קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה לביצוע שטר: 1. תחילתה של התביעה שבפני היא בבקשה לביצוע שטר ע"ס 6,985 ש"ח (להלן: השטר), שהוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעת. הבקשה הוגשה על מלוא סכום השטר, ולנתבעת ניתנה רשות להתגונן כך שתצהירה יהווה כתב הגנה. 2. א. בתצהיר שהפך לכתב הגנה טענה הנתבעת, כי בחדש אוגוסט 1996 השתתפה בפסטיבל שנערך בחסותו של יהודה גמליאל - מנהל התובעת. התנאי להשתתפותו של כל אומן בפסטיבל היה שימכור 127 כרטיסים לפסטיבל. להבטחת תשלום תמורת הכרטיסים החתימה התובעת את הנתבעת על השטר. הנתבעת טענה, כי שילמה את רב תמורת הכרטיסים לתובעת, כאשר ליתרת הסכום זכאית התובעת מאת עירית אשקלון - כנגד חשבונית. הנתבעת טענה כי לא קיבלה חשבוניות או קבלות בגין תשלומיה. בחקירתה בפני כב' הרשמת, ואשר עפ"י החלטתי מהווה חלק בלתי נפרד מחומר הראיות בתיק זה, העידה הנתבעת, כי היתרה המגיעה לתובעת מעירית אשקלון היא בסך 1,500 ש"ח, וכי שאר תמורת הכרטיסים שולמה במלואה. ב. בסיכומי טענותיו בפני הרשמת טען ב"כ התובעת, כי יש לדחות את התנגדות הנתבעת מאחר ותצהירה הוא סתמי, היא לא הציגה אסמכתאות כי שילמה סכום כלשהו. לטענתו "אנחנו טוענים כי כנגד 127 כרטיסים שקיבלה היא לא שילמה דבר... אין כל קבלה או חשבונית מהמשיב שאכן הגיעו לידו כספים מהמבקשת... למשיב אין ולא היה דין ודברים עם המתנ"ס או אם עירית אשקלון" (כך במקור מ.נ.) (ר' עמ' 5 שורה 27 ואילך ועמ' 6 שורה 7 ואילך). 3. בקדם המשפט הראשון שהתקיים בתיק, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה, והרשות ניתנה לה. בכתב התביעה המתוקן נפרשה בפני בית המשפט מסכת טענות חדשה ומפורטת, שאינה עולה בקנה אחד עם הגשת בקשת הביצוע בגין מלוא סכום השטר. טענותיה העיקריות של התובעת בתביעתה, כמו גם בתצהיר מנהל התובעת שניתן חלף עדות ראשית הן כדלקמן: א. התובעת התקשרה עם מסעדת המושבה להפיק עבורה פסטיבל זמר ים תיכוני, בסינרמה בת"א, ביום 29.8.96 פירסמה התובעת מודעה בפניה לזמרים המעוניינים להשתתף בפסטיבל. ב. בעקבות המודעה פנתה הנתבעת לתובעת, וביום 30.4.96 התקשרו הצדדים בהסכם ת/א (להלן: הסכם ההשתתפות). בהסכם מפורטים פרטי הפסטיבל, והתחייבויות הנתבעת. על הנתבעת היה להגיש את השיר המשתתף על MASTER DAT וכן לרכוש 127 כרטיסים, במחיר 55 ש"ח הכרטיס ובסה"כ עליה לשלם לתובעת סך של 6,985 ש"ח עד ליום 10.8.96. ג. למרות שבמעמד חתימת ת/א לא היה לנתבעת הכסף לרכישת הכרטיסים ולמרות שמשאר הזמרים נגבה הכסף במעמד חתימת ההסכם הסכימה התובעת, כי התשלום על ידה יבוצע עד 10.8.98. להבטחת התחייבותה חתמה הנתבעת על שטר חב בגובה מחיר כל הכרטיסים. ד. עם הנתבעת נערך הסכם נוסף, בע"פ, לפיו התובעת