קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת צד בסכסוך קיבוצי להצהיר על הפרת הסכם קיבוצי: .Iההליך .1לבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט גוטמן; נציגי ציבור - ויניצקי ושמש; תב"ע מב/16-4) הוגשה בקשת צד לסכסוך קיבוצי בעתירה, בין היתר, "להצהיר כי פעולות המשיבה מס' 1(המדינה) מהוות הפרה של הסכם השחיקה (הסכם קיבוצי מיום 19.1.1982) ו/או הסכם המסגרת (הסכם קיבוצי מיום 10.7.1980), והתנהגות חד-צדדית בניגוד לדרך המקובלת ושלא בתום לב". במקביל היתה בפני בית-הדין בקשה לסעד ביניים שביסודו לא היה שונה מהסעד שעתרו לו בהליך העיקרי. ביום 19.5.1982נתן בית-הדין האזורי החלטה ובה, בין השאר, דחה את הבקשה לסעד הזמני. .2ביום 23.5.1982הגישו המבקשים בבית-הדין האזורי ערעור על ההחלטה האמורה של בית-הדין האזורי. ביום 24.5.1982התקיים דיון מוקדם בלשכת נשיא בית-דין זה, לשם הכנת הדיון בערעור, שנקבע ליום .25.5.1982במהלך הדיון עלתה השאלה, אם, למעשה, אין בהחלטת הביניים כל הדרוש לפסק-דין בהליך העיקרי בכל הנוגע להצרה שביקשו, כך שבדיון בערעור על החלטת ביניים יהיה משום הקדמת המאוחר למוקדם. בכדי למנוע מצב כזה, נעתר נשיא בית-הדין לבקשת הצדדים לראות בהחלטת הביניים פסק-דין בהליך העיקרי בכל הנוגע לעניין פירוש ההסכם הקיבוצי מיום 19.1.1982ובהתאם לכך לדון בערעור. .3במסגרת אותו דיון מוקדם, החליט נשיא בית-הדין לאמור: "מאחר ולדיון בערעור עומד פירושו של ההסכם הקיבוצי מיום 19.1.1982, תוזמן 'ההסתדרות' לדיון, על מנת לאפשר לה לממש זכותה לפי סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969" (להלן - חוק בית-הדין לעבודה). .4להלן ההוראות הרלבנטיות שבהסכמים הקיבוציים שעליהם סמכו בבית-הדין האזורי ובערעור זה: א) הסכם קיבוצי מיום 19.1.1982בין ממשלת ישראל ואחרים מצד אחד, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל מצד שני (להלן - הסכם השחיקה): "הואיל: ובסעיף 4(ג) להסכם הקיבוצי מיום 10.7.1980נקבע כי החל ב- 1.4.1981תינתן תוספת לשכר בשיעורים ובמועדים שייקבעו בהסכם קיבוצי כללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית. והואיל: ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות חתמו ביום 1.1.1982על סיכום בדבר תשלום מיוחד לעובדים. והואיל: והצדדים חפצים לקיים האמור בסעיף 4(ג) להסכם הקיבוצי מיום .10.7.1980 והואיל: והצדדים חפצים במתן פיצוי לבעלי השכר הנמוך. .2לעובדים ישולם תשלום מיוחד בשלשה חלקים שווים) כל אחד מהחלקים ישולם במהלך אחד מהחודשים פברואר, מרץ ואפריל .1982 4א. כל חלקי התשלום המיוחד לא יהוו חלק מן השכר לכל דבר ועניין ולא יובאו בחשבון בחישוב רכיבי שכר אחרים כלשהם ולצורך תשלום תוספת יוקר. ב. התשלום המיוחד ישולם בנפרד משאר רכיבי השכר. ג. התשלום המיוחד ישולם יחסית לחלקיות המשרה ולא יותר ממשרה מלאה אחת. ד. למרות האמור