא בהקשר ל"הסכם קיבוצי" או "הסדר קיבוצי" דו-צדדי, ואיש לא יטען שהתקשי"ר הוא אחד מאלה. 12. מכאן, שצדקה הפרקליטה שטענה למדינה, כי הליך שבו פתחו בבית-הדין האזורי לא בא במסגרת סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה. אנו נוסיף, שאין זאת רק שאלה של סמכותו של בית-הדין האזורי לעבודה, כך שהיתה סמכות לאותו בית-משפט שסמכותו אינה מוגבלת - בית-משפט שלום או בית-משפט מחוזי - אלא שכלל לא הועמד לדיון חוזה אכיף במשפט בין הצדדים, בערכאה שיפוטית כל שהיא. ואשר להכוונת פועלת הנקיון להליך בתביעת היחיד במסגרת סעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, כפי שנעשה בהחלטה נשוא הערעור, רואה בית-דין לציין, וזה למניעת טעות, כי במידה והעתירה היא להפעלת ועדה פריטטית, ספק רב, לאור האמור בסעיף 7דלעיל, אם לעובדת כפרט מעמד של צד בהליך כזה. 13. עד כאן להיבט המשפטי - לדרוש כדי לפסוק בערעור. בית-הדין בתור בית-דין לעבודה לא יוכל לסיים בכך. בסעיף 1דלעיל נאמר, שהערעור מחייב גם התייחסות למצב יחסי עבודה בשירות המדינה. אותה התייחסות אינה מעוררת צורך להתגבר על קשיים, כי העובדות ברורות, והמסקנות מתבקשות מאליהן. 14. התברר שעובדת בשירות המדינה, אמנם "רק" עובדת ניקיון, הובאה על-ידי המנגנון הממשלתי בפני ועדות רפואיות, המהוות חלק מאותו מנגנון. אותן ועדות רפואיות קבעו, כי הינה נכה ו"דרגת נכותה לצורך גמלאות תעמוד על % 45, ועל יסוד קביעה זאת פעל שר בישראל לפיטורי אותה עובדת. אותו בסיס עובדתי שימש גם למשא-ומתן עם ועד העובדים בהקשר לפיטורי העובדת. עד כאן חד וחלק. אלא מאי? אחר-כך קבעה חוליה הפועלת במסגרת אותו מנגנון ממשלתי, כי נפלה "טעות". דרגת הנכות אינה % 45 אלא % 5 בלבד! אפשר היה להניח שיימצא אדם אחראי במנגנון הממשלתי, אשר יבקש סליחה מהעובדת ויעשה לתיקון העוול על-ידי החזרתה לעבודה לא כעובדת ניקיון, עבודה שלה לא היתה מסוגלת במצבה, אלא לעבודה אחרת, ואין זה סביר שבכל המנגנון לא נמצאה עבודה מתאימה; בנסיבות המיוחדות והחמורות. במקום זה באה הפרקליטה וטוענת, כי הפיטורים תפסו ואין לארגון עובדים כל מעמד וכל עניין לפעול ולהתערב. האמנם כך? כאמור בסעיף 11 שבחלק iדלעיל - אין משלמים לעובדת כל קצבה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), אשר עליו בנו בעת הפיטורים. 15. ולא פחות חמור הוא העולה מערעור זה, במישור יחסי עבודה קיבוציים בשירות המדינה. התברר שלמדינה כמעביד ולהסתדרות עובדי המדינה כאיגוד מקצועי אין הכלים העומדים לרשותו של מפעל פרטי בתעשיה או בשירותים ושל איגוד מקצועי המייצג את העובדים במפעל, לשם טיפול בסכסוכי עבודה, כלים שלהם מעמד במשפט ואפשר, בשעת הדחק, לאכוף הפעלתם על-ידי בתי-הדין לעבודה. הכוונה היא להעדר הסכם קיבוצי המסדיר את כל הקשור ביישוב סכסוכי עבודה וחילוקי דעות, תוך הזדקקות לוועדות פריטטיות. עניין זה "מוסדר" אמנם בתקשי"ר, אך מן המפורסמות היא, שהתקשי"ר אינו הסכם קיבוצי, כך ששביתה, על אף אפשרות לפנות לוועדה הפריטטית, אינה בגדר הפרת הסכם קיבוצי על העולה מכך לעניין מניעתה על-ידי בית-הדין, וסירוב המדינה כמעביד להפעיל ועדה פריטטית משום שמאן דהו סבור ש"אין סכסוך", אינו מאפשר לאיגוד המקצועי לקבל סעד יעיל מבית-הדין, כך שבפני האיגוד הברירה או להישאר במצבו של העני בפתח שלא נתנו לו להיכנס פנימה, או לפעול בדרך אחרת הפתוחה בפני איגוד מקצועי, לפתיחת הדלת. שתי דרכים שהן רחוקות מהרצוי. כן מן הראוי שבדרג גבוה תיבדק הטענה, שבמחוז הצפון מערימים קשיים בפני הסתדרות עובדי המדינה, עת מבקשים להפעיל ועדה פריטטית. אם יתברר כי עובדתית נכונה הטענה, יש להניח שתינתנה הוראות מתאימות מטעם שירות המדינה. ככלות הכל - ועדה פריטטית מיועדת ליישוב חילוקי דעות בדרך הרצויה ליחסי עבודה סדירים. והיה ויתברר שעובדתית הטענה אינה נכונה - ודאי ידאג האיגוד המקצועי לכך שטענות כה חמורות לא ייטענו בשמו. 16. בית-הדין מניח כי בהקדם האפשרי יקוים מגע ישיר בין נציב שירות המדינה ובין המזכיר של הסתדרות עובדי המדינה - בשלב ראשון, לפחות, בדרג זה -במגמה למצוא פתרון מניח את הדעת לכל הקשור בגב' רוזנשטיין ולשם עריכת הסכם קיבוצי מיוחד שיבוא במקום הפרקים בתקשי"ר שעמדו לדיון בערעור זה, כך שלרשות הצדדים -המדינה וארגון העובדים - יעמדו כלים שאינם נופלים ביעילותם מאלה העומדים לרשותו של כל מעביד פרטי ואיגוד מקצועי המייצג את עובדיו. 17. בשים לב לאמור בסעיפים 13- 15 דלעיל יישלח העתק מפסק-דין זה לנציב שירות המדינה ולמזכיר הסתדרות עובדי המדינה. התוצאה היא שהערעור נדחה מהטעמים העולים מפסק-דין זה. אין צו להוצאות. דיני חינוךדיוןסכסוך קיבוציועדה פריטטיתהסכם קיבוציסכסוך