תפיק עבורה את שיר הפסטיבל בשני עיבודים, בעלות כוללת של 5,500 ש"ח (להלן: הסכם ההפקה). ה. הכרטיסים נמסרו לנתבעת ביום 12.6.96 ובאותו מעמד חתמה הנתבעת על ת/ג. ו. על חשבון הסכם ההשתתפות שילמה הנתבעת לתובעת סך של 1,050 ש"ח, וע"ח הסכם ההפקה - סך של 2,100 ש"ח. העתקי הקבלות הרלבנטיות צורפו לתצהיר מנהל התובעת. ז. הסך של 1,500 ש"ח המגיע לתובעת מעירית אשקלון, כטענת הנתבעת, הוא באחריותה של הנתבעת. התובעת היתנתה העברת החשבונית בקבלת השיק, מכיוון ששיק לא ניתן לא הוצאה החשבונית והתובעת לא קיבלה הכסף בגין כרטיסים אלה. ח. יתרת חב הנתבעת - בגין הסכם ההפקות 3,400 ש"ח ובגין הסכם ההשתתפות 5,935 ש"ח. כן תובעת התובעת סך של 3,000 ש"ח בגין עגמת נפש. 4. בכתב הגנה, ובתצהירה, טוענת הנתבעת את טענותיה, שהן בתמצית כדלקמן: א. הנתבעת מאשרת כי חתמה על ת/א ות/ג, ועל השטר. ב. הנתבעת שילמה לתובעת סך של 5,485 ש"ח במזומן ובשיקים בגין הכרטיסים. סכום נוסף של 1,500 ש"ח יכלה התובעת לקבל מעירית אשקלון כנגד חשבונית, עפ"י הסכמתה של התובעת שניתנה מראש ושנשלחה לעיריה ת/ה, ושבעקבותיה נשלחה ההזמנה מאת העיריה ל"מושבה" (לבקשת התובעת) - מוצג ת/ז. ג. בין הצדדים לא נכרת הסכם לעניין הפקת השיר. התובעת התנדבה להפיק השיר עבור הנתבעת ללא תמורה, שכן מנהל התובעת אמר לנתבעת "רק בגלל שמצאת חן בעיני ונכנסת לי ללב אני אקליט לך את השיר אצלי" (ר' ס' 6 לתצהיר). ד. הנתבעת מעולם לא קיבלה מהתובעת חשבוניות או קבלות, בגין תשלומים שבוצעו על ידה. 5. המחלוקת בין הצדדים היא למעשה בשאלות הבאות: האם נכרת בין הצדדים הסכם ההפקה הנטען. בגין איזה הסכם שולמו התשלומים ע"י הנתבעת. מהם סה"כ התשלומים ששילמה הנתבעת. האם חייבת הנתבעת בתשלום הסך של 1,500 ש"ח שלא הועבר מהעיריה עקב אי קבלת חשבונית מהתובעת. 6. לאחר ששקלתי את כל חומר הראיות שהובא בפני, את טענות הצדדים ואת נסיבות העניין כלן, אני מעדיפה את גירסת הנתבעת על פני גירסת התובע, לגבי כל השאלות שבמחלוקת. 7. תצהיר ההתנגדות של הנתבעת, תצהירה שניתן חלף עדות ראשית ועדותה בפני, היו עקביים והתרשמתי מישרה וממהימנותה של הנתבעת. 8. גירסתה של התובעת, בגלגוליה השונים רווית סתירות ואינה עקבית. 9. התובעת הגישה השטר לביצוע על מלוא סכום השטר. מנהל התובעת אישר בעדותו, כי "השטר היה רק להבטחת הכרטיסים" - (ר' עמ' 11 ש' 14) משמע - להבטחת התשלום בגין הסכם ההשתתפות. כמו כן העיד מנהל התובעת "אני לא טענתי שלא קבלתי כסף בכלל על חשבון הכרטיסים. אני מאשר כי אכן קיבלתי כספים כמפורט בתצהירי ע"ח הכרטיסים" (ר' עמ' 10 ש' 10-9). לשאלה מדוע, אם כן הגיש את השטר לביצוע על מלוא הסכום, מבלי לנכות את הסכומים ששולמו על חשבון הסכם ההשתתפות, השיב כי איננו עו"ד (ר' עמ' 11 