בסעיף-קטן (א) לעיל יבוצעו בגין התשלום הפרשות לפנסיה"; ב) הסכם קיבוצי מיום 10.7.1980(להלן - הסכם המסגרת) בין ממשלת ישראל ואחרים מצד אחד, ובין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל מצד שני: "4א. החל מיום 1.4.1980תשולם לעובדים תוספת ששיעורה % 7.5מן השכר המשולב, הכולל את המרכיבים הבאים: שכר משולב כמפורט בטבלות השכר הכולל שכר משולב תחילי ותוספות ותק משולבות בצירוף כל תוספות היוקר ששולמו עד ליום 1.4.1980ועד בכלל; ב. החל במועד שיוסכם עליו בין מזכ"ל ההסתדרות ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים תשולם תוספת בשיעור % 7.5 מן השכר המשולב כמוגדר בפסקה א' לעיל ותוספות היוקר שיצטברו עד למועד הנדון ועד בכלל; ג. החל ב- 1.4.1981תינתן תוספת לשכר בשיעורים ובמועדים שייקבעו בהסכם קיבוצי כללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית"; ג) הסכם קיבוצי מיום 1.1.1982(להלן - הסכם הסתדרות-ועדת התיאום): "מאחר וביום 5.5.1981חתמו הצדדים ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים על הסכם קיבוצי כללי הקובע תשלום תוספת שכר החל ב- 1.4.1981המבוסס על ההסכם הקיבוצי הכללי בין הצדדים מיום 9.7.1980ואשר בו הושגה הבנה להשתדל ולשמור על שכרם הריאלי של העובדים והצדדים פתחו במשא-ומתן על חידוש הסכם תוספת היוקר והסכמי עבודה שיחודשו מ- 1.4.1982- .1לעובדים יינתן תשלום מיוחד שיחולק ל- 3חלקים לפי הפירוט כדלקמן: א. במהלך חודש פברואר 1982ולא יאוחר מ- 1.3.1982ישולם חלקו הראשון של התשלום המיוחד בשיעור של % 5מהשכר המשולב למועד 1.1.1982(לרבות תוספת היוקר, שתשולם החל ב-1.1.1982) בהגבלת תקרה של 000, 10שקל. ב. במהלך חודש מרס 1982ולא מאוחר מ- 1.4.1982ישולם חלקו השני של התשלום המיוחד בשיעור של % 5מהשכר המשולב למועד 1.1.1982כאמור לעיל, בהגבלת תקרה של 000,10 שקל; ג. במהלך חודש אפריל 1982ולא יאוחר מ- 1.5.1982ישולם חלקו השלישי של התשלום המיוחד בשיעור של % 5מהשכר המשולב למועד 1.1.1982כאמור לעיל, בהגבלת תקרה של 000, 10שקל. .2כל חלקי התשלום המיוחד יבוצעו בנפרד מ'השכר המשולב', לא יתווספו אליו והם לא יהוו חלק מ'השכר המשולב' לכל דבר ועניין, למעט הפרשות לפנסיה. .3כל חלקי התשלום המיוחד ישולמו אך ורק לעובדים העובדים במקומות העבודה לפני .1.12.1981 .4לקראת מועד תום תוקפו של ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.7.1980יבחנו הצדדים את הנתונים המעודכנים בנוגע לשמירת השכר הריאלי של העובדים, כאמור בהסכם מיום 9.7.1980". .5עיקר טענותיו של הפרקליט המלומד אשר ייצג את המערערים היו: א) יש לקרוא ולפרש את שלושת ההסכמים כשלמות ותוך זיקה הדדית; ב) תוקפו של הסכם השחיקה הוארך בין מכוח סעיף 13לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים), בין מכוח סעיף 19לאותו חוק בהיותו הסכם שעניינו זכויות וחובות אישיות, ובין מעצם מהותו של התשלום שבו מדובר והוראותיו של ההסכם בהקשרו להסכמים הקיבוציים האחרים שבהם הוא קשור; ג) יחסי עבודה תקינים מחייבים המשכיות ההסכמים הקיבוציים והימנעות מיצירת חלל ריק; ד) סעיף 4ג להסכם המסגרת, בהקשרו, מחייב המשך התשלום שבו מדובר בהסכם השחיקה. לביסוס טענותיו סמך הטוען על פסקי-דין של בית-דין זה והם: דב"ע לג/4-4, [1] (בע' 132); דב"ע לד/8-3, [2] (בע' 194, 195); דב"ע לט/44-3, [3] (בע' 104). .6הפרקליט המלומד אשר ייצג את המדינה חזר על טענותיו בבית-הדין האזורי וביקש לאשר את פסק-הדין (ההחלטה) מטעמיו של בית-הדין האזורי. .7כאמור בסעיף 3לעיל נמסרה הודעה על הדיון ל"הסתדרות" על מנת שתוכל לממש זכותה לפי סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, להתייצב לדיון ולנקוט עמדה. פרקליטה של "ההסתדרות" התייצב בבית-הדין והצהיר, כי "ההסתדרות" אינה רואה את השאלה,בעיקרה, כשאלה שהכרעה משפטית יפה לה ואינה מעוניינת בהכרעה משפטית. עלכן, כך הצהיר, אינו מנצל את הזכות לפי סעיף 30לחוק בית-הדין לעבודה, לנקוט עמדה. .8פסק-הדין שלהלן הוא על דעת רוב חברי המותב. לדעת אחד מחברי המותב יש לקבל את הערעור. לדעתו של אותו חבר מותב הפרה המדינה כמעביד את ההסכם הקיבוצי, עת הפסיקה את התשלום בטרם הגיעו להסדר חדש. .Iiפסק-דין .1ייאמר כבר בפיתחו של פסק-הדין, כי לדיון ולהכרעה אינה עומדת השאלה, אם במסגרת יחסי עבודה קיבוציים תקינים, בין המדינה כמעבידה לבין ארגון העובדים היציג במדינה, היה מקום לפעול כפי שפעלו, היינו - להביא לכך שאחרי חודש אפריל 1982קיבלו עובדי מדינה מסוימים משכורת קטנה מזאת שקיבלו ברבע האחרון של השנה הקודמת, אם אין מביאים בחשבון שינויים עקב עליה במדד יוקר המחיה, או שמא, כטענת פרקליטם של המערערים, התחייב מיחסי עבודה קיבוציים תקינים, שעד שנוקטים פעולה חד-צדדית ימצו את המשא-ומתן בתום-לב למימוש העולה מסעיף 4ג להסכם המסגרת (מובא בסעיף 4שבחלק iלעיל). לדיון ולהכרעה אינו עומד המצופה ממסגרת יחסי עבודה תקינים כנורמה חברתית, אלא המחייב במסגרת יחסי עבודה קיבוציים על-פי נורמות משפטיות אכיפות על-ידי המערכת השיפוטית. והרי אין השניים, מן ההכרח, תמיד זהים. לדיון ולהכרעה עומדת הנורמה המשפטית שנקבעה ב"הסכם השחיקה". אמור מעתה, היות ובעתירה לפסק-דין הצהרתי מדובר. על בית-הדין לפרש את הסכם השחיקה, תוך התייחסות להסכמים הקיבוציים האחרים ש"הסכם השחיקה" קשור בהם. .2עד שבית-הדין יידרש לצריך הכרעה ייאמר גם זה: הרקע התיאורטי שהעלה הפרקליט שייצג את המערערים לעניין הסכמים קיבוציים, כפי שנקבע בפסק-הדין שאליהם הופנתה תשומת לבנו (סעיף 5שבחלק iלעיל) מקובלים, כמובן, עלינו. .3מכאן לתוכה של הסוגיה: השגת בית-הדין האזורי עת סירב להצהיר כפי שעתרו ממנו? (סעיף שבחלק iלעיל). הזכות שעל הפרתה ביקשו להצהיר מקורה בסעיף 4להסכם השחיקה. ועל כן יש לפרש את אותה הזכות, בראש ובראשונה, מ"הסכם השחיקה" עצמו, כולל המבוא לאותו הסכם. מסעיף 2להסכם השחיקה עולה ברורות שמדובר בתשלום אחד, "תשלום מיוחד אשר ישולם ב- 3חלקים שווים". העובדה שהתשלום משתלם בשיעורים ובמועדים נקובים עד תום חודש אפריל 1982, אינה גורעת מהיותו של התשלום חד-פעמי ולא תשלום "רץ ונמשך". העקרונות שבהם מדובר בסעיף 2לעיל - המשכיות ההסכמים הקיבוציים - אינם מונעים הסכם קיבוצי הקובע נורמה שתחולתה חד-פעמית, כגון: השלמת שכר לשנה מסוימת. .4הסכם השחיקה עצמו אינו כולל "תוקפו" ואינו יכול לקבוע זאת, באשר אינו הסכם שמשך זמן תוקפו הוא הרלבנטי, אלא, תשלום מסוים תוך פרק זמן מסוים הוא הרלבנטי. על כן ברור, שסעיף 13לחוק הסכמים קיבוציים אינו ישים על הסכם השחיקה בשל עצם מהותו של הסכם זה. התוצאה היא שההוראה שבחוק הסכמים קיבוציים ההופכת בתנאים מסוימים הסכם לתקופה מסוימת להסכם לתקופה בלתי-מסוימת, אינה תופסת. .5טענו לזכות נמשכת מכוח סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים. גם אותו סעיף לא יביא לתוצאה שונה. מבלי להתייחס כלל לשאלה, אם עת מדובר באותו סעיף ב"פקיעת תוקפו של הסכם קיבוצי", מדובר גם ב"פקיעת תוקף" של הסכם כתוצאה מ"קיומו של ההסכם" (termination by performance), הרי מהאמור בסעיפים הקודמים עולה, כי "ההוראות האישיות" שבהן מדובר היו, במהותן, חובה לתשלום חד-פעמי בשלושה שעורים: חובה זאת קוימה, ואין דבר שימשיך להיות בתוקף. .6בדין טענו, שלאור המבוא שבהסכם השחיקה, יש להתייחס גם להסכם המסגרת ולהסכם ההסתדרות-ועדת התיאום. אכן כך הדבר, הן מכוח המבוא בהסכם השחיקה והן מכוח הכלל, שבסייגים העולים מהפסיקה, אפשר לראות מערכת הסכמים קיבוציים כמשלימים זה את זה. לענייננו יקבע סעיף 4ג שבהסכם המסגרת. אותו סעיף אין בו כלל הוראה "נורמטיבית", המקנה זכות לעובד פלוני לקבל סכום נקוב ממעבידו. אותו סעיף מחייב את הצדדים להסכם הקיבוצי, בגדר הוראה אובליגטורית, לנהל משא-ומתן בתום לב, לכריתת הסכמים שיקבעו שיעור תשלום ומועדי תשלום; זה ותו לא. ברור מאותו סעיף שהמשא-ומתן צריך שיהא לא רק בתום לב, אלא גם במגמה "לתת". על כל פנים ברור, שאותו סעיף הוא מהתחום המחייב ומזכה ישירות רק את הצדדים להסכם הקיבוצי (דב"ע מא/8-3, [4] (בע' 416). .7אף ההסכם שבין ההסתדרות לבין ועדת התיאום לא יוכל להביא לפירוש שישנה את האמור במפורש בהסכם השחיקה. מאותו הסכם עולה אף פחות מאשר בהסכם המסגרת. מסעיף 4שבאותו הסכם עולה רק, כי לפני תום ההסכם ב- 9.7.1980יבחנו הצדדים את הנתונים המעודכנים בנוגע לשמירת השכר הריאלי של העובדים. גם נוסח זה אינו חסר משמעות ביחסי עבודה קיבוציים ומחייב משא-ומתן בתום לב, אך ודאי שאין ללמוד ממנו את אשר ביקשו שבית-הדין יצהיר לעניין הסכם השחיקה, בעיקר בהליך שהצד לו היה צד להסכם השחיקה. .8התוצאה היא שדין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.הפרת חוזהחוזהסכסוך קיבוציהסכם קיבוציסכסוך