ש' 16). טענת מנהל התובעת אינה מהימנה עלי. כאיש עסקים אין לי ספק שהוא מבין טיבו של שטר חב, וכי ב"כ התובעת פעל עפ"י הנחיותיו, כאשר פתח את תיק ההוצל"פ על מלא סכום השטר. דרך זו שנקטה התובעת בבקשת הביצוע יש בה משום חסר תם לב ונסיון לגבות כספים מהנתבעת באמצעות השטר, גם אליבא מנהל התובעת, שלא כדין. 10. בפני הרשמת בסיכומיו, טען ב"כ התובעת בנסיון לשכנע את הרשמת שלא להיעתר לבקשת הנתבעת, כי הנתבעת לא שילמה סכום כלשהו בגין הכרטיסים, וכי אין כל קבלה או חשבונית של התובעת בידי הנתבעת להוכיח תשלומים כלשהם ששילמה (ר' עמ' 4 ו5- לפרטוקול הדיון בהתנגדות). אני סבורה כי יש בהצהרה זו של ב"כ התובעת, כדי לערער באופן מהותי את גירסת התובעת באשר למיהמנותן של החשבוניות והקבלות שהוגשו וסומנו ת/י ות/י"א (אשר עד לדיון בהוכחות לא הוצגו כלל למרות הצהרת ב"כ התובעת בקדם המשפט מיום 19.4.98 שאין בידי מרשתו כל מסמכים שלא הוצגו, והתחייבותו להציג כל מסמך נוסף שיומצא) (ר' פר' עמ' 5 ש' 16 דיון מיום 19.4.98). כמו כן יש בה כדי לערער את מהימנותה של התובעת, שלא הססה לטעון טענות שווא בדיון בהתנגדות באמצעות בא כחה, שכן גם מנהל התובעת הודה בפני כי שולמו לתובעת סכומים ע"ח הסכם ההשתתפות, נשוא השטר. 11. מנהל התובעת טען בסעיף 6 (א) ו-(ג) לתצהירו, כי שוכנע ללכת לקראת הנתבעת, עקב כך שלא היה לה הסכום הדרוש לרכישת הכרטיסים, ולא לגבות ממנה את סכומם במועד החתימה על הסכם ההשתתפות, וזאת "בחריגה ממנהגה של התובעת". מהקבלות ת/י"א מסתבר, כי גם האומנים האחרים שילמו את מחיר הכרטיסים בתשלומים, כנראה לפי תקבולים שקבלו הם בגין מכירותיהם, וכי למעשה לא היה בכך כל מחווה כלפי הנתבעת. 12. לעניין הסכם ההפקה, אני מעדיפה את גירסת הנתבעת, מן הטעמים הבאים: א. התובעת הקפידה על עריכת מסמכים בכתב. לגבי הסכם ההשתתפות נערך ת/א, שם קבוע בסעיף ט' סכום הרכישה המוסכם וכן בסעיף י' - כי הפרת ההסכם ע"י הזמר תזכה התובעת בביטול השתתפותו בפסטיבל. במועד מסירת הכרטיסים לידי הנתבעת, ולמרות ההסכם ת/א, שכבר חייב את הנתבעת בתשלום בגין הכרטיסים וקבע סנקציה למקרה שהתשלום לא יבוצע, החתימה התובעת את הנתבעת על ת/ג שהוא תמצית החיוב והסנקציה בגינה - בשנית. כמו כן נטלה התובעת מהנתבעת שטר חב להבטחת התשלום. אני סבורה, כי צד זהיר דוגמת התובעת, היה עורך מסמך בכתב בגין הסכם ההפקה גם כן, אילו נערך כזה. העובדה שחג'מה, עד התביעה, העיד כי גם איתו לא נערך הסכם בכתב בעניין ההפקה, אין בה כדי לסתור קביעתי זו בהתחשב בשאר הנימוקים שלהלן. ב. הסברו של מנהל התובעת, כי נזהר בהסכם ההשתתפות עקב חלקו של צד ג' בעניין - מסעדת המושבה - אינו מהימן עלי, העובדה שפנקס החשבוניות / קבלות ת/י"א של אותה מסעדה הוגש ונמצא בשליטת התובעת היא תמוהה ולא ברור כלל חלקה של המסעדה בכספים שהתקבלו. כמו כן הסברו של מנהל התובעת, כי בעניין ההפקה היתה לו שליטה, ולכן לא היה זקוק להסכם בכתב, פועל דווקא נגדו. התובעת שיתפה את הנתבעת בפסטיבל, לא הפעילה את ה"שליטה" ולא חסמה את דרכה של הנתבעת מלהשתתף בפסטיבל. דבר זה מלמד דווקא, כי אכן, כגירסת הנתבעת - לא היה הסכם הפקה. זאת ועוד. דווקא הסברה של הנתבעת בעניין זה נראה לי סביר. הנתבעת טענה, כי האינטרס העיקרי של התובעת בפסטיבל היה מכירת הכרטיסים ועל כן היה כדאי לתובעת להפיק השיר של הנתבעת, על מנת שזו תמכור הכרטיסים לפסטיבל. יש לציין, כי מנהל התובעת לא טען, כי בעקבות מודעתו היו עשרות פניות של משתתפים, על כן בהתחשב באופי הפסטיבל אני סבורה כי טענת הנתבעת היא סבירה והגיונית. ג. האמנתי לנתבעת, כי מנהל התובעת ידע את מצבה הכלכלי, ואת העובדה שאין לה כסף לבצע ההפקה, וכי התנדב, מסיבותיו הוא, לרבות מכירת הכרטיסים על ידי הנתבעת - להפיק עבורה את השיר ללא תמורה. העובדה שמנהל התובעת היה מודע למצבה הכלכלי הרעוע של הנתבעת עולה מתצהירו שלו בסעיף 6, שם העיד, כי "למרות שלנתבעת, במעמד חתימת הסכם ההשתתפות, לא היה את הסכום הדרוש לרכישת הכרטיסים... שוכנעתי "ללכת לקראתה". ד. אני סבורה, כי אילו אכן היה הסכם הפקה, מלכתחילה היתה התובעת תובעת גם בגינו ולא מסתפקת בהגשת השטר לביצוע בלבד, שכן החב בגין הסכם ההפקה הוא סכום בלתי מבוטל באופן יחסי לתביעה כלה. 13. לאור קביעתי זו, הרי שאני קובעת שכל הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת שולמו בגין הסכם ההשתתפות. 14. אשר לסכומי התשלום - כאמור, אני מאמינה לנתבעת כי לא קיבלה חשבוניות וקבלות, כפי שאישר גם ב"כ התובעת בסיכומיו בפני הרשמת. גם העד גהסי, שעדותו היתה מהימנה עלי אישר "לא בדיוק קיבלתי חשבוניות על כל הסכום אלא רק על חלק" (ר' עמ' 15 ש' 1). התובעת מודה בקבלת סך של 3,150 ש"ח. 15. הנתבעת טענה, כי שילמה לתובעת את מלוא סכום הכרטיסים למעט ה1,500- ש"ח אותם הוא זכאי לקבל מן העיריה - ובסה"כ 5,485 ש"ח. בסעיף 14 לתצהירה העידה הנתבעת כי "שיק ע"ס 320 ש"ח בקשתי מחברה ביום הפסטיבל בכדי להשלים לו את כל הסכום הכספי היות והוא איים "מי שלא ישלם לא יעלה להופיע". הנתבעת לא נחקרה על עניין זה. אני סבורה, כי העובדה שהתובעת טרחה להחתים את הנתבעת הן על ת/א והן על ת/ג שבשניהם נקובה הסנקציה של ביטול ההשתתפות במקרה של אי עמידתה בתנאי ההסכם, מלמדת על רצינות כוונותיה, ואני קובעת כי לאור מסמכים אלה וכן לאור מהימנותה של הנתבעת, הנתבעת שילמה את מלוא סכום הכרטיסים (למעט הסכום המגיע מהעיריה) והראייה לכך היא השתתפותה בפסטיבל. יש לציין גם, כי עדותו של העד גהסי שראה את הנתבעת סופרת כסף מזומן לידי מנהל התובעת, ואשר בגינו לא הוצגה חשבונית או קבלה, היתה מהימנה עלי. התרשמתי, כי אין לו עניין כלשהו עם מי מן הצדדים וכי עדותו היתה אמיתית וכנה. 16. אני מאמינה לנתבעת, כי לא קיבלה חשבוניות וקבלות כלשהן מאת התובעת, ואני סבורה שב"כ התובעת אישר למעשה את גירסתה בסיכומיו, כאשר טען בפני הרשמת, כי לנתבעת אין מסמכים כלשהם להוכחת תשלומים ששילמה. יש לציין שעדות מנהל התובעת כי הוא מוציא חשבונית, מעביר הכסף לבעל מסעדת המושבה ורק אז מוציא קבלה, כשבעל המסעדה מודיע לו השיק נפרע - (ר' עמ' 10 ש' 3-1) - נסתרה אף היא בת/י"א ממנו עולה, כי מרבית הקבלות והחשבוניות המתאימים הם מאותו תאריך. 17. על כן, אני גם מאמינה לנתבעת, כי מעולם לא קיבלה את קבלה 0057 (ת/ה) וכן את חשבונית 0077 (מת/י') עליה נרשם שהיא ניתנה בגין "הקלטה", ועל כן לא מחתה על כך קודם לכן. העולה מן המקובץ הוא, שלענין התשלומים אני מעדיפה את גירסת הנתבעת. 18. תשלום העיריה - ב"כ התובעת בסיכומיו בפני הרשמת טען כי "למשיב אין ולא היה דין ודברים עם המתנ"ס או עם עירית אשקלון". הצהרה זו עומדת בסתירה למוצגים נ/ה ונ/ז. מנהל התובעת הודה, כי מנהל המתנ"ס ביקש ממנו להנפיק חשבונית על מנת שהמתנ"ס יוכל להעביר לו הכסף וכי לא נענה (ר' עמ' 11 ש' 24-23). לטענתו "אמרתי במפורש שאני אקבל כסף אני אתן לכם". מנהל התובעת הודה גם כי הסכים לעזור לנתבעת ולהוציא במקומה את החשבונית למתנ"ס (ר' עמ' 12 ש' 11 ואילך). טענת מנהל התובעת, כאילו קבלת הכסף היתה אצלו מעולם תנאי להוצאת החשבונית עומדת בניגוד לנוהגו העולה מפינקס הקבלות / חשבוניות ת/י"א. מפינקס זה עולה מפורשות, כי התובעת נהגה אכן להוציא קודם כל חשבונית ולאחר מכן קבלה (ר' למשל חשבונית מס' 2490 וקבלה מס' 2495, וכן חשבונית מס' 2491 וקבלה מס' 2496 וכו'). כמו כן אני סבורה, כי יש בנ/ה משום ראייה לטענת הנתבעת, כי התובעת הסכימה להנפיק חשבונית לעיריה ולקבל המחאה מהעיריה. מנ/ה עולה גם כי התובעת נתנה הנחיות למתנ"ס על שם מי לרשום ההמחאה. אני סבורה, כי בנסיבות אלה יצרה התובעת מצג כלפי הנתבעת, כי היא מסכימה לגבות תמורת הכרטיסים מן העיריה ישירות, ועל כן לא ניסתה הנתבעת למכור הכרטיסים לאחרים. העובדה שהתובעת התירה לנתבעת להשתתף בפסטיבל, מלמדת, כי ראתה בתשלום המגיע לה מאת העיריה, תשלום ששולם ע"י הנתבעת, ועל כן לא מנעה מהנתבעת להשתתף בפסטיבל. התובעת, מסיבות בלתי מובנות, עמדה על אי הנפקת החשבונית לפני קבלת התשלום ועל כן לעניין אי קבלת סכום זה אין לה להלין אלא על עצמה. (יתכן שאפילו היום עדיין יכולה התובעת לקבל כספה מן העיריה כנגד חשבונית מתאימה). 19. סוף דבר, אני דוחה את תביעת התובעת, ומחייבת אותה בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ש"ח. שטרביצוע